רוני רשף סיכום למבחן רפובליקא רומית

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

תשעא א - חברה ומשטר ברפובליקה הרומית

חברה ומשטר ברפובליקה הרומית, תש"ע - סיכומי שעור

תש"ע - חברה ומשטר ברפובליקה הרומית

  • כמעט הכל:

תוכן עניינים

שיעור ראשון:

הרומאים החלו (להיות רומאים) במאות הראשונות של האלף הראשון לפנה"ס- סביב 753 לפנה"ס. אז היוונים כבר היו מתקדמים הרבה יותר והרומאים אנאלפבתים בביצה. הרומאים הם לטינים. מלחמות מקומיות  בריתות מקומיות  פשיטות יזומות מצד רומא על שבטים אחרים. 390 לפנה"ס- הגאלים (עם הודו אירופי מצפון איטליה) בזזו את רומא. כתוצאה מכך, רומא נשרטה והקימה את הצבא הגדול ביותר שהיה עד אז. בתוך 100 שנה, רומא שולטת על כל איטליה. במאה הראשונה לפנה"ס, רומא שולטת על כל הים התיכון וקוראת לו- הים שלנו. זו המדינה היחידה שאי פעם הצליחה לשלוט על כולו.


  • האפיפיור הוא עדיין פונטיפקס מקסימוס ויש מוסדות ומפלגות ורפובליקות בכל העולם- רומא עדיין איתנו היום.


שיעור שני:

פוליביוס ו':

  • טיפ: בכל פעם שבו נתקל בטקסט, נשאל את עצמינו מי הכותב. מכך נבין מתי חי וכתב, איפה, מדוע (סיבה) ולמה (תכלית), מה הסגנון ובאיזו שפה.

כל מקור דורש התייחסות אחרת. הקול הנשי דומם כמעט לחלוטין.

  • טיפ: להצליב מקורות מידע, לאחר שאמינותם אומתה.

פוליביוס תרם רבות לתחום מדעי המדינה. כתבי פוליביוס עברו צנזורה בעת העתקתם על ידי נזירים בימי הביניים. ספרים רבים נעלמו והתפוררו עקב בעיות תקציב, למשל. עלינו לזכור כי כל מה שאנחנו מקבלים כמובן מאליו לאו דווקא מובן מאליו עבור מי שכתב את הטקסט. עלינו לשים לב לדברים שנאמרים כבדרך אגב ומובנים מאליו על ידי הכותב. אלה הדברים המעניינים. שום דבר הוא לא אובייקטיבי. הסברים ארוכים ומפורטים מדי צריכים גם להדליק אצלינו נורה אדומה. בספר ו' (מתוך חמישים מגילות-ספרים), פרק ראשון, מדבר פוליביוס על חוקת רומא. במהלך 53 שנים, השתלטו הרומאים על כל יוון, בהגלותם את נכבדי העיר כדי להפריד ולמשול. פוליביוס גלה אל משפחת אצולה רומאית, נהיה מורו הפרטי של נכדו של סקיפיו אפריקנוס, שניצח את חניבעל, ויוצא עם סקיפיו (בכיר באימפריא הרומית) לשוט באוקיינוס. כלומר- עמדתו פרו רומית. ברומא, אישי =משפחתי, לכן פוליביוס יכתוב לטובה על משפחת סקיפיו ולרעה על אויביה.

  • אין פה הסבר בעזרת איזו חוקה השתלטה רומא על יוון, רק שבעזרת חוקה יעילה יש מדינה יעילה שיכולה להשתלט ביעילות על שכנותיה.


פרק 3:

רוחב החוג שבו נמצאת הריבונות הוא ההבדל בין דמוקרטיה, אריסטוקרטיה ומלוכה.


פרק 4:

מלוכה- השלטון מבוסס על תבונה ולא על פחד וכח, שנתיניו מקבלים אותו מרצונם. לא כל שליט יחיד. עלינו להגדיר, לפי פוליביוס, אצל מי ובאילו תנאים יושבת הריבונות. (מלך או טירן? אצולה או אוליגרכיה?)

  • מודל קלאסי של מדעי החברה:

מלוכה  טירניה אריסטוקרטיה  אוליגרכיה דמוקרטיה אנארכיה  מלוכה..


שיעור שלישי:

  • יש מקור משני עתיק(שהייתה לו גישה למקור ראשוני) ומקור משני מודרני.

תופעת מחזור הסיפורים קיימת.

  • טיפ: תמיד להתייחס לסביבת הכותב.

קורנל כותב בהוצאה מכובדת, יש גיבוי לדבריו. המקור ממנו לומד קורנל על סרוויס טוליוס הוא דיוניסוס מהליקרנסוס (המאה הראשונה לפנה"ס). מיתוס (כמו שראשו של סרוויס עלה בלהבות בילדותו ללא פגע) משרת צרכים אנושיים.

  • PRAENOMEN שם פרטי (היו רק 20 סוגים ברומא).
  • NOMEN GENTILICIUM – GENTS- שם השבט, משפחות בעלות מבנה היררכי.

(ברומא המלוכנית הארכאית שני שמות הספיקו. כשגדלה הממלכה היה צורך בשם נוסף).

  • COGNOME- שם לפי מאפיין חיצוני (זקן אדום), או עיסוק.
  • מבחן השמות: כמה אקטואליים הם נשארו, האם שרדו.
  • AGMONEN- שם מצטרף, לפי אימוץ או ניצחון (אפריקנוס, גרמניקוס- לפי המנוצח).
  • אימוץ ברומא שקול לקשר דם.

סדר השמות הנ"ל הוא אחיד.

אוליגרכיה

מילולית, שלטון המעטים. הגבלת הכוח הפוליטי לחלק מהאוכלוסיא. לרוב, האוליגרכים היו בעלי הון והשפעה על יתר האוכלוסיא. לידה לא היתה תנאי מקדים בהכרח כדי להגיע לקבוצה זו.

אריסטוקרטיא

ביוונית, שלטון הטובים ביותר. שלטון שעובר בירושה בין האצילים.

שיעור רביעי:

המלוכה ברומא:

לא עברה בהכרח, או לרוב, בירושה. אין טאבו נגד זה, פשוט לא קורה לרוב. מלך נבחר (מקור הריבונות ניתן לו ולא מובן מאליו, לפי המילה "נבחר") לפי תכונותיו. מקור הריבונות של ישראל- ציבור האזרחים, בא לביטוי בבחירות. שליט שיוצא מתחום הריבונות הוא טירן (תקנות ההגנה לשעת חירום), ההבדל בין מלך לטירן- היחס לחוק ולתחום הריבונות. מלך רומי נבחר ע"י קבוצה מצומצמת.

  • קורנל שואל – האם היה יותר ממועמד אחד; איננו יודעים; אם לא, איזו מין בחירה(=לפחות שתי אפשרויות) הייתה?


לא ידוע על מקרה בו הובא מלך לפני העם ונזרק, מטרת ההצגה של המלך לעם לאפשר לו להעלות בעיות, לשחרר לחצים, להביע דעות ושביעות רצון. האוליגרכיה הרומית קובעת מי המועמד. אישור המלך בפני העם יוצר קונסנסוס. לפי קורנל, יותר מדי מלכים הם מהגרים במקורם. שמות המלכים כבר לא מגיעים מהמאגר האריסטוקרטי. כלומר: המלכים בכוונה לא מגיעים מהקבוצה שבוחרת אותם. האם יתכן שרשימות המלכים שונו כדי שלא נדע שהיו מלכים פטריקים? (טענת הזייפן- משתלטת על הדיון, מעקרת אותו ומביאה למבוי סתום).

  • טיפ: תמיד נלך עם הפתרון החסכוני ביותר, העיקרון החסכוני יותר, עד שיהיה בסיס ראייתי מוצק.

למה הביאה האוליגרכיה מלכים מבחוץ?

כדי שיהיו תלוים יותר באוליגרכיה, בגלל שאינם מכירים את רומא.

אינטרגנום- משבר כשהמלך מת, והשלטון (הריבונות) חוזר לאוליגרכיה. בכל תקופה כזו יש חשש למלחמת אזרחים, לרוב המועמד החיצוני מקובל על כולם והכל בסדר. לעיתים רחוקות יש אלימות פוליטית. לכן לא יומלך אוליגרך- כדי למנוע מלחמת אזרחים. כנראה שבמלוכה המאוחרת יותר ברומא, עלו מלכים מהעם; לפי סברה זו, השנאה והפחד ממושג המלוכה שיש בתקופת הרפובליקא הם פחד האוליגרכיים מכך שאחד מהם יכרות ברית עם גורמים עממיים ויעיפם.


שיעור חמישי:

סרוויס טוליוס חילק העם למעמדות שהוגדרו לפי שומת גיל ורכוש, סיפקו חיילים מסוג שונה והגדירו מחדש את הצבא והפוליטיקא. (בלטינית- קלאסיס).

  • CENSUS מפקד אוכלוסין ושומת רכוש. היה שקול להצהרת הון של מס הכנסה.

CIVIS אזרח. CIVITAS אזרחות, המדינה\הקהילה המדינית בה מתקיימת האזרחות.

  • טיפ 1: תמיד לחשוד. זום אאוט יגלה התפתחויות ותהליכים נוספים קשורים.
  • טיפ 2: להציג את שאלות המחקר בהתחלה.

בשיא הרפובליקא- 35 שבטים, כנראה נוספו עם הזמן (הדבקה). מקבילים כנראה לגנטס, החמולות; שמות לא מוכרים ירדו מגדולתם בהמשך כנראה. RUSTIC כפריים. הפטריקים היו מובדלים בזכויותיהם משאר האוכלוסיה. PRIVILEGIUM חוק פרטי. (רק לקבוצה מסוימת, לטובה בדרך כלל). ברפובליקא אין שוויון או התיימרות לכזה.


משפחה של פטריקים נעלמת במלחמה, ריבוי בנות שמתחתנות, או עם המעבר ממלוכה לרפובליקא, כשהשבטים הקרובים ביותר לצלחת המלכותית נפגעים הכי הרבה ואחרים עולים במקומם.

  • TRIBUS שבט. מקור השם מעיד על כך שהיו שלושה בהתחלה, כשנוסדה רומא.


לשם מה היו השבטים המקומיים?

נוצרו למטרה מסוימת, כתוצאה מהחלטה של מישהו, מלאכותיים (בניגוד לשבטים בתנ"ך, שחיו איפשהו והתאחדו לפי גיאוגרפיה). רפורמת השבטים שינתה את בסיס האזרחות הרומית והגדירה מחדש את הקשרים בהם היחידים הרומים היו קשורים לקהילה. שאלת האזרחות והקשר בין המבנה הקהילתי למשטר הוא הדבר הראשון שנתעניין בו בקשר למדינה. החלוקה לשבטים הפכה בעקבות הרפורמה מחלוקה לפי אריסטוקרטיה ולידה לחלוקה לפי הרשמה לקנסוס(אורגנה ע"י השבטים) ואזור המגורים. הרומאים הסכימו לקבל את כל מי שקיבל את השפה הרומית, עיקרון הוותק ושירות בצבא הרומי יחד עם כללים נוספים. פוליביוס שואל איך מצליחה רומא להיות אימפריא.


תפיסה אינקלוסיבית זו מכניסה כל עם נכבש למאגר האזרחים הרומים, דבר המגדיל את כח האדם. עד לתקופה הקיסרית צבאות רומים שנמחקים לא משפיעים על עוצמתה בכלל.

  • הידיעה שתבוסה לרומא יכולה להפוך את הנכבש לחלק מהצד המנצח מפחיתה מהרצון להלחם.


  • FASCISM זרדים ארוכים ובתוכם גרזן בזמן מלחמה. סמל לתמיכת הקונסול. לפי הפאסקס, מי שלווה על ידי זה מחזיק באימפריום-
    • 1. הכוח לפקד על צבא.
    • 2. היכולת לשפוט אזרחים ולהפעיל נגדם ענישה גופנית.


  • המעבר מעיקרון המשפחה לעיקרון האזרחות הופך את רומא למודרנית ומאורגנת. זה רגע קריטי ברפובליקא.


  • פוליביוס: היתרון של החוקה הרומית הוא משטר ממוזג. הרפורמה של סרוויס טוליוס מכניסה אלמנטים דמוקרטים למונרכיה ופוגעת באוליגרכים. המלכים האחרונים התבססו על העם ולא על האוליגרכיה.


שיעור שישי:

הקיסר בוחר פקידים מראש ואסיפת העם מאשרת אותם.

  • טיפ: לפרק שאלה לשאלות משנה.


שאלות מהכיתה:

  • איך יכול להיות שהחלוקה בין יוניורס(צעירים) לסניורס(פחות צעירים) היא שווה לחלוטין, כשכמעט תמיד יש באוכלוסיה יותר צעירים ממבוגרים?

(חלוקה אופקים לפי גיל ואנכית לפי שומת רכוש)

    • שאלות משנה:
      • מה פירוש יוניורס וסניורס?
      • מה טווחי הגילאים? 17-45, 46-עד שהאדם כבר לא חי ובריא כדי להצביע בשטח.
      • מדוע נקבע גיל 46? עד לגיל זה יכול אדם לשרת בצבא הסדיר. הגילאים נקבעו על בסיס נסיון וקצת בשרירותיות.


  • טיפ: לחסוך במילים בלי לאבד את המשמעות והתוכן.


זו אסיפה צבאית.

  • תשובה לשאלה המקורית: כשהאסיפה מתפקדת כגוף פוליטי, קולות המבוגרים שווים יותר מקולות הצעירים.

נשים לא היו בעלות זכות הצבעה. אין נתונים שנתיים על מספר האנשים בקנטוריה, אלא רק על המספר הסופי של הקנסוסים, כראיה לגידול באוכלוסיה. לא ידועה לנו החלוקה לגילאים. בקנטוריה אמורים להיות (לפי שמה) מאה אנשים. בתקופה זו אין מספר קבוע לקנטוריה. כשהיה מספר קבוע, מי שלא נכנס לא יצא למלחמה אלא נשאר בבית. כנראה שיש את אותו המספר של קנטוריות. כל קנטוריה, ביכולת שלה, שווה לשאר הקנטוריות. בכל קנטוריה יש מספר שונה של אנשים.


אסיפת הקנטוריות היא גוף מלאכותי, בתקופה הרפובליקנית הצביעה על פקידי המדינה החשובים, ערעורים על גזר דין מוות, במלוכה לא ידוע על מה). ברפובליקא הקלאסית יש 193 קנטוריות, שהצטברו מ60 למספר זה. כשהיה נושא להצבעה, בכל קנטוריה הייתה הצבעה פנימית ועצמאית, בה הרוב קבע. כשהאסיפה מתפקדת כגוף פוליטי, לכל קנטוריא גוף אחד כיחידת הצבעה עצמאית.

  • כמה דברים שאפשר ללמוד מכך:

ככל שמספר החברים בקנטוריא קטן יותר, כך גדל משקלו של כל קול פרטי.

    • בקנטוריות הצעירות יש אוכלוסייה גדולה יותר.
    • כשהאסיפה מתפקדת כגוף פוליטי ולא צבאי, יש משקל יתר לקולות המבוגרים על פני קולות הצעירים.
    • יש פה מערכת פוליטית שמראש נועדה להעדיף את הזקנים על פני הצעירים ומי

שכבר שירת בצבא על פני מי שעדיין משרת בצבא.


כלומר:

המערכת הפוליטית הרומית נותנת יתרון לזקנים על פני צעירים, ומי שסיים לשרת על פני מי שעדיין משרת ומי שעשיר יותר. סנאט- מועצת הזקנים (לא מורכבת רק מסניורס). פעם בחמש שנים נעשה קנסוס כדי לתקן פערים שנוצרו עם הזמן.


הקשר בין הקנטוריות לשבטים, קורנל:

קנטוריה אקראית תהיה מורכבת ממספר שבטים לפחות. כך יורד הסיכוי לתאם עמדות ולהתארגן. כתוצאה מכך, בריתות מקומיות נחלשות. המדינה הרומית מתחזקת (על חשבון נאמנויות מקומיות) ככל שנגוון את הרכב הקנטוריא. סרוויס טוליוס משתמש בנקודת החולשה של האריסטוקרטיה וכורת ברית עם הפופולוס על חשבון האריסטוקרטיה. במעמד העליון- 80 קנטוריות; במעמדים הנמוכים יותר- פחות.

