ספר יוסיפון - פרק י

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מקורות ראשוניים ועתיקים י

טקסט

((1)) ויהי במלכו,[1] ויתגר מלחמה בגוי מקדון, ויך בהם מכה רבה מאד, וירד בפרך בגוי מקדון, עד אשר הומלך אלכסנדרוס בן פיליפוס, הוא אשר הגדיל את שם גוי מקדון, אשר היכה את כל ארץ מזרח עד סוף הארץ. | ויהי בהתעורר גוי מקדון על מלכות פרס, ויצא אלכסנדרוס ממקדוניא בחיל ((5)) כבד, ויבא על דריוש למלחמה, ויֹלֶך את כל הגוים אשר היה לם ברית עם דריוש, ויך את ארץ מצרים ואת ארץ ארם, ויבא בחוף הים, ויך את עכו ואת אשקלון ואת עזה, וישׂם פניו לעלות ירושלם להכותה, תחת אשר היה להם ברית עם דריוש. | ויסע מעזה עם כל מחנהו הלוך ובוא עד אשר בא בדרך במלון, ויחן שם עם כל מחנהו.

((10)) ויהי בלילה ההוא, והוא שוכב על מטתו בתוך האוהל, וישׂא עיניו וירא, והנה איש עומד עליו, לבוש בדים, וחרבו שלופה בידו, ומראה החרב כמראה דמות ברק אשר יבריק ביום הגשם, וירם חרבו על ראש המלך. ויירא המלך מאד ויאמר: למה אדוני יכה את עבדו? ויאמר האיש: כי שלחני אלהים לכבוש לפניך מלכים גדולים וגוים רבים, ואני ההולך לפניך לעזרך. ((15)) ועתה דע, כי מות תמות על אשר מלאך לבך לעלות ירושלם להרע לכהני יי ולעמו. | ויאמר המלך: אנא שׂא נא פשע עבדך, בי אדוני! אם רע בעיניך, אשובה לי. ויאמר לו האיש: אל תירא, נשׂאתי פניך! לך לדרכך ירושלם, והיה בבואך לפני השער אשר בירושלם, וראית איש לבוש בדים כמוני, והאיש כתוארי וכדמותי. מהר נפול על פניך והשתחוויתה לאיש, ((20)) וכל אשר ידבר אליך עשׂה, ואל תעבור את פיו, כי ביום עברך את פיו מות תמות. ויקם המלך וילך לדרכו ירושלם.

ויהי כשמוע הכהן כי בא אלכסנדרוס המלך על ירושלם בחרון אף, ויירא הכהן מאד וכל עם ירושלם, ויצעקו אל יי ויקראו צום. ויהי אחרי הצום ויצאו היהודים לקראתו, להתחנן לו לבלתי הכות את העיר. ויצא ((25)) הכהן מן השער, הוא וכל העם וכל הכהנים, והיה הכהן הגדול עומד לפניהם לבוש הבדים. וירא המלך אלכסנדרוס את הכהן, וימהר וירד מעל הרכב, ויפול על פניו וישתחוו אל הכהן, וישאל לו לשלום. | וירגזו המלכים עבדי אלכסנדרוס, ויאמרו אליו: מדוע השתחוויתה לאיש אשר אין לו כח למלחמה? ויאמר המלך אל עבדיו המלכים, כי האיש אשר ילך לפני ((30)) להכניע לפני כל הגוים, דמותו ותוארו לאיש הזה דומה, אשר השתחוויתי לו.

ויהי אחרי כן ויבא הכהן והמלך אלכסנדרוס אל מקדש אלהינו, ויראהו הכהן את ההיכל, ואת בית יי ואת חציריו ואת גנזכיו ואת אולמיו ואת מקום קדש הקדשים ואת מקום הזבח ואת מקום העולה. | ויאמר המלך: ((35)) ברוך יי אלהי הבית הזה, כי מאז ידעתי כי הוא אדון הכל, וממשלתו על כל, ונפש כל חי בידו להמית ולהחיות, ואשריכם עבדיו המשרתים לפניו במקום הזה. ועתה אעשׂה לי זכר; הנה ואתן זהב לרוב לאומנים, ויבנו את צלמי, ויקימו אותה בין קדש הקדשים ובין הבית, ויהי גולמי לזכרון בבית אלהים הגדול הזה. | ויאמר הכהן אל המלך: הזהב אשר נדבו שׂפתיך, ((40)) תנהו למחיית כהני יי ועניי עמו, הבאים להשתחוות אליו בבית הזה. ואעשׂה לך זכר טוב מאשר דברת: כל ילידי הכהנים אשר יוולדו בשנה הזאת בכל ארץ יהודה ובכל ארץ ירושלם יקראון בשמך אלכסנדרוס, ויהיה לך לזכרון כאשר יבאו לעבוד עבודתם בבית הזה, כי אין לנו לקבל בבית אלהינו פסל וכל תמונה. | וישמע אליו המלך, ויתן זהב לרוב לבית ((45)) יי ולכהן נתן מתנות גדולות.

