פרויקט קורנל - 173-197

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש
תחת עריכה חיפא 20:36 רוני רשף 18:36, 6 באוקטובר 2010 (UTC)
Crystal Clear app clock.png הדף נמצא כרגע בעבודה, נא אל תערכו אותו ואל תעשו בו שינויים אחרים.
ניתן כמובן לקרוא את הכתוב


חזרה לעמוד הראשי

הרפורמות של סרוויוס טוליוס

(173) עד תקופת הרפובליקא, נשאר זכר מועט ל'חוקה הקיורטית' (Curiate Constitution), שפינתה את מקומה לסדרה של צורות ארגון חדשות שהוכנסו במהלך ההיסטוריא הרומית. הרפורמא הראשונה והמפורסמת ביותר משוייכת, לפי המסורת, לסרוויוס טוליוס. נאמר, שסרוויוס טוליוס החליף את השיטה התלת-סיעתית, חילק את העם לשבטים חדשים והוציא לפועל את הקנזוס הראשון. הקנזוס לא רק שימש כמפקד לאזרחי רומא, אלא גם כאמצעי לחלוקת הרומאים למעמדות וקבוצות חברתיות בהתאם לממון ורכוש.  הרפורמות, כמו רומא עצמה, עברו תהליך ארוך של שינויים והתפתחויות והמצאת האזרחות הרומית מיוחסת לסרוויוס. קיים ברשותנו מידע רב העוסק ברפורמות בעיקר בזכות הכותבים דיוניסיוס , ליוויוס וקיקרו. אך אלו מתייחסים לרוע המזל דווקא למצב הרפורמות באמצע תקופת הרפבוליקא, אחרי תהליך של שינוי והתפתחות, ולא בתקופתו של סרוויוס.

בפרק זה, קורנל מנסה להתמודד עם הבעייתיות הזו על מנת לענות על שלש שאלות מפתח: 

  • האם ניתן לשחזר את השלב המוקדם ביותר של השיטה המיוחסת לסרוויוס טוליוס? 
  • האם ניתן לתארך את השלב המקודם ביותר לתקופתו של סרוויוס טוליוס, ואם לא - לאיזו תקופה כן? 
  • מה היתה מטרת הרפורמות? 

על מנת לענות על השאלות הללו, קורנל מוביל אותנו דרך כמה כיווני חקירה. סיכום זה יסקור לפי הסדר שהתווה קורנל את כיווני החקירה הללו ואת התוצאות והמסקנות שעולות מכל כיוון.

השבטים המקומיים

המסורת הרומאית מייחסת לסרוויס טוליוס את הרפורמא בחלוקה לשבטים של רומא. על פי אותה מסורת, סרוויוס החליף את שלושת השבטים ה"רומולאינים", במערכת שהתייחסה לשבטים בהתאם לאזור המגורים. שיטת החלוקה, ששרדה גם לאחר הרפובליקא, התבססה על החלוקה של השטח הרומאי באיטליה ל – 35 שבטים. 4 מתוכם ברומא עצמה (ראה רשימה), והיתר בשאר האדמה הרומית. אין ברשותנו מידע רב על התפתחות זו, אך אנחנו יכולים לומר בוודאות שבין השנים 387 - 241 לפנה"ס נוצרו 14 שבטים חדשים ושלאחר מכן הוחלט שלא לצרף שבטים נוספים אך כן להרחיב את השטח של השבטים הקיימים. כמובן שמותו של סרוויוס 148 שנים לפני שנוצרו 14 השבטים, מנע ממנו לקחת חלק ביצירתם.


אם כך, חשבון פשוט משאיר אותנו עם 21 שבטים שמקורם וזמנם פחות ברור. ישנן שתי סיבות להניח שמקורם לפחות בתחילת המאה החמישית לפנה"ס: האחת, העדר כיבושים משמעותים במשך כמאה שנים לפני 396 לפנה"ס (ובמיוחד כיבוש ויי בשנה זו שבעקבותיו נוספו ארבעת השבטים בשנת 387). הסיבה השנייה היא שליוויוס (2.21.7) כתב שבשנת 495 לפנה"ס, "מספר השבטים נהיה 21" (tribus una et viginti factae). דיוניסוס הניח שהיו 21 שבטים בתקופת קוריולאנוס (סביב 490 BC - 7.64.6). יש בעדותו של ליוויוס מכשול עקב השימוש במילה המעורפלת ורבת הפירושים: "נהיה". ייתכן שהפירוש הוא ש – 21 השבטים נוצרו בשנה זו, ובכך עונה ליוויוס על כל שאלותנו ומונע מאתנו את היכולת ליחס לסרוויוס רפורמא שנעשתה לאחר מותו. לחלופין, הפרשנות הסבירה יותר היא ששבט אחד או יותר הצטרפו לכמות השבטים שהייתה קודם וכך נאספו 21 שבטים. תמיכה לאפשרות השנייה ניתן למצוא בשמות השבטים (ראה\י רשימה). מבין 21 השבטים, היו ארבעה עירוניים ו-17 כפריים. מכלל 17 השבטים שהיו מחוץ לרומא, רק לאחד היה שם עם סיומת שמעידה שמקור השם הוא גאוגרפי ולא נגזר משם חמולה פטריקית:  Clustumina. החשיבות של אבחנה זו לדיון מצויה בעובדא שהשטח שעל שמו השבט נקרא, Crustumerium, נכבש רק ב – 499 BC לפי ליוויוס (2.19). קורנל גורס, שייתכן שבניסוח - "נהיו 21 שבטים" - מתייחס ליוויוס, לאירוע שבו האזור הכבוש החדש יוחס לשבט החדש. (175) עוד תמיכה לפרשנות השנייה נמצאת בשבט "Claudia". מקורו אומנם בשם של חמולה מוכרת  בשטח, אך חמולה זו היגרה לרומא רק בשנת 504 BC (על הגירת השבט ראה\י ליוויוס 2.16.5 ודיוניסוס 5.40.5). הרלוונטיות היא בכך שבשנת 495 BC, מנהיג החמולה נבחר למשרת הקונסול. ייתכן מאד שהכרתה של "Claudia" כשבט, היה חלק ממה שאפשר את המינוי. ההבחנות הללו לגבי שבט "Claudia" ולגבי שבט " Clustumina", מהווים את פסגת המסקנה שניתן להסיק מהמידע שיש ברשותנו ויתכן ששני השבטים נוצרו סביב אותו הזמן. 

