כשר 1975

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

נערך לראשונה על ידי משתמש:Ori Dror

מחקר מודרני כ 

כשר, אריה. 1975. "מסע אלכסנדר הגדול בארץ-ישׂראל." בתוך: רפפורט, אוריאל, ורונן, ישראל. 1993. מדינת החשמונאים. ע"מ 13-35.

סיכומים

מסע אלכסנדר הגדול בארץ ישראל, אריה כשר.

המאמר עוסק בסיפורו של יוספוס פלביוס אודות המפגש של אלכסנדר מוקדון עם היהודים בירושלים (קובץ:Josephus Ant. 11.302-347.pdf). כשר שואף לחזק את אמינותו של הסיפור כתיאור היסטורי, וזאת על ידי ניסיונות להפריך את הביקורות השונות שהועלו במהלך השנים כנגד התיאור, באמצעות חשיפת ממצאים ארכיאולוגיים ומקורות חיצוניים, ודרך שימוש בהיגיון פשוט, אשר יכולים ליישב את הסיפור עם מהלך ההיסטוריה. בסיכום המובא בזאת אציג את הנושאים המרכזיים בהם עוסק המאמר.

א. המסגרת לסיפורו של יוספוס- הרקע להגעת אלכסנדר לירושלים וזמן הביקור.

בשנת 333 לפנה"ס גבר אלכסנדר על הפרסים בקרב איסוס. לאחר מכן, במקום להמשיך ולרדוף אחריהם לפרס, הוא החליט לפנות דרומה ולכבוש את סוריה, פיניקיה ומצרים (עמ' 15). עם התקדמותו בסוריה הוא צבר כוח רב, ובעקבות זאת כמה משליטי האזור יצרו איתו בריתות. עובדה זו מתיישבת היטב עם סיפורו של יוספוס, לפיו לקראת כיבוש צור פנה אליו גם הפחה השומרוני (עמ' 16).

לאחר כיבוש צור, בשנת 332 לפנה"ס, יצא אלכסנדר לכבוש את עזה. אחת הטענות כנגד סיפור ביקורו בירושלים היא שבתווך שבין הערים הללו- ארץ ישראל, לא היה לו עניין רב. הטענה מקבלת חיזוק בעקבות מיעוט העדויות על מעורבות הצבא המקדוני בארץ (עמ' 15-16). עם זאת, ניתן למצוא שתי עדויות לכך בכתביו של קורטיוס רופוס. תחילת המעורבות היתה כנראה סביב סוגיית האספקה לצבאו של אלכסנדר בעת כיבוש צור. נראה כי האספקה הוחרמה מיבוליהם של תושבי צפון הארץ (שכונו 'סורים'), ובעקבות זאת נוצר הצורך לרסן את מחאת התושבים על ידי נוכחות הצבא (עמ' 16-17). כמה חודשים לאחר מכן, בעת חציית הארץ לכיוון עזה, עבר כנראה צבא אלכסנדר למרגלות הרי השומרון. למרות שהיתה לו ברית עם השומרונים, אלכסנדר רצה כנראה להבטיח את שליטו על המעבר האסטרטגי, ולכן כפף את חבל הארץ למרותו של מושל סוריה (עמ' 19-20). מקרים אלו יכולים להעיד על מעורבות של אלכסנדר בארץ לפני ביקורו בירושלים.

את עזה כבש אלכסנדר בחודשים אוגוסט וספטמבר בשנת 332 לפנה"ס, ולפי יוספוס, לאחר מכן התקיים ביקורו בירושלים (עמ' 20). ביקורת מרכזית כנגד הסיפור מבוססת על כתביהם של רופוס ואריאנוס, לפיהם בתוך שבוע מסיום הכיבוש הגיע אלכסנדר לעיר פלוסיון שבמצרים, ולכן לא ייתכן שהיה לו מספיק זמן להגיע לירושלים. תגובת המאמר לביקורת הזו היא כי נראה שלמרות העדויות הללו- אלכסנדר התעכב זמן לא מבוטל בעזה לאחר כיבושה. את טענה זו מבסס כשר על סמך מספר גורמים: 1. אריאנוס כתב על פציעה קשה שנגרמה לאלכסנדר לקראת סוף המצור על העיר. לפיכך, לא סביר שמיד אחריו הוא היה כשיר למסע כה מהיר וקשה למצרים. 2. סיקולוס כתב על כך שלאחר הכיבוש מכר אלכסנדר את תושבי עזה לעבדות ואכלס אותה מחדש בתושבי הסביבה. בנוסף, הוא עסק בבניית העיר כמבצר של ממש. עזה היתה חשובה לאלכסנדר, בעיקר מכיוון שהוא התכוון לחזור דרכה ממצרים, ולכן כנראה פיקח באופן אישי על הנעשה. גם מעדות של פלוטארכוס ניתן להבין כי אלכסנדר שהה זמן רב בעזה לאחר כיבושה. 3. סביר שאלכסנדר לא היה בוחר לחצות את מדבר סיני בשלהי הקיץ, אלא דוחה את המסע לעונה קרירה יותר (עמ' 20-21).

