דוד רייס תשע מיתוס והיסטוריא עבודה

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

עבודה במסגרת קורס מיתוס והיסטוריא, תש"ע.

הערכה בדף השׂיחה ד"ר א. 14:13, 13 במרץ 2011 (UTC)


מבוא

המקורות העתיקים מספרים על מאורע שהתרחש בעיר גורדיון בעת מסעות אלכסנדר הגדול באנטוליה. על פי המקורות, התושבים הפריגים באזור סיפרו על נבואה אשר התייחסה לעגלה במקדש זאוס בעיר: האיש אשר יצליח להתיר את העול מהעגלה, יזכה במלכות על כל אסיה. העיר גורדיון והעגלה במקדש היו קשורים לגורלם של המלכים המיתולוגיים מידאס וגורדיוס. במאמר משנת 1961 טוען ארנסט פרדריקסמאייר שביקורו של אלכסנדר בגורדיון הוא אשר הפיח בו את הרצון לכבוש את אסיה, עקב מסורת מקדונית עתיקה אשר קשרה את מידאס וגורדיוס למקדונים.

היסטוריונים מסכימים שכבר במאה השמינית לפנה"ס, מרכז אנטוליה נשלט על ידי עם דובר פריגית אשר בירתו שכנה בגורדיון. קורטיוס רופוס[1] מספר שהעיר שכנה על נהר הסנגריוס, במרחק שווה מהים הקיליקי והפונטי. על פי תיאור זה, החלו לפני מעל מאה שנים חפירות ב-Yassıhüyük המודרנית. כיום ישנה הסכמה רחבה שאתר זה הוא אכן גורדיון ההיסטורית. באתר נמצא רצף סטרטיגרפי מאמצע תקופת הברונזה ועד ימי הביניים- Yassıhüyük Stratigraphic Sequence) YHSS). האתר הכיל מספר כתובות וחותמות במספר שפות, אך לא תיעוד היסטורי מקיף. עקב כך, התיעוד הכתוב לגבי התקופה הרלוונטית לממלכה הפריגית, 1200-600 לפנה"ס, מצוי בכתבים אשוריים בני התקופה, וכתבים יווניים מאוחרים בהרבה. באתר נערכו מספר מסעות מחקר במשך השנים, כאשר תקופת החפירות האחרונה החלה ב1988, בניהול אחת החוקרות אשר מצוטטות בעבודה זו.[2] 


מטרתי בעבודה זו היא לבחון את טיעוניו של פרדירקסמאייר לאור ההתפתחויות הארכיאולוגיות בגורדיון ולהציג את הסתייגויותיי. לשם כך אתמקד בשתי שאלות מחקר מקבילות אך שונות:

  1. האם המסורת המקדונית, כפי שמוצגת על ידי פרדריקסמאייר, מתיישבת עם עדויות ארכיאולוגיות עדכניות?
  2. האם הנראטיב אשר בונה פרדריקסמאייר שלם והגיוני? במילים אחרות- האם ייתכן שאלכסנדר הכיר את המסורת והאמין בה, ללא קשר לאמיתותה ההיסטורית?

התשובה לאחת השאלות אינה מובילה לתשובה באחרת, אך הנתונים והמחקרים כה סבוכים שיהיה זה בזבוז, לטעמי, להתמקד בשאלה אחת בלבד.


מקורות עתיקים לסיפור הקשר הגורדי

ביקור אלכסנדר בגורדיון וסיפור הקשר הגורדי נמצא בארבעה מקורות יווניים עיקריים: אריאנוס[3], יוסטינוס[4], קורטיוס רופוס[5] ופלוטרכוס[6]. המקורות כולם מספרים סיפור דומה- אלכסנדר מגיע למקדש זאוס בגורדיון שבו קשורה עגלה המוקדשת לזאוס. המקומיים מספרים שלעגלה קשורה נבואה: האדם אשר יצליח להתיר את הקשר המחבר את העגלה לעול, יזכה במלכות אסיה. אלכסנדר מנסה להתיר את הקשר, וכאשר אינו מצליח- משסף את הקשר בחרבו, וכך למעשה מגשים את הנבואה. פלוטרכוס ואריאנוס מוסיפים הסתייגות ומספרים שעל פי אריסטובולוס, אלכסנדר לא חתך את הקשר, אלא שלף את הפין אשר חיבר את העגלה לעול וכך הגשים את הנבואה.

פלוטרכוס וקורטיוס רופוס מספרים על המאורע בקצרה, ללא התייחסות לרקע ההיסטורי של המלך הפריגי אשר הקדיש את העגלה לזאוס. אריאנוס ויוסטינוס מרחיבים בנושא ומספרים את קורות מקדיש העגלה. אריאנוס טוען שאיכר עני בשם גורדיוס קיבל ביקור שמיימי מנשר אשר התיישב על עגלתו. גורדיוס נסע לטלמיסוס על מנת להתייעץ עם חכמים בנוגע לנשר, ובביקורו פוגש את אישתו לעתיד, אשר יולדת לו את בנו, מידאס. לאחר מספר שנים הפריגים, בעיצומו של משבר חברתי, מקבלים נבואה אשר דורשת מהם למנות את האדם הבא אשר מגיע עם עגלה, למלך. מידאס והוריו מגיעים עם עגלתם, וכך מידאס הופך למלך הפריגי הראשון. יוסטינוס מספר סיפור דומה, אך הוא מציין את גורדיוס כמלך הראשון של פריגיה. שני המחברים מדגישים את רצונו של אלכסנדר להגיע לגורדיון ולראות את העגלה המדוברת במקדש זאוס.


