ניבה דיקמן ספרות חיצונית הזורה אור על משיחיות ישוע

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

משתמש:Niva Dikman

מטרת עמוד זה הוא להציג את צמיחת ישוע כתוצאה של תפיסות משיחיות יהודיות.

טקסטים מקראיים רלוונטיים

בשיעור דנו בטקסטים המדברים על התפיסה כי גם המלך היהודאי הוא בן האל, תפיסה זו מוצאת חיזוק בישעיה. ישעיה יא - א וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה. ב וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְהוָה רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְהוָה. ג וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת יְהוָה וְלֹא-לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא-לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ. ד וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי-אָרֶץ וְהִכָּה-אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע. ה וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו. ו וְגָר זְאֵב עִם-כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם-גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם. ז וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל-תֶּבֶן. ח וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל-חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה. ט לֹא-יָרֵעוּ וְלֹא-יַשְׁחִיתוּ בְּכָל-הַר קָדְשִׁי כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת-יְהוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים.י וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא שֹׁרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד. - טקסט זה מציג בפנינו דמות מלך על טיבעית אשר מסוגלת להריח צדק, זוהי דמות המלך הנשגבת ביותר אשר מופיעה בתוך תיאור אחרית ימים. יתכן וזהו התנאי להופעת מלך שכזה. מלך זה הוא כמובן מבית דוד, כך גם ישוע.

פרט לתופעה זו יש לדון בשתי תופעות מקראיות נוספות. הראשונה שבהן היא תפיסה המתחילה בראשית בחוגי הנבואה אך מתפתחת מעבר לחוגים אלו והיא תופעת הנביא הסובל. הטקסט הבולט ביותר הוא בתיאור עבד ה' בישעיה פרקים נ-נג. להלן ישעיה נג- א מִי הֶאֱמִין לִשְׁמֻעָתֵנוּ וּזְרוֹעַ יְהוָה עַל-מִי נִגְלָתָה. ב וַיַּעַל כַּיּוֹנֵק לְפָנָיו וְכַשֹּׁרֶשׁ מֵאֶרֶץ צִיָּה לֹא-תֹאַר לוֹ וְלֹא הָדָר וְנִרְאֵהוּ וְלֹא-מַרְאֶה וְנֶחְמְדֵהוּ. ג נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ נִבְזֶה וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ. ד אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה. ה וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ מְדֻכָּא מֵעֲו‍ֹנֹתֵינוּ מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא-לָנוּ. ו כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ וַיהוָה הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲו‍ֹן כֻּלָּנוּ. ז נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה וְלֹא יִפְתַּח-פִּיו כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה וְלֹא יִפְתַּח פִּיו. ח מֵעֹצֶר וּמִמִּשְׁפָּט לֻקָּח וְאֶת-דּוֹרוֹ מִי יְשׂוֹחֵחַ כִּי נִגְזַר מֵאֶרֶץ חַיִּים מִפֶּשַׁע עַמִּי נֶגַע לָמוֹ. ט וַיִּתֵּן אֶת-רְשָׁעִים קִבְרוֹ וְאֶת-עָשִׁיר בְּמֹתָיו עַל לֹא-חָמָס עָשָׂה וְלֹא מִרְמָה בְּפִיו. י וַיהוָה חָפֵץ דַּכְּאוֹ הֶחֱלִי אִם-תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים וְחֵפֶץ יְהוָה בְּיָדוֹ יִצְלָח. יא מֵעֲמַל נַפְשׁוֹ יִרְאֶה יִשְׂבָּע בְּדַעְתּוֹ יַצְדִּיק צַדִּיק עַבְדִּי לָרַבִּים וַעֲו‍ֹנֹתָם הוּא יִסְבֹּל. יב לָכֵן אֲחַלֶּק-לוֹ בָרַבִּים וְאֶת-עֲצוּמִים יְחַלֵּק שָׁלָל תַּחַת אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ וְאֶת-פֹּשְׁעִים נִמְנָה וְהוּא חֵטְא-רַבִּים נָשָׂא וְלַפֹּשְׁעִים יַפְגִּיעַ. - פרק זה כמובן זכה לפירוש כריסטולוגי, אך מתוך הקשרו של הפרק נראה שפרק זה אינו משיחי אלא מדבר על הנביא עצמו. תפיסה זו מתגלגלת הלאה ביהדות וניתקל בה שוב.

