יוספוס פאולינה ופולוויה

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הערות ותרומות בדף השׂיחה בבקשה 

תשעא ב - עולם חדש מופלא: המאה היוליו-קלאודיית / קריאה מודרכת תשעא / אייל מאיר על גירוש היהודים

הקדמה וסיפור

התנצלות על כך שאני בוחר לעסוק בנושׂא כה שחוק. אבל איך אפשר לעבור בשתיקה על סיפור כל-כך מוצלח? כל אחד רוצה לספר, ולכל אחד כדאי לקרוא. אז קודם אתן/ם: ר' יוסף בן-מתתיהו, ענתיקות (קדמוניות) היהודים, יח 65-80.

עוד צריך להדגיש במאמר שסיפור פאולינה - קו"ח סיפור פולוויה - הוא בהחלט בגדר האפשרי, ואז להמשיך ולהצדיק מדוע אני רוצה להבין אותו כפרשנות על זמנו של יוספוס ולא היסטוריא ממש. כאן יש להביא את גרואן, וכל האחרים שהטילו ספק לאורך הדורות.
קווי דמיון בין הסיפורים: שתי נשים מרומות, לשניהם בעל באותו שם, שני הבעלים פונים לטיבריוס אחרי הסקנדל. כאמור, יכול להיות שהכל קרה, ומשהו בטח קרה, אבל יש הרגשה שיוספוס שׂחק עם הסיפור.

המחקר המודרני: ואלה שמות

נא להקפיד ברשימה על סדר השנים, תודה ד"ר א. 15:38, 11 בינואר 2011 (UTC)


מ' שטרן, "אהדה ליהדות בחוגי סנאטורים רומיים בתקופת הקיסרות הקדומה", ציון כט (תשכ"ד), עמ' 167-155 (= מחקרים בתולדות ישראל בימי הבית השני, ירושלים תשנ"א, עמ' 517-505).

Weinreich 1911 = Weinreich, Otto. 1911. Der Trug Nektanebos. Leipzig & Berlin: Teubner 1911, 17-27 (על הסיפור אצל יוספוס ומטיב האיש המתחזה לאל ובא על אשה).

Merrill 1919 = Merrill, Elmer Truesdell. 1919. The Expulsion of Jews from Rome under Tiberius. Classical Philology 14 (4):365-372.


Köberlein 1962 = Köberlein, E. 1962. Caligula und die ägyptischen Kulte. Meinsheim am Glan, p. 12 no. 5; BL805.K58

Please check out and bring:

מה הבעיא?

שאלות היסוד

  • סיפור פאולינה יוצא דופן מאד ביחס לכל כתביו של יוספוס. אין אח ורע לסיפור זה בשום מקום אצלו. הואיל ועל פניו לא נוגע הסיפור כלל בהיסטוריא יהודית, נשאלת השאלה:
  • מדוע בכלל מספר יוספוס את סיפור פאולינה?
  • אמנם, מטקיטוס (ספרי השנים 2.85) ומסויטוניוס (טיבריוס 36) עולה ששני סיפורים היו כרוכים זה בזה: אחד שנגע ליהודי רומא ואחד שנגע לפולחן איסיס בה. עם זאת, אין בכך כדי לתרץ הכלת סיפור איסיס בספר על היסטוריא יהודית, קל וחומר באריכות ובפירוט רבים כל כך.
    • הערת שוליים לגרואן על הפירוט הרב מידי
    • כל מי שעוד מביע מחשבה זו - להכניס גם
  • יתר על כן, לפי טקיטוס (והדבר משתמע גם מ-Dio Cassius 57.18.5a) התרחשה הפעילות נגד היהודים ונגד פולחן איסיס בשנת 19. מדוע אפוא משבץ יוספוס את סיפורי פאולינה ופולוויה תוך כדי הרצאת הדברים על נציבותו של פילאטוס ביהודה (בשנים 26-36)?

תשובות חסכוניות ובלתי-מספקות

  • הסבר חסכוני אפשרי הוא שאין כאן בלבול בזמנים, אלא התייחסות לשני מאורעות שונים, האחד בשנת 19 והשני סביב שנת 30. בדעה זו מחזיקים Köberlein, Ernst. 1962. Caligula und die ägyptischen Kulte. Meisenheim am Glan: A. Hain. (עמ' 12 הע' 5) וגם Malaise 1972: 391-392.
    • לכך משיב שטרן 1979, 14 שהדבר אינו סביר כלל, שכן הדמיון בפרטים בין המסופר אצל טקיטוס-דיו (ואולי סויטוניוס) למסופר אצל יוספוס אינו מותיר מקום לספק בכך שמדובר בארוע אחד.
    • וניתן להוסיף כי הקשר ההדוק בין המאורעות ה"יהודיים" לאלה ה"מצריים" מבטלת למעשׂה את האפשרות שמדובר בשני צירופי מקרים שונים, אך כה דומים זה לזה.
  • ההסבר שמציע שטרן 1979, 14-15 לקושי הכרונולוגי הוא שיוספוס לא הקפיד כראוי על סדר המאורעות בספר יח.
    • להערת שוליים: הוא אומר שיש כמה דוגמאות, אבל מביא רק אחת - טבריא ומות פראאטס. הוא אפילו משווה בין הביטויים בהם משתמש יוספוס כדי לתאם בין נושׂא אחד למשנהו.
    • אכן, בחלק הראשון של ספר יח אין שמירה הדוקה על רצף כרונולוגי. לטענת שטרן נובע מצב זה מהקושי של יוספוס לארוג יחדיו את המידע שדלה ממקורותיו השונים. יש בטיעון זה טעם, ומבנה הספר, השומר על חטיבות סיפוריות מאורגנות, תומך בו. מאידך, סיפורי פאולינה-פולוויה תקועים כקוץ באמצע הרצאת דברי-ימי פילאטוס. אילו היה כאן מקרה של בעיא בשילוב מקורות, האם לא היה הגיוני יותר לשמור את הסיפורים הללו עוד כמה פרקים? או, לחילופין, להניח אותם במקומם?
  • דוקא האבחנה שספר יח מחולק לנושׂאים מחזקת את הרושם שיש יד מכוון בשיבוץ הסיפורים בלב הנרטיב הפילאטי!

