אוגוסטוס

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מושגים א

אוקטאביאנוס הצעיר

אוקטאביאנוס בן 19, לומד באלבניה (אירוני) עם כמה מחבריו הקרובים וחושב מה לעשות. לא ידוע אם הייתה לו אזהרה מראש, אך ההחלטה היא ללכת על כל הקופה. עם הגיעו של אוקטאביאנוס לרומא, מתחיל הסבב השני של מלחמת האזרחים. לאחר קצת תמרונים פוליטיים, כמה קרבות ושני מנהיגים שמתים (אחד באופן מסתורי באוהלו), בשנת 43' מקבל אוקטאביאנוס קונסול. יחד עם מרכוס אנטוניוס ולפידוס (גם אחד הגנראלים הוותיקים של קייסר), הם מקימים את הטריומוויראט השני. למעשה, זה הראשון שנקרא כך. אנו השלכנו אחורה. ההבדל: הטריומוויראט הנוכחי הוא משרה רשמית שהעניקה לכל השלושה המאושרים (אוקטאביאנוס, מרכוס אנטוניוס ולפידוס)סמכויות של דיקטטורים, לחמש שנים. עם תום התקופה, הוארכה כהונתם בעוד חמש שנים, ואז אוקטאביאנוס האריך בעוד חמש שנים. בוער להם הצורך בחוקיות. כצעד בביצור מעמדו (הוא אמנם צעיר אך לא טיפש), מכריז אוקטאביאנוס על אביו המאמץ, גאיוס יוליוס קייסר, כעל אל רשמי. איך? הסנאט מעביר החלטה ואסיפת העם מאשרת. בתפיסה הרומית, חוק זה חוק ואין מונותאיזם. ניתן לראות פה עדין כבוד לאסיפת העם, גם אם מאזני הכח והמציאות הפוליטית בעצם התרחקו ממנה. גם העובדה שהצוואה מספיקה כדי להפכו לבנו משקפת כבוד לחוק. הנקודה פה: אוקטאביאנוס נהיה בן של אל, כי יוליוס קייסר כבר מת ולא משנה לו כלום. אוקטאביאנוס, לעומתו, חותם במכתבים גאיוס יוליוס קייסר בן האלוהים.


באותה שנה (42' לפנה"ס), רוצחי קייסר מחוסלים ביוון. ואז, כששלושת הטריומווירים בראש הגבעה, הם מתנפלים האחד על השני. בסופו של דבר, אוקטאביאנוס יושב באיטליא ומפקד על המערב (צפון אפריקה, גאליה, ספרד ואיטליא), מרכוס אנטוניוס באלכסנדריא שבמצרים (לא חלק מהאימפריה, תחת שליטת קליאופטרה עם האף). קליאופטרה הייתה מרשימה, התאהבו בה מרכוס אנטוניוס ויוליוס קייסר האב. בשלב זה, מקבלת הממשלה נופך של מזרח מול מערב, רומא מול מצרים. יש אפילו שמועות (שכעת אי אפשר לבדוק את נכונותם) שאם מרכוס אנטוניוס ינצח הוא יעביר את בירת האימפריא מרומא לאלכסנדריא. העימות הזה מסתיים בקרב אקטיום (צפון מערב פלופונז, יוון של ימינו).

  • 2.9.31, קרב ימי, מעט אבידות, אוקטאביאנוס מנצח (למעשה- אגריפה, חבר נעוריו שלווה אותו עד מותו).
    • חשוב: אחרי הקרב, מסתים המשחק.

יש שליט אחד על הים התיכון, מה שלא היה עד אז, מאז ואם יתמזל מזלינו לא יהיה.

השאלה הגדולה העומדת בפני אוקטאביאנוס:

אוקיי, ניצחתי במלחמת האזרחים. מה עכשיו? זו אחת הנקודות בה נגמר הסרט (הזוג נפגש אחרי כל התהפוכות והמסך יורד, אך מה קורה 5 שנים אח"כ? האם יש להם כלב ושני ילדים?) אוקטאביאנוס מתחיל לפזר את הצבא, כי אין לו יותר צורך בו וצבא לא מועסק הוא מקור לבעיות, במיוחד אחרי שבמשך 18 שנה הוא נלחם במלחמת אזרחים. בשלב ראשון, הם משוחררים ללא תשלום. צ'יק צ'ק, חוזר אוקטאביאנוס לאיטליא להרגיע את הרוחות, כי ברור שלב המשחק הוא באיטליא, ומי שרוצה להחזיק בים התיכון חייב להחזק קודם בה.


