גוטמן 1940

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

נערך לראשונה על ידי משתמש:Ronny Reshef

מחקר מודרני ג

גוטמן, יהושע. 1940. "אלכסנדר מקדון בארץ-ישׂראל." תרביץ יא. ע"מ 271-294.

סיכומים

טקסט


271-279: סקירה על מסע אלכסנדר מנקודת מבט כללית.

278: ״מעניין הוא הדבר, שהידיעה השניה על תקופת כיבושי אלכסנדר בחבלי ארץ ישׂראל שבאמיתותה אין להטיל ספק נוגעת ביריחו ובסביבותיה.״ מדובר, כמובן, בעדות פליניוס. ״אמנם אין המלים Alexandro Magno res ibi gerente צריכות להתפרש שאלכסנדר עצמו ביקר בסביבות יריחו, אבל עצם העובדא שאליה דן פליניוס שייכת לתקופת מלחמותיו של אלכסנדר בסוריה ובארץ ישׂראל. עלינו איפוא לשער, שפרמניון או אנשיו ביקרו ביריחו והשתדלו לעמוד על פוריותם של מטעי הבושׂם שהיו מצויים שם. (((279))) הידיעות על ביקור זה נתפרסמו בעיקר בחוגי חוקרי הצמחים, אבל המקדונים ערכו וודאי ביקור זה לא לשם מטרה מדעית בלבד, כאם בעיקר לשם הערכת שעורי המסים שהמלכות יכולה להטיל על תוצרת מטעים אלה.״

279: דמיון גדול בין יוספוס לסיפור התלמודי

280: רב השונה על הדומה, ביחוד בעניין השומרוני. תאור חורבן המקדש השומרוני ״נחשב בצדק בספרותה מחקר למעין הד אגדי למאורעות היסטוריים שאירעו בימי יוחנן הורקנוס״. תאור הנקם בשומרונים אינו תואם שום דבר אצל יוספוס, ״ומצד תוכנו מעורר הוא בכלל תמהון והשתוממות, אם נשער שבעלי אגדה זו נתנו לעצמם דין וחשבון על המעשׂה שהם מתארים… ולא היו משועבידם למוטיבים אגדיים שמצאו מן המוכן ולא יכלו להשתחרר מהם״.

280-1: למעשׂי אכזריות יש ״סגנון״ משלהם. בבבלי סנהדרין כו ב נקטו השלטונות האשוריים בשבנא באותו אמצעי.

281: ״על כרחנו עלינו להניח, שלעיני המספרים היה מוטיב אגדי מן המוכן, ששילבו אותו בסיפורי אלכסנדר האחרים מבלי שנתנו לעצמם דין וחשבון מלא על הרושם שמוטיב אגדי זה עלול לעורר בלב הקורא״.
רואה את מקור הענישה האכזרית בהגסיאס איש מגנסיא, שהשתמר גם אצל קורטיוס רופוס. קורטיוס טען שאלכסנדר רצה לחקות את אכילס (איליאדה 22.395 ואילך). ״יתכן שאף ההיסטוריונים, שהיו מצוים בסביבת אלכסנדר, עטפו מעשׂה זה, ברוחו של המלך המקדוני ומקורביו, בצעיף של רומנטיקה הומרית״. הגסיאס וקורטיוס, מאידך, מזועזעים קשות.

282: סיפור ההתעללות של אלכסנדר ״השאיר אחריו הד ניכר בספרות, ואין ספק בדבר שהיה נפוץ בקרב בני המקום במשך דורות רבים. אין איפוא פלא בדבר שסיפור המאורע נתגלגל גם לחוגם של חכמי ישׂראל ושם פשט את צורתו הראשונה ולבש צורה חדשה… אגדת ההתעללות בשבויי השומרונים… אינה נובעת איפא ממקור יהודי. האגדה היהודית לקחה מוטיב מן המוכן, שנערך אחר כך בצורה עממית פרימיטיבית ושימש מעין מקור של סיפוק ותנחומים בתקופה של יחסי שכנות רעים בין יהודה ושומרון״.
משער שגם אגדות שנוצרו בזמן המצור על צור השאירו עקבות בסיפור התלמודי.

284: האגדה על ״דמות דיוקנו״ המרמזת על הנצחון, מקורה בסיפור על הרקלס שאותת לאלכסנדר על נצחונו הצפוי על צור, והשווה במיוחד קורטיוס 4.2.17: speciem Herculis.
משער גם שיוספוס קרא מקור מעין זה שעמד לפני דיודורוס 17.16.1, על התוועדות שערך אלכסנדר לפני צאתו למזרח, ובו ״בלי ספק גם פרטים נוספים על האותות שנראו לאלכסנדר בדיון ועוררו בלבו את הבטחון לנצחונו המוחלט״; אלא שאלה היו אותות אליליים מובהקים.

285: האגדות על תמיכת הרקלס באלכסנדר השתרשו בצור החדשה, ומשם התגלגלו למקורות התלמודיים.
״על כל פנים באגדות התלמוד על התעללות היהודים בשבויי השומרונים ועל הפגישה שערכו זקני ישׂראל לאלכסנדר אנו יכולים לכל היותר למצוא הד קול של תקופת מלחמות יוחנן הורקנוס בשומרונים. הד קול זה נתמזג אחר כך בצלילים עמומים שמקורים באגדות אלכסנדר המאוחרות, אולם אין כאן אף זכר כל שהוא למאורעות היסטוריים הנוגים בתקופת אלכסנדר עצמה.״
לתאריך כא כסלו אין קשר לאלכסנדר (לא מתאים לזמנים של מסעו). כה בסיון יכול להתאים לתאריך בחזרתו של אלכסנדר ממצרים, אבל ״קשור הוא בדברי אגדה מאוחרים ואין בו זכר למאורעות היסטוריים״.

