מקום הולדתו של דיוניסוס בהיסטוריות של אלכסנדר

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תחת עריכה מתמדת. אף אחד לא משנה בדף זה כלום חוץ ממני. תודה. ד"ר א. 14:53, 20 בינואר 2010 (UTC)

מאמר זה נכתב כעת מחדש, תחת כותרת חדשה:
מיתוס דיוניסוס בעקבות אלכסנדר הגדול

דברים שצריך לעשׂות ---/--- עניינים מ-Alexander to Jesus---/--- דורש התייעצות מקצועית

הסיפור

אלכסנדר מגיע להודו, והתקרית בניסא: תמצית הסיפור.

קורטיוס רופוס 8.10.7-12

  • הצדדים נפגשים בהפתעה
  • יש התנגדות של הניסיים לזמן קצר, ורק של חלק מהאנשים
  • כשאלכסנדר לומד שההתנגדות אינה נלהבת במיוחד, הוא מצווה לחדול מן ההרג.
    • אם אכן נקבל את סיפור ההפתעה, יתכן שהקרבות פרצו בגלל הבערת הקברים שהחלה במקרה, ושכשהתברר מה בדיוק קורה, הם נפסקו.

אפיטומת מץ 36

(תרגום שלי): משם (התקדם אלכסנדר) במהירות 230 סטדיא (40+ ק"מ) והגיע דרך חבל-הארץ ניסיאון לעיר ניסא, בלי ידיעתם של הניסיים. כאשר הבחינו בכך אנשי העיר, שלחו עליו כשליחים את זקניהם כדי להשכין שלום. מלפני אלה עלה רצון לשטוח תחינה בפני המלך ולהראות לו באיזה אופן Liber Pater, כאשר נע ונד, יסד את העיר ניסא ואת מדינת הניסיים - בת 50,000 נפש - והראו לו מרחוק את ההר, אשר אותו כינה מרוס בשל מוצאו, והראו כמה רצון טוב היה (אז).

אין זכר להתנגדות אלימה
הניסיים מופתעים מהגעתו של אלכסנדר

אריאנוס, אנאבאסיס 5.1.1-3.1

  • אין זכר להתנגדות אלימה
  • לפי Sacks 1990 נאומו של אקופיס אינו מגיע ממגסתנס.

יוסטינוס, 12.7.6-8

  • טוען שהמקומיים יצאו לקראת אלכסנדר בשלום, fiducia religionis Liberi Patris (בבטחון ובאמונה בדתו של Pater Liber).
    • שוב אין זכר להתנגדות אלימה.
  • עם העליה להר הצבא משתגע בכּכנלית, ורק בנס כל הסיפור נגמר ללא פגע. כך הבין המלך שבחוסו על העיר הציל בעצם את צבאו.
    • כלומר - סיפור המסגרת של יוסטינוס/טרוגוס מקבל את תקפותו של Pater Liber בשטח. הנס בו לא נפגע איש הוא סימן הוקרה מצד האל (שהיתה לו סיבה לכעוס בגלל תבאי, ושאלכסנדר כבר האשים ברצח קלייטוס).

פלוטרכוס, חיי אלכסנדר 58.6-9

תיזא

קוּרְטיוּס

קורטיוס רופוס 8.10.7-12 כותב שכאן נולדה האגדה על ההיריון בירכו של זאוס.

פּוֹמפּוֹניוס מֵלָא ופְּליניוס

פליניוס, חקר הטבע, 6.23/79 ו-פומופניוס מלא 3.66 מעלים אותה טענה.

דִיוֹדוֹרוֹס סיקוּלוס

החלק בספר 17 של דיודורוס, העוסק באלכסנדר, אבד. הסיפור מופיע אך ורק בתוכן העניינים לפרק, ושם מדרך הטבע בקיצור נמרץ. להביא בדיוק מה שמופיע שם.

עם זאת, בחלק של יצירתו שעוסק במיתולוגיא קדומה (2.38.4) מספר דיודורוס שדיוניסוס הוביל את אנשיו להרים כדי להמלט מן החום הכבד (כמו האנגלים שהיו בורחים כל קיץ לשימלא) להר אחד בשם Meros. מכאן, כך דיודורוס, למדו היוונים את הסיפור על לידת דיוניסוס מתוך ירכו של זאוס.