נקודת מוצא- המסורת המקדונית על פי פרדריקסמאייר

המסורת המקדונית

הפריגים האמינו שהם אוטוכתונים, ושמלכם הראשון, האיכר בעל העגלה, היה גם הוא מקומי מפריגיה. אולם, על פי הרודוטוס[7], הפריגים היו בעבר שכנים של המקדונים, אשר היגרו לאסיה ושינו את שמם מבריגים לפריגים. סטראבו[8] מספר על עם בריגי אשר שכן למרגלות הר ברמיום במקדוניה. הרודוטוס[9] מזכיר גם הוא את הר ברמיום ומספר שעל פי המסורת המקדונית, שם שכנו גניו של מידאס בן גורדיאס[10], הגנים בהם נלכד סילניוס. הרודוטוס ממשיך ומתאר את כיבוש מקדוניה על ידי פרדיקס ואחיו. פרדירקסמאייר טוען שמהטיית הפעלים בטקסט ניתן להבין שישנה אפשרות שמידאס שכן בגנים עוד בזמן הכיבוש הארגאדי. פרדריקסמאייר טוען שייתכן שהמסורת המקדונית כבר בתקופת הרודוטוס סיפרה על כך שמידאס הצטרף לעמו בעת הנדידה לאסיה, כתוצאה מהכיבוש הארגאדי.

עד תחילת המאה הרביעית לפנה"ס המסורת דיברה על פרדיקס כמלך המקדוני הראשון, לאחר מכן השם התחלף לקראנוס. יוסטינוס[11] מספר שקראנוס גירש את מידאס ושאר המלכים מהאיזור וכך השתלט על מקדוניה. זוהי מסורת מקדונית שמקורה אצל תיאופומפוס, בן זמנו של אלכסנדר[12]פוטיוס מספר שקונון תיאר כיצד מידאס מלך על הבריגים אשר חיו למרגלות הר ברמיום, במקום בו נתפס סילניוס. קונון טען שהמעבר לאסיה נעשה בתקופת מגע הזהב של מידאס, ובתקופה זו שונה שם העם מבריגים לפריגים. סיפור זה (למעט מגע הזהב) דומה לתיאורו של הרודוטוס אשר מתאר את תפיסת סילניוס בגני מידאס בברמיום כאגדה מקדונית. אם כן, על פי פרדריקסמאייר, אין ספק שסיפור נדידת מידאס והבריגים שייך למסורת מקדונית עתיקה.[13]

הסכוליאסט (פרשן) על אוריפידס מספר שמרסייס הצעיר, בספרו הראשון על ההיסטוריה המקדונית, טען שהעגלה הייתה קשורה לעול בגפן. נשאלת השאלה- מדוע מופיע אלכסנדר בספר הראשון מתוך לפחות שישה כרכים המגוללים את כל ההיסטוריה המקדונית? תשובתו של פרדריקסמאייר היא שמרסייס הכיר את המסורת לגבי הגירת מידאס והבריגים והתייחס אליה, כחלק בלתי נפרד מההיסטוריה המקדונית, בספרו הראשון. כך, שורבב כהערת אגב סיפור הקשר הגורדי עקב הקשר למידאס. פרדריקסמאייר טוען שמרסייס לא רק הכיר את המסורת, אלא אף האמין שהעגלה אשר בה הגיע מידאס מאירופה לאסיה היא אותה עגלה אשר שכנה במקדש זאוס בגורדיון.[14]

פרדריקסמאייר טוען שהראיות המצטברות ממרסייאס, קונון, יוסטינוס (המתבסס על טרוגוס ותיאפומפוס) והרודוטוס מוכיחות את קיומה של מסורת מקדונית לגבי מסעו של מידאס ממקדוניה לאסיה. 

תיארוך המסורת

פרדריקסמאייר מודה שלמרות שייתכן שהמסורת המלאה לגבי נדידת מידאס ממקדוניה לפריגיה הייתה קיימת עוד בזמן הרודוטוס, לא ניתן להוכיח זאת. עם זאת, כמעט בטוח שהיא הייתה קיימת בתקופת תיאופומפוס. כמו הרודוטוס, גם תיאופומפוס רשם על הופעתו של סילניוס במקדוניה ולכידתו על ידי מידאס ורועי הצאן שלו. תיאופומפוס מתאר אירוע שקרה במקדוניה אך מתייחס למידאס כאל מלך פריגי[15]. מכאן ניתן להסיק שתיאופומפוס הכיר את המסורת לגבי נדידת מידאס ועמו מאירופה לאסיה. משמע, המסורת המקדונית לגבי נדידת מידאס ככל הנראה קדמה לתיאופומפוס, ואולי אף להרודוטוס.

האם הכיר אלכסנדר את המסורת?

לדברי פרדריקסמאייר, אם המסורת אכן הייתה קיימת, אלכסנדר, כמקדוני מחונך בעל עניין רב בעבר המיתולוגי, בוודאי הכיר אותה. הנראטיב של כיבוש מקדוניה בידי קראנוס הארגאדי היה הגירסה הרשמית של המלוכה המקדונית בתקופת פיליפוס השני, אביו של אלכסנדר.[16]

ישנן ראיות נוספות לכך שאלכסנדר הכיר את המסורת המקדונית בנוגע להגירת מידאס והבריגים. במשך שנתיים או שלוש (343/2-340) אלכסנדר התגורר בנימפאום ליד מיאזה[17], אשר שכנה מזרחית לברמיום, צפונית לווריה. משמע, הנימפאום שכן בקרבת, או ממש בתוך, גניו האגדיים של מידאס. בגנים אלו נטען שסילניוס נלכד בידי מידאס. הקשר בין סילנים לנימפות הוא טבעי שכן אלו בני הלוויה והמחזרים של הנימפות[18].