ברומא, העשירים הולכים לצבא וקונים לעצמם את הציוד, ההיפך מהיום. העשירים באמת ילכו לחיל הפרשים (CAVALRY EQUITES). בין המעמד הגבוה ביותר לכל מי שמתחתיו יש הבדל של לפחות 25 אלף כסף. ובינו לבין המעמד הנמוך ביותר 50 אלף כסף\שווי. מניחים מראש פערים כלכליים עצומים בין מקבלי ההחלטות לשאר.


אילו מעמדות מקבלים את ההחלטות ברומא?

הקלאס הראשון, שיש לו מעל 100 אלף שומת רכוש, מצביע אפילו לפני הפרשים. (אפקט העדר- מי שמצביע שני והלאה מצביע כמו הראשון). תיאורטית, אם כל קנטוריות הקלאס הראשון (80) וקנטוריות הפרשים (23) מצביעים ביחד, למעמד הביניים אין השפעה על ההחלטה. המבוגרים הזקנים שולטים ברפובליקא.


  • עם הזמן, יש מחסור בכח אדם לאליטות.

הנחת יסוד ברומא- רק מי שיש לו רכוש הוא בעל אינטרס להלחם. אסיפת הקנטוריות נפגשת בשדה מארס, אל המלחמה.


שיעור שביעי- סיכום של אוֹרי

ָָ* יש בעיא עם שמות התארים: כיצד נקראו הפקידים הבכירים בראשית הרפובליקה?

  • קונסול – consul. בכל שנה נבחרים שניים באסיפת הקנטוריות.
  • עקרון השנתיות: annuitas.
  • לפי ה-mos (רבים: mores), נהגו שלא לבחור את אותו אדם לקונסולאט שני, אלא אם כן חלפו 10 שנים מאז כהונתו הקודמת.
  • לקונסול יש imperium – חצי מהאימפריום שהיה פעם למלך. כל קונסול מלווה על-ידי תריסר ליקטורים (lictores), הנושׂאים עבורו את ה-fasces, ומשמשים שומרי ראש והוצאה לפועל. לשני הקונסולים יש סמכות שווה (par potestas). אחד מתפקידי הקונסול היה לשמור על "שלום האלים" (pax deorum).

Imperium* : הזכות לפקד על צבא, הזכות לשפוט אזרחים, הזכות להעניש פיזית אזרחים (coercitio), הזכות לכנס את אסיפת הקנטוריות, ואת הסנאט.

  • Senatus – מועצת הזקנים. במקור: חבר היועצים של המלך – consilium regis. את מי מזמן המלך לסנאט ומתי? את מי שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה. המנהג עבר בירושה לקונסולים. רק בזמן הרפובליקה התיכונה הפך הסנאט למוסד של קבע, בעל תפקיד חשוב יותר בניהול המדינה. במהלך המלחמה הפונית השניה, הוא הפך לגוף המושל במדינה למעשׂה (אם כי לעולם לא להלכה).

magister equitum - מפקד חיל הפרשים

Rex sacrorum – מלך הקודשים.

Praetor maximus - הפראיטור הגדול ביותר. כמה צריכים להיות, כדי שפקיד אחד לא יהיה "הגדול יותר" אלא "הגדול ביותר"?

Pontifex maximus

Titus Livius: היסטוריון רומי בן סוף המאה הראשונה לפנה"ס. בן-חסותו של אוגוסטוס. כתב בלטינית היסטוריא של רומא "מאז יסוד העיר" – Ab Urbe Condita.

Decimatio – הוצאה להורג של כל עשׂירי


שיעור שמיני:

  • טיפ: כשמסכמים, להפוך כל פסקא למשפט.


  • פריאטור- ברפובליקא המאוחרת, נמוך מקונסול בדרגה אחת.
  • פאסטי- מקור ובו רשימות הקונסולים עד תחילת הרפובליקא. שם נקראים הפרייטורים קונסולים, אנכרוניזם.


איך מגבילים את כוח הקונסולים?

פרובוקאטיו- זכות הערעור על פסק דין קונסולארי. (אפשר לדבר בעד אזרח שנתפס באסיפת הקנטוריות.) זכות הערעור- עיקרון דמוקרטי. בצבא, אין דמוקרטיה. למפקד בעל האימפריום סמכויות רחבות. דרך שניה להגבלתם- ANNUITAS, חד שנתיות בתפקיד. דרך שלישית- כפילות המשרה, חייב להיות ביניהם קונצנזוס כי הם שניים.


אם אין הסכמה ביניהם, העמדה השלילית תתקבל.

  • במקרה חירום, יש רק דיקטטור (כדי למנוע שיתוק).
  • קורנל: אולי בשלב כלשהוא הדיקטטור נקרא גם מגיסטר פופולי;

ידוע כי סגנו נקרא מגיסטר אקוויטום (מפקד הפרשים). במדינות שכנות מופיע התואר הזה (מ.פופולי).

  • מהיררכיה זו אפשר ללמוד:
    • 1. העם הוא מעל הפרשים. יש רק 18 קנטוריות של הפרשים לעומת 80% מהקנטוריות שהן של העם, ושמונים קנטוריות מצביעות לפני הפרשים.

איך חיל הרגלים פחות הציוד נותן את הטון? הדיקטטורה נמשכה חצי שנה או עד שנגמר מצב החירום, הראשון מביניהם.


היתכן שחוקה זו הומצאה בפעם אחת, יש מאין?

החוקה הרומית היא ייחודית, שני פקידים שמחלפים לאחר שנה ונבחרים ע"י אסיפת עם בעל מבנה מסוים- תופעה חסרת תקדים ומפתיעה.

  • שלושה נימוקים להתפתחות הדרגתית:
    • 1. REX SACRORUM מלך לטקסי דת, שמרנות דתית. לשם שלום בית עם האלים.
    • קורנל 234: ברפובליקא, הרקס הזה היה מתחת לפונטיפקס מקסימוס ובמלוכה הרקס היה מעליו, איזו מין שמרנות דתית זו?? טיעון בעייתי. גם הקונסולים ירשו סמכויות פוליטיות מהמלך. למה השם נשאר? לשרת את האנשים שמשמרים אותו.
    • קורנל על התהליך ממלוכה לרפובליקא:
    • בשלב הראשון, מלוכה "לגיטימית", מהסוג הישן.
    • בשלב השני, מלוכה כפולה (אחד בקודשים) טירנית.
      • מלך פוליטי עם מאפינים טירנים לצד מלך דתי טקסי (רקס סקרורום)
      • הסתמכות על הPOPULUS (חי"ר) ולא על האריסטוקרטיה\אוליגרכיה.
      • אסיפת הקנטוריות מבססת את כוחו של הPOPULUS.
      • המלך ה"ישן" נבעט למעלה REDUCTIO AD SACRA הפחתה אל הקודשים. דרדור המעמד לקודש.
      • השם המזוהה ביותר עם המהלך הזה הוא כמובן SERVIUS TULLIUS.
    • בשלב השלישי- רפובליקא.
      • שני פריאטורים שווי מעמד (קונסולים.)
      • האצולה תופסת את השלטון, מתוך הסתמכות על העם.

האוליגרכיה לא הייתה מצליחה להעיף את המלכים בלי לנתק את הקשר של העם עם המלכים, לכן נאלץ השלטון לשמור על אסיפת הקנטוריות, שמחזקת את העם על חשבון האריסטוקרטים. מלך הקודשים (רקס סקרורום) סובל פיחות נוסף במעמדו, ומנותק לגמרי מהפוליטיקא. נהיה דמות אזוטרית במקום ראש ההיררכיה הדתית.

  • איך עם כינון הרפובליקא פוחת עוד מעמד הרקס סקרורום?

שיעור שמיני-גירסא של אוֹרי

אוֹרי אמיתי

  •  {226} הרפובליקה החדשה: שני קונסולים (בעצם, פראיטורים) במקום מלך אחד. איך מגבילים את כוחם של הקונסולים?
    Provocatio – זכות הערעור על פסק-דין קונסולארי
    o Annuitas – חד-שנתיות של הקונסולאט;
    כפילות המשׂרה מכריחה קונצנזוס (consensus)
  • במקרי חירום הקונצנזוס הופך למותרות, וממנים דיקטטור.
    יתכן ששמו הקדום של הדיקטטור היה magister populi, כפי שניתן להסיק מכך שסגנו נקרא magister equitum.
    משׂרת ה- magister populiמוכרת גם ממדינות איטלקיות אחרות.
  • {227} משך הדיקטטורה: חצי שנה או עד שמסתיים מצב החירום: מה שבא קודם.
  • היתכן שחוקה כה יחודית הומצאה בפעם אחת, יש מאין? אולי פותחה בשלבים? הנה שלושה נימוקים לתאוריית השלבים:
    משׂרת ה-rex sacrorum (מלך הקודשים, מ"ק) מציבה אתגר פרשני. יתכן שמדובר במלוכה שהפכה טקסית עם השנים ואבדה את כוחה הפוליטי – reductio ad sacra.
    מהו ה-praetor maximus? האם היה שלב בו היה מגיסטרט עליון יחיד, "גדול ביותר"?
    הדיקטטורה היא מוסד מוכר ממדינות אחרות בסביבתה של רומא. האם היה שלב בו היה דיקטטור יחיד ברומא, ורק אח"כ נדחקה הדיקטטורה למקרי חירום בלבד?
  • ובחזרה ל-praetor maximus (פ"מ): האם המלך הוחלף במגיסטרט יחיד, או שמא {228} מונה הפ"מ בראשית על-ידי המלך, ואט-אט השתלט על סמכויות המלוכה? אם כן, כיצד נסביר את העובדה שב-Fasti מוזכרים שני שמות כל שנה?
  • אולי משני הפראיטורים היה אחד מהם בכיר יותר?
  • ההסבר של De Martino: בשנים 509 עד 451 היתה דיקטטורה שנתית. אח"כ מועצת העשׂרה – decemviratus. עם כישלון שיטה זו, שני פראיטורים לא-שווים. מאז 444 טריבונים קונסולאריים. רק החל ב-367 זוגות קונסולים.
  • יתרון הסבר זה: מצמיד את רעיון כפילות המשׂרה לפשרה בין הפטריקים והפלבאים ב-367 – נציג אחד לכל קבוצה.
  • חסרון הסבר זה: המאבק הנ"ל נפתר רק ב-342. גם המקורות אומרים שב-367 הוחזרה כפילות המשׂרה, לא שבשנה זו היא נוסדה מלכתחילה.
  • אם הפראיטור הוא maximus, הרי שהוא צריך להיות הגדול ביותר מבין שלושה ומעלה. לפיכך קשה לזהות הפ"מ עם הדיקטטור, ומפריעה לנו גם הכפילות (בסיס 2) המשתקפת ב-Fasti.
  • {229} כך, אם איננו רוצים לדחות את עדות ה-Fasti, אנו חוזרים לקיום הכפילות כבר בשנת 509.
  • ומדוע בכלל לנקוט מדיניות רוויזיוניסטית? הסיבה היחידה לכך היא העדות לקיומו של praetor maximus. חוץ מזה אין כלום שיצדיק ביטול העדויות הקיימות.
  • משמעות המילה maximus בלטינית קדומה יכולה להיות "הגדול מבין שניים". גדול במה? אולי בגיל, אולי בסדר הבחירה (מי קיבל יותר קולות), אולי לפי תור (מי אוחז כרגע ב-fasces). בכל מקרה, ה-potestas של שני הפראיטורים הללו יכולה להיות שווה.
  • ובכלל, האם כפילות משׂרה היא כל-כך ייחודית? הרי הידע שלנו על איטליא בשלהי המאה ה-6 זעום, ואפילו כך יש עדויות שניתן לפרשן על כפילות משׂרה.
  • {230} רפובליקות איטלקיות אחרות: הדוגמאות למקומות אחרים באיטליא לרוב מאוחרות יותר. יש לא-מעט עדויות לערים האטרוסקיות, אבל אי-ידיעתנו את השׂפה מקשה על הפרשנות.
  • אצל האטרוסקים ואחרים בהחלט יש עדויות להיררכיא פקידותית-משׂרתית.
  • מאידך, יש גם עדויות משאר איטליא לחבר-פקידים (חבר: collegium).
  • אולי הרומאים חיקו אחרים; אולי האחרים חיקו את הרומאים. קשה להפיק טענה.
  • {231} מהעולם היווני מוכרים היטב תהליכים בהם מלוכה הופכת לטֻרניא, וזאת הופכת לרפובליקה של בעלי-הון.
  • עד המאה ה-4 כבר אין מלכים בשום מקום באיטליא. לפי המסורת, המלוכה הרומית נשארה אחרי שהרבה אחרות כבר נעלמו.
  • באטרוריא אולי שׂרדה המלוכה עד המאה ה-4.
  • לכל הפחות, קיימת עדות אֵפּיגרָפית למלוכה אטרוסקית במאה ה-4 בעיר Caere.
  • {232} הכתובת מ-Pyrgi מעידה אולי על מלוכה של Thefarie Velianas.
  • בקיצור, בקרב הלטינים החל הגל הרפובליקני כבר במאה ה-6, בעוד שאצל האטרוסקים המלוכה שׂגשׂגה עוד במאה ה-5.
  • לפי פרשנותו של רוזנברג, השיטה הרומית היתה מעין פשרה בין השיטות.
  • הפרדתן של פונקציות פוליטיות ודתיות: {232} תאוריית הסֻנתזא של רוזנברג נותנת תשובה לשאלת הייחודיות והפתאומיות של השיטה הרומית. כמו שאמר מומזן, הרומאים היו גאונים בפוליטיקא.
  • הגאונות מתבטאת בעניין "מלך הקודשים" (מ"ק, rex sacrorum, rex sacrificolus). ברפובליקה זו היתה משׂרה טקסית לגמרי.
  • מדוע צריך אותה? שמרנות דתית. האלים דורשים מלך לפולחן, אז הנה יש מלך.
  • במשטר הרפובליקני מלך הקדשים מנותק לחלוטין, ובמכוון, מן הפוליטיקא.
  • {234} בתקופת הרפובליקה, מ"ק היה כפוף ל-pontifex maximus. בימי המלוכה היה המצב הפוך.
  • מסתבר שבשלב כלשהו הוריד הפונטיפקס מקסימוס את מלך הקודשים מרום מעלתו, ואפילו עבר לשכון ב-regia (ארמון המלך), משכנו לשעבר של המ"ק.
  • לפי ליוויוס (2.2.1) התחוללה המהפכה הפונטיפיקלית עם הקמת הרפובליקה. אבל אם כך, האם אין בכך כדי להרגיז את האלים?
  • תשובה אפשרית: המהפכה הפונט' ארעה רק במאות ה-4 או ה-3. אבל: (א) אין לכך שום עדות (והיינו מצפים לשמוע משהו על זה), ו-
  • {235} (ב) באופן כללי, חלק מהסמכויות הדתיות של המלכים עברו לא ל-rex sacrorum, ואפילו לא לפונטיפקס מקסימוס, אלא דוקא לקונסולים!
  • ואם כך, מה יהיה על הטיעון משמרנות דתית? יתכן שהתשובה לבעיא זו היא שה-rex sacrorum נוצר עוד לפני הרפובליקה, כבר בתקופת המלוכה.
  • אם כך, הרי שה-reductio ad sacrum ארעה עם המעבר ממלוכה לגיטימית למלוכה טֻראנית, אי-שם במאה ה-6.
  • יתכן אפוא שהמלכים האחרונים היו מגיסטרטים לכל החיים, ושאכן יש לנו תקופת מעבר בין מלוכה לרפובליקה (ושהדיקטטורה היא סוג של חזרה זמנית לתקופה זו).
  • {236} שוב, יתכן המצב המתואר בכתובת מפֻּרגי משקפת מצב דומה.
  • לפי הסבר זה, מלך הקדשים בא לעולם עם ירידת המלוכה הישנה, ועם המהפכה הרפובליקנית הוא יורד עוד ממעמדו, והופך כפוף לפונטיפקס מקסימוס.
  • התאוריא לפיכך: במאה ה-6 היתה ברומא מלוכה כפולה, ובה מלך חילוני-פוליטי ומלך דתי-טקסי.
  • זו אמנם רק הֻפותזא, אבל ההסבר הטוב ביותר למוסד המוזר של ה-rex sacrorum.
  • סיכום (לפרק כולו): {237} אכן, סביב שנת 500 ארעה מהפכה רפובליקנית. בלב הסיפור הסוער עמד Lars Porsenna, שבסופו של דבר הובס בידי ברית לטינית.
  • סיפור זה נתמך ע"י עדותו של דיונֻסיוס מהליקרנסוס.
  • אין שום עניין של מהפכה אנטי-אטרוסקית. נהפוך-הוא: סממנים אטרוסקיים נשארו חלק חשוב של המדינה הרומית.
  • לפי העדויות הארכיאולוגיות, הסיפור כולו היה הרבה יותר אָלים ממה שמציגים המקורות הכתובים.
  • {238} מדובר במהפכה אוליגרכית נגד טֻרניא פופולארית. המלוכה הכפולה, אולי מיסודו של סרוויוס טוליוס, ערכה מהפכה אזרחית כדי להגביל את כוח האוליגרכיא.
  • כדי להתגבר על הטֻרניא נאלצה האוליגרכיא לעשׂות ויתורים לעם. כך נותרה אסיפת הקנטוריות על כנה. אם אכן היה נהוג שהמלך מביא את מינויי המצביאים לאסיפת הקנטוריות, ואם אכן היו שני מצביאים כאלה בכל עת, הרי לנו הסבר כיצד תפסו שני מגיסטרטים אלה את מקום המלך שמינה אותם בעבר.
  • בכל מקרה, הטענה שכפילות המשׂרה נראית לנו היום מוזרה, אינה סיבה מספקת לפקפק במסורת, קו"ח לדחותה.


