בארון 1972

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מחקר מודרני ב

בארון, שלום. 1972. היסטוריה חברתית ודתית של עם ישראל: המפגש בין מזרח ומערב. כרך ה'. רמת גן: מסדה.

סיכומים

פרק כא: תקופת מסעי הצלב

מסע הצלב הראשון

עמ' 67

הפרעות היו מעשי ידי ההמון הצלבני יותר מאשר הצבא הסדיר.

מאז מסע הצלב הראשון קיבלו הרדיפות האנטי-יהודיות אופי מדבק ומסוכן. בפרעות תתנ"ו לא מספר האבידות הוא שהשאיר חותם עמוק על טיב מערכת היחסים שבין יהודים ונוצרים אלא עצם התרחשות הטבח.

עמ' 73

רק יוחנן הצעיר, בישוף שפייר ויורשו של רודיגר וחסידו הנאמן של הקיסר, ראה ברצינות את חובתו כלפי נתיניו היהודים. מיד עם פרוץ המהומות שהביאו למותם של 11 יהודים הוא העניש כמה ממנהיגי ההמון וקצץ את ידיהם. לאחר מכן העביר את היהודים למבצרים שהגנו עליהם מהסערה עד שתחלוף הסכנה.

עמ' 78

ויליאם השני מלך אנגליה והיינריך הרביעי קיסר גרמניה הודיעו, תוך התעלמות מן הפירוש החמור של החוק הכנסייתי, כי ההמרות מאונס בטלות ומבוטלות.

הצו של ויליאם משנת 1098.

מסע הצלב השני

עמ' 85

היינריך הרביעי ציווה לחקור לאן נעלם הרכוש היהודי ומצא שקרוביו של הארכיבישוף רוטהארד מילאו תפקיד מכריע בהשגתו הבלתי חוקית.

בשנת 1112 חידש הינריך החמישי את הפטור ממכסים בכל רחבי הקיסריות אשר העניק אביו לעירונים וליהודי וורמיזא.

עמ' 87

דווקא משום שמסע הצלב השני פנה אל המעמדות השליטים (לואי השביעי וקונראד השלישי) השפעתו על היחסים שבין יהודים ונוצרים בכל אירופה הייתה עמוקה וממושכת יותר.

אחת התוצאות הישירות של הנהגה אחראית יותר והעדר יחסי של אספסוף פרוע ובלתי מרוסן במסע זה הייתה פגיעה קטנה יותר בחיי יהודים.

ר' אפרים ב"ר יעקב מבונא [אצל הברמן מעמ' קטו ואילך] שהיה בן 13 כשברח עם פליטי קולוניא למבצר וולקנבורק – הוא המקור העיקרי.

היהודים והרשויות היו למודי ניסיון מאירועי תתנ"ו ולכן התוצאות היו טובות יותר ליהודים – טכניקת פיזור היהודים במספר אתרים מבוצרים.

הנבל הפעם היה הנזיר רודולף.

עמ' 88

ברנרד מקלרוו יצא נגד הפגיעה ביהודים במהלך מסע הצלב.

אב מנזר נוסף מקלוני בשם פטרוס (Peter the Venerable) שלח איגרת למלך צרפת לואי ה-7 והמריץ אותו להחרים את רכושם של היהודים ולגרשם מצרפת.

עמ' 89

טענתו היא שעל היהודים יש חובה לממן את מסעות הצלב נגד המוסלמים.

מסעי צלב מאוחרים

עמ' 90

מסע הצלב השלישי נשלט על ידי השליטים האירופיים הבכירים: פרידיריך הראשון, פיליפ אוגוסטוס וריצ'רד לב ארי.

חילון התנועה וההנהגה החזקה שמאחוריה הבטיחו בכלל של דבר מידה מסוימת של שקט ליהודי צרפת וגרמניה, ואנו שומעים רק על התנגשויות קטנות יחסית בין הצלבנים ופקידים הממונים על שמירת החוק.

רק באנגליה, שלא נפגעו בה יהודים במסעי הצלב הקודמים, החלה התקוממות שהתפשטה בארץ ופגעה במספר קהילות יהודיות.

המהומות פרצו בזמן הכתרתו של ריצ'רד.

נדמה שהיהודים הורגלו לגישה חופשית אל הכתר בימיו של הנרי ה-II. [הברמן קכז]

עמ' 91

הייתה שנאה רבה כנגד המלווים היהודיים שאת עסקאותיהם בריבית עודד הנרי ה-II בצורה אוהדת. ריצ'רד יצא פעמים רבות נגד אביו והוא לא רצה להתחיל את תקופת מלכותו במחווה אוהדת וגלויה כלפי בני חסותו של הנרי. העונש שהטיל על מחולל הפרעות בלונדון היה קל והפקודה שהוציא להגן על היהודים הייתה יעילה לחמישה חודשים בלבד.

המונים כשבראשם צלבנים שגויסו למסע של ריצ'רד תקפו את יהודי נורוויץ' לין, יורק וסט. אדמונדס.

[למרות זאת התיאור על ריצ'רד הוא תיאור אוהד]

עמ' 92

העונש המלכותי בא מאוחר מדי והיה מצומצם מדי.

כאשר הגיעו השמועות על דבר הטבח ציווה ריצ'רד לקיים חקירה מדוקדקת במיוחד ביורק. החקירה חודשה עם חזרתו של ריצ'רד ממסע הצלב ומשוביו בשנת 1194.

עמ' 93

פיליפ אוגוסטוס הוא המלך הרשע שגירש את היהודים מארצו בשנת 1182.