למה התכוון המחבר? הפרשנות של Möhring

פתרון מוצלח יותר להופעת הסיפור המוזר על פאולינה אצל יוספוס, שזכה להסכמה נרחבת למדי במחקר (דוגמאות!!!), העלה מוהרינג 1959. מוהרינג מרכז את תשׂומת הלב לא במאורעות עצמם, אלא בדרך בה בחר יוספוס להציגם. הוא אינו שואל מה בדיוק קרה בשנת 19 (או בשנת 30 - הסוגיא הכרונולוגית אינה נידונה אצלו), אלא מדוע סיפר יוספוס את הסיפור כפי שסיפרוֹ. במילים אחרות, הוא מסיט את הדיון מן ההיסטורי אל ההיסטוריוגרפיא והספרות.

נקודת המוצא של יוספוס, כך מוהרינג, היא צמידות העניינים העולה גם מטקיטוס ומסויטוניוס: טיבריוס החליט לפעול בשנה אחת גם נגד היהודים, גם נגד פולחן איסיס. עם זאת, בניגוד לצמד הסופרים הלטיניים, יוספוס שומר על הקשר, אך גם טורח להנגיד במפגיע בין שתי הפרשיות. הנגדה זו הוא משׂיג באמצעות הפירוט הרב בו הוא נוקט.

מטרתו של יוספוס היא ליצור הנגדה בין שני הפשעים ובין שני העונשים:

  • מקדש איסיס פגע בכבודה של מטרוניתה רומית נכבדת, כשהאשמה נחה באופן מובהק על כהני המקדש. מאידך, ארבעת הפרחחים היהודים רק גזלו ממון, וללא כל רשות רשמית (נהפוך הוא - ראש הכנופיה הוקע מראש על-ידי הקהילה, ופעל על דעת עצמו).
  • מקדש איסיס נענש באופן קל, לפחות יחסית לפשע שלו, ואף הרוויח מכל הסיפור שׂכר טרחה נאה. (הערת שוליים: בל 1976, 19 תוקף את מוהרינג על התעלמות מהנזק הגדול שנגרם למקדש איסיס, וההתמקדות ברווח הפעוט של 50,000 דרכמות). מאידך, היהודים נענשו בצורה קולקטיווית בגירוש ובגיוס למשׂימה צבאית שאין ממנה מוצא.

לפיכך טוען מוהרינג שיוספוס השתמש בצורה מסורתית בז'אנר הנובליסטי-הלניסטי כדי להגן על היהדות ברומא, ומאידך הוסיף שימוש חדשני - על מנת לתקוף את פולחן איסיס.

לשימוש בז'אנר הומוריסטי כדי להעביר במרומז מסרים קשים לעיכול נחזור בהמשך, כשנדון בתנאים בהם עבד יוספוס ובהם פרסם את ענתיקותיו (בתיאור הצורך בכתיבה זהירה תחת שלטון דומיטיאנוס).

פרשנותו של מוהרינג מתקבלת על הדעת, אך פותחת בו בעת מקום לשאלות ולהשערות נוספות לגבי כוונותיו של יוספוס. המשך הדיון יתנהל לאור שתי הנחות מקדימות:

  1. בהתאם להגיון הטיעון של מוהרינג, יש לבחון את עדותו של יוספוס לא רק לאור מאורעות שנת 19, אלא גם לאור מאורעות זמנו.
  2. סיפור פאולינה הינו כה חריג במארג הספרותי של יוספוס (ומיקומו כה מוזר) עד שמותר לנו לעשׂות כמעשׂה מוהרינג ולפרש את הסיפור לא רק כפשוטו, אלא לחפשׂ בו משמעויות נסתרות ורמזים חבויים.

גישה זו, המבקשת לראות את סיפורי פאולינה ופולוויה לאור שלהי ימי דומיטיאנוס, זוכה לפירוש מאלף מנקודת המבט המגדרית אצל מת'יוס 2001.

יוספוס ואיסיס תחת הפלאווים

זמן חיבור הענתיקות

לפי עדות יוספוס עצמו (ענתיקות 2.267) "היום הזה" בו מתפרסמות הענתיקות הוא שנת 13 למלכות דומיטיאנוס (81-96; שנת יג: 93/4), היא שנתו ה-56 של יוספוס עצמו.

איסיס על גדת הטיבר

טאקאש 1995, 274 מביאה את אפוליוס, מטמורפוזות, 11.30 כראיה לכך שפולחן מאורגן לכבוד איסיס (collegium pastophorum) ברומא נוסד כבר בראשית המאה ה-1 לפנ', בימי סולא (sub illis Syllae temporibus). בפרק 26 שם מזוהה מקדש איסיס המדובר כזה שבקמפוס מרטיוס ("Nec ullum tam praecipuum mihi exinde studium fuit quam cotidie supplicare summo numini reginae Isidis, quae de templi situ sumpto nomine Campensis summa cum veneratione propitiatur").

לפי דיו קסיוס 47.15.4 החליטו חברי הטריומוויראט השני על מקדש לאיסיס ולסרפיס. טקאקש 1995, 275 סבורה שהיה קיים בקמפוס מרטיוס עוד קודם לכן, ושהמקדש הרשמי הראשון היה רק בגדר הרחבה או החלפה (replacement or enlargement).


  • דונלסון 2003 133 מזכיר את מטבעות Aegypto capta של אוגוסטוס. האם אפשר לעמת אותן עם Judaea capta של וספסיאנוס ולטעון משהו בנידון?
  • (בעקבות דונלסון 134) - במצרים היה אוגוסטוס פרעה, כלומר הורוס. כמו הורוס, גם הוא נקם את רצח אביו. האם אפשר לקשר לסיפור הולדתו של אוגוסטוס?


שלושת הפלאווים

לאיסיס קשר הדוק לשושלת הפלאווית.