קיצור טענתו של קורנל על המעבר ממלוכה לרפובליקה:

  • בשלב הראשון, מלוכה "לגיטימית", מהסוג הישן.
  • בשלב השני, מלוכה כפולה:
    מלך פוליטי בעל מאפיינים טֻרניים, לצד מלך דתי-טקסי (rex sacrorum).
    הסתמכות על ה-populus (חי"ר), ולא על האריסטוקרטיא-אוליגרכיא
    אסיפת הקנטוריות מבססת את כוחו של ה-populus
    המלך ה"ישן" נבעט למעלה – reductio ad sacra
    השם המזוהה ביותר עם המהלך הזה הוא Servius Tullius
  • בשלב השלישי – רפובליקה:
    שני פראיטורים (קונסולים) שווי-מעמד
    האצולה תופסת את השלטון, מתוך הסתמכות על העם.
    מלך הקודשים סובל פיחות נוסף במעמדו, ומנותק לגמרי מהפוליטיקה

כיצד נסביר את העובדה שמשׂרת מלך הקודשים (rex sacrorum), שנוצרה לכאורה מתוך שמרנות דתית, עוברת מהפך כה משמעותי במעמדה במעבר מהמלוכה הפופולארית-טֻראנית למשטר הרפובליקני?


שיעור תשיעי:

איך נוצרו הפטריקים והפלבאים?

אין מקור ראשוני, רק היסטוריונים שחיו מאות שנים אחרי כן.

  • האם זה מונע מאיתנו לארגן בסיס עובדתי?

אם יש מקורות משניים שונים שמספרים את אותו הדבר למעט הבדלים דקים זה טוב. לפי מקורות אלה, פלבאי הוא מי שהוא לא פטריקי. במאה הראשונה לפנה"ס, אין סכסוך מעמדי בין הפטריקים לפלבאים. יש רק משרות כהונה שפטריקים בלבד יכולים להתמודד עליהן. (שמרנות דתית). TRIBUNI PLEBS משרה בכירה, כלי פוליטי רב עצמה, שפתוח רק לפלבאים דווקא!


אלה שרידי הבדלי המעמדות שפעם היו ענין בוער ברפובליקא.

  • TRANSITIO AT PLEBEM טקס שעשה קלאודיוס הפטריקי במאה הראשונה כדי להיות טריבון.

הפיכה לפלבאי באמצעות טקס ואימוץ ע"י משפחה פלבאית. ברומא, אב יכול להרוג את בנו מבלי להסביר לאיש את מעשיו; אחראי גם על כספים, שידוכים וענייני משפט. מלך המשפחה. הנשים מנהלות הכל מאחורה.

  • זירה ציבורית- RES PUBLICA.


  • לכל פטרון יש קלינט עובד אדמה שפונה אליו כשכבשים משחיתות תבואתו. הפטרון ידבר עם הפטרון של רועה הכבשים. זה קשר מחייב, פטרון עם שאיפות פוליטיות (עד למאה השניה לפנה"ס, הן לא חשאיות), צריך את קולות הקליינטים שלו. אם יש סכסוך, הפטרון מאגד את הקליינטים שלו כדי לפתור אותו. פוליטיקאי רומי שיוצא לפורום שלו בבוקר, מחכים לו הקליינטים שלו ללוותו ונותנים כוח לדבריו.


קורנל סותר את הטענה כי חברים בסנאט הם פטריקים:

1 . אין שום עדות לכך שרק פטריקים היו בסנט, יש שם PATRES ET CONSCRIPTI, כלומר יש סנטורים שהם לא פטרס. 2. טיעון מהשתיקה: לא כתוב בשום מקום שפלבאים רוצים להיות בסנאט, שתיקה רועמת מדי בנושא זה.


לשם מה מביא קורנל את הטקסט הזה של פסטוס?

א. קיימת במחקר הנחה, שהפטריקיאט הוגדר באמצעות חברות בסנאט (כלומר, מי שהיה חבר בסנט, יוצא מכך שהיה פטריקים.) ב. קורנל רוצה לסתור הנחה זו.

  • הסנאט כונס למטרה ספציפית, לכן לא יכול להיות שהגדרה מעמדית חדה תקבע לפיו, הוא לא גוף קבוע. מי שכינס את הסנאט הזמין את חבריו, בין אם פטריקים או פלבאים. לכן, לא יכול להיות שחברות בסנאט הגדירה את הפטריקיאט.


שיעור עשירי:

  • טיפ: לוותר על שאלות שמתחילות ב: "מהי מהותו של.."
  • לשם מה מביא קורנל את הטקסט של פסטוס? כי קיימת במחקר הנחכה וקורנל רוצה לסתור אותה.

עלינו לנסח שאלה שהתשובה עונה עליה בדיוק.

  • לשם מה מביא קורנל את הטקסט של פסטוס, ומה משמעויותיו? אלה שתי שאלות, שנותנות הצדקה לשני הסעיפים.
  • טיפ: להזהר משאלות כן ולא. הן לא תמיד טובות, כנראה הניסוח הוא לא מספיק מדויק.
  • האם הפטריקיאט הוגדר באמצעות חברות בסנאט?
  • תשובה:

א. רווחת במחקר הנחה, שהפטריקיאט הוגדר באמצעות חברות בסנאט (כלומר, מי שהיה חבר בסנט, יוצא מכך שהיה פטריקים.) קורנל רוצה לסתור הנחה זו, וטוען: ב. כיון שהסנאט כונס למטרה ספציפית, ולא היה גוף קבוע ומאורגן, לא יכול להיות שהגדרה מעמדית חדה תיקבע לפיו.

ג. מי שכינס את הסנאט, זימן את חבריו הקרובים, בין פטריקים ובין פלבאים, לפיכך, לא יכול להיות שחברות בסנאט הגדירה את הפטריקיאט.


  • טיפ: לשאול שאלה, לערוך את התשובה בבולטים, לבדוק את השאלה שוב ולכתוב את השאר.


שאלת המחץ של נדב:

איך הבאת הטקסט של פסטוס אצל קורנל משנה את תפיסתנו על כך שחברות בסנאט הגדירה את הפטריקיאט? מסורבלת, ארוכה, מכוונת לתשובה.


פלבס ופלבאים:

  • מתי מוגדר הפלבס?

טיב המקורות דורש זהירות רבה. תאריך מסורתי הוא 494 לפנה"ס. בכל מקרה, עוד בדור הראשון לאחר הכרזת הרפובליקא.


  • טיפ: בגלל שאנו מביטים בפרספקטיבה של זמן ארוך מאוד, רוב הבעיות בכרונולוגיה נעלמות, ופעמים רבות כדאי להגדיר באיזה דור מדובר. (קצר או ארוך)
  • מי נכלל בהגדרה?

פטריקים לא יכולים להיות חלק מהפלבס. בני חורין המעוניינים בכך. (ללא עבדים ונשים). אנשים שהייתה להם סיבה לא להיות מרוצים מהסטטוס קוו. STATUS QUO (מילולית: המצב אשר בו אנו נמצאים), עד כדי נכונות להצטרף למרי אזרחי, ולחולל מהפכה.

  • לאיזה צורך הוגדר?
    • כדי להגן על האינטרסים של מי שנכלל בפלבס (הפלבאים).
      • גישה חופשית לאדמת הציבור (AGER PUBLICUS)
      • הגנה מפני שרירות לבו של השלטון, בייחוד במקרים של פגיעה פיזית.
      • האפשרות להבחר לקונסולט. (במאה הרביעית בעיקר).
  • מתוקף מה שואב הפלבס את כוחו?
    • LEX SACRATA התרת דמו של מי שפוגע בפלביאנס.
    • מדינה בתוך מדינה.
  • מייסדי הפלבס מייסדים ישות עצמאית בתוך המדינה הרומית, שזו מהפכה.
    • מוסדות הפלבס:
      • טריבונים 210
        • גופו של הטריבון –קדוש. אסור לגעת בו, מי שיעז לעשות כן, דמו מותר, הוא SACER
      • מועצת הפלבס(CONCILIUM PLEBIS)  אסיפת השבטים (COMITIA TRIBUTA)
      • האידילים ורישום החלטות הסנאט.
        • השפעה יוונית ברורה.
        • היווצרות ארכיון רשמי ועלית מעמדו של החוק הכתוב.
        • הכרה בהחלטות הפלבס כחוקים המחייבים את כל העם הרומי. (מאוחר יותר)
  • אינקלוסיבי- מי שרוצה נכנס(פלבס). אקסקלוסיבי-איש לא נכנס(פטריקים)

קבוצה- מוגדרת, מגודרת, יש תנאים לעזיבה\הצטרפות.


פטריקים- כנראה עשירים. היו משפחות שירדו מנכסיהן, וניסו להשיב את כבודם בכל מחיר. לפי קורנל, עשירים היו מרוצים מהסטטוס קוו ולכן לא היו בפלבס גם ככה.

  • פלבס אורבנה- לא פטריקים שגרים בעיר.

רעיונות גזעיים, כבר לא מקובלים. הסתמכות על שיטת קבורה היא לא וודאית.

  • הדעה המקובלת- פטריקים הם קבוצה, כל מי שהוא לא פטריק הוא פלבס.
  • AGER PUBLICUS- אדמה ציבורית, לכולם מותר להשתמש בה (שדה קורא לבריון). למעשה- בעלי השררה משתלטים עליהן.
  • הטריבונים- נבחרים כל שנה, קדושים.


היתרון של מועצת הפלבס-

מחולקת לפי אזורים גיאוגרפיים, מייצגת ריבוד מעמדי. לאנשים בה יש סיכוי להשפיע. בהמשך- אסיפת השבטים, רוב החקיקה ברפובליקא התיכונה והמאוחרת. אידילים- מפקחי המקדש, ביקשו אישור לרשום הכל בארכיון (החלטות סנאט).


לסיכום:

זו קבוצה מהפכנית שמכניסה שיטות ממשל מתקדמות מאוד לדורה ובסופו של דבר, בזכות העבודה הנכונה שלה, היא צוברת כל כך הרבה כח ותמיכה שהמדינה מאמצת אותה.


שיעור 11:

  • דקמווירי- עשרה גברים.

עד עכשו - משטר מלוכני של שליט אחד, ולאחריו 2 שליטים (קונסולים). כיצד זה הופך לעשרה? ככל הנראה מדובר בהשפעה פלבאית.

  • עשרה טריבונים= המוסדות הפלבאים משפיעים על הדקמווירים.
  • יודיקס- עשרת השופטים.

החלטות סנאט הופקדו בידי שומרי מקדש קרס - אלת האדמה והחיטה שמקושרת בעולם היווני גם עם מתן חוקים. התנועה הפלבאית מושפעת מיוונים, שרושמים את חוקיהם כבר 200 שנה. יש משלחת שיוצאת מרומא לאתונה(454 לפנה"ס) ומקבלת את חוקי סולון, המחוקק הגדול של אתונה, המשלחת פוגשת את הדמוקרטיה היוונית בשיאה.

סולון: הסרוויס טוליוס שלהם; חילק למעמדות לפי רכוש, ארגן את גוף האזרחים, ביטל שעבוד גוף, מצב בו אנשים משכנו את אדמתם ואז את גופם (סוף המאה השביעית לפנה"ס, 200 שנה לפני הזמן המדובר כרגע). סולון מונה בסמכויות דיקטטוריות, השביע את כולם לא לשנות את חוקיו ויצא לסיבוב של 10 שנים כדי שלא יבואו אליו בטענות.

  • אוֹרי: באתונה המשיכו לחוקק חוקים וקראו להם חוקי סולון כדי שיהיה להם תוקף.


  • בשנת הדסמווירט לא היו קונסולים או טריבונים. שנת הפסקה במוסדות הרשמיים. בשנה השניה הם אמורים כבר לא להיות, הגוף המחוקק אמור להתכנס לצורך מטרה ספציפית ולהתפזר בסיום העבודה. אבל בפועל ממשיכים ולפתע יש 5 פלבאים ו5 פטריקים ולא 10 פטריקים כפי שהיה בשנה הראשונה. תפיסת שלטון באמצעים מפוקפקים.


ליוויוס על ווירג'יניה, תרגיל שאלות:

  • ליוויוס: היסטוריון שכתב על הרפובליקא של רומא, חי בסוף המאה הראשונה לפנה"ס עד תחילת המאה הראשונה לספירה, כתב בלטינית.
  • מהו אותו פשע ראשון אשר סיפורה של ווירגיניה מוצג כהמשך לו?
  • באיזו "עיר" התרחש הכל? רומא! Urbs.
  • LUCRETIA - היא הבחורה שאחרון מלכי רומא חשק בה, ונקט באמצעים לא כשרים כדי לכפות את עצמו עליה. מתוך הסקנדל הזה, פרצה המהפכה שבעקבותיה קצה הרפובליקא.
  • מי היה אפיוס קלאודיוס? מי הם ורגיניוס ואיקילוס הנ"ל? למה פובליוס נומיטוליוס הוא לא אבי המשפחה?
  • טיפ: לקרוא את כל הטקסט, אם הוא לא ארוך, ואז ללכת לחפש את המושגים.


התפקיד הראשי של טריבון

הגנה על הפלבאים משרירות לבם של השליטים.
  • QUIRITES? מילה אחרת לאזרחים הרומיים.


ענייני תוכן:

  • ליוויוס- נערה מבית טוב, הורים שופרא דשופרא. האב- לוחם אמיץ נגד הסאבינים.

מרכוס קלאודיוס מגיע וטוען: ווירג'יניה היא שפחתי. מרכוס קלאודיוס ואפיוס קלאודיוס הם בני משפחה, או שיש ביניהם קשר משפחתי אחר (עבד משוחרר, נספח למשפחה), הם מאותו גנטס וגם פטרון וקליינט (מרכוס קליינט). זה כל מה שצריך כדי להתחיל נוהל משפטי. בשניה שהוא בא והכריז שהיא שפחתו, התחיל ה"קייס". ברור שזו תואנת שווא. אפיוס קלאודיוס רוצה שהיא תהיה במעצר ולא במעצר בית. היחס אליה הוא כאל רכוש. אשה בת טובים ובת חורין היא בחזקת אב המשפחה, הפאטר פאמיליאס, או החוג סביבו.

בכיכר העיר, מרכוס קלאודיוס רוצה לתפוס את ווירג'יניה בדרך לביה"ס, אנשים מתאספים. השליח זימן הילדה לבית המשפט. הכל שפיט=חלק מהמנטליות הרומית (כמו בארה"ב). חשיבות המשפט גבוהה בחברה הרומית. אפיוס ידע מראש שיהיה השופט בתיק זה, ירד לפורום. לכן שלח את מרכוס, הקליינט שלו, לתבוע בעלות על ווירג'יניה (כדי לבעול אותה).