21 השבטים הראשונים היו: 

Claudia Camilia Aemilia Suburana Esquilna Collina Palatina
Menenia Lemonia Horatia Galeria Fabia Cornelia Clustumina
Voturia Voltinia Sergia Romilia Pupinia Pollia Papiria


נותרו 19 שבטים, שאין באפשרותנו לתארכם וייתכן שנוצרו בתקופת המלכים, אך אפשרות זו אינה סבירה. המקורות שיש ברשותנו אינם מועילים לנו, כיוון שאינם עקביים. הפערים בדיווחים נעים בין הטענה שסרוויוס טוליוס יצר את כל 35 השבטים, דבר מופרך מיסודו, לבין הרעיון שהוא יצר את ארבעת השבטים הראשונים בלבד. דיוניסיוס ציטט את ונוניוס (Vennonius) שהיה סבור שסרוויוס יצר 21 שבטים כפריים, כך שהיו 25 שבטים בסך הכל (4.15 שסותר את 4.14). העדות הבעייתית ביותר מגיעה מדיוניסיוס, שמצטט את פאביוס פיקטור, שמספר לנו שסרוויוס חילק את השטח הפריפריאלי ל - 26 שבטים, כלומר עוד בתקופתו של סרוויוס היו 30 שבטים, ביחד עם השבטים העירונים. לכאורה, אין בעיה להשליך טיעון זה, שכן אנו יודעים ש"נהיו" רק 21 שבטים ב - 495 לפנה"ס. אך הטיעון, המופרך לכאורה, מקבל חיזוק בדיווח של וארו, שכתב שסרוויוס חילק את השטח הפריפריאליים ל – 26 אזורים. דיוניסיוס עצמו הטיל ספק באמינות פאביוס פיקטור וונוניוס אך ציין שקאטו ייחס לסרוויוס לפחות כמה שבטים כפריים, מבלי לציין מספר מדויק. הניסיונות הראשונים ליישב את הסתירות הללו הציעו שייתכן שרומא הייתה גדולה יותר בתקופתו של סרוויס טוליוס, ולאחר מכן התכווצה. רעיונות אלו הופרכו. (176)תיאוריה מקובלת יותר היא שהבדלים בין דיווחיו של וארו על 26 "אזורים" ודיווחיו של פיקטור על 26 "שבטים", מעידים שהם נותנים פרוש שונה לאותו מקור – כלומר, אכן הייתה חלוקה ל 26 , אבל לא של שבטים בצורה הרלוונטית לנו. יחידת החלוקה שמניחים שהייתה המקורית היא ל"פאגי" ("pagi"), שהיו יחידות קטנות בהרבה. אפשרות זאת נראת הגיונית כיוון שבמקומות אחרים, דיוניסיוס עצמו ביצע השוואה בין "פאגים" ו- "שבטים". ווארו כתב על 26 אזורים, לכן יכול להיות שהעניק פרשנות שונה מזו של פאביוס פיקטור לפאגי. אך זו השערה לא מבוססת משום שהיא מתבססת על משפט יחיד מבלי לדעת את ההקשר הכללי בו כתב ווארו אודות הענין. 


כיום, מרבית ההיסטוריונים נוטים להסכים שככל הנראה סרוויס טוליוס אכן חילק את רומא לארבעת השבטים העירוניים ואת האזור הפריפריאלי ל -26 יחידות קטנות יותר, ייתכן שהן היו אותן פאגי. בשלב כלשהו מאוחר יותר, נעשתה "רפורמא שנייה" שחילקה מחדש את האזורים הפריפריאליים - הפעם לשבטים. מספר השבטים היה מועט מיחידת החלוקה הקודמת, ומנה לא יותר מ – 17. את הרפורמא השנייה הזו, לא ניתן לתארך או אפילו לדעת האם נעשתה ברגע אחד או בשלבים. המידע הקיים מאפשר לנו להסיק כל דבר בין האפשרות שסרוויוס עצמו ביצע את ה"רפורמא השנייה" (וחילק את השבטים הפריפריאליים ללא יותר מ-15 יחידות, משום שקלאודיא וקלסטומינא תוארכו לאחרי שנת 504 BC) ועד לאפשרות שהיא נעשתה רק ב 495 לפנה"ס, אז "נהיו 21".


גם אם לא ניתן לתארך את הרפורמא השנייה, היו ניסיונות לבדוק, שוב דרך שמות השבטים, האם מקורם בשנות המונרכיא או הרפובליקא? חשיבות רבה ניתנה לעובדא שעשרה מתוך שמות השבטים הינם על שם חמולות פטריקיות, ששמן מופיע בפאסטי הקונסולארי מהרפובליקא המוקדמת. חוקרים רבים טענו, שעובדא זו מעידה שהשבטים נוצרו בתקופת הרפובליקא, והם הוסיפו וטענו שלא סביר ששלטון מונרכי פופולארי יחפש לחזק את האריסטוקרטיא על ידי קריאת שבטים על שמה. יש בעיא בטענה לפיה שמות השבטים מצביעים על תקופת ראשית הרפובליקא. 


(177) קורנל לא מקבל טיעונים אלה. הוא מצביע על העובדא שבאותו הפאסטי, 6 מהחמולות שעל שמן נקראו שבטים לא מצוינות כלל. חלק נוסף מהחמולות המוזכרות בפאסטי, עלו לגדולה והשיגו חשיבות רק בשנת 480 לפנה"ס או מאוחר יותר. לעומת זאת, חמולות שחשיבותן בתקופה המוקדמת של הרפובליקא הייתה גבוהה, לא כינו שבטים על שמן. כלומר, אין אפשרות למצוא התאמה עקבית בין שמות החמולות וחשיבותן לבין שמות השבטים. כיוון שאנחנו יודעים שב – 495 לפנה"ס היו כבר 21 שבטים, אין גם מקום להניח שחלק מהשבטים נוצרו כאשר חשיבות החמולות עלתה. אם כבר, לפי קורנל, הרי שאזכור חלק מהחמולות בשלב מוקדם כל כך, מעיד שהם היו חזקות דיו לקבל שם שבט כבר בזמני המונרכיא. הטענה שמלך לא יכנה שבטים על שם קבוצות אריסטוקרטיות גם היא אינה וודאית - חוסר הידע שאנו סובלים ממנו, משאיר אפשרויות סבירות לחלוטין, שמלך נאלץ להיענות לדרישות האריסטוקרטיא לא פעם, ואכן קיים מידע שלפטריקים היו פריווילגיות גם בתקופת המלכים. בעניין השבטים שלא נמצאו להם חמולה פטריקית תואמת, קורנל מציע את האפשרות שהם על שם שבטים שירדו מגדולתם (יתכן שבעקבות המהפכה) או שאין לנו מידע עליהם. אפשרות זו סבירה יותר מאשר האפשרות לפיה שמות לא מוכרים היו על בסיס גאוגרפי (למשל, שבט רומוליא יכל להכנס לקטגוריא הזו אלמלא אחד מבניו, ט.רומיליוס רוקוס ותיקנוס, הופיע ברשומות הפאסטי בשנת 455 BC וכאחד מהדקמווירים בשנת 451 BC). אין עדויות לשבטים פריפריאלים מוקדמים שנקראו על בסיס אזור גאוגרפי ומקומות ששמם המודרני מזכיר שם של שבט קדום נקראו כנראה על שם השבט שישב בהם ולא ההיפך. קשה להעריך מה הייתה מערכת היחסים בין השבטים לקנטוריות, על כך ידובר בהמשך. 