Matthews 2001 עמ' 18 הע' 24-26: על שיקום מקדש איסיס, אובליסקים ואגֻפּטופיליא כללית של דומיטיאנוס

  • וספסיאנוס וטיטוס היו בעלי נטיות מצריות כלליות:


דומיטיאנוס במחתרת

סויטוניוס (דומיטיאנוס 1.2) מספר שבמהלך המלחמה נגד ויטליוס נמלט דומיטיאנוס על חייו, כשהוא לבוש בבגדי עובד-איסיס ומסתייע בחבורת עובדי-איסיס נוספים. טקיטוס (היסטריות 3.74.1) אינו מזכיר את איסיס, אך מציין שד' הוברח בבגדי פשתן, לפי עצתו של עבד משוחרר אחד.
מעניין שדוקא בכסות זו בחר, ודוקא בחברים אלה בעת מצוקה.

אינקובציא

בלילה לפני הטריומף על יהודה בילו וספסיאנוס וטיטוס במקדש איסיס (ריב"מ מלחמה 7.123)

רוני רשף 11:37, 6 בינואר 2011 (UTC) אכן, J.W. 7.123, מתוך Matthews 2001, Rich pagan woman and the rhetoric of Mission in early Judaism and Christianity, עמ' 18.
  • היו ברומא כמה וכמה מקדשים ומרכזי פולחן לאיסיס (דונלסון 2003 102-109). באיזה מהם ישנו השניים, ובאיזה מהם, for that matter, התרחש סיפור פאולינה?
    • Thackeray Loeb ad loc. 343 note d: וספסיאנוס וטיטוס ישנו במקדש בקמפוס מרטיוס. השערה שלו, כיון שהטקסט אינו אומר זאת במפורש.
    • כך גם טאקאס 1995, עמ' 275.
    • מרקהולם בספרו הגדול (מס' 262???) גורס גם הוא כך, גם הוא ללא הסבר.
    • כך גם אצל Matthews 2001b, עמ' 18.
    • דונלסון (שם, 138) סבור אף הוא שהאינקובציא בק"מ, אך מודה בצדק שאיננו באמת יכולים לדעת.
      • האם אפשר לפתור סוגיה זו באמצעות נוהל טריומף? למשל, אם הוא מתחיל בכל מקרה בשׂדה מארס, הגיוני שדוקא המקדש הזה.
      • מטבעות משנת 71 מציינים את האינקובציא. אם ברור מהם שמדובר בקמפוס מרטיוס, נפתרה הבעיא! נא להביא את כל הפריטים הביבליוגרפיים שניתן למצוא מהערה 43 בעמ' 275 אצל טאקאש 1995.
        • שני המאמרים באיטלקית הוזמנו בהשאלה בין ספרייתית. --אייל מאיר 09:38, 12 בינואר 2011 (UTC)

ואם שום דבר אחר לא עובד, אפשר לטעון ש:

  • די בקישור שעושׂה יוספוס מבלי לציין באילו מקדשים בדיוק מדובר. הקישור של שינה במקדש איסיס מספיק כדי להעלות את המחשבה בלב הקוראים, ויוספוס בכל מקרה לא מציין לאיזה מקדש הלכה פאולינה.
  • המקדש בקמפוס מרטיוס היה החשוב ביותר ברומא (דונלסון שם 104), ולכן סביר שאלא אם כן צויין אחרת, ההנחה היא שאליו הכוונה.
  • יתר על כן, המקדש בק"מ נשׂרף בשנת 80, ושופץ ברוב פאר על-ידי דומיטיאנוס. יוספוס אינו מציין איזה מקדש, וסביר שזמן קצר לאחר החניכה המחודשת חשבו כולי עלמא בכל מקרה על מקדש זה דוקא.

בגמרא גיטין נו ב עושׂה טיטוס מעשׂה בפרוצה על מגילת תורה. סיפור זה מסופר אמנם על בית המקדש הירושלמי, אך לא יתכן שהתרחש שם, שכן זה נשׂרף בטעות, ולא היה זמן לסיפור להתרחש.

  • כך ריב"מ: מראי מקום לשׂרפת המקדש
    • לרוץ גם על המאמר של יעבץ.
  • לעומת זאת, במקדש איסיס, בו נהוג לקיים יחסי מין בחשכת הלילה, הדבר יתכן גם יתכן.
    • מראי מקום לתפיסה הרומית שמקדש איסיס הוא בית ועד לזנות.

שתי שאלות:

(א) האם האזכור התלמודי הוא הערה על האינקובציא של וספסיאנוס וטיטוס?
(ב) האם יתכן שאותה פרוצה אינה אלא ברניקה, שעל תאוותיה המיניות מספר גם יוספוס (קדמוניות 1.145-146)

מטבעות

  • מטבעות של וספסיאנוס ובניו עם דמות איסיס (בספר של Witt?)
  • ביקורת על וספסיאנוס, טיטוס ודומיטיאנוס, שבילו את הלילה לפני הטריומף על היהודים במקדש איסיס ברומא
    • יש מטבעות של וספסיאנוס המעלים את זכרון האינקובציא במקדש איסיס - לבדוק ב: British Museum Catalogues of Roman Coins, Roman Empire 2.189 n. 170 (דונלסון 2003 103 הע 55).
רוני רשף 11:41, 6 בינואר 2011 (UTC) מקור נוסף למטבעות, מMatthews 2001, עמ' 18 הערה 27: Mattingly and Sydenham, 2:70.