  • הטענה: כשהיתה ילדה קטנה, נגנבה ווירג'יניה מבית קלאודיוס לבית ווירגיניוס, שגידל אותה כבתו. במצב כזה, אין סיבה שהיא לא תהיה שפחתו של מרכוס קלאודיוס.

לווירגינה אין מעמד משפטי חוקי כשלעצמה, היא או רכוש או שייכת לאביה.


קלאודיוס מסכים לקרוא לאביה של ווירגיניה, שבינתיים תהיה מוגנת אצל מרכוס קלאודיוס. איקיליוס (ארוסה של ווירגיניה) היה טריבון בעברו. לחטוף נערה=שרירות לבו של השלטון. בגלל הדסמווירים אין טריבון, אין מי שיגן על הפלבס. איקילוס מאיים במלחמה ונואם על חירות וכבוד. אפיוס טוען שאיקילוס מעוניין בהתססה פוליטית ולא בווירגיניה בכלל. קלאודיוס מסכים לתת לילה נוסף כדי לתת לאבי וירגיניה הזדמנות להגיע, בידיעה שלוקח לאביה יומים להגיע לעיר מהמחנה. ווירגיניוס מגיע, מוקדם בבוקר. קליינטים מתייצבים מול בית אדונם עם הזריחה, כדי ללכת לפורום. אפיוס לא מתרשם מווירגיניוס וחבורתו.


וורגיניוס, מיואש מכך שעומדים לקחת את בתו, מבקש מאפיוס רשות לדבר עם המינקת. לאחר שקיבל רשות, דקר ווירגיניוס את ווירגיניה, כדי לשמור על חירותה. בפורום יש מקדשים, אלים ופסלי אלים רבים. כאן, יש לנו בעצם טקס שבו אדם אחד שופך את הדם, אבל באופן פומבי, הוא מטיל את אשמת הדם על מישהו אחר. לאשמת דם יש היבט משפטי והיבט דתי. זה מוצג כמאבק על החירות ויש לזה ריח של קורבן אדם.

שיעור שניים עשר:

שני אתרים מועילים לעת העתיקה:

Lacus Curtius **

    • Perseus.tufts.edu

הצבא הרומי נמצא באלגדוס, במלחמה מקומית עם הרבה זמן מת, בה מנסים למצוא תעסוקות יזומות. אנשים שהם עקורים, לפני או אחרי קרב קשה, שיכול להיות האחרון, הם בהשעייה רגשית. בשלב זה, אחד מחברי הפלבס עם תודעה חברתית גבוהה עוסק בענייני הפרט, לא מסכן את המדינה ונרצח. האויב מואשם, אבל חייליו רואים לפי פיזור הגופות שלא האויב פגע בו. זו התנקשות פוליטית שמכעיסה את הפלבס. ליוויוס מקשר את הסיפורים האלה. אולי זו סיבה למהפכה. כמו בסיפור על ווירגיניה, יש פה אקט אלים נגד הפלבס. זו אבולוציה של הרפובליקא הרומית. משני פרייטורים, בעקבות בקשה להעלות על הכתב את החוקים, אחרי שהמשלחת מיוון חוזרת, עברנו לדסמווירים שיתנו חוק כתוב, ולהשעיית כל פקידי המדינה, הפלבים והפטריקים, בו זמנית.


  • מייקל שואל מדוע לבטל את הקונסולים, הטריבונים והאידילים ושאר הפקידים בזמן כתיבת החוקים?


אם כל אלה יבחשו בקלחת, יהיה הרבה יותר קשה להגיע לתוצאה מאורגנת בסופו של דבר.


בשלב הזה, כדי לחוקק חוק (להביא למצב בו העם הרומי יצביע על הצעת חוק), לאדם שיוזם את התהליך צריך להיות אימפריום. בעקבות ההסדר של וולריו והוראטיוס, אפשר לחוקק חוק גם (אם אתה טריבון?) אם אין לך אימפריום. הפלבס בשלב זה צובר כוח, וכל עוד הפטריקיאט מול הפלבס יש מערכת של איזונים ובלמים שמפריעה לדקמווירי. אנו לא רוצים שהמדינה תסחף למקום אחד מהר מדי. כרגע לא צריך בלמים, כדי לחוקק. כשתהליך מדיני צובר תאוצה קשה לבלום אותו.

  • הסיפור בפרק 43, לכל הפחות ממחיש לנו את המתיחות הפוליטית שעדין קיימת ומביאה לכדי רצח של אזרחים. לכן קשור לעניינינו.

ווירגיניוס הוא בצבא, כיצד הוא יכול לעזוב את משמרתו ולחזור העירה? לא הגיע פקיד רשמי עם צו בית משפט, אלא הגיעו בריצה בהולה כמה בני משפחה שקראו לווירגיניוס בדחיפות לשוב לביתו.

  • אוֹרי קורא כאן (פרשנות לעובדות שמציג בפנינו ליוויוס) ריח של איום פרישה. טרם הזכרנו את העניין הקריטי הזה בקשר לפלבס.

הSECESSIO המקורי הוא כלי הנשק של הפלבס כנגד הפטריקים.

  • אם לא ימלאו את כל או לפחות מספיק מדרישותיהם, הם יקומו, יעזבו את המדינה וייסדו גוף פוליטי משלהם. לא מופרך. במזה"ת היה נהוג שקבוצה מהאוכלוסיה עוזבת ומקימה פוליס אחרת. הפטריקים לא רוצים שהפלבס יפרשו כי הם חלק חיוני מהמדינה. הפלבס (לפי אוֹרי) כנראה אסף אליו מספיק אנשים ונהיה מספיק מגוון כך שהפך לחלק משמעותי מהציבור שלא כדאי לוותר אליו באבחה אחת. היו 5 פרישות של הפלבס לגבעת הטרנטינוס עד שהושגה פשרה. הן לא היו אלימות. מלחמת אזרחים היא לא רצויה. נומיטוס הוא הסבא, כנראה מהצד של האם, אחרת הוא היה הפאטר פאמיליאס. ידוע לנו שווירגיניוס יתום.


מה הביטויים הפוליטיים של הסיפור הזה?

התחבולה של אפיוס קלאודיוס הופכת את כל הסיפור לפוליטי, כי הוא חושב לארגן את אירוע ההתייחדות דרך המערכת המשפטית, שהיא במהותה פוליטית. המחוקק, זה שהכל הושעה עבורו, יוצא בצד אחד של המשווה ובצד השני יש לנו את המשפחה, שהיא המוסד הכי מסורתי ובסיסי, ללא חוקים. החוק של המדינה, במובנים רבים, נעצר על סף הדלת. לא סתם ליוויוס שם בפיו של איקיליוס את המילים "את הווטו לקחתם לנו, אל תתעללו לנו בנשים ובילדים". הזכות שהייתה לטריבונים הייתה להתייצב בפני פקידי המדינה ולהגן פיזית על חברי הפלבס מפני שרירות לבו של השלטון (הם האיזונים והבלמים) . כאן זה נהיה סיפור פוליטי. יש רגע אחד בסיפור, שבו אנו רואים איך הסמכות של הפאטר פאמיליאס לא רק שלא מתחשבת בחוק של המדינה, אלא עולה עליו ומשאירה אותו באבק (רצח ווירגיניה).


לפי הסיפור, ווירגיניה נחטפה וסיננו אותה לתוך ביתו של וויריגניוס, לכן הוא לא אביה ואין לו עליה אבהות ושררה. כשווירגיניוס הורג את בתו, הוא מתעלם מפסק הדין של השופט. אין פה זכות ערעור. אולי ווירגיניוס יכל לפנות לעשרת הדקמווירים כערכאה גבוהה יותר. לא מכיר בסמכות בית המשפט, קורא בשמות האלים שהוא צודק בהורגו את בתו. ראינו רצח מקודש אחר שנקרא SACROSANCTITAS TRIBUNICIA. מי שיפגע בטריבון הוא מוחרם. SECER ESTO. אפיוס פוטר את כל מי שבא אליו בטענה שהוא מעורר בעיות מטעם הפלבס. ביום שבו אפיוס קלאודיוס בא לשפוט, אחרי המשפט של ווירגיניה, איש לא רוצה להשפט אצלו.כולם משוחחים על המקרה.


האם זה סיפור אמיתי?

לפי קורנל, לא. האם נאמין לקורנל? כבדהו וחשדהו.


כלל בהיסטוריה:

תמיד המניע האמיתי הוא הבחורה.

  • טיפ: תמיד לחשוד, לחשוב ולהטיל ספק.
  • כלל 2 בהיסטוריה: מי שכותב על ההיסטוריה מספר, אולי בעקיפין, גם על זמנו שלו.

ליוויוס הוא 400 שנה אחרי הסיפור של ווירגיניה, שמריח כסיפור עם. כבן תקופה שונה, הוא פועל בהקשר היסטוריה תרבותי שונה. אוגוסטוס עמד בפני בעיא אתיאולוגית ולוגיסטית גדולה מאוד: איך מקימים משטר מונכרי בלי שאף אחד שם לב. הדרך הייתה בשיטת הסלמי, חתיכה חתיכה בכל פעם. הכיסוי היה שהאנשים המשיכו לחשוב שיש רפובליקא. היה דגש על הערכים הישנים, ערכי משפחה, צניעות.

  • סיפור כזה, שיש בו גם הגנה על הפרט מפני שרירות לבו של השלטון, גם קידוש ערכי המשפחה וגם הגנה על תומתם של הנשים הלך מצוין באווירה הפוליטית ששררה במסדרונות השלטון בתקופת אוגוסטוס. ליוויוס הוא איש של אוגוסטוס. מי שמשלם את חשבונותיו הוא מאיקנס, מצנט שממן את עולם התרבות והאומנות והמשטרה החשאית.


שיעור 13:

  • AGER PUBLICUS קרקע ציבורית. מושג מוזר, כנראה לא קומוניזם, לא ידוע איך נוצר.

במהלך המאות 5 ותחילת 4 לפנה"ס רומא כובשת שטחים שהם הקרקע הציבורית המדוברת. עשרות אחוזים ממשאב הקרקע של רומא. אפשרויות אחרות לדברים שעושים עם קרקע נכבשת: להשאיר לאויב שיעבדה, או להנכיס את האדמות למישהו, ASSIGNATIO VIRITIM/VIRITANA, שהוא אזרח המדינה, בטאבו. אז לא היו משאבים רבים שהם לא קרקעיים.

  • LATIFUNDIA נחלה רבת ידיים, עובדה לרוב ע"י עבדים בתקופה הקיסרית (לא קשור).
  • בתקופה המוקדמת של הרפובליקא, הקליינטים יעבדו מעט, כי יש להם חיים, ובעלי החוב, הNEXUM, יהיו המעבדים העיקריים של האדמה.


הפלישה הגאלית, בשנת 390, של צבא אירופי (קלטים=גאלים), שמוצאם בצרפת. GALLIA CISALPINA זו איטליה של היום. פלישה זו השאירה טראומה, פצע, בנפש הרומית. נותרו עם פחד מהברברים שמעבר להרים. הברברים באים באופן מפתיע, מחריבים את העיר ובוזזים את השדות. כשהשכנים מתכננים לתקוף, אפשר להריח את זה. זה ההבדל. הגאלים פירקו להם את הצורה, התגנבו בלילה כדי להשתלט על הקפיטול והאווזים במקדש של ארא העירו את השומרים והבריחו את המתקיפים. המטרה של הסיפור הזה היא להסיח את הדעת מההפסד המשפיל של הגאלים. הרומים המשיכו לפחד מהגאלים עוד הרבה זמן, מדינה שמצד אחד מרגישה שהיא במצור ומאוימת ומצד שני יש לה הרבה מאוד כוח על השכנים שלה יכולה להגיע למצבים מסוכנים. בטווח המיידי, איכרים חלשים רבים שהגאלים פשטו על שדותיהם, שהיו אמורים להספיק לשנה, נהיו NEXUM. חסרה חוליה בין הרגע שבו אתה לוקח הלוואה ממישהו לבין הרגע שבו אתה בפשיטת רגל. המכשיר הכלכלי שעוזר לך להגיע משלב א' לשלב ב' הוא הריבית. לקחת ריבית ברומא במאה ה4 לפנה"ס זה כמו לגשת היום לשוק האפור. כלומר, אחוזי הריבית לרוב גבוהים בהרבה מהיום (אלא אם כן הפטריק רוצה שתהיה קליינט שלו ולא NEXUM).

  • למעמד העליון יש אינטרס להביא אותך למצב של נטילת הלוואה כדי שתהיה NEXUM -כדי להשיג עובד, או כדי שתחזיר בריבית גבוהה (WIN-WIN לעשירים). החוק לפיו ילד שנמכר שלוש פעמים ע"י הוריו משתחרר, מדגים לנו כמה נהוג היה הדבר.


בתחילה יש רק NEXUM, עבדות שבה העבד הוא רכוש לכל דבר, בהחלטה משפטית. ככל שמספר העבדים עולה, מספר הNEXUM יורד, כי יש פחות תמריץ. בהמשך, כשיש אימפריאליזם רומי והמשאבים גדלים, תהליך שמתחיל במחצית השניה של המאה הרביעית, יש יותר אדמה ציבורית, וגם קולוניות. שזה התנחלויות, בהבדל אחד מהותי: הקולוניסטית לרוב מאבדים את אזרחותם הרומית והופכים לאזרחי הקולוניה, הישות החדשה.

חוקי ליקיניו סקסטוס:

אנחנו לא בטוחים שבאמת בשנת 367 חוקי ליקיניו סקסטוס כוללים את הסעיפים שלפנינו. קרקע, חוב, והקשר בין הפלבס לקונסולט. יכול להיות, שכל הפרטים האלה לא מייצגים את מה שקרה באותה שנה. קורנל מזכיר לנו כל הזמן, וכדאי לזכור, שהוא בונה פה הסבר מאוד מקיף ומאוד מעמיק לרפובליקא הרומית המוקדמת, ומודה שחלק גדול מההסבר הזה בנוי על השערות, שהן חסכוניות מאלה של אחרים. בעולם שמחוץ לרומא, ידוע לנו על כל מני תוכניות להקלת חובות. אצלינו, בספר ויקרא אסור להלוות בריבית. קשה מאוד לבנות משק שמבוסס אך ורק על הלוואות ללא ריבית, כי אז לאנשים אין אינטרס להלוות ללא ריבית. אחד האמצעים היה להגביל את שטח האדמה שכל אדם רשאי להחזיק בו מהקרקע הציבורית.


לקח מההיסטוריה הרומית:

תמיד לחשוד כשיש OMNIBUS LAW, חוק לכל הדברים או לכל המטרות. חבילה של חוקים בכל מני נושאים.

עניין הNEXUM קשור לקרקע הציבורית, ולשכבות החלשות. בחירה לקונסולט- השכבות הכי חזקות. בתחילה היה הפלבס ארגון של שכבות חלשות, אבל בשנת 380 לפנה"ס הוא כבר קיים מעל מאה שנה. מה שהחל כארגון מהפכני מלמטה, הפך ליעיל מבחינה פוליטית ולכן, בעיקר אנשים שהיו עם הון וחינוך והיו שייכים לאליטה היו בפלבס.

שיעור 14:

  • אנו רוצים לדעת מה המשק המקסימלי שיכול להיות שייך לPATER FAMILIAS לפי חוקי ליקיניו סקסטיאס. מותר להם להחזיק עד 500 יוגרא, כ1300 דונם. כמובן שזה לא נמדד באופן מדויק. 2.5 דונם- מספיק כדי לגדל ירקות ותרנגולות.


500 יוגרא זה מספיק, ויש לאנשים גם אדמה משלהם בנוסף. למרות הטכנולוגיה של היום, אז שמרו יותר על האדמה וזה עדיין הספיק. הרבה אנשים התקיימו על פחות מזה, או בכלל בלי אדמה, כמו נפח וסנדלר. החוק הזה הוא בלי שיניים, כי אין תקציב שמוקדש לו. חוק שלא מסביר מראש מהיכן יגיע התקציב לאכיפתו מביא יותר נזק מתועלת. כל עוד לא היה החוק ידוע לנו שיש מצב בעייתי שצריך לתקן, אבל ברגע שיש חוק, עשינו את שלנו, למרות שהוא לא נאכף. אם אף אחד לא בא לאכוף את חוק הגבלת השטח המותר למשפחה בקרקע הציבורית, הוא לא יאכף. טיבריוס גרכחוס (קדימון) מודד את הקרקעות עם אחיו וחמו. האם למדוד אגם? בשנת 367 לא ידוע שזה קרה, החוק לא בא לביצוע.