כשלוקחים בחשבון את העדויות הללו, ניתן להסיק כי סביר שאכן היה לאלכסנדר מספיק זמן לאחר הכיבוש כדי לקיים את הביקור עליו כתב יוספוס. דרך שימוש בהיגיון מדיני וצבאי, הסיק כשר כי סביר מאוד שאם אלכסנדר שהה זמן רב בעזה, הוא לא התעלם מקיומם של היהודים, שהיו אחד הגורמים החזקים באזור בזמן זה, ולכן יצר עמם קשר. ידוע כי אלכסנדר נהג להיפגש עם שליטי האזורים אותם כבש, ולכן הגיוני לטעון שנפגש גם עם הכהן הגדול של היהודים (עמ' 22). בנוסף, סביר כי הוא ביקר בירושלים מכיוון שהיה מוכר כבעל סקרנות דתית רבה וכמי שהיה להוט לבקר במקדשי המזרח. קיימות עדויות רבות על ביקוריו בקודשיהם של העמים השכנים, ואין סיבה להניח כי עם היהודים נהג אחרת (עמ' 32). לפיכך, גם אם בסיפורו של יוספוס שולבה גם אגדה, הרי שסביר כי הבסיס הינו אמיתי.

ב. הבריתות של אלכסנדר עם השומרונים והיהודים.

בהסתמך על סיפורו של יוספוס, אלכסנדר כרת ברית ראשונה עם השומרונים, ולאחר מכן נסוג ממנה והגיע להסכמים עם היהודים, שבתחילה סירבו לציית לו. כשר מביא במאמרו הסבר להשתלשלות הדברים. לפיו, קשה להניח כי בתשעת החודשים שחלפו מהמערכה של אלכסנדר בצור (אז סירבו לסייע לו) היו היהודים אדישים לנעשה בגבול ארצם, וכי לא שאפו להסדיר את מעמדם עם הכוח החדש באזור. כשסירבו לאלכסנדר בתחילה עוד שלטו הפרסים בארץ, וייתכן כי היהודים לא היו מוכנים בשלב זה להפר את נאמנותם לשלטון, ואף חששו שבגידה תגרום לפגיעה בהם. ניתן להסביר את השינוי שחל בעמדתם כלפי אלכסנדר מתוך המסורת של פסאודו קאליסתנס (Alexander-Romance epsilon 20.) לפיו, במטרה להעריך את כוחו ואת סיכויי ההתנגדות לו, שלחו היהודים שליחים לרגל אחר הצבא, וכשהתקבל דיווחם החליטו להתמסר לו (שם: 20.3). סביר להניח כי גם פעולתו המהירה של סנבלט, הפחה השומרוני, היתה מהגורמים לשינוי עמדתם, שכן ברית בין גורמי הכוח באזור לבין השומרונים היתה יכולה לגרום להחלשה יחסית של היהודים (עמ' 28-29).

גם השינוי במדיניותו של אלכסנדר זוכה להתייחסות במאמר. כשר טוען כי אלכסנדר ניהל מדיניות ריאלית וגמישה כלפי הארץ. אחרי ששהה בה די זמן, הוא הבין בוודאי כי ליהודים יש יתרון מספרי על השומרונים וכי כוחם עדיף, ולכן סביר שהעדיף אותם כבני ברית. בנוסף, סביר שאלכסנדר הבין כי גם בארצות שרצה לכבוש קיימים ריכוזים גדולים של יהודים, ולכן רצה בתמיכתם. (עמ' 29).

גורם נוסף שבוודאי השפיע על התרחקות אלכסנדר מהשומרונים והתקרבותו ליהודים היה מותו של סנבלט, אחריו לא היתה לשומרונים דמות אחרת שיצרה קשרים עם אלכסנדר. מות סנבלט, והתפנית הפרו-יהודית של אלכסנדר, תרמו ככל הנראה לשינוי בעמדת השומרונים כלפיו, והיוו בסיס למרדם (בשנת 331 לפנה"ס) (עמ'  31).

