ניצן זימרן פרק ב -מקורות חיצוניים

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

חזרה לתוכן העניינים

מקורות חיצוניים

בפרק זה נחפש מקורות חוץ מקראיים שבהם ניתן למצוא מקבילות לסיפורי משה מהמקרא, ולחבר מקורות אלו אל תמונתו של משה כפי שהצטיירה בשכבות סיפוריות קדומות יותר.

שמו של משה

הזכרנו שחוקרים רואים בשם משה את השם המצרי-בן, אולם לא ברור בן מי.יוספוס פלאביוס מפרש את שמו של משה כצירוף של שתי מילים במיצרית: מואי ואסיס, שפירושם על פי דבריו מים ומישהו שניצל[1].פרשנות זו תתחבר לדברינו בהמשך. פרשנות נוספת ניתנה לשם משה מפי המלומד פרופ' א.ש יהודה, המציע לראות את שמו של משה בחיבור המילים מו- זרע וש-אגם קרי היאור.[2] ובמילים אחרות, שמו של משה הוא בן היאור. יתכן שמכאן ניתן לפתח כיון שרואה במשה בן אלהים, והיאור ייצג כאן את האל, כיון שאין משמעות לאמירה בן היאור. ההקשר כאן הוא גם לסיפור המקראי שכפי שראינו לא מזכיר בשלב הראשוני של הסיפור את שמות הוריו של משה. יתכן שהסיפור המקראי מתאר את משה כמגיח פתאום, כאשר בת פרעה מוצאת אותו ביאור, והוא נראה כבן אלהים, דמות שמגיחה משום מקום, כדי להושיע את העם. הסיפור בשלביו המתקדמים יותר מספר על כך שמשה נולד להורים עבריים, שהשליכו אותו ליאור. כסיבה להשלכתו ליאור, מספר המקרא בשכבה האחרונה שלו על גזירת פרעה.

סיפור התיבה

הזכרנו שסיפור הולדת משה משכפל מספר ממים מוכרים: זניחת ילד, השמת ילד בתיבה, והושטה של התיבה על פני המים. ההקשר המוזכר ביותר בין החוקרים לסיפור זה הוא של סרגון מלך אכד.[3] אולם הקשר מפתיע מופיע אצל אמיל בוק.[4] הוא מקשר סיפור זה אל אוסיריס. פלוטארכוס מספר שסת בניסיון לרצוח את אוסיריס משכנע אותו בתחבולה ומכניס אותו לתוך תיבה ומשיט אותה על היאור. התיבה מגיעה לביבלוס ונתקעת בסבך עצים, ששומר על התיבה מגילוי. איסיס, אחות אוסיריס, שהיא גם אישתו, מחפשת ומוצאת אותו והיא זו שמחזירה אותו לחיים.[5]. אוסיריס נחשב לאל המתים והתחיה המצרי, האל שמת וקם לתחייה. המיתולוגיה המצרית אם כן, מספרת לנו על משולש אחים: אוסיריס, סת ואיסיס. שני אחים ואחות. אם משה מקביל לאוסיריס בסיפור התיבה, אנו רואים משולש אחים זהה גם אצל משה. למשה אחות- על פי המשך סיפורי המקרא שמה מרים, וכן אח נוסף, אהרון. ניתן לדעתי לראות מקבילות נוספות בין משולשי האחים האלו. במיתולוגיה המצרית מי שמציל את אוסיריס מהתיבה היא האחות- איסיס. אמנם בסיפור המקראי בת פרעה היא מי שמוציאה את משה מהתיבה, אולם עוד לפני הגעתה מופיע הפסוק: "ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו". שוב תפקיד האחות כשומרת הראש של משה-אוסיריס.[6] היריבות בן האחים סת ואוסיריס לכאורה לא דומה לשיתוף הפעולה של משה ואהרון- שני המנהיגים של בני ישראל. אולם בחינה מפורטת יותר של הסיפור המקראי בהחלט יכולה להראות עקבות של מאבק אחים בין משה לאהרון. נקודות שיא של המאבק ביניהם הוא חטא העגל- שיתוף הפעולה של אהרון עם העם, והכעס הגדול של משה עליו. הפסוקים מספרים שהעם בא אל אהרון ואומר: קום עשה לנו אלוהים כי זה משה האיש... לא ידענו מה היה לו". אהרון לא מעמיד את העם על מקומו, אלא משתף פעולה ועושה את העגל. שיתוף הפעולה של אהרון בהחלט יכול להיראות כניסיון להשתלטות על ההנהגה בעת היעדר משה. כאשר משה יורד מההר מתנהל דו שיח קשה בינו לבין אהרון. משה גוער באהרון על מעשהו, ואהרון מתנצל (פרק לב פסוקים כא-כב). יש לזכור שהבכור הוא אהרון, ואנו לא מכירים מקרים בהם הבכור מנושל מבכורתו מבלי מאבק.[7] 

