אורי גונן תשע ב בין אלים ובני אדם עבודה

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

                            -                     A N T I O C H U S    I    " T H E O S "    O F    C O M M A G E N E                                                

 ---------------------------------- לערוך ------------------------- - ------------------ ----- לקרוא ----------- -------------------------------------- להתייעץ -----------------------------        

תשע ב בין אלים ובני אדם מטלות מסכמות

תוכן עניינים

מקורות ראשוניים (על פי סדר כרונולוגי של האירועים המתוארים)

(#) = שנת האירוע המתואר במקור

(#) = שנת כתיבת המקור (משוער)


Nemrut Dagi inscriptions

(62BC~) כתובות הר נמרוט - תרגום לאנגלית (אמצע המאה ה-1 לפנה"ס, 62BC~).  

  • אנטיוכוס מציג את מוצאו "המבורך" לדבריו, ודווקא את קישורו לאנטיוכוס אפיפנס - המלך הסלאוקי אשר הגדיר עצמו כ"אל המתגלה".
  • אנטיוכוס מציג את פועלו, ועלה טיעונים להצדקת בניית אתר Nemrut Dag כפועל יוצא של אדיקותו הדתית כמעלתו החשובה ביותר, ובהתאם לכך - חסד האלים כלפיו.
  • ניכרת ההפרדה המחשבתית בין גופו של המלך, לבין נשמתו המיועדת לשבת לצד זאוס ב"כס השמיימי".
  • אנטיוכוס מצהיר כי הפך את ממלכתו למכון משכן משותף לכל האלים, ולאבותיו - אותם הוא מגדיר כגיבורים - אשר עמדו לצידו במאבקיו.
  • אנטיוכוס מגדיר את חוקי הפולחן ואכיפתו, מינוי כוהני הדת וחובותיהם, ימי חג הקשורים להולדתו והכתרתו, חלוקת אוכלוסיית "האימפרייה" שברשותו לצורך הסדר אדמינסטרטיבי לפולחן, ואת מקור ההכנסות לפולחן לשם שמירה על קיום מצוות הדת הנהוגות במקביל לקיום מצוות דתו החדשה.
  • מוסברים חובתן, מטרתן וזכויותיהן של "מוזיקאיות" אשר מינה אנטיוכוס, וכך גם של צאצאיהן. האיזכור החוזר ונשנה של "צאצאיהן אשר יוקדשו לתפקיד" מרמז אולי על היותן פרוצות מקדש למעשה.
  • אנטיוכוס שוב ושוב על הפרעות והעונשים הצפויים למפרי חוקיו הן בהקשר האדמינסטרטיבי והן בהקשר פולחני. 
  • אנטיוכוס מקבע את חוקיו כקדושים, בהצהרתו כי הם נאמרים בקולו, אך נוצרו במחשבתם של האלים. הוא מסביר כי מילוי "החוק הקדוש" ושמירה על קדושת המצוות מקורו בהבנה כי אלו יביאו חסד אישי למקיימהן.
  • אנטיוכוס חוזר ומצהיר, לאורך כל הכתובות ובעיקר בסיומה, כי הפרת חוקיו, פגיעה בקיומם, זלזול בפולחן או מירושו שלא כהלכה - ילוו בעונש כבד מידי האלים והאבות הקדושים, משום שאלו למעשה חוקיהם.
  • הוא מתפאר בכך שהציב מופת לאדיקות דתית ולעשייה נרחבת לנגד עיני צאצאיו, ומייחל להם לנסות ולהשתוות לו בהישגיו, וכך יזכו לברכת כל אלי אבותיו מפרס, מקדוניה וקומגנה.
  • אנטיוכוס מודע לחשיבות עמידות פולחנו לאורך הזמן, ושוב ומזכיר את ההטבות למקיימי פולחנו, לעומת עונשי מפיריו. הוא מסיים בהבטחה ואזהרה לשליט העתידי אשר אולי "ישתלט על הממלכה" כי במידה ויקיים את המצוות יזכה בתיווכו ודרך פועלו של אנטיוכוס בחסד האבות והאלים כולם.
    • ניכר הסינקרטיזם בין תרבות ודתות פרס ויוון, לצד הנוהגים המקומיים של קומגנה. עם זאת, ניכרת גם ההבדלה שעושה אנטיוכוס תחילה בין גופו לבין נשמתו, ובינו, לבין אבותיו, לבין האלים - הוא תמיד מציין כי האלים יפילו או ירוממו שליטים, שאבותיו ישמרו או ירדפו, אך מעולם לא כי הוא יפעל כמוהם לאחר מותו.
    • אנטיוכוס למעשה מציב עצמו כמגשר בין מספר גורמים: בין תרבות ואלי פרס ויוון, בין דת מזרחית ל"מדע" מערבי, בין אבותיו ליורשיו, בין שלטונו לבין זה של שליטים עתידיים, בין נתיניו לכלל האנושות. כל זאת, בהנחה כי פולחנו כאל יימשך לנצח נצחים, וכי כך יישמר הקשר היווני-פרסי, ואנושי-אלמותי אשר ישמר את עצמאות ממלכתו.