(178) רפורמת השבטים שינתה את בסיס האזרחות הרומית והגדירה מחדש את הקשרים בהם יחידים רומאים היו קשורים לאוכלוסייא. השבטים הרומאים הישנים והקוריות שנשלטו על ידי שבטים אריסטוקרטיים נחלשו משום שהבסיס לחברות בשבט נהיה אזור מגורים והרשמה בקנסוס. לסיכום, באמצעות התבוננות בשמות השבטים ובמידע העומד לרשותנו, מצליח קורנל לתת לנו תאריך מקסימלי של 21 השבטים הראשונים, שהוא 495 לפנה"ס. באמצעות אותם שמות ואותו מידע, הוא נוטה לתארך את רוב השבטים לתקופת המונרכיא דווקא, אך אין מספיק חומר על מנת לענות על שאלה זו מעבר לכל ספק. בכל מקרה, הוא מצליח להפריך טענות על כך שהשמות מעידים דווקא על מקור רפובליקני - והשאלה נותרת בעינה.


ארגון הקנטוריות

(179) עד עתה, עסקנו בשאלת תיארוך הרפורמות, אך לא בשאלה של "מה הייתה מטרתן?". החלוקה לשבטים שינתה את הבסיס לאזרחות רומאית והגדירה מחדש כיצד אזרח רומאי היה קשור לקהילתו. מעתה, חברות בשבט כמו גם אזרחות רומאית הייתה תלוייה במקום המגורים ורישום לקנזוס, שאורגן באופן מקומי על ידי השבטים. על מנת להבין טוב יותר את אופי הקשר בין הקנזוס והשבטים, נביט ב מוסד הקנטוריות שהנו תוצר של הקנזוס. נאמר שסרוויס טוליוס חילק את העם לפי ממון ורכוש ולאחר מכן ביצע חלוקה ליחידות קטנות יותר שנקראו קנטוריות. בתוך הקנטוריות עצמן בוצעה גם חלוקה על פי גיל, יוניורס (גברים בגילאי 17-45) וסניורס (46-60) (ראה טבלא), שהבהירה את אופי הצבאי של החלוקה. הצעירים נשלחו לחזית בעוד המבוגרים יותר נשארו כסוג של "משמר הבית". את המידע שליוויוס ודיוניסיוס מספקים לנו על אופי החלוקה קורנל מסדר בטבלא הבאה:


מעמד
רכוש (assess)
שריון
נשק

ותיקים

(45 עד 60)

צעירים

(17 עד 40)

סה"כ
I
100,000
קסדה, שריון מעגלי, מגני רגלים, אפוד מגן.
חנית וחרב
40
40
80
II
75,000
קסדה, שריון מלבני, מגני רגלים.
חנית וחרב
10
10
20
III
50,000
קסדה, שריון מלבני.
חנית וחרב
10
10
20
IV
25,000
[שריון מלבני] חנית וכידון [חרב]
10
10
20
V
11,000 [12,500]
אין
קלע, אבנים, [כידון]
15
15
30

סה"כ חי"ר: 170. יחידות נוספות: פרשים : 18, מהנדסים : 2, מוזיקאים : 2 מעמד נמוך : 1 מספר כולל: 193. כל הדברים שכתובים בתוך סוגרים מרובעים [ ] הם דברים שליוויוס (1.43) ציין אבל דיוניסיוס (4.16-18) לא.


(180) הדעה הרווחת במחקר היא שמערכת זו לא הייתה קיימת בתקופתו של סרוויוס טוליוס. על אף שהחלוקה לצערים וותיקים, כמו כלי הנשק, מעידים על ייעוד צבאי של הקנטוריות, קשה להאמין שהטבלא למעלה משקפת שימוש כזה. את ההתנגדויות לרעיון הצבאי ניתן למצוא במספרי הכוחות המתוארים. ראשית, כמות העשירים גבוהה מאלה השייכים למעמדות אחרים ובחלוקה הסרוויאנית המצב היה הפוך (קיקרו rep. 2.39, דיוניסיוס 4.18.2). חלוקה סוציאלית זו מעידה על ניסיון לחזק את כוחם של העשירים בפועל, ולא על חשיבה מכוונת לצרכים צבאים. ההתנגדות השנייה נמצאת בשיווין שקיים בין הצעירים לוותיקים, שוב מדובר על שיקול שנועד לחזק את קולם של הוותיקים ולאו דווקא ניצול אסטרטגי של יחס הכוחות שסביר שעמד על 1:3 לטובת הצעירים. כל אלה מנחים אותו להאמין שהמידע המוצג על ידי ליוויוס ודיוניסיוס מתייחס לארגון הקנטוריות בשלב מאוחר יותר, במאה 3 או - 4 BC, כשלארגון כבר הושרש האופי הפוליטי כחלק מאסיפת הקנטוריות. אנחנו עדיין יכולים להסיק שבעבר אכן היה אופי צבאי לחלוקה מחדש, ועל כך ידובר בהמשך. זאת ועוד, מספר הקנטוריות במעמדות השונים היה כנראה ביחס הפוך להתפלגות האוכלוסייא. 


קיימים הבדלים מעטים אך בולטים בין העדויות של ליוויוס לאלו של דיוניסיוס. ניתן להסיק מההבדלים הללו שהשניים הסתמכו על מקורות שונים, אך מצד שני הדמיון הרב מעיד שלפחות חלק מהמידע במקורות השונים של שניהם נשאב מאותו מקור (כיום מניחים שמדובר במסמך בשם  discriptio classium - תיאור המעמדות). מבחינת שאלת התיארוך, העובדא שמרבית ההבדלים נמצאים בכלי הנשק מעידים על תוספת מאוחרת ומלאכותית ולכן יש לבחון אותה בזהירות, משום שבמסמך זה כנראה לא היה אזכור של פריסת כלי הנשק. המירב שניתן להפיק מההבדלים בנוגע לכלי הנשק הוא האבחנה בין החיל המשוריין היטב של שלושת המעמדות הראשונים והחיילים המשוריינים קלות של מעמדות 4 ו-5. נקודה זו חשובה להמשך.


(181) חברות במעמד נקבעה לפי ערך נכסי המשפחה, והייתה תקפה לאבי המשפחה (פאטר פאמיליאס) ולגברים בפוטסטאס שלו. ההערכה מבוצעת באסס או 'as', שזו לירה של ארד (ברונזא), מטבע שנכנס לשימוש בשלב מאוחר יותר. רבים אף העריכו שמדובר במטבע שנקרא "אס משושה", שהיה שווה שישית מאס המקורי והוכנס לשימוש ב– 211 לפנה"ס, דבר שמשמעותו איחור החלוקה להרבה אחרי זמנו של סרוויוס. קורנל מדגיש שמדובר ביחידה כלכלית, שאפשרי שהייתה בשימוש הרבה לפני שקיבלה גושפנקא מדינית. יתרה מכך, אפילו אם נקבל את הרעיון שהאסס במקורות מתייחס לאותו מטבע מאוחר – הרי שייתכן שמדובר בשינוי שנעשה במקורות, ולא בחלוקה. דיוניסיוס עצמו לדוגמא, כתב את הערכים בדרכמאות יווניות על מנת להתאימם לקהל שלו, לכן באופן דומה יכול להיות שמישהו מאוחר יותר החליט להתאים את המספרים לערכים של ימיו.