286: אגדות הלניסטיות יהודיות על אלכסנדר נוצרו משום ש״לאי אפשר שדווקא יהודה וירושלם תשארנה כאילו מחוץ לחוגו הרוחני של כובש העולם.״‏
משמעות הפרוסקֻנסיס: מי שבספרי ההיסטוריא דורש סימן האלהה כהכרה במלכותו מופיע כאן ״כאדם בעל הכרה דתית… החושש לשמץ כל שהוא של הגשמה בעבודת האלהים ובהכרת הבורא ומשתדל להתרחק ממנה״.

287: ״אם נשוה את הסיפרו התלמודי לנוסח של יוספוס נכיר מיד שמסגרת סיפורית אחת משותפת לשני הנוסחאות ובצורתה הקדומה היתה מסגרת סיפורית זאת ידועה על כל פנים עוד לפני תקופת יוספוס״.‏
באותה מגמה יהודית הלניסטית היתה הערכה אוניברסלית של אלכסנדר, הנעדרת מהגרסא התלמודית. ״באגדות התלמוד סיפור עממי פרימיטיבי, שאין לו כל ענין באישיותו של אלכסנדר ובמקור שלטונו בעולם.״ לאלכסנדר הרבני אין עניין אמיתי ביהודים או בירושלם. ״אין ספק בדבר, שאף המסגרת הסיפורית הקדומה שהונחה ביסוד הנוסח של יוספוס ושימשה גם לחכמי התלמוד… חסרה היתה כל זכר על ביקורו של אלכסנדר בירושלם, ומכאן אנו נוכחים יותר ויותר שרק הנוסח היהודי-ההלניסטי הוסיף את הפרט על ירושלם וקישט אותו ברוח המגמה המיוחדת שהיתה לפניו״.‏
קוים משותפים בכל זאת ליוספוס ולרבנים: 1. לירושלם נשקפה סכנה בזמן כיבוש הארץ בידי אלכסנדר; 2. בסכנה זו היה חלק לשומרונים; 3. באי-כח יהודים התייצבו לפני אלכסנדר ובטלו רוע הגזרה; 4. כתוצאה מהשינוי נענשו השומרונים והיהודים אשררו זכויותיהם.

287-288: גם קורטיוס מקור קריטי למאורעות בארץ, וגם הוא מעמיד את השומרונים במרכז. קורטיוס מאשר לפי תומו את המגמה אצל יוספוס ובתלמודית.

289: שולל את קיום המקור הפרו-שומרוני שהניח בֻּכלר.

292: על התנגדות של חלק משועי יהודה לחוקי התורה, שאופיים הסוציאלי פגע בענייניהם הכלכליים.

293: ״חבל יהודה לא יכול היה לגייס חיילי מבני הארץ, לפי שבלי ערובות מטעם אלכסנדר על שמירת השבת ושמירת חוקי התורה לא היו מנהיגי העם מסכימים למסור אנשים לעבודת המלך. למספר גדול של חיילים שׂכירים וודאי שלא הספיקה קופת המדינה. אף בעבודות אנגריא ושאר עבודות חובה, הכרוכות בתנועת פלוגלת הצבא השונות, באספקה למחנה לא יכלו בני יהודה לקחת חלק במדה מרובה: שאלת השבת והמועדים תפסה אף כאן מקום חשוב. בעבודת המצור המייגעת והקשה מסביב לצור, שבה השתתפו המוני אנשים מבני החבלים הסמוכים, וודאי שלא לקחו בני יהודה שום חלק.״‏
טענות השומרונים נגד ירושלם אצל יוספוס נשמעות מאד כמו כתבי השׂטנה בתקופה הפרסית - הן אצל יוספוס הן במקור המקראי. ״אין ספק בדבר שהשומרונים באותם הימים התכוונו להצר את רגלי היהודים, לצמצם את זכויות בית המקדש בירושלם ולהפוך את בית מקדשם בשכם לבסיס של התקפה נגד מרכז הרוח של יהודה״.

294: ״האם ביקר אלכסנדר בהזדמנות זו אף בירושלים?״ (כלומר, בדרך חזרה ממצרים). ״לאמיתו של דבר אין לייחד לעובדא זאת מצד עצמה ערך היסטורי רב חשיבות.״‏
אנטיפטריס היא אנאכרוניזם, ללא ספק, אבל אלכסנדר היה חייב לעבור שם גם הלוך וגם חזור בכל מקרה. ״קרובה היא ההשערה שעוד קודם שעבר אלכסנדר את מקום אנטיפטריס כדי ללכת הלאה צפונה התייצבה לפניו מלאכות של זקני יהודה כדי לדון לפניו על ענייניה. מקום אנטיפטריס כמקום הפגישה בין אלכסנדר וזקני ישׂראל צריכה איפוא להחשב לעובדא הקרוב ביורת למציאות ההיסטורית של אותה התקופה.״

  • נתלה בשפאק, שהיה הראשון להציע שהפגישה התרחשה בחזור של אלכסנדר, ולא בהלוך.



Martin, C.H.R. 1969-70. “Alexander and the High Priest”, Transactions of the Glasgow Oriental Society, 23: 102-114 —— on the Samaritan version.

הערות

נמצא בשימוש ב...

אלכסנדר בירושלם

תשע ב - מיתוס והיסטוריא (אופקים)


קישורים נוספים