אלכסנדר באולמפיאדא - פרק שלישי

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

חזרה לפרק הקודם / חזרה לעמוד הראשי / לפרק הבא

המוניטין של אולימפיה

כפי שטענתי בסוף הפרק הקודם, מנקודת מבטו של אלכסנדר ניצחון במשחקים האולימפיים הוא עוד ניצחון, אחד מני רבים ולא המפואר שביניהם. מנקודת מבטה של אולימפיה והמשחקים האולימפיים, אחרי מותו של אלכסנדר, זהו אחד הרגעים החשובים שהתרחשו בה. כלומר המשחקים האולימפיים לא משרתים את אלכסנדר אלא להיפך, המיתוס של אלכסנדר משרת את האינטרסים של אולימפיה והמשחקים האולימפים, שלוקחים את דמותו ומשתמשים בה כדי להאדיר את שמה האולימפיאדה. אז איזו תעמולה עולה מסיפור זה אשר משרתת את המשחקים האולימפיים?

ראשית עולה זהותם של יריבי אלכסנדר ושל שותפו למרכבה. מחבר הסיפור טורח לגולל בפנינו את רשימת יריביו של אלכסנדר במרוץ – שמותיהם וארץ מולדתם. את ניקולאוס מאקארנאניה כבר פגשנו, אך לא רק הוא מחפש את רעתו של אלכסנדר. במהלך המרוץ עצמו מצוין שם של רוכב נוסף שניסה לחסל את אלכסנדר – קליסתנס שמו.[1] כל אחד מיריביו של אלכסנדר בא מעיר אשר בשלב כזה או אחר התנגדה לפיליפוס או לאלכסנדר. אך לא זהות ומוצא יריביו של אלכסנדר הוא הנקודה העיקרית אלא שותפו למרוץ – לַאוֹמֶדוֹן מאולימפיה. מכל השותפים האפשריים היה זה דווקא לאומדון שהוצב בתפקיד שותפו של אלכסנדר למרוץ. ניתן היה לצפות שיהיה זה דווקא הפסטיון שיוצב בתפקיד זה, בשל העובדה שמצוין בפירוש שהפסטיון הצטרף לאלכסנדר במסעו לאולימפיה. הרי באולימפיאדה המתחרה מייצג את מולדתו, ואם הרצון הוא להלל את מוקדון בתהילה ותפארת, לא עדיף שמרכבתו של אלכסנדר תהיה על טהרת המקדונים?[2] כך, דרך בחירת זהות שותפו למרכבה של אלכסנדר, המחבר מציב את אולימפיה כבת בריתו של אלכסנדר, ברית שמקורה עוד כשאלכסנדר היה צעיר. אמנם מופיעה קריאה של תושבי אולימפיה ללאומדון לא לקחת חלק במרוץ בגלל שאלכסנדר הוא ילד צעיר ושמעשה זה יוביל למותו. אך לאומדון מביע אמון מוחלט באלכסנדר ואף מציין נבואה שניתנה לו, לא מצוין ממי, שלא רק שינצח במרוץ אלא שניצחון זה יביא לכך שיזכה להיות המלך של אולימפיה.[3]