גם תיאור הנימפאום מתאים לתיאורים של הגנים בהם נתפקס סילניוס. ידוע שבנימפאום ידוע שהיו מערה ומעיין. על פי ורגיליוס[19] לכידת סילניוס התרחשה במערה בנוכחות נימפת מים. הסקוליאסט לסיפור מוסיף שקטע זה נלקח מתיאופומפוס. תיאופומפוס[20] גם טען שהלכידה נעשתה בסמוך למעיין ואף קרא לסילניוס "בן נימפה". בנוסף, מציין פרדריקסמאייר, ראוי להזכיר שאריסטו, אשר התגורר יחד עם אלכסנדר בנימפאום, כתב דיאלוג בין מידאס וסילניוס. עדויות אלו אמנם לא מצטברות להוכחה, אך הן מעלות את הסבירות לטענה שמקום משכנו של אלכסנדר היה ממש אותו המקום בו, על פי האגדה, נתפס סילניוס.

פרדריקסמאייר טוען שגם אם אין זה המיקום המדוייק, גני מידאס בוודאי היו בקרבת מקום לנימפאום, וכך אלכסנדר, עם משיכתו למיתולוגי, בוודאי הכיר לעומק את המסורת על מידאס, הבריגים והגירתם לאסיה בזמן שהותו הממושכת במקום.

אלכסנדר בגורדיון

המסורת הפריגית בגורדיון לא הסבירה בצורה מספקת את חשיבות העגלה המוקדשת לזאוס במקדש, וכך נוצר חיבור בין קצוות הסיפורים- מידאס המהגר מאירופה לאסיה במסורת המקדונית, מול מידאס אשר נהיה מלך במסורת הפריגית. פרדריקסמאייר טוען, שאם מניחים שהקשר בין מסורת ההגירה של מידאס למסורת המקדש בגורדיון לא היה קיים לפני האירוע, ההסבר המתקבל ביותר על הדעת יהיה שאלכסנדר עצמו הוא זה שהגיע למסקנות אלו בזמן שהותו בגורדיון. היוונים לא הכירו את המסורת לגבי הגירת מידאס, הפריגים האמינו שמידאס היה מקומי, ולכן רק מקדוני שהיה נוכח באירוע הקשר הגורדי היה יכול לקשר בין מידאס הבריגי, המסע לאסיה והעגלה במקדש זאוס בגורדיון. בגלל האורקל, אלכסנדר התעניין יותר מכל אדם אחר במוצא העגלה. בגלל שהותו בנימפאום, אלכסנדר התעניין מכל אדם אחר במידאס. פרדריקסמאייר טוען שאלכסנדר השווה בין המסורות וחיבר נראטיב שלפיו העגלה הניצבת במקדש זאוס בגורדיון היא העגלה עליה היגר מידאס ממקדוניה לפריגיה, כאשר מלחמת האזרחים המוזכרת במסורת הפריגית יכולה לסמל את ההתנגדות המקומית לבואם של הבריגים.

חשיבות האירוע בעיני אלכסנדר

אריאנוס מתאר את האורקל לגבי העגלה כמסורת נפוצה בקרב התושבים באיזור. עם זאת, העגלה הייתה מוקדשת לזאוס-בַּסילֵאוּס (המלך), מה שהעלה את ערכה בעיני אלכסנדר מאמונה עממית להבטחה שמימית של ממש. על פי גרסת אריאנוס, בסיום האירוע האמין אלכסנדר שהוא הגשים את האורקל ודעתו התחזקה על ידי ברקים ורעמים באותו לילה, שסימנו את האישור האלוהי. 

אלכסנדר היה מעריך את חשיבות האירוע גם אם האל היה אל מקומי כלשהו המזוהה עם זאוס. עם זאת, מכיוון שאלכסנדר האמין שמקדיש העגלה, מידאס, הוא בריגי במקורו, הוא האמין שהאל לו מוקדשת העגלה הוא זאוס בכבודו ובעצמו, ולא גרסה מקומית. אלכסנדר האמין שזאוס יעניק לו שליטה על אסיה כולה, כפי שהעניק למידאס את מלכות פריגיה. סופת הרעמים, אשר נמצאת בתחום אחריותו של זאוס- אל הרעם, נראתה לו כאישור אלוהי להגשמת האורקל. מכאן מסיק פרדריקסמאייר שייתכן שההחלטה של אלכסנדר לכבוש את אסיה[21] התקבלה לא מאוחר מהאירוע בגורדיון, אביב 333 לפנה"ס.


רקע היסטורי להתיישבות באנטוליה

תקופת הברונזה: האימפריה החיתית

תקופת הברונזה באנטוליה הסתיימה עם נפילת התרבות החיתית ושכנותיה בסביבות 1200-1180 לפנה"ס. באוותה תקופה, וייתכן שמאותם גורמים, התמוטטה התרבות המיקנית ביוון. שני האיזורים נכנסו ל"ימי חשכה", אשר מהם אין ראיות בכתב. עם זאת, הראיות החומריות מאנטוליה נדירות גם הן, ולכן איזור זה הוא יותר "חשוך" מהאזור האיגאי.[22]

יישובים נטושים או שרופים מסוף תקופת הברונזה נמצאו בכל מרכז, דרום ומזרח אנטוליה, מה שמעיד על התמורות הפוליטיות והחברתיות בתקופה. בנוסף לכך, מרבית יישובים אלו לא יושבו מחדש מיד, אלא רק לאחר מאות שנים. זהות הכוחות שהחריבו את התרבות החיתית לא ידועה. עם זאת, ישנם מספר הצעות- גויי הים, המושקי או הקאשקה. לא ידוע מי מהם החריב את החיתים, או אפילו אם נפילת החיתים הייתה עקב מפלות צבאיות. כתב מצרי המתוארך לשנים 1176-1180, תקופת רעמסס השלישי, הוא האיזכור האחרון לחיתים.[23][24]

תחיית אנטוליה לאחר החיתים

הקישור כאן הוא לתגלת פלאסר III ד"ר א. 13:59, 13 במרץ 2011 (UTC)
חסר מראה מקום ל"לאחר כמאתיים שנים"
חישוב השנים לא לגמרי מסתדר

