משתמש:Eran Schwartz

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מיתוס והיסטוריה – סיכום אלכסנדר

Gruen, E.S. 1998. Heritage and Hellenism: the Reinvention of Jewish Tradition. Berkeley: University of California Press. pp 189-199. c

רקע:

(189)מונרכיה הייתה שיטת שלטון מוכרת ופופולארית בתקופה ההלניסטית והיה ניתן לפגוש בה ברוב הממלכות במזרח הקרוב (לא רק בממלכות הגדולות - סלוקים,פטולמיקים ,אטלים, אלא, אף בשושלות המקומיות יותר). היהודים כמיעוט בממלכות אלו, נאלצו להתרגל לנסיבות המשתנות. לאחר השלטון העדין יחסית של האימפריה הפרסית. המושבות אשר היו מרוחקות ונמנעו במידת מה מאכיפה חזקה וישירה. אך הדבר השתנה תחת השלטון היווני והאפילו ב 'מדינת' יהודה אשר הייתה מעיין אוטונומיה יהודית, חלו שינויים רבים והיה צורך בהסתגלות למצב העניינים השונה. תהליך השינוי דרש התאמות רבות אשר פותחו ע"י יהודים אינטלקטואלים. אנרגיית היצירתיות הביאה אותם לא רק לערוך ולהרחיב את התנ"ך, אלא, גם ליצור סיפורים שימקמו את היהודים בפוליטיקה והסביבה העליונה של השלטון והמלכות ההלניסטית[1].

מפגש אלכסנדר הגדול עם היהודים:

אחד הסיפורים הראשונים הנועד למטרה זו (שילוב היהודים בחברה החדשה) החל כבר בסיפור מסעו של אלכסנדר הגדול. אדם אשר הוערך כל כך בעולם היה 'חייב' לקבל התייחסות מצד היהודים אשר רצו למקם עצמם בעמדת כוח בעולם החדש. יוספוס פלביוס כתב על המפגש, כתיבתו לכדה את עניין הקוראים. ולאחריה נפוצו גרסאות רבות ושונות של מפגש אלכסנדר עם יהודי יהודה, החל מטקסטים רבניים (מגילת תענית[2]) וכלה ברומאן של אלכסנדר של פסאודו-קליסטנס[3]. בכדי להבין את האופן והצורך של היהודים למקם עצמם במקום של כבוד בעולם החדש, יש להתמקד בסיפורו של יוסופוס על יחסי היהודים עם האימפריה היוונית (המקדונית). במאמרו הכותב מתאר את סיפור המפגש (תרגום לעברית, מאתר הקורס) על בסיס תרגום כתביו של יוספוס[4]

פרשנות הסיפור:

אסכולות שונות לסיפור:

(192)הסוף הצולע והלא יעיל של הסיפור הינו מושא לויכוחים אקדמיים רבים. ישנן שתי אסכולות מרכזיות של החוקרים המכילות בתוכן גישות דומות:

  1. אסכולה ראשונה:

גורסת כי הסיפור בעצם בנוי משלושה עד ארבעה סיפורים שחוברו יחדיו[5]:

  • מפגש אלכסנדר עם יהודי יהודה
  • מפגש אלכסנדר עם השומרונים
  1. גישה אחת טוענת כי הסיפור נועד להראות כי הר גריזים שייך לשומרונים
  2. גישה אחרת טוענת כי הסיפור נועד להציג את השומרונים כבוגדניים
  1.  אסכולה שנייה:

גורסת כי הסיפור בנוי מיחידה אחת ומטרתו נועדה להראות כי המקדש אשר נבנה למען השומרונים, נבנה מתוך גורמים שליליים (חמדנות, בגידה, שוחד, אינטרסים אישיים) ולא מתוך קדושה שמימית.[5]

הקושי בתיארוך:

(193) חוקרים התקשו לקבוע תאריך בו האירועים התרחשו, משרעת הפרשנויות נעה על פני כשתי מאות וחצי.

  • לדוגמא כל המעשה עשוי היה להתרחש בסביבות שנת 200 לפנה"ס, בזמן מלחמת סוריה ה – 5 כאשר היהודים עברו בהצלחה משלטון קלאודיוס פטולמיוס לשלטונו של אנטיוכוס. ובתקופה זו התגלע ויכוח ומאבק על לגיטימיות המקדשים השומרונים מול היהודים באלכסנדריה[6]. הערכות אלו מבוססות על שני ממצאים מהתקופה הקדם מכבית ואחרי המכבית[5].
  • דוגמא נוספת – הסיפור עשוי לשקף את תקופתו של יוליוס קיסר אשר העניק ליהודים זכויות יתר, המזכירות את אותן הזכויות אשר אלכסנדר מעניק ליהודים בסיפורו של יוספוס. יתכן ואגדת יהודה זו נלקחה מביקורו של אגריפה (Agrippa) בירושלים – הקרבה במקדש, הענקת זכויות היתר ליהודים ומאבק היהודים – שומרונים[7].