בקיץ 30', אוקטאביאנוס יורד למצרים, לאנטוניוס וקליאופטרה. בדרך, נפגש עם הורדוס שיהיה מלך יהודה, ואוסף ממנו 800 טלנטים (ימבה כסף, מספיק לכלכל צבא ל4 שנים). אוקטאביאנוס היה שליט כה מוצלח כי ידע לגייס לצדו את חבריו ולהותיר להם מספיק מקום לבלוט כדי שלא יתנפלו עליו. עם הגיעו של אוקטאביאנוס לשטח, מתאבדים אנטוניוס וקליאופטרה. הם מבינים שהמשחק נגמר. אולי מישהו עזר להם, לא ידוע.


מצרים - רכוש פרטי

מצרים (עם נילוס כמו שצריך) נהיית רכוש פרטי של אוקטאביאנוס, לא פרובינקיא רגילה. רמה אחרת של הפרטה. נחלה פרטית. לאו גרפיה- רישום עם, כקנסוס, למטרת גביית מסים. תקנה מיידית: לסנאטורים אסור להכנס למצרים. כדי שאף אחד מהנוביליטאס שהוא מספיק בכיר ישתלט על מצרים ויהפכה לבסיס למלחמה נגד רומא. במקום- ממונה פרייפקטוס, ממעמד הפרשים. במצרים יש הרבה כסף מזומן. ממנו, יש לחלק לחיילים שמחכים למענק שחרור. מעכשיו, הם יכולים לממן הכל מכיסם. לאחר כיבוש מצרים והפיכתה לנחלה פרטית, אוקטאביאנוס לא תלוי באיש.


דה מיליטריזציא

בסוף מלחמת האזרחים, עומד צבא רומא על 75 לגיונות בהם כ5,000 איש בממוצע. לאחר התייעצות עם חבריו הקרובים, מחליט אוגוסטוס שמספיקים עשרים ושמונה בלבד. זה צמצום של כ1:2. החילים המשוחררים מקבלים אדמה או כסף. כמעט לא נשארו אדמות באיטליא, למרות הרשימות השחורות והחרמות האדמה של הטריומוויראט השני. אוקטאביאנוס התחיל ליישב אנשים מחוץ לאיטליא, בעקבות גאיוס גרכחוס. נוסדת קולוניא גדולה בקרתגו, וגם בביירות, עם 5,000-6,000 איש ובית הספר הטוב למשפטים (כמה דורות אח"כ). עד היום, זו הבירה. אדמות אלה מושגות בכח הזרוע או בכסף ששכב בארמונות מצרים.

לאחר 18 שנות מלחמה, על אוקטאביאנוס מוטלת המשימה לשקם את הכלכלה.
  • הוא מבטל את הפיגורים במס. שמיטת חובות לא מוחלטת אך נרחבת מאוד.
  • הוא מרסן את הריבית, כי רוב האנשים העדיפו שכספם ינוח מתחת לבלטות ולא יסתובב ויעזור למלווה להקים צבא.
  • מגדיל באופן קיצוני את חלוקת התבואה.
  • יוצר הרבה עבודות יזומות לשם המרצת המשק- סלילת דרכים, בניית מקדים וכדומה, כדי שתהיה זרימת כסף נזיל.
  • הכלכלה מתאוששת בהדרגה. דור שלם מתחזק את הנס הכלכלי הזה.
  • 1.1.29 נסגרים שערי מקדש יאנוס, האל של ינואר בעל שני הפרצופים. הם פתוחים כל עוד רומא שרויה במלחמה, ולפי המסורת נסגרו רק פעמיים מימי רומולוס ועד אוגוסטוס. אוקטאביאנוס סוגר את השערים ונתבע המונח פקס רומאנה, השלום הרומאי. למעשה, זה כמעט אוקסימורון (במשקפיים צבאיות).