השׂרפה

מקדשי איסיס וסראפיס בקמפוס מרטיוס עלו באש בתבערה כללית שנה לאחר התפרצות הוסוּוויוס (80). כך לפי:

יוספוס מתאר שהמקדש נשׂרף או הוחרב בשנת 19. דיו (66.24.3) מעיד ספר דיו בפסוק 3 שלנוכח הנזק העצום שנגרם למקדשים דוקא, עלתה בזמן ההוא הסברה שהשׂרפה היתה מסר מן האלים. לאור כך ניתן לפחות לשאול:

  • האם בכך שיוספוס טורח להביא את שתי המפלות - של היהודים ושל איסיס - בשנת 19, הוא רומז גם על הקבלה נוספת בין שׂרפת המקדש בירושלם לבין זו שבקמפוס מרטיוס (יחד עם יופיטר הקפיטוליני, אגב, שריכז את ה-Fiscus Iudaicus)?
  • האם ההתקפה על איסיס נובעת בידי יוספוס היא חלק מהתחרות הצמודה הזו, בה מקדש איסיס זכה לשיקום והמקדש בירושלם לא?

קשת הנצחון של דומיטיאנוס

Matthews 2001b 18 עם הפניה ל-Malaise 1972 415-416 בעניין:

  • אנוביס כמלווה צמוד של איסיס
  • איסיס כסמל הנצחון על יהודה
  • עוד אצל Malaise - היכן בדיוק מופיעה הכתובת לפיה דומיטיאנוס הוא "אהוב" של איסיס? הרי כאן ביקורת חדה על בני-אנוש, אפילו הם מכריזים על עצמם כ"אל", המקיימים יחסים עם אלוהות.

הכתובת הנ"ל מופיעה אצל Malaise, Inventaire preliminaire 206-208 BL2455.M36 ועוד על האובליסק ועל ה-arcus ad isis אצל Turcan 1996 עמ 90-91.

דומיטיאנוס והיהודים

Fiscus Iudaicus

תחת הערת שוליים ל-קסיוס דיו (65.7.2) ול-Smallwood 1956b עמ' 2-4:

הפיסקוס יודאיקוס שיקף במידה מרובה את מצבם החדש של היהודים בעקבות חרבן הבית:

  • המס עובר מאלהי ירושלם ליופיטר קפיטולינוס - סמלית וכלכלית כאחת
    • כנ"ל חפצי מקדש (Rives 2005???)
      • שני מאפייני הפולחן הללו מתרכזים מעתה ואילך ברומא - ומהווים סמל ליהדות המקומית ולעולם כולו.
  • בתמורה לתשלום המס ממשיכים היהודים לשמור על הזכויות שהוענקו בתקופת אוגוסטוס (Smallwood 1956b עמ 2).
    • יופיטר קפיטולינוס כפטרון היהודים ברומא?

הפיסקוס יודאיקוס נוהל בידי הפרינקפס - דומיטיאנוס. סווטוניוס (דומיטיאנוס 12.2) מספר על ניהול קשה של העניין - כולל הפשטות של זקנים שֹבים לבדיקת מילה. איזה סוג ציבור ייצג זקן זה?

  • זקנים שהתגיירו
  • מי שנטש את היהדות זה מכבר ונחשב חייב בגלל המילה (backfire של טקיטוס היסטוריות 5.5: circumcidere genitalia ut diversitate noscantur.
    • ניתן לשער שהיו נימולים שרצו להתחמק מן המס גם בני-גילאים אחרים. אצל נשים, כמו פולוויה ומטרוניתות אחרות, לא היתה בעיא כזו.


Smallwood 1956a עמ 4 לא חושדת בדומיטיאנוס בשנאת ישראל דווקא, אלא מיחסת את הרפורמא לצרכים כלכליים.

דומיטיאנוס בעקבות טיבריוס וקליגולא

אוטרופיוס 5.23: Domitianus mox accepit imperium, frater ipsius iunior, Neroni aut Caligulae aut Tiberio similior quam patri vel fratri suo.

וטיבריוס

מי אמר מה על כך שדומיטיאנוס נהג לקרוא הרבה על ואת טיבריוס?

Mason 2003 עמ' 560. --אייל מאיר 21:58, 15 בינואר 2011 (UTC)
תודה! ד"ר א. 20:45, 19 בינואר 2011 (UTC)

וגאיוס

שירלי ג'קסון קייס על ההשוואה בין קליגולא לבין דומיטיאנוס.

  • התראה בפני הקיסר להישיר דרכיו
  • אזהרה בפני חברות וחברים לדרך מפני הרעה העלולה להתרחש.

והיא אכן התרחשה...

הרדיפות של שנת 95

דיו קסיוס 67.14.1-3 על הרדיפה.

  • סקירה ביבליוגרפית מלאה על קלמנס ומשפחתו.
    • Townend, Gavin. 1961. Some Flavian Connections - קישור למאמר ב- Jstor
  • סקירה מלאה של גלאבריו.

אייל, רוני: נא לפתוח לשני אלה ערכים לפי Brill's New Pauly - BNP. ו/או לברר עליהם בPIR חשוב לברר:

  • מה בדיוק הקשר המשפחתי של פלאוויוס קלמנס ופלאוויה דומיטילה לדומיטיאנוס?
  • מראה מקום לכך שילדיהם תוכננו להיות יורשי הקיסרות

סויטוניוס (דומיטיאנוס 10.2) מציין חיסול של גלאבריו בתואנה שהיה מעורב בנסיון הפיכה, אך ללא ציון קשר ליהדות.

  • האם היתה קנוניא של החוג היהודי להפיל את השלטון? אי-אפשר לדעת.

כך או אך, ברור שחוגים מקורבים ביותר למשפחה הקיסרית נטו חסד ליהדות, ונטו במידה זו או אחרת למנהגיה. עדות מאששת אנו מוצאים בספרות הרבנית.

אונקלוס הגר

על תקפותן של העדויות היהודיות: Smallwood 1956b ע' 8, ושוב Smallwood 1981 עמ' 382-383 סומכת על העדויות בדבר אונקלוס, ואף מזהה בין קלונימוס אביו לבין קלמנס. Goodman 2005 עמ' 169 הע' 1 טוען שהעדויות הן of dubious relevance ומביא לעזרתו את שתיקתו של Schäfer 1997. מאידך כותבת מירים גריפין ב-CAH2 עמ' 76 הע 380 בעקבות סמולווד 1981: Jewish sources reflect the tradition tht Domitian was hostile to converts of high social position.