חוסר היכולת להכריע מביא את החוקרים לנסות למצוא הוכחה שתראה כי מדובר במיתוס בלבד, בסיפור מתקופה מסוימת או סיפור הבנוי מחלקים שונים. אך ניסיון זה מאבד את הנקודה העיקרית והיא הבנת הרעיון לקיום הסיפור, הנובע מהניסיון של היהודים לקבל את הלגיטימציה בתקופת המונרכיה היוונית.

יצירת הקונצנזוס על ידי הסיפור אל מול עובדות סותרות 

(195) כאמור ניכר כי הסיום של הסיפור אינו מספק ואינו עונה על הציפייה של הקוראים לסוף בו ה"רע" נענש בניסיונו לפגוע ביהודים על ידי אלוהים. נוסף לכך נראה כי סיפור המפגש הינו נפרד מהתפנית והסיפור על השומרונים. לא קשה להבחין כי קיימת מגמתיות לפגיעה במעמדם של השומרונים בסיפור ואם זה לא מספק יוספוס "דואג" להזכיר את אופיים הבוגדני. לכן מכיוון שהכוונות לגבי השומרונים ברורות ומגמתיות בסיפור, נניח להן ונתרכז בסיפור המפגש של אלכסנדר עם היהודים: מסעו של אלכסנדר מעולם לא עבר דרך ירושלים עצמה, סיפור הגעתו לירושלים מפוברק מיסודו.אלכסנדר המשיך ישירות למצרים אחרי המצור בעזה, בחזרתו עבר ישירות ממצרים לטיירה  ומשם לצפון סוריה ומסופטמיה (הוכחות לכך בכתבי arraian,diodorus,curtius).זאת נאמר מכיוון שלא קיים שום אזכור שהוא על ביקורו שם בכתבים. בו בזמן שביקור מנהיג שכזה במקום קדוש (כמו ירושלים) זוכה לאזכורים ודאיים ומתפרסם בכתבים.

אם כך הדבר האם קיים איזשהו גרעין של אמת בסיפור?

(196) הסיפור מתמיה ממספר טעמים, הרי תחילתו בכך שהמונרך המקדוני בדרך לכבוש את ירושלים, בזעם וכעס רב לאחר הבעת נאמנות היהודים לפרסים ואי מוכנותם לתמוך בו. לאחר מכן כצפוי בסיפורים מסוג זה, מתבקש כי אלוהים יחולל מהפך ויכה במקדונים מכה אנושה בזמן שיעלה על נס את היהודים. אך דבר זה לא מתרחש, אלא, דווקא קרנו של המקדוני עולה וזאת לאחר שמסתבר כי אלוהים נגלה לו בחלום מוקדם, אשר הוביל בהמשך למפגש חם עם היהודים שבסופו אף הרעיף  המקדוני על היהודים מחוות רבות[8]. חלום בו הובטח וסופר לו על כך שיהיה כובש גדול[9]. בעקבות החלום, ניפגש אלכסנדר עם הכוהן הגדול, מזהה את סממניו מהחלום ומקבל אשרור נוסף לגדולתו שלו ולקיום אלוהי היהודים.

בהמשך, בכדי למנוע כל ספק מראים הכוהנים היהודים לאלכסנדר את הספר דניאל בו נחזה ניצחונו של מלך יווני על הפרסים. יש לציין כי מסעו של אלכסנדר התרחש מאה וחצי לפני חיבור הספר דניאל. אך נראה שאין לכותב (יוספוס) חשיבות גדולה לדיוק היסטורי, אלא, לבנייתו של המיתוס.[5]

הדבר הבולט בסיפור של יוספוס הוא לא רק אי הענשתו של אלכסנדר, אלא, יתרה מכך – הפיכתו לדמות הדומיננטית בסיפור, על חשבונו אפילו של הכוהן הגדול. הכוהן הגדול נתפס כאחוז אימה ואובד עצות לגבי הגעתו של אלכסנדר[10]. אימה שהתפוגגה רק בזכות חיזיון מתוך שינה, אשר הורה לו על דרך הפעולה. בהמשך, ללא היסוס רב או נקיפות מצפון, מחליף הכוהן נאמנותו מהפרסים לאלכסנדר. לעומת הכוהן ניתפס אלכסנדר כמנהיג אשר לוקח פיקוד, יורד עם כוחו הרב לירושלים, מזהה את בגדי הכוהן מחלומו ובגמישות פועל ומגיב נכון לסיטואציה ומקבל את היהודים בחום (על ידי השתחוות ליהוה, הקרבת קרבן,הכרתו כמנהיג המנובא מספר דניאל ומתן פריבילגיות ליהודים – שחרור ממס בשנת שבתון ואפשרות גיוס לצבאו). (198) המלך על פי הסיפור זכה בעצם לדבר נוסף, הכרת יהוה במסעו ובכיבושו. הצלחתו בעצם ניתנת בזכות אלוהי היהודים. על כן גם יחסו כלפי היהודים בהתאם: מגדיל ונותן זכויות ליהודים לא רק ביהודה, אלא, אף במדיה ובבילון, אשר יש לציין שאלכסנדר טרם הגיע לשם.