  • מהאמור לעיל משתמע שדיודורוס מקבל ששמו של ההר בקרב המקומיים אכן היה Meros או משהו דומה לזה.

אפיטומת מץ

זה הוא הרושם העולה גם מהאמור באפיטומת מץ 36, מתוך תקציר היסטורי שמקורותיו אינם ידועים די צרכם, המרחיב על עלילות אלכסנדר במזרח.

גם כאן מוצג ההר בשם Meros על-ידי המקומיים, והשם מיוחס ישר למוצאו של האל.

אנטיתיזא

מקורות עתיקים


ואני שואל: איך זה קרה? היתכן שכותבים משׂכילים כמו קורטיוס, פליניוס ומלא לא הכירו בשום אופן אגדות מוקדמות יותר מאלכסנדר על יציאת-הירך?

אלכסנדר עצמו וחבריו למסע הרי הכירו את אוריפידס היטב, ואף נהגו לצטט ממנו בעל-פה. דוגמא אחת לכך ניתן לראות אצל קורטיוס 8.1.28, המזכיר את אוריפידס בהקשר של רצח קלייטוס (הלה מצטט את אנדרומכה 684)טקסט בלאקוס קורטיוס

זאת ועוד:

  • דיודורוס: 1.7.7 / 1.38.4 / 1.39.1 / 9.10.4 /  10.9.8 / 12.14.1 / 20.14.6 / 20.41.6 / 37.30.2
  • אצל פליניוס ומלא אין איזכורים
  • ובנוסף לכל זה: סטראבו (15.1.7) אפילו מביא את ההקדמה של הבקכאי כראיה בדיון הזה.


לגבי דיודורוס יש בעיא כפולה ומכופלת: ב-1.19.7 הוא אומר שאוסיריס, אותו זיהה עם דיוניסוס (1.11.3; 1.13.5), נולד בניסא שבמצרים (או בסמוך לה - עוד על כך בהמשך). את יסוד ניסא ההודית הקדיש לעיר מולדתו, וקרא אותה באותו השם. דברים אלה עומדים בסתירה גמורה לסיפור ב-2.38.4, לפיה קודם הגיע דיוניסוס להר מרוס (כדי להמלט מן החום), ומתוך כך נולד הסיפור (שהיוונים מסרו לדורות הבאים) על יציאת הירך.


סטראבו 15.1.7-9 

סעיף 7:

  • מגסתנס וסופרים אחרים האמינו לשטויות על דיוניסוס והרקלס. ארטוסתנס ורוב הסופרים רואים בהם מיתוס.
    • להביא מול טענותיהם של בוזוורת' והמונד כאילו רק מגסתנס או רק קלייטרכוס הם המקור כאן.
  • מצטט מהבכּכות של אוריפידס, מסופוקלס ומהומרוס כמשקל נגד למגסתנס ושות'. כנל הכינוי של דיוניסוס - Merotraphes.
    • מטרידה אותו אותה שאלה כמו זו שמטרידה אותי
    • הוא לא מודע לכך שגם בדורו, ומאוחר יותר, ימשיך הבלבול
    • Merotraphes - סטראבו מביא כהוכחה נגד הטענה שמקור האגדה על יציאת-הירך בהודו, אבל למעשׂה האזכור המוקדם ביותר הידוע הוא אצלו (וגם הוא מוטל בספק: במהדורת טויבנר מופיע בהערת שוליים משום מה). חיפושׂ בלידל&סקוט ובTLG לא העלה תוצאות מוקדמות יותר. אין לדעת אם סטראבו הכיר טקסטים מוקדמים בהם הופיעה מילה זו, או שפשוט הניח שכיון שרווחה בימיו, רווחה מאז ומעולם.

סעיף 8:

  • טוען בפירוש שהשמות "מרוס" ו"ניסא" הודבקו באופן מלאכותי ותוך התעלמות מן האמת. כנ"ל הטענות למוצא ה-Sydrakai מדיוניסוס, למוצא ה-Siboi מהרקלס, ולסיפור על מערת פרומתאוס.