ראינו את הקשר בין שלישיית האחים המצריים והעבריים. הקשר נוסף בעניין זה הוא האל היווני אדוניס, שמקבילו המסופוטמי הוא תמוז. אדוניס הוא המקביל של אוסיריס במיתולוגיה היוונית. מקור פולחנו בעיר ביבלוס, וגם כאן אנו רואים את הקשר בינו לבין אוסיריס על פי סיפורו של פלוטארכוס שמספר שתיבתו של אוסיריס נתקעה בביבלוס. אדוניס גם הוא אל המתים, והתחיה. אפולודורוס [8](או פסדו אפולודורוס) מספר שאדוניס הושם כשהיה ילד על ידי אפרודיטה בתוך תיבה וניתן מתנה לפרספונה. אחר כך הן רבו על הבעלות שלו. שוב אנו רואים את המם של התיבה, בשני אלים מקבילים, וכן אצל משה. ההקשר מעניין עוד משום שאדוניס הוא שמו היווני של האל תמוז המסופוטמי, אותו אנו מוצאים בבית המקדש בירושלים, שם נשים מבכות את מותו בחודש תמוז כפי שמספר יחזקאל (פרק ח 14), בבית המקדש בירושלים. פסוק זה יכול ללמד אותנו שאנשים שחיו בארץ ועבדו את יה-וה בבית מקדשו בירושלים יתכן וראו בתמוז חלק מאלהות זו או זהות ביניהם.  גם תמוז הוא אל המוות והתחיה, כאל שמת וקם לתחיה כל שנה. פולחנו של אדוניס כולל גם הוא בכיה על מותו, וכן פולחנו קשור למים. מקום הפולחן המרכזי של האל אדוניס הוא בבילוס, הקשור גם לסיפורו של אוסיריס, כפי שהוזכר. ליד בבילוס יש נהר שנקרא נהר איברהים, ובעבר שמו היה על שם אדוניס. מובא פולחן של האל אדוניס, שבו הוא מוכנס לתיבה ומושט בנהר איברהים וכהניו מבכים את מותו, ולאחר שלושה ימים הוא נימשה החוצה וקם לתחייה. כאן גם ניתן לקשר את השם משה, לא רק בכך שהוא נימשה כפי שאדוניס נימשה, אלא גם על פי הפירוש אותו נותן יוספוס לשם משה. כפי שהזכרנו, יוספוס אומר שמשה הוא הניצול מהמים. יתכן שיוספוס רואה במשה גם כן דמות שמייצגת מוות ותקומה. אולי בשל עובדה זו משה הוא הדמות שמוציאה את העם לחיים חדשים. אם כן ראינו הקשר משולש: משה-אוסיריס-אדוניס/תמוז.

