אייל מאיר תשע ב מיתוס והיסטוריא עבודה מסכמת

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מקורות עתיקיםמחקר מודרני

.

שלד

מבוא

יסיף (2005, 115-116) אומר:

לדמותו של אלכסנדר הייתה חשיבות רבה לחברה הנוצרית הצלבנית בימה"ב. בהנחה שהיהודים היו מודעים לקשר זה, בשילוב עם תיעובם למסעות הצלב (השמדת השונה?), האם הייתה לזה השפעה לקריאת הרומנס?

היהודים קראו את הרומנס באופן שונה, בשל היותם קורבנות הצלבנים. הם חשו סולידריות לקורבנותיו של אלכסנדר. הם ידעו שבחברה הנוצרית הם האחר. הם כמו העמים שאותם אלכסנדר משמיד, לא מהווים סכנה אמיתית וכל אשמתם היא שונותם.

הסבר זה להימשכותה של החברה היהודית בימי הביניים אל הרומנס אלכסנדר, המבוסס על הזדהותם דווקא עם החלש, השולי והדחוי, עשוי לשפוך אור חדש על החרדות והרגישויות שייחדו את החברה היהודית בת התקופה במציאות האירופית ועל הדרך שבה עוצבה תודעתה העצמית.

הבעיה שלי עם הטיעון:

אלכסנדר אכן משמיד את האחר, אך האחר הוא קיצוני לחלוטין - עמים מוזרים, מכשפות וגמדים. היהודים, באופן מובהק, הם עם ככל העמים המוכרים, שאחד מהם הוא ראש הסופרים של אלכסנדר.

כיצד טענה זו מתיישבת עם נקודת דמותו החיובית של אלכסנדר במסורות העבריות בכלל ורומאנס מן הענף השלישי בפרט?

השאלה המרכזית בעבודה:

כיצד קראו היהודים את הרומאנס? מה היה יחסם לאלכסנדר? (דגש על כך שנקודת המבט היהודית היא שתבחן ולא הנוצרית)

התזה

היהודים נמשכו לרומאנס בעיקר בשל דמותו של אלכסנדר. אין סתירה בכך שהיהודים ראו את עצמם קורבנות לתנועה הצלבנית לאירופה, אך המסקנה שלי היא שדמותו של אלכסנדר הייתה דמותו של המלך הנוצרי, זה שהיה אמור להגן עליהם מפני האספסוף הצלבני.

מסגרת הזמן:

התמקדות במסעי הצלב המרכזיים, מסע הצלב הראשון השני והשלישי, כאשר ההנחה היא שהם השאירו את החותם העמוק ביותר על יהדות אירופה.

  • הרומנאס מעיד על נסיבות חייהם של היהודים תחת אירופה הצלבנית. תאריך חיבורו של הרומאנס נע מן המאה ה-9 עד ה-14 וסביר שהוא עוצב ונכתב לאורך תקופה ארוכה.

מדוע?

שלושת מסעי הצלב המרכזיים, שלהם הייתה ההשפעה הגדולה ביותר הן על אירופה הנוצרית והן על יהודי אירופה.

מסגרת גיאוגרפית:

התמקדות בעיקר ביהודי צפון אירופה, יהדות צרפת ודגש מיוחד על יהדות אשכנז.

מדוע?

פרעות תתנ"ו, האירוע המרכזי ביותר שבו סבלו היהודים בשל התנועה הצלבנית, התרכז ברובו בערי הריינוס וגם באופן מצומצם יותר ביהודי צרפת. יהיה אזכור של יהודי אנגליה. מחוץ לדיון ישארו יהודי איטליה ויהודי ספרד.

סקירה של הפרקים ומה שהולך להיות בעבודה...

פרק ראשון: המסורות העבריות על אלכסנדר הגדול

מתבררת תמונה מורכבת: מצד אחד המסורות העבריות מתייחסות בחיוב לדמותו של אלכסנדר

גמרא?

יוספוס?

עוד מישהו?