התיעוד ההיסטורי הראשון בנוגע לאנטוליה לאחר החורבן מגיע מאשור. תגלת-פלאסר הראשון, בשנתו הראשונה בשלטון, הביס עם הנקרא מושקו בדרום-מזרח אנטוליה. המושקו שלטו באיזור זה כ-50 שנה לפני הקרב, משמע כבר בשנת 1160 לפנה"ס, כשני עשורים לאחר נפילת החיתים. המושקו לא נמצאים בטקסטים החיתים ולכן ניתן להניח שהגיעו לאזור לאחר נפילתם, או אולי אף תרמו למפלתם. לאחר כמאתיים שנים, המושקו שוב מוזכרים כאוייבים בכתבים אשוריים. לאחר כ-150 שנים, בתקופת סרגון השני אשר מלך בשנים 705-722 לפנה"ס, הם מוזכרים שוב, הפעם כמושקי תחת מלך בשם מיטה (Mita).[25]

מיטה המושקי מופיע רק בכתבי סרגון, אך ניתן להניח שזהו המלך מידאס הפריגי המוזכר אצל הרודוטוס. המקורות הקלאסיים מספרים שמידאס מלך מגורדיון במערב-מרכז אנטוליה. אם אכן מיטה הוא מידאס אז ייתכן שמושקי ופריגיה היו שתי קבוצות שונות אשר התאחדו תחת ישות פוליטית אחת. החלק המזרחי, המושקי, היה מוכר לאשורים, בעוד החלק המערבי, פריגיה, היה מוכר ליוונים. השם הפריגי מידאס מופיע לא רק בצד המערבי, אלא גם ממזרח ומדרום לנהר ההליס, אשר שימש , ככל כנראה, כגבול המקורי בין שתי הקבוצות. אם מקבלים השקפה זו, קשה להניח שמיטה המושקי של האשורים אינו מידאס הפריגי של היוונים.[26]

הרודטוס[27] וסטראבו[28] משמרים מסורת לגבי הגירה של הפריגים ממקדוניה לאסיה בסמוך לתקופת מלחמת טרויה. השפה הפריגית דומה לשפות יווניות/בלקניות ותומכת בטענה זו[29]. לעומת זאת, אין שום מסורת כתובה לגבי המושקי מעבר לכתבים אשוריים אשר לא מזכירים היסטוריה או מוצא. ייתכן שהמושקי היה גם הוא עם מערבי אשר היגר לאסיה והתיישב מזרחית לפריגים, ייתכן שהיה עם מקומי. אין כיום אפשרות לאמת את העובדות ההיסטוריות, אך אם מקבלים את ההנחה שהשמות מיטה ומידאס מקבילים ומתייחסים לאותו אדם בסוף המאה השמינית לפנה"ס, המסקנה היא שהייתה ישות פוליטית אחת באזור שהורכבה משתי קבוצות אתניות אשר חלקו מלך, אידיאולוגיה ושפה רשמית.[30]


ארכיאולוגיה בגורדיון- תקופות התיישבות

עד אשר יתגלו ויפוענחו ממצאי פלורה ופאונה, הממצאים אשר מאפשרים הבנה של אמצעי הייצור והמבנה החברתי בגורדיון הם הארכיטקטורה וכלי החרס. על פי וויגט והנריקסון, יש להתייחס לכלי החרס כתוצר של הליך ייצור תלוי חברה ותרבות, ולנקוט גישה רב-ממדית לניתוח הממצאים. בעזרת כלים אלו נעשה ניסיון לחלץ כרונולוגיה של התפתחות היישוב.

תחילת תקופת הברזל: 1100-950 לפנה"ס, YHSS 7

תקופה זו נמצאת מעל שכבה 8, היא התקופה החיתית בסוף תקופת הברונזה[31]. שכבה 7 היא בעלת סטרטיגרפיה סבוכה במיוחד אשר לא הובנה כראוי עד 1997, וגם היום ישנן שאלות פתוחות[32]. בשלב זה קיימת שונות חומרית גבוהה, ולכן חולקה השכבה לשתי תקופות נפרדות- 7B ו-7A (כאשר B המוקדמת יותר). ישנו שינוי ניכר בטכניקות הבנייה בין שכבה 8 ו-7, בנוסף לשינוי מהותי בסוג החרס. בשכבה 7B החרס מגוון בצורה, עובי, צבע, עיטורים וגימורים, דבר המעיד על ייצור ביתי פרטי. סגנון החרס ממשיך עד סוף תקופה 7, אך ישנו שינוי בתרבות החומרית, בארכיטקטורה ובחרס, אשר מסמן את תחילת תקופה 7A. בתקופה זו ישנה סטנדרטיזציה חלקית בכלי החרס, דבר המעיד על מעבר לייצור כלי חרס בבתי מלאכה קטנים. שני הסגנונות השונים בחרס ובארכיטקטורה משתלבים יחדיו ונמצאים שניהם בזמן זה, דבר המעיד על שילוב של לפחות שתי קבוצות אוכלוסיה שונות בגורדיון בסוף האלף השני לפנה"ס. סגנון החרס החדש דומה לממצאים ממקדוניה בתקופת הברזל, מה שמעיד על הגירה אפשרית מהמערב בתקופה זו. וויגט והנריקסון טוענים להגירה באמצע התקופה, במעבר מ-7A ל-7B[33], מוסקרלה טוען להגירה בתחילת התקופה.[34]

בשכבה זו נמצא בניין שרוף אשר חשיבותו לתושבי גורדיון ניכרת - סגנון הבנייה שוונה מכל מבנה עד כה ולאחר השריפה האזור לא הוחזר לשימוש או נבנה מחדש. מוסקרלה טוען שבניין זה יכול להתקשר לתקופת המתיחות הפוליטית שבעקבותה הוקמה מלוכה בפריגיה במסורת הפריגית כפי שמועברת על ידי אריאנוס ויוסטינוס. יש לציין שמוסקרלה "מותח" תקופה זו עד לשנת 850 לפנה"ס, על פי דמיון בכלי החרס בין תקופה 7A ל-6B. [35]

תיארוך תחילת תקופה זו לתחילת המאה ה-11 לפנה"ס, כמאה שנים בלבד לאחר חורבן החיתים, משמעותו צמצום ניכר באורך "ימי החשכה" בגורדיון. מ-400 שנים שהיו ההנחה המקובלת, למאה בלבד.

