קאסוטו 1965

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מחקר מודרני ק

קאסוטו, משה דוד. פירוש על ספר בראשית: סדר בראשית, סדר נח וחלק מסדר לך לך. ירושלים: מאגנס, 1965.

סיכומים

(עמ' 165) בראשית ד', 25:

וידע אדם עוד את אשתו וגו' – לאחר שנסתיימו תולדותיהם של בני קין, שאינם עתידים להופיע עוד בהמשך הספר, ואף לא להתקיים בארץ, עובר הכתוב לדבר באריכות על תולדות שת, אביהם של כל אלה שיזכרו בספר מכאן ואילך, ושל כל האנושות שאחר המבול לדורי דורות. וכבר כאן, בסוף פרשתינו, היה מן הראוי להזכיר את התחלתן של תולדות אלו, לשם ההרמוניא של הסיפור, הדורשת שיבוא בחתימה משהו מעין הפתיחה, ושתסתיים הפרשה בכי טוב. בו בזמן, משמשת פסקא זו מעין מעבר לפרשה הבאה.

ההקבלות לתחילת הפרשה בולטות בבירור, שם והאדם ידע את חווה אשתו, וכאן וידע אדם עוד את אשתו. שם ותלד וכאן ותלד. שם קריאת השם מפי האם, וכאן קריאת השם מפי האם. שם נימוק בשם ה', וכאן נימוק בשם אלוהים. שם קין והבל, וכאן קין והבל. שם שתי לידות, וכאן שתי לידות. שם את ה', וכאן בשם ה'. ההקבלות המילוליות מורות על ההקבלה העניינית.

ותקרא את שמו שת – פירושו של שם שת הוא יסוד (ישעיה י"ט, 10: והיו שתותיה מדוכאים. תהילים י"א, 3: כי השתות יהרסון.) בן זה עתיד להיות יסוד חיים חדשים למשפחה ולאנושות.

(עמ' 166) כי שת לי אלוהים זרע אחר – אם נבאר שת כנתן, תהיה כוונת הכתוב, דוגמת מה שראינו כבר בנוגע לשם חווה ולשם הבל, שהיה השם מתאים לאיש לא רק לפי מחשבתו של מי שקבעו בתחילה, אלא גם לפי מה שהיה גורלו של האיש בעתיד (יסוד חיים). ואולי אפשר גם להבין את הפועל שת כלשון יסוד, כפי מה שכתוב (שמ"א ב', 8: כי לה' מצוקי ארץ, וישת עליהם תבל). הפעם חווה לא מביעה רגשות גאווה ושמחה כפי שהביעה כשנולד לה בנה הבכור. שרויה באבל ובעצבון על אסון משפחתה, ודבריה נאמרים בשפה רפה, מתוך צניעות וענווה. בפעם הראשונה התגאתה בכוח היצירה שבה ובשיתוף הפעולה שלה עם ה'. עכשיו, אינה מביטה אל בנה זה אלא כאל מתנה שניתנה לה מן השמיים. אז הזכירה את שם ה', השם המפורש המורה על האלוהות באופיה האישי וביחס ישיר לבריותיו. עכשיו האלוהות מרוחקת ממנה, כך נדמה לה, לכן היא משתמשת במילה אלוהים, כוח טרנצנדינטלי. דומה לזה מה שנאמר בעמוס (ו', 10) ביחס לבני אדם באבל: הס כי לא להזכיר את שם ה'.

תחת הבל כי הרגו קין – שלושת הבנים נזכרים בפסוק זה, סיכום הפרשה.

פסוק 26: ויקרא - הנושא הוא שת, (ראי עמ' 133) או נושא סתמי.

אנוש – שם נרדף לאדם, בן זה יהיה תחילת האנושות מצידו של שת, העתידה להתקיים בארץ, כשם שחנוך חינך את האנושות מצידו של קין, שימיה לא נמשכו.