הקשר נוסף שניתן לראות בין משה למיתולוגיות המוזכרות הוא ההקשר של דיוניסוס. רבות דובר בשיעור על דיוניסוס, והוזכר גם ההקשר העברי/מקראי לדיוניסוס (ראה עבודתה של ניבה בנושא זה). במובנים מסוימים דיוניסוס הוא המקבילה של אוסיריס גם כן, כיון שעל פי פלוטארכוס, אוסיריס הוא אל החקלאות. בדומה לסיפור על דיוניסוס, אוסיריס גם הוא נודד בעולם ומלמד את בני האדם את סודות גידולי הקרקע.

רדיפת המלך אחרי משה

מם נוסף שמופיע אצל משה כמו אצל אחרים היא רדיפה של המלך אחריו. גם הפסוקים מספרים שלאחר שמשה הורג את המצרי, והדבר נודע לפרעה, הוא מבקש להמית אותו וכך משה מגיע למדין (שמות פרק ב). ביתר שאת מתאר רדיפה זו יוספוס: "וזה (פרעה, נ.ז) לקחו ואימץ אותו באהבה אל לבו ושם את הכתר על ראשו כדי לגרום נחת רוח לבתו. ומשה תפש בכתר והורידו לארץ מעשה ילדות לכאורה ודרך עליו ברגלו. הדבר הזה נראה כסימן לפורענות המתרגשת על המלוכה. וכשראה זאת האיצטגנין שצפה מראש שעתיד הנער להוולד לשם השפלתה של מלכות מצרים, קם עליו להרגו וקרא בקול פחדים: הרי זה אותו הנער מלכי, שהודיע לנו אלהים עליו שאם נהרגהו לא נדע פחד". סיפור זה משכפל מם של רדיפה אחרי ילד. מם זה מופיע ביתר שאת אצל ישו, כפי שמוזכר בתחילת האוונגליון הבשורה על פי מתי (פרק ב). חכמי המזרח רואים בכוכבים שמשיח היהודים נולד בלילה זה, והורדוס רודף אותו ומנסה להורגו. מם זה הוזכר בשיעור בהקשר של דיוניסוס. גם בהקשר של אדוניס ישנו מם של רדיפה אחרי ילוד, או יותר נכון אחרי אימו בזמן שהיא בהריון, כפי שמופיע אצל אובידיוס.

מיתת משה-חיי נצח?

ראינו את הפסוקים האחרונים בתורה, המתארים את מיתתו של משה. העלנו את האפשרות שיתכן שהסיפור כפי שהוא מופיע בספר דברים, מראה על שכבה סיפורית מוקדמת יותר שבה משה לא מת. מעניין הוא שהמדרש מביא דו שיח בין משה לאלהים בהקשר זה: [9] "באותה שעה עמד משה בתפלה לפני הב"ה אמ' לפניו רבש"ע אני אי אתה מעליני לארץ ישראל הניחני עוד שאחיה בעולם ולא אמות ולא איגנח בעפר". המדרש שם בפי משה בקשה לחיות חיי נצח.[10] יתכן שגם המדרש משמר שכבה סיפורית המדברת על משה כבן אלמוות. הקשר בין חיי נצח לאלוהות נראית לי ברורה ושאין צורך להוכיחה. גם התורה מייחסת לאלים חיי נצח בניגוד לבני האדם. כך בספר בראשית פרק ו: "ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טובות הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו ויאמר יה-וה לא ידון עוד רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה". אלהים 'הופך' את בני האלהים לבני אדם בכך שהם כבר לא בני אלמוות, אלא חיים מאה ועשרים שנה.