התקופה הפריגית המוקדמת: 950-720 לפנה"ס, YHSS 6

שכבה זו מחולקת גם היא לשתי שכבות: 6B ו-6A (שוב, B המוקדמת יותר). בתקופה זו ישנה התפתחות משמעותית בבנייה המתבטאת במבני אבן לבנים ומערכת ביצורים, כמו גם המשכיות בסגנון כלי החרס מתקופה 7. תקופה 6B מתוארכת, על ידי וויגט והנריקסון, לשנים 900-800 לפנה"ס, כאשר תאריך הסיום מבוסס יותר מתאריך ההתחלה[36]. בתקופה זו נמצאות ראויות למבני ציבור אשר נבנו על ידי מנהיגים שלהם כוח לפקד על בנייה והיוו אליטה מתפתחת בגורדיון. במבנים ניתן להבחין בשילוב של אלמנטים ארכיטקטונים מזרחיים ומערביים כאחד. בשלב מסויים, תחילת תקופה 6A, נהרסו כליל מספר מבנים, על מנת לאפשר בנייה מחודשת. בשלב 6A הופיע סגנון פריגי עצמאי של ארכיטקטורה מונומנטלית ושל פריטי יוקרה. בשלב זה בולטת סנדרטיזציה בצורות ובגדלים של כלי החרס, עדות לייצור המוני במספר בתי מלאכה. על פי החומר בחרס ניתן להבין כי כל בית מלאכה הכין מספר סוגים של כלים. מעניין לציין שמקור החימר ממנו הוכנו כלי החרס אינו מקומי מנהר הסנגריוס כפי שהיה עד תקופה זו, עובדה המלמדת על השפעת גורדיון על הכלכלה האיזורית, ועל תלותה בייבוא, אפילו של חומרים בסיסיים כחימר. היות גורדיון מרכז כלכלי איזורי, כמו גם הארכיטקטורה, ייצור החרס והעדויות ההיסטוריות מתקופה זו, מאשרים כולם שגורדיון בתקופה זו תיפקדה כעיר הבירה של פריגיה.

המאפיין הבולט ביותר של שכבה 6A היא השריפה אשר סיימה את תקופת ההתיישבות. השריפה מקושרת לעתים עם מותו של המלך מידאס, מתוך הנחה של היסטוריונים רבים שהמבנים והקברים המפוארים ביותר בגורדיון צריכים להיות בחפיפה עם מלכם המפורסם ביותר- מידאס. האירוע מתקשר גם לכתבים יווניים מאוחרים[37] אשר מתארים את מותו של מידאס וחורבן עירו בתאריך משוער של 696/675 לפנה"ס. על פי הכתבים, גורדיון נחרבה על ידי הקימרים ומידאס התאבד על ידי שתיית דם שור, סיפור אשר אינו מקובל על חוקרים רבים עקב אלמנט ההתאבדות המיתי והמחסור בתיעוד אשורי לתבוסה[38]. הקשר המשוער בין פלישת הקימרים בסיפורים היוונים לבין שריפת העיר בשכבה 6A נהפך לגירסה המקובלת. ישנן עדויות ארכיאולוגיות התומכות בכך- מערכות הביצורים והביוב היו תחת שיפוצים בזמן השריפה, מה שהותיר את העיר חסרת הגנה. בתסריט זה, הפריגים ברחו על נפשם והשאירו את העיר לפולשים. החוקרים המוקדמים הניחו שההריסות הושארו כפי שהיו עד אשר הגיע מלך חזק דיו (אלייטס מלך לידיה או כורש מלך פרס) מכיוון שכאשר נבנתה העיר מחדש, היה זה בקנה מידה מאסיבי. עם זאת, חקירה עדכנית העלתה שמבנים בעלי אופי שונה, אשר יוחסו לתקופה הבאה (שכבה 5), מתוארכים לתקופה שקדמה להרס היישוב. משמע, לא היה פער בין הרס היישוב לתחילת הבנייה. השיפוצים אשר נראו בחומה למעשה היו חלק מפרוייקט מקיף. בנוסף, בבניינים מהתקופה שלאחר השריפה נמצאו כלי חרס אשר ייצורם מתוארך לסוף המאה השמינית או תחילת המאה השביעית לפנה"ס, דבר המעיד על אופייה המכוון של הבנייה מחדש, על השלמתה באותה תקופה (זמן שימוש בכלי חרס הוא כעשור) ומבטל את האפשרות הקימרית.[39]

תיארוכים משוערים להקמת הממלכה הפריגית

מהעדויות ההיסטוריות של יוסטינוס ואריאנוס מעלה מוסקרלה היפותזה לגבי תהליך ההקמה של ממלכת פריגיה: הפריגים היוו קבוצה בעלת זהות אתנית משותפת אך ללא שלטון מרכזי. כאשר התפתחו בעיות בחברה נעשה מהלך מודע של ארגון-מחדש חברתי ופוליטי: מוסדות ישנים נהרסו והחברה הוכנסה תחת סמכות מרכזית אבסולוטית יחידה על מנת לייצב את החברה, לייעל את הרשויות ולקבל הגנה מפני כוחות חיצוניים ופנימיים כאחד.[40]