עוד נקודת חשובה לענייננו עולה בשיר שנכתב לאחר ניצחונו של אלכסנדר.[4] שיר זה נגוע במידה רבה של אנכרוניזם. מצד אחד השיר מציב בפירוש את פיליפוס כשני לאלכסנדר מכיוון שעל פי שיר זה ההישג הגדול ביותר של פיליפוס הוא בעצם היותו אביו של אלכסנדר, ולא שאר מפעליו והישגיו שהביאו אותו למעמד הגמון כל יוון. בהמשך השיר מצוין שאלכסנדר הוא שליט דגול, בלתי מנוצח ולבסוף, הדובדבן שבקצפת, שליט על כל העולם. וכל זאת ידוע למחבר השיר כאשר אלכסנדר היה עדיין בן שש עשרה! מחבר השיר מתיימר לחשוף בפני הקוראים אירועים העתידים להתרחש ויש שיגידו שיש בו נימה של נבואה. טענתי היא שסביר מאוד ששיר כזה לא יכול היה להיכתב ולהכיל את המסרים גם במקרה ואלכסנדר היה משתתף ומנצח במשחקים האולימפיים. אמנם, כמו שכבר ציינתי, לניצחון במשחקים האולימפיים היה חשיבות רבה, וכבוד ויוקרה אכן נלוו לניצחון זה, אך כדי לקשר בין ניצחון באולימפיה לכיבוש כל העולם יש צורך בדמיון מופרז או בכתיבה עם מניע נסתר. טענתי היא שהמחבר רצה להפוך את אותו ניצחון במשחקים האולימפיים לרגע שבו עתידו של אלכסנדר נגלה לראשונה. אין הוא היחיד שפעל כך, ובמקומות רבים שאלכסנדר הגיע אליהם בחיפוש אחר אישור גורלו להיות מלך העולם המקומיים פעלו באותה הדרך. כך היה במקרה הקשר הגורדי, הביקור בסיווא או ביקורו השנוי במחלוקת של אלכסנדר בירושלים. גם ביקורו באולימפיה, כך המחבר רצה, טמן בחובו נבואה לגבי עתידו המפואר של אלכסנדר. מהפצת סיפור זה המרוויחה העיקרית היא אולימפיה והמשחקים האולימפיים, שאנשיה יכלו לטעון שגם הם ראו את גדולתו של אלכסנדר, עוד בטרם הפיכתה לידועה אחרי ניצחונותיו וכיבושיו.

ישנו מעשה נוסף המפאר את המשחקים האולימפיים. חשיבותם של המשחקים האולימפיים מקבלים חשיבות כאשר אלכסנדר בוחר להשתתף דווקא בהם, והרי התקיימו תחרויות אתלטיות נוספות שאלכסנדר יכול היה להשתתף בהן כמו למשל המשחקיים הפיתיים, האיסתמניים או הנמיאניים. אך מעמדם המיוחד של המשחקים האולימפיים מקבל משנה תוקף כאשר אלכסנדר, לאחר שניצח וחזר למוקדון, רצה לתת את הכתר שזכה בו על ניצחונו במרוץ כמנחת כבוד לאביו. מחווה זו מדגישה את היוקרה שהייתה לאולימפיאדה בעיניו של אלכסנדר.[5]