עסקת החבילה:

THE OMNIBUS LAW


העסקה הפוליטית שנרקמה ומכתיבה את סדר היום הפוליטי החדש ברומא בעקבות החוקים הללו. CUI BONO

  • העשיר, פטרון פוליטי של יוליוס קייזר בשנים כלשהן, היה קונסול, ומצביא מפורסם.

הוא אמר שבכל פעם שרוצים להבין את המניעים צריך לשאול את השאלה CUI BONO למי (הדבר הזה הוא)לרווח? (פרשנות צינית, אחד מכלי המחקר שלנו) לפעמים נראה מתאם בין הצד המרוויח לגורמים שמקדמים את ההחלטה, לפעמים לא. אין בשום מקום אחר רפורמה אגררית חברתית. האנשים שיש להם חוקי הלוואות נוחים יותר ולא ישתעבדו בגופם ואולי יקבלו גישה לאדמות ציבור מרוויחים מכך משהו. יש פה הבחנה בין תת מעמדות פטריקיים? לא ראינו כזה דבר בקורנל בכלל.


מי מרוויח מכך?

  • המוסדות הפלבאים,
  • קבוצה מסוימת מתוך הפטריקים
  • הפלבאים במעמד הגבוה ביותר


הרווח בא על חשבון מי?

  • מסתבר שהגנטס שלא היו שותפות לדיל אכלו אותה, נעלמו מהרשימות. .
  • איך אנחנו יודעים את זה?

לפי הFASTI, רשומות הקונסולים.


השנה הרומית מוגדרת לפי הקונסולט, הרומאים רשמו מי היו הקונסולים או פקידי המדינה המובילים בכל שנה ושנה כיוון שכך הם זיהו את השנים. ANNALISTS - מלומדים רומיים שכתבו את דברי הימים שנה אחרי שנה. מרשימות אלה אנו לומדים הרבה אינפורמציה.מי שלא השתתף בעיסקא מצא את עצמו במדבר פוליטי.

  • משחק סכום אפס- הוא משחק מטריצה שבו הרווח של כל משתתף מאוזן במדויק על–ידי ההפסד של המשתתפים האחרים.


  • בעשרים שנה לפני 376, יש לנו בכל שנה לרוב 6 טריבונים ושני קונסולים.

מהרגע שבו הגדרנו מחדש את המשחק הפוליטי והעברנו אותו לקונסולים מהטריבונים, ההשלכה המיידית של זה היא פגיעה מיידית במי שהיה שם קודם. שדה התחרות קשה יותר בבת אחת. הפטריקים מול הפלבאים העשירים, הצטמצמות לשתי משרות, קשה יותר להגיע אליהן.


איך חלק מהפטריקים שורדים וחלק נעלמים למדבר הפוליטי?

מהידיעה על מי שהרוויח נדע מי הפסיד.

  • איך עושים זאת בפועל?

נוצר מצב של POWER SHARING, כשבאופן מודע קבוצה מסוימת מתוך הפטריקיאט מבינה שהיא נשחקת במאבקים בתוך הפטריקיאט, שהם קשים, אכזריים ומרים יותר מכל מה שיש להם לומר נגד הפלבס.

  • אוֹרי משער שפלג מסוים בפטריקים הבין שיש חלון הזדמנויות ואם יהיו כמה וויתורים (נקסום, ריבית), הרווח יהיה קולות הפלבס.

ודווקא העיקרון של קונסול אחד פטריקי וקונסול שני פלבאי הוא מבחינתם (הפטריקים שהיו בעסקא) פתרון גאוני כי אין בין שני המתמודדים תחרות. אם הם לא מתחרים על אותה משבצת, הם יכולים לשתף פעולה באופן גורף.


מדובר על אנשים עשירים (הפלבים החזקים) ונוצרת שיטה כזו שמאפשרת להם לשתף פעולה ולא מכריחה אותם להלחם אחד בשני. אין לנו תיעוד מדויק לסיפור הזה. ברומא, אם סבך היה פוליטיקאי אתה חייב להיות גם. משפחות שנמחקות מהפוליטיקא מצטרפות לאחר מכן, בשלהי הרפובליקא. כמו יוליוס קיסר. הפרייטורה נוסדה מחדש אחרי 367 כמשרה שהייתה בתחילה רק לפטריקים ומאוחר יותר גם לפלבאים. יש לו אימפריום, אבל חצי מהאימפריום של הקונסול. לפרייטור יש 6 ליקטורים- שמשים כאלה, ולא שניים עשר. בימים הראשונים של המשרה, ולמעשה לכל האורך, היא נוסדה כמשרה שיפוטית והפכה גם לעניין של פיקוד צבאי בהמשך. מושלי פרובינקיות הם פעמים רבות פרייטורים.


  • קנסור – יש שניים, זו משרה יוצאת דופן. הם מתמנים לשנה וחצי, ורק פעם בחמש שנים.כלומר, יש לנו 3.5 שנים בלעדיהם. הקנסור עושה קנסוס, רשימה של כל האזרחים הרומים וכל אחד, מה הכנסתו וגילו. לפי רשימת הקנסורים, אנחנו יודעים בדיוק איפה באסיפת הקנטוריות משתייך האזרח

הקנסורים עוברים על רשימת חברי הסנאט, זורקים מהסנאט את מי שבעיניהם לא ראוי (צנזורה), ורושמים את מי שכן מתאים לדעתם, כדי למלא את השורות.

  • איידילים – האיידילים הראשונים הם שני פקידים פלבאים, ברפובליקא הקלאסית יש שישה, והאידילים מרכזים הרבה מאוד מעבודות התשתית של העיר רומא. לדוגמא, בימיו של אוגוסטוס יד ימינו היה אגריפה (מרכוס וויפסאניוס), שהיה קונסול והכל, ובאיזשהו שלב, לאחר שהספיק לכהן בכל המשרות שרק אפשר, היה צורך לעשות שיפוץ יסודי בביוב של רומא, ולכן הוא הלך ונתמנה להיות איידיליס. הוא נכנס לסירה ויצא לשייט ברחבי כל הביוב של רומא.
  • קוויסטורים הם העוזרים של הקונסולים – במקור. כשהפטריקים ראו שלטריבונים יש איידילים הם מינו קוויסטורים. ברפובליקא, קוויסטור זו הכניסה לפוליטיקא הגבוהה.


שיעור חמישה עשר: הנחיית וויקי במחשבים


שיעור ששה עשר:

  • פלוטרכוס כותב ביוגרפיות שמהן אפשר ללמוד על אישיות האדם.

הוא שלאגר מטורף שנוח לבני כל הדורות כבר 1500 שנה.


  • טיבריוס היה הרווק המבוקש של מחזורו, וזה חשוב כגוון נוסף של אישיותו. הגיע לאותו מחז שבו שלט אביו. יש פה דוגמא לשידוך, אולי יש עוד סוגים. הפאטר פאמיליאס בוחר את החתן, מנהל את העניינים. מקריאה ברמה ראשונה- פאטר פונה לחתן, ולא שידוך שבני הזוג יוזמים. הדור העליון מחבר. אביו של טיבריוס גרכחוס מת ולכן טיבריוס משתדך בלי נוכחותו.
  • גירושים- נפוצים מאוד. אנשים מגרשים נשותיהם על ימין ועל שמאל. אנאסטסיה – אשה שאין לה מילה (לכאורה), מצד שני- משדכים את בתה לטיבריוס גרכחוס ולכן אולי היא מסכימה. אולי במקור היווני זה נשמע אחרת (בעייתיות בפרשנות של אוֹרי.). לפעמים תרגום הורג בדיחה או אירוניה, או מעקר את הטקסט מאיזו משמעות. את קלאודיה לא שואלים בכלל על השידוך. טיבריוס מונה בגיל צעיר להיות אוגור (משרה כהנית) ונכנס למעגל חברתי פוליטי בו יש שיחות על שידוכים ומדיניות חוץ בד בבד. הערות אגביות הן בעלות יתרון חזק מעדויות מגמתיות.


  • טיפ: לפי הנחות היסוד של המחבר, אנחנו יודעים מה הוא ציפה שהקהל יקח כמובן מאליו.


  • בספרד- אמבוש מוצלח נגד 4-5 לגיונות רומיים, טיבריוס מחלץ אותם. בן יורש את השיוך לזירה מסוימת, ומצופה לנהוג כאביו. הנומניטים חושבים: אם אפשר היה לסמוך על האב, אשר כעת לסמוך על בנו. טיבריוס חתם שם על הסכם כניעה כלשהו, בניגוד לנוהל של צבא רומי במצור: להלחם ולהשחט עד האיש האחרון או לפרוץ דרך החוצה מהמערב בעצמם. בשובם מהקרב בנומאניטיה, הסנאט לא מאשר את הסכם הכניעה ורומא שוב מכריזה עליה מלחמה. על מפקד הצבא הרומי לשלם על הפרת האמון והוא מופקר עירום לאנשים שבגד בהם, וצריך להגיד (לנומאניטים) שיתנקמו בו.


פרק 7:

לרומא יש המון חיילים, כי מאגר האזרחים גדל ותמיד יש מי שימלא את השורות. חיילים שחושבים על כניעה הם דבר לא רצוי. מסר שהאימפריא מעונינת לשדר: אנחנו לא מפסידים. חיסלתם לנו צבא? הנה עוד אחד. עצם המחשבה מוציאה את החשק ללחום ברומים.


תחילת פרק 6:

טיבריוס גרכחוס, הקוויסטור של הצבא הרומי במצור, מוטרד מספר החשבונות שלו- פתחון פה לאויביו. קוויסטור מקבל תקציב גדול והפנקס הוא כלי נגד שחיתות. הקוויסטור הוא מנהל החשבונות של הקונסול ולא קשה לגלח סכומים מדי פעם. ידוע לו שבשובו מצפים לתיעוד של כל מה שעשה עם הכסף. כשקאטו הצעיר, שהיה נציב קפריסין במשך שנתיים, חזר וספינת רכושו הפרטי ופנקסיו טבעה בדרך, אף שונאיו לא חשדו שהעלים כספים. הוא היה כה ישר (מה הסיפור?) לבדוק מה הסיפור.

מהי המוטיבציה של אויביו להורידו?

כשהוא קטן, קל יותר להורידו. מה ההשפעה של היותו הרווק הנחשק במחזור? מבני תחרותו המידיים, לכל מי שאין סיבה להיות בעדו יש סיבה לא לסמפטו. אנשים משכמם ומעלה גוררים קנאה, והכל אישי (לקח לחיים). מנגנוני הביקורת לא שווים דבר אם איש לא מפעילם. מישהו צריך לעבור על הפנקסים. מצב הפוליטיקא הרומית: כל מי שווה לפקח עליו, יש לו אויבים. תפקידם במערכת ברור. היום כולם ביחד בקערת הפודינג.


עשרים אלף איש שטיבריוס גרכחוס הציל הם קליינטורה פוטנציאלית, כי אחרת היו נשחטים. כולל חבריהם ומשפחתם.במצב כזה, הצבא הרומי מצופה לfight or die. טיבריוס יצר תקדים. מוזכר מקרה קודם,כמעט מאתיים שנה קודם. כנראה שהיו מקרים, אבל לא בכזה סדר גודל עד אז.חסר לנו שאנשים שמצילים את הצבא יהיו עם כזה כוח. אויביו רוצים שימות,וזה ההבדל בין כמה זה אישי היום ואז.שנאה על בסיס אישי שיכולה להסתיים במוות.


פרק 8:

  • חוק הקרקע הציבורית (Ager Publicus) התמסמס 230 שנה אחרי ההגבלה של חמש מאות יוגרא. בזמן כזה לא מפתיע שהחוק התרופף. ההפתעה (בעיני אורי) היא איך זה לא התפרק לפני זה? דרש טיפול מחדש קודם?

תהליך טבעי, היו הגבלות ואיכשהו במשך 230 שנה הבעיא לא צפה. באמצע המאה הרביעית התחיל אימפריאליזם רומי, כיבוש שטחים נרחבים- איטליא, קרתגו, ספרד. ביסוס העליונות הצבאית הרומאית בים התיכון, הרבה כסף ועבדים ברבריים (לא דוברי יוונית). מהשתלטות על אדמות ציבור באמצעות פאמיליא וקליינטים , לחברה שנהיית משועבדת כמו התרמוס של אורי, כח אדם משועבד רב. עד סוף האימפריא. עם כזה כח אדם, יותר קל לדחוק את האוכלוסיא העניה החוצה.


שיעור 17:

מדוע פרץ המשבר דווקא בימי טיבריוס גרכחוס?

  • מהי נקודת האל חזור בהתפתחות המשבר?


בשנת 367 לפנה"ס הייתה פשרה היסטורית שביטלה את המחלוקת הפטריקית פלבאית והציעה פתרון גורף לבעית האדמות. למה דווקא אחרי מאתיים ומשהו שנים זה צף שוב, דווקא בזמן טיבריוס גרכחוס? עוזרים להבנת הסיפור הכריזמטיות (חסד האל, היכולת לסחוף אחרים ולשכנע בקלות) ויכולת הנאימה של טיבריוס עוזרים להבנת הסיפור. מדוע פרץ המשבר האגרארי דווקא בימיו? בד"כ האליטה מתחילה מהפכות סוציאליות (לתועלתה) אחרי כמה שנים, גם אחרים מצטרפים. לאדם במלחמת קיום אין זמן לחולל מהפכות. לכן טיבריוס נלחם את מלחמתם של מעוטי היכולת, שמשרתת הרבה מהאינטרסים שלו עצמו. הרפורמה האגרארית שלו התבצעה, ואם לא היה נרצח היה זוכה בקליינטרה. כל עשרים אלף האנשים שהציל היו לו אסירי תודה, ואם היה מחלק אדמות למעוטי יכולת- בכלל..


פרק 9:(פלוטרכוס)

  • דמגוג- מדריך, מוביל או מחנך העם. בדמוקרטיה האתונאית הדמגוג הוא אוליגרך, ומסופר בה על מאבקים ושפיכות דמים תדירה. דמגוג- רוצה לתת יותר מהשלטון לדמוס. לרוב, מדבר על הדמגוג יריבו הפוליטי שמשחירו עד בלי די.
  • טיבריוס גרכחוס הביא קבלות (חופשי). הוא נרצח, אבל הוועדה לחלוקת אדמות שהוא ייסד המשיכה לחלק אדמות כמעט 20 שנה אח"כ. בסוף פרק 9 יש דמגוגיה.

טיבריוס רוצה לקחת שטחים ששייכים לאנשים מסוימים ולחלקם לאחרים. זה יקר מאוד. הבעיה שמציג טיבריוס גרכחוס: הלוחמים שכובשים את כל העולם שבים הביתה ואין להם דבר. כמות העושר ברומא גדלה מאוד בעקבות האימפריאליזם, אז איך כחלק מהמכונה האימפריאליסטית הם נותרים חסרי כל? בעלות הברית ואזרחיהן נחשבים חילות עזר, לא מהלגיון אך גם חלק לא מבוטל. זרם במחקר: צבא בעלות הברית נשא ברוב הלחימה בשטח. כלומר, צריך לחלק להם חלק מהשלל. איך מגיעים למצב בו לחייל אין קורת גג?


חזרה ליישור הקו האגרארי במאה הרביעית:

  • אז תפס האימפריאליזם הרומי תאוצה. לפני- היו כיבושים וגם הפסדים. אמצע המאה הרביעית לפנה"ס: המדינה הרומית גדלה ומתפשטת כל הזמן.


שלב ראשון: באיטליא:מערכת כלכלית מושלמת.הלחץ על האדמות משוחרר באמצעות קולוניות, התנחלויות. חלק מהאדמה של המדינה שנכבשה מופקע לטובת קולוניה. בנקודות מפתח אסטרטגיות- דרכים, צמתים ומעברי נהר חשובים. הקולוניות האלה שוות לחיל מצב בשטח, אנשים עם בעיות אגראריות יושבים בהן עם נשק, בהיכון להתקוממות העם הכבוש. תזכורת: פלוטרכוס מרוחק מהאירועים ב230 שנה.

  • אחת מזכויות הטריבון: לכנס אסיפת עם (לזכור שפלוטרכוס לא מביא ממקור ראשון את זה).

