לימור 1993

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מחקר מודרני ל / מחקר מודרני L

לימור, אורה ואמנון רז-קרקוצקין. 1993. בין יהודים לנוצרים: יהודים ונוצרים במערב אירופה עד ראשית העת החדשה. כרך ב. תל אביב: בית ההוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה.

סיכומים

המיעוט היהודי

עמ' 16

יהודי אירופה היו תלויים ברוצם של הנוצרים לסבול את נוכחותם.

עקרון תיאולוגי נוצרי: הנוצרים צריכים לנסות ולנצר את היהודים, אך לא בכוח כמו עם הפגאנים אלא דרך שכנוע.

עמ' 17

היהודים מהווים עדות חיה לעתיקותם של כתבי הקודש.

קיומם במצב משפיל ומבזה הוא עדו לטעותם ולדחייתם בידי אלוהים ועדות לצדקת הנצרות.

התנצרותם הוא השלב האחרות לקראת הישועה.

היהודים היו המיעוט הלא נוצרי היחידי שקיומו נסבל באירופה הקתולית.

ליהודים יש חלק בגאולה – שתגיע רק לאחר שהם יתנצרו.

מבחינה תיאולוגית נוצרית היהודים היו חלק בלתי נפרד מאירופה.

תודעת המיעוט עמדה גם ביסוד הווייתם של היהודים עצמם במהלך ימי הביניים.

נקודת המוצא - ישיבה באירופה הינה מצב ארעי בלבד, גלות מידי אלוהים.

למרות התודעה הגלותית והזמנית, היהודים היו חלק מהמרקם החברתי האירופאי (18) והם ראו את עצמם כך. התפללו לשובם לארץ ישראל אך חיו בהשלמה עם המציאות של הגולה.

עמ' 31

הפריווילגיה של רודיגר (עמ' 31-33)

עמ' 33

כתב הזכויות יצר את התנאים להיווצרותה של הקהילה היהודית בשפייר וקבע את מסגרותיה ואפשר ללמוד ממנו על חייהם של היהודים בקהילות אחרות. הוא משקף את מקומם של היהודים בעיר המתפתחת ואת היחסים בינם לבין שליטי הערים ובינם לבין הרוב הנוצרי. (סובלנות נוצרית)

בשנת 1090 העניק הקיסר הייריך הרביעי פריווילגיה דומה ליהודי וורמס המדגישה את החופה הכללי של היהודים ואת זכותם להישבע בבתי דים על פי דתם. היא פטרה את היהודים משבועה נוצרית לקיסר. (סובלנות נוצרית)

עמ' 34

יש לשים לב כי בלא היתר מפורש מטעם השלטונות לא ניתן היה לפתח את המסגרות החברתיות והתרבותיות המיוחדות של יהדות אירופה.

עמ' 49

בין היהודים לנוצרים התגלעו מתחים על בסיס דתי בעיקר בין המאה ה-9 ל-11. המתח גבר עם התפתחותו של מעמד נוצרי עירוני; היחלשות השלטון הנוצרי; חוסר בטחון כללי באירופה באותה התקופה.

מקור: רבי שלמה ב"ר שמעון (ע"מ 50-51)

הנוצרים רצו ללכת ולכבוש את א"י מהמוסלמים ובדרך הם החליטו לנקום ביהודים שיושבים ביניהם כי הם צלבו את ישו.

"הנה אנחנו הולכים בדרך רחוקה לבקש בית התרפות ולנקום נקמתינו מן הישמעאלים, והנה היהודים היושבים בינינו אשר אבותיהם הרגוהו וצלבוהו חינם. ננקמה מהם תחילה ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל, או יהיו כמונו ויודו בבן הזימה.

עמ' 51

דילמה: קידוש השם או טבילה.

התאבדות המונית.

עמ' 53

משמעותם של מאורעות תתנ"ו

ההיסטוריוגרפיה היהודית הציגה את פרעות תתנ"ו כאירוע טראומטי שהיה בעל השפעה עצומה על חיי היהודים באשכנז ועל יחסיהם עם הנוצרים.

עמ' 56

לימור מסכימה עם קביעותיו של חזן.

יהודית גרמניה וצרפת התאוששו במהרה.

התקופה שאחרי מסע הצלב הראשון איננה תקופה של נסיגה.

הירידה התרבותית בקרב יהדות גרמניה במאה ה-12 יכולה להיות תולדה של שינוי מרכז הכובד התרבותי מגרמניה לצרפת שהתרחש במאה ה-12.

רציפות החיים הכלכליים והחברתיים ופריחת היצירה הספרותית במאה ה-12 מלמדים על חיוניות שלא נפגעה ומהירות התאוששות מרשימה.

אך יש להבדיל בין התודעה החדשה שנוצרה בקרב יהדות ימי הביניים. מאורעות תתנ"ו השפיעו השפעה מכרעת על דורות עתידיים של יהודית אירופה וגיבשו את תודעת המיעוט שלהם וביטאו את אי הביטחון שהתלווה לקיומם.

עמ' 57

בעקבות מסע הצלב ופרעות תתנ"ו התחדדה התודעה העצמית של הנוצרים והיהודים.

הנוצרים ניסחו את נצרותם מן האיום על קודשי דתם (המוסלמים בארץ הקודש) והיהודים מול הברירה בין טבילה למוות.

עמ' 59

העמקת התודעה הדתית בקרב הנוצרים והיהודים באירופה חיזקו את זיקת כל צד למסורתו שלו, ועם חיזוק זיקתם לסמלים הדתיים המקובלים עליהם גברה הרתיעה מן הגילויים המוחשיים של הדת הזרה.

עמ' 60

בתתנ"ו לראשונה עמדו זו מול זו תודעה נוצרית מגובשת ותודה יהודית מגובשת, כאשר שתיהן מגדירות את עצמן כלפי הקבוצה שכנגד.

אחרי תתנ"ו

עמ' 63

האיבה שבאה לידי ביטוי בתתנ"ו הותירה את חותמה אך קשה לומר שהפרעות הביאו מפנה קיצוני בחיי היהודים בגרמניה.

חורבן הקהילות היה זמני בלבד.

השלטונות הנוצריים עצמם ראו בפרעות אירוע חולף וחריג. בשנת 1104 פרסם הקיסר היינריך הרביעי פקודה שהתירה לכול יהודי שהמיר את דתו עקב הפרעות לחזור ליהדות, על אף תקנות כנסייתיות שאסרו זאת. הוא קבע קנס שיוטל על מי שיכפה על יהודי להיטבל. היינריך היה בעיצומו של מאבק האינווסטיטורה (Investitura) והוא רצה למשוך לצידו את אוכלוסיית הערים וכדי להשיג זאת הוא חיזק את עצמאותן ואת תחומי סמכותן על חשבון הכנסייה.

בתוך זמן קצר שבו וקומו מרכזים יהודיים, כשמוסדות החוק והמשפט מבוססות על התשתית שהייתה קיימת לפני תתנ"ו.

במאה ה-12 וה-13 התרחב התחום הגיאוגרפי של הקהילות היהודיות והוקמו עשרות אולי מאות קהילות חדשות.

עמ' 64

היהודים נהנו משגשוג ופריחה במאה ה-12 וה-13 כחלק מתופעה רחבה יותר: הרנסאנס של ימי הביניים המאוחרים.

הערות

ב

נמצא בשימוש ב...

קישורים נוספים

הפריט בקטלוג האלף של אוניברסיטת חיפה