גוטמן 1958-1963

מתוך Amitay.haifa.ac.il
(הופנה מהדף גוטמן 1963)
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מחקר מודרני ג

גוטמן, יהושע. 1958-1963. הספרות היהודית-ההלניסטית, שני כרכים. ירושלים: מוסד ביאליק.

  • כרך א (1958): היהדות וההלניות לפני תקופת החשמונאים
  • כרך ב (1963): : היהדות וההלניות בראשית תקופת החשמונאים

כרך א (1958)

המשׂא ומתן עם ספארטה (108-111)

108: מדגיש את בריתו של ארווס עם מצרים התלמית ואת יריבותו המרה עם ממלכת מקדון. "לעיני רוחו עמדה ההגמוניה של ספארטה על העולם היווני, דוגמת מה שספארטה זכתה בו בימי הזוהר שלה בעבר."

109: "את המסיבות לאיגרת זו יש, כנראה, לראות, כפי שכבר שיער אדוארד מאייר, בברית שהיתה קיימת זה מזמן בין ספארטה לבין התלמיים לשם הדיפת המקדונים מיוון ומן האיים הוייניים שהיו כפופים לתלמיים. לשכם כך היתה מלכות התלמיים זקוקה לחיילים שׂכירים, ואותם סיפקה גם יהודה במספר ניכר". אמנם, חיילים יהודים שימשו את התלמים גם במקרים אחרים. עם זאת, אין כאן כריתת ברית של ממש בין יהודה וספארטה. "גם הדברים שבאיגרת אריוס על שיתוף הצאן והרכוש, יש לראותם, בתנאי המרחק הגיאוגראפי שבין יהודה לספארטה, כעין הבעת אהדה בלבד, הנטולה תוכן ממשי."
השאלה המרכזית היא מנין המקור על הקרבה דרך אברהם. מצטרף למאייר ושֻרֵר בכך שאזכור אברהם אינו מהוה נימוק נגד אמינות המסמך, "שהרי איגרתו של יונתן החשמונאי נאמנה היא... כן אין להטיל ספק בנאמנותה ההיסטורית של איגרת הספארטאים לשמעון".

110: חשובה במיוחד העדות על יאסון, המסיחה לפי תומה על הקשר. רואה בסופו של יאסון הוכחה לאי-קיום ישוב יהודי בשׂפרטא.
גם הדברים הנוספים שמביא יוספוס "אינם קלוטים מן האויר". מביא דוגמאות לנשרים ולנחשים מהאיקונוגרפיא השׂפרטנית.
משער שהמקור האלמוני ששימש את השׂפרטנים לאברהם היה הקטיאוס, שביקר בשׂפרטא בעשׂור הראשון של המאה ה-3: פלוטרכוס, ליקורגוס 20.3, אמרות לקוניות 218b.
סבור שהקישור נוצר דרך סיפורי יציאת מצריים והקשר של קדמוס לקדמוניות שׂפרטא.

111: אומר גם שצריך להביא בחשבון גם את קלאודמוס, שכתב במאה ה-2 על בני-קטורה. "ברי שקליאודמוס לא בדה את דבריו מלבו, אלא כבר מצא מן המוכן מזיגה של אגדות ספארטאיות-כנעניות, שהיו מהלכות בחוגי המתיישבים היווניים הצפון-אפריקה, שמוצאם היה ספרטאי. ואין זה מן הנמנע שכבר השתמש היקאטאיוס בחומר מעין זה, והוסיף עליו כמה פרטים משלו."
מקור נוסף לדמיון: הדבקות במשטר מיוחד, וסדר אגרארי מיוחד בשתי הקהילות.

כרך ב (1963)

קליאודימוס מלכוס 136-143

136: שמו המקורי היה מלוך או מלכו, ומלבד זה היה לו גם שם יווני. מביא שלל דוגמאות לשמות יהודים עם השורש מ.ל.כ (דברי הימים א ו כט, ח ט; נחמיה י כח, יב יד), אמוראים בשם מלוך, מלכיו, מלכיא. "צורת השם של הסופר שלפנינו אין בה אפוא כדי לשלול את מוצאו היהודי".
גם התואר προφήτης אינו שולל יהדות, שכן הוא משמש גם כ"פרשן" (דיו כרֻסוסטומוס XII Ol. 47; לוקיאנוס Philopseudes 6).

137: סיפורו של קלאודמוס מעיד על חיכוכים בין מתיישבים באפריקא לבין תושביה הקדומים. לגיטימציא להתיישבות יוונית עוד לפני מלחמת טרויא אצל פרקידס (מאה 6) FGrH 3 F75; פינדרוס, פֻּתיות 4, 5, 9; הרודוטוס 4.145 ואילך; אפולוניוס, ארגונאוטיקא 4.1552; לֻקופרון 891 ואילך; אפולודורוס, ביבליותקא 2.5.11. לפי אֵוּגָמון מקרנה (Homeri Opera T.V. 1912. Oxford 143-4) היו מושלי העיר מצאצאי אודיסאוס!