סעיף 9:

  • מצביע ישירות על האשמים: החנפנים לאלכסנדר. מדוע?
    • כיון שההיסטוריונים המדווחים אינם מסכימים זה עם זה.
      • כיון שלעומת המזכירים את הארועים יש כאלה המתעלמים מהם, ולא סביר שארועים כה דרמטיים לא נודעו לכותב זה או אחר, או שנראו כלא-ראויים לדיווח.
    • העמים שבין אסיא הקטנה והודו אינם מכירים את הסיפורים על מעבר דיוניסוס והרקלס

מסקנות ביניים:

  • סטראבו מקבל שהסיפורים על ניסא ומרוס בהודו מגיעים מזמנו של אלכסנדר עצמו.
  • הגירסא שלו, כאילו החנפנים המציאו הכל, אינה עולה בקנה אחד עם ההפתעה מעצם הגילוי, המשתקפת אצל ההיסטוריונים.

כיצד נסביר, אם כן, את העובדה שיחסו את הולדת האגדה לימי אלכסנדר?

דיון היסטוריוגרפי

Nock 1928

  • עמ' 24: מקבל את היסטוריות הביקור / מייחס את מקור הגישה הספקנית לארטוסתנס
  • עמ' 27: מציין את קלייטארכוס כמקור / משער שמגסתנס הוא אבי הסיפור על דיוניסוס כמייסד ניסא בהודו (להבדיל מדיוניסוס שנולד בניסא בהודו).


Tarn 1948:45-47 מציין שלושה סוגי מקורות לעניין ניסא: אריסטובולוס (הגרעין ההיסטורי, על כך שאלכסנדר רצה למצוא את דיוניסוס), קלייטארכוס (המציא את כל פרשת אקופיס ואת האלמנטים הבקכנליים), והמשוררים (שתרמו כנראה הרבה לקלייטארכוס וגם ישירות לקורטיוס ודיודורוס).

  • בעמ' 55-62 הוא מזהה ארבעה משוררים: Agis of Argos, Kleon of Sicily, Choirilos of Iasos ואולי גם Peisandros.
    • אגיס: קורטיוס 8.5.8; Plut. Mor. 60b-c
    • קלאון: קורטיוס 8.5.8
    • כוירילוס: קורטיוס 8.5.8; Horace Ars Poetica 357 with commentary by Porphyry Pomponius; Horace Epistulae 2.1.233.
    • פייסאנדרוס: סטראבו 14.2.13 ,15.1.9.
  • לאלה יש להוסיף את Pranichos ואת Pierion - פלוטרכוס אלכסנדר 50.8.

Hammond 1993; Hammond 1983 סבור שהמקור המרכזי לפרשיית ניסא הוא קלייטרכוס.

Bosworth 1995

  • עמ' 198 מציב שורה של מקורות אפשריים: תלמי, אריסטובולוס, נארכוס, מגסתנס, קלייטארכוס. לאלה צריך להוסיף גם את אונסיקריטוס (לפי אריאנוס 6.2.3). אי-אפשר להבדיל לגמרי, וכל מה שאפשר לאמר הוא בגדר השערה. בכל זאת, בעמודים הבאים (198-208) יש לו נטיה לזהות דברים עם נארכוס.
  • עמ' 199: הביקור עצמו והסיפור הנלווה היסטוריים ללא ספק.
  • עמ' 203: מקבל שהיתה איזו התקפה על ניסא.
    • הדבר עולה גם מהעובדה שאלכס בכל זאת דרש בני-ערובה (עמ' 208)
  • עמ' 206: יש עדויות ברורות לכך שאגדת יציאת-הירך היתה מוכרת היטב הרבה לפני אלכסנדר (עם הסבר שם על שתי פרשנויות אפשריות, אבל בלי השאלה שלי).



אצל סטראבו 15.1.7 אנו קוראים שמגסתנס וסופרים אחרים האמינו לשטויות על דיוניסוס והרקלס. ארטוסתנס ורוב הסופרים רואים בהם מיתוס.