ארגון הקנטוריות והתיאוריה של Fraccaro

(181-182) בעבודתו ציין פליניו פראקארו (P. Fraccaro, inAtti II congresso naz. studi Romani (1931), 91-97) שארגון הקנטוריות, כפי שתואר על ידי ליוויוס ודיוניסיוס, היה מבוסס על מבנה של הלגיון הרומי. לאורך ההיסטוריא הארוכה שלו, הלגיון הכיל 60 קנטוריות של חי"ר כבד, מגובה על ידי מספר קטן יותר של חי"ר קל, הוליטים. ברפובליקא התיכונה הוליטים היוו כ40% מהכוחות המשוריינים, ובכך הגיע מספרם לשווה ערך ל -24 קנטוריות, למרות שהוליטים לא היו מקובצים בקנטוריות.

בסכמא הסרוויאנית ניתן למצוא חלוקה דומה בהבדלים בין המעמדות. מעמדות 1-3 היו עם חימוש כבד בעוד שמעמדות 4-5 הורכבו מחי"ר ללא שיריון או מגן ונשאו רק נשק התקפה קל. פראקארו ציין שבמידה שחלוקה הזו התקיימה ביחידות השדה של הצבא הסרוויאני, התוצאה היא 60 קנטוריות של חי"ר כבד בשלושת המעמדות הראשונים (40+10+10), מגובים על ידי 25 קנטוריות של חי"ר קל מהמעמדות ה-4-5 (10+15).

בנוסף פראקארו ציין שתי עובדות מסקרנות על הצבא הרומי בתקופת הרפובליקא. ראשית, למרות שקנטוריא משמעותה יחידה של 100 איש, הלגיון הרפובליקני הסטנדרטי על 60 הקנטוריות שלו לא הכיל 6000 איש, אלא 3000 איש אליהם נוספו 1200 וליטים (ולא 2400). כלומר, סה"כ הכיל הלגיון 4200 איש, ההרכב השלם של לגיון על פי פוליביוס (6.20.8) שנית, הצבא הרומי בתקופת הרפובליקא תמיד הכיל יותר מלגיון אחד. משנת 311 לפנה"ס ואילך, המספר הסטנדרטי היה 4 ליגיונות, אך לפני כן הצבא הרומי הכיל שני ליגיונות. הצגת העובדות בדרך זו מעלה הסבר לשתי אי התאמות אלו. צבא שמכיל שני ליגיונות של 3000 איש של חי"ר כבד (ועוד 1200 וליטים) מוכרח להיות תוצאה של חלוקה של ליגיון בודד המכיל 6000 חי"ר כבד (+2400 וליטים) לשני חצאים.

ההנחה הגורסת שהיה רק ליגיון אחד של 6000 חיילי חי"ר כבד מבוססת לא רק על המשמעות המילולית של המונח קנטוריא, אלא גם על העובדה שהמונח legio פירושו המילולי הוא levy, והוא מוכרח להתייחס לכל הצבא. בנוסף לכך, ברפובליקא, לכל לגיון היו 6 טריבונאטים צבאיים, וכל טריבון היה במקור מפקד של משלחת שבטית המונה 1000 איש. משמעות מקורית זו משתמעת מהעובדה שבמקורות יוונים המילה טריבון מתורגמת כמילה שמשמעותה- מפקד של 1000.

מדוע צריך היה הליגיון המקורי להתחלק לשני ליגיונות? פראקארו מצא את התשובה בטענה שכבר הועלתה על ידי היסטוריונים צבאיים כמו H.Delbruck[1] ו G.Veith[2]. הם טענו ששינוי כזה במבנה הצבא התרחש כנראה בתחילתה של הרפובליקא כאשר שני שליטים שווים (הקונסולים) החלו לחלוק את הפיקוד שלפני כן היה בידי מלך אחד. פראקארו קיבל טיעון זה, והסיק שמשום שהליבה של הארגון הסרוויאני הייתה חלוקה של גברים בגיל צבא אל תוך יחידות שמשוחזרות במבנה של הליגיון הרומי, החלוקה חייבת הייתה להיווצר בתקופה שבה היה רק ליגיון אחד המבוסס על חילות של 6000 חי"ר כבד המחולקים ל-60 קנטוריות. מכאן נובע שהאירגון הסרוייאני היה מוקדם יותר מהקונסולאט. במילים אחרות, הוא נוצר תחת שלטון המונרכיא. 

(183) לפי ההנחה של פראקארו אנחנו יכולים לשחזר את ההיסטוריא של הצבא הרומי בצורה הבאה: במקור, הצבא הכיל 3000 חי"ר, 1000 מכל שבט. 100 מתוך כל 30 הקוריות. במהלך תקופת המונרכיא הצמיחה של רומא הובילה לגידול בכוח האדם ואף להכפלתו (דיוניסיוס הציע שההכפלה התרחשה כשרומולוס הביס את קאינינא, 2.35.6. ליוויוס הציע דבר דומה, בתקופת הריסת אלבא לונגא 1.30.1). ניתן לראות שסרויוס טוליוס הושפע מהצבא הקדום ולקח משם לא רק את רעיון הקנטוריא כיחידת הבסיס, אלא גם את מספר הקנטוריות-60.

ישנו הסבר נוסף אשר יכול להתקבל על הדעת יותר מזה של פראקארו, והוא שהייתה זו מדיניות האזרחות החדשה שהנהיג סרוויוס שגרמה לצמיחה בכוח האדם. סרויוס נתן אפשרות למהגרים וקבוצות מנודות להתאזרח וכך למעשה הגדיל את מספר האזרחים ואת כוח האדם הזמין לגיוס צבאי.

ההופליט ומערך הפלנקס

העדויות העיקריות מאששות את מה שניתן היה לצפות שיהיו דרישות הצבא בתקופה הארכאית, בעיקר שמטרתו העיקרית של הקנזוס הייתה לרשום את כל מי שהיה כשיר לשירות צבאי הן מבחינה פיסית והן מבחינה כלכלית (משום שהחיילים בתקופה ההיא קנו לעצמם את הציוד הצבאי). בתוך הקבוצה הזו היה צריך לעשות אך ורק הפרדה אחת - בין אלו שיכלו לשרת בחי"ר הכבד לבין אלו שיכלו לשרת רק בכוחות החי"ר הקלים (וליטים). כלומר, לא הייתה בהתחלה אבחנה על בסיס גיל (בין היוניורס לסניורס). (184) הוכחה להפרדה זו ניתן למצוא במקורות האנטיקווארים, שמתייחסים להבדל בין מעמד ה-classis לבין השאר, או בלטינית ה-infra classem (הטקסט החשוב מכולם הוא ה-Gellius 4.13, שכתב שלקלאסיס היו 125 אלף אסס או יותר ולכל השאר פחות).

הפרדה זו מוכרת עוד מהזמנים בהם הclassis היו החלק המשמעותי של הצבא. את המילה, שמקורה במילה הלטינית calare (לזמן, לגייס), אפשר למצוא בהקשרים בו משמעותה בהכרח יחידה צבאית. הטיעון המשכנע ביותר לטענה זו הוא זה של G.W.bostford, שטען שה-classis הכילו אך ורק את אלה שיכלו לספק לעצמם שריון כבד ונדרשו להלחם בצורה של המערך ההופליטי היווני.

