אומנס איש קרדיא

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הגדרה

אומנס (יוונית Εὐμένης), סביב 361 עד 316 לפנה"ס, התפרסם כאחד השׂחקנים הראשיים במלחמות הדיאדוכים אחרי מות אלכסנדר מקדון.

גוף הערך

מוצאו וראשית דרכו

מוצאו של אומנס בעיר קרדיא (בחצי-האי גליפולי). בגיל צעיר הרשים את פיליפוס II מלך מקדון, כשביקר זה בעיר, וצורף על-ידיו לחצר המקדונית כמזכיר. בחצר המלך אלכסנדר III (הגדול) היה אומנס ל"סופר הראשי". במהלך מסע אלכסנדר בהודו קיבל אומנס לראשונה פיקוד צבאי, ולאחר מות הפאיסטיון (324) קיבל אומנס פיקוד גבוה בחיל הפרשים "רעי המלך" (ἕταιροι). עדות נוספת למעמדו הגבוה של אומנס בחצר אלכסנדר היא שהוא שודך לברסינה בת-ארטבזוס, שאחותה (גם שמה ברסינה), היתה פלגשו של אלכסנדר ואף ילדה לו בן.[1]

נאמנו של פרדיקס

לאחר מות אלכסנדר הסתפח אומנס לסיעתו של פרדיקס, ויתכן שאף זייף לבקשתו ולתועלתו של פטרונו החדש את היומנים המלכותיים.[2] בתרומה לתמיכתו קבל אומנס מפרדיקס את האחשדרפנות של קפדוקיא, בתוספת חלק מן הצבא המלכותי (שנת 322). במסגרת תפקידו זה, ובהתאם לבריתו עם פרדיקס, הקדיש אומנס את שארית חייו למאמץ לשמור על אחדותה של מלכות אלכסנדר, כנגד השאיפות הבדלניות והפרטניות של שאר הדיאדוכים.

בשנת 321 ניהל אומנס מערכה מוצלחת נגד נאופטולמוס וקרטרוס, בה נהרג האחרון - מבכירי יורשיו של אלכסנדר. לאחר מותו של פרדיקס מידי חייליו במצרים נותר אומנס בודד מול מאמציהם המשותפים של אנטיגונוס, אנטיפטרוס (ולאחר מותו קסנדרוס בנו) ותלמי. בהסכם טריפרדיסוס בהמשך אותה שנה הוכרז כבוגד והוצא נגדו גזר-דין מוות. עקב מחסור במשאבים נאלץ אומנס לפטר את רוב שׂכיריו ולשלח את רוב חייליו המקדונים. הוא הסתגר במבצר נוֹרָה והדף בהצלחה את נסיונותיו של אנטיגונוס להעלותו בחכה.

הדיאדוך היווני

לאחר מות אנטיפטרוס (319) נפתח בפני אומנס חלון הזדמנויות חדש. לפני מותו הפתיע אנטיפטרוס בבחירת יורשו כעוצר המלכים, התעלם מאנטיגונוס בעל-בריתו, דילג על קסנדרוס בנו, ומינה דוקא את פוליפרכון, קצין ותיק ורב זכויות, אך אפור וחסר תומכים. משחברו אנטיגונוס וקסנדרוס לחטוף עבור האחרון את משׂרת העוצר, פנה פוליפרכון במצוקתו לאומנס, ביקש ממנו את תמיכתו, והציע לו בתמורה את הפיקוד על אסיא כולה (סטרטגוס של אסיא).

ברית זו חילצה את אומנס מן המיצר והביאה למהפך גמור במעמדו. ראשית, הוא זכה ללגיטימציא ניכרת בזכות חידוש יחסיו עם חצר המלכות המקדונית הרשמית. שנית, הועמד לרשותו אוצר מדינה שהיה שמור בקֻאינדא שבקיליקא. שלישית, הוא קיבל לפיקודו את "כסופי-המגן" (αργυράσπιδες), יחידת העלית של חיל הרגלים המקדוני.

לכל אורך הקריירה הצבאית שלו נתקל אומנס ברגשות קנאה ושׂנאה מצד עמיתיו ופקודיו המקדונים, ששׂטמו אותו על מוצאו היווני. כדי לקיים את פיקודו ולהוציאו לפועל ביעילות, נקט אומנס בתחבולה הבאה:[3]

הוא סיפר שנראה לו בחלום מראה מוזר ביותר, שאותו ראה לחובה לחלוק עם כולם ... שהרי בחלומו נראה לו אלכסנדר המלך בעודו בחיים, ערוך ומקושט בכל הדרו המלכותי, כשהוא מנהל את העניינים, מחלק פקודות להגמונים, ועוסק במרץ בכל עסקי המלוכה. "ולפיכך חושבני", אמר אומנס, "שצריך להעמיד מתוך האוצר המלכותי כס מוזהב, ולאחר שנניח עליו את הדיאדמה, את שרביט המלכות, את הכתר ואת שאר סימני המלכות, כל ההגמונים יעלו לו מנחה עם בוקר, יתוועדו בסמוך לכס, ויקבלו את פקודותיהם בשמו של המלך, כאילו היה עדיין חי ועומד בראש ממלכתו הוא."

לאחר שביסס את מעמדו בראש "מגני הכסף" קיבץ אומנס תומכים שונים מקרב האחשדרפנים, כדי להתנגד לנסיון ההשתלטות של אנטיגונוס על אסיא. המידע על מערכה זו, שהתנהלה באיזורים ההריים של איראן, מועט ביותר. אומנס זכה בהצלחה בקרב Paraetacene בשנת 317. שנה לאחר מכן פגש שוב את אנטיגונוס בשׂדה הקרב, ב-Gabiene. ארוע המפתח בקרב זה היה נפילת מחנהו של אומנס - ובכלל זה משפחותיהם ורכושם של "כסופי-המגן" - בידי יריביו. החיילים הותיקים הסגירו את אומנס לידי יריביו, והוא הוצא להורג.

מקורות

סיפור חייו של אומנס סופר על-ידי פלוטרכוס איש כאירוניאה, שהקדיש לו ביוגרפיא שלמה (מקבילה לזו של סרטוריוס). עם זאת, בדומה לרוב המכריע של הדיאדוכים, ההשפעה ארוכת-הטווח של אומנס היתה מזערית. מידע רב נוסף נמצא בספרים 18-19 של דיודורוס סיקולוס. ההנחה המקובלת היא שהמקור ששימש את שניהם הוא היירונימוס איש קרדיא, בן-מולדתו של אומנס.

הערות

  1. פלוטרכוס, אומנס, 1
  2. A.B.Bosowrth, Oxford Classical Dictionary 3rd ed. s.v. Eumenes #3
  3. דיודורוס סיקולוס 18.60.4-6 (תרגום עברי: ד"ר אוֹרי אמיתי, אונ' חיפה).

לקריאה נוספת

בשימוש ב...

תשעא ב - העולם ההלניסטי - מדיאדוכים למלכים