עוד מעניין לציין בקשר לברית בין אלכסנדר והיהודים, כי המועד שהציע יוספוס לייסודה, לאחר שאלכסנדר כבש את עזה, הוא הגיוני מאוד, משום שרק אז הוא יכול היה להתפנות לטיפול בנושא (עמ' 29). גם הנוסח של יוספוס לזכות שניתנה ליהודים- לחיות לפי חוק האבות, מחזק את אמינות הסיפור, שכן נוסח זה היה מקובל מאוד בתקופה ההלניסטית (עמ' 31). באופן כללי, נראה שסוגיית הבריתות בסיפורו של יוספוס יכולה להתיישב היטב עם מהלך ההיסטוריה.

ג. סוגיית סנבלט והגנאולוגיה.

אחת הביקורות המרכזיות כנגד הסיפור של יוספוס, היא כי סנבלט, הפחה השומרוני, לא חי בימי אלכסנדר, אלא בימי נחמיה. נטען כי סיפורו של יוספוס אודות נישואי מנשה לבת סנבלט וגירושו מירושלים הוא אנכרוניזם- שכן מדובר בסיפור מימי נחמיה, וכי מנשה לא היה אחיו של הכהן הגדול ידוע כפי שגרס יוספוס, אלא דודו. חוקרים שונים ביקשו לפסול מסיבה זו את כל סיפורו של יוספוס.

תשובתו של כשר לביקורת הזו מבוססת על מגילת פפירוס שנמצאה בואדי דליה- ליד יריחו. מן הכתוב עלה כי מלבד סנבלט של ימי נחמיה, היה עוד לפחות פחה שומרוני אחד בשם הזה, שחי ופעל בימי אלכסנדר. ממצא זה מעלה את האפשרות שהשם סנבלט עבר בין דורות הפחות השומרונים, בשיטה שהיתה נהוגה גם במשפחת הכוהנים הגדולים בירושלים. ייתכן אם כן, כי בימי אלכסנדר היה קיים גם כהן גדול נוסף בשם ידוע, מלבד זה מימי נחמיה. בנוסף, ייתכן כי קשרי נישואין בין משפחת הכהן הגדול למשפחת הפחה השומרוני לא היו תופעה חד פעמית. מכל אלו ניתן להבין כי מדובר כנראה בשתי פרשיות הדומות זו לזו באירועי הנישואין והגירוש, וכי סיפורו של יוספוס עוסק רק בפרשה מימי אלכסנדר. לא סביר שמדובר בהעתקה של פרשה ישנה, מכיוון שהפרשות שונות זו מזו בפרטים רבים, וגם לא סביר כי יוספוס המציא פרטים כה רבים, המתאימים היטב לסיפור המסגרת. סביר יותר לטעון כי יוספוס עסק רק בפרשה השנייה בגלל הדמיון ביניהן, בין אם כתוצאה מקושי להבין כי מדובר בשתי פרשות והעדפת השנייה, או מהתיימרות לתקן עיוות מקראי (עמ' 26-28).

ד. בעיות פנימיות ושגיאות היסטוריות בסיפור.

ביקורת נוספת שעלתה במהלך השנים כנגד סיפורו של יוספוס עסקה במבנה הפנימי של הסיפור. נטען כי הסיפור הוא למעשה ניסיון הכלאה לא הומוגני בין שני סיפורים, מהם הראשון עוסק בברית של אלכסנדר וסנבלט ולקוח מן המסורת השומרונית, והשני עוסק בברית של אלכסנדר וידוע ומקורו במסורת היהודית. על פי הביקורת, ההכלאה הלא מוצלחת היא הסיבה לכך שבחלק הראשון בסיפור המקדש השומרוני טרם נבנה, ובחלק השני כבר קיים מקדש בהר גריזים, ולכך שבחלק הראשון סנבלט הוא שבא במגע עם אלכסנדר, ובחלק השני השומרונים פונים אליו ישירות. בנוסף, בחלק השני בסיפור של יוספוס אלכסנדר שואל את השומרונים מי הם, למרות שבחלק הראשון הוא כבר מכיר אותם מחיל העזר שמביא לו סנבלט לעיר צור.

כשר פוסל את הביקורת הזו בטענה כי לא ייתכן שהחלק הראשון בסיפור לקוח ממסורת שומרונית מכיוון שגם בו אין אהדה לשומרונים- סנבלט מוצג כבוגד וכנוכל לעומת ידוע המתואר לטובה כמי שהוכיח נאמנות. הוא גם טוען כי מהירות בניית המקדש בגריזים אינה יוצרת קושי, משום שכתוב בסיפור כי לאחר הסכמת אלכסנדר, הכניס סנבלט את כל מרצו לבנייתו. בנוסף, מייסוד הברית בין סנבלט ואלכסנדר (בעת כיבוש צור), ועד למועד שבו כנראה הושלם המקדש (בעת ביקור אלכסנדר בירושלים) חלפו כעשרה חודשים לפחות, שזה זמן מספיק לבניית מקדש צנוע- כמו זה שנמצא בחפירות הארכיאולוגיות בהר גריזים. בהתייחס לשאלת אלכסנדר לגבי השומרונים, טוען כשר כי יש להבינה כשאלת התרסה- כלומר מי הם שיבקשו זכויות כמו אלו שניתנו ליהודים, ולא כשאלה אמיתית לגבי זהותם.