הסיפור אודות הטבח שסופר על מלך צרפת הוא ככל הנראה מעשה של רדיפת קהילה קטנה בצרפת שנופח ללא יחס על ידי כרוניסטים בני הדור:

לפי הסיפור הקהילה תלתה את הרוצח ביום פורים – 12 במרץ 1191. (מקבילות לאירוע טוענות לתאריך 19 במרץ. למרות ההסכמה התאריך מוטעה לחלוטין. במרץ 1191 נלחם פיליפ אוגוסטוס במוסלמים שבארץ הקודש. הוא חזר מעכו למולדתו רק ב-31 ביולי. על זאת יש להוסיף שלא מוסבר כיצד יכול היה המלך לנקוט בפעולת עונשין שכזו נגד שמפאן העצמאית למחצה. [הברמן קכח].

תקריות רציניות לא הותרו גם בגרמניה, שם זכה פרידריך ברברוסה, שאהדתו ליהודים באה על ביטוייה בפקודות שהוציא בשנה מאוחרת כ-1187.

עמ' 94

עם התחלת ההתעוררות הצלבנית, ברחו רבים מיהודי אשכנז למבצרים הסמוכים.

התפרצויות בודדות דוכאו על ידי מוסדות השלטון.

ר' משה ב"ר יוסף השיג צו מידי הקיסר הקובע ש"התוקף יהודי ופוצע אותו – תיכרת ידו; ההורג יהודי – יומת. (29 במרץ 1188).

הבישופים הגרמניים איימו להחרים את תוקפי היהודים ולהכריז שהשתתפותם במסע הצלב לא תפטור אותם בפני האלוהים. נראה שצעדים אלה ננקטו בתיאום עם ועדת גדולי המדינה במיינץ אשר הכריזה חגיגית בחג הפסחא של שנת 1188 על המסע מזרחה. [הברמן קסא ואילך; וגם קל]

מסע הצלב הרביעי לא הותיר כל עקבות בכתובים העבריים, למעט היסטוריונים עברים בני המאה ה-16 כיוסף הכהן וגדליה אבן יחייא שדברו במעורפל על פרעות כלשהן בראשית מסע הצלב בשנת 1202.

עמ' 95

בתקופה שבין ארבעת מסע הצלב הגדולים יצאו משלחות צבאיות קטנות לארץ הקודש. היהודים סבלו מעט במישרין ממסעות אלה.

גם מסעות הצלב שבוצעו על אדמת אירופה נגעו מעט ליהודים.

עמ' 97

על רקע האיבה החדשה שהציתו מסעות הצלב נולדו אותן עלילות הדם שעתידות להרעיל את היחסים בין יהודים ונוצרים במדינות רבות.

מבחינות רבות היה זה אך חידוש העלילות הישנות של עובדי אלילים יוונים רומים שכוונו בתחילה נגד יהודים ואחר כך נגד נוצרים, הרי ההאשמות החדשות חשפו תופעות חדשות רבות, דבר המטיל ספק בהמשכיות ההיסטורית מן התקופה העתיקה.

עמ' 99

אף לא אחד מהכרוניסטים והפייטנים העבריים ביבשת, שהנציחו בצורה כה דואבת את סבלות יהודי אנגליה ב1189-90 לא הזכירו אפילו ברמז את השמועות המסוכנות שנפוצו על יהודי סט. אדמונס, בריסטול או וינצ'יסטר שנים אחדות לפני מאורעות טראגיים אלה או אחריהן.

קשה להתעלם מן הרושם שבשלבים מוקדמים אלה לא הובנה האשמה זו כלשונה וכפשוטה אפילו על ידי אלו שהטיחו אותה ביהודים. היהודים מופיעים כאן יותר כצל המאיים על הנצרות מאשר כיהודים ממשיים החיים במרומות האסון.

עמ' 101

התוצאה המיידית של גזירות תתנ"ו הייתה כזכור לנו החמרת צעדי הביטחון באמצעות חוזי השלום. הסכמים חדשים אלה שלזמן מה הוכיחו את יעילותם, גילו את חוסר הישע של היהודים ואת תלותם המוחלטת בזרוע המגנה של הרשויות.

כתולדה מכך הם פורקו בהדרגה מנשקה עד שנאסרה עליהם כליל נשיאת נשק.

עמ' 102

חסות בלעדית כזו חיזקה עוד יותר את הברית ביו היהודים ואדונים המלכותיים.

עמ' 107

המאה ה-12 לא הייתה תקופה של קדרות מוחלטת אפילו בהיסטוריה היהודית. אמנם מסעות הצלב עוררו קנאות דתית רבה אך היהודים, ששימשו זמן רב כמתווכים בין מזרח למערב בתחום הסחר והתרבות. צפונית לאלפים ולפירנאים קיימו יהודים רבים קשרים אישיים עם מלומדים נוצרים, סוחרים וקונים, וכך למדו ואך התחלקו הדדית בידיות התכונות האנושיות, אשר לא תאמו את הדפוסים הסטריאוטיפים של ספרות, דרשה ושמועות. שקיעתו הכלכלית והתרבותית של המזרח אל מול עלייתו של המערב הספיקו כדי לגבור על כל הקשיים הפסיכולוגיים. לאט ובהחלטיות נע מוקד ההיסטוריה היהודית מערבה, שכן מציאות בסיסית כלכלית-חברתית ותרבותית הייתה חזקה מן החששות הפסיכולוגיים.

הערות

ב

נמצא בשימוש ב...


קישורים נוספים

הפריט בקטלוג האלף של אוניברסיטת חיפה