ההופליט היווני היה חייל בעל חימוש כבד, אשר נשא קסדה כבדה לראשו, לבש שריון גוף עשוי מברונזה, שריון לרגל ונשא מגן עגול מצופה ברונזה (hoplon). ברם, ההגנה שסיפקו המגן והשריון גרמו להפחתה במהירות ויכולת התמרון של החייל, לכן חייל כזה היה יעיל אך ורק כאשר לחם לצד הופליטים אחרים, במבנה שנקרא פלנקס.

הפלנקס- מערך מסיבי המורכב מהרבה הופליטים, היה בלתי מנוצח כל עוד החיילים בשורה שמרו על מקומותיהם ובצעו את תפקידם כיאות. כאשר צורת לחימה זו הופיעה בעולם היווני (בערך בשנת 700 BC) היא דיכאה באופן אוטומטית כל צורת לחימה אחרת. עד שנת 675 BC מערך הפלנקס הפך להיות שיטת הלחימה המרכזית ביוון, ולכן ניתן להסיק שצורת לחימה זו התפשטה לכיוון איטליא כבר במהלך המאה השביעית BC, הנחה שיש לה ביסוס על סמך ממצאים ארכיאולוגים בשטח. ההנחה שהרפורמא הסרוויאנית ביססה את עצמה על אימוץ הטקטיקא ההופליטית ברומא מקובלת מזה זמן רב. 


Hoplite.jpg

מחקרים ארכיאולוגים, בעיקר של קברי לוחמים, מראים כי התפתחות זו התרחשה במהלך המאה השישית BC. ממצא זה מחזק את ההנחה המסורתית לתאריך המקורי של הרפורמא, לא מאוחר מאמצע המאה החמישית BC. (185) השריון והנשק, שכביכול נישאו על ידי שלושת המעמדות הראשונים, עקביים לחלוטין לגוף הלחימה הכבד של הפלנקס. אמנם רק לחיילים מהמעמד הראשון היה את המבנה השלם של ההופליט שכלל את המגן העגול clipeus ואילו החיילים במעמדות 2-3 נשאו מגן מוארך וכמות קטנה יותר של נשק מגן.

העדויות שיש בידנו מאפשרות שתי דרכים לשחזר את ה-classis המקוריים של סרוויוס והתפתחותם. ראשית, ישנה אפשרות שהליגיון הסרוויאני המקורי היה מורכב ממה שמאוחר יותר הפך למעמד הראשון והכיל בתוכו 40 קנטוריות. שאר האזרחים השתייכו ל-infra classem. השערה זו מחוזקת על ידי גאליוס לעיל ופסטוס אשר מיידע אותנו על כך שהמעמד הראשון נקרא גם classis clipeata, כלומר ההפרדה נעשתה ע"י המילה clipeata. תיאוריה זו עולה בקנה אחד עם ההצעה שארבעת השבטים שהקים סרוויוס סיפקו 40 קנטוריות לוחמות. ההתרחבות מ40 קנטוריות ל-60 יכולה להיות מוסברת בדרך הבאה: בשלב מסוים ה-infra classem חולקו ל-4 תת קבוצות (מעמדות 2-5), לאחר מכן הוחלט להוסיף את השתיים העליונות ל-classis המקורי, כל אחת מהן הכילה 10 קנטוריות וכך נוספו עוד 20 קנטוריות ל-40 הקיימות.

הסבר נוסף משתלב עם התיאוריה של פראקארו והוא שהליגיון הסרוויאני הכיל 60 קנטוריות וזוהה עם ה-classis. כאשר נעשתה חלוקה חדשה על פי רכוש היה צורך לפצל את ה-classis ל-3 מעמדות ואת ה-infra classem לשני מעמדות (הם מעמדות 4-5) והמעמד הנמוך, הפרולטריון. מאז, המילה classis התייחסה אך ורק למעמד הראשון ולכן נהיה קטן יותר, משום שהאנשים ממעמדות 2 -ו3 השתייכו לאינפרא קלאסם.

חשוב לציין ששינויים אלה לא גרמו לשינוי בארגון הצבאי. הליגיון המשיך להכיל 60 קנטוריות של חי"ר כבד ונתמך על ידי הוליטים. האבחנה מתבטאת בכך שההבדל בין החימוש הכבד לחימוש הקל לא התבסס על השתייכות לאחד המעמדות, אלא הפך להיות הגדרה בעניינים חברתיים-חוקיים.


התפתחויות נוספות

(186) קשה להאמין שלחלוקת האזרחים למעמדות בהתבסס על רכוש הייתה מטרה צבאית. אמנם ליוויוס ודיוניסיוס מתארים את המעמדות על פי סוגי נשק, אך זה נראה מלאכותי. למשל, הרעיון שמעמדות 2-3 יוסדו במטרה להבדיל בין אנשים שיכלו לספק לעצמם שריון לרגל לבין אלה שלא הוא אבסורדי. יחד עם זאת, סביר להניח שבצבא שאנשיו סיפקו את ציודם בעצמם היו הבדלים קלים בציוד בו השתמשו. כמו כן קשה להאמין שהייתה תקופה בה חלק מהצבא הרומי השתמש במגן עגול וחלק אחר במגן מוארך.

ככל הנראה הסקוטום הוא פיתוח מאוחר יותר שמטרתו הייתה להחליף את המגן העגול. שינוי זה התרחש כאשר הפלנקס פינה את מקומו לצורת לחימה חדשה במאה ה-4 BC (ליוויוס 8.8.3, דיודורוס 23.2.1). ולמרות כל זאת, נראה מאוד לא סביר שהחלוקה ל-5 מעמדות נוצרה במטרה להפריד בין היחידות השונות בצבא.

האזרחים פוזרו בין המעמדות בצורה כזו שהמעמד הראשון שהכיל את האנשים העשירים ביותר היווה חלק קטן יחסית מהאוכלוסייה אך הורכב ממספר קנטוריות השווה כמעט במספרו לסכום הקנטוריות של שאר המעמדות. כמו כן, באותה תקופה חולקו המעמדות לשתי קטגוריות, סניורס ויוניורס, כאשר בשתיהן מספר שווה של קנטוריות. נראה כי החלוקה המספרית בין המעמדות התבצעה בניגוד למבנה החברתי והדמוגרפי של הקהילה ולא התאימה למטרות הצבאיות. להיפך, נראה כי להנהגת השיטה החדשה היתה יותר מטרה פוליטית מאשר צבאית. הקנטוריא הצביעה כיחידה אחת באסיפת הקנטוריות, כאשר החלוקה נעשתה בצורה כזו שהמבוגרים יכולים היו לנצח את הצעירים והעשירים יכולים היו לנצח את העניים, כלומר לטובת המעמדות החזקים והשמרניים ברומא.