וישאל המלך את הכהן לדרוש אלהים בעדו, אם ילך למלחמה על דירוש ואם יחדל. | ויאמר לו הכהן: לך כי נתון ינתן בידך. | ויבא לפניו את ספר דניאל, ויראהו את הכתב אשר כתוב בו על דבר האיל המנגח לכל רוח, ועל דבר צפיר העזים אשר רץ אל האיל וירמסהו ארצה. ויאמר: ((50)) אתה הוא צפיר העזים ודריוש הוא האיל, ואתה תרמסהו ותקח מלכותו מידו. ויחזקהו הכהן ללכת על דריוש. ויכתוב ספרים אלכסנדרוס כחזיון אשר ראה, ואשר אמר לו הכהן, וישלח למקדוניא ולרומא.

עד כאן

ויצא אלכסנדרוס מירושלם ללכת על דריוש למלחמה, ויעבור על בני עמון. ויצא סנבלט החורוני לקראתו, וישתחוו למלך ארצה, ויקבלו בביתו, ((55)) ויעשׂ לו ולכל שׂריו משתה, ויתן לו כסף וזהב לרוב. וישאל ממנו לבנות מקדש בהר גריזים בעבור מנשה הכהן, חתנו אשר לקח את בת סנבלט, הוא אחי עדו הכהן הגדול אשר בירושלם, כי לא אבה מנשה להוציא את אשתו מביתו, כאשר עשׂו יתר אחיו, אשר הוציאו הנשים הנכריות. על כן בדלוהו עדת החסידים מלכהן בירושלם, וילך עם אשתו אל סנבלט חותנו, וישב ((60)) עמו. על כן שאל סנבלט מאת המלך לבנות מקדש בהר גריזים להיות שם כהן חתנו. | ויאמר לו המלך: בנה המקדש אשר שאלת, רק השמר לך פן תהיה למוקש לכהן אשר בירושלם. וילך המלך לדרכו לקראת דריוש למלחמה, וסנבלט בנה את המקדש בהר גריזים. ויאמר אל מנשה חתנו: הנה לך מקדש ככתוב בתורתכם: ונתתה את הברכה על הר גריזים. ((65)) ויכהן מנשה אחי עדו בהר גריזים. ויהי המקדש הזה לאבן נגף ולצור מכשול, לפח ולמוקש למקדש יי אשר בירושלם ולכהניו, כי רבים מפריי עמנו היו הולכים בהר גריזים מדי שנה בשנה לחוג את חגם במעשׂרותיהם ובנדבות ובשלמים, ועוזבים את מקדש יי אשר בירושלם. ויתעשר המקדש הזה מאד ימים רבים, עד מלוך הורקנוס בן שמעון מבני חשמונאי, ((70)) ויהרוס את המקדש הזה, וישב כל העבודה אל מקדש אלהינו אשר בירושלם, הוא הורקנוס אשר מל את אדום, ויביאם בברית, ויאסרם בכבלי מילה.

ואלכסנדרוס הלך על דריוש למלחמה, ויצא דריוש לקראתו בחיל כבד. ותתגר מלחמה עצומה מאד בין פרס ובין מקדון, ויפל כל חיל פרס עם דריוש מלכם ביום אחד, וילכוד אלכסנדרוס את מלכות ((75)) מדי ופרס; בכל אשר יפנה ירשיע, ויכבוש כל מזרח ויפתח את כל מסתרי הודו ויבא עד הרי חושך וילך עד סוף כל הארץ, וימשול על כל מזרח עד עמודי אירכלאוס,[2] ועד ים החמר, וימשול בכל הגוים כאשר ימשול הרועה על עדרו. | והוא במזרח, ויכר את יום מותו, ויחלק את הארץ לארבעה ראשים ממשפחתו, המה תרויני[3] ארבעת שׂריגי יון, וימשילם בכל ((80)) ממשלתו, ויהיו לארבעה מלכים. המה היו ארבעה ראשי נמר, אשר אכלו את עם יהודה. לולי רחמי אלהינו, אשר עמד בפרץ והעיר את כהניו, אז אבד זכר יהודה מעל הארץ. | ויחלק אלכסנדרוס להם את הארץ ויסגור את כל משפחות צפונה בבריחי ברזל ובבניין חזק מאד, מים עד ים, לבלתי יצאו וישחיתו בארץ ממשלתו. וימת אלכסנדרוס במזרח, וימשלו ארבעה ((85)) ראשים האלה על כל הארץ.

הערות

הטקסט לקוח מ: פלוסר, דוד. תשמ״א/1981. ספר יוסיפון. ירושלים: מוסד ביאליק. כרך א, עמ׳ 54-60.
הוספתי ניקוד בשׂ וסימני פיסוק.
((בסוגריים כפולים)) מספרי השורות במהדורת פלוסר.

  1. הכוונה כאן לדריוש השני (שיני, בלשון יוסיפון), שהוזכר בסוף הפרק הקודם.
  2. כלומר הרקלס-הרקולס
  3. יש לקרוא, ככל הנראה - Troiani

נמצא בשימוש ב...


קישורים נוספים

ב