ישנן דרכים רבות ליצירת מדינה. בפוליטיקה של אריסטו מתוארות מלוכות בהן נבחרים מלכים ומורישים את הכתר, כמו גם דיקטטורות בהן השליט נבחר ולא מוריש את התפקיד. במקרים אלו, המלך או הדיקטטור הנבחר יהיה מישהו אשר תרם תרומה קריטית לחברה, או הגשים נבואה כלשהי. למרות שלא ידועה הסיבה לכאוס החברתי בפריגיה, הגשמת האורקל על ידי מידאס או גורדיוס הייתה סיבה מספקת על מנת להיבחר כראש מדינה[41]. הקמת המדינה הפריגית לא הייתה תהליך פנימי בלבד של התפתחות חברתית, אלא הושפעה מלחצים חיצוניים ומודלים שלטוניים קיימים במרחב. במאה התשיעית לפנה"ס נמצאו מספר ממלכות בסמוך לפריגים- בצפון סוריה, אשור, אוררטו, ואלי גם תובל. כל אחת מהממלכות יכולה הייתה לשמש מודל להקמת המדינה הפריגית. בנוסף, ידוע שבתקופת שלטונו של שלמנאסר השלישי באשור (824-858 לפנה"ס) ממלכת אוררטו התגבשה לראשונה כמדינה מאוחדת תחת מלך. ניתן להניח שעקב החיכוך המתמיד עם אשור, נדחפו שני העמים האנטוליים לעבר פתרונות דומים- התאחדות תחת שלטון מלוכני.[42]

על סמך הממצאים הארכיאולוגים, אף ארכיאולוג לא היה מצביע על היישוב בתקופה 7B כמקום מושב של מלוכה. הממצאים מצביעים על יישוב כפרי: החרס יוצר בבתים פרטיים, אין ארכיטקטורה התואמת היררכיה חברתית ואין קבורה מפוארת המתאימה לאליטות. בשכבה 7A ישנן ראיות להגירה מכיוון מערב, אשר וויגט והנריקסון מייחסים לפריגים[43]. בתקופה זו עוד אין עדות משכנעת לקיום מלוכה (למרות חרס מתוחכם יותר), המבנה היחיד מתקופה 7A שנחקר במלואו נמצא שרוף- דבר המעלה השערות לגבי קשר בין שריפת המבנה לבין המסורת על התמורות החברתיות והפוליטיות.[44]

הפער בתיארוך בין וויגט והנריקסון ובין מוסקרלה, מקשה לקבוע מסגרת זמן לתקופת הקמת הממלכה הפריגית. עם זאת, בשל מעורבותם הישירה של וויגט והנריקסון בחפירות והעובדה שמאמרם הוא העדכני מבין השניים, אעדיף את התיארוכים המשוערים שלהם. העדות הראשונה לפעילות פוליטית וחברתית מאורגנת בגורדיון היא תנופת הבנייה בשכבה 6B. כאן נמצאים ארכטיקטורה מפוארת, ביצורים מאסיביים, קבורות מלכותיות, מערכת כתב, חפצים מאזורים זרים ואומנים במתכת, קרמיקה, שנהב, אבן, בדים ועץ. על פי וויגט והנריקסון, תקופת המעבר בין שכבה 6B ל-6A (סביבות שנת 800 לפנה"ס) היא התקופה בה יש ראיות למעבר למשטר ריכוזי- מלוכה[45]. גם מוסקרלה, למרות פירוש ראיות שונה למדי[46], מגיע לתאריך קרוב וטוען שהמלוכה הפריגית כוננה בסביבות שנת 825 לפנה"ס.

מוסקרלה, תוך כדי התחשבות במסורת ההיסטוריונית שגורסת שמידאס ההיסטורי מכתבי סראגון מלך בשנים 738-696 לפנה"ס לערך[47], גורס שמידאס זה לא היה המלך הפריגי הראשון, אלא צאצא של המלך הראשון- בין אם היה מידאס או גורדיוס. מוסקרלה תומך בטענה שגורדיוס היה מלך פריגיה הראשון, על פי גירסת יוסטינוס, וטוען שמידאס ההיסטורי היה למעשה מידאס השני, שמלך לאחר גורדיוס השני, מידאס הראשון וגורדיוס הראשון, על פי המסורת הפריגית של חילופי שמות מלכים בין מידאס לגורדיוס.[48]


דיון

הכיבוש הארגאדי לעומת ההגירה הפריגית

פרדריקסמאייר מתייחס למסורת מקדונית אשר טוענת שבעת הכיבוש הארגאדי של מקדוניה, גורשו מידאס והבריגים, וכך הגיעו לאנטוליה. הכיבוש הארגאדי של מקדוניה אינו מתוארך במדוייק, ואף אין אפשרות לדעת האם הכובשים אכן היו ארגאדים או שרק הציגו עצמם כך על מנת להיחשב ליוונים. למלוכה המקדונית היה מנהג של שכתוב ההיסטוריה על מנת שתתיישב עם צרכים פוליטיים[49], מנהג אשר הופך את המחקר בנושא למעורפל והשערתי ביותר. כפי שהוזכר, המקורות העתיקים חלוקים בשאלת המלך המקדוני הראשון- פרדיקס או קראנוס. קראנוס מוזכר לראשונה אצל אוריפידס בשנת 407-8 לפנה"ס, כחלק ממהלך שכתוב ההיסטוריה על מנת לפאר את המלך המקדוני ארכלאוס אשר אירח אותו[50]. נראה שפרדיקס עומד על קרקע היסטורית יציבה בהרבה, ויש תיארוך משוער של עלייתו לכס המלוכה בשנת 650 לפנה"ס[51]

שנת 1100 אף היא יכולה להיות מוגדרת כ"סוף האלף השני" לפ' ד"ר א. 14:06, 13 במרץ 2011 (UTC)