  • כלומר, יש לנו כאן לפחות עוד סופר אחד מעבר למגסתנס וקלייטרכוס. מן הסתם יותר מסופר אחד נוסף,

סֻנתיזא

מרוס וניסא בהודו - ההפתעה הגדולה

הואיל ואלכסנדר מצטט מתוך הבקכאי של אוריפידס (פלוטרכוס, אלכסנדר 53.4), אין ספק שידע שדיוניסוס הגיע עד בקטריא, ושהכיר את הסיפור על יציאת הירך. עם זאת, לא היתה לו שום סיבה לחשוב שהאל הגיע גם להודו. לפיכך, ההפתעה...

אריאנוס, אנאבאסיס 5.1.1-3.1

  • מאריאנוס עולה שאלכסנדר הופתע לגלות את קיומם של ניסא ומרוס בהודו.
  • זאת ועוד, אריאנוס מציין בפירוש שמחשבה זו - על כך שהפלישה להודו תביא לכך שישׂיג את האל, עלתה על דעתו של אלכסנדר. הוא אפילו חשב שהדבר יעודד את החיילים.
  • עוד יותר מזה, ההפתעה למצוא קיסוס, שהשאירה הדים כבירים.
    • לפי תאופרסטוס, מחקר על הצמחים 4.4.1, הקיסוס צומח באסיא רק באיזורי החוף של סוריא (מרחק 5 ימים מהים), במדי, ובהר מרוס.
    • הפתעה זו שוללת את האפשרות שהשמות עצמם ניתנו לעיר ההודית ולהר הסמוך בעקבות המיתולוגיזציא שנלוותה למסע.

אם לא נבטל לחלוטין את כל עדותו של אריאנוס, יוצא שאכן היה הר בשם כזה, ושגילויו היה בגדר הפתעה.

  • המחקר המודרני מקבל שאכן היו עיר והר בשמות אלה, ושאלכסנדר ואנשיו הגיעו אליהם. לסיכום המחקר המודרני ראה: Bosworth 1995:199 .

דיודורוס סיקולוס 2.38.3-4

כזכור, כשהוביל דיוניסוס את אנשיו להרים כדי להמלט מן החום הכבד מצא סוף סוף מקלט בהר בשם Meros. דיודורוס הסיק מכך שכאן למדו היוונים את הסיפור על לידת דיוניסוס מתוך ירכו של זאוס. כלומר, שם ההר קדם להגיע אלכסנדר לאזור.

כל זה מפתיע במיוחד, לאור כמה מראי מקום אחרים אצל דיודורוס, העולה מהם מסר שונה:
  • 1.15.16-7 - שם נמצאת ניסא בערב או בפניקיא ליד מצרים, וראה גם ההמנון ההומרי שמצטט דיודורוס ב-3.66.3, בו נמצא הר ניסא הרחק מפניקיא, קרוב ליאור מצרים.
  • Diodorus Siculus 3.62.10, שם מפורשת לידתו השניה של דיוניסוס (סיפור שכביכול נולד בהודו) כסמל מיתי למהפכה חקלאית שניה, שארעה לאחר שפירות המהפכה החקלאית הראשונה נכחדו במבול של Deukalion.
  • מפתיע גם לאור 1.19.7, שם נאמר בפירוש שדיוניסוס יסד את ניסא ההודית לזכר עיר מולדתו המצרית.
    • Nock 1928:27 סבור שמגסתנס הוא המקור כאן, ושהוא אבי הרעיון שדיוניסוס לא נולד בניסא שבהודו, אלא יסד אותה לזכר עיר מולדתו
יתכן שדיודורוס השתייך לסוברים שמדובר בעצם בשלושה דיוניסוסים שונים Diodorus Siculus 3.63.1-2.
יתכן גם שהוא חוטא בחוסר עקביות מסוים. הוא לא היחיד שהתבלבל.

היוזמה ההודית

סטארבו 15.1.8-9, כנראה בעקבות ארטוסתנס, טוען שכל הסיפורים הללו הונפצו על-ידי החנפנים.

Tarn 1948:46,49 מיחס את ההמצאות לאלכסנדר ו/או לחבר המשוררים שנסעו אתו (שם, 55-62).