האדרתו של אלכסנדר תחת אלוהי היהודים, בעצם משרת את מטרתו של יוספוס לתת פתח רחב ללגיטימציה היהודית בעולם ההלניסטי החדש. היהודים בעצם הכרתם הייחודית על ידי אלכסנדר ובזכות אלוהיהם קונים להם שביתה בעולם החדש, כבעלי סגולה, כעם ייחודי שמעמדו חשוב ואל לערער עליו.

אלכסנדר מקושר אסוציאטיבית עם כבוד וגאווה, על כן היהודים האינטלקטואלים ששכתבו את הפגישה עמו בירושלים והעצימו את ההיסטוריה היהודית בצבאו של המקדוני[11].

קיימות עדויות מעטות מאוד לנוכחות יהודים בצבאו של אלכסנדר הגדול. אחד הסיפורים על פי יוספוס בו הם מוזכרים הוא הלחימה מול מצרים. גם כאן על פי ממצאים היסטוריים, נראה כי קרב כזה מעולם לא התרחש והמצרים נכנעו ללא קרב. יוספוס מוסיף ומפליג בתיאור מעמדם הרב של היהודים באלכסנדריה בתקופתו של אלכסנדר ומתאר כי היו שווי מעמד למקדונים והיוונים. גם פה חשוב לציין כי העיר אלכסנדריה בתקופת אלכסנדר רק החלה להיבנות והייתה משמעותית רק לאחר מותו.[12]


סיכום

לסיכומו של עניין, נראה כי יוספוס לא אפשר לעובדות "לבלבל" אותו ומטרתו ומטרת האינטלקטואלים היהודים הייתה ליצור מעמד מוערך, מוכר ומקובל של היהודים בעולם החדש, תחת השלטון ההלניסטי. זאת מכיוון שהיהודים היו מיעוט ונזקקו להשתלב ולהתאים עצמם לשינויים המתרחשים. לקיחת גיבור לאומי כאלכסנדר, אשר הינו בגדר הקונצנזוס. הפיכתו למצביא המכור על ידי אלוהי היהודים, הצגת דמותו כפרו-יהודית מובהקת והאדרתו אמורים היו לעשות את העבודה ולמקם את היהודים במקום של כבוד בעולם ההלניסטי החדש. גם במחיר של לוותר על העובדות ההיסטוריות.


  1. הכותב מפנה לתאוריה בנושא, אשר כתב G.W.Bowersock בספרו Fiction as History:Nero to Julian (Berkekey, 1994)
  2. יש לעיין בכיסלו כב
  3. הסיפור ברומאן של אלכסנדר אשר נלקח מיוספוס - Ps.Callisthenes, Vita Alexandria 20.2-5
  4. יוסף בן-מתתיהו, קדמוניות 11.302-347 (=11.7.2-11.8.8)
  5. 5.0 5.1 5.2 5.3 הגישה בדבר מורכבות הסיפור וכתביו של יוספוס ממספר חלקים הועלתה מזמן על ידי A.buchler, REJ 36 (1898) 1-26. הויכוח והפיתוח של הנושא התפשט F.-M.Abel,RevBibl 44(1935) 48-56; Marcus, Josephus,VI,530-32;A.Momigliano,Athenaeum 57(1979) 443-4;D.R Schwartz (1990);Stoneman, Studia Philonica Annual 6 (1994) 39-41 שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "null" הוגדר מספר פעמים עם תוכן שונה שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "null" הוגדר מספר פעמים עם תוכן שונה שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "null" הוגדר מספר פעמים עם תוכן שונה
  6. למידע נוסף בנושא של 200 לפנה"ס, ראה/י Goldstein,op.cit., 90-96
  7. לתקופה של יוליוס קיסר ראה/י buchler,REJ 36 (1898) 15-22; לביקורו של אגריפה ושנת 52 לפנה"ס ראה/י Willrich, Juden und Griechen vor der makkabaischen Erhebung (Gotteingen, 1895) 1-13
  8. כוהם טוען כי מדובר בשתי מחוות שונות, אך לא בהכרח נובע כי מדובר בשני מקרים או סיפורים שונים. עוד בנושא ראה/י Cohen, Review 78 (1982/1983) 45-55
  9. יוספוס, הקדמוניות 11.334
  10. יוספוס, הקדמוניות 11.326
  11. יוספוס, הקדמוניות 2.487
  12. יוספוס מנסה לעקוף בעיה זו בכך שכולל את היהודים עם התושבים המקוריים של אלכסנדריה Jos.C.Apion 2.43