(187) למערכת החדשה היה גם מימד כספי. למשל, הנהגת מס הרכוש שנכנס לשימוש בשלהי המאה החמישית BC ונקרא Tributum היה תקף לכל המעמדות. אין לנו הרבה מידע לגבי החלוקה עצמה, אך אפשר להניח שזו התבצעה בצורה הבאה: המדינה החליטה על הסכום אותו היא צריכה לגבות, חילקה את הסכום במספר הקנטוריות וכך הוחלט מה יהיה הסכום שכל אזרח יצטרך לשלם. חמשת המעמדות פוצו על ידי הטבות פוליטיות. כך בדיוק מתוארת החלוקה בכתביו של דיוניסיוס (4.19), למרות שהוא עשה שתי טעויות משמעותיות. ראשית, הוא הניח שבסיס המערכת של חמשת המעמדות היה למטרת גיוס צבאי, ולכן העול של הגיוס לצבא ותשלום המיסים גם יחד נפל בעיקרו על המעמד העשיר. שנית, הוא ייחס את שיטת חמשת המעמדות לסרוויוס טוליוס. למען האמת, שיטת חמשת המעמדות נוצרה כרפורמא לשיטה שהנהיג סרוויוס.

האם ניתן בכלל לתארך רפורמא זו? סביר להניח שהיא התרחשה בשלהי המאה החמישית ושהיא קשורה בדרך כלשהי לחדשנות שמתועדת על ידי ליוויוס במהלך השנה 406 BC. אז התחילה רומא לראשונה לשלם משכורת לחייליה כדי לפצות אותם על אובדן ההכנסה במהלך המערכות המתמשכות (ליוויוס 4.59.11-60.8, דיודורוס 14.16.5). בתאריך זה הונהג גם המס הזה, הוא מס הרכוש. זה הקשר מתאים לחלוקה לחמישה מעמדות, כך חולק נטל המס בהתאם למצב הכלכלי של האנשים ובהתאם, הם קיבלו זכויות פוליטיות כפיצוי על תשלום המס. סביר להניח שהמבנה החדש של הקנטוריות איבד כל קשר לגיוס הצבאי. למשל, קשה להאמין ששני שליש מהחי"ר הכבד באמת נלקח אך ורק מהמעמד הראשון ורק שישית מהכוחות היו ממעמדות 2-3. קורנל טוען שהרגע בו הגוף האזרחי התחלק לחמישה מעמדות על בסיס רכוש, היה בדיוק הרגע שבו מערך הקנטוריות נותק מהצבא. מעתה ואילך, הליגיונות גויסו מכל המעמדות (למעט הפרולטריון). בתוך הקבוצות הללו ההבדלים בציוד ובהכשרה היו מבוססים על גיל ולא על מעמד כלכלי (למעט הוליטס, המשוריינים קלות, שהיו הצעירים והעניים ביותר, לפי פוליביוס 6.21.7). (188) שינוי זה עולה בקנה אחד עם הצגת הטקטיקא החדשה- המערכת המניפולרית, במקום המערכת הישנה של הפלנקס. הקנטוריות המשיכו להתקיים למרות שתחת המערכת המניפולרית לא היה להן שום תפקיד טקטי. תהליך הגיוס לא התקיים על פי מעמדות או קנטוריות אלא על פי שבטים.

בשלהי המאה החמישית היה ארגון מחדש של המבנה הפוליטי בקהילה, שכלל רפורמא צבאית. רפורמא זו כללה משכורת לחיילים, סוגי שריון ונשקים חדשים ושיטות לחימה חדשות. ליוויוס אישר שחידושים אלה התרחשו בו זמנית (8.8.3). הקנטוריות שבקומיטיא קנטוריאטא לא היו קשורות יותר לקנטוריות של הלגיון, שהמשיכו להתקיים באופן רשמי למרות שלא הייתה להם משמעות טקטית יותר. הגיוס נעשה לפי שבטים ולא לפי קנטוריות. גברים בגיל גיוס שהיה בידיהם את מינימום הרכוש שנדרש לצורך גיוס צבאי זומנו לרומא וקובצו לתוך השבטים. לאחר מכן, הטריבונים של הליגיונות בחרו לפי תור מתגייסים מתוך כל שבט. הסדר שבו הם בחרו הוחלט על ידי הגרלה. מערכת זו, המתוארת על ידי פוליביוס, פעלה לפני המלחמה הפונית השנייה ונוסדה ככל הנראה עם שאר הרפורמות בשנת 406 לפנה"ס. מסקנה זו ובמיוחד מתן משכורת לחיילים היא עקבית להשערה שמתקופה זו ואילך השירות הצבאי חדל להיות זכותן המיוחדת של הקבוצות העשירות והיה פתוח לכל האזרחים שיכלו לעמוד בדרישות המינימאליות. בתקופה זו רומא החלה לדרוש כספים (וציוד לוגיסטי כביגוד) מאויביה המנוצחים, משום ששילמה לחייליה וסיפקה להם מזון וציוד. 

(189) ניתן לסכם ולומר שבראשית דרכו, ארגון הקנטוריות היה בנוי מחלוקה לשתי קבוצות: הclassis והinfra classem. מבנה זה שונה בשנת 406 BC כתוצאה ממניעים פוליטיים וכספיים למבנה של חמישה מעמדות שהתחלקו ליוניורס וסניורס. כמו כן, פראקארו מציין נקודה חשובה והיא שאם ארגון הקנטוריות היה עובר את הרפורמא שלו דווקא במהלך תקופת הרפובליקא, המסורת הרומית לא הייתה מתעקשת לייחס אותה דווקא למלך.

המערכת הסרוויאנית התרכזה ככל הנראה ב-classis של 60 קנטוריות, אפשרות סבירה יותר מאשר 40 קנטוריות. משמעות הדבר היא שבמהלך המאה ה-6 BC רומא הייתה מסוגלת לגייס צבא בסדר גודל של 6000 חיילים. על פי הסטנדרטים של העולם העתיק, מדינה עם יכולת צבאית כזו הייתה גורם משמעותי ומאיים בעולם הים תיכוני. אם נחבר את כל העדויות הללו יחד עם עדויות ארכיאולוגיות, ניתן להסיק שהמסורת צודקת בכך שהיא מייחסת את ה-classis לסרוויוס טוליוס. הקנטוריות היו בתחילה יחידה צבאית ורק לאחר מכן הוסבה לגוף שמטרותיו פוליטיות. חוקרים טענו שהמטרה של הרפורמא של סרוויוס טוליוס היתה ליצור צבא של הופליטים תוך שימוש בשיטת הפלנקס. לפי גישה זו, הצבא המוקדם יותר השתמש בשיטת לחימה לא מאורגנת ועם כלי נשק מיושנים. שדה הקרב היה מורכב מדו קרב בין שני אריסטוקרטים שהוכשרו לכך. אך אין סיבה להאמין שההופליט החל כתוצאה מהמהפכה הסרוויאנית. עדויות ארכיאולוגיות מצביעות על שימוש בשיטת ההופליט במרכז איטליא כבר במאה השישית BC. סרוויוס הציג דרך חדשה לארגון הצבא, שיחד איתה הוגדרה מחדש האזרחות. 

(194) על פי הערכתו של קורנל לגבי התפתחות הקנטוריות, ניתן להניח שתחילה הארגון הוצג כמערכת חדשה לארגון הצבא ורק בשלב מאוחר יותר הפך להסדר עם מטרות פוליטיות. אך האם ארגון צבאי יכול להיות מופרד לחלוטין מהפוליטיקא? שאלה זו משמעותית בייחוד לגבי ערים בעולם העתיק, בהן שירות צבאי לא היה תפקידן של קבוצות מקצועיות שהוכשרו לכך אלא חלק בלתי נפרד מהאזרחות. בנסיבות מסוג זה, כל שינוי בארגון הצבאי הוביל בסופו של דבר לשינוי בפוליטיקה ולהיפך.