תפקיד נוסף: שתסום ללחצים חברתיים. מי שאין לו אדמה מקבל אותה במקום אחר ונהיה בעל בית משלו. אחלה. זו האופנה במאה הרביעית לפנה"ס. ===במאה השלישית לפנה"ס יש דרמה:===


שתי מלחמות נגד קרתגו (תוניסיה) בה ישבו פיניקים. רומא נהיית מעצמה ים תיכונית, מעבר לים. לראשונה, יש לה שטחים מחוץ לאיטליא. מקימים פרובינקיות (סיציליא אחת מהן),יחידה פוליטית אחת. רומאים לא מקבלים בה אדמות אם הם רוצים לבוא לגור בה. פרובינקיה=שטח ששייך לרומא, נושא מס לרומא, יש עליו נציב, פרייטור לרוב. לאזרח רומי הזכות להשפט בפני הקיסר (חוק רומי). 69 שנה לפני טיבריוס- מלחמה נגד חניבעל, הקרקע האיטלקית נחרבת והמצב הכלכלי איום ונורא. 70 שנה מאז- אין תהליך שיקום של איטליא, אלא רק עוד ועוד מלחמות חוץ. מלחמות קלאסיות ברומא: קל"ב. הולכים יום יומיים, נלחמים וחוזרים לשדה. קינקיטוס (סינסינאטי) דיקטטור רומי מפורסם, חרש בשדה שלו, יצא להלחם, ניצח וחזר לשדה. זה היה אפשרי. אבל אם נלחמים ביוון, ספרד או צפון אפריקה, אפשר להפסיד עונה חקלאית. גיוס לשתיים עשרה שנה, לפחות, או כמה שצריך. משפחה שהגברים בה יוצאים לקרב ושבים בחלקים תקרוס מבחינה כלכלית. זה קרה כל הזמן, אך האליטה שכותבת את ההיסטוריה לא תיעדה. משפחה כזו נאלצת לקחת הלוואות ומאבדת את אדמתה חיש מהר. על זה מדבר טיבריוס גרכחוס. האם הוא תאב כוח או סוציאליסט? בלא מסמכים אישיים מאז, לא נוכל לשפוט את כוונות האנשים (טיפ).

  • טיפ2: כשיש לנו משוואות של או או, בד"כ אפשר למחוק ולכתוב גם. לרוב האפשרויות משלימות זו את זו ורק לעיתים רחוקות שוללות זו את זו.

מובנה באישיותם של פוליטיקאים רומיים ואריסטוקרטים הרצון להיות קונסול מפורסם. הוא בוחר לחתור לשם מדאגה לאינטרסים של מעוטי היכולת. יש אופציות אחרות- נצחון צבאי...


פרק 8:

טיבריוס לא גאון תיאורטי, התופעה הייתה רווחת. הוא רק הסתכל סביבו. גאיוס ליליוס מנסה להעביר רפורמה דומה, נתקל בהתנגדות ומוותר. כשמטיל טיבריוס וטו, אוקטאביוס עדיין יכול לוותר (עוד לא נק' האל חזור).אוקטאביוס- טריבון. תפקידו-להיות האופוזיציה(קבוצת אנשים שאוהבת את הקרקע הגדולה שלהם) לטיבריוס. באסיפת העם, מציע טיבריוס להדיח את אוקטאביוס עקב התנגדותו. פרשיה לא שגרתית, לא ברור לאיש אם זה חוקי או לא. בטוח לא היה נהוג.


פרק 12:

  • אסיפת העם של הפלבס. אחרי שהצביעו 17 מתוך 35 יחידות הצבעה(לרוב מצביעות כמו הראשונה), עוצר טיבריוס את ההצבעה ומבקש מאוקטאביוס לסגת מדעתו. אוקטאביוס מאוים ע"י העשירים ולכן לא יכול לסגת. טיבריוס מסלים ומדיח טריבון, לראשונה.


פרק 14:

הסנאט עושה תרגיל מלוכלך ומאשר תקציב זעום לרפורמה. טיבריוס דורש את הכסף שהגיע מאטאלוס מלך פרגמון (תורכיה) שהוריש את ממלכתו לרומא. לטיבריוס יש רק שנה לבצע את הרפורמה, מאיפה היה משיג כסף אם המלך לא היה מת? עד שהגיע, הסנאט בלם את העסק. נק' האל חזור נדחקת עוד ועוד.

איפה הנק' בהן שתי הגרסאות לא מסכימות זו עם זו?

תשובה: יש יותר פירוט מה מקבל המתנחל הטרי, וכמות החיות שמותר לפאטר פאמיליאס להחזיק בשטח הקרקע הציבורית. בכל חווה כמה אנשים חופשים (בניגוד לעבדים) שידווחו מה קורה בה. כשמת פאטר פאמיליאס, בניו מקבלים חצי משטח הקרקע הציבורית שלו. אסור למכור קרקע ציבורית. יותר מידע על רצח גרכחוס.


שיעור שמונה עשר:

  • טיפ: כשיש ריבוי מקורות, לוודא שהם לא מעתיקים זה מזה או משחזרים אותו החומר. הבדלים מהותיים=מקורות עצמאיים. לא מתמטי. אם יש שני מקורות, נבחר את החסכוני.

אפיאן (=אפיאנוס):

300 שנה אחרי הגרכחים. מקור עתיק, אבל משני או שלישוני (קורה שאין מקור ראשוני בהיסטוריה עתיקה). ניקח את המרחק בין הטקסט למאורעות בחשבון. כנראה שאפיאנוס הושפע מפלוטרכוס, כי הוא חי דור או שניים אחריו.


פלוטרכוס פרק 8:

אנשים (כנראה גרים קרוב לרומא) כותבים גרפיטי כדי לעודד את טיבריוס. מאוד יכול להיות שהוא שכר אותם בכוונה כדי לתת אופי ציבורי למהלך. אולי גם מישהו שהוא נגד שכר אנשים לעשות גרפיטי, כדי להכפיש את טיבריוס. אם יש דיון בגרפיטי במבחן: נצמצם לאופציות האפשריות, (לא חייזרים) ונסכם בכך שלא ידוע בוודאות. המדע מתקיים באמצעות מחלוקות. פלוטרכוס פרק 8, לקראת הסוף- "העם". מי זה העם? אשכרה אנשים מהשטח שרצו לעודד את טיבריוס, מי? לא כולם יקומו ב3 בבוקר בשביל לעשות לו גרפיטי. הרושם- פעולה עממית, ספונטנית, אותנטית- כך התרשם פלוטרכוס. משפט תמים נהיה דיון שלם. משהו שדומיננטי אצל אפיאנוס וכמעט שאין אצל פלוטרכוס: מה שזהה, 500 יוגרא אדמת ציבור.

אצל אפיאנוס יש יותר מידע על כמות הפרות והחיות הקטנות שמותר להחזיק.מכיל יותר פרטים עובדתיים שלא היו אצל פלוטרכוס, כלומר יש לו מקור אחר שהוא לא פלוטרכוס. מוסיף לעצמאיות המקורות, אלא אם כן פלוטרכוס השמיט את הפרט כי חשב שהוא שולי. עוד הבדל: בפלוטרכוס מצוין כי טיבריוס הציע לאוקטאביוס כסף. אצל אפיאנוס (פרק 12), זה לא מופיע.


איך נוכל להסביר את ההבדל הזה בהסבר קצר וחסכוני, לאור מה שידוע לנו על שני המחברים?

  • פלוטרכוס: פן אישי, ביוגרפיה שמוקדשת לטיבריוס.
  • אפיאנוס: היסטוריה עד אוגוסטוס, זו רק הקדמת ההקדמה. פרט יחיד מסיפור של 100 שנה.

נושא קריטי להבנת הבעיה:

  • בעלות הברית האיטלקיות (כמעט לא מופיע אצל פלוטרכוס).
  • לקחת בחשבון: אג'נדה סיפורית, סאגה.

תשובה לדברים שתמהנו עליהם בשבוע שעבר- אפיאן פרק 7. הקולוניזציה היא אחרי ליקיניו סקסטיאן, לכן אנו במגננה.


מהיכן מגיע הנוהל של הקצאת אדמת ציבור?

  • תשובה חלקית: מהמהפכה החקלאית, ברור שאדמה שייכת למישהו. גם ממהלך האירועים פה, זה דבר טבעי. אדמה בעולם חקלאי תמיד חוזרת לידיים פרטיות, למרות שמנסים לארגן אדמות ששייכות למדינה בשותף.

אפיאנוס פרק 10:

טענות האנשים. האדמה שקיבלנו דורשת עבודה כדי שתניב משהו. החבר'ה השקיעו ויש בה עכשיו תבואה ובוסתנים. לחלקם יש פרות (חכמים). מי יפצה על ההשקעה? טענה מוצדקת. חלק מהרפורמה של טיבריוס: מערך פיצוים. חזרה לפרק 7: עיבוד אדמה- עבדים או נקסום (בוטל). מחויבותך לרכושך (Chattel Slavery) היא לקנות אותם (השקעה כספית), קורת גג ומזון. שמירתו בחיים ובמצב מתפקד- אחרת יש הפסד על ההשקעה. קאטו הזקן: מדריך לחקלאי, מכור עבדך כשתפוקתו מתחילה לרדת אך עוד טובה. נקסום לא מאכילים ומלבישים, לא משלמים עליו. עבד לא הולך לצבא. יש פה אנכרוניזם, כי כל עוד היה נקסום, Chattel Slavery לא הייתה מרכיב חשוב בכלכלה. רק מאוחר יותר.


שיעור תשעה עשר:

רומא במומנטום אימפריאליסטי כבר למעלה ממאתיים שנה, אין הרבה דוגמאות למדינות כאלה. לרומא מאות שנים של אימפריאליזם. לרומאים יש כמעט תמיד יתרון בכח אדם, שמתאפשר בזכות חילות העזר. בלעדיהם, לא היה היתרון.

ההסתמכות על בעלי ברית

=תהליך ביצה ותרנגולת שהולך יד ביד עם עקרון ההפרד ומשול.

  • למה?

שלב א': חוזי שלום אישיים עם כל מדינה.ימנע קואליציה מול רומא (ככה זה כשכורתים חוזה אישי). 30 שנה לפני טיבריוס גרכחוס, כמה יהודים חתמו על הסכם עם רומא (אופולימוס בן יוחנן בן נקוץ), לפיו הרומאים והיהודים הם חברים ובעלי ברית. מי שיתקוף את רומא, היהודים יעזרו לה ולהפך. רשמי בלבד, הנוסח חשוב. חברים ובעלי ברית שמתחייבים להגן אחד על השני. יהודים ביהודה ורומאים ברומא- ענין של כוונה ומליצה, אבל רומאים ושכניהם מפרגליי (כמה שעות מרומא) זה הסכם בר ביצוע. קורה כל הזמן. כך מההפרד ומשול והשימוש בחילות העזר יש תופעה שמתגברת את עצמה. חוקרים אומרים שלפחות חצי מכח הלחימה הרומי לא היה בידי אזרחים רומים.

אפיאנוס: רצו לתת לאיטלקים אדמות כדי שיהיו הרבה מהם שיוכלו לסייע במלחמה. בפועל- התחילו להשתמש בעבדים (מה הקשר?). אפיאנוס שם לנו את שני הנתונים זה מול זה. (החלוקה לפרקים- מודרנית. לא מדויקת). מתחיל חשש- אולי מאגר כח האדם הזה יתייבש. ליקיניוס סקסטוס: בשלב כלשהוא, התנקזו כמה קונפליקטים לנקודה אחת ונמצא פתרון ששינה את כל זרימת ההיסטוריה הרומית. מצד אחד, בפלבס (לא העם) היו שרצו לאחוז במשרות השלטון הגבוהות ביותר.מהפלבס ומשכבות אחרות,עלתה בעיה חריפה ואמיתית בקשר לאדמות הציבור(אפיאן). וגנטספטריקיות מסוימות,שהיו כנראה במיצרים פוליטים,שברו את הכלים ועברו לשחק עם הפלבס.התוצאה:היוצרות אליטה חדשה,פטריקית פלבאית שהשתלטה על המוסדות הראשיים והפכה מוסדות פלביים לשל כל העם מלבד פטריקים.

  • שמה של האליטה: הנוביליטאס. קורנל מציע שחוקי ליקיניוס סקסטאס בנוגע לאדמות הציבור היו רק הגזר שירגיע ויפתה את אגפי הפלבס שלא רצו פשרה עם פטריקים. בטקסט של אפיאנוס יש סתירה פנימית חריפה מאוד.


איפה נכנסים האיטלקים לענין חלוקת האדמות?

  • פלוטרכוס לא מדבר על בעיה זו בכלל, והיא הולכת לכל אורך הטקסט.

חלק מבעלי האדמות הם איטלקים,כיצד יוכלו למחות?חלקם השקיעו בקרקע, סבא קבור בה, הלוואה, נדוניה. אזרח רומי מהאליטה יכול למחות בערוצים רבים,באמצעות שק כסף תמורת פעולה בסנאט.

  • עוד בעיה:הפיצויים מיועדים רק לאזרחים.
  • מבחן התוצאה א':

יש תנועת מחאה נגד טיבריוס ברומא, לא ידוע כמה ממנה איטלקים.

  • פלוטרכוס: 10 שנים אחרי טיבריוס, כשגאיוס פועל, נכנסים האיטלקים לתמונה. מהגרכחים ואילך, עולה שאלת האזרחות. חסרות לנו 10 השנים כדי לדעת מה קרה בוודאות.

עד עכשיו, חלק מאיטליא היא אדמה רומית,והשאר מתחלק בין רכוש פרטי לרכוש של מדינות אחרות, מעכשיו- יותר ויותר איטלקים רוצים להיות אזרחים רומיים ולוותר על המדינה שהייתה להם קודם. הריבונות בעת העתיקה= הזכות המפוקפקת לצאת למלחמה בעצמך על דעתך הפרטית. הרומאים כבר מזמן מחליטים לאיטלקים מתי להלחם. אצל הגרכחים זו רק ההתחלה, בעוד דור ארוך פוליטיקאים איטלקים בכל רחבי האי ידרשו אזרחות רומית מלאה באופן גורף.

שיטת הפרד ומשול בכניסה לאזרחות רומית-

תמיד התקבלו קבוצות קטנות. עכשיו נהיה מחנה משותף לאיטלקים שהם לא אזרחים רומים, הצעת החוק שיוצאת מרומא משפיעה על כולם באופן שווה (מסוכן מבחינת הפרד ומשול). ואז שאלת האזרחות עולה באופן שווה אצל כולם.


אפיאן 13, משפט אחרון:

  • הזירה של בעלי ההון כבר יודעת שהוא זרע את הזרעים לפורענות עתידית (נבואה). לומר שטיבריוס דופק אותם, מתוך דברים בשטח, זה הגיוני.

אבל להתנבא? זה בפאסט פרפקט, זמן לדברים שאנחנו רחוק אחריהם. אפיאנוס גולש מדיווח לפרשנות פרטית שלו. לא מבדיל בין דיווח לפרשנות.

  • טיפ: כשאנחנו רואים דבר כזה, לחשוד.

משהו שחסר לרובינו, כנראה:

פרצה על הרקע הזה מלחמה נוראית ועקובה מדם. מנהיגים איטלקים מקימים את איטליא ובה כל מי שלא אזרח רומי, קמה כתמונת ראי של רומא. לרבע שעה, יש סכנה קיומית למדינה הרומית. בשנות ה90' של המאה הראשונה לפנה"ס: ברית פוליטית ברומא שמטרתה לתת לכל תושבי איטליא אזרחות.ליביוס דרוסוס מעלה את הצעת החוק ונרצח (מפתיע). אביו היה מיריבי גאיוס גרכחוס ובנו היה ההפך ממנו. הפתרון: כל מי שלא הספיק להצטרף למרד, קיבל אזרחות אוטומטית. יצא צו לפיו מי שהצטרף למרד ויניח נשקו יקבל אזרחות.בסוף, כל מי שנשאר חי ולא נטבח ללא רחם קיבל אזרחות רומית. אם המפגרים ברומא היו נותנים מלכתחילה אזרחות היו נחסכות צרות. במלחמה, לרוב אין שגשוג כלכלי אח"כ. זה אחד לעשר. בטריבונט, (פלוטרכוס מפרט יותר) אם אחד מתנגד ההצעה לא עוברת. בעלי ההון שכנעו את אוקטאביוס להתנגד.