 


Pliny the Elder, The Natural History

Plin. Nat. 2.108 (סוף המאה ה-1 לספירה, 77-79AD).

  • התייחסות של פיליניוס הזקן לקומגנה כמקור ל "inflammable mud, called Maltha" = תרכובת כימית תת קרקעית הדומה לזפת נטוזלית, ובעלת תכונות הדומות לאלו של נפט.
  • האנשת ה"חומר" ע"י פיליניוס, המייחס לחומר את היכולת לרדוף ולשרוף את החיילים על נשקם ושריונים.
  • ע"פ פליניוס, לא ניתן לכבות את בערת ה"חומר" ע"י מים, אלא רק ע"י אדמה.

Flavius Josephus , The Wars of the Jews

Josephus, The Jewish War 5.461 (סוף המאה ה-1 לספירה, 73-75AD).

  • מלך קומגנה מתואר כבעל הממלכה העשירה ביותר תחת השפעתה של רומא.

Plutarch, Lucullus

Plutarch. Lucullus. 21.3 + 29.2 (סוף המאה ה-1 לספירה).

  • שלטון מלך ארמניה טיגראנס הראשון קשה לתושבים היוונים באנטוליה, לכן היוונים מורדים במלך ה"ברברי" ומקבלים את הכובש הרומי לוקולוס.

Cassius Dio - Roman History - Fragments of Book 36

Dio Cassius 36.2 (אמצע המאה ה-3 לספירה, 229AD~).


Plutarch, Pompey

Plutarch. Pompey. 38.2 (סוף המאה ה-1 לספירה).

  • (66BC) הוקרת התודה של פומפיוס ל"12 מלכים ברברים", וביניהם אנטיוכוס מקומגנה, אשר סייעו לו לנצח את טיגראנס מלך ארמניה.

Appian, Mithridatic Wars  & Starbo, Geography

App. Mith. 16.106 (אמצע המאה ה-2 לספירה).

  • (64BC) לאחר הדחת מלך סוריה האחרון (Antiochus Asiaticus) יצא פומפיוס נגד אנטיוכוס I מקומגנה, אך הגיע עימו להסכם-ברית (64BC). 

App. Mith. 17.114 (אמצע המאה ה-2 לספירה).

Strabo 16.2.3 (תחילת המאה ה-1 לספירה, 20-23AD).

  • פומפיוס אף הוסיף לממלכתו שטחים כבושים מהאימפריה הסלאוקית וממסופוטמיה.

(Cicero, Epistulae ad Familiares (Letters to Friends 

Cic. Fam. 15.1-4 (אמצע המאה ה-1 לפנה"ס, 62-43BC).

  • (51BC) בתקופה בה קיקרו היה מושל קיליקיה (51BC) הוא קיבל מידע מודיעיני מאנטיוכוס על תנועות הצבא הפרתי.

Appian, The Civil Wars

App. BC 2.8.49 (אמצע המאה ה-2 לספירה).

  • (49BC) במלחמת האזרחים בין קיסר לפומפיוס, אנטיוכוס שלח לפומפיוס סיוע צבאי.   