אבל המצב בשטח כנראה היה הפוך. הגילוי היה אמיתי, ההפתעה היתה כבירה, ולפיכך אין תמה שכולם קפצו למסקנות, ושהמשוררים החלו לחגוג.

Bosworth 1995

  • עמ' 200: היוזמה לזיהוי עם דיוניסוס הגיעה מן הסתם מההודים עצמם (היתה להם הזדמנות להתכונן).
    • כנ"ל בוזוורת' 1996:121-122 (Alexander and the East)
  • עמ' 207: הסקפטיות בדבר אלכסדר ש"רצה להאמין" מלמדת על ההפתעה וההלם מצירוף המקרים המוזר.

דיוניסוס במחשבתו של אלכסנדר

דיוניסוס שׂיחק תפקיד חשוב מאד בחייו של אלכסנדר.

  • מהבחינה המיתולוגית היה קשור דיוניסוס למשפחתו של אלכסנדר
    • אוריפידס קיקלופס 39 מספר על ביקור דיוניסוס בביתה של אלתיאה, אמה של דיאנירה (אשתו של הרקלס ואמו של הֻלוס, שממנו יצא בית המלוכה המקדוני). מעצם אזכור שמה של האם (ולא של אוינאוס האב) ניתן להסיק רמז על אבהותו של דיוניסוס.
    • מקורות מאוחרים לאלכסנדר:
      • Nock 1928:26 מייחס את הקישור לדיאנירה לסאטֻרוס (מאה 2 לפ'?), אך ללא מראה מקום.
      • Hyginus, Fabula 129 - דיוניסוס הוא אביה האמיתי של דיאנירה.
      • Plutarch, Moralia 332a-b - שׂם מילים בפי אלכסנדר, לפיהן דיוניסוס הוא ראש-משפחתו ואבי-אבותיו.
      • Apollodoros, The Library 1.8.1 כותב בקצרה: καὶ Δηιάνειραν, ἣν Ἀλθαίαν λέγουσιν ἐκ Διονύσου γεννῆσαι טקסט בפרסאוס
      • ברומאנס 1.46a מתואר אלכס כצאצא של דיוניסוס והרקלס
  • אגדות על מעללי דיוניסוס במזרח היו ידועות כבר לאוריפידס, שכתב עליהן בבקכאי. לפיכך היה דיוניסוס בו בעת גם מורה דרך, גם בר-תחרות.
    • אלכסנדר פגש כבר את עקבותיו של דיוניסוס על נהר היקסרטס - קורטיוס 7.9.15 ; אפיטומת מץ 12 ; השווה פליניוס NH 6.49
  • זמן קצר לפני כן פגש אלכסנדר קבלת פנים מרשימה, בה הוכתר כבן השלישי של זאוס המגיע מן המערב - הבן הראשון היה דיוניסוס: קורטיוס 8.10.1 ; אפיטומת מץ 34.         אעסוק עוד גם ביקסרטס גם בפרשיית הבן השלישי באלכסנדר לישוע.


בקיצור, דיוניסוס דיוניסוס בכל מקום.

אם כל זה לא מספיק, שמו של ההר המקומי נשמע כמו Meros, מה שהתאים לסיפור על יציאת-הירך. ועוד צמח על ההר קיסוס, כמוהו לא ראו היוונים מאז שעזבו את מדי. תאופרסטוס, מחקר על הצמחים 4.4.1

בלבול גיאוגרפי

בסוף נשאר בחוץ

ללא ספק, היה בלבול גאוגרפי.

