אייל מאיר - תמצית דיווחו של דיוניסיוס על הרקלס באיטליה

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

הקשר בין הרקלס לייסוד רומא אצל דיוניסיוס מהאליקרנאסוס

שאלות

  • מה ההקשר הכללי שעליו מדבר דיוניסיוס?
  • האם הוא מספר על הרקלס בעוד מקומות?

המקורות העתיקים

34

[1] הרקלס, לאחר שכבר את ספרד, הגיע לאיטליה.

חלק מאנשי משלחתו של הרקלס ביקשו ממנו רשות להישאר באיטליה ולהקים מושבה.

המקום שהם בחרו הוא מה שהרומאים קראו לו קבעת הקפיטולין (Capitoline Hill), אך בני התקופה קראו לגבעה זו Saturnian hill, או ביוונית the hill of Cronus.

[2] רוב המתיישבים היו מהפלופונסוס (Pheneus ו-Epeans מ-Elis) שלא רצו לחזור לארצם בשל היותה הרוסה בשל מלחמתה נגד הרקלס.

כמו כן היה גרעין טרויאני במתיישבים, שמקורו באיסירם שנלקחו מ- Ikium, במחוז Laomedon, כאשר הרקלס כבש את העיר.

דעתו של דיוניסוס היא שגם בשאר הצבא, כל מי שנשחק על ידי המטלות הוא מאס בנדודים, קיבל אישור להשתקע באיטליה.

[3] בנוגע לשם של הגבעה, חלק חושבים שזה היה שם עתיק, וכתוצאה מכך האפיאנים היו שמחים במיוחד כי זה הזכיר להם את גבעת קרונוס באליס, אשר נמצא במחוז פיזה (Pisa) ליד נהר Alpheus, והאלנים ראו גבעה זו כקדושה לקרונוס, וכל תקופת זמן קבועה נאספים שם ומקריבים קורבנות ושאר כיבודים.

[4] מול ההסבר שהשם היה כבר כאשר המתיישבים היוונים הגיעו ניצב Euxenus. משורר עתיק זה, ומונוגראפים איטלקיים נוספים חושבים שהשם ניתן למקום על ידי אנשי פיזה עצמם, בשל חיבת לגבעת קרונוס, ושהיו אלה האפיאנים יחד עם הרקלס שהקימו מזבח לסאטורן, שקיים עד היו למרגלות הגבעה, ליד השביל המוביל מן הפורום לקפיטול, ולכן הם היו אלה שייסדו את הנוהג להקריב קורבן, נוהג שהרומאים מקפידים לקיימו אף היום, שעולה ממנו סגנון של פולחן יווני.

[5] אבל מכלל המקורות בנמצא, דיוניסוס מגיע למסקנה שעוד לפני שהרקלס הגיע לאיטליה האתר הזה היה מקודם לסאטורן, ולכן נקרא על ידי בני המקום Saturnian hill, וששאר חצי האי שהוא איטליה הוקדש לאל זה ונקרא Saturnia על ידי תושביו, כפי שעולה מהנבואות הסיבילות ושאר דברי נבואה. לראיה, בחלקים רבים בחבל ארץ זה מוקדשים מקדשים לסאטורן; חלק מהערים נושאות את אותו השם שבו היה נודע כלל חצי האי (Saturnia) ומקומות רבים נקראים על שמו של האל, בייחוד headlands ו- eminences.

35

[1] אך עם השנים השתנה שם הארץ לאיטליה, לאחר שלטונו של Italus. לפי אנטיוכוס מסירקוזה, אדם זה היה שליט חכם וטוב, לאחר ששכנע חלק מהשכנים להצטרף אליו ואחרים כבש, הפך לשליט על כל השטח שמ-Napetine ועד המפרצים הסיציליאנים, אזור שהיה הראשון להיקרא איטליה. לאחר מכם המשיך איטלוס בכיבושיו.

אנטיוכוס מציין שאיטלוס היה Oenotrian במוצאו.

[2] אבל Hellanicus מלסבוס, אומר שכאשר הרקלס שינע את הבקר של Geryon לארגוס והגיע לאיטליה, עגל נמלט מהעדר ובבריחתו הגיע למיצרים הסיציליאני, חצה אותם בשחייה והגיע לסיציליה. הרקלס עקב אחרי העגל ושאר את המקומיים האם ראו אותו. המקומיים ידעו מעט יוונים ולכן כינו את העגל Vitulus, והרקלס, לזכרו של אותו עגל, כינה את הארץ בשל Vitulia.