(Cicero, Epistulae ad Quintum Fratrem (Letters to and from Quintus

Cic. Ad Quint. Frat .2.10.2 (אמצע המאה ה-1 לפנה"ס, 59-54BC).

  • (45BC) לאחר נצחונו של יוליוס קיסר על פומפיוס, הוא הותיר לרוב השליטים המקומיים לשמור על זכויותיהם. כך אנטיוכוס במדיניות שקולה ניגש לקבל את קיסר כמנצח בסוריה - וזכה ל"מחילה" ולאשרור בריתו עם רומא כלפי קיסר.

Cassius Dio - Roman History - Book 48 

Cassius Dio. 48.41.5 (אמצע המאה ה-3 לספירה, 229AD~).

  • הרומאים חששו שהצלחתו של פאקורוס ואי הסדר אשר שרר בסוריה ואנטוליה יפתו את אנטיוכוס להמיר את נאמנותו לפרתים. כחלק מהלך מחשבה זה, בשנת 39BC אנטיוכוס ומלכים נוספים הואשמו בקבלת שוחד בתמורה לסיוע לפאקורוס.

Plutarch, Antony

Plut. Ant. 34 (סוף המאה ה-1 לספירה).

(40BC~)פלוטרכוס מתאר את מלחמת הרומאים באימפריה הפרתית בפרובינקיה סוריה, כפי שהתנהלה ע"י פובליוס ונטידיוס בסוס.

  • לאחר נסיגת הכוחות הפרתים מזרחה, ונטידיוס נמנע מלרדוף אותם בשל חששו ממרקוס אנטוניוס המקנא בהצלחותיו ("feared the jealousy of Antony"). הוא מחליט להטיל מצור על עיר הבירה של קומגנה - סאמוסאטה, תחת המלך אנטיוכוס, אשר לדבריו תמך באימפריה הפרתית.
  • מתואר המאבק הפוליטי בין ונטידיוס למרקוס אנטוניוס בשנים של ירושת יוליוס קיסר: אנטיוכוס מסכים להיכנע ולשתף פעולה, וונטידיוס מבקש מאנטוניוס אישור.
  • אנטוניוס מסרב ומתעקש לכבוש את קומגנה בכוח כדי לפאר את שמו.
  • כאשר אנטיוכוס רואה כי אין דרך להגיע להסכם, ההגנה על עירו הופכת נחרצת ומרשימה, עד להארכת המצור לכדי שבירתו וכפיית הסכם עם הרומאים.
  • מוסכם הסדר של "קבלת מרות" מצד קומגנה. למרות ניצחונותיו בסופו של דבר אנטוניוס הדיח את ונטידיוס מתפקידו, ככל הנראה בגלל קנאה בהצלחתו או חשד לשחיתות מצידו. ונטידיוס חזר לרומא ונערך לו טריומף בעקבות הישגיו בשדה הקרב.

Flavius Josephus, The Jewish War 

Josephus, The Jewish War 1.320 (סוף המאה ה-1 לספירה, 73-75AD).

  • (40BC~) ע"פ יוסף בן ממתיהו, נכבשה עיר הבירה של קומגנה - סאמוסטה - ע"י אנתוני, בעזרת סיועו של הורדוס.
  • הורדוס סייע לאנתוני בשל רצונו לחייב את אנתוני לסייע לו בעתיד.
  • המצור אילץ את אנטיוכוס I מקומגנה למסור את העיר לידי הרומים.

Cassius Dio, Roman History

Dio Cassius 49.20-22 (אמצע המאה ה-3 לספירה, 229AD~).

  • (40BC~) הסיבה ליציאת רומא כנגד אנטיוכוס לאחר הבסת הפרתים לא הייתה דרישת שבויי המלחמה כפי שטען אנתוני, אלא רצון לזכות בהון הכספי של קומגנה.
  • ניהול המערכה תחילה ע"י ונטידיוס, ולאחר מכן ע"י אנתוני.
  • מצור כושל על עיר הבירה סאמסוטה - ומו"מ סודי ומשפיל שהסתיים בלא קבלת שבויים או סכום כסף לידי אנתוני.

