מוטי נניקשוילי עבודה מסכמת תשע מונותאיזם - פרק ראשון

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

חזרה לעמוד הראשי

על מנת לענות כהלכה על שאלת המחקר עלינו ראשית להבין מי היו אותן נשים נכריות שעליהן מדבר עזרא. במחקר המודרני מקובלות שלוש עמדות מרכזיות ואותן אנסה לנתח בהמשך הפרק.

בנות עמים זרים

בפרשת הנשים הנכריות בספר עזרא מביא המחבר רשימה של עמים מהם לא נבדל העם [1]. דור טוענת שנישואי תערובת בין יחידות אתניות שונות התקיימו בארץ ישראל ובמזרח הקדום מקדמת דנא[2]. דור מוסיפה וטוענת שהאימפריה האשורית איחדה בתוכה עמים רבים, ומדיניות ההגליה גררה תנועות אוכלוסין שהובילו ליצירתם של קשרים משפחתיים בין קבוצות אתניות שונות. בנוסף המדיניות האכימנאית עודדה נישואין בין פקידי השלטון בפחוות למשפחות האריסטוקרטיה המקומית.[3]

הייתה עדנה לתופעה החברתית העתיקה של נישואים בין אנשי צבא כובש ובין נשים מקומיות.(ראה גם דברים כא 10-14).דוגמא להוויה המרוחקת ניתן למצוא בלוחות הזיכרון של אודגהורסנה בסאיס שבמצרים.שם מוצגים הפרסים ועמים זרים רבים שהתלוו אליהם בהנהגת כמביסס כמי שהיגרו למצרים כדי להתנחל בה.בהמשך מדווח על גירוש זרים אלה מן המקדש בסאיס, ומהיבט זה יש דמיון להשלכת טוביה וכליו מן המקדש וכן הברחת בו יוידע לאחר שנשא את בת סנבלט לאשה.[4]

ישנו תיאור של  תופעה דומה בפוליס במאות החמישית והרביעית לפני הספירה. חוק פריקלס, שגרם למכירתם לעבדות של יותר מארבעת אלפים וחמש מאות תושבים.[5] בעתות משבר שוב קלטה הפוליס אוכלוסיות זרות לשורתה וחוק איקלידס שב והחמיר. בכל ערי המדינה ביוון התפרסמו רשימות זרים, ובמספר מקרים, בעיקר בספרטה, ארגנו מדי פעם בפעם מבצעים של 'גירוש זרים'.גם במזרח היו נהוגים נישואי תערובת. כורש היה בן לאב פרסי ולאם מדית. אלכסנדר נשא נשים מקומיות ועודד גם את חייליו לכך, ומן הביקורת היוונית ששרדה בכתובים על מדיניות ההתבוללות שלו מסתבר שהמחלוקת לא הייתה תופעה ייחודית לישראל. גם הממצאים הארכאולוגים מעידים על התבוללות תרבותית.[6]

דמסקי מחזק את הגישה הזו וטוען שנישואי התערובת היו שכיחים בעיקר בקרב הדור השלישי ושמימי זרובבל עד ימי עזרא לקחו במיוחד יושבי הספר נשים מקרב שכניהם בפחוות אשדוד, עמון ומואב.[7] מכאן עולה האפשרות, שאכן, אותן נשים נכריות היו בנות עמים זרים, ועזרא עמד בפני אותה בעיה חברתית מוסרית שעמדו בפניה גם עמים אחרים. למרות שאפשרות זו שרירה וקיימת אין לכך הוכחות ישירות.[8]

בנות נכר שהתגיירו

קויפמן מפרש את הנשים הנכריות כנשים שחיו בארץ ישראל ותחת השפעתה של היהדות התייהדו. [9] הוא מביא את הסברו של גרץ[10] שטוען שבימי עזרא ונחמיה היו השומרנים גרים ושהכהן הגדול והלויים וראשי העם שהתחתנו בהם החשיבו אותם לגרים ולא ראו שום פסול בהתחתנות עמם. לעומתם עזרא וחבריו היו מחמירים (ריגוריסטים) שטענו כי אמנם מקבלים גרים מן הנכרים אבל לא מתחתנים איתם.[11] לעומת גרץ קויפמן טוען שאין המדובר בגרים מן המניין אלא במתייהדים, הוא מוסיף וטוען שהגיור כפי שאנו מכירים אותו לא היה קיים בתקופת עזרא שכן אם כן כל הפרשה הזו היא לא מובנת[12]. כך או כך ,אם נקרא לזה גיור ואם ייהוד, גם קויפמן וגם גרץ מסכימים שמדובר בנשים שחיו על פי מנהגי היהדות ובטח ובטח שלא היו עובדות אלילים.