על הים התיכון לא יהיו מלחמות במשך 100 שנה, אולי לראשונה. רשמית, אוגוסטוס הוא קונסול ועדיין טריומוויר, בקדנציה השלישית. מתחיל לנכס לעצמו סמכויות אחרות. כבר בשנת 36', לוקח לעצמו קדושה טריבונית- מי שיפגע בו, דמו מותר. בשנת 30', אחרי קרב אקטיום, מקבל את היוס האוקסילי, סמכות טריבונית נוספת, להגן על כל אזרח שפקידים מתעמרים בו. למעשה, כשני שלישים מהסמכויות הטריבוניות נתונים בידיו. הוא גם ממנה פטריקים (?) חדשים, כי הם התמעטו מאוד עד כדי סכנה שהעסק יגמר. לוקח על עצמו את סמכות הקנסור, מצמצם את הסנאט מאלף איש לשש מאות, כלומר- מעיף את מי שלא בא לו טוב. הסנאט התנפח במלחמת האזרחים כאמצעי שוחד. כעת, מי שנשאר בו יודע בזכות מי הוא נשאר.


אוקטאביאנוס ממנה את עצמו לפרינקיפאס סנאטוס, ראשון הסנאט (מקביל בערך ליו"ר הכנסת). עורך קנסוס אחרי תקופה ארוכה בה לא נערך. ברומא יש כארבעה מליון אזרחים (לא כולל נשים, עבדים וגרים. למעשה- אפשר להניח שמעל 10 מליון). בשנת 28' לפנה"ס, תמה ההארכה השניה של הטריומוויראט. אוקטאביאנוס מתלבט. הטריומוויראט נוצר לצורך מלחמת האזרחים, וזו כבר נסתיימה. השארת המשרה תשדר שאנו עוד במצב של מלחמה ואני רוצה לשדר שלום. מצד שני, זו אחלה משרה. האם לשדר עסקים כרגיל (=שלום), או לשמור את המשרה הזו ביד?


ההסדר הראשון של אוגוסטוס (27)

13.1.27, בישיבת סנאט חגיגית, אוקטאביאנוס מתפטר מהטריומווירט. הוא ממשיך לכהן כקונסול ויש לו כל הסמכויות שהוא צריך כדי לנהל את המדינה. הוא יושב ראש הסנאט, פרינקפס סנאטוס, וקונסול. משנה את שמו לאוגוסטוס- הנעלה.(תרגום שלא מעביר את מלוא המשמעות).

אוקטוריטאס – כשאתה אומר, או רומז לאנשים לעשות משהו והוא נעשה. אוגוסטוס שלט באמצעות האוקטוריטאס שלו, בזכות היותו האדם העשיר ביותר ומפקד הצבא. ההפך מפוטסטאס- הסמכות החוקית לעשות משהו, כמו שטריבון יכול לכנס אסיפת עם וקונסול יכול להכריז על גיוס. מה שיש במסגרת התפקיד.


  • מרקלוס, אחיינו של אוגוסטוס, מקבל הנחה של עשר שנים בבחירה לקונסולאט.


בין השנים 27-23 לפנה"ס, אוגוסטוס קונסול ברצף. הבעיה: זה סותם אחד מהקונסולאטים בכל שנה, התפקיד הכי נחשק בקרב פוליטיקאים רומיים. בפשטות, יוצר סיבה לטינה נגדו. אוגוסטוס חלה ולרגע היה חשש שימות. באחד מרגעיו הקשים, הוא מוריד את טבעתו ונותנה לאגריפה, יד ימינו. זה יכל להיות רגע קריטי בהיסטוריה, אלמלא רופאו הנאמן, מוסא (מבני דודינו, לא שזה משנה) המליץ לו על אמבטיות קרות שזרזו את החלמתו. אוגוסטוס מתאושש ובקומו ממיטת חוליו הוא מחליט לארגן מחדש את המערכת הפוליטית ולהשתיתה על יסודות איתנים. פה כמעט בא לקיצו סיפורינו.

