יסיף 2001

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מחקר מודרני י / מחקר מודרני Y

יסיף, עלי. 2001. ספר הזכרונות: הוא דברי הימים לירחמאל. ירושלים: דפוס גרפית.

סיכומים

עמ' 9

אלעזר בן אשר הלוי, מעתיקו – ובעצם יוצרו – של החיבור, התייחס לאיש "רחב רוח" כמתעניין וקורא פוטנציאלי של חיבורו.

כ"י של ספר הזכרויות שמור בספריית הבודליאנה שבאוקספורד.

עמ' 11

ספר הזיכרונות הוא דבר הימים לירחמאל. גסטר העתיק את כ"י לראשונה בשנת 1888, ותרגם את חלקו הראשון לאנגלית.

עמ' 12

שלושה חוקרים שעסקו בכל חלקיו של החיבור באופן מפורט – גסטר, נויבאואר ופלוסר (בשל חשיבותו למהדורת ספר יוסיפון.

עמדתם הפתוחה של מחברי האנתולוגיה זו כלפי התרבות היהודית היא בעלת עניין וייחודית: בחרו לכלול חיבורים שלא היו חלק מקובל בקנוניזציה של החברה היהודית בימי הביניים, כמו למשל התלמוד המדרש ההלכה והפרשנות, אלא חיבורים קטנים ובלתי מוכרים שעניינם העיקרי הוא הסיפור.

הם אינם מקפידים על עמדה או אידיאולוגיה מסוימת אלא חותרים להצגת וסיפורים שונים בתולדות ישראל – גישה מתקדמת לנוכח המקובל בימי הביניים.

מטרת הספר: על חלקים של ספר הזיכרונות נעשה מחקר. אבל על התמונה כוללת כמעט ולא נתנה הדעת, כי החיבור נתפס באנתולוגיה אמורפית, שחשיבותה בכך ששימרה כמות גדולה של חיבורים חשובים ונדירים. החיבור בשלמותו יניב מסקנות אחרות לגבי מבנהו, מגמותיו וחשיבותו האמיתי.

עמ' 13

התמונה העולה ממנו על הרכבה של ה"ספריי היהודית" בימי הביניים; השפעת הספרים על יחסו של איש ימי הביניים אל התכנים הכלולים בהם ומכאן מושג הסמכות הטקסטואלית. ובעיקר תרומת החיבור להבנת התודעה ההיסטורית של יהודי ימי הביניים ומקורותיה.

כתב היד ומעתיקו

אלעזר הוא עורכו ומעתיקו העיקרי של כתב היד.

בנו הראשון נולד ב-20 בנובמבר בשנת 1324. בתו הקטנה של אלעזר נולדה בשנת 1341.

כיוון שעל פי הצוואה אלעזר מציג את הספר כמפעל חיים שהעתקתו נמשכה שנים רבות, אפשר להניח שהכתיבה החלקה קודם לידת בנו הראשון ולאחר לידת ביתו האחרונה.

עמ' 14

נדמה שכבר בראשית המאה ה-15 הגיע הקודקס לאיטליה ונמצא ברשות משפחות יהודיות עד המאה ה-19. בסופו של דבר נקנה ע"י ספריית בודליאנה מאוסף הספרים של רנ"נ רבינוביץ ממינכן.

עמ' 15

כתב ידו של אלעזר בן אשר הלוי הוא היוצר והמעתיק העיקרי של היצירה – בצוואתו הוא מתאר את המאמצים שהשקיע בכתיבת הספר. כתב ידו, על פי השוואה לצוואה, הוא כתב היד השולט בחיבור.

עם זאת מעורב כאן לפחות עוד מעתיק אחד, בשל הבדלים בכתבי היד. מופיע שם יצחק. אחד מבניו של אלעזר היה יצחק, ואפשרי שהוא נאות להטיל משימה יקרה כזו של העתקת ספר הזכרונות רק לאחד מבניו.

עמ' 16

אלעזר לא עסק בהעתקת ספרים או בהוראה למחייתו אלא התפרנס מעסקים שעניינם בחוץ. אפשרי שהיה סוחר.

למרות זאת, כתב ידו אינו כשל סופר מקצועי אך הוא נאה ומדויק, ונראה שכתיבת ספרים ועריכתם לא היו זרות לו.

הוא לא היה רב, כלמור לא היה שייך לשכבת העילית המלומדת של הקהילה.

אך ישנן עדויות שאלעזר היה שייך למשחת מלומדים וספרים: אביו היה כלל הנראה בנו של אשר בן יעקב הלוי מן העיר אויזנבריק (Osnabrück), אשר העתיק את "ערך הקטן" בשנת 1290. אלעזר היה צאצא של אלעזר הלוי מוורמייזה, מתלמידי רש"י ומבעלי התוספות.

עמ' 17

מקום פעולתו: קהילות אשכנז באזור הריין. הראיות הטקסטואליות לכך הן מילים גרמניות המשולבות בתדירות בהעתקותיו של אלעזר, כמו שמות ימות השבוע בגרמנית על השמות הלטיניים אצל ירחמאל (עמ' 79-80); הסירנות המכונות על ידי אלעזר בכינויים הגרמני nix (עמ' 207), הכינוי לים המלח "ליביר מיר" (levermeer), שהיה שמו העממי של הים בגרמנית הביניימית (עמ' 136) וכן דרכו לשבץ הערות כגון: "ושמעתי אני הסופר אלעזר להבים הם ולמינגא ותוארם כלהב אש" (עמ' 129).

אם אביו היה אותו אשר בן יעקב הלוי מאוזנבריק, מיקומו הגיאוגרפי מקבל אישוש נוסף. (לבדוק: גסטר, ירחמאל, xlii; נויבאואר, סדר חכמים, עמ' xix; ריינר 134-135.)

