אייל מאיר - עבודת מחקר - ביבליוגרפיה

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

תבנית:אייל מאיר - תזה

קידוד

פרק א = היה או לא היה

פרק ב = מהיכן מגיע הסיפור

פרק ג = גרסאות שונות

תקצירים

Ausfeld 2010

  • המקורות אפשריים לסיפור השתתפותו של אלכסנדר במשחקים האולימפיים (פרק א)
  • טוען שהסיפור מגיע ממצרים (פרק ב)

Berg 1973

  • תיארוך האלכסנדר רומאנס (פרק ב)
  • מקורות אפשריים לאלכסנדר רומאנס, בעיקר ממצרים (פרק ב)


Remijsen 2010 = Challenged by Egyptians: Greek Sports on the Third Century
  • מופיעים מספר פתרונות לשאלה הפאו הלנית - מי יכול להשתתף במשחקים האולימפיים? עדיין רק יוונים, אך הפתרון הוא שכל המתחרים ה'מצריים' הכריזו על עצמם כאזרחי אלכסנדריה, שעל מעמדה כפוליס אף אחד לא ערער. אך פתרון זה עורר מרמור ותחרות בין מצרים לארץ האם היוונית.
  • התלמיים רצו עוצמה פוליטית, והשתתפות במשחקים האולימפיים ואחרים סייעו להם במאמציהם. אך הם השתתפו רק ב-Tethrippon, תחרות שלא דרשה השתתפות אישית או כישרון אישי.
  • לא סביר שהסיפור הוא תעמולה תלמית, אולי להפך. בסיפור אלכסנדר משתתף ועומד בפני סכנת מוות, בעוד שהתלמים העדיפו לשלוח מתחרים שכירים. אם זו תעמולה תלמית למה היפסטיון ולא תלמי מתלווה לאלכסנדר? תלמי אכן מצוין בסיפור עם בוקפאלוס עוד לפני כן והיה זה רק טבעי שהוא יהיה זה שיצטרף לאלכסנדר, אבל לא. דווקא הפסטיון, מי שלא שרד את המסע ו'זכה' להפוך לאחד מהדיאדוכים, הוא זה שמצטרף לאלכנסדר. אולי זה בכוונה, כדי לא לעצבן אף אחד מהמלכים, כמו הבחירה בניקולאוס.
  • ניתן ליישב את הסיפור כאחד מהסיבות להמשך הצלחתה של אולימפיה לשמור על מעמדה אל מול התחרות החדשה.
    • בשלב הראשון התלמיים מנסים לזכות בתהילה דרך המשחקים האולימפיים – השלב הבא – ייסוד משחקים אולימפיים משל עצמם.
    • האם ההחלטה להקים משחקים איסו-אולימפיים במצרים התרחשה בד בבד עם איבוד השפעה של התלמיים על ארץ האם היוונית?
  • במכתב של תלמי השני לברית האיים חמש פעמים חוזרים על כך שהפתולמאיה שווה במעמדה למשחקים האולימפיים.
  • התזמון של הפתולומיאה אמנם לא מתנגש עם המשחקים האולימפיים אך יש לפרש זאת בתור מהלך נבון של תלמי השני, שלא בחר לפתוח בקרב חזיתי עם המשחקים האולימפיים, מוסד מבוסס אשר לו המוניטין והיוקרה הגבוהים ביותר. עדיף להתחרות קודם נגד אחד ממקביליו הקטנים יותר (הנימיים) ולצבור מומנטום. לכן הוא עדיין היווה איום.
Farrington 1997 = Olympic Victors and the Popularity of the Olymppic Games in the Imperial Period
  • הגרפים שבסוף המאמר, המשקללים את כל המקורות הידועים לנו על רשימות המנצחים האולימפיים, מלמדים אותנו רבות:
    • ישנה ירידה במספר שמות המנצחים בין המאה הרביעית לשלישית, המשך מגמת ירידה שהחלה עוד במאה החמישית ונמשכת במאה הראשונה לפנה"ס.
    • ישנה ירידה במספר הכתובות מאולימפיה המצוינות רק על ידי פאוסניאס: ירידה חדה ממעל 20 במחצית השנייה של המאה הרביעים לפחות מעשר במחצית הראשונה של המאה השלישית.
    • ירידה חדה במספר הכתובות המתעדות מנצחים אולימפיים מיוון ואיי הים האגאי (לא כולל את אולימפיה עצמה).
    • ישנם שני גרפים בלבד המראים על שיפור במצב העדויות, שניהם באולימפיה"
      • ישנה עלייה במחצית הראשונה של המאה השלישית לפנה"ס בהשוואה למחצית השנייה של המאה הרביעית לפנה"ס במספר כתובות המנצחים בנמצאו באולימפיה.
      • ישנה עלייה במחצית הראשונה של המאה השלישית לפנה"ס בהשוואה למחצית השנייה של המאה הרביעית לפנה"ס בכתובות כיבודים מאולימפייה

מסקנה אפשרית: בכל המקומות ישנה ירידה במספר הציונים למנצחים אולימפיים, למעט אלו שמקורם באולימפיה עצמה. האם אפשר לטעון שאל מול מעמדה היורד מארגני התחרויות החלו במאמץ ברור וקדחתני להנציח ביתר מאמץ את המנצחים, ובכך לפרסם את שמם ואת המשחקים האולימפיים.