תפיסה זו מתרחבת בדניאל בתיאור מצבה של הקבוצה המכונה במשכילים בדניאל פרקים יא- יב. קבוצה זו נדרפת בידי הרשעים של תקופתם, הם מתארים תהליך זה במטאפורות הלקוחות משולחן עבודתו של הצורף. כפי שהצורף מלבן ומפריד את הזהב כך עושה גם האל. (מוטיב זה שב ומופיע גם בכתבי כתיתיים של עדת קומראן).

תופעה נוספת אשר יש לדון בה היא הדמות המכונה "בן אנוש". דמות זו מופיעה בחלקו הארמי של ספר דניאל , פרק ז פסוקים 13-14. דמות זו נמצאת לצידו של האל במהלך המשפט האלוהי.


ספרות חיצונית

ספר חנוך- להסבר מאוד קצר אודות ספר חנוך [[1]] לטקסט המלא [[2]]

פרקים לז-עא- ספר המשלים- את שם זה מעניק מחבר הספר לעצמו בפרק סח פסוק א. מקורו הטקסטואלי הואבגדר חידה, אין עדויות לספר במקוות ארמיים בקומראן, בעותקים יוונים או לטיניים אלא אך ורק בגעז.ישנה סברה הגורסת כי מדובר בספר כריסטולוגי אשר שובץ בתוך קובץ ספרי חנוך. ספר זה מאוד שונה משאר הספרים של חנוך. באף אחד מן הספרים האחרים לא היתה דמות של משיח. חנוך מו-מז – סצנת המשפט המוכרת לנו מחלקים אחרים בחנוך. אך מי שמבצע את המשפט הוא דמות אנושית המכונה בן האדם.

אפוקריפון דניאל- כתב הרודיוני.10 שורות סכ"ה, מגילה מאוד קטנה. החלק הראשון הוא נבואה על רעה גדולה המגיעה אל הארץ. אנו מכירים את זה גם מספר דניאל .החלק השני מדבר על שלטון קצר יומין. הקריאה מאוד משנה משום שאין אנו יודעים עם מדובר בעם אל כלומר עם ישראל או שמדובר עם אל ולכן מדובר באדם אחד. זהו טקסט קדם נוצרי, לפי שישוע נולד. כאן אנו רואים את השורשים של הרעיון המלך המשיח. הטקסט של אפוקריפון דניאל הוא קדם כיתתי, אפוקליפטי שבמקרה הגיע לקומראן.

אפוקריפון לוי- דמות אדם, דומה לדמות עבד ה' בישעיה נג – ויכפר על כל. אנו רואים שאת הדמות הזו מאפיינת החוכמה.

דמויות הגואל, הן דמות בין נשגבות שאין למעלה ממנה אך על פני האדמה הם נרדפים. זה תפיסה אידיאולוגית שמצביעה על אדם מסוים אחד שנברא לגדולה שעכשיו הוא בזוי ובהמשך הוא יעלה לגדולה.

ספרות כיתתית

הדמות הדו קוטבית של עבד ה' אשר ראינו בישעיה נמצאת בהמנון של מורה הצדק מקומראן, במגילת הודיות.דמות זו אומצה על ידי הנצרות ועל בסיסה פותחה דמות ישו. סרך היחד 1QS , הם המרצים את העוון של כל העם כמו עבד ה' שישעיה. הם רואים עצמם כמקדש, העבודה המתבצאת במקדש בתקופתם היא טמאה לכן המקדש עצמו הוא טמא והם משמשים כמקדש אנושי עלי אדמות. אליהם לפרוש מן החברה ולדרוש את התורה, על מנת להישאר טהורים. התורה היא בעינם נסתר הפרשנות האמיתית של התורה היא נגלת מעת לעת – כלומר בכל תקופה נגלה עוד דבר, דוגלים בהתגלות ישירה. לכן מי שאינו רואה באותו דרך לא זכה לנגלה. הם מכנים את תקופת הקץ האחרון, נגלו להם כל הסודות נשאר רק הסוף. זוהי אפוקליפסה הלכתית אסכטולוגית (אסכטולוגיה- קץ הימים). הפרשנות מבוססת על כך שבעיניהם קץ הימים קרוב. ישנו מתח משיחי חזק. בכל אחד מכתבי היחד מופיע אחד מהפנים הללו. בסרך היחד אין משיח. לעומת זאת בעדת היחד יש שני משיחים- משיח ישראל ומשיח אהרון.

--Niva Dikman 20:40, 13 ביוני 2010 (UTC)