דמותו של אלכסנדר ברומאנס:

  • דמותו של אלכסנדר מורכבת ומכילה מספר רבדים: אמיץ, טיפש, גאוותן, חסר יכולת לדחות סיפוקים, שקרן, נאמן. בסופו של דבר הוא אנושי.
  • הוא מכבד את הדת היהודית, מכיר באל היהודים ודואג לא לפגוע בהם

דוגמאות מן הטקסט לדמותו החיובית של אלכסנדר:

  • בעת ביקורו בירושלים האל מביא את אלכסנדר לחוס על תושבי העיר
  • מנחם הסופר
    • פרק יד: הבניין המוזר בראש ההר
    • פרק לג: מעיין החיים והשער לגן עדן
    • לד: שער נוסף
    • לה: מנחם מצווה ע"י אלכסנדר לכתוב אודות חייו
  • מד: המפגש עם עשרת השבטים
  • הזקן המסתורי
    • יב - טו: הזקן והבניין המסתורי על ההר.
    • לה: הזקן שמוביל את אלכסנדר חזרה לצבאו
    • מ: זקן בשם אפילייה מציל את אלכסנדר ממחלתו.
    • מד: הזקן מקרב עשרת השבטים המוכן לשמוע את אלכסנדר.
      • מוכן לעזור לאלכסנדר בתנאי שיתחייב להגן על היהודים.
  • המשיכה של היהודים לאלכסנדר רומאנס הייתה מורכבת ורבת יומין (ויש שיטענו שהיא החלה עוד מאלכסנדר ההיסטורי) ולא נסמכת רק על הזדהותם עם השונה.
  • אלכסנדר הקסים את היהודים הרבה לפני מסעות הצלב. אם כבר לא לגנות את דמותו אלא להציגה כילד קטן השוגה פעם אחר פעם וכך היהודי, פעם מנחם הסופר ופעם הזקן המסתורי שמגן על עם ישראל, מתקן את דרכיו; האם ליהודים לא היה פחד מהשונה? סביר להניח שכן.
  • גם אם היהודים היו מודעים לכך שהנוצרים הפכו את אלכסנדר לצלבן האידיאלי, מדוע זה אמור לסתור את דמותו בעיני היהודים. הרי גלגולים שונים של אלכסנדר התקיימו במקביל בעבר, כאשר כל חברה הקרינה לתוך דמותו את הערכים שלה.
  • גם אם נעשה שימוש בדמותו של אלכסנדר בקרב הקהילה הצלבנית באירופה, אין זה אומר שתפיסתם השתלטה גם על תפיסת היהודים את אלכסנדר בימי הביניים, תוך דחיקת מסורת בת יותר מאלף שנה, שתחילתה בכתבי יוספוס ובמסורות חז"ל.
    • אלכסנדר מהווה דוגמא לאופן שבו שליט גוי אמור וצריך להתנהג כלפי היהודים.

במסורות היהודיות - יוספוס ומסורות חז"ל - אלכסנדר לא היה רודן ומדכא אלא משחרר ומלך גוי שקיבל עליו את אלוהי ישראל. הרי עמים שונים השתמשו באלכסנדר למטרות שונות (גסטר), וגם אם היהודים היו מודעים לשימוש הצלבני שנעשה במיתוס של אלכסנדר, אין זה אומר שהוא היה מקובל על היהודים. אם כבר, תגובת הנגד הייתה להקצין את יהדותו של אלכסנדר - המילה שהוא עורך לעצמו כדי להפוך ליהודי (כמו אברהם אבינו).

לכן...

הפרק מסתיים בשאלה: כיצד ניתן ליישב את היחס החיובי לאלכסנדר במסורות העבריות אל מול תפיסתו כדמות הצלבן האידיאלי על ידי אירופה הנוצרית בתקופה הצלבנית? (עם דגש על נקודת המבט היהודית)

פרק שני: היחסים המורכבים של היהודים עם הנוצרים בתקופה הצלבנית

  • לא הייתה חלוקה דיכוטומית בין היהודים לנוצרים. אכן לנוצרים הייתה הדת הנוצרית שייחדה אותם אך היהודים היו חלק ממרקם האוכלוסייה.
  • על פי כתבי היהודים שכתבו על הפרעות שבצעו הגויים ביהודים במהלך מסע הצלב הראשון והשני, המלכים של הממלכות לא היו הרשעים. ישנן מספר דוגמאות כיצד המלכים הצילו יהודים (מלך הונגריה במסע הצלב הראשון ומלך אנגליה במהלך מסע הצלב השני), וכיצד העדרם (קונרד במהלך מסע הצלב השני) העמיד את היהודים בסכנה.
  • היה זה האספסוף שפגע ביהודים, אספסוף ששולהב על ידי אנשי דת כמו האפיפיור שמושווה לשטן במהלך מסע הצלב הראשון ורודולף הנזיר הצסטריאני במסע הצלב השני
    • יוצא דופן הוא ברנרד מקלרבו, שהטיף נגד פגיעה ביהודים ויצא נגד הטפותיו של רודולף.