מה שסרוויוס טוליוס הציג הייתה דרך חדשה לארגן את הצבא בד בבד עם הגדרות חדשות של אזרחות. לפני כן, הצבא היה מבוסס על שלושה שבטים של רומולוס, שהיוו פדרציא של קבוצות חמושות שהסתמכו על פלגים אריסטוקרטיים ששלטו בכל. סרוויוס שינה כל זאת, על ידי כך שהציג את השבטים כבסיס לאזרחות, אפשר למהגרים וקבוצות מנודות להיקלט בחברה הרומית ואירגן את המעמדות על פי הקנטוריות.


קנטוריות ושבטים: הבעיות

עלינו להכיר בעובדא שהיה קשר בין קנטוריות לשבטים, למרות שלא ידוע איזה קשר בדיוק. ידוע כמעט בוודאות שקנטוריות לא היו תת יחידות של שבטים ולא היה קשר מספרי ישיר ביניהם. הדעה המקובלת, שסרוויוס טוליוס ייסד רק ארבעה שבטים, קשורה להיפותזא שהקלאסיס כללו רק ארבעים קנטוריות. אמנם ניתן להניח שכל שבט הורכב מ-10 קנטוריות (הנחה מעניינת במיוחד אם נכיר בעובדא שכל אחד מהשבטים של רומולוס גם היה מורכב מעשר קנטוריות), אבל הנחה זו רק דוחה את הבעיא, כי אז עלינו להכיר בכך שמערכת כזו צריכה הייתה לעבור שיקום כאשר הוצגו שבטים חוץ עירוניים. 

חלק מהחוקרים הציעו את הרעיון שהמערכת המאוחרת התבססה רק על עשרים שבטים מקומיים והציעו שחזורים מפורטים של יחסים בין עשרים השבטים המוצעים והקנטוריות. אך התיאוריות האלה נתקלו בהתנגדויות שקשה מאוד להתגבר עליהן:

  1. התיאוריות האלה מניחות שהייתה תקופה כאשר מספר השבטים היה קבוע, 20. זה מתנגש עם הצהרת  טיטוס ליוויוס על קיומם של 21 שבטים בשנת 495 לפנה"ס ודורש הנחה שהשבט ה-21 , "Clustumina" - לא הוסף עד לסוף המאה החמישית BC. קורנל לא מסכים לכך. לדעתו בכלל לא היה זמן שבו היו 21 שבטים, וסביר יותר שמספר השבטים קפץ ישר מ-19 ל-21 כאשר התאספו שני שבטים חדשים, הם "Claudia" ו"Clustumina" בשנת 495 BC.
  2. אם הקשר בין השבטים והקנטוריות היה קשר מספרי קבוע,  לא יתאפשרו שינויים בגודל או במבנה של הארגון האזרחי. כדי שארגון כזה יעבוד, כל השבטים יצטרכו לכלול בערך את אותו מספר אזרחים וגם את אותו המבנה הסוציאלי. במיוחד בכל מעמד כלכלי צריך שיהיה כמעט אותה כמות האנשים שמתאימים לשרות צבאי בכל שבט. לדעתו של קורנל זה בלתי אפשרי, כי כל ניצחון במלחמה או הגירה שינו את הארגון האזרחי.

ברומא הייתה חברה דינאמית מאוד, עם אוכלוסייה שגדלה באופן קבוע, ומבנה סוציאלי משתנה. קשה להניח שסרוויוס טוליוס או כל רפורמאטור אחר היה מכניס מערכת שהייתה דורשת אוכלוסייא סטטית, כדי שהמערכת תתפקד באופן נורמאלי.  קורנל חושב שהדיון הזה יכול לתת מפתח לפתרון הבעיא. ניתן להניח שמוסדות שנוצרו ע"י רפורמות של סרוויוס היו גמישות כדי להתגבר על כל שינוי בארגון האזרחי. הדוגמא הטובה ביותר לעניין היא הקנזוס. התכונה הנפלאה ביותר של הקנזוס הרומי, ששינתה אותו מהמוסדות שניתנים להשוואה בחברות העתיקות האחרות, היא שהוא הורכב לקבוצות חדשות באופן קבוע בערך כל 5 שנים. בסוף כל קדנציא השלטונות ניהלו קנזוס [השלטונות המיוחדים שנקראו censors (להלן: קנזורים) לא מוסדו עד 443 BC] והעבירו טקס טיהור שנקרא Lustrum, שכלל זבח ותהלוכה מרשימה סביב להתרכזות אזרחים בCampus Martius. למעשה הקנזוס היה סקירה מלאה של מבנה החברה האזרחית. הקנזוס קבע ותכנן מחדש רשימה, שכללה את כל הגברים-האזרחים, וסידרה אותם מחדש בשבטים, קלאסיס וקנטוריות. בשל החזרה הקבועה על הפעולה הזאת, המדינה כל הזמן יכלה להתאים עצמה לשינויים בגודל ומבנה האוכלוסיא. 

לטענתו של קורנל הקנטוריות היו המפתח לגמישותה של המערכת. חברות בקנטוריות הוקצבה מחדש בכל קנזוס ויעוד אזרחים לקנטוריות הייתה המשימה העיקרית של קנזורים. קנטוריות הן למעשה חפיפה בין חלוקה רוחבית של אזרחים לפי המקום (שבטים) ובין חלוקתם האנכית לפי הרכוש (מעמדות). לכן אם הקנטוריות לא היו מתואמות לשבטים אזי ישנה בעיה: איך הן נוצרו ולאיזה מטרה? 

קנטוריות ושבטים: פתרון אפשרי

הראיות הקיימות לא מאפשרות לענות על השאלה במדויק ולכן קיימות רק השערות שונות. הסבר אחד הוא שכל האזרחים של כל השבטים חולקו באופן שווה בין כל הקנטוריות. למשל: כל האנשים מכל השבטים, שרכושם אפשר להם לשרת בשלושת המעמדות הראשונים חולקו ל-60 קבוצות שוות. כל הקבוצות הללו נאספו ביחד כדי ליצור 60 קנטוריות. במקרה הזה כל 60 הקנטוריות היו באותו הגודל, גם אם כמות האנשים הכללית השתנתה בגלל שינוי דמוגראפי ובלי התייחסות לכמות השבטים או לחוזק של איזשהו שבט ספציפי. במקרה הזה מערכת הקנטוריות איבדה את הקשר הישיר עם הצבא, שגויס ישירות מן השבטים בצורה מתוארת ע"י פוליביוס, אבל הצורה של לגיון, שהתבססה על 60 קנטוריות, לא השתנה לפחות באופן פורמאלי. 

לפני הרפורמא, הגיוס התבסס על קנטוריות. אומנם שבזמן של סרוויוס ברומא היו מסוגלים להעמיד צבא של 6000 הופליטים, ויתכן שעם הזמן מספרם גדל, והקנטוריות יכלו להעמיד יותר מ-100 איש מכל אחד מהן. אבל קשה לאמין שברומא הוציאו את כל חיילי החי"ר הכבד לכל שדה הקרב, והצבאות שגויסו השתנו לפי המטרות הצבאיות המיידיות (פוליביוס 6.20.8). לגיון של 6000, או יותר מאוחר שני לגיונות של 3000 חיילים, מייצגים רק את עוצמתו התיאורטית של הצבא.