עוד טוענת הביקורת לכך שבסיפור קיימות מספר שגיאות, אשר מחלישות את מידת אמינותו: 1. אנשי הכהן הגדול ביקשו מאלכסנדר להרשות לכל יהודי בבל ומדי לקיים את חוקיהם, ואלכסנדר נענה לבקשתם. הקושי בנושא הוא שבעת הזו לא היו עדיין ארצות אלו תחת שלטונו. כשר פותר את קושי זה בהצעת האפשרות שמדובר היה בבקשה בלשון תנאי לעתיד, שכן תוכניתו של אלכסנדר לכבוש את ארצות אלו היתה ידועה, והוא אף הכריז עליה רשמית לקראת המערכה בצור. 2. השתחוותו של אלכסנדר בפני הכהן הגדול הביאה את פארמניון לשאול אותו מדוע השתחווה בפני הכהן בשעה שהכל משתחווים אליו. הקושי בכך הוא שמנהג ההשתחוות לשליט הוא פרסי במקורו, והפך למקובל כלפי אלכסנדר רק בשלב מאוחר יותר. הפתרון שהציע כשר לסוגיה הוא כי למרות שרק מאוחר יותר החלו כולם להשתחוות לאלכסנדר, הרי שעבור אנשי המזרח היה המנהג קיים גם בעת הזו, ואליהם כנראה התכוון פארמניון בדבריו. חיזוק לטענה שכל אנשי המזרח נהגו כך בתקופה זו היא בתיאור של רופוס אודות הכעס הרב של אלכסנדר כלפי שליט עזה שסירב לכרוע ברך בפניו. 3. אנשי הכהן הגדול הראו לאלכסנדר את ספר דניאל, ובו נבואה על חורבן פרס, למרות שזה נכתב רק כ-150 שנה מאוחר יותר. מדובר בשגיאה היסטורית ברורה, אך כשר טוען כי לא מדובר בשגיאה שיכולה לערער את בסיס הסיפור, מכיוון שכניסת מוטיבים מסוג זה לספרות בשלבים מאוחרים הינה תופעה ידועה, שהתרחשה גם במסורות זרות אודות אלכסנדר. לדידו, השגיאה חושפת רק את העובדה שמדובר בסיפור שנערך מתוך השקפת עולם יהודית- שביקשה לראות במהלך ההיסטוריה חלק מהתוכנית האלוהית החזויה מראש (עמ' 23-26).

ה. התייחסות לגרסה התלמודית למפגש אלכסנדר עם הכהן הגדול (בבלי יומא סט א).

כשר טוען כי גרסת יוספוס לביקור עדיפה על זו של התלמוד מכיוון שהיא קודמת לה בזמן וערוכה באופן משכנע יותר ועדיף מבחינת פרטיה ועלילתה. הפגם הבולט ביותר בגרסה התלמודית הינו האנכרוניזם שבהתייחסות לשמעון הצדיק ככהן הגדול שפגש את אלכסנדר, וזאת על רקע אגדתי ותו לא. בנוסף, על פי גרסה זו, התקיים המפגש בין אלכסנדר לכהן הגדול לאחר כיבוש מצרים. כתביו של אריאנוס יכולים לסתור את טענה זו, כי ניתן להבין מהם שאלכסנדר לא התעכב בארץ בשובו ממצרים, אלא המשיך ישירות לצור (עמ' 32).


לסיכום, כשר איננו טוען כי כל פרט בסיפורו של יוספוס על ביקור אלכסנדר בירושלים הינו אמת מוחלטת, אך לשיטתו הבסיס של הסיפור הוא כנראה אמיתי. הוא גורס כי אמנם יש להתייחס לסיפור תוך הבנת מטרתו של יוספוס לרומם את היהדות, אך גם כי כאשר שופטים את הדברים על פי הקריטריונים המתאימים ניתן ללמוד ממנו רבות על ההיסטוריה, מכיוון שיש בעדות הזו יותר היגיון ואמינות ממה שנוטים מבקרים רבים לייחס ליוספוס.

הערות

נמצא בשימוש ב...

אלכסנדר בירושלם

תשע ב - מיתוס והיסטוריא (אופקים)


קישורים נוספים