טיבריוס בבעיה ושואל:


האם סמכות הטריבון תקפה כשהוא פועל נגד האינטרסים של העם?

טריבון אחד יכול לשתק את כל המדינה. לראשונה (שידוע לנו),אחת החולשות הפנימיות המרכזיות של השיטה הפוליטית הרומית, בעקבות חוקי ליקיניוס סקסטאס, צצה לפני השטח. מה קורה כשטריבון מתחיל להשתולל?

  • השלכה אחורה להסדר של 367. לפניו, הטריבונט היה משרה של חלק מהציבור (הפלבס?). כשיצאנו ממסגרת זו, תפקידו השתנה. עדין הגן על העם משרירות לבו של השלטון, אך עכשיו כמעט על כל האוכלוסיא- מלבד הפטריקים, שדאגו לעצמם. טיבריוס לקראת צעד חסר תקדים. הנקודה החלשה שלו: מי קובע מהו האינטרס של העם? לפי טיבריוס, תוכנית א' היא מיטבית לעם ולפי אוקטאביוס, דווקא תוכנית ב' (מי שׂמך?) לטיבריוס אין חוק או תקדים שיעזור לו, מלבד ההצבעות בשטח, ויש לו יתרון ביום ההוא. נסמך על עזרה מהכפר (לא קבועה), בלעדיה הוא בבידוד יחסי- רק עם הקליינטים שלו. המתנגדים, לעומת זאת, ישארו בעיר כמה זמן שצריך כדי לטפל בבעיה. זה יפיל את טיבריוס ואת גאיוס אחריו, שתומכיהם מחוץ לעיר.


נקודת האל חזור:

הרגע בו מביא טיבריוס לפיטוריו של אוקטאביוס, באסיפת השבטים (גוף בו אפשר להעביר כאלה חוקים, בניגוד לאסיפת הקנטוריות).

אחרי שזורק את אוקטאביוס לכל הרוחות, מתנגדיו מנסים לעשות את המקסימום כדי שהוא לא יספיק לעשות כלום במהלך הקדנציה שלו. טיבריוס רואה שזמנו התמסמס ומנסה להבחר בשנית (מאוד לא מקובל). ביום הבחירות, נאסיקה קורא לכל מי שרוצה לטבוח בטיבריוס גרכחוס והם טובחים בו בעודו מנסה להבחר בשנית. אם טיבריוס גרכחוס לא היה מנסה להבחר בשנית, זה לא היה קורה. נקודת האל חזור- רעיון פיקטיבי, ללא אחיזה במציאות. הדברים קרו וזהו. ובכל זאת, יש מקומות בהם אנו יכולים להגיד שמרגע שנעשה משהו,באמת שכבר לא הייתה ברירה.


פרק 16- אפיאנוס

שאלה:

מדוע לא מונה דיקטטור?

  • לקח: שום דבר הוא לא מחויב המציאות.

כשאנו אומרים כי משהו חייב לקרות, אנו שוללים את הרצון החופשי. יש פה רצח פוליטי. מאז חוקי ליקיניוס סקסטאס או קצת קודם, אנחנו לא מכירים רציחות פוליטיות גלויות ברומא. מי שרוצח משדר שאין פתרון פוליטי, אלא רק פתרון אלים. התקדים נקבע ואי אפשר לבטלו. לפני כן לא היו מקרים רבים כאלה, אך מתקופת הגרכחים יש מלוא החופן. האלימות גדלה.


שיעור תשעה עשר:

  • מי שכיהן כקונסול=נוביליס (אציל).
  • מי שהיה לו במשפחה קונסול אחד, לפני 300 שנה, גם. כבר לא מדובר על פטריקים או מעמד סנטוריאלי (כולל הרבה משפחות, רובן לא אצילות).

אחד מאתגרי הטריבון-

לפעול לטובת האליטה שלך (אתה חלק מהמעמד) וגם לטובת הפלבס (הציבור ששלח אותך). טריבונים מגיעים ממעמד סנטוריאלי, או פרשים, או מעמד ראשון (שולטים בקומיטיה קנטוריאטה), לא כולם מהנוביליטאס. רוב הטריבונים מחוקי ליקיניוס סקסטאס ומאתיים שנה קדימה משחקים לטובת צד אחד. זו תוצאה פוליטית של המהפכה של אמצע המאה הרביעית. בכירי הפלבס והפטריקים מתאחדים לאליטה חדשה, שמחזיקה כשלוש מאות שנה עד שאוגוסטוס מחסלה. הגרכחים הם פלבאים.

  • עוד אתגר- להגיע לקונצנסוס בין עשרה חברים, שלכל אחד זכות וטו.
  • עוד אתגר- מאמצע המאה הרביעית יש עשרה טריבונים עם כח חזק מאוד ביד, פוטסטאס חזקה שהם לא נחפזים להשתמש בו.

קונסולים ודיקטטורים(במלחמות הפוניות) ממשיכים לשלוט וזו רק משרה בדרך למעלה (=הטריבונט).

ואז חושף טיבריוס גרכחוס פרצה במערכת:

במהלך שנת כהונתו, יכול טריבון להשתלט על כל הרפובליקה וקשה מאוד לעצרו. אם הוא יודע לשכנע את ההמון, המנגנונים האחרים לא יכולים לו. נקודת הכשל של טיבריוס: הנסיון להבחר בשנית לטריבונאט. אז מתנגדיו חוששים שיגרום לקריסה מערכתית ומחסלים אותו במחי יד. אך יש לו אח, ועשר שנים מפרידות ביניהם (לפי פלוטרכוס, זה המכשול שהיה בדרכם, אך קשה לקבוע דבר כזה. לא טוב למחקר לדבר על מה שלא קרה). סיפורו של גאיוס גרכחוס עשיר יותר מבחינה תוכנית, אך אחיו הקדימו ולכן הוא המפורסם יותר. גאיוס עושה כל מה שעשה טיבריוס, אך בגדול יותר. הוא מחוסל 'רק' בטריבונט השני שלו. גאיוס גרכחוס חשב כמעט על הכל, אילו היה עולה בידו. ייסד קולוניות כפתרון לבעית האדמות, רוצה לייסד את יוניוניה על חורבות קרתגו ונתקל בהתנגדות. בשנת 146, גיסו סקיפיו אפריקנוס פיזר מלח וקלל את האדמה, זו הייתה טראומה קשה לרומאים. למה בוער לרומאים שהקולוניות יהיו בתוך איטליא? (בעיקר במקום עם קללה).

גאיוס גרכחוס, רפורמות בצבא:

  • פטור מניכוי הוצאות ציוד מהמשכורת, צבא רציני עם נשק אחיד.
  • וגיוס מגיל 17. זה פתח את שערי הצבא לאנשים שהם לא הכי עשירים.
  • כמו טריבון אמיתי, נעמד גאיוס גרכחוס ומגן על האנשים שזקוקים להגנתו (הנוער).


גאיוס גרכחוס, עוד רפורמות

  • עוד – חוק לסבסוד התבואה, דבר שיחזור עד לתקופה הקיסרית.

מנהיגים משני הצדדים ינסו לשחד כך את העם, שמתרגל ולא יגיב טוב אם ינסו לקחת את זה ממנו. מתישהוא המחיר נהיה חינם ואז מגדילים את המכסות עד שבתקופה הקיסרית זה הנטל העיקרי על הקופה. גאיוס גם יוזם סלילת דרכים והנהגת מכסים, לתעסוקה יזומה והעשרת קופת המדינה בהתאמה. חוק להחכרת מסי פרובינקיה אסיה, שקיבלו הרומאים בירושה. שיטת מיסוי שתלך עד הקיסרות. על העקרונות שמנסה גאיוס להנחיל (הוא נכשל כמעט בהכל), תתבסס שיטת הקיסרות. שיטת הפובליקאני- פרשים עשירים בלי שאיפות פוליטיות מציעים הצעות על גובה המס שיוכלו לגבות מהפרובינקיא אסיה כדי לזכות בה. הם יסחטו את הפרובינקיא כי נפחו את הצעותיהם ויש להם גם אינטרס לרווח אישי.


  • שינוי נוסף שחולל גאיוס: העברת כח וסמכות מהסנאט לאקוויטס, 18 הקומיטיות העשירות, מעמד שלא היה פוליטי עד אז. בפרובינקיא לא היה טריבון שיגן על האנשים, מושלי הפרובינקיות השתררו עליהן חבל"ז מזמ"ז שו"ש, וסחטו אותן למוות.


  • טיבריוס גרכחוס הצר על אבדן פנקסיו, כנראה שלא פשט את עור הפרובינקיא שלו. גאיוס מוסיף חוקים נגד סחיטה, עבירה שיש בה קלון. הלוקח יחזיר כפול,ומעמד הפרשים אחראי על נושא זה, כלומר- על התנהגות תקינה של הסנאט. 50 שנות מלחמה נוראית, סביב מי ישפוט בבתי הדין.


למה דווקא הפרשים?

לא היו מעורבים עד עתה, ואילו לתת למעמד הסנטוריאלי למנות שופטים זה לתת לחתול לשמור על שמנת.

  • גאיוס חשב:

ניגוד מעמדות=שיפוט הוגן יותר. בשטח: מעמד הפרשים הצטרף לסנאטורים לבזוז שמנת. מיועד לעזור למדינה הרומית ולא לאזרחים הרומים. הקיסרים ישימו לב שהנציבים רק גוזזים את צמר הכבשה (חולבים את הפרה בעדינות) ולא שוחטים אותה(מכאיבים לה). פרובינקיה שמתעללים בה מתמרדת. חוק לחלוקת פרובינקיות לקונסולים לפני בחירתם-התערבות קיצונית של טריבון בסדרי המדינה. עושה זאת כי כולם רוצים פרובינקיה שאפשר להתעשר בה. לפני גאיוס: סנקציה שמטיל הסנאט על קונסולים. התנהגות טובה=פרובינקיא טובה. גאיוס חותך את הפרוטקציות והתככים הפוליטיים. פיזור אזרחות רומית לכל מי שלטיני (אפשר לקרוא בשצמן פירוט). מהפכה זו תתרחש בשלבים שיכללו דם רב. הסנאט, אחרי המלחמות הפוניות,רוצה להשאיר את העניינים כפי שהם(=שליטתו באדמות וניהול המדינה).


  • הנהנים מהסטטוס קוו לא רוצים מהפכות.
  • קנסוס- רישום הכשירים לשירות צבאי, מליוויוס ואחרים, בין 131 ל125 לפנה"ס יש עליה של כ-28% במספר הכשירים.
  • מדיניותו של טיבריוס ממשיכה והוועדה לחלוקת אדמות מבצעת את עבודתה. כך מתרבה כמות הכשירים.


Optimates*- אופטימום=הכי טוב. לא בהכרח .MIN או MAX, אולי באמצע.

הכוונה- אריסטוקרטים,הכי טובים (וטובעים) בכסף, בפוליטיקא, בייחוס משפחתי. נטיה ליחס עליונות מוסרית ואולי גזעית, לפעמים.

הדור שלאחר הגרכחים נשלט ע"י משפחה אחת, קווינטוס מטלוס מקדוניקוס, שהיו לו ארבעה בנים קונסולים. ושני בני דודים.ב15 שנה,6 מתוך 30 קונסולים הם בני דודים+שתי בנות אחרות שנשואות לקונסולים.כל הסיפור משפחתי והשיטה בנויה על בסיס צר מאוד. כל אחד מהם התמודד במערכת בחירות. טיבריוס נרצח עם 300 חברים וגאיוס גרכחוס עם 3000.


ולנושא אחר: יוגורטה

יוגורטה, מלך נומידיה (מערב אלג'יריה ודרום תוניסיה)שיחד גנראלים וקונסולים רומיים כדי לעשות מה שבא לו,כבש שטחים ושחט אנשים. רומיים ואיטלקים. כשהוגדשה הסאה, יצא אליו קווינטוס מתלוס עם סגנו מאריוס(אנטי תזה לנוביליטאס, התסער על הפוליטיקא בכל מחיר ונהיה קוויסטור בגיל יחסית מאוחר- 40, המשיך עד שמונה לסגן של מתלוס. ביקש ממתלוס שהיה בן גילו לעזור לו להיות קונסול ונעלב מהתשובה, שהייתה מתנשאת, חכה שבני יהיה קונסול ותהיו יחדיו). הכל אישי, סאלוסטיוס מספר לנו כי מאריוס מצליח להתמנות לקונסול למרות שאין לו זכות אבות. להרגשתו, הוא במלחמה שצריך לנהל כדי שמישהו מבחוץ יוכל להכנס לנוביליטאס. המובלע: לגייס צבא זה בלתי פופולרי בעליל. קשר בין חיילים למצביא בלי תיווך הוא דבר מסוכן- צבא פרטי. זרעי פורענות עתידית. לראשונה בהיסטוריה הרומית, מבוטל העיקרון המעמדי בגיוס לצבא (למעשה, תהליך הדרגתי) או בעקבות מחסור בעשירים או כדי לחזר אחרי העניים.

גילוי נאות:

  • מאריוס לא בדיוק עשה מהפכה נחשונית. מבדיקת המקורות(ורשימות הקנסוס), לאורך המאה השניה ירד בהדרגה סף הרכוש לגיוס מ12,500 ל4,000 ואז ל1,500 אסים. כלומר, לפני מאריוס יש כבר ירידה בסדר גודל שלם. הרף יורד ואין יותר מגויסים  מאריוס רק עושה נגזרת הגיונית של מה שארע קודם, אצל גאיוס גרכחוס. ציוד ע"ח המדינה. הצבא עשה צעד אדיר קדימה אל המצוינות.

חידושים צבאיים שעושה מאריוס:

מארגן מחדש את הלגיון- מחלק כל לגיון לעשר והופך את היחידה הבסיסית לחמש מאות\שש מאות איש (הגודל הנכון בשדה הקרב של יחידה צבאית בסיסית). הוספת שיטות אימון של החיילים מבתי הספר לגלדיאטורים.

  • מהפכה אדירה בשיטת אריזת הפק"לים, כך שהחיילים הסתובבו עם כמויות פק"לים אדירות.
  • חידוש בחנית ההטלה.


שיעור עשרים:

לאורך המאה השניה (לפנה"ס), השלטונות הרומיים מרחיבים בהדרגה את בסיס הגיוס לצבא, כדי לענות על הצרכים בשטח. בפלוטרכוס ראינו כי יש מחסור בחיילים, כתוצאה מהיררכיה מעמדית אזרחית המבוססת על הון (מטבלת אסיפת הקנטוריות של המאה השלישית לכל המאוחר). מאריוס מחליט לגייס את כל מי שרוצה ויכול. בזכות צירוף גורמים, הוא זוכה לפופולריות גדולה ומעורר התלהבות גדולה, למרות שלפי הטקסטים, הסיעה האופטימטית חושבת שהגיוס יעורר עליו זעם.

יתרונותיו של מאריוס

התאפשר לו להנהיג צעד כזה גם בגלל אופי השטח בו התנהלו המלחמות דאז: מדינות עשירות, שיש מה לבזוז בהן. (צפון אפריקה או אסיה הקטנה, לאורך המאה השניה ובמאה הראשונה). למלחמות בספרד הרבה יותר קשה לגייס חיילים, יש שם פחות הון. ככל שתרבות נחשלת מבחינה חומרית,ציודה פחות מתקדם אך נפשה עזה יותר!(איבן חלדון) היתרון השני של מאריוס הוא הרקע שלו: מגיע מלמטה, מכניס חידושים צבאיים מתוך נסיון אישי, יודע מה זה להיות חייל. ברומא, זה מוערך, בייחוד כשהניגוד לו הם אלה שקיבלו פיקוד בגלל זכות אבות ולא נסיון בשטח. ללא נסיון כזה, התוצאות עלולות להיות קטסטרופליות. ברומא, בני העשירים והנוער של האליטה מקבל תפקידים בכירים בלי לעבור בשרשרת הדרגות. מאריוס מתקדם תמיד כמספר שתיים, עושה קריירה מלהיות הסגן של מי שאין לו מושג ירוק. חיילים רוצים לשרת תחתיו. יתרון שלישי- העם רואה במאריוס אדם שייצגו נגד האוליגרכיא.


