אלכסנדר באולמפיאדא - סיכום

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

חזרה לפרק הקודם / חזרה לעמוד הראשי

סיכום

מותו המוקדם של אלכסנדר יצר מעין מסך שחור שאליו העולם הקלאסי יכול היה להקרין את אמונותיו העמוקות ביותר, פחדיו והפנטזיות שלו. חלק העלו אותו למעמד אלוהי, הפכו אותו לבחור נאה וצעיר מיתולוגי, והיו חלק שאמרו שאלכסנדר היה אותו מלך פילוסוף שעליו דיבר אפלטון.[1] הפרדוקס הפנימי בחקר ההיסטורי בתחום העת העתיקה הוא היעדרם של מקורות ראשוניים מספיקים. מקרהו של אלכסנדר בולט בתחום זה מכיוון שכל המקורות המגוללים את סיפור חייו נחשבים למקורות עתיקים אך בכל זאת הם מקורות משניים. יוסטינוס, דיודורוס סיקולוס, פלוטרכוס, אריאנוס וקורטיוס רופוס, אף אחד מהם לא חי בתקופתו של אלכסנדר ולא ראה במו עיניו את האירועים המתוארים בספריהם עבי הכרס. זוהי המציאות שעימה נאלץ להתמודד המחקר ההיסטורי של העת העתיקה. הגדרתי קושי זה כפרדוקס מכיוון שאותו קושי מאלץ חוקרים היסטוריים הנתקלים בחוסר עדויות להפעיל את מלוא דמיונם, תבונתם וחוש ההיגיון כדי למצוא הסבר לכל אותם אירועים שבמבט ראשון נראה שלא ניתן להסבירם. אני מאמין שגם אני נאלצתי לפעול כך כאשר התמודדתי עם סיפור ניצחונו של אלכסנדר הגדול באולימפיאדה, סיפור שלמיטב הבנתי מעולם לא התרחש אלא בעולם המיתוס. יש בי תקווה שהצלחתי לספק נקודת מבט חדשה דרך סיפור זה על העולם שנוצר בעקבות מסעו של אלכסנדר למזרח, נקודת מבט השופכת אור נוסף על ההיסטוריה המפוארת של המשחקים האולימפיים בעת העתיקה, לפני ואחרי מותו של אלכסנדר הגדול. גם אנשי אולימפיה, שהמשחקים האולימפיים היו כל כך קרובים לליבם, הקרינו את הפנטזיות העמוקות ביותר שלהם אל דמותו האלוהית של אלכסנדר, מעשה שהוליד את הסיפור שבו אלכסנדר הגדול מנצח במשחקים האולימפיים.

חזרה לפרק הקודם / חזרה לעמוד הראשי

  1. רום, 2005, ע"מ 16.