[3] אין זו הפתעה שהשם שונה במהלך הזמן, מכיוון ששמות יווניים רבים שונו באופן דומה.

אבל אם איטליה נקראה על שמו של שליט, אפשרות סבירה יותר, או, כפי שהלניקוס טוען, על שמו של עגל, עולה ששמה של הארץ ניתן לה בזמנו של הרקלס או זמן קצר קודם לכן.

לפני כן הארץ נקראה Hesperia ו-Ausonia על ידי היוונית ו-Saturnia על ידי המקומיים, כפי שנאמר.

36

[1] אגדה נוספת המשבחת את פוריותה של איטליה; לאחר מכן דיוניסוס משתפך על כך שאיטליה היא המקום הכי טוב עולם!

37

[1] מציין שאיטליה טוב לגידולי שדה, עצים, בקר ונוחה ליישוב על ידי בני אדם. לסיכום, ארץ זבת חלב ודבש.

[2] ממשיך לשבח את פוריותה של איטליה – חיטה, זית, גפן.

[3] מצוינת גם לגידול סוסים ובקר.

[4] עצים בשפע לבניית ספינות ושאר שימושים.

[5] מעיינות חמים לרוב, המאפשרים רחצה וריפוי למכאובים שונים.

מכרות מכל מיני סוגים, המון חיות ציד, מגוון רחב של דגים ועוד ועוד.

אך מעל לכל ניצב לו האקלים הנוח, שלא מביא לקור או חום קיצוני הפוגע בגידולים השונים ובחיות.

38

[1] לכן אין זה מפתיע שהקדמונים חשבו שהארץ הזו מקודשת לסאטורן, שנתפס כאל הנותן ומספק שמחה לכלל האנושות – אם שמו קרונוס, לפי שפת היוונים, או סאטורן, לפי הרומאים – אל חובק עולם.

הם סברו שארצם נוחה לבני אדם ואלים. היערות היו של Pan, כרי האחו היו של הנימפות, והחופים האיים של אלי הים.

[2] מצוין שהקדמונים הקריבו קורבן אדם לסאטורן, כפי שנעשה בקרתגו כשהעיר עדיין עמדה על תילה, וכפי שנעשה בהווה בקרב הגאלים וחלק מהאומות המערביות, ושהיה זה הרקולס, שרצה לחסל מנהג זה, הקים את המזבח לסאטורן בגבעה המדוברת והנחיל את הפולחנים שבהם קורבנות ראויים יוקרבו באש טהורה.

ובמקרה שהתושבים ירגישו שהם הזניחו את חובתיהם לאל, הרקלס לימד אותם לפייס את האל על ידי עשיית דמויות בצורת אדם ולקשור את ידיו ורגליו ולזרוק אותם לנהר הטיבר במקום אדם אמיתי, כשהם לבושים באותו האופן. כך, הרקלס סבר, כל פחד מאמונה תפלה יעלם, מכיוון שנשאר דמיון מסוים למנהג הקדום.

[3] מנהג זה נשמר על ידי הרומאים שנה בשנה עד ההווה והוא נערך באמצע חודש מאי. ביום זה מציעים קורבנות ראושניים לפי החוקים והפונטיפקסים, החשובים שבכוהנים, יחד עם הבתולות הוסטליות, הפראייטורים ושאר אזרחים שמורשים להיות נוכחים בפולחן, זורקים מגשר קדוש אל הזרם של הטיבר שלושים דמויות אדם, שנקראים Argei.

בנוגע לשאר הקורבנות והפולחנים שהרומאים נוהגים לפי נוסח יווני ומקומי דיוניסוס ידבר בבספר אחר.

נכון לעכשיו, נכון יותר לתת דיווח מפורט להגעתו של הרקלס לאיטליה ולא להשמיט דבר מהרפתקאותיו באיטליה.

39

[1] חלק מהסיפורים על הרקלס הם אגדות, השאר קרובים יותר לאמת.

הרקלס, תחת הוראותיו של Eurystheus, באחת ממטלותיו, שינע את העדר של Geryon מ-Erytheia לארגוס. במהלך המשימה, בדרכו הביתה, עבר בחלקים רבים באיטליה, ואל Pallantium שבארץ ה-Aborigines.

