אייל מאיר עבודה מסכמת תשע מונותאיזם - מבוא

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

חזרה לעמוד הראשי / לפרק הבא

מקורות עתיקים רבים מספרים על כך שבשנת 19 לספירה, שנתו הרביעית לשלטונו של טיבריוס קיסר, גורשו היהודים מרומא. עבודה זו תעסוק בשאלה: מה היה המניע לגירוש?[1] התשובה לשאלה זו נעוצה באי הבנה בנוגע לפרשנות המציאות ששרה ברומא בתקופה המדוברת. מנקודת מבטו של הממשל הרומי הייתה זרימה מתמדת וגוברת של אזרחים רומים לעבר הדת היהודית בפרט ודתות מזרחיות בכלל, בעוד היהודים נהגו כפי שנהגו מאז ומעולם, ולא ניסו, לפחות במודע, להביא להתגיירותם של תושבי בירת האימפריה. אותו מיסיון יהודי שהתרחש ללא מודעות היהודים הגיע לשיאו בשנת 19 לספירה, כאשר חברי האליטה הרומאית החלו להרגיש את תוצאותיו של אותו מיסיון, ודרך כך גרם לממשל לחוש שהקהילה היהודית ברומא הפכה לאיום על דרך החיים הרומאית. לכן גורשו היהודים.

המקורות העתיקים המספרים על האירוע רבים ואף סותרים זה את זה. ריבוי המקורות הוליד מחלוקות רבות ומגוונות, תוך העלאת היפותזות רבות לסיבה לגירוש המדובר. עבודה זו היא ניסיון לאשש מחדש את תזת המיסיון תוך הוספת הבחנה שחמקה הן מן המקורות העתיקים והן מן החוקרים המודרניים – אי ההבנה בין יהודים לרומאים בנוגע למהותו של מיסיון ולדרכים הרבות שבהן הוא יכול לבוא לידי ביטוי. בנוסף לכך, הבחנה זו אפשרה לי לכלול ולשלב היפותזות נוספות שהוצעו כמניע לגירוש ובכך ליישב חלק מן המחלוקות שעורר אירוע זה במחקר.

לפני שנעבור לניתוח יש לסקור את הסיפור בקצרה. טקיטוס מדווח על צו סנאטוריאלי נגד פולחן יהודי ומצרי בשנת 19 לספירה, שהורה על גיוסם של ארבעת אלפים עבדים משוחררים שהושפעו על ידי פולחן זר זה, והצבתם בסרדיניה, במטרה להילחם בשודדי ים. שאר היהודים והמצרים שלא ויתרו על דתם גורשו מאיטליה. סווטוניוס מציין שטיבריוס פעל לדכא פולחנים זרים, וגם הוא מציין את היהודים והמצרים. סווטוניוס מוסיף שחסידי הפולחנים הזרים אולצו לשרוף בגדי פולחן וחפצי קודש ומציין שהמגורשים היו צעירים יהודים בגיל צבא. סווטוניוס לא מזכיר את סרדיניה אבל הוא מציין שהיעד הוא אזור בעל אקלים גרוע במיוחד. גם אצלו מופיעה החנינה למי שיכפור בדתו, ומי שיסרב לעזוב את הדת האסורה או לעזוב או לכפור בדתו עמד בפני סכנה של חיי עבדות. דיווחו של יוספוס בולט בשל היותו המלא והצבעוני ביותר. אצלו היה זה יהודי שנמלט ממולדתו בשל פשעיו, שהגיע לרומא וביחד עם עוד שלושה נוכלים הצליח להונות גיורת מן האריסטוקרטיה הרומית בשם פולביה (Fulvia). מעשה המרמה הגיע לאוזניו של טיבריוס, אשר הורה לגרש את כל היהודים מרומא. גם יוספוס מציין את ארבעת אלפי היהודים שגויסו בכפייה ונשלחו לסרדיניה. סנקה הצעיר מספר על כך שבהיותו נער אימץ לעצמו דיאטה צמחונית, כחלק מהצטרפותו לזרם הפיתגוראי. סנקה מספר על סכנה שהדיאטה המיוחדת הביאה עימה, וכיצד, בעצת אביו, החליט לנטוש את הצמחונות. עולה התחושה שהימנעות מאכילת בשר עלולה הייתה ליצור את הרושם שסנקה נמנה על הדת היהודית או המצרית.[2] דיווחו של דיו קאסיוס קצר ותמציתי. הוא מספר על כך שהיהודים נהרו לרומא בהמוניהם והביאו להתגיירותם של רבים מתושבי העיר. זו הסיבה שטיבריוס גרש אותם מהעיר.

