ירושלמי, בבא מציעא, פרק ב, הלכה ה

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מקורות ראשוניים ועתיקים י / מקורות ראשוניים ועתיקים J

טקסט

אלכסנדרוס מקדון סליק גבי מלכא קצייא חמא ליה דהב סגין כסף סגין. א"ל לא דהבך ולא כספך אנא צריך. לא אתית אלא מיחמי פרוכסין דידכון היך אתון יהבין היך אתון דיינין. עד דו עסוק עימיה אתא בר נש חד דאין עם חבריה דזבן חדא חלקא וחספתה ואשכחון בה סימא דדינרי. אהן דזבין הוה מר קיקילתא זבנית סימא לא זבנית. אהן דזבין הוה מר קיקילת' וכל דאית בה זבינית. עד דאינון עסיקין דין עם דין. אמר מלכא לחד מינייהו אית לך בר דכר א"ל אין. אמר לחבריה אית לך ברת נוקבה א"ל אין. אמר לון אסבון דין לדין וסימא יהוי לתרויהון.

שרי גחיך אמר ליה למה את גחיך לא דנית טבאות. א"ל אילו הוה הדין דינא גבכון היך הויתון דנין. א"ל קטלין דין ודין וסימא עלת למלכא. א"ל כל הכי אתון רחמין דהב סוגי. עבד ליה אריסטון אפיק קומיי קופד דדהב תרנגולין דדהב. א"ל דהב אנא אכיל. א"ל תיפח רוחיה דההוא גברא דהב לית אתון אכלין. ולמה אתון רחמין דהב סוגין. א"ל דנחא עליכון שמשא א"ל אין נחית עליכון מיטרא א"ל אין. א"ל דילמא אית גביכון בעיר דקיק. א"ל אין תיפח רוחיה דההוא גברא לית אתון חיין אלא בזכות בעירא דקיקא דכתיב אדם ובהמה תושיע ה'

עברית

אלכסנדרוס מקדון בא אצל המלך קייצא, ראה אצלו זהב הרבה וכסף הרבה. אמר לו: לא לזהבך ולא לכספך אני צריך, לא באתי אלא לראות את אורחותיכם, כיצד אתם נושאים נותנים וכיצד אתם דנים.

עד שהוא מתעסק עמו בא אדם והוא רב עם חברו, שקנה חלקה אחת, וכחפרו בה מצא מטמון דינרים. זה שקנה היה אומר: קניתי את התל, את המטמון לא קניתי. זה שמכר היה אומר: מכרתי את התל וכל שיש בו. עד שהם מתעסקים זה עם זה אמר המלך לאחד מהם: יש לך בן זכר? אמר לו: הן. אמר לחברו: יש לך בת נקבה? אמר לו: הן. אמר להם: השיאו זה לזה והמטמון יהיה לשניהם.

התחיל צוחק. אמר לו: למה את צוחק? לא יפה דנתי? אמר לו: אילו בא דין זה לפניכם, כיצד הייתם דנים?

אמר לו (אלכסנדר): הורגים זה וזה והמטמון למלך.

אמר לו: כל כך אתם אוהבים זהב? עשה לו סעודה והניח לפניו בשר של זהב ותרנגולים של זהב. אמר לו: זהב אני אוכל? אמר לו: תיפח רוחו של אותו האיש, זהב אינכם אוכלים ולמה אתם אוהבים מאוד את הזהב? השמש זורחת עליכם?

אמר לו: הן.

יורד עליכם מטר?

אמר לו: הן.

אמר לו: שמא יש אצלכם בהמה דקה?

אמר לו: הן.

תיפח רוחו של אותו האיש, אינכם חיים אלא בזכות בהמה דקה, לפי שכתוב: 'אדם ובהמה תושיע ה' (תהילים לו,ז).


הערות

התרגום לעברית לקוח מתוך:

דן, יוסף. 1969. עלילות אלכסנדר מוקדון. ירושלים: מוסד ביאליק. עמ' 178-179.

נמצא בשימוש ב...

אייל מאיר ספר אלכסנדר מוקדון

קישורים נוספים

הטקסט ברשת