מה שנשאר קבוע זו החלוקה של לגיון ל-60 קנטוריות. גודל לגיון בצבא של רומא ברפובליקא המאוחרת השתנה בין 4200 ל-5000 חיילים לפי פוליביוס (שהיו מאוזנים לפעמים ע"י יחידות בעלי ברית). אבל בתקופה הארכאית, כאשר הצבא היה בנוי מלגיון אחד או שניים, היה צריך איזשהו מנגנון, שיאפשר גיוס של חיילים בכל זמן נתון לצבא. מערכת הקנטוריות סיפקה את המנגנון הנחוץ. זאת מכיוון שהמדינה הייתה צריכה לחלק כמות אנשים הדרושים ל-60 ולהעמיד את המספר הדרוש מכל קנטוריא. השיטה הזאת תוארה ע"י דיוניסיוס. חוקרים אחרים טוענים שהגיוס היה תמיד מבוסס על שבטים. דיוניסיוס כתב שתי גרסאות (4.19 ו-4.16), לפי הראשונה מערכת הקנטוריות סיפקה את מנגנון הגיוס ולפי השניה סרוויוס טוליוס ביצע את ה-levy על בסיס השבטים החדשים.

הבעיא יכולה להיפתר על ידי תיאוריה של קורנל: אם חלוקה לפי הקנטוריות תחזור גם בתוך כל שבט,  זה יאפשר לגיוס להיות מאורגן גם לפי השבטים וגם על בסיס הקנטוריות. זה יכול לעבוד בדרך אחת או בשתי הדרכים. אם המדינה תצטרך, כל השבטים יספקו מספר חיילים לכל הקנטוריות או שמספר שבטים יגייסו את מספר החיילים שהם יכולים לספק (ישנה עדות לפי ליוויוס שזה קרה ב-418 לפנה"ס כאשר גויסו רק אנשים מ-10 שבטים בלבד - 4.46.1).

השלכות פוליטיות של רפורמת הקנטוריות


(194) אם השחזור של קורנל מתקבל, קל להבין מה המטרות של רפורמא. הקנטוריות מהוות יחידות גיוס שמתוכם נלקחות יחידות טקטיות לצבא שכוללות אנשים מכל השבטים ומכל הקהילות. כלומר לא ניתן לחלק את הצבא לפי מקום מגורים או לפי השתייכות לקהילה ספציפית. כך הרפורמא הקטינה את כוחן של הקהילות האריסטוקרטיות המקומיות והגדילה את כוחה של המדינה.
(195) אם הקנטוריות היו יחידות באותו גודל וההרכב דומה הן יכלו להוות אזורי בחירה לאסיפות פוליטיות. לכן עולה השאלה: האם מערכת קנטוריות הייתה מתוכננת מההתחלה לפעול כאסיפה פוליטית? המקורות שלנו חושבים שכך היה, אבל היסטוריונים מודרניים דוחים את הטענה הזאת. גם בגלל שהמטרה של הרפורמא הייתה צבאית והתפקיד הפוליטי התווסף בהמשך וגם בגלל שלאסיפה פוליטית לא היה מקום מתחת למונרכיא. לטענתו של קורנל מה שחשוב הוא שהרפורמא אפשרה חלוקה חדשה של האוכלוסייה גם למטרות צבאיות (אם הצבא הרומי השתמש בהופליט ופלנקס לפני סרוויוס טוליוס, מטרת הרפורמא הייתה פוליטית מלכתחילה) וגם למטרות פוליטיות (הקומיטיא קוריאטא). סרוויוס יצר אסיפה פוליטית חדשה.
בהקשר לתפקידים האפשריים של אסיפה פוליטית תחת שלטון מונרכי ניתן לשער שזה יכול להיות אישור החלטות בנוגע לשלום או מלחמה. יתכן גם שהמלך ביקש מהצבא לאשר מינוי של קצינים בכירים. זה יכול להתאים טוב מאוד לתיאוריה שקונסולים היו במקור מפקדי צבא, שהפכו לתפקיד מרכזי במערכת השלטון במדינה לאחר הדחת המלך. במקרה כזה אנו צריכים להניח שבבחירת הקונסולים הצבא פשוט תרגל פריבילגיות שהיו לו קודם לכן. השחזור הזה עוזר להבין למה האבות המייסדים הקימו comitia centuriata.

פתרון אפשרי לשאלות הוא התיאוריה לפיה אסיפת הקנטוריות הוקמה על ידי סרוויוס טוליוס כדי להקטין את כוח האריסטוקרטיא וכבר תפקדה כמוסד פוליטי בסוף תקופת המונרכיא. יתכן מאוד שהאבות המייסדים לא אהבו את הרפורמא של סרוויוס, אבל הם לא יכלו להחזיר את הזמן לאחור ולא להקטין את הכוח של אסיפת הקנטוריות. אנו יכולים לדמיין שאסיפת אנשים חמושים לא הייתה מוכנה לקבל שום פגיעה בזכויותיהם והיה בכוחם לכפות את רצונם. הצבא של קנטוריות הייתה יצירה של מלכים והשאלה היא האם האריסטוקרטים, שביצעו את המהפכה בשנת 509 לפנה"ס, יכלו להשתמש בתמיכתה. האריסטוקרטים היו צריכים לזכות בנאמנות לא רק באמצעות אישור אלא גם על ידי הגדלת של זכויותיה של אסיפת הקנטוריות. כתוצאה מכך, האסיפה המשיכה להתקיים גם בזמן הרפובליקא לאחר נפילת המונרכיא. 

ההתנגדות הגדולה ביותר ללקס ולריא (החקיקה הראשונה של הקומיטיא קנטוריאטא) היא שחוקים ולריאנים דומים תועדו בשנים 449 ו-300 BC. הדעה הרווחת היא שרק זה שנחקק בשנת 300 היה אמיתי והקודמים היו תוצר של שכפול או ציפייה. 

מצד שני, קיום בית המשפט של העם (iuducium populi) ויכולתו לשפוט מקרי ערעור על עונש מוות הוא תנאי מקדים בתריסר הלוחות, שאישרו שעל מקרים כאלה יש להחליט בהרכב הגדול ביותר של אסיפה. נראה שגם כאן, תריסר הלוחות אישררו חוק קיים ולא המציאו חוק חדש. כנראה שזכות העם לערער התחילה כשקמה הרפובליקא. יתכן שהאריסטוקרטיא הייתה מחויבת לתת לקומיטיא קנטוריאטא לקבוע במקרים של עונש מוות. 

היתה מסורת של המלכים הרומים להפנות ערעורים לעם, בדומה למה שהיה נהוג במלוכה המקדונית. 



  1. Delbruck H. 1975. History of the Art of War I. Conn.: Wesport. p. 263.
  2. Veith, G. 1928. Heerwesen und Kriegsfuhrung. p. 261.


חזרה לעמוד הראשי