גודמן לא באמת מנמק מדוע הוא רוצה לדחות את העדויות מבבלי גיטין. אם הן באמת מפוברקות, עלינו לשאול מי המציאן, מתי ומדוע? הדברים עצמם מגיעים מסתמא דגמרא. איזה עניין היה לתלמיד חכם בשלהי העת העתיקה להמציא אחיין יהודי לטיטוס, ולייחס לו את תרגום התורה המפורסם לארמית? וכיצד נסביר את הדמיון לעדותו של קסיוס דיו, כולל הדמיון בשם? האם זה צירוף מקרים גרידא? (what are the odds for that?) או שמא קראו חז"ל את קסיוס דיו והחליטו להשתמש בעדותו כדי לברוא לעצמם מציאות דמיונית? כל זה לא בקושי בגדר האפשרי, אבל ממש ממש לא סביר.

הערות שצריך לשתול:

  • בן-אחותו של טיטוס: לאו דוקא, אלא יותר במובן cousin. בכל מקרה, מקורב מאד.
  • המקורות התלמודיים מלמדים בבירור שקלונימוס-קלמנס לא היה גר, אלא רק בנו (הוליך לים המלח...). לכך יש מקבילה אצל יובנאליס (סאטירות 14.96-106) על השלבים במעבר ליהדות - האב ימנע מחזיר ובנו יעבור ברית מילה.
  • הערת שוליים על קיומו של עקילס והתיאוריא של Silverstone.

הלקח של יוספוס מפולוויה ופאולינה

לאור כל האמור לעיל ניתן לפרש את צמד הסיפורים על פאולינה ופולוויה לאור המציאות של ימי דומטיאנוס. הקיסר עצמו, כאמור, היה כרוך אחר איסיס. (א)נשים בחצרו נטו ליהדות. נראה שמדובר בשתי אפשרויות תקפות עבור חברות וחברים בעלית הרומית של אותה התקופה.

  • וראה Mason 1998 עמ 79-95, בדבר התחרות הרעיונית שהתחוללה על לבותיה, מוחותיה ודרך חייה של העלית הרומית, שהיהדות ואיסיס היו חלק מהותי ממנה.

צמד הסיפורים של יוספוס משתמש בארועים של שנת 19 כדי לאפיין את שתי האפשרויות הפתוחות בהווה שלו. הקשר עם איסיס מצויר כגרוטסקא, העלולה להביא מטרוניתות רומיות נכבדות לכדי הפקרות וזנות. לא כדאי להמר על איסיס. יהדות, עם זאת, נראית כאפשרות טובה יותר. נכון, לא כל היהודים טובים (האם יש כאן רמז למלחמה ולרודפיו של יוספוס?), אבל הרעים מוקעים על-ידי השלטונות, לא נהנים מתמיכת הממסד. למעשׂה, יש כאן שימוש מלא באבחנה של Moehring 1959, אבל נקודת המוצא השונה מובילה למסקנות שונות. לא אפולוגטיקא יהודית יש כאן, המבכּה את הענישה החמורה כלפי יהודים על חטאים קטנים, אלא כתב פלסתר כנגד איסיס ופולחנה, הנמצאים בתחרות מול היהדות על השפעה וכח בחצר המלך דומיטיאנוס.

  • יתכן שאפשר לקרוא בהקשר זה גם את [ נגד אפיון 1.288-289] שם מביא יוספוס דברים מיוחסים לכאירמון, לפיה החל מהלך של גירוש יהודים ממצרים בחלום של המלך אמנחתפ (Amenophis), בו הופיעה האלה איסיס ומחתה בפניו על חרבן מקדשה בזמן מלחמה. מבלי לנסות להקיש דבר על ההיסטוריא הקדומה של יחסי מצרים-ישׂראל, ברור מהדברים שקיימת מסורת כללית של עוינות בין איסיס ליהדות.
    • וראה גם Corpus Papyrorum Iudaecarum מס' 520.
    • עוד על יחסים מעורערים בין היהדות לאיסיס במאה הראשונה לספירה בעמ 280-283 אצל: van Henten, Jan Willem & Ra'anan Abusch. 1996. "The Depiction of the Jews as Typhonians and Josephus' Strategy of Refutation in Contra Apionem, in: Feldman, Louis H., and John R. Levison. Josephus' Contra Apionem: studies in its character and context with a Latin concordance to the portion missing in Greek. Leiden: Brill, 271-309.

.רוני, התקראי את המאמר ותעלי סיכומים, כשיהיה זמן? והמאמר הבא באותו ספר עוסק בחמורים....

הועלו סיכומים, לדף Van Henten and Abusch 1996. רוני רשף 12:05, 26 בינואר 2011 (UTC)

חזרה לכרונולוגיא

אם נקבל את ההסבר לעיל, הרי שברור מדוע טרח יוספוס להכניס את סיפורי פאולינה ופולוויה לספרו. אבל מדוע דוקא באמצע דברי-ימי פילאטוס, ולא במקומם הראוי בשנת 19?

שני הסברים בלתי-סבירים

הכפלת הארועים

תירוץ אפשרי אחד לקושי זה הוא הנחה שלא בארוע אחד מדובר אלא בשניים, האחד בשנת 19 והשני בשנות ה-30, שבשניהם נכרכו צעדים נגד היהודים בצעדים נגד כת איסיס.

  • כך Malaise 1972 עמ 392.
    • האפשרות שהיו שני מקרים של רדיפות פולחן איסיס (ללא התיחסות להיבט היהודי של הסוגיה) הועלתה כבר על-ידי Köberlein, E. 1962. Caligula und die ägyptischen Kulte. Meinsheim am Glan: Anton Haim. 12 n. 5 י

כדי שהסבר זה יוכל לעמוד הוא צריך להשען על מספר הנחות וטענות משניות:
(א) בשני מקרים נפרדים הופנו צעדי השלטון נגד שתי הדתות יחד.
(ב) יוספוס שותק על ארועי שנת 19, מעביר את הפרטים של 19 למועד המאוחר, שפרטיו הוא יורדים לתהום הנשיה.
(ג) טקיטוס לא רומז לגבי המקרה המאוחר בתיאור שנת 19, והמועד המאוחר נפל בלקונא שבספר XXX של האַנָּלֵס.
(ד) סויטוניוס, שאמנם לא שומר על מסגרת כרונולוגית, טעה לחשוב שמדובר במקרה אחד בלבד.
(ה) גם דיו אינו יודע דבר על צירוף מקרים מוזר ומושך-תשׂומת-לב שכזה.
בסך הכל מדובר בטיעון בלתי-חסכוני ובלתי-סביר בעליל.