ההסדר השני של אוגוסטוס (23)

אוגוסטוס, מתאושש, ומיד מתפטר מהקונסולאט ומאז ועד לסוף ימיו (ב14 לספירה, עוד ימבה זמן), הוא יכהן כקונסול רק בשנים מיוחדות, לדוגמא- כשאחד מצעירי המשפחה נהיה קונסול, כדי לחנוך ולהדריך אותו. מעכשיו, הוא פותח את הקונסולאט ומפסיק לחסום את צוואר הבקבוק הזה. במקום, הוא מקבל את כל חבילת הטריבוניקיה פוטסטאס, הכוללת: היכולת לכנס את הסנאט, היכולת לכנס אסיפות עם, היכולת להציע חוקים. כלומר, במאזן, הוא איבד רק את כינוס אסיפת הקנטוריות, שדרכה כבר לא מעבירים חוקים מאז חוקי ליקיניוס סקסטאס (שלג דאשתקד). כאן, שוב, הוא ממשיך דרכם של הגרכחים. טיבריוס גרכחוס היה הראשון שהפך את הטריבונט למכשיר מהשורה הראשונה, ואוגוסטוס למד לקח והבין שמי שיש לו הסמכות הטריבונית לא צריך להיות קונסול ברומא. מה שיש לקונסול ואין לטריבון זה אימפריום(להוסיף למושגים), אך כפתרון אוגוסטוס דאג (בצורה צנועה) לקבל אימפריום פרו קונסולרא מאיוס. דהיינו, אימפריום על תקן קונסול, רק גדול יותר, כמו שקיבל פומפיוס קודם.


ניתן לומר כי אוגוסטוס הוא תלמידה הגדול של ההיסטוריה הרומית, שכן למד מכולם את השטיקים ואסף, איחד ושילב אותם במערכת הפוליטית שיצר.

כלומר, מה קורה עכשיו?

  • כשהוא בעיר, יש לו את סמכויות הטריבון, כולל וטו, והוא יכול לעשות כרצונו.
  • מחוץ לרומא, הוא מפקדם העליון של הצבאות הרומים באשר הם.
  • בנוסף, הוא האדם העשיר בעולם, שכל מצרים מזרימה לו כסף לכיס.

אלה שלוש הרגליים עליהן נשען המשטר המלוכני\מלוכני לכאורה שהוא מייסד, הפרינקיפט.

And now, for something completely Different

משבר התבואה

כשנה לאחר התפטרותו, פורץ ברומא משבר תבואה איום ונורא, הנובע ממחסור תבואה חמור. הדבר מביא אנשים לאי נוחות ולרעב. ברחובות רומא מתחילה תסיסה קשה מאוד, והם צובאים על ארמון אוגוסטוס ודורשים שיקבל את הקונסולאט תיכף ומיד ויפתור את בעית התבואה.


למה הם חושבים שאם אוגוסטוס יתמנה לקונסול הענין יפתר?

עובדה, זו הדרישה. אוגוסטוס יוצא לקהל ומבקש לא להיות קונסול (כבד לו, עול המדינה על כתפיו) אלא לקבל מינוי מיוחד, להיות הדואג לתבואה. עוברת הצעת חוק רשמית שהעניקה לו את הדאגה לתבואה, אוגוסטוס מקליק באצבעותיו והמשבר נגמר תוך יומיים. איך? הוא פשוט פותח את המחסנים. דומה לטריק של יוסף במצרים, אגירת המלאי בזמן שכל השאר מבזבזים אותו, ואז בשעת משבר, אתה היחיד שיש לו.


האפקט שאוגוסטוס יוצר

מספיק שיפנו אליו והכל יסתדר. הוא לא רוצה להיות קונסול.

מה עוד נותר כדי לנעול את העסק סופית?

ירושה. הרמז: אחיינו מרקלוס, שמת ולא זוכה למאומה. הדרך לסמן יורש (אם הוא צעיר) היא באמצעות הפטורים וההנחות בעליה בסולם הדרגות, כדי להגדיל את המעגל. סימון יורש חוזר לטריבוניקיה פוטסטאס ואימפריום פרוקונסולאר מאיוס.


הסוף

אגריפה מת בגיל צעיר, ואוגוסטוס (מאלה שעוד יקברו את כולנו) החיוור והחלוש, סוחב עד גיל 79 בערך. שתי הסמכויות הללו (טריבוניקיה פוטסטאס ואימפריום פרוקונסולאר מאיוס) תוענקנה אח"כ גם לטיבריוס, וזה הסמל ליורש. עם מותו של אוגוסטוס, בחודש, חודש וחצי שיעברו בין מותו לצאת ההודעה הרשמית, טיבריוס כבר השתלט על כל הצבא ואוצר המדינה, והמעבר עובר באופן חלק לחלוטין.