בנוגע לרומאנס - אלכסנדר הוא המלך, וכשכזה הוא מונחה להגן על היהודים ולהגן עליהם ממי שעלול לפגוע בהם. ברוב הזמן אלכסנדר לא חושב לפגוע ביהודים, וסיפור ביקורו בירושלים הוא מוקדם ומסתיים באופן שמתאים להקשר הצלבני.


דגש על מסע הצלב הראשון ופרעות תתנ"ו

האירוע המפורסם ביותר, שגם אם השלכותיו היו מקומיות וברות חלוף במישור הפיזי, לא ניתן להעלם מהרושם העז שהוא השאיר במקורות שמקורן בתקופת כתיבה הרומאנס (מאה ה-9 עד ה-13)

מתבררת תמונה מורכבת: היהודים לא ראו בכל הנוצרים מקשה אחת אלא ראו בתוכם גוונים גוונים [חזן]

מעל לכל בולטים היחסים בין היהודים לרשויות בכלל ולמלכים בפרט:

  • מלך אנגליה ריצ'ארד
  • מלך צרפת
    • דוגמא של יוצא מן הכלל.
  • מלך הונגריה
  • הקיסר הגרמני היינריך.
    • רודיגר ושאר ההמגמונים בערי הריינוס.

מסקנה: ליהודים היו יחסים מורכבים עם אירופה הצלבנית. נדמה שהיהודים נשאו את עיניהם אל עבר הרשויות ואל האלה העומדים בראשה בפרט, כדי שיגנו עליהם מההמונים שטופי הלהט הדתי. הם חיפשו פטרונות והגנה, וכאשר הגנה כזו הצילה אותם מפורענות, ההודיה נתנה לאל ולא דווקא למלך עצמו. המלך הוא כלי בידי האל, וכך גם אלכסנדר ברומאנס העברי.

סיכום

  • הסקת מסקנות בנוגע לסיפור (אימוץ מסקנותיו של יסיף אך שכלול התמונה הניבטת מתוך הרומאנס.
    • קביעתו של יסיף שהיהודים הזדהו עם העמים שאלכסנדר מחסל במהלך צבאו אינה תלושה מן המציאות. הם אכן היו מיעוט באירופה הצלבנית. אפשרי שכשהם ראו את העמים שמחוסלים על ידי מכונת הצבא המקדונית רק בשל היותם שונים, עלתה איזשהיא הרגשת הזדהות. אך היהודים, על אף שונותם, היו חלק בלתי נפרד מהנוף של אירופה הצלבנית. היה זה האספסוף הצלבני, אותם אנשים שרובם נמנו על המעמדות התחתונים שהוקסמו על ידי הרעיונות של גאולה ושחרור המקורות הקדושים שעיוותו את המסר של מסעות הצלב לכדי טבח ביהודים.

אפילו צבאו של פטר הנזיר לא פגע בהם והמקורות מספרים רק על חבורה אחת, של אמיקו הרוזן, שמהווה איזשהי סמכות חילונית שמחליטה לפעול במאורגן לפגוע ביהודים. בכל שאר הדוגמאות היהודים מאוימים על ידי ערב רב של צלבנים, ופעמים רבות הם ביקשו את עזרת הרשויות - בעיקר המלך או הקיסר, שיושיעו אותם מאותם המונים משולהבים.

אני מקבל את המסקנה שהיהודים קראו את הרומאנס בהקשר צלבני, אך הם ראו באלכסנדר את המלך הזר שאליו יש לפנות ולשכנעו שעליו להגן על היהודים ולא לפגוע בהם. הם היו האחר, אך לא באופן דיכוטומי. כמו שבאירופה רוב הצלבנים שיצאו למסע לא ידעו כיצד נראה מוסלמי, היהודים היו חלק מוכר בנוף. היהודים לא ראו את עצמם כאחר האולטימטיבי, אותם עמים קסומים ומוזרים ומכשפות.