חלוקה לנושׂאים על חשבון סדר הזמנים

הסבר זה של שטרן 1979 עמ 14-15 גורס בקצרה שספר 18 של הענתיקות אינו תמיד שומר על סדר הזמנים כיאות, אלא מוותר ומעגל פינות כדי לשמור על אחידות נושׂאית.

  • מבחינה זו נבדל יוספוס מאד ממסורת הכתיבה של פולביוס והאנליסטים (א.א.)

לדוגמא מביא שטרן (שם, שם) את העובדה שיוספוס (ענת. 18.36-39) מזכיר את יסוד העיר טבריא (17-22 CE) מייד לפני אזכור מותו של המלך הפרתי פראאטס ד' (2 BC). הסיבה לכך, כך שטרן, היא שלא עלה בידי יוספוס למזג את מקורותיו השונים מבחינה כרונולוגית. לפיכך הוא מסיק (שם 15) ש"אין להעמיד תמיהה העולה מהכרונולוגיה היחסית של יוספוס בגרדה שווה עם התאריך המדויק והחד-משמעי של טאטקיטוס (שנת 19 לספירה); גם אין כל טעם להניח שיוספוס דן במאורע מאוחר יותר, אך דומה לזה שבו שנים בעלי המקורות האחרים".

ברם, הטענה של שטרן אינה עונה על הקושי שנוצר מתזמונו של יוספוס לסיפורי פאולינה ופולוויה. אדרבא, אם העקרון המקודש של הענתיקות הוא שמירה על המסגרת הנושׂאית, ולשם כך מוכן יוספוס להקריב את הסדר הכרונולוגי (או, לחילופין, שהוא מרוכז כל-כך בנושׂא עד שאינו שׂם לב לטעויות כרונולוגיות גסות), היה עלינו לצפות שישמור על סדר נושׂאי גם בענייננו. יתר על כן, הִצמדוּת לסדר הנושׂאי עולה בקנה אחד דוקא עם שיבוץ הסיפורים במקומם, בשנת 19, ולא עם שתילתם הגסה בתווך של תיאור נציבותו של פילאטוס בארץ. ההבחנה של שטרן - הנכונה כשלעצמה - שיוספוס מקפיד על שלמות הנושׂאים, רק מחדדת את השאלה העומדת בלב הדיון כרגע.

פאולינה וה-Testimonium Flavianum

תשובה מורכבת ומעניינת הרבה יותר לשאלה הכרונולוגית נתן Pharr 1927, במאמר שלמרבה ההפתעה זכה לתשׂומת לב מחקרית מועטה ביותר.

  • אפילו Feldman, במהדורת Loeb של הענתיקות על ספר 18 מ-1965 עמ 51 הערה f מביא את פארר רק אגב הדמיון בין סיפור מונדוס-פאולינה לבין סיפור נקטנבו-אולמפיאס, ושותק לגבי הטענה המרכזית במאמר, המפורטת להלן.

הטיעון של פארר 1927

 מִשֶל Origen: (א) Contra Celsum; (ב) Commentarium in Matthaeum ביוונית. תודה ד"ר א. 14:34, 25 בינואר 2011 (UTC)

קישור לספר הראשון ביוונית, סרוק באינטרנט. רוני רשף 15:57, 25 בינואר 2011 (UTC)