העדויות הארכיאולוגיות בגורדיון מסכימות עם אפשרות הגירה של עם מערבי למרכז אנטוליה, אך מצביעים על הגירה במועד מוקדם בהרבה. כפי שהוזכר, וויגט והנריקסון מתארכים את ההגירה האפשרים לסוף האלף השני לפנה"ס בעוד מוסקרלה מציע תאריך מוקדם במקצת: 1100 לפנה"ס. למרות מרווחי הטעות הרחבים לכל אחד מהאירועים, נשאר פער של כמה מאות שנים, אשר אינו משאיר מקום לאפשרות של הגירה בריגית עקב הכיבוש הארגאדי. בנוסף, גם הקמת הממלכה בפריגיה מתוארכת לשנים 800-825 לפנה"ס. גם הכתב האשורי מתקופת סראגון השני מתוארך לסוף המאה השמינית לפנה"ס, מספר עשורים לפני הכיבוש הארגאדי. לטעמי, האפשרות היחידה לטעון שההגירה נעשתה בעקבות הכיבוש הארגאדי היא למתוח את ההגירה הבריגית בזמן ובמרחב- להציע שההגירה הבריגית התחרשה במספר גלים ושלאחר תחילת ההגירה התפרשה הממלכה הפריגית/בריגית על אסיה ואירופה יחדיו. במקרה כזה ההגירה הבריגית הסופית, עקב הכיבוש המקדוני, תהיה מעין נסיגה לחלקי הממלכה באסיה. על פי הנתונים שבידיי, איני רואה כל סבירות בטיעון שכזה בהווה.

התפתחות הנראטיב המקדוני

הגירסה הראשונית לכיבוש מקדוניה בידי הארגאדיםמקורה בהרודוטוס, אשר במהלך ביקורו במקדוניה בסביבות שנת 460 לפנה"ס, קיבל את 'רשימת המלכים' הרשמית של בית המלוכה המקדוני באותה תקופה[52]. בשנת 407/8, תקופת שלטונו של ארכאלוס, מאריך אוריפידס את רשימת המלכים ומוסיף את קראנוס וארכאלוס לפני פרדיקס. ניתן להניח שהרשימה המוקדמת היא הקרובה יותר למציאות ההיסטורית, עקב ההוספה הפתאומית של שני מלכים קדומים והחנופה הברורה שביצירת זהות בין המלך הקדום למלך המכהן.

אולם, ללא קשר לאמיתות היסטורית, סביר להניח שאלכסנדר האמין שקראנוס היה המלך הראשון, בהתאם לגירסה הרשמית בזמנו. התפתחות המיתוס המכונן של מקדוניה נעשתה מתוך עימותים פוליטיים פנימיים. בשלב זה לא קושרו לסיפור מידאס והבריגים ואין עדויות לשינוי ביחס אליהם מעבר לעם קדום שישב באזור והיגר. המסורת המקדונית שמיקמה את מידאס במקדוניה, כפי שמציגה פרדריקסמאייר, אכן הייתה קיימת, אך הנראטיב המתאר את בריחת מידאס והבריגים הוא תוספת מאוחרת. השינוי ביחס לבריגים ו'תחייתם' במסורת המקדונית מתרחשים רק לאחר המאורע בגורדיון.

יש הגיון רב בטענה שאלכסנדר ומלוויו פירשו את העגלה במקדש גורדיון כסמל להגירה הבריגית לאסיה. הם הכירו את מידאס כשליט עתיק במקדוניה, ידעו שעמו היגר ולפתע מצאו עדות פיזית להגירה, העגלה. לא סתם עדות, אלא עדות הקשורה לאורקל. עם זאת, לא ברור מתי הוכנס הקישור בין הגירת הבריגים לכיבוש הארגאדי, קישור אשר מכניס לסיפור אלימות וגירוש-עם. הסיפור יכול היה להיות שלם גם ללא הפן האלים, ולדעתי יש כאן נקודה למחשבה. מכיוון שהנראטיב הקושר את הגירת הבריגים לכיבוש הארגאדי צץ לראשונה אצל תיאופומפוס, בן זמנו של אלכסנדר, ניתן להבין שגם אלכסנדר היה שותף לאותו רגש אלים כלפי הבריגים.

הנקודה האחרונה אינה ברורה דיה ד"ר א. 14:08, 13 במרץ 2011 (UTC)

המניעים הפסיכולוגיים של אלכסנדר

כאשר מחברים את העדויות ההיסטוריות אשר מציג פרדריקסמאייר מתקבלת תמונה מסקרנת אשר לא זכתה לתשומת לב ראויה. בהנחה שאלכסנדר האמין למסורת המקדונית כפי שהוצגה, אלכסנדר היה מודע להיסטוריה של חיכוכים בין אבותיו לפריגים/בריגים: על פי הומרוס[53], הפריגים תמכו בטרויאנים במלחמת טרויה. מאוחר יותר, טוען הרודוטוס, תמכו הפריגים באחשוורוש מחריב אתונה. בנוסף, נטען בעבודה זו שהנראטיב של גירוש הבריגים על ידי קראנוס נוצר בתקופת אלכסנדר, לאחר המאורע בגורדיון. לאור רצף היסטורי אלים זה, קשה לטעון שאלכסנדר הגיע לגורדיון מתוך הערצת מידאס. לטעמי, ישנו מקום לשקול מחדש את מניעיו של אלכסנדר בגורדיון. מעשה השיסוף של הקשר הגורדי יכול להיראות לא רק כמילוי אורקל לקבלת הטבות שמיימיות, אלא כניצחון סופי על אוייבים וותיקים.