Plutarch, Antony

Plut. Ant. 61 (סוף המאה ה-1 לספירה).

  • (31BC) לא ידוע תאריך פטירתו המדויק של אנטיוכוס, אך יורשו Mithridates II of Commagene מוזכר כשליט כבר בשנת 31BC - על כן לכל המאוחר זו שנת פטירתו.




מחקר מודרני

Beck 2004 - The Mysteries of Mithras

בחינת השפעת כת פולחן השליט אשר עיצב אנטיוכוס מקומגנה כרעיון מקומי, על פולחן האל מיתרס במזרח הקרוב וברומא, ועד לראשית הנצרות כדת אוניברסלית 

  • ייחוס ייסוד פולחן מיתרס (Mithras-Mysteries) למעמד השולי בהיררכיית הצבא והממשל בממלכת קומגנה. ייסוד כת פולחן השליט בקומגנה של אנטיוכוס באמצע המאה ה1 לפנה"ס, הניח את היסודות להתפתחות פולחן מיתרס, שהיה למעשה אלמנט בכת פולחן (המסורת הפרסית לפולחן אל השמש "מיתרה", שילוב אסטרולוגיה "מערבית" ליצירת "אמת אוניברסלית" של השלטון).
  • פולחן השליט בקומגנה ריכז את האוניברסלי על הפרט, ומעצם התייחסותה הפרטנית הייתה למעשה מבוי סתום מבחינת דת, שאינו ניתן ל"ייצוא". לעומת זאת, פולחן מיתרס עשה שימוש ב"תמונות קוסמיות שמיימיות" לשם גאולה פוטנציאלית של כלל האנושות.
  • לאחר תקדים שנת 62BC, תנועת הכוכבים פורשה, או לפחות הוצגה ע"י האסטרולוגים כחזרה על טקס בירוך המלך על ידי האלים כ"כוכב המלכותי". בשנת 26BC, אירעו אירועים אסטרולוגיים דומים לאלו בשנת 62BC, אשר בהתאם פורשו בKarakush כשובם של האלים אשר בירכו את המלך אנטיוכוס, לברך את בנו מיתרדטס ה-II - שוב זהו רעיון מקומי.
  • גם בNemrut-Dag וגם בKarakush גרמי שמיים ייצגו דמויות שמיימיות בשימוש אידיאולוגיית המלוכה כאלוהית. אותם שחקנים, ואותם "מפגשים שמיימיים" גויסו לאחר מאה ומחצית כאלמנטים לסיפורי ראשית הנצרות - כדת שליחותית אוניברסלית.



Crowther 2003 - Iscriptions of Antiochus I of Commagene and other epigtaphical finds

ארגון כרונולוגי של אתרי פולחן השליט בקומגנה בהתאם להתפתחות הסינקרטיזם היווני-פרסי

  • הכתובות ב Nemrut-Dag הן מראשית שלטונו של אנטיוכוס, ואילו הכתובות ב Zeugma הן מתקופה מאוחרת בשלטונו.
  • ניתן לראות התפתחות של פולחן השליט:
    • הפולחן החל בסינקרטיזם של ידע יווני עם פולחן פרסי, תוך דאגה לקיום הפולחן והטלת עונשים על מפריו.
    • הפולחן התפתח לכיוון אוריאנטציה יוונית, תוך ביסוס קדושת השליט ע"י מבט לאחור על הישגיו ואריכות ימיו.



Duchense-Guillemin 1978 - Iran ang Greece in Commagene

סקירת התפתחות פולחן אנטיוכוס מקומגנה, תוך בחינת מקורותיו ומרכיביו - האיראנים היוונים