[2] שם מצא אחו מצוין לעדרו, ונרדם שם בשל עייפותו. שודד מקומי בשם Cacus, הגיע למקום במקרה ורצה לגזול את העדר. הוא ראה את הרקלס הישן, ולכן גרר אותם אחד אחד למערתו בזנבו אחורה, כדי שהעקבות לא יובילו למערתו וכך יטעה את הרקלס.

[3] הרקלס התעורר ולא הבין לאן נעלם חלק מעדרו. הרקלס חיפש אותם במחוז אך ללא הצלחה, ולאחר מכן הגיע במקרה למערתו של קאקוס. הרקלס חש שהוא צריך לחפש במערה אבל קאקוס עמדה בפתחה והכחיש שראה את הבקר של הרקלס וסירב שהרקלס יחפש במערתו ואיים שיקרא לשכניו שיעזרו לו בשל האלימות שמפגין כלפיו זר.

הרקלס לא ידע מה לעשות ולבסוף החליט לגרום לשאר העדר להתקרב למערה, כך שהשוורים הגנובים הריחו את חבריהם הם החלו לעשות רעש, וגם נחשף הגנב.

[4] קאקוס קרא לחבריו. הרקלס הרג אותו מיד עם מכת אלה והוציא את עדרו; כשהוא נכנס הוא ראה שהמערה שמשמה למעשים רעים והרס אותה, כשבעליה הרשע נקבר תחת ההריסאות.

לאחר מכן טיהר עצמו מהרצח בנהר והקים מזבח ליופיטר המגלה (Discoverer), מזבח שנמצא ב-Porta Trigemina של רומא של ההווה, והקריב עגל לאל כתודה על הגילוי. הפולחן נשמר עד ההווה ומוצאו היווני בולט בו.

40

[1] האבוריגנים שמחו על כך שהרקלס פטר אותם מקאקוס ומעשי השוד שלו, וגם חשו יראת כבוד להרקלס, שבו הם זיהו יסוד אלוהי.

העניים שביניהם לקחו זרי דפנה וקישטו אותו ראשו ואת ראשיהם. מלכיהם הגיעו והזמינו את הרקלס להתארח במעונם, וכששמעו את שמו ומוצאו, הציעו את ידידותם. [זאת אומרת שהם ידעו על הרקלס עוד קודם לכן]

[2] Evander, ששמע עוד קודם לכן את Themis מתייחס לכך שזהו גורלו של הרקלס, בן אלקמנה ויופיטר, להפוך לבן אלמוות (ואל) הודות למעשיו ומעלותיו, החליט להיות הראשון מבני האדם שמעניק להרקלס כיבודים של אל. הוא בנה בחופזה והקריב עגל שלא הרגיש את הרסן בחייו, לאחר שסיפר להרקלס על הנבואה וביקש ממנו לבקש את הפולחן הראשוני. [כלומר הכל היה בהסכמתו ואישורו של הרקלס]

[3] הרקלס היה שבע רצון מהכנסת האורחים שזכה לה ולכן הרים למענם משתה.

למלכיהם של האבוריגנים הוא נתן מחוז היה שייך ל-Ligurians וסייע לשאר שכניהם בכך שגרש מארצם פושעים.

כמו כן הוא ביקש מהם, מכיוון שהם היו הראשונים שהכירו בו כאל, להמשיך בנוהג של הקרבת עגל שלא הרגיש רסן בחייו פעם בשנה במנהג היווני. הוא בעצמו לימד את אופן הפולחן לשתי משפחות כך שהקורבנות תמיד יתקבלו על ידו.

[4] שתי המשפחות הן ה-Potitii וה-Pinarii, שהמשיכו זמן רב אחר כך לפקח על הפולחן. הבכורה נתנה ל-Potitii שניצחו על הפולחן והיו הראשונים לטעום מן הקורבנות, בעוד שה-Pinarii היו משניים בחשיבותם בכך שלא הורשו לטעום מהקרביים של הקורבנות והיו שותפים לניצוח על הפולחן.

מעמדם הנחות נובע מכך שהם איחרו ל'הדרכה' של הרקלס ועד שהם הגיעו הקרביים של הקורבנות כבר נאכלו.

[5]