הנקודה האחרונה שממנה נהנית אולימפיה מתעמולה המקשרת אותה לאלכסנדר בקישור חיובי קשורה לשם בודד שטומן בחובו מיתוס שלם – אוֹינוֹמָאוֹס. ציינתי כבר כיצד לאומדון מאולימפיה מסרב להקשיב לדבריהם של אנשי עירו ומביע את אמונו המוחלט באלכסנדר ובניצחון שהוא ישיג עימו. התגובה של אלכסנדר לאמון זה הייתה לקיחת ידו של לאומדון, הנפתה אל על ובזמן שהוא מכריז: "הביטו אוינומאוס החדש".[6] אז מי הוא אותו אוינומאוס וכיצד אולימפיה מרוויחה מציון שמו? אזכור שמו של אוינומאוס מעלה לפני השטח את מיתוס ייסוד המשחקים האולימפיים.[7] ולא רק ציון שמו של אוינומאוס עושה זאת אלא גם נקודות ההשקה הרבות שקיימות בין סיפור ייסוד המשחקים האולימפיים לבין הסיפור המסופר לנו ברומאנס. מתוך הגרסאות הרבות המספרות את המיתוס בנוגע לייסוד המשחקים האולימפיים עולה נרטיב אחד מרכזי. מצד אחד ניצב אוינומאוס, מלך אולימפיה, שהתבשר על נבואה קודרת שקבעה שכאשר ביתו היפודמיאה תינשא, בעלה יהיה האדם שיהרגו. בתגובה לנבואה זו אוינומאוס קבע שביתו תינשא רק למי שיצליח לנצח אותו במרוץ מרכבות.[8] אך לצד הפרס הגדול קיים סיכון גדול – כל מי שיכשל במרוץ ישלם בראשו. פלופס, אותו דמות מיתית שפיליפוס דאג שהמקדש שהוא בנה יוצב בצמוד למקדשו, היה האדם שהצליח לגבור על אוינומאוס, אחרי ששנים עשר מחזרים נכשלו ושילמו בחייהם. כך פלופס זכה להינשא להיפודאמיה וכתוצאה מכך זכה גם בכס המלכות של אליס. ואכן ישנו דמיון רב באופן שבו ניצח פלופס את אוינומאוס לאופן שבו ניצח אלכסנדר את ניקולאוס. במיתוס כל מטרתו של אוינומאוס במרוץ היה חיסול פיזי של מתחרהו. מטרתו של ניקולאוס הייתה זהה, כלומר חיסול אלכסנדר קדם לניצחון במרוץ.[9] אך בסופם של שני הסיפורים, דווקא זה שרצה להרוג מצא את מותו. אלכסנדר נתן לניקולאוס לעקוף אותו וכשהאחרון התפתה לכך שלף אלכסנדר את הציר המרכזי שמהווה את נקודת המשען לגלגלי המרכבה. כתוצאה מכך התהפכה מרכבתו של ניקולאוס והוא הועף אל מותו. אם נחזור למיתוס נגלה שישנם מספר גרסאות כיצד מצא אוינומאוס את מותו. על פי דיודורוס, אוינומאוס התאבד לאחר ההפסד כי הוא ציפה שהנבואה תתגשם.[10] אפולודורוס מביא גרסה שטוענת שהיה זה פלופס שהרג את אוינומאוס במו ידיו.[11] שאר המקורות מתארים את תבוסתו ומותו של אוינומאוס במהלך המרוץ כתוצאה ממעשה בגידה. האם היה זה מַרְטִילוּס שחיבל במרכבתו של אוינומאוס בשל אהבתו להיפודאמיה או בגלל השוחד שהבטיח לו פלופס בצורת חצי המלכות, או אולי היה זה קופידון בנה של אפרודיטה שחיבל במרכבה, בכל מקרה אוינומאוס מצא את מותו כאשר ציר מרכזי ממרכבתו השתחרר, מרכבתו התהפכה והוא נגרר אל מותו.[12] פלופס, שעל שמו נקרא הפלופונז, הפך לשליטה של אולימפיה ומסופר שהוא היה זה ייסד את המשחקים האולימפיים, וזאת כדי לחגוג את ניצחונו. חיזוק למעמדו כמייסד המשחקים מופיע בזמן המשחקים האולימפיים, כאשר על קברו זבחו זבח לכבוד המנצחים במשחקים.[13]

אך ישנה בעיה מהותית – אוינומאוס הוא הנבל בסיפור. וכיצד היותו נבל מתיישב עם הכרזתו של אלכסנדר, שלאומדון הוא אוינמאוס החדש? הפתרון טמון במילה "חדש". אוינומאוס אכן היה הנבל אך עדיין היה המלך החוקי והלגיטימי של אליס. פלופס הרגו, אם באמצעים כשרים ואם לא, נישא לביתו וכך הפך בעצמו למלכה החדש והחוקי של אליס, או במילים אחרות – אוינומאוס החדש.