  • בתחילת שלטונו, כשעדיין כינה עצמו "מלך" (Basileus), דגל בדת אימו Laodike (צאצאית לשושלת אלכסנדר) - עסק בפולחן לאפולו, ארטמיס ודיקטינה - כלומר, דת יוונית בבסיסה.
  • לאחר ההתכנסות השמיימית של ה-7.7.62 bc אנטיוכוס יוצר את ה-Hierothesion ב-Nemrut Dag, ומתחיל לכנות את עצמו "המלך הגדול" (Basileus Megas). במטרה למסד פנטאון אלים מוסכם, מתחילים מ4 אלים איראנים ומוצאים להם מקבילים יוונים (רק לאלוהות המשולשת המייצגת את האל Mithra ממונה כוהן דת מיוחד).
  • הפנטאון עובר שינויים קלים מאלמנטים מקומיים של קומגנה ופרס לאלמנטים יוונים. ניכרת התפתחות בחשיבות האסטרולוגיה, ובעליית חשיבותו של האל Mithra - השפעה אשר עברה בהמשך גם לרומא עצמה.



Sullivan 1977 - The Dynasty of Commagene

מדיניות החוץ של שלטון אנטיוכוס מקומגנה, כחלק משושלת מקומית, מול הארמנים, הסלאוקים, הפרתים והרומים

  • ממלכת קומגנה שמרה על עצמאותה בין השנים 163 לפנה"ס - 72 לספירה, תוך ניווט מדיני עדין בין האימפריה הרומית לאימפריה הפרתית. עוצמתה הכלכלית נבעה תחילה מאדמותיה הפוריות. בנוסף, שליטתה בנתיבי הסחר באיזורה הציבה אותה כבת הברית העשירה ביותר של רומא. טענותיה של האריסטוקרטיה הקומגנית ל"אבהות כפולה" סלאוקית ומקדונית הפכה אותה למקושרת היטב.
  • עם ההתערבות הרומית באיזור אנטוליה אנטיוכוס התחיל בהיסוס - תחילה עמד במצור רומי על עיר הבירה, ולאחר מכן פומפיוס לחם בו לכדי ברית מאולצת. העימות התקופתי בין ארמניה לבין הפרתים לא נסמך על המדיניות הרומית של הפרד ומשול, אלא עשה בה שימוש - לעמים היו אינטרסים משותפים במקרי דוחק, במיוחד מול רומא וסכנת כיבוש הדרגתי.
  • אנטיוכוס ידע לשנות מדיניות במהירות ולהצטרף לאחד מ"12 המלכים הברברים" אשר באו בברית צבאית עם פומפיוס:
    • קומגנה התאימה לתוכניות של פומפיוס לאיזור הפרת: שאיפה להשתמש בממלכות קטנות כמחסום טריטוריאלי. פומפיוס ריכז אינטרסים רומים בנקודות אסטרטגיות בהן הייתה קיימת אפשרות לייצב שושלת שלטון. הסכם זה החזיק מעמד במשך חצי מאה.
    • רומא התאימה לתוכניות של אנטיוכוס וסייעה לשמר את עצמאות קומגנה. המגע הססני הראשון עם רומא הפך לברית חזקה תוך הישענות על יחסו הזהיר של פומפיוס כלפי הפרתים. הברית נתנה לאנטיוכוס מרחב שליו לייצב את ממלכתו. ב Nemrut-Dag מיוצגת ההצהרה הכנה של אנטיוכוס על עצמו כידיד רומא (Philorhomaios).
  • לתבוסת הרומאים בקרב חרן הייתה השפעה ישירה למשך הדורות הבאים על המדיניות בקומגנה: הייתה זו ראשיתה של חשיבה על התנתקות מרומא ע"י נישואים פוליטיים עם גורמים אנטי-רומיים (פרתיה,Atropatene, Emesa,ממלכת החשמונאים), והרחבת השליטה על נקודות מעבר נהר הפרת אשר היו בידי הפרתים.
  • אנטיוכוס שמר על נאמנותו לרומא, על אף חוסר אמונו של קיקרו (ב51BC היה מושל קיליקה), כל עוד הנסיבות הבטיחו את שרידותו. קיסר הכיר בכך שקצה ההתפשטות הרומית ייקבע ע"י הפרתים, ועל כן תיכנן לצאת למערכה כנגדם.
  • 4 שנים לאחר רצח קיסר הפרתים נקטו יוזמה התקפית, וחצו את נהר הפרת בראשות המצביא המבריק Pacorus-I, חתנו של אנטיוכוס. הרומאים חששו שהצלחת פאקורוס ואי הסדר אשר שרר בסוריה יפתו את אנטיוכוס להמיר את נאמנותו לפרתים, ובשנת 39BC אנטיוכוס ומלכים נוספים הואשמו בקבלת שוחד בתמורה לסיוע לפאקורוס.
  • שנה לאחר מכן, פאקורוס נפל בקרב, ואנטיוכוס נותר ללא תמיכה פרתית, ומצא עצמו תחת מצור רומי, בטענה לדרישת שבויי המלחמה הפרתים, והענשתו על הסיוע להם. בפועל, הסיבה הייתה עושרה הכלכלי של ממלכת קומגנה. כיבוש עיר הבירה דרש זמן וכוח אדם רבים מאשר יכלו להציע בעלי בריתו של אנטוני , וכך נהדף המצור מבלי שהכוח הרומי מצליח להכריע צבאית או כלכלית (כופר כספי) את קומגנה. מנקודת זו ואילך אנטיוכוס לא מוזכר בכתבי ההיסטוריה.