  • האינדוס כמוצא הנילוס - לפי אריאנוס 6.1.2-5 בהגיעו לנהר האינדוס ראה אלכסנדר תנינים ושעועית מצרית (פול?), ומכיון שאלה אינם מופיעים באף נהר אחר פרט לנילוס, סבר שפתר סוף סוף את חידת מוצאו של נהר זה. הנילוס, כך כתב לאמו, מתחיל בהודו, שם הוא נקרא אינדוס, מאבד בדרך את שמו, ובהגיעו לאתיופיא הוא מקבל את השם "נילוס", ונשפך אל הים התיכון. לאחר שבילה זמן מה בהודו והבין שטעה, נאלץ לתקן חלק זה של המכתב.
  • מוצא הנילוס מתאים בגלל Herodotus 2.146, שסבר שניסא נמצאת באתיופיא.
    • מקורות אנונימיים שקרא דיודורוס 1.15.6 טענו שניסא נמצאת דוקא בערב המאושרת, בסמוך למצרים.
    • ההמנון ההומרי, שנשתמר אצל דיודורוס 1.15.7 מציין את ניסא על הר מיוער בפניקיא, לא רחוק מיאור-מצרים.
  • הבלבול בין צפון-מזרח אפריקא והודו ניכר גם בסיפור פגישתו של אלכסנדר עם הגימנוסופיסטים, שעבר להיות מסופר על אפריקא פעמיים:
    • האחת בתלמוד הבבלי, מסכת תמיד דף לא עמ' ב - דף לב עמ' א על פגישתו של אלכסנדר עם "זקני הנגב"
    • השניה אצל פילוסטרטוס, חיי אפולוניוס 2.9
      • והבא מראי מקום לפרטים המזכירים את אלכסנדר מתוך חיי אפולוניוס של פילוסטרטוס:
        • סיפורי הולדתו (1.4-6)
        • ביקור בהודו: 
          • בניסא: 2.8-9
          • באאורנוס הוא רוצה לבקר (ודאי בעקבות אלכסנדר), אבל המדריך המקומי מסרב לסטות מן המסלול
          • בטקסילא פוגשים אפולוניוס ודאמיס את הפיל איאקס, שלחם לצד פורוס נגד אלכסנדר, ואשר אלכסנדר הקדיש באופן אישי להליוס
          • מבקרים באתר הקרב נגד פורוס 2.42
          • ולסיום מבקרים בבמות (bomoi, altars) שהציב אלכסנדר על ההיפאסיס.

בקיצור, לבני הזמן היתה סיבה טובה להתבלבל.

מיתולוגיזציא פעילה בזמן המסע

יתכן שהבלבול אך התגבר בעקבות ההדים הנרחבים שהיו לפרשה בזמנו של אלכסנדר.

  • המשוררים. סטראבו 15.1.7-9 רותח על המשוררים שבלבלו את הגיאוגרפיא. מכניסים מיתוס לכל מקום, נורא ואיום.
    • כפי שראינו למעלה, אכן היו משוררים בחצר המלך אלכסנדר, שהיללו אותו וקשרו מיתוסים לראשו: Tarn 1948:55-62


כך, כשהמקורות הראשוניים עצמם מנפחים את העניין מעבר לכל ביקורת, קל להתבלבל.

ההשפעה של מיתוס אלכסנדר על מיתוס דיוניסוס

אבל יש סיבה אחת נוספת. מסעו של אלכסנדר הוליד מיתוס רב-עצמה משל עצמו, שהשפיע חזרה על מיתוס דיוניסוס.

Nock 1928:25  : First Dionysus is given some of the characteristics and achievements of Alexander, then Alexander is represented as following Dionysus.

Tarn 1948:45 עבורו היה מקובל להניח שכל הסיפורים ההודיים על דיוניסוס מקורם באלכסנדר. אבל, הוא אומר, דיוניסוס הגיע עד בקטריא כבר בימי אוריפידס...

עבור נוק העניין בנאלי ולא ראוי להרחבה. טארן מבין שיש כאן עניין מורכב יותר, אך גם הוא לא מושך בקצה החוט הזה. להשתמש בדברים הללו כדי להדגיש את ההפתעה של אלכסנדר עצמו מהתגליות שלו במזרח.


יציאת צבא

דיוניסוס מתואר כיוצא צבא.

