חזן 2000

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מחקר מודרני ח

חזן, רוברט. 2000. מסע הצלב הראשון והיהודים: תתנ"ו 1096. תירגמה מאנגלית אירית סיוון. ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל.

סיכומים

עמ' 7

ביום ראשון א בסיוון תתנ"ו (25 במאי 1096), חנה צבא נושאי הצלב של הרוזן אמיכו (Emicho) בפאתי העיר מגנצא (Mainz). [הברמן צט-ק]

עמ' 11

תיאורים עממיים מציגים את היהודים כגיבורים שהפכו לקורבנות ואת הלא יהודים כנבלים חסרי רחמים. אך תמונת העבר מורכבת יותר, גוני גוונים. (12) ישנם סוגים שונים של יהודים (לא רק גיבורים) וסוגים שונים של נוצרים (לא רק נבלים).

פרק ראשון: היהודים, העירונים והצלבנים

עמ' 15

גם האפיפיור ואנשיו הוכו בתדהמה מן התגובה הנלהבת והבלתי נשלטת שעוררה קריאתם אלי קרב. שליטיו הגדולים של העולם הנוצרי המערבי – קיסר גרמניה ומלכי אנגליה וצרפת – נמצאו בלתי מוכנים לפרצי האלימות שהתרגשו ובואו בעקבות יוזמן האפיפיור.

בני האצולה הנמוכה והמעמדות התחתונים שהדימויים מלאי העוצמה של עבודת הבורא, של נשיאה בסבל ושל הניצחון המובטח מידי שמיים עוררו בהם התפעמות והיו אחוזי התלהבות.

פריצת הדרך הגדולה שעתה אירופה הצפונית בשלהי המאה ה-10 ובמאה ה-11 הביאה אל האזור מתיישבים יהודים. המהגרים היהודים החדשים זכו אמנם להערכה רבה מצד ההנהגה המדינית, אך נקלעו לא רחת לסכסוך עם שכניהם העירונים הנוצרים.

במידה מסוימת שימש מסע הצלב כאמצעי להפניית המתחים החברתיים הפנימיים כלפי האויב שמבחוץ – עולם האסלאם [האחר ברומאנס].

עבור חוגים מסוימים שימשה יוזמה זו גם כלגיטימציה להיפרע מן היהודים, אויביהם משכבר הימים.

עמ' 16

לא נותר זכר ללשונות שהביאו היהודים עמם צפונה. במקורות שראשיתם בשלהי המאה ה-11 אין כל רמז לשפות שהביאו עימם המהגרים. למשל פירושיו הנודעים של רש"י מן המאה ה-11 נעשה שימוש בצרפתית הצפונית לצורך הסברת ביטויים קשים מן המקרה והתלמוד. כלומר שבשלב זה זנחו רש"י ואחיו היהודים את לשונותיהם הקודמות וסיגלו לעצמם את השפות המדוברות ברחובות טרויש ובערים דומות לה בצפונה של צרפת.

מנהיגי מפתח באירופה הצפונית ראו בהם מתיישבים העשויים להביא תועלת ועשו מאמצים למשוך אליהם את המהגרים היהודים.

עמ' 17

הברמן נט: סיפור השתקעותה של הקהילה היהודית בעיר שפייר בשנת 1084.

הזכויות שהעניק רודיגר.

חלק משליטי אירופה הצפונית השתדלו מאוד להביא אליהם את המתיישבים היהודים והיו מוכנים לצאת מגדרם בכדי לצודד את ליבם.

עמ' 18

הכנסייה הנחילה נורמות התנהגות אשר הכתיבו סובלנות בסיסית. ליהודים הרשו לחיות בגלות ובאורח מלא כיהודים ואסור היה להתקיפם פיזית או להכריחם להתגייר. האיסור היה על קיום מיסיון יהודי.

עמ' 20

בזכויות של רודיגר מצוין שההגמון של שפייר מתכנן לבנות חומה סביב ההתיישבות היהודית החדשה. [השליט הגן על היהודים]

האוטונומיה של היהודים נתקלה בהתנגדות מצד שכניהם של היהודים בערים – העירונים. הם רצו להרחיב את המשל העצמי בעריהם המתפתחות במהירות, והמובלעות היהודיות ששתלו האדונים בקרבם בלמה ניסיונות אלה.

עמ' 23

מכתב הזכויות של שפייר אנו לומדים פרטים נוספים. חלק מיהודי מגנצא רצו לעזוב את עירם בשל האיבה והתוקפנות הפוטנציאלית שהתעוררה עקב השריפה.

הובטחה ליהודים הגנה של חומה.

תפיסת היהודי כאויב, אשר מילאה את התורה הנוצרית הקלאסית, העמיקה הפוטנציאל להלך רוח אנטי-דתי.

הנוצרים באירופה הצפונית לא נזקקו לנסיבות מיוחדות של מסע צלב בכדי לעורר אצלם תחושת שנאה ליהודים.