  • קומגנה שמרה על עצמאותה כשחקנית באבולוציה מן ההגמוניה הסלאוקית על נהר הפרת, ועד להסדרים בין הרומים לפרתים. הסינקרטיזם התרבותי והאומנותי ב Nemrut-Dag ובשאר אתרי הפולחן הקביל לשילובים הפוליטיים אשר רקם אנטיוכוס, ואף לשילוב האריסטוקרטי בין קומגנה לרומא (3 נכדים ונכדה של אנטיוכוס ניהלו קריירות פוליטיות רומית) בכדי לשמור על עצמאות ממלכתו בקרב ההיערכות מחדש במזרח הקרוב שעה שאימפריות הסלאוקים והארמנים פינו את מקומן לאלו של הפרתים והרומים. 
  • מיקומה האסטרטגי של קומגנה, עושרה, והאריסטוקרטיה היוונית-איראנית המקושרת שלה, הוציאו מפרופורציה את חשיבותה בהתמודדות הרומאים עם ממלכות המזרח. 
  • הכוח החברתי והדתי של קומגנה נשמר שנים רבות לאחר בן המלוכה האחרון ממלכה זו, עם שרידים בצורת כוהני דת חשובים כמו בלבילוס. שרידים בסגנון קומגנה של מוניומנטים שושלתיים נמצאו פרושים מאתונה ועד לאתרים שסביב Nemrut Dag - דרכם נשקפו האידיאלים הגבוהים ואומץ הלב של אותה ממלכה נעלמה. פולחנות הכת של אנטיוכוס נמשכו מאות שנים, וכך החיוניות וההרגל הדתי בקומגנה נמשך ע"י אימוץ רעיונות פולחן חדשים על בסיס דומה - עובדה זו הייתה גורמת לאנטיוכוס לחייך...

Young 1964 - Commagenian Tiaras: Royal and Divine

סקירת הכתרים\נזרים השונים על ראשי הדמויות ב Nemrut Dag, תוך בחינת משמעותן התיאולוגית, התרבותית, והפוליטית

  • אנדרטת Nemrut Dag מכילה, פרט להנצחת אבותיו ואליו של אנטיוכוס מקומגנה, גם את משנתו הפוליטית - העברת שלטונו באופן חלק וברור לבנו, בברכת האלים.
     

רעיונות, טענות, שאלות

שאלות מנחות

מה לעזאזל הוא חשב לעצמו?
סיבות פרקטיות לייסוד פולחן השליט שלילת הסיבות
נסיון להשליט דת אחידה בממלכה. ארץ קטנה עם אוכלוסייה קטנה - את מי מול מי הוא מנסה לאחד?...
הבעת עוצמה כלכלית מול המעצמות - הפרתית והרומית. הבעת עושר שכזה עשוי להוביל לשיתוף פעולה, אך גם עלול להוביל לנסיון כיבוש (אנטוני)...
מלחמה פסיכולוגית מול שתי האימפריות - "אל תגעו בי, אני אל". גם לרומים היו מנהיגים "אלים"... ומי בכלל יודע אם הם שמעו על הפולחן שהוא הקים לעצמו...
נסיון לשמר את שושלת המלוכה. לא הייתה ממש שושלת מתחרה בממלכה...