אז הוחל לקרוא בשם ה' – לשון נופל על לשון, ויקרא את שמו אנוש. הקבלה מילולית ועניינית: בשר ודם נקרא בשם מתאים לו, אנוש, והאל נקרא בשם מתאים לו – יהוה. דרש, חולין, רמז לעבודת אלילים. או שבזמן אנוש (עמ' 167) או אנוש עצמו החל להשתמש בשם ה' בפולחן*. לא בהכרח פעולה פולחנית. אפשר לומר גם על ה' עצמו שהוא קורא בשם ה' (שמות ל"ג, 19, ל"ד, 5-6) וברור שזו לא אותה הקריאה כפי שקוראים בני האדם. קין היה צריך להסתתר תמיד ולכן לא יכל ללמד את בניו לקרוא בשם ה'.

אך כשנולד אנוש ואדם וחווה זכו לראות נכד, התחלת דור חדש ופתח תקווה לאבלם, התנחמו, הרגישו מהברכה השרויה על ביתם את קרבת ה' ושוב זכו לקרוא בשם ה' מתוך שמחה על מצווה. הוחל – בעברית הקלאסית אין הבדלה בין מה שנעשה לראשונה לבין מה שנעשה שוב. ייתכן שזו התחדשות הפעולה.

(עמ' 169) (מתייחס לבראשית ה') בני קין נספו כולם בזמן המבול, ולא המשיכו את קיומם בארץ. הבן השלישי, שת הוא החשוב מכולם לתולדות האנושות, כי ממנו יצא נוח – אבי האנושות המחודשת לאחר המבול ויורש ברכת אדם הראשון. לכן כדאי שידובר על תולדות אדם מצד שת באריכות.

(עמ' 180)' שמות אבות העולם שבפרק ה', החל מאנוש, מקבילים הקבלה מפתיעה לשמות בגיניאולוגיא של בני קין. (עמ' 181) אנוש מקביל לאדם, אבי קין (שני השמות נרדפים בהוראתם). קינן מקביל לקין, מחלאל ירד חנוך היא שורה מקבילה בסדר הפוך לשורה חנוך-עירד-מחויאל. מתושלח מקביל למתושאל, ואז בשתי הגניאולוגיות בא למך. בתרגום השבעים ההקבלה מדויקת יותר, מתושלח מופיע גם בפרק ד'.

הפתרון: היו שתי מסורות, אחת על עשרה דורות עד המבול ואחת על שמונה. התורה קיבלה את שתי המסורות זו לצד זו.

צאצאי שת קיבלו בירושה (לא כולם אך כן יחידי הסגולה שבהם) את דעת ה', המרומזת גם בתחילת תולדותיהם, בקשר ללידת בנו הראשון של שת. (עמ' 182) ובסופן, בדברי למך בן מתושלח.

(עמ' 187) בראשית ה', 3 – ויולד בדמותו, כצלמו; ויקרא את שמו שת.

וזה מגיד הכתוב שכיוון שאדם, הנברא בדמות אלוהים, הוליד את בניו בדמותו, גם בני אדם בדמות אלוהים הם נוצרים. בדמותו כצלמו מפני קצב הפסוק.

(עמ' 189) שת – ממה שכתוב כאן, אין יוצא שלפי פרקנו היה שת בכורו של אדם, כמו שרבים חושבים. בגניאולוגיא זו, הרוצה לתאר את סדר הדורות מאדם עד לאחר המבול, מן הצורך היה להזכיר במיוחד אותו הבן של אדם, שממנו יצא נוח. וכן בתחילת ספר דברי הימים.

(עמ' 200) בני האלוהים (בראשית ו', 1)

ביטוי זה מנוגד לביטוי בנות האדם, הם עצמים העומדים מחוץ לחוג המין האנושי.

הכוונה היא למלאכים בוודאי, בכל מקום בו רשום בני האלוהים (תהילים כ"ט,1; פ"ט, 7; איוב א', 6; ב, 1; ל"ח, 7). זה הביטוי הקדום ביותר בתולדות הפרשנות. שייר לאגדות המיתולוגיות הקדומות.

(עמ' 202) הביטוי בני האלוהים טומן בחובו את כל סוגי המלאכים, גם שדים ומלאכי חבלה במשמע. בספר איוב, גם השטן נכלל בבני האלוהים.

הערות

'*' יאו!

נמצא בשימוש ב...

רוני רשף תשע ב סדנא למיומנויות מחקר - מטלה מסכמת

אלכסנדר בבבלי תמיד

קישורים נוספים

ב