מקדון בן-דיוניסוס

  • דיודורוס 1.17.1 מתאר אף הוא את דיוניסוס כעומד בראש צבא.
    • 1.18.1 - במסע זה מצביאים עם אוסיריס שני בניו, אנוביס (הכלב) ומקדון (הזאב). כאן ניכרת השפעה של אלכסנדר על תפיסתו של דיודורוס את אוסיריס-דיוניסוס.
      • 18.5 אבל אוסיריס של דיודורוס לא נלחם, אלא נוקט דוקא דרכי שלום ותועלת. הוא מביא את המהפכה החקלאית. השווה Nock 1928:27

apomachoi

אריאנוס 5.1.5 ואינדיקא 1.4 מספר שדיוניסוס יסד את ניסא באמצעות apomachoi - חיילים שכבר לא היו כשירים לשירות. והרי זה היה הנוהג של אלכסנדר ביסוד ערים במזרח העמוק. למשל:

  • באלכסנדריא Eschate: אריאנוס 4.4.1.
  • באלכסנדריא בפרופמיסדאי: קורטיוס 7.3.23 ; אריאנוס 4.22.5 (בהגעתו השנייה לעיר)
  • ב-Arigaion: אריאנוס 4.24.7
  • אותו הדבר מסופר על הרקלס והסיבוי: קורטיוס 9.4.2 (השפעה של אלכסנדר על מיתוס הרקלס. יטופל בהרחבה בספר).

דיוניסוס המצביא ואלכסנדר בהודו

  • אריאנוס 5.1.2 לא יודע איזה דיוניסוס בדיוק הגיע להודו, ומציין שזה היווני שוטט בדרכי שלום בכל העולם, ונלחם רק בהודו.

Nock 1928:30 כותב, על אף העדויות שהביא מאוריפידס: The idea of Dionysus as a typical conqueror took shape soon after Alexander's death and struck firm roots in the soil. c

דיוניסיוס סקיטוברכיון

אליבא דRusten 1982 פעל בין השנים 270-220 לפנ' (עמ' 90). בסיפוריו על דיוניסוס יש השפעה ברורה מצד דמותו ההיסטורית של אלכסנדר (עמ' 88-89, עמ' 107-111). הוא אחראי לשני פיתוחים אלכסנדריים מובהקים בדמותו של דיוניסוס, להלן:

דיוניסוס בסיוא

Nock 1928:28-29 ביקור דיוניסוס בסיווא מופיע כבר אצל דיוניסיוס סקֻטוברכיון, ומדובר בהשפעה מובהקת של אלכסנדר.

לפי Rusten 1982:111, אליבא דסקיטוברכיון אצל דיודורוס 3.73.3 דיוניסוס הוא הוא המייסד של מנבאת אמון, ובה גם יתייעץ בשלב מסוים וילמד שיעודו הוא להיות בן-אלמוות, כתודה על שירותיו לאנושות ולכיבושיו העולמיים. The whole episode reveals at its clearest the model for Dionysus' career. Like Alexander, his confidence in his invincibility and his claim to immortality derive from the assurances of his "father" Ammon

אצל Servius ad. Aen. 4.196 נאמר שדיוניסוס (או אחרים מספרים הרקלס) ביקר ביקש את עזרת אמון אביו בצאתו להודו. בעצם גם כאן לא נזכרת סיווא בשמה. דיוניסוס הוא הגרסא הראשית. יתכן שסרוויוס מצטט כאן מסקיטוברכיון.

דיוניסוס ויופיטר-אמון בהודו

דיוניסיוס סקֻטוברָכיון (אמצע מאה 3 לפנה"ס?) מדבר על דיוניסוס בן-אמון, ובאופן כללי מדמה את דיוניסוס לאלכנסדר. ראה Nock 1928:27.

ראה פאבולה 133 של הֻגינוס וההערה שם. עוד תרומה של אלכסנדר למיתוס הדיוניסי

  • דיוניסוס בהודו מקים מקדש ליופיטר-אמון? חייב להיות השפעה אלכסנדרית
  • נס מציאת המים מזכיר ארוע שקרה לאלכסנדר על גדת נהר האוקוס (Amu Darya): קורטיוס 7.10.13-14. הוא מצא מים כשהצבא היה נתון בצמא כבד, ואלכסנדר "רצה שיאמינו" (credi voluit) שמדובר במתת האלים.

פילים!

  • דיודורוס (1.20.1) מייחס לדיוניסוס עניין מיוחד בציד פילים.
  • אתנאיוס (5.200d) מתאר את התהלוכה החגיגית בפטולמאיא, בה מוצג דיוניסוס בחזרתו מהודו, כשהוא רוכב על פיל.