משה כבנו של פרעה

בפרק א הבאנו את סיפור לידתו של משה ודנו בו באריכות. לאחר חזרתו לבת פרעה, אחרי היגמלו, משה גדל בבית פרעה. כאשר יוספוס פלאביוס מביא סיפור זה,[11] הוא שם בפי בת פרעה (אותה הוא מזהה כתרמותיס)[12] את הדברים הבאים: "וכיוון שהיה הילד בעל צורה כזו אימצה אותו תרמותיס לה לבן מאחר שלא זכתה לבן משלה. פעם לקחה והביאה את משה אל אביה והראתה אותו לו וסיפרה איך היא דואגת ליורש עצר אם רצונו של אלהים שלא יהיה לה בן. ואמר לו גידלתי ילד שצורתו כצורת אלהים ורוחו אצילה. באורך פלא קיבלתיו בחסד היאור וחשבתי לאמצו לי לבן ולעשותו ליורש עצר מלכותך". על פי יוספוס, בת פרעה רואה במשה דמות אלהים. שוב יש לנו מקור חיצוני שמתאר את דמותו של משה כדומה לדמות אל. הזכרנו במהלך השנה בקורס שמלכי פרעה כולם הם ייצוג של אלים, וכאשר הם מתים הם הופכים לאוסיריס. כל פרעה מת הוא אוסיריס. משה מתואר בפרק זה אצל יוספוס כבן פרעה, יורש העצר, ולכן לכאורה גם בו טמונה היכולת להיות זהה לאל אוסיריס.


חזרה לתוכן העניינים



  1. קדמוניות היהודים חלק שני פרק ח פסקה ה.
  2. מובא באנציקלופדיה המקראית, ערך משה, עמוד 496.
  3. עוד הצעה שמופיעה במחקר היא לחבר את סיפורו של אוסיריס לא לתיבתו של משה אלא לסיפור עצמות יוסף (שמות טו), כך הציעה יונה פרנקל, מדרש ואגדה, כרך שני, עמ' 308 (הוצאת האוניברסיטה הפתוחה).
  4. amil bock, moses
  5. פלוטארכוס, איסיס ואוסיריס, פסקה 13 ואילך.
  6. רק על דרך האפשרות, גם אם רחוקה היא, ניתן אולי לראות גם רמז לקשר אינטימי בין האחים משה ומרים כפי שאיסיס היא זוגתו של אוסיריס. הפסוקים מספרים בספר במדבר פרק יב כך: "ותדבר מרים ואהרון במשה על אודות האשה הכושית אשר לקח כי אשה כושית לקח". נראה מהפסוק כי המדובר הוא בקנאת אחות באשת אחיה. אמנם גם אהרון מוזכר בסיפור, אולם נראה שהוא לא היה שם מראש, שכן כתוב 'ותדבר', וכן רק מרים נענשת בעקבות פרשיה זו. לא נבאר כאן את כל הפרשיה הסבוכה, מי היא הכושית ומה הקשר לנבואתו של משה, אולם רק על דרך האפשרות, שמדובר בקינאה של מרים באשת משה, שיכולה אולי לרמז על דמיון לזוגיות שבין אוסיריס לאיסיס.
  7. כך קין והבל, יעקב ועשיו, יוסף והאחים ועוד. עוד מאבק אפשרי בין משה לאהרון יתכן לראות בתחום הכהונה. לכאורה התורה מספרת בפשטות שאהרון הוא הכוהן, אולם אנו רואים את משה פעמים מספר בתפקיד הכהן המקריב, ויתכן שגם פסוקים אלו מעידים על מאבק על הכהונה, שהפך הרמוני בעריכות מאוחרות של המקרא.
  8. apollodorus, bibliotheca, book 3, 14.
  9. מסכת אבות דרבי נתן פרק ד
  10. כך גם במדרשים רבים אחרים. לעניין סירובו של משה למות ראה מאמרו של רימון כשר שהתפרסם בתרביץ
  11. קדמוניות היהודים ספר שני פרק ט פסקה ה-ט. פסקאות 224-234 על פי החלוקה במהדורת ביאליק.
  12. כפי שמזהה גם ספר היובלים מז,ה. ראה הערה 103 על קדמוניות היהודים בהוצאת מוסד ביאליק.