כדי להציג את טיעוני ראיתי לנכון לפתוח בהקשר ההיסטורי ששרר בשנת 19 לספירה בבירת האימפריה הרומית, וזאת בכדי להראות שגירוש הקהילה היהודית מרומא לא היה עניין של מה בכך, ולכן היה צורך שהממשל הרומי ירגיש תחת סכנה ברורה ומיידית כדי שהוא יפגע פגיעה משמעותית ואמיתית בקהילה היהודית ששכנה בעיר. אחרי כן אציג סקירה תמציתית של חילוקי הדעות במחקר בנוגע למניע לאותו גירוש. לבסוף אציג את המסקנה שלי, שמאששת את תזת המיסיון, תוך מאמץ ליישב את מרבית המחלוקות הרבות בנוגע לסוגיית המניע. ניסיון זה נובע מן התפיסה שלכל ההיסטוריונים שהתעסקו באירוע זה היו זמינים אותם המקורות, ולמרות זאת הועלו היפותזות שונות ומשונות. תמיד יש לשאוף למצוא את שביל הזהב, שעובר כחוט השני בין כל אותן היפותזות ומהווה כעמק השווה.

חזרה לעמוד הראשי / לפרק הבא


  1. טקיטוס, ספרי השנים 2.85; סווטוניוס, טיבריוס 36; דיו קאסיוס 57.18.5a; יוספוס, קדמוניות 18.81-84; סנקה הצעיר, מכתבי מוסר 108.22; ישנה בעיה בכרונולוגיה אצל יוספוס, אשר ממקם את האירוע בסביבות שנת 30, במהלך שלטונו פונטיוס פילטוס ביהודה (26-36 לספירה). סווטוניוס לא מספק תיארוך, אך אצל טקיטוס (ספרי השנים 2.59) מסופר שהקונסולים באותה השנה היו מארקוס סילאנוס ולוקיוס נורבאנוס, ולכן שנת 19 מקובלת במחקר: שטרן, 1979, ע"מ 13-15; שטרן, 1974, ע"מ 70-71; גרואן, 2004, ע"מ 43, 288, הערה 20. סמולווד, 1956, ע"מ 314-315.
  2. בנושא הצמחונות בתנועה הפיתגוראית ראו: אומירה, 1989, ע"מ 27-28; רידווג, 2002, ע"מ 124. רידווג מציין שבמאה הראשונה לספירה הזרם הפיתגוראי זכה להערכה רבה ברומא. סנקה (מכתבי מוסר 108.17-21) מעיד על עצמו כפיתגוראי ושסוֹטִיוֹן, המורה שלו, שכנע אותו להתנסות בצמחונות; על הימנעות מאכילת חזיר בדת המצרית ראו: הרודוטוס 2.47; יוספוס, נגד אפיון 2.141; פלוטרכוס, מוראליה 353f-354a; אוריגן, קלסוס 41 ,5.34 ; כשרות בדת היהודית ראו: פילון, משלחת אל גאיוס, 361; יוספוס, נגד אפיון 2.137; פלוטרכוס, שיחות מסביב לשולחן 4.5; טקיטוס, היסטוריות 5.4; יובנליס, הסטירות 14.96-106.