ישנו קשר משולש נוסף בין פלופס, אלכסנדר והמשחקים האולימפיים. פאוסינאס טוען שפלופס היה אבי סבו של הרקלס, דמות נוספת שייסוד המשחקים האולימפיים משויך לה.[14] הרקלס, במהלך מסעותיו ונדודיו התחרה בתחרויות אתלטיות רבות. אלכסנדר, למרות שזוהה גם עם אכילס, מצא בהרקלס מודל מתאים של סמי-אלוהות, וכך הפך הרקלס למודל משמעותי בחייו של אלכסנדר, מודל שרדף אחריו כל חייו. גם הקיסרים הרומיים, מלכי ספרטה והמלוכה המקדונית, כולם רצו לשייך את הרקלס למורשתם. עוד בימיו של פיליפוס, איסוקרטס ניסה להשוות את דמותו של פיליפוס לדמותו של הרקלס – חכם, שאפתן וצודק יותר מאשר חזק.[15] על פי גרסתו של פינדרוס, בשלל שהרקלס השיג מכיבוש אולימפיה הוא בנה ששה מזבחות כפולים כהודיה לאלים וייסד את המשחקים האולימפיים.[16] כאמור יחסיו של אלכסנדר עם הרקלס היו יחסים של הערצה ותחרות, ואלכסנדר ניסה בהזדמנויות רבות להשוות את עצמו להרקלס ואף להתעלות עליו. ניצחונו של אלכסנדר באולימפיאדה מעלה בין השורות גם את המיתוס של הרקלס. זאת ועוד שאותם ששה מזבחות כפולים זכו למחווה במהלך מסעו של אלכסנדר. על גדות נהר ההיפסיס, כשהבין אלכסנדר שצבאו לא ימשיך עוד, עשה כמעשה הרקלס והקים שנים עשר מזבחות כדי להודות לאלים שעזרו לו בכיבוש עד נקודה זו.[17]

אם מסתכלים על הסיפור שבו אלכסנדר הגדול מנצח באולימפיאדה מנקודת מבט הבוחנת כיצד הסיפור מפאר את אלכסנדר, מתגלה סיפור נחמד, פיקנטי, אך עם זאת בנאלי ולא משמעותי בקורות חייו של אלכסנדר הגדול. אך אם הופכים את זווית ההסתכלות נגלים בפנינו, על פי טענתי, מסרים רבים שתפקידם פיאור שמה של אולימפיה דרך אזכור הנאמנות של אולימפיה לאלכסנדר לעומת יריביו, הקביעה שאלכסנדר יהיה כובש העולם, החשיבות של זכייה באולימפיאדה בעיניו של אלכסנדר והקשר של אלכסנדר למיתוס המכונן של המשחקים האולימפיים. כל אלה משרתים שירות חשוב לשמה הטוב של אולימפיה. אך אם נחזור לעיקרון שציינתי, הגורס שחשוב לדעת מאין הגיע הסיפור ולא רק מה הוא מנסה להגיד, מתברר שאמנם ניתנה התשובה לשאלה מה סיפור זה בא להגיד ואת מי הוא בא לשרת, אך טרם ניתנה התשובה מהו ההקשר שבו סיפור זה נוצר. על כך אעסוק בפרק הבא, שבו אטען שהערעור במעמדה של אולימפיה, לנוכח בעיות פנים וחוץ, היה ההקשר ההיסטורי שבו נוצר ונכתב הסיפור המגולל את ניצחונו של אלכסנדר באולימפיאדה.

