התיאור האחרון של טקיטוס על היהודים

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

טקיטוס, דברי הימים, ספר חמישי, פרק ג'

רוב הסופרים מסכימים, כי שעה שפקד את מצרים נגע ממאיר, המשחית את גוף האדם, והמלך בוקכוריס דרש באל אמון ושאל ממנו מרפא, צווה לטהר את ממלכתו ולהרחיק לארצות אחרות גזע זה, כיוון ששנוא הוא על האלים. אז תרו אחרי המון עם זה ואספוהו יחדיו. לאחר שנעזבו הגולים במדבר, היו כולם בוכים והמומים, והנה קם אחד מהם, זה משה, והזהירם לבלתי צפות לעזרה מיד אלים או בני אדם, שהרי אלה ואלה נטשום, אלא לבטוח בעצמם ולראות מנהיג משמיים להם בראשון המסייעים בידם להוציאם מצרתם זו. הללו הסכימו עמו ובלא דעת דבר החלו עושים דרכם באקראי. אך דבר לא הציקם כמחסור במים; וכבר היו מוטלים על פני המישור כולו והם קרובים למות, והנה יצא עדר חמורי-בר ממרעהו אל סלע המוצל בחורש. משה הלך אחריו וכפי ששיער על-פי האדמה המכוסה עשב גילה מקורות מים גדולים. כך היתה להם רווחה; אז הלכו ללא הפוגה מהלך שישה ימים וביום השביעי תפסו ארץ, ממנה גירשו את יושביה ובה יסדו עיר והקימו מקדש.