  • כתיבתו של יוספוס אפולוגטית מעיקרה, והוא מוכן להקריב לשם כך דיוק היסטורי לטובת תועלת רטורית.
  • דבריו על יוחנן המטביל - שלא לכפרת חטאים - הם פלסתר נגד הנצרות, שטען שדוקא כן.
  • τοῦ λεγόμένου χριστοῦ של ספר 20 מפורש כעויין (הוא לא המשיח, רק קראו לו כך).
  • ה-testimonium Flavianum עצמו היה יכול להכתב אך ורק בידי נוצרי, מה שיוספוס לא היה.
    • נסמך בכבדות על אוריגנס (Contr. Cels. 1, 47; Comment. in Matth. 13, 55) בטענה שעדות יוסף הוכנסה לכתבי-היד בין ימיו של הלה (280) לבין אוסביוס (שאצלו כבר קיימות הפסקאות המוכרות לנו כלשונן). הטיעון של אוריגנס בדבר התנגדותו של יוספוס לישוע נשען, מן הסתם על התבטאות ישירה של יוספוס (ומובהקת יותר מזו שבידינו), שאבדה ככל הנראה.
  • עדות יוסף הינה, אם כן, פרי-עטו של סופר נוצרי כלשהו, ועומד במקום מה שכתב יוספוס באמת על ישוע (שנדחה מפני התוספת הנוצרית). אכן, סביר שבזמן שבמלחמה עדיין לא היתה סיבה לכתוב על הנוצרים, בענתיקות כבר היו חשובים מספיק כדי להכנס לספר. יתר על כן, ההתייחסות האגבית לישוע בסיפור על אחיו יעקב מלמדת שמשהו נאמר כבר גם על האח המפורסם יותר.
  • נבין יותר על כל הסיפור אם נמקם אותו בהקשרו בנרטיב של יוספוס, וביחוד אם נשאל את השאלה הכרונולוגית המתבקשת: מדוע הכניס יוספוס את מאורעות שנת 19 לתוך הסיפור על פילאטוס, ששנות נציבותו היו 26-36? וכמובן גם את השאלה בה עסקנו קודם: למה בכלל לספר את הסיפור על הסקנדל במקדש איסיס, שאין לו שום קשר להיסטוריא יהודית?
  • הסקנדל הכפול נכנס דוקא כאן, בגלל הסמיכות לעדות על ישוע!
  • מיד עם המעבר לפאולינה ופולוויה כותב יוספוס: "ובאותם הימים הסעיר דבר מה נורא אחר את היהודים...". מ"הסעיר" מסיק פאר שבתיאור המקורי על ישוע היו מתוארות מהומות שהתעוררו סביבו, ומצוות את ישוע ישר עם יהודה הגלילי (ספר יח) שגם בגללו התעוררו מהומות, ושמוזכר כסיבה לחרבן הבית.
  • סיפור פאולינה מגיע ככל הנראה כהשלמה לכפירה של יוספוס במוצאו האלוהי של ישוע. קודם כל אמר זאת יוספוס לגבי ישוע (כך פארר) ואז השלים את הדיון עם תמונת-ראי ממקדש איסיס
  • את ההשראה לסיפור פאולינה מוצא פאר בסיפור פיתויה של אולמפיאס בידי נקטנבו באלכסנדר-רומאנס. זו גם הסיבה להתלהבות הרבה של יוספוס מסיפור פאולינה.
  • התוספת של סיפור פולוויה יוצר לנו מחזור משולש: the three gullible women.
    • עוד מקלסוס, המשמר התקפות יהודיות על ממזרות ישוע (אוריגנס, נגד קלסוס, 1.28,32,38).
    • בבשׂורה לפי ניקודמוס 9.1 = Acta Pilati מסופר על כך שניקודמוס ותריסר חברים האשימו את ישוע בך שמוצאו מ-porneia.
    • למצוא עוד דוגמאות יהודיות מקבילות לטענות כאלה כלפי ישוע.
    • למחקר מודרני בעניין מוצאו של ישוע והטענות בדבר ה-illegitimacy שלו:
      • Freed, Edwin D. 2004. The stories of Jesus' birth. Understanding the Bible and its world. Edinburgh: T & T Clark. י
      • Schaberg, Jane. 1995. The illegitimacy of Jesus. Sheffield: Sheffield Academic press.
  • בכל מקרה, סביר להניח שהשמצות סביב מוצא ישוע הפכו להיות מטבע עובר לסוחר רבע שעה אחרי שנפוצה השמועה שהוא בן-האלהים (יהא מועד ארוע זה אשר יהא).
    • יתכן גם שטיעונים כגון אלה הם הסיבה לכך שמתי כולל ביוחסין של ישוע גם את שמות תמר, רחב, רות ובת-שבע (שתי זונות מוצהרות ואישה בוגדת אחת), כדי לענות לכל מי שניסה לטעון שדמות מפוקפקת כישוע אינה ראויה להמנות על בית-דוד.

לסיכום:

  • יוספוס הכיר את ישוע והתנגד לו
  • כתב משהו עליו, שהוחלף על-ידי האינטרפולציא הנמצאת בידינו. ההחלפה ארעה בשנים 280-324.
  • הטקסט המקורי כלל: (א) תיאור מהומות שעורר ישוע ביהודה, ו(ב) מתקפה על תומתה וצניעותה של מרים.

התוספת של בֶּל 1976

  • מזכיר את Pharr 1927 ומציין שהמאמר עבר בשתיקה. פאר ענה יפה על שאלת הרצף ומשאיר את ריב"מ יהודי נאמן, אך הוא "סובייקטיבי". הוא תלוי אך ורק ברושם הנוצר אצל הקורא.
  • לפחות גם בעת העתיקה היה מי שחשב כך - פסאודו-הגסיפוס, שחיבר במאה הרביעית גרסא לטינית של מלחמת היהודים, וסיפר גרסא מתקדמת של פאולינה-מונדוס (2.4).
  • אצל הגסיפוס מוזכרים יופיטר, אלקמנה ולדה. הוא גם אומר שהגברת שׂשׂה על האפשרות להכנס להריון מאל. כל זה הזכיר מן הסתם לקורא נוצרי את פרק א' של לוקס. יש אפילו מקבילות בלטינית - בייחוד המילה beata. מסתבר שהגסיפוס הגיב לסיפור פאולינה כאל פרודיא על מרים אם ישוע.
  • השימוש שעושה הגסיפוס בסיפור מחזק את הערתו של Pharr, כאילו עדות יוסף המקורית כללה הערות נגד מוצאו של ישוע (derogatory reference to Jesus virgin birth).
  • עמ 21-22 סיפור פולוויה, מאידך, הוא פרודיה על פאולוס! פאולוס הרי פעל הרבה בקרב נשים. באגרת אל הקולוסים (ד י-יא) הוא מזכיר במיוחד שלושה שותפים נימולים. יחד איתו ארבעה, כמו אצל יוספוס. ההצעה לגבי פאולוס היא בערבון מוגבל.
  • משער לבסוף שעדות יוסף כפי שהיא לפנינו אינה אלא פרי עטו של אוסביוס, בהתאמה למדיניות הקיסרית של קונסטנטינוס.

תשובות לפארר

להמשיך מכאן ד"ר א. 14:47, 25 בינואר 2011 (UTC)

אין ספק שפארר הכה בראש המסמר. לא רק שזכר לשאול את שתי השאלות, הוא גם מציע תשובה מתקבלת ביותר על הדעת: סיפור פאולינה הינו סוג של פרשנות לעדות הריב"מ. צודק גם פארר בכך שהוא רואה בסיפור פאולינה התייחסות ישירה לטענות לגבי אבהותו של ישוע וטיב היחסים שבין האב לאם.

התעברות אלוהית

כידוע, העולם הקדום בכלל וקדמוניות רומא בפרט הציבו סיפורים על התעברות אלוהית בקדמת המֻתולוגיא.