יש מקום לשער שהפילים נכנסו למסכת סיפורי דיוניסוס בעקבות המסע ההודי של אלכסנדר. למעשׂה, אלכסנדר פגש פילים בשׂדה הקרב כבר בגאוגמלא (15 מהם; אריאנוס 3.8.6), אבל הם הפכו לחלק בלתי-נפרד מהסיפור עם הגיעו להודו.

מתי הצטרפו הפילים לסיפור דיוניסוס?   אולי ע"י המשוררים, כבר במהלך המסע. אם לא, אולי בדור הראשון של ההיסטוריונים. אם לא ולא, לבטח בפטולמאיה המתוארת לעיל. אפשר אולי לנחש שהפטולמיאה ניצלה חומר מוכר, ולא הכניסה חידוש בעצמה. אבל אי-אפשר לדעת לבטח.

  • האם אוסיריס מיוצג במצרים הקדם-אלכסנדרית בקשר לפילים? לפי פרופ' Nili Shupak וד"ר Danel Kahn אין שום קשר.
    • נוספה גם פרופ' Janice Yellin.

Scullard, H.H. 1974. The Elephant in the Greek and Roman World. London: Thames and Hudson.

254: The funeral cortège which brought the body of Alexander to Alexandria was decorated with the figures of elephants, but was not apparently led by live beasts (p. 76). However, Alexander, in the guise of Zeus Ammon, in a chariot drawn by Indian elephants, is depicted on a coin of Cyrene (pl. XVc): this clearly refers to his triumphant return from the East and it may even reflect a historical procession staged by Ptolemy I in his honour. There is, however, no doubt about the famous procession arranged by Ptolemy II in the 270s where not only was the mythical victorious return of the god Dionysus from India on an elephant’s back shown in statuary, but the figure of Alexander appeard in an elephant-drawn chariot, and other elephants graced this splendid pageant (p. 124). In much later times, especially in the second part of the second century AD, the legend of Dionysus’ triumphant return from the East, which was intimately associated with the historical return of Alexander, provided a popular theme for sculptured sarcophagi where the god was shown in a chariot drawn by elephants or even on elephant-back; since Dionysiac processions symbolically reflected the joy of victory over death, the presence of elephants which were believed to be favourites of the Sun-god gave further point to the triumph of light over darkness (pl. XXa).

  • השווה דיודורוס 3.65.7 ; 4.3.1 - דיוניסוס חוזר מהודו לתבאי על פיל.

כשר, אריה. 1978. רדיפות היהודים באלכסנדריה בימי תלמי פילופאטור לפי ספר מקבים ג. בתוך: מחקרים בתולדות עם-ישׂראל וארץ-ישׂראל, ער' גלבוע, ע., ב. מבורך, א. רפפורט וע. שוחט, 59-76. חיפה: אונ' חיפה.

  • עמ' 67 הערות 36-40: מידע על פילים בפולחן דיונסוס.

פרותיזא

סוף עניין, למי שעסק הרבה באלכסנדר, היה קל להתבלבל, על אף אוריפידס ועל אף הכדים. הדבר מעיד יותר מכל על עצמת המיתוס של אלכסנדר, שהצטרף כשׂחקן מלא ושווה זכויות במאגר הדמויות המתחרות על זמן סיפור.


קצת השראה מֵמֵטית. 

עוד צריך לבדוק


Johnson, Sara Raup. 2004. Historical fictions and Hellenistic Jewish identity: Third Maccabees in its cultural context. Hellenistic culture and society, 43. Berkeley: University of California Press.

p. 208: The nature of the legend itself may have encouraged the anonymous author to connect the elephant legend, the forcing of Dionysiac worship upon the Jews of Jerusalem by Antiochus IV, and Philopator’s known enthusiasm for Dionysus, since the elephant was associated with Dionysus in Hellenistic iconography. From note 78: cf. Modrzejewski 1995:150; Rice 1983: 450115, esp. 82-99. Modrzejewski 1995 = The Jews of Egypt Philadelphia

Rice 1983 = The Grand Procession of Ptolemy Philadelphus Oxford