אם כן, מדוע לא כילה בהם זעמו, כפי שעשׂה לברנכידאי? ד"ר א. 14:09, 13 במרץ 2011 (UTC)

סיכום

  1. בתקופת אלכסנדר הנראטיב המקדוני לגבי הגירת הבריגים היה בהחלט מושך ואמין, במיוחד לאדם במעמדו של אלכסנדר אשר גם התגורר בסמוך לגני מידאס.
  2. עם זאת, העדויות הארכיאולוגיות מגורדיון מצביעות על הגירה מוקדמת בהרבה מכיוון מערב, הגירה אשר הייתה נטועה בעבר המיתולוגי גם בתקופת הממלכה המקדונית. כפי שהמסורת היוונית טעתה בתיאור חורבן גורדיון על ידי הקימרים, כך גם המסורת המאוחרת לגבי הגירה בריגית עקב הכיבוש המקדוני איננה נכונה.
  3. הדרך היחידה מנת לטעון שההגירה הבריגית התרחשה בסמוך לכיבוש מקדוניה, היא להציע מודל של הגירה מתמשכת על פני זמן רב, או של ממלכה בריגית/ פריגית אשר התפרשה על אזורים באסיה ואירופה יחדיו. אפשרות שבהווה נראית רחוקה מהמציאות וחסרת ביסוס היסטורי.
  4. לאור התפתחות הנראטיב הקושר בין קראנוס כובש מקדוניה לגירוש מידאס והבריגים, כמו גם העבר האלים בין הפריגים ליוונים, יש לשקול מחדש את מניעיו של אלכסנדר בגורדיון.


הערות

  1. Curtius Rufus, Alexander: 3.1.12
  2. Mary M. Voigt
  3. Arrian, Anabasis: 2.3
  4. Justin, Epitome: 11.7.3-16
  5. Curtius Rufus, Alexander: 3.1.11-18
  6. Plutarch, Alexander: 18.1-4
  7. Herodotus, Histories: 7.73
  8. Strabo, Geography: 7. Frag 25
  9. Herodotus, Histories: 8.138
  10. כך במקור, Gordias.
  11. Justin, Epitome: 7.1
  12. Fredricksmeyer 1961, 161
  13. שם: 161-162.
  14. שם: שם.
  15. FGrH 115. 74a,b; 75a,b,c,e; 260 - לא קיים ברשת.
  16. Fredricksmeyer 1961, 163
  17. Plutarch, Alexander: 7.4
  18. Fredricksmeyer 1961, 163
  19. Virgil, Eclogues: 6
  20. FGrH 75a,c - לא קיים ברשת.
  21. פרדריקסמאייר מבהיר שהכוונה ב'אסיה' היא לאזור האימפריה הפרסית.
  22. Muscarella 1995, 91
  23. שם: שם.
  24. עם זאת, יש צור להתייחס לסוגיות החיתים המופיעים בתנ"ך. הדעה הרווחת במחקר כיום היא שהחיתים המוזכרים בתנ"ך אינם אותם חיתים מאיזור אנטוליה. לסקירת הנושא- Van Seters, 1972 ; Beckman, 1996.
  25. Muscarella 1995, 92
  26. שם: שם.
  27. Herordotus, Histories: 7.73
  28. Strabo, Geography: 7.3.2
  29. Muscarella 1995, 92
  30. שם: שם.
  31. התיארוך בכותרות לקוח מטבלה 1 אצל וויגט והנריקסון: עמוד 41.
  32. שם: 42.
  33. שם: 46.
  34. Muscarella 1995, 94
  35. שם: שם.
  36. Voigt and Henrickson 2000, 48
  37. וויגט והנריקסון מציינים את אוסביוס ויוליוס אפריקנוס כמקורות למות מידאס ב-696 או 675 לפנה"ס, בהתאמה.
  38. Vassileva 1997, 18-20
  39. Voigt and Henrickson 2000, 52
  40. Muscarella 1995, 95-96
  41. שם: 96.
  42. שם: שם.
  43. Voigt and Henrickson 2000, 46
  44. Muscarella 1995, 96
  45. Voigt and Henrickson 2000, 51
  46. מוסקרלה טוען ששריפת המבנה בסוף תקופה 7 יכולה להתקשר עם התמורות הפוליטיות במסורת הפריגית, וכך לשייך את תחילת המלוכה לתחילת תקופה 6 (Muscarella 1995, 96).
  47. שם: 97.
  48. שם: שם.
  49. Borza 1990, 83, 179
  50. Hammond 1991, 31, 52; Borza 1990, 83
  51. Borza 1990, 84; Hammond 1991, 5
  52. Borza 1990, 80
  53. Homer, Illiad: 3.184-190

ביבליוגרפיה

מקורות עתיקים


Arrian. Anabasis 2.3.

Curtius Rufus. Alexander 3.1.11-18

Herodotus. Histories, 7.73.

Herodotus. Histories, 8.138.

Homer. Illiad, 3.184-190.

Justin. Epitome, 7.1.

Justin. Epitome, 11.7.3-16.

Plutarch. Life of Alexander, 1.7.4.

Strabo. Geography, 7.3.2.

Strabo. Geography, 7 Frag.25.

Virgil. Eclogues, 6.

מחקר מודרני

מאמרים

Beckman, Gary. 1996. "The Hittite Language and its Decipherment". Bulletin of the Canadian Society for Mesopotemian Studies 31: 23-30. [link

Fredricksmeyer, Ernest A. 1961. "Alexander, Midas, and the Oracle at Gordium". Classical Philology  56(3): 160-168. [link]

Muscarella, Oscar White.1995. "The Iron Age Background to the Formation of the Phrygian State". Bulletin of the American Schools of Oriental Research, #299/300: 91-101. [link]

Van Seters, John. 1972. "The Terms 'Amorite' and 'Hittite' in the Old Testament". Vetus Testamentum 22(1): 64-81. [link]

Vassileva, Maya. 1997. "King Midas : between the Balkans and Asia Minor". Dialogues d'histoire ancienne 23(2): 9-20. [link]

Voigt, Mary M. and Henrickson, Robert C. 2000. "Formation of the Phrygian State: The Early Iron Age at Gordion". Anatolian Studies 50: 37-54. [link]

ספרים

Borza, Eugene N. 1990. In the Shadow of Olympus: The Emeregence of Macedon. New Jersey: Princeton.

Hammond, Nicholas G.L. 1991. The Miracle that was Macedonia. London: Sidgwick and Jackson.