  • אלכסנדר ונקטנבו - ההשראה המיידית (מי אמר את זה?????? ).
  • תקדימים מצריים עם דגש על איסיס
  • גם ברומא:
    • רומולוס ורמוס
    • סרוויוס טוליוס


  • הבעיות התיאולוגיות שמציב מיתוס העיבּור של מרים אם-ישוע
    • הקנטות בעניין מאת Celsus?
      • השוואה לרומולוס ורמוס?
      • השווה לפנתאוס נגד דיוניסוס בבקכות של אוריפידס?
    • הקנטות יהודיות ימה"ביות
  • סיפורים על התעברות אטיה עם אוגוסטוס כתוצאה מהתערבות אלהית. האם יוספוס רומז לזה?


מתוך ההשוואה בין פאולינה המגוחכת לבין מרים אפשר להסיק לגבי יחסו השלילי של יוספוס לטענות

  • יחס אוהד לישוע, יחס שלילי לסיפור ה-conception
  • ביקורת מוצנעת של יוספוס על סיפור דומה שהוצמד לאוגוסטוס
    • מסקנת הסיפור: לבלות את הלילה במקדש - לא כבוד גדול
  • ביקורת על איסיס, שסייעה לנצחון על היהודים
רוני רשף 11:41, 6 בינואר 2011 (UTC) גם זה מצוין אצל Matthews 2001, עמ' 18, בתוספת עדות חומרית (קשת ובה מופיעה איסיס עם דמויות נוספות ועצי תמר - סמל לשלטון על יהודה).
    • תזכורת לאיסיס השלטת ברומא שלפני זמן קצר עוד זרקו את פסיליה לטיבר

ומה עם פולוויה בכל זה?


טקסט מודגש

פולביה

  • התיזא של Heidel
  • תגובת המחקר לתיזא
  • ההקבלות והרמיזות לסיפור מרים האפוקריפי בעינן עומדות
    • יוספוס והאפוקריפון של יעקב קרובים מאד בזמנם ובמקומם - לברר עוד הרבה על האפוקריפון הנ"ל

המטרוניתות הרומיות וה-Testimonium Flavianum

  • סקירת המחקר על ה-TF.
  • מראי מקום ומחקר על זיהוי ישוע כבן-אלהים
  • הצעה: החריגה הספרותית המוזרה של יוספוס, והטעות הכרונולוגית הנובעת ממנה, אינן אלא רמז עבה ליודעי/ות ח"ן לדעתו של בדבר הסיפורים על עיבּוּרו האלהי של ישוע
  • מחזק את הסברה שאכן היתה TF, ושיוספוס התרשם מישוע, אך לא מהסיפורים על בן-האלהים.

אלים מצריים

איסיס ואנוביס ברומא

  • לבדוק אצל אפוליוס (ספר 11 ובכלל)
  • זיהוי אנוביס עם הרמס? הרמאנוביס?
  • איסיס כאלוהות מונותאיסטית נשית? מלכת השמים?

Donalson 2003

אנוביס אצל פלוטרכוס על איסיס ואוסיריס - בן מחוץ לנישׂואין, שאיסיס מגדלת על אף שאינו שלה. האם יש כאן רמז נוסף לעניין ישוע, שגם בקשר לאבהותו יש ספק?

מה אומר אפוליוס (מטמורפוסות = חמור הזהב) על אנוביס?

יובנאליס 6.489 על איסיס הסרסורית.

Turcan 1996:79 - אנוביס סייע באמצעות חוש הריח שלו לאתר את החלקים המבותרים של אוסיריס.

דונלסון 2003 164: אנוביס הוצג לעתים קרובות כקנטוריון רומי (צריך למצוא דוגמאות). בפולמוס האנטי-נוצרי נטען כי ישוע היה בעצם בנו של חייל רומי (אם כי לא קנטוריון) בשם פנתרא. לזה יש עדות ב:

  • אוריגנס, נגד קלסוס - מראה מקום
  • תוספתא - מראה מקום - על "ישוע בן-פנתרא"
  • הערת שוליים על טיבריוס יוליוס אבּדס פנתרא, שלפי השערתו של מרצ'לו קראוורי הוא הוא אבי-ישוע (ראה פרטים בערך הויקיפדי)

</blockquote>

פרותיזא, או אחרית דבר

החוג היהודי סבל מכה קשה עם מות קלמנס וגלאבריו. מותם זירז מאד את חיסולו של דומיטיאנוס

  • למצוא מראי מקום

עם עליית נרווא לשלטון חל שינוי חיובי מיידי במצב היהודים. מטבעות שלו יצאו עם הכתובת: FISCI INDAICI CALUMNIA SUBLATA. המס המשיך עוד להתקיים אבל המטבעות של נרווא נועדו לסמל ביטול הקלון שהוטל במס זה.

היהודים התעמתו עם הרומאים ועם גוים אחרים במלחמות מרות ועקובות מדם בראשית המאה השניה, אבל זכו גם לימים של עדנה, פריחה ואף ידידות עם השלטונות הרומיים

  • אנטונינוס ורבי - למצוא את הספר

אבל כשנהיה סוף סוף שידוך, היה זה ישוע מכפר קנא ושליחיו

  • Bell 1976 על פאולוס ושלושת הפרחחים, אם לא נאמר כבר

שהפך לבעל-הבית ברומא. והוא הביא אתו את השבת (גם אם ביום ראשון), את התנ"ך, את איסור ההלוואה בריבית, מורשת תרבותית עשירה שיצאה מהפינה הדרומית של הלוואנט באלף הראשון לפני הספירה.

איסיס המשיכה אף היא לפרוח ברומא

  • שלל מראי מקומות לעניין הזה

למרות שלאחר המהפכה הנוצרית לא השתמרה עוד בשמה, השאירה אחריה מורשת מפוארת אף היא:

  1. איסיס ומרים - האמהות האלוהיות
    1. השילוש האלכסנדרוני (הפניה ל-From Alexander to Jesus).
    2. המיניקות
    3. מלכת השמים: איסיס, (אשתר), ירמיהו במצרים, ולבסוף מרים הקדושה

בסופו של יום, מסתבר, הבינו פאולינה ופולוויה את העתיד טוב בהרבה מבעליהן.