138: לפי פרקידס המלחמה באנטיאוס התרחשה באירסה (ליד קרנה), כנ"ל פינדרוס פ.9 שו' 181/107 (מספורים מקבילים?). עם הזמן נדד הסיפור מערבה, עד שהגיע לטינגיס במאה ה-1 לפ'. "נדידה זו של מערכת-האגדות על כיבושים והתנחלות בצפון-אפריקה, שמקורה ביוון והגיעה לחבלים שאין בהם ישוב יווני, מעידה ללא ספק על השימוש באקדות יווניות אלה לצורכי מגמות פוליטיות אחרות, שהיו מנוגדות למגמות של אגדות אלה בתקופת התהוותן בתחום היווני". כך, לדוגמא, יוּבּא, שהשתמש באגדה זו כדי לקשור עצמו להרקלס והעניק "סעד דתי-מיתולוגי" לשלטונו במאורטניא. אגדות הרקלס שימשו גם במערכות היחסים בין שבטים שונים (Strabo 17.828 III 7).

139: בקרב היהודים יש מזיגה של מסורות עבריות עם אגדות הרקלס, שהגיעו לכלל "שיטה משלהם על ראשיתה ההיסטורית של צפון-אפריקה ותולדות התיישבותה". קלאודמוס ידע ("כנראה" – מדוע כנראה?) שהארץ נקראת "לוב" ביוונית, אבל החלקים המשׂתרעים מול איטליא נקראו בפי הרומאים "אפריקא". לצאצאי הברית בין אברהם והרקלס נודע תפקיד חשוב במלחמה הפונית ה-2.
לסופאקס נקרא במטבעות כנעניים "ספק"
"הדמיון בשמת הדמויות, ובמידת מה גם בתוכן הכללי ... ששניהם שאבו ממקורות משותפים ברב או במעט ... השלד העיקרי ... נמצא לשני סופרים אלה מן המוכן".
מבין השנים המוקדם יותר הוא ללא ספק קלאודמוס, שכיון שפּוֹלֻהיסטוֹר מצטט אותו, זמנו הוא...

140: "לכל המאוחר בסוף המאה השנייה לפני סה"נ". "יובא ודאי שלא העתיק את דבריו מתוך קליאודימוס, שכן רב ההבדל בין שניהם". פרט משותף, ממקור משותף: שניהם רואים בסופאקים צאצאים של הרקלס.
בכך שותף גם סולינוס (סוף מאה 2 או תחילת 3 לס'), "שמבחין בין לוב ואפריקה. ארץ לוב נוסדה, לדבריו, על-ידי ליביאה נכדת יו וזיוס, ואמו של בל אבי מצרים. ואילו אפריקה נוסדה על ידי אפר, בנו של היראקליס" (C. Jul. Solinus, Collectanea rerum memorabilium 24.2) .
הרקלס שבלוב הוא תמיד מלקרת, אם כי לא כל אגדות הרקלס שייכות אוטומטית למלקרת: פאוסניאס 10.17.2 על מלקרת (או כלשונו: Μακήρις). מניח שהסיפורים על חיילים עם הרקלס המתיישבים באפריקא מקורם איכשהו במלקרת, ושחומר כזו עומד גם ביסוד דברי קלאודמוס ויובא. מדבר על "הנחתם של קליאודימוס ושל יובא, שהיראקליס הוא אבי ההתיישבות התרבותית בצפון-אפריקה" (על אף שאצל קל"מ אין שום דיבור על תירבות).

141: מניח שהשניים ידעו על המסורת של האבקות נגד זרים (אך על סמך מה?).

142: מנסה לטעון מתוך שתיקתו של קלאודמוס בענייני הכנענים שגישתו להם היתה עויינת, כמו זו של ספר היובלים ח כב-כד. (אולם אי-אפשר לטעון דבר מתוך שתיקתו של קלאודמוס.)

143: משווה את מסכת סופרים הוספה א פרק א הלכה א לדברי דיודורוס 3.68.4-5 (מפי דיונסיוס סקטוברכיון) על נֻסא , שיסד אמון.

  • לא ברור על סמך מה ההשוואה, אבל עיר שיסד אברהם עבור בני-קטורה מעניינת בכל זאת: "האדם הגדול בענקים, הגדול, היה אברהם אבינו גבוה יותר מענקים, בענקים, זה אברהם אבינו שהיה גבוה קומתו כנגד שבעים וארבעה אנשים, ואכילתו ושתייתו כך היה, כנגד שבעים וארבעה אנשים, וכוחו כן. מה עשה, נטל שבעה עשר בני קטורה, ובנה להן כרך של ברזל, והכניסן לתוכו, והשמש מעולם לא נכנס בתוכו, מפני שהיה גבוה הרבה, ומסר להן דיסקרין של אבנים טובות ומרגליות, ומשתמשין בו לעתיד לבא, כשעתיד הקדוש ברוך הוא להחפיר חמה ולבנה, כמה דכתיב, וחפרה הלבנה ובושה החמה, שמהן עתידין לשמש."

הערות

ב

נמצא בשימוש ב...

קישורים נוספים

הפריט בקטלוג האלף של אוניברסיטת חיפה