ייסוד דת אוניברסלית בעלת מאפיינים פרסים ויוונים באמצע הדרך ביניהם, על סמך הקישור המשפחתי היווני-איראני --> נסיון "להשתלט על העולם" (!), או להביא "שלום עולמי" עם דת חובקת-כל.

למה שמישהו יקבל את הדת הזאת, מחוץ לגבולות קומגנה?...
אנטיוכוס ראה עצמו כמגשר בין תרבות פרס ויוון, בין אלי פרס לאלי יוון, בין אבותיו ליורשיו, בין נתיניו לכלל האנושות, ובין שלטונו שלו לבין גורלה של קומגנה כממלכה עצמאית.
סיבות אמונתיות לייסוד פולחן השליט שלילת הסיבות
השפעה של תפיסות מונותאיסטיות איזוריות (המכבים ביהודה, פולחן מיתרס, זורואסטריאניזם). לא טוען שהוא "האל האחד", אלא אל שווה בין שווים...
הצלחתו האישית הביאה אותו להאמין באלוהותו. הוא לא המלך הראשון שמצליח...
המשך רעיון הערצת השליט שהתחיל אביו.  אביו לא טען לאלוהותו, או לאלוהות בני משפחתו...
נסיון לשמר את שושלת המלוכה. לא הייתה ממש שושלת מתחרה בממלכה...
למה שהוא ישקיע כ"כ הרבה משאבים, זמן, ומאמץ ללא מניעים פוליטיים ברורים?


כיצד ניתן להסביר את המחשבה הדתית המשתקפת מכתובתו של אנטיוכוס?
  1. אנטיוכוס מדגיש שוב ושוב את אדיקותו הדתית.
  2. אנטיוכוס מתאר את עצמו כאל בין אלים.
  3. אנטיוכוס מודה לאלים שתמיד הצילו אותו והפכו אותו ל"אדון המצבים הנושאים".
    • אם כך, "מי הם אלוהיך, אלוהים?" - כיצד ייתכן שאנטיוכוס מגדיר עצמו אל, אם הוא בעצמו סוגד לאלים אחרים?
      • כיצד ניתן לראות את תפיסת מושג האלוהות באופן נסיבתי במזרח הקרוב במאה הראשונה לספירה, ע"פ פועלו של אנטיוכוס?
        • כיצד נתפסו מעשיו של אנטיוכוס במקורות העתיקים ובראות בני התקופה?
          • מהלך פוליטי-מדיני מבריק?
          • "זילות רעיון ה-Apotheosis"?
          • מעשים לגיטימיים לאור הצלחותיו?
          • מוזרות איזוטרית חסרת חשיבות והסבר?
          • טירוף? . . .  
            • מדוע פולחן השליט בקומגנה לא מוזכר במקורות היוונים\לאטיניים, אלא רק בכתובות אנטיוכוס עצמו?


האם הסינקרטיזם הכלי, הגדרה, או בכלל המטרה עצמה? 
  • ניכר סינקרטיזם בכל רמות פועלו של אנטיוכוס: בין מזרח למערב (דת, פוליטיקה, וממשל), בין דת למדע (אסטרולוגיה), בין אלים לבין מלך אל לבין כלל האוכלוסייה - שכן אנטיוכוס מסווג את עצמו כמעין מלך-אל-מקשר אשר סוגד לאלים עליונים ממנו שסייעו לו במהלך כל חייו.
    • מטרת הדת לא הייתה לזבוח לאנטיוכוס כאל (בעל אגו מנופח), אלא ככלי לשילוב גורמים רבים לשם ביסוס שושלת השלטון ושרידות קומגנה.
      • השימוש הוא דווקא בדת משום שהיא יכלה לרכז גורמים רבים, ובעצם כך לחזק ולשמר את רלוונטיות שושלת קומגנה הן בפרתיה והן ברומא.
      • דת היא גורם אשר קשה יותר להכחיד מאשר שלטון פוליטי - לכן הדגשת אדיקותו הדתית של אנטיוכוס.