עמ' 24

האלמנט האנטי יהודית שבתורתה הקלאסית של הכנסייה שימש במידה רבה כזרז במתקפותיהם של הנוצרים העירונים בשנת תתנ"ו.

עמ' 25

היהודים בשפייר הוצבו במקום רגיש –בין הברונים לעירונים.

מתחילתה של ההתיישבות היהודית לא סמכו היהודים על שכניהם הנוצרים. כתוצאה מאי אמון זה לחצו היהודים שתהיה להם שכונת מגורים נפרדת.

היהודים קשרו עצם עם מיטיבם ובאופן בלתי נמנע ניכרו עצמם מאחיהם העירונים.

עמ' 27

אף אחת מהממלכות של העולם הנוצרי המערבי לא השתתפה. לא היו מלכים.

פטר הנזיר, אדם כריזמטי בעל אישיות מגנטית שהצלח לאסוף אלפים ואולי רבבות ליציאה למסע הצלב.

עמ' 28

בדרך לקושטא פרצו מספר תקריות דמים בין צבאו של פטר לרשויות הנוצריות של הונגריה.

מאחורי פטר נותרו חבורות עממיות של צלבנים שבשורותיהן שרר מתח גבוה, ואלה עיוותו את המסר של מסע הצלב עוד יותר. חבורות אלה היו חסרות ארגון ומסוכנות והן חוסלו בסדרה של התנגשויות דמים עם המלך הנוצרי של הונגריה.

עמ' 29

ניגוד בין ההתעלמות הכמעט מוחלטת של המקורות הנוצריים בנוגע להתקפות על יהודי אירופה בעוד שבתודעה היהודית מוענק למסע הצלב הראשון מקום מרכזי בזיכרון ההיסטורי של האלימות נגד יהודים.

ניגוד זה הגיוני אם לנגד עיננו מורכבותו המתערבלת של מסע הצלב הראשון, האידיאלים של האפיפיור שהוגדרו במידה רופפת ועל יישום האידיאלים האלה בתחוי הדת והצבא ועל העיוותים הקיצוניים – עממיים ופופוליסטיים – שנוצרו לאחר מכן.

מרבית הצלבנים לא קשרו בין היציאה למסע הצלב ובין היהודים ולא היו מעורבים בהתקפות על יהודים.

עמ' 30

היעדרן של כל הרשויות המדיניות בעלות השררה בעולם המערבי: הקיסר הגרמני ומלכי אנגליה וצרפת. מלכי אנגליה וצרפת, אשר לא השתתפו ישירות בהרפתקה של מסע הצלב, הצליחו לשמור על החוק והסדר ולדכא מהומות נגד היהודים.

מצבו של הקיסר הגרמני מורכב קצת יותר. באזורים רבים הוא הצליח לבסס את מרותו אך בחבל הריינוס נפל העול של הבטחת השקט על כתפיהם של ההגמונים המקומיים, אשר לא התאימו לתפקיד. היעדרותו של הקיסר הגרמני בחל הריינוס הפכה לגורם באסון.

עמ' 36

גיסותיו של הרוזן אמיקו.

עמ' 45

גורלן של קהילות שו"ם היה יוצא דופן ולא הנורמה. רוב יהודי אירופה עברו בשלום את מסע הצלב הראשון, וגם החלק הארי של אירופה הצפונית יצא ללא פגע.

בנוסף לכך, כוח חיותן של הקהילות הבולטות הללו לא רפה בשל הטרגדיה והמכה האנושה לחיים היהודיים על הריינוס.

נוצרים: התקפה, עזרה, יחס דו משמעי

עמ' 46

יהודי חבל הריינוס אשר סבלו מהתקפות הרסניות בתתנ"ו, ומנצחי זכרם עשויים היו להתפתות בקלות לחלוקה של העולם ל"הם" ו"אנחנו", לאנשים שבחוץ ולאנשים שבפנים, לנוצרים ויהודים. אלא שגם הקורבנות היהודים וגם כותבי קורותיהם סירבו לקבל דברים כפשוטם.

הם ראו חלוקה בתוך הנוצרים: צלבנים, עירונים, כפריים ורשויות – גם כנסייתיות וגם חילוניות.

עמ' 47

גוטפריד מבויון (Bouillon) מצוין במפורש בכרוניקה. נרמז שהוא רצה לצאת לטבוח ביהודים, אך הקיסר, על פי תחינת היהודים, הזהיר אותו לבל יעשה זאת. גוטפריד הכחיש שהתכוון לפגוע ביהודים. [הברמן כו-כז]

עמ' 56

ציון נוסף של ההגנה שסיפק היינריך הרביעי ליהודים מפני גוטפריד. [הברמן כו-כז]

עמ' 57

זהו תיאור מעניין המשקף את הקשר שבין היהודים לקיסר ואת ציפיותיהם מן הקיסר לסיוע ולהגנה נמרצת.

ההגנה ניתנה בשתי צורות:

  1. הוראה ישירה לכולם שלא לפגוע ביהודים.
  2. הוראה לכל מי שיש בידו סמכות מדינית להעניק עזרה כל יהודי המבקש זאת.

