רוני רשף מיתוס והיסטוריא להגשה

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

רוני רשף דף עבודה אישי\תשע ב - מיתוס והיסטוריא (אופקים)

הקשר בין האל המצרי טיפון שת לדמות המקראית שת, בן אדם וחווה

מבוא

בתחילת עבודה זו, אלכסנדר הגדול שאל את חכמי הנגב, או הגימנוסופיסטים, עשר שאלות והם ייעצו לו לקחת חמורים לובים ההולכים בחושך (בבלי תמיד לב). הלכתי בעקבות החמורים מתוך עניין אישי, דרך התנ"ך וחלק מהמסכתות, עד שבאופן מפתיע נתקלתי במאמר של ד"ר רנה נהר ברנהיים אודות חמורים והקשר לאל מצרי קדום, טיפון שת. מכאן, לאחר מחקר על טיפון שת וחמוריו הוחלט שאבחן את הקשר שלו לשת, בנם הצעיר של אדם וחווה. מטרת הפרק הראשון בעבודה לקרב את טיפון שת לעברים הקדומים, כשהתחנה הראשונה היא סיפורו של פלוטרכוס על בריחת טיפון והשנייה עוברת דרך החמורים לסיפורים נוספים שיכולים לסייע במטרה. בפרק השני, נעשה ניתוח של הפסוקים העוסקים בשת בן אדם וחווה, במטרה להפיק מהם ממים שיעידו על תפקידו המיוחד בהיסטוריא האנושית, כפי שבא לידי ביטוי בתנ"ך. למרבה הצער, החמורים נעדרים מחלק זה משום שהופעתם הראשונה בתנ"ך היא רק בשלב מאוחר יותר, בעקידת יצחק (בראשית כ”ב, 3, 5: “ויאמר אברהם אל נעריו, שבו לכם פה עם החמור, ואני והנער, נלכה עד כה”). במהלך העבודה נעשה נסיון לזהות את הממים המובילים בכל סיפור ופסוק, לקבוע את מידת סבירות הדברים ולחבר בין הנושאים והממים. מטעמי נוחות, במהלך העבודה האל המצרי ייקרא טיפון שת והדמות המקראית, שת.

"או, עובד כמו חמור, למזוזה אני עבד - והמוח רץ" (זוהר ארגוב, נכון להיום, 1982).