אנטיוכוס ואני - "יחסנו לאן"?

  • כתובות  הר נמרוט מהוות מקור עתיק מהמעלה הראשונה המתאר את פולחן השליט בקומגנה כפי שעוצב ע"י אנטיוכוס, את ציפיותיו לעתיד דת זו, ואת תפיסתו לגבי תפקידו כמתווך.
  • המקורות העתיקים, בלאטינית וביוונית מהמאה ה1 לפנה"ס ועד לאלו מהמאה ה3 לספירה, מסכימים לגבי השתלשלות האירועים בין רומא לממלכת קומגנה,[1] אולם לא מזכירים את נושא פולחן השליט. עם זאת, אין בנמצא מקורות מזרחיים פרתיים או איראניים אשר היו יכולים לשפוך אור מנקודת מבט אחרת.
  • ניתן לבחון את כת פולחן השליט ואת משמעותה בהיקשר התווך שבין אלים לבני אדם הן מבחינה תיאולוגית, והן מבחינה שלטונית פוליטית. 
  • על סמך מחקרים מודרניים, ניתן להצביע על מטרות שונות לפולחן השליט - סינקרטיזם לשם סינקרטיזם, מגלומניה, העברת שלטון "חלקה" ושימור השושלת. בנוסף, ניתן להצביע גם על התפתחויות שונות לאותו פולחן - קיומו כפי שהוא לאורך מאות שנים, הפיכה לפולחן האל מיתרס ברומא, ואף כבסיס רעיוני לסיפורי ראשית הנצרות.
  • מטרת העבודה היא לבחון משמעויות שונות מתוך כתובתו של אנטיוכוס, לצד עובדות היסטוריות מהמקורות העתיקים ועל סמך מחקרים מודרניים - לנסות לקבוע את מידת ההשפעה התיאולוגית וההשפעה הפוליטית על כת פולחן השליט בקומגנה.
    • ברצוני לטעון כי:
    1. כת פולחן השליט הייתה בבסיסה דתית, ובה היבטים שונים לתפיסת האלוהות במזרח הקרוב, תוך שילוב אלמנטים אירניים ואלמנטים יוונים.
    2. מעצם הסינקרטיזם המובנה בפולחן של אנטיוכוס, התפתח הפולחן לכדי כלי המאפשר שילובים פוליטיים, תרבותיים, ושלטוניים בין קומגנה והאימפריות הגדולות.
    3. במהלך שלטונו של אנטיוכוס הפך הכלי הדתי לכלי מדיני אשר לאו דווקא נועד לקיים את פולחן השליט, אלא להוות כור היתוך כללי שיאפשר את עצמאות קומגנה - ואנטיוכוס עצמו כמתווך הן בין האלים היוונים לאלים האיראניים, הן בין האלים כולם לבני האדם, והן בין האריסטוקרטיה המקומית לאריסטוקרטיה של האימפריות (בעיקר הרומית).
      • אם כך ==> האם מעבר למגלומניה הדתית שבכת פולחן השליט בקומגנה, מסתתרת ראייה מדינית-תרבותית ארוכת טווח?



דברים שצריך לעשות. מתישהו . . . 

  • Joseph על אנטיוכוס מקומגנה


שאלות לד"ר אמיתי
  • איך כותבים את העבודיה בלי להתעסק יותר מדי בפולחן מיתרס?
  • איך כותבים את העבודה בלי להתעסק יותר מדי בנצרות?
  • איך כותבים בעברית Monument? - אנדרטה, גלעד, אתר פולחן?...
  • "רומאים" או "רומים"?



הערות

  1. פרט לנושא המצור של מרקוס אנתוני על סאמסוטה, לגביו יוספיוס פלביוס מציין בניגוד לשאר המקורות, כי העיר נמסרה לידי הרומאים. עם זאת, סביר להניח כי ציון עובדה זו אינה היסטורית, אלא נועדה לתאר את מערכת היחסים בין המלך הורדוס (שהיה מרכז כתיבתו של יוספיוס) לבין הרומאים ביהודה.