לסיכום – אלעזר היה סוחר שהתעסק גם בספרים, דבר שאפשר לו נגישות לספרים נדירים שבדרך כלל לא היו מצויים במוסדות הדת והחינוך של הקהילה.

יהודי בעל השכלה, ידיעה טובה בקריאה וכתיבה ובקיאות מרשימה בספרות העברית. בוודאי למי שאין זו פרנסתו ומקצועו.

את הלילות ושעות הפנאי הוא הקדיש למלאכה שאותה הוא ראה כעבודת קודש – הצלת חיבורים עבריים נדחים מן השכחה על ידי העתקם לספר אחד.

מטרתו הייתה לבסס את כתיבת תולדות העם היהודי על מקורות ועדויות טקסטואליות שלא נכללו עד עתה בזיכרונות הקולקטיביים של התרבות היהודית.

עמ' 18

כתב היד והגבולות הכרונוגרפיים של "ספר הזכרונות"

כ"י אוקספורד של ספר הזכרונות הוא בכתב ידו המקורי של אלעזר.

עמ' 20

ספר הזכרונות הוא חיבור שבמרכזו העם היהודי, ולפי התפיסה ההיסטוריוגרפית של אנשי ימי הביניים, שלהיסטוריה יש התחלה וסוף (קץ הימים) וסוף זה הוא הגשמת ההבטחות והנבואות שנתנו בראשיתההוא מסיים באורח טיפוסי – בנקמה בגויים ובנחמה לעם התורה.

אבל כתב היד לא מתסיים כאן. לאחר מכן מצטרפים: ספר יהודית; תולדות אלכסנדרוס מוקדון; ספר בן סירא; משלי סנדבר; מבחר פניניפ; משלי שועלים לברכיה הנקדן; פרק מתוך "מנחת יהודה", ספר פתרון חלומות, פיוטים, ספר אבנים טובות, סימני גשם ורעמים, מראות השתן, מישוש הדופק, בריאת העדם ברחם, מזלות, חידות הירחמאלי.

ספר אלכסנדר מוקדון יכול היה להשתלב בכרונולוגיה של הספר.

עמ' 21

אפשר להניח שלו תולדות אלכסנדר מוקדון (ויהודית) היו מצויים בידיו בזמן העתקת החיבורים הוא היה משלבם על פי סדרם הכרונולוגי [למזלנו הרב הוא לא שילב וכך הוא עוד יותר בולט].

סיפורים אחרים כגול תולדות בן סירא ומשלי סנדבר כן נמצאו בזמן שערך את האנתולוגיה והוא לא כלל אותם כי לא ניתן היה לשבצם ברצף הכרונולוגי, לא ניתן היה לזהותם עם אירוע היסטורי מסוים וכך לשלבם ברצף הכרונולוגי.

מדברי אלעזר בצוואתו מלמדים שהוא עצמו לא הפריד בין שני החלקים של ספרו וראה בכולם ספר הזכרונות. אך מכיוון שבחר לא לשלב חלקים שיפגעו ברצף הכרונולוגי.

עמ' 23

תעלומת ירחמאל בן שלמה וספרו

אברהם נויבאואר היה הראשון שזיהה אותו בירחמאל בן שלמה, משורר ואיש שחי בסוף המאה ה-11 בדרום איטליה.

נויבאואר איתר שירים ופיוטים נוספים שחיבר ירחמאל ואף הצביע על כך שהוא מזכיר את רש"י ואת נכבדו הרשב"ם.

כל החוקרים שהתייחסו לירחמאל קיבלו את דברי נויבאואר בתיקונים קלים, כמו צפון איטליה במקום דרומה, וראשית המאה ה-12 במקום המאה ה-11.

[שוורצבוים עמ' 3-7 – סיכום דעות החוקרים, בהקדמה להוצאה המחודשת של ירחמאל] היחיד שחרג מהקונצנזוס היה משה גסטר שהציע תאריך מוקדם יותר – ספרד במאה השביעית (גסטר, ירחמאל עמ' lvi-xl). אך דבריו מופרכים.

עמ' 24

פלוסר וריינר מסכימים שירחמאל הוא המעתיק העיקרי מענף קדום ועיקרי של יוסיפון.

אלעזר מכנה את חיבורו של ירחמאל בכינוי מליצה, ואפשר שהכינוי נובע מכך שבחיבורו של ירחמאל היו משולבים שירים ופיוטים שחיבר, שאת חלקם העתיק אלעזר אף לתוך ספר הזכרונות.

אפשר שאלעזר תיאר כל חיבור כמליצה אך יתכן שהוא התכוון דווקא לסגנונו המליצי של ירחמאל, הבולט בעברית הגבוהה, המליצית מאד שבה הוא נוקט לא רק בשיריו אלא אך בכתיבו בפרוזה.

עמ' 25

סגנונו המליצי המובהק של ירחמאל ניכר אך בתרגומים שהוא עושה מן הארמי והלטינית.

התרגומים שעשה ירחמאל מחיבורים אלה הם תרגומים מילוליים שהוא ביקש להעניק לסגנונם גבהות מליצית, והם מסורבלים וקשים להבנה. שאיפתו של ירחמאל לכתוב אך בפרוזה בסגנון פיוטי היא שהביאה את אלעזר לכנות את חיבורו של ירחמאל בשם מליצה.

עמ' 27

מקבל את הטענה שירחמאל שכן באיטליה בסוף המאה ה-11 או תחילת ה-12.

הערות

ב

נמצא בשימוש ב...

קישורים נוספים

ב