חזרה לפרק הקודם / חזרה לעמוד הראשי / לפרק הבא


  1. לרשימת המשתתפים במרוץ ואפילו הסדר שבהם עמדו לקראת ההזנקה ראה: אלכסנדר רומאנס 19; עלתה בראשי השאלה מדוע בחר המחבר לציין ששמו של הרוכב השני הוא קליסתנס. אולי רוצה להזכיר לקרואים את עניין הקשר הכושל נגד אלכסנדר שאחת מתוצאותיו היה מותו של קליסתנס? אפשרי, אך לא הצלחתי למצוא טיעונים שיבססו טענה זו.
  2. אלכסנדר רומאנס, 18.
  3. שם, 19.
  4. שם, 20.
  5. שם,שם.
  6. שם, 19. הציטוט של הכרזת אלכסנדר: 'Behold the new Oenomaus'.
  7. ישנם מקורות רבים העוסקים במיתוס ייסוד המשחקים האולימפיים ובדמויותיו המרכזיות של מיתוס – פלופס ואואנומאוס: דיודורוס, 4.73; פאוסינאס 5.13.1-2, 6.21.9, 8.14.10; היגינוס, משלים, 84; אפולודורוס, 2.1-9; פילוסטראטוס הצעיר, 9; פילוסטראטוס הזקן, 1.30; פינדרוס, 1.67-99; קונווי, ע"מ 3 – 5. קונווי מספק פרשנות וניתוח המיתוס של הרקלס מתוך שיר הלל שהקדיש פינדרוס לחירון מסיקריוז, שנכתב בעקבות ניצחונו במשחקים של שנת 476 לפנה"ס. פינדרוס מאחל לחירון שיגשים את שאיפתו הגדולה ביותר – ניצחון במרוץ המרכבות באולימפיה. חירון כבר ניצח במרוץ מרכבות במשחקים הפיתיים וציון שאיפתו לנצח דווקא באולימפיה מציבה אותה בעמדת עליונות.
  8. גם היגינוס וגם פילוסטראטוס הזקן מציינים בפירוש שהמרכבות היו רתומות לארבעה סוסים.
  9. אלכסנדר רומאנס, 19.
  10. דיודורוס, 4.73.
  11. אפולודורוס, 2.1-9.
  12. דיודורוס, היגינוס ואפולודורוס משייכים את מעשה הבגידה למרטילוס, בנו של האל הרמס, הרכב של אואנומאוס. פילוסטראטוס הצעיר מספר שהיה זה דווקא קופידון ששחרר את הציר במהלך המרוץ והביא לניצחונו של פלופס, כנראה כדי לאפשר את אהבת האמת שבין פלופס להיפודמאיה.
  13. פאוסינאס, 5.13.1.
  14. פאוסינאס, 5.13.2; המקורות המעלים את גרסה שהיה זה דווקא הרקלס שהקים את האולימפיאדה ראה: דיודורוס, 5.64.3; סטראבו, 8.3.30; פינדרוס, 10.24-51; דיודורוס לא טוען בפירוש שהיה זה הרקלס שייסד את המשחקים האולימפיים אלא טוען שאדם ששמו הרקלס ייסד את המשחקים ושיש המתבלבלים וטוענים שהיה זה הרקלס בנה של אלקמנה שייסד את המשחקים האולימפיים. גם פאוסינאס טוען שהיה זה הרקלס אחר (Heracles of Ida) שייסד את האולימפיאדה. הוא זה שקבע שהאולימפיאדה תתקיים פעם בארבע שנים מכיוון שאחיו והוא מנו חמישה. זאת ניתן להסביר מכיוון שהיוונים היו סופרים גם את שנת קיום המשחקים במניין וכך הם מנו בין כל פסטיבל חמש שנים (ההסבר למניין השנים בין האולימפיאדות לקוח מתוך האתר: - http://www.theoi.com/Text/Pausanias5A.html#n15). פינדרוס טוען שהיה זה הרקלס שהקים את המשחקים האולימפיים בשלל שזכה מאאוגאס, מלך אליס, לאחר שזה סירב לשלם לו לאחר השירות שניתן לו, במסגרת שתים עשרה המטלות שהוטלו על הרקלס.
  15. פאדילה, 1998, ע"מ 31 – 33; לדמיון שמצא איסוקרטס בין פיליפוס להרקלס ראה: איסוקראטס, פיליפוס, 110.
  16. פינדרוס, 10.24-51.
  17. בנושא הקמת שנים עשר המזבחות על גדות נהר ההיפאסיס ראה: קורטיוס רופוס, 9.3.19; אריאנוס 5.29.2; פלוטרכוס, חיי אלכסנדר, 62.7-8; דיודורוס, 17.95.1.