עוד דוגמא שבה רואים היהודים בקיסר כמגנם האולטימטיבי: [הברמן נד]. ההגמון טוען שהקיסר הוא חסר אונים אל מול האתגר הצלבני.

בשל היעדרו של הקיסר העול של הגנת יהודי חבל הריינוס הנתונים בסכנה נפל על השליטים המקומיים, במרבית המקרים ההגמונים.

עמ' 59 להוראתו של הקיסר, שליט העל היה לבטח תפקיד כלשהו בנחישות של הרשויות להגן על היהודים, מה גם שעמדתו של הקיסר עלתה קנה אחד עם תורתה המסורתית של הכנסייה.

עמ' 62

התלות של היהודים בהגנת הרשויות המדיניות והכנסייתיות הייתה רבה ביותר. במקומות שבהם הייתה ההגנה יעילה, יצאו היהודים מן המשבר יחסית ללא פגע. במקומות שהעזרה קרסה נותרו היהודים עם הברירה הקשה שבין שמד או מוות. תתנ"ו בתודעתם ההיסטורית של היהודים.

עמ' 85

עבור יהודי חבל הריינוס והיהודים שהתגוררו בסביבתם הקרובה היו אירועי תתנ"ו טרגדיה גדולה. למרות ההתאוששות המהירה, את רישומו של אסון לא היה ניתן למחות בקלות. חוברו שירי קינה ורשימות של יהודים שמתו מוות קדושים. הכרוניקה של שלמה ב"ר שמשון נכתבה ביחקה בשנת 1140.

עמ' 86

הכרוניקה של שלמה ב"ר שמשון נשתמרה באסופה של חומר שמקורו במאה ה-12 מן הקהילה היהודית של שפייר. ברור כי זיכרון אירועי 1096 היו עדיין טרי כמאה שנה לאחר התרחשותם.

חידוש מסע הצלב במאה ה-12 עורר שוב את זיכרונות תתנ"ו.

הרשויות והיהודים ידעו על העלול להתרחש והטכניקה של הרחקת היהודים מן המרכזים העירוניים החשובים הוכחה כיעילה יותר בתתנ"ו ולכן ננקטה גם במסע הצלב השני.

הסוגיה הרחבה יותר של התגובה היהודית לרדיפות כמעט שלא תפסה מקום מרכזי בהגותם של הרבנים בני הסמכה במאות ה-12 וה-13.

עמ' 87

זיכרון תתנ"ו המשיך להתקיים אך בשום פנים לא הכריע תחתיו את הדורות הבאים של יהדות אשכנז.

עמ' 89

הצלבנים באו לנקום על צליבתו של ישו ולא לכבוש – מניע תיאולוגי [בשונה מאלכסנדר]

עמ' 101

מכתב של האפיפיור גרגוריוס התשיעי מ-1236 בקשר קשות התקפות של הצלבנים על יהודים שאירעו מן קצר קודם לכן במערבה של צרפת, אשר גבו 3000 קורבנות, בעקבות מסע צלב עממי קטן היקף שלא השאיר את רישומו בהיסטוריה הכללית של מסעי הצלב.

הלל בן ששון טוען ששנת 1096 מהווה נקודת מפנה שהביאה בעקבותיה תקופה של שינויים במעמדם בעולם המערבי מבחינה חוקית, כלכלית וחברתית.

עמ' 102

מצטט את שלום בארון: הטבח בתתנ"ו ולא מספר האבדות הוא שהשאיר חותם עמוק על טיב מערכת היחסים שבין יהודים ונוצרים.

עמ' 103

יהדות אירופה הנוצרית הלכה וגדלה במאה המאות 12 ו-13. (בארון 106-107)

עמ' 104

גזרות תתנ"ו היו חוליה ראשונה בשרשרת של רדיפות עממיות [ולכן גוברת התלות ברשויות]

עמ' 116

אפרים מבונא משבח את ברנרד מקלרבו שיצא להגנת היהודים במסע הצלב השני וגם את שלטונות המדינה.

מסע הצלב השלישי

עמ' 117

אלעזר ב"ר יהודיה מספר על קבוצה קטנה של יהודים שבחרו להישאר במיינץ כדי לפתוח במשא ומתן למען כללי יהדות הריינוס. בימים האחרונים של חודש מארס כינס הקיסר את כל נתיניו במיינץ כדי לקחת משם את הצלב. מיינץ הפכה למקום שנמצא בעין הסערה למרבית היהודים.

נוכחותם של הקיסר, של פמלייתו וששל הנהגת הכנסייה בקיסרות זימנה להם הזדמנות נדירה לשוח את עניינם בפני השלטונות ולקוות שאלה יתנערו רשמית ובפומבי מן ההטפה נגד היהודים ויכירו מחדש בזכותם המסורתית לחיות בבטח. [הברמן קסג]

ואכן הגנתו של הקיסר נתנה ליהודים.

הערות

ב

נמצא בשימוש ב...

קישורים נוספים

הפריט בקטלוג האלף של אוניברסיטת חיפה