גם לוריא מציין שהכותים וכל האחרים אשר הובאו ע"י מלכי אשור כבר לא היו נכרים, אלא לאחר זמן מה התבוללו בשארית ישראל שלא הלכו לגולה והחלו לקיים את מצוות תורת משה ככתבה[13]

ישראליות ויהודאיות שלא גלו

על פי דור לא יכול להיות שהיה טרנספר של אוכלוסיה שלמה, לכל כובש יש עניין להפיק את המירב מהאדמות שכבש וניצול המקומיים לכך הוא הכרחי. כך גם אשור ובבל, היה זה הגיוני שתושבי הארץ שנחשבו כלא מסוכנים יושארו בה. דור מוסיפה את הסברה שאותם ישראלים מהצפון ויהודאים מהדרום אשר נשארו בארץ ולא הוגלו הם הם 'עמי הארצות' ו'הנשים הנכריות'. דור מוסיפה ומביאה מספר דוגמאות להימצאותם של ישראלים לאחר הגלות:

  • יאשיהו וביעור הבמות בממלכת הצפון(מלכים ב', כ"ג, 15-20).
  • משלחת גדולה מהשומרון שמגיעה לירושלים בתהלוכת אבל טכסית, כאות הזדהות על רצח גדליהו - כלומר תמיכה בשלטון הבבלי והתנגדות למרידתו של ישמעאל בן נתניה (ירמיהו מ"א).
  • התייחסותו של מחבר דברי הימים לאוכלוסייה שנשארה בממלכת הצפון למשל:'בני ישראל הנמצאים' ו'ישראל הנמצא' (דברי הימים ב 17-18). [14]

ניתן לראות ממקורות שונים שתמונת ה'ארץ הריקה' כפי שהוצגה בעזרא-נחמיה נועדה מיסודה להעלים את קיומו של יישוב זה ולהבליט את משקלם של שבי הגולה. בראשית תקופת שיבת ציון התקרבו חלק משבי הגולה לציבור המקומי שלא גלה. ביישוב זה חלו שינויים מפליגים מאז החורבן, הוא התפתח והושפע מיסודות זרים בדיוק ההפך ממה שקרה בגלות בבל ששם הציבור הגולה התכנס בתוך עצמו בכדי לשמור על קיומו. במפגש זה בין 'שבים' למקומיים התברר הפער הגדול שנפער, במהרה התגבשה בקרה השבים התנגדות עזה להשתלבות עם המקומיים. עזרא ונחמיה העצימו את הפערים עד כדי הגדרתם 'נשים נכריות', 'עמי ארצות', או 'כל ערב' טרנספורמציה זו בשימוש באותם מונחים באה לעשות דה-לגיטימציה לישראליותם של הנשארים ובכך חסל את סיכוי ההתמזגות.[15]


בלנקינסופ ורפפורט כל אחד במחקרו הוא סיכמו את שאלת זהותן של הנשים בצורה ההגיונית מכולן לטעמי, שניהם טענו שהטענה על נישואי התערובת נגעה לכל אותן נשים שלא היו חלק מהגולה[16], בלנקינסופ מוסיף ואומר שאין ספק שהיו בינהן נכריות, אבל הרוב היה מצאצאי יהודה שלא גלו, או נשים מאזורים סמוכים שהאמינו ביהוה.[17].


הערות שוליים


  1. עזרא פרק ט' פסוקים א-ב
  2. דור 2006, עמוד 104. דור מוסיפה ואומרת שהייתה העדפה ברורה לנישואים פנים ישראלים.
  3. שם עמ' 105
  4. שם עמ' 106
  5. הלצר 1986 עמ' 84.
  6. דור 2006 עמ' 106
  7. דמסקי 1983 עמ' 58-60
  8. דור 2006, עמ' 121. להסבר מפורט על כל אחד מהעמים המדוברים בעזרא ט' א' ראה שם עמודים 104-122
  9. קויפמן 1969 עמ' 289-290
  10. שם עמ' 198-199
  11. שם עמ' 199 ראה גם עמ' 294-296
  12. שם עמ' 294-296
  13. לוריא 1983 עמ' 109
  14. דור 2006 עמ' 127-128
  15. שם עמ' 250
  16. רפפורט 2004 עמ' 79
  17. בלנקינסופ 2009 עמ' 64