אלכסנדר בירושלם גביהא בן-פסיסא

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ביתנושׂאיםהקדמותהרומאנס היווניגביהא בן-פסיסאשמעון הצדיקיוספוסאבות כנסיה ושאר בֻּזנטיםהרומאנס הסוריהרומאנס העבריהגרסא השומרוניתמתוס והיסטוריא

Amitay 2006

  • לבקורת של מנחם קיסטר על המאמר שלי: Kister, Menahem. 2014. “The Fate of the Canaanites and the Despoliation of the Egyptians – Polemics among Jews, Pagans, Christians, and Gnostics: Motifs and Motives”, in (eds.) Berthelot, K, J.E. David & M. Hirshman, The Gift of the Land and the Fate of the Canaanites in Jewish Thought. (Oxford: University Press), 66-111.

קישור בגוגל-בוקס


ורד נעם באנגלית: Vered Noam, “Megillat Taanit – The Scroll of Fasting,” in The Literature of the Sages: Second Part, ed. Shmuel Safrai et al. (Amsterdam: Royal Van Gorcum Fortress Press, 2006), 339–362

לעניין מנעלים בבית-המקדש השווה יובנאליס 6.159 על אגריפס, המלך ללא נעל; משנה ברכות ט ה, בבלי יבמות קב ב)

במאמרי מ-2006 (ע 67-69) הצעתי קשר אפשרי לדיון מול השומרונים בחצר המלך תלמי השישי פילומטר (יוספוס ענתיקות 13.74-79). אכן, יש שם דיון מול מלך גוי בו טוענים הצדדים מן התורה (ואכן, חוזר שם הדפוס של טוען יהודי המניס את יריביו מן הזירה), אבל שם שני הצדדים מאמינים בתורה מלכתחילה במישור ההיסטורי, מה שלא נכון לגבי הפיניקים, הישמעאלים והמצרים.

הנחש המכיש

לא ברור את מי מכיש הנחש. מן הסתם את אלכסנדר, אבל לך תדע. מעבר לזה, מה בכלל עושׂה נחש בבית המקדש? לרוב נחשים הם דבר שלילי. בפעם היחידה בה נחש היה חיובי — נחש הנחושת של משה — הוא הותך אח״כ על-ידי חזקיהו, מעשׂה שזכה לאישור החכמים. יתכן שהמבוכה הכללית שמייצר הנחש היא שהביאה לכך שחלק זה של הסיפור נעלם מכל הגרסאות פרט לכ״י אוקספורד.

האם אפשר לפרש אותו בכל זאת?

  • אלכסנדר ונחשים מפלוטארכוס ואילך. אם אלכסנדר הולך טוב עם נחשים, יש אירוניא פנימית בכך שאחד כזה מכיש אותו.
  • סטיבן פיין והדרקונים בתחתית המנורה בשער טיטוס.
  • עצמות ירמיהו, אלכסנדר ונחשים טובים: אם בעל הסיפור שלפנינו הכיר את הסיפור הזה, הרי שיש כאן inversion אירוני נאה.
    • חיי הנביאים = פסאודו אפיפניוס
    • מדרש אגדה במדבר ל טו (בובקר, מדרש אגדה וינא 1894).
    • רומאנס עברי, Jews' College פרקים יא–יב= ואן בקום 1992
      • קלנצ׳אר 2014 395 ממקמת בסיפור זה את מחלת אלכסנדר בעקבות רחצה בנהר קר במצרים. האם יש כאן מודעות של הטקסט לגרסא הסלאוקית-אפסילונית?!
    • רומאנס עברי, פאריס, 247a–b = ואן בקום 1994
    • Klęczar, Aleksandra. 2014. "Bones of the Prophet and Birds in the City: Stories of the Foundation of Alexandria in Ancient and Medieval Jewish Sources", in Grieb, V., K. Nawotka and A. Wojciechowska, Alexander the Great and Egypt: History, Art, Tradition. Wiesbaden: Harrasowitz. 391–400.
      • היידלברג: סמינר אגֻיפטולוגיא, אוסף ראשי ~ אונ׳ת״א ~ ספריה לאומית

בראשית רבה

  • מדרש בראשית רבה. תשכ״ה. בעריכת תאודור, יהודה וחנוך אלבק. ירושלם: ואהרמן. מהדורה שניה עם תיקונים. ב 666-669
  • Bereschit Rabba (mit kritischem Apparat und Kommentar). 1965. Theodor Jehudah and Chanoch Albeck (eds.). Jerusalem: Wahrman. 2nd, corrected edition.

ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות. בימי אלכסנדרוס מקדון באו בני ישמעאל ליעור על ישראל על הבכורה ובאו עימהם שתי משפחות רעות כנעניים ומצריים, אמרו מי הולך ודן עימהם, אמר גביעה בן קוסם אני הולם ודן עימהם, אמרו לו הזהר שלא תחליט את ארץ ישראל להם, אמר אני הולך ודן עמהם, אם נצחתי אותן מוטב, אם לאו הרי אתם אומרים מה היה הגביע הזה שייעור עלינו, הלך ודן עמהם,
אמר להן אלכסנדרוס מקדון מי תובע מיד מי, אמרו ישמעאלים אנו תובעין ומתורתם אנו באים עליהן כי את הבכור בן השנואה יכיר וגו' (דב׳ כא יז) וישמעאל בכור הוא, אמר לו גביעה בן קוסם אדוני המלך אין אדם עושה בבניו מה שירצה, אמר לו הן, והא כת' ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק, אמ' ואיכן הוא לוקטור, אמר לו ולבני הפילגשים וגו' ונסתלקו בבושת פנים:
אמרו כנעניים מתורתם אנו למדין ובאין עליהן, בכל מקום כת' ארץ כנען, יתנו לנו את ארצינו, אמר לו אדוני המלך אין אדם עושה מה שרוצה בעבדו, אמר לו הין, והכת' עבד עבדים יהיה לאחיו (ברא׳ ט כה) עתה הם עבדינו, וברחו ונסתלקו בבושת פנים:
אמרו מצרים מתורתן אנו למידין ובאים עליהם ששים ריבוא בני אדם יצאו מאצלינו טעונים כלי כסף וזהב דכת' וינצלו את מצרים (שמ׳ ב לו), יתנו לנו את זהבינו ואת כספינו, אמר לו גביעה בן קוסם אדני המלך ששים ריבוא בני אדם עבדו ר"י שנה, מהם כספים ומהם זהבים, יתנו לנו מדינר דינר בכל יום. ישבו פילוסופין וחשבו ולא הגיעו לק' שנה עד שנמצאת ארץ מצרים לטימיון ונסתלקו בבושת פנים:
ביקש לעלות לירושלם אמרו לו כותאי היזהר שאין מניחין אותך להכנס לבית קדש הקדשים שלהם, כיון שהירגיש גביעה בן קוסם הלך ועשה לו שני אנפליות ונתן בהם שתי אבנים טובות בשתי ריבות כסף, כיון שהיגיע להר הבית אמר לו אדוני המלך שלוף מנעליך ונעול לך שני אנפליות הללו שהרצפה חלוקה שלא תחליק רגליך, כיון שהגיע לבית קדש הקדשים אמר לו עד כאן יש לנו רשות להיכנס, מיכן ואילך אין לנו רשות להכנס, אמר לו כלשאצא אני משווה לך גבהותך, אמר לו רופא אומן תיקרא ושכר הרבה תיטול:

פירוש מנחת יהודה (תאודור) ע 669 על המקבילה במגילת תענית: ״ומסיים שם בהוספה זרה אמרו לא זזו משם עד שהכישו נחש, ועוד שם אמרו חכמים לגביהא בן פסיסא עליך הכתוב אומר ישׂמח אביך ואמך ותגל יולדתך וכתיב חכם בני ושׂמח לבי ואשיבה חרפי דבר״.

שנת שבתון?

Wacholder, Ben Zion. 1973. "The Calendar of Sabbatical Cycles During the Second Temple and the Early Rabbinic Period", Hebrew Union College Annual, 44: 153-196. יש סימניה בספארי. ג׳ייסטור

ראה אצל נעם 2003: 201 בתחתית העמוד - יש רגליים לסברה שהארוע ארע ערב שנת שמיטה. האם יש בכך כדי לרמוז על תארוך כלשהו?

בכתב היד התימני של סנהדרין מסופר שהארוע חל בערב שנת שמיטה (ראה אצל נועם 2003 בפירוש לסכוליון). לעניין זה קרא את בן-ציון ואכהולדר כאן. ובחפג׳ס: Zeitschriftenband Bibliothek Kompaktanlage Bibliothek 296.058 HUCA 44 (Browse shelf) 44.1973

פסלוס-פסיסא

רש״י על ישעיהו ו ח (ביחס לנביא עמוס): "את מי אשלח" - להוכיח את ישראל שלחתי את עמוס והיו קורין אותו פסילוס לפי שהיה כבד לשון והוא נתנבא שנתים לפני הרעש והיו ישראל אומרים הניח הקב"ה את העולם והשרה שכינתו על הדין קטיע לישנא כו' כדאיתא בפסיקתא

לבדוק ״פסילוס״ ועוזריהם בשו״ת