אורי גונן, נעה אילת ואמיר גורן - ליקטור

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מושגים ל

Lictor היה חבר במעמד מיוחד של משרתי ציבור בתקופת המלוכה והרפובליקה הרומית, שמשימתו הייתה טיפול במגיסטראטים בעלי "אימפריום". בין השאר נתנו הליקטורים שירותי ליווי, ייצוג, והגנה למגיסטארטים ושימשו כמשרתיהם האישים ושומרי ראשם.

מקור מורשת הליקטורים בהיסטוריה הרומית עתיק מאוד. לפי טיטוס ליוויוס, רומלוס שהיה מלך רומא הראשון יצר את המשרה וקבע שהמלך יהיה מלווה ב-12 ליקטורים לזכר 12 הציפורים שהיו האות לכך שהוא יעלה למלוכה או לפי דעה אחרת ייתכן והמנהג שאול מן האטרוסקים שישבו באטרוריה, שלאחר ששנים עשר שבטיהם נהגו לבחור את מלכם (rege) הם נהגו לשלוח ליקטור אחד מכל שבט לשרות המלך, המסורת האחרונה נתמכת על ידי הממצא הארכאולוגי. רמז לתפקיד המקורי שלהם עשוי להמצא בשמם, אך גם כאן אין ידיעה ברורה. לפי אולוס גליוס מקור השם במילה ligando, קשירה, בגלל שהליקטורים נהגו לקשור את ידיהם ורגליהם של פושעים לפני הענשתם.


הליקטורים היוו חלק מקבוצת האזרחים אשר שירתו את המגיסטרט. בני קבוצה זו נקראו apparitores. בקרב ה- apparitores, הליקטורים היו בעלי מעמד ביניים. דרגתם הייתה גבוהה מזו של ה- viatores, אך היו במעמדם תחת ה- scribae. על אף שהשתייכות לקבוצה זו אינה מכוח לידה, סביר להניח שיוחס להם סטטוס מכובד.

הליקטורים נבחרו מבין הפלבאים והיו אנשים חופשיים ואזרחי רומא, דבר שניתן להקיש מהעובדה שלבשו טוגה בתוך רומא. הליקטור היה צריך להיות אדם חסון המסוגל לעבודה גופנית. הליקטורים היו פטורים משירות צבאי וקיבלו שכר קבוע של 600 ססטרצים (נכון לראשית תקופת האימפריה) ואורגנו באגודה. לרוב, נבחרו הליקטורים על–ידי המגיסטרט אותו היו אמורים לשרת, אך ייתכן שנבחרו בהגרלה.


תפקידי הליקטור
משימתו העיקרית של הליקטור הייתה לשמש שומר ראש למגיסטראטים בעלי אימפריום. מספר הליקטורים המלווים השתנה ממגיסטרט אחד למשנהו, והותאם לאופי האימפריום שלו, על פי המפתח הבא:

  • קונסול - 12 ליקטורים;
  • פראיטור - 6 ליקטורים, 2 בתוך רומא;
  • דיקטטור - 24 ליקטורים;
  • מגיסטר אקוויטום (אדון הסוסים, סגנו של הדיקטטור) - 6 ליקטורים;
  • פרומגיסטרטים היו מורשים אף הם לדרוש ליווי ליקטורים (בהתאם לדרג האימפריום שלהם)
  • אזרחים רגילים זכו לעתים לליווי ליקטורים באירועים מיוחדים כמו הלוויות או מפגשים פוליטיים, כהפגנה של כבוד.

הליקטורים נשאו עמם מוטות מעוטרים בשבטים (פסקס) ומחוץ לפומריום נשאו גם גרזנים שסימלו את סמכות הביצוע של האימפריום. הם הלכו אחר המגיסטראט בכל אשר הלך, כולל אל תוך הפורום, ביתו, מקדשים ואפילו בתי המרחץ. הגרזן הוצא מתוך הפסקס בתור שטח הפורם מטרה לסמל את עליונות החוק העירוני על האימפריום בעיר.

הליקטורים הלכו לפני המגיסטראט בשורה, כאשר הליקטור הקרוב ביותר אליו, ה-proximus lictor (המכונה לעתים גם הליקטור הראשי, primus lictor) פוסע ממש לפני המגיסטראט ומעביר את הוראותיו. אם היה קהל במקום, בישרו על בואו, ופינו עבורו הליקטורים את הדרך (פרט לנשים נשואות, ו -vestales, שהיו נשות דת שחיו חיי התנזרות), ואף הקפידו כי הקהל יגלה כבוד ראוי לבעל המשרה, כמו לרדת מן הסוס אם רכבו עליו או להסיר כיסוי ראש. הליקטורים היו גם חייבים לעמוד לצידו כאשר פנה אל הקהל. המגיסטראטים יכלו להפטר מהליקטורים רק כאשר ביקרו בעיר חופשית או כאשר פנו אל מגיסטראטים בדרג גבוה מהם.

לליקטורים היו גם משימות משפטיות וענישתיות, והם יכלו בצו אדונם לאסור, לזמן ולהעניש אזרחים רומים. בזמנים מוקדמים ויתר- גם סייעו בהוצאה לפועל של הוצאה להורג. הענשתם של עבדים או אזרחים זרים הייתה מסורה לקרניפקס.


כלל הליקטורים שסייעו למגיסטרטים היו מאוגדים יחדיו בארגון אשר חולק פנימית לדרגות שונות- decurie. בראש כל אחת מהן כיהנו עשרה נציגים. ברפובליקה המאוחרת גוף זה סיפק ליקטורים לאזרחים פרטיים שהיו זכאים להם בנסיבות מסויימות. במקרים אלו, לרוב, הליקטורים לא נשאו פסקי.

דוגמה לנציג מחלוקה פנימית זו היה ליקטור קוריאטוס
ליקטור קוריאטוס (lictor curiatus, ברבים, lictores curiati) היה ליקטור מיוחד שלא נשא עמו פסקס ושמשימתו העיקרית הייתה דתית. היו כשלושים ליקטורים כאלו, תחת פיקודו של הפונטיפקס מקסימוס, הכהן הראשי של רומא. הם נכחו בעת הקרבת קרבנות, שם נשאו את החיה לעולה אל המזבח. הבתולות וסטליות כמו גם הכהנים, ה-flamen, היו זכאים לליווי והגנה של ליקטור קוריאטוס אחד. בתקופת האימפריה, לוו נשים מן המשפחה המלכותית בשני ליקטורים כאלו. הליקטורס קוריאטי היו אחראים גם לזימון האספה הכללית, הקומיטיה קוריאטה, ועל שמירת הסדר במהלכה.

לבושם המסורתי של הליקטורים היה טוגה בגבולות רומא. מחוצה לה, לבשו sagum- גלימה אדומה. בלוויות עטו שמלת אבל שחורה.