מתלוס, בניגוד לקודמיו, היה מצביא מוכשר ומכונת המלחמה הרומית הגיעה ליוגורטה עם הנהגה טובה ומטרה, ומאריוס משתמש בכל ההכנה של מתלוס ומבריח את יוגורטה ממלכת נומידיה, שבתגובה בורח למאוריטניה (מרוקו). נומידיה בידי רומא ורק סולא, השליש של מאריוס, תופס את המלך יוגורטה האכזר.


סולא: ההיפך ממאריוס

אריסטוקרט מהפריפריה (לעומת מנהיג פופולארי שצמח מלמטה), ממשפחה עתיקה מאוד. מהענף הפטריקי של המשפחה הקורנלית (היה גם ענף פלבאי), לכן לא יכול לכהן כטריבון. זו אחת המשפחות שלא הגיעה להישג פוליטי מזה זמן רב, לכן יש על כתפיו לחץ שהצטבר. סולא יוצא למשימה סודית בעורף האויב, חותך את המדבר ומגיע לבוכחוס מלך מאוריטניה, שיוגורטה (קרוב משפחתו מחיתון) מתחבא בחצרו. סולא מסביר לבוכחוס את הבעייתיות בהימצאות יוגורטה אצלו ואת העמדה הרומית בנידון, ובוכחוס, במקום לשחוט את סולא מבין ומסגיר לידיו את יוגורטה. כתוצאה, סולא שמח מהישגו, מאריוס שמח מכך שסיים את המלחמה, ומתלוס כעס על מאריוס כי הוא הכין לו את הנצחון על מגש של כסף עם עגבניות שרי. לפי 'אויב אויבי ידידי', יש ברית בין סולא למתלוס שתמשיך עד לסוף הרפובליקה.


בשנת 113 לפנה"ס, בדנמרק ובסביבה יש הצפות חמורות, האוכלוסיא המקומית בורחת משבטים של קימברים וטאוטונים (גרמנים גבוהים ושריריים וגרמניות בלונדיניות). עשרות אלפי גרמאנים כאלה מסתובבים באירופה ומתישהוא גם חודרים לגאליה (דרום צרפת), פרובינקיה רומית, ובמקביל- מתחילים לעבור את האלפים.


הגרמאנים שוב מוכיחים אכזריות

הצבאות הרומאים, שבראשם מפקדים לא מנוסים, נשחטים בזה אחר זה בגרזני הגרמאנים. זו רק ההתקלות הראשונה של הרומאים בגרמאנים, מאז היו עוד רבות אך רומא מעולם לא כבשה את גרמניה (ואיראן). בסוף, הרומאים מתבצרים על הגבול, מגייסים חיילים גרמאנים ומפתים ראשי שבטים גרמאנים להכנס לצבא רומא (ומאוחר יותר, לא לתקוף את רומא). במאה החמישית לספירה, הגרמאנים מחסלים את הקיסרות הגרמנית במערב (לא צחוק). נוצר מצב בו צו הגיוס הכי פחות מבוקש הוא למלחמה נגד הגרמאנים, שאין מה לבזוז מהם (מלבד הבלונדיניות הגבוהות שהוזכרו לעיל) ושכרגע טבחו בעשרת אלפים חיילים רומיים, אז למה שאני אהיה הבא בתור? אף גנראל לא רוצה להתגייס למערכה הזו, אף אחד לא רוצה לצאת למלחמה הזו. מלבד מאריוס, שנבחר בהיעדרו(נדיר) להיות קונסול (בשנת 105 לפנה"ס) ובמשך חמש השנים הבאות, דהינו עד לשנת 100 לפנה"ס, במטרה לסיים את עניין הגרמאנים. הפעם האחרונה בה היתה כזו תלות של המדינה במצביא אחד היא במלחמה הפונית השניה. מאריוס מביס את הגרמאנים וזוכה לתהילה כבירה, כלומר- מנהיג הסיעה הפופולארית הוא המצביא מספר אחד במדינה.

  • תזכורת לאחים הגרכחים:מצב נפיץ.


  • אוֹרי לא מבין: מדוע לא נשאר מאריוס כפרו קונסול עם אימפריום, כך שיוכל להמשיך לפקד על צבא ואחרים יהיו קונסולים. מוזר, חסרים לנו פרטים כדי לברר כראוי.
  • העובדה: זה קורה ומשאיר רושם גדול מאוד. מהיכרות עם תקופות מאוחרות יותר- יש לקונסול הילה שאין לפרו קונסול. זה מעמד מיוחד, בתפיסה\במחשבה הרומית, יש דברים שאפשר לעשות כקונסול ולא כפרו קונסול(מתבסס על ימי אוגוסטוס).


תסיסה, אלימות וחלוקת קרקעות

  • תביעות משפטיות מאפשרות לסיעה הפופולארית להרים ראשה.

הוזכר כי גאיוס גרכחוס מכניס בתי דין ששופטים את נציגי המעמד הסנטוריאלי שכיהנו בפרובינציות. כדי להוריד אדם שהיה קונסול או פרייטור ואז נציב פרובינציה, תובעים אותו בשובו הביתה, כשאין לו משרה ביד וחסינות. פותח מנהג של צעירים שרצו להתקדם, להתעלק על מישהו ולתבוע אותו, על בסיס סיעות ומשפחות מסוכסכות. הפוליטיקא מתמלאת משפטנים ועורכי דין, לעומת הגנראלים ששלטו עד אז בזירה. (ועל זה נאמר- מן הפח...)


דרכי ביטוי בשטח של המתקפה הפופולארית:

כהונות גבוהות בממסד הדתי. מחבר מביא חבר (חבריו של אוגור שמת מחליטים מי יחליפו) לבחירות של אוגור חדש, יותר דמוקרטי. חוק הדן בפגיעה בכבוד העם הרומי (מפקד שיוצא לשטח ומקבל שוחד, מבגידה לפגיעה בכבוד), כדי למנוע מקרים כבמלחמת יוגורטה. טריבונים מתערבים בענייני החוץ יותר ויותר באמצעות אסיפת העם. חוקים סוציאליים- ירידה במחירי החיטה וכדומה. מאריוס, כפופולארי נאמן, משתף פעולה עם כל המגמות הללו. הוא לא נולד עם קצפת בפה. מטריד אותו ענין שחרור הצבא הפרולטרי (חסר הרכוש), הוא רוצה לתת להם אדמות.


  • סביב שנת 100 לפנה"ס- תמה הסכמה הגרמאנית, משבר חריף ברומא, מועמדים לבחירות נהרגים ואי אפשר לקיימן. לפי המודל הרומי, בתוך 18 שנה לא נוכל לעשות בחירות.
  • למרק הגדול, נוסף ענין זכויות האיטלקים.


פתרון המשבר:

מאריוס מזגזג לצד של האופטימטים, מחסל את האופוזיציה והכל בא על מקומו בשלום. (כך עובד המשחק, וצד קבוע תמיד סובל טיהורים, אך גם הוא יקום נקמתו). סנוב- מישהו שאין לו נוביליטאס והצליח להתברג לנוביליטאס, מתנהג בסנוביות כלפי מי שלא הצליח (להתברג). לדוגמא: מאריוס, כשנהיה קונסול, סנוב כלפי מי שלא הצליח. הכל קשור לא.הערב הנחמדות עם מי שרצית לעשות נגדו מהפכה, והעדפת שמן וסולת על פני מלח הארץ. הסנאט נשאר חלש, הסיעה האופטימטית לא הייתה מאוחדת. החיסול לא היה מושלם.


הבעיא האיטלקית:

האיטלקים דורשים אזרחות כבר מימי הגרכחים, וטוענים כי הברית ארכאית. הרומאים כמובן מתנגדים. האצולה לא רוצה עוד מתחרים על משרות השלטון. חוזים ממשלתיים זה הדבר הכי טוב בעולם. מעמד הביניים חושש שיורע מצבו (תמיד, כי הוא באמצע). העניים חרדים לתבואתם המוזלת (יותר אזרחים=יותר פיות להאכיל=פחות אוכל לכל אחד). לכל שכבה ברומא הייתה סיבה להתנגד, ואז פרצה מלחמה.


ובינתיים, במזרח:

מיתרידאטס השישי, מלך פונטוס (ממלכה אסייתית, הלניסטית וחזקה) יחד עם הרבה בני ברית יוונים,טובח שמונים אלף רומאים ואיטלקים ביום אחד,ופולש ליוון כדי לשחררם מעול רומא. זו אחת הסיסמאות השחוקות ביותר של מי שרוצה לכבוש את האזור באופן חסר מצפון.


בשנת 90' לפנה"ס- המלחמה האיטלקית הפנימית פורצת במקביל לתקלה היוונית. סולא, שנבחר לקונסול בשנה הבאה, נשלח ליוון. מאריוס לקח (באופן חוקי, עם הצבעה) את הפיקוד מסולא אליו. במהלך ניהול מצור על עיר בשם נולא, מקבל סולא את ההודעה ועולה על רומא עם צבא. יריביו בורחים, ובאסיפת עם הוא מחזיר לעצמו את הפיקוד (באופן חוקי) ויוצא ליוון ללחום במיתרידאטס. עולה על רומא- מעלה רבעים של עירו, ששלחה אותו וגייסה את החיילים שיורים עליה, בלהבות.


בשנת 88' לפנה"ס, סולא מנצח את הגנראל של מיתרידאטס בקרב מכריע, מגיע להסכם עם המלך ורוצה לחזור הביתה ישר. מאריוס וחבריו משתלטים על המדינה, חברי סולא בורחים. מאריוס מרביץ עוד קונסולאט ומת, ואז בנו, שיש לו את אותו השם, עולה לשטח כשקיים חשש מתמיד באשר למה יהא כשישוב סולא מהמזרח.


בשנת 83', חוזר סולא מהמזרח וחבריו שבים לעיר. נוצרים שני מחנות, של מאריוס ושל סולא. רוב בעלי הברית חיכו בשקט לראות מה יקרה. סולא מנצל את התגרות הסמניטים כעילה למחלמת האזרחים הפרטית שלו, הופך אותה למלחמה לאומית, מנצח את אויביו ומחריב את סמניום לשנים רבות. לאחר חיסול רוב אויביו, ממנה את עצמו להיות דיקטטור לחקיקת חוקים. סמכות זהה לזו של ועדת העשרה שנתנה את שנים עשר הלוחות, משווה עצמו לרומולוס וסרוויס טוליוס, בא לייסד מחדש את המדינה. כדי להסיר התנגדויות, מחסל לפי רשימה (מטעמי סדר ונוחות). מי שמביא ראש מהרשימה מקבל חצי מרכושו, החצי האחר יועבר לסולא וחבריו (למדינה). מתנגדים פוליטים ואנשים בעלי רכוש רב היו ברשימה. תחושת הביטחון הכללי מתחזקת. סולא משחרר עשרת אלפים מהעבדים של האנשים ברשימה ומקים לעצמו משמר, צבא פרטי, להגנה עצמית. דמות אירונית. פותח ברפורמא חוקתית, חיש מהר ממנה 300 סנאטורים חדשים, כי כמעט כל היתר מתו. התוצאה: סנאט של אומרי הן. מגדיל את מספר הקוויסטורים משנים עשר לעשרים, וחוק לפיו מי שנבחר לקוויסטור מתמנה אוטומטית לסנאט.


  • לפני: בכל חמש שנים, שני קנסורים היו מחליטים אילו סנאטורים לנפות ורואים אילו נפטרו מוות טבעי (פלוס מינוס) וממנים חדשים במקומם.


  • אחרי: בכל שנה, נכנסים עשרים סנאטורים חדשים שמתמנים באסיפת העם, מינוים יורד לעם. צעד דמוקרטי.
  • המטרה: לייצב את הסנאט על 600 איש.


רפורמא במשרת הטריבון:

כעת, הם יכולים להגיש חקיקה רק אם הסנאט אישרה קודם. טריבון לא יכול להתמנות לשום משרה אחרת לאחר מכן. מקרש קפיצה פוליטי למשרה ללא מוצא. התוצאה: אנשים עם שאיפות גבוהות לא יתמנו למשרה זו. עדיין מותר: להגיש סיוע לאזרחים נגד פקידים בעלי אימפריום. במידה רבה, זו חזרה למצב שלפני חוקי ליקיניוס סקסטאס, בשנת 367 לפנה"ס, בה הפסיק הטריבונאט להיות מכשיר פלבי ונהיה מכשיר מדינתי. סולא משיב אותו לתפקידו המקורי.


עוד כמה רפורמות של סולא

סולא הסדיר את עניין מסלול המשרות, קבע גיל מינימום למשרות מסוימות (פרייטורא, קוויסטורא וקונסולאט), משך זמן ארוך מספיק ממשרה א' למשרה ב'. כדי שלא יגיעו צעירים מדי למשרת הקונסול, אלא רק מגיל 40, בו אנשים כבר מורידים הילוך (הוכח אמפירית).


מחלק הרבה מהאדמות (בנדיבות) שהחרים לחייליו ששרתו במלחמה נגד איטליא, ואז אסיא, ואז רומא. בסוף מלחמת האזרחים, באין לו (כמעט) אויבים, הדיקטטור עם עשרת אלפים החיילים יוצא לפנסיה ולחיי אזרחות שלווים. במשתה, נגשה אליו גרושה ושאלה אותו "How you doin'?". כעבור שבועיים, הם נשאו ופרשו לווילה שלו. לאחר כמה חודשים מת סולא. האם אשתו הצעירה והיפה התישה אותו למוות, או שמא הורעל? לעולם לא נדע. בשנת 78' לפנה"ס, נעלם לנו סולא מהמפה ומשאיר רפורמא חוקתית ותקדים (שהוא, למעשה, נקודת תורפה) לפיו גנראל רומי עם צבא יכול לעלות על העיר כשמשהו לא מוצא חן בעיניו. בשיעור הבא: המאבק בין חוקת סולא לתקדים שלו.


שיעור עשרים ושלושה:

לפני פרישתו מהחיים הפוליטים, העניק סולא לרומא מערכת תחוקתית כדי לייצב את המדינה תחת שלטון הסנאט, מתוך מחשבה שהסנאט ניהל את רומא ולכן כדאי שהוא ימשיך. כיוון שהאתגר לשלטון הסנאט הגיע דרך מוסד הטריבונאט (שוב, מוסד הפלבס לשעבר, שמתנגח במוסד המוביל של האריסטוקרטיא), נסגור ת'באסטה עם הטריבונים. מצמצם את כוחם במובהק, מגביל את סמכויות חקיקתם והופך את המשרה למבוי סתום (=אווז צולע, או, לחילופין, פרה עם חלב מקולקל). בנוסף, ריכז סולא את מדיניות החוץ בידי הסנאט, חלוקה לפרובינקיות לפקידים הבכירים בידי הסנאט. בשנת 79' לפנה"ס נבחר קונסול לשנת 78 שסולא לא מעונין בבחירתו, שמו לפידוס. סולא יכל לשלוח אנשים שיגרמו לבחירה באדם שונה, אך בחר שלא.


בגידת לפידוס ושודדי הים=

לפידוס מחזיר אנשים מהגולה, מתחיל לפעול למען השבת הסמכות הטריבונית, ומנהל מלחמה באטרוריה, טוסקנה, בסופה הוא מצטרף אליהם וכוחות מרומא צריכים לדכא אותו. שום לקח לא נלמד. סרטוריוס, אחד מהמפקדים ששרתו את מאריוס, בורח לספרד, מקים צבא גדול ומדינה פרטית, עם סנאט ומוסדות. כעת, על השלטון המרכזי ברומא להתמודד עם מדינה מתחרה מריאנית, אליה נוהרים בהמוניהם חסידי מאריוס. אם זה לא מספיק, יש בים התיכון שודדי ים ומיתרידאטס חוזר להטריד. ממשלת רודוס דיכאה אותם בפעם הקודמת, אך הרומאים חיסלו את הצי של רודוס ושודדי הים שיתפו פעולה עם מיתרידאטס וסרטוריוס, וחטפו פרייטור מכהן עם הליקטורים שלו (מקביל לחטיפת תת שר אמריקאי.) בנוסף, באיטליא פורמת מלחמת העבדים הידועה של ספרטקוס. סה"כ, כל הים התיכון כמרקחה ויש צורך באיש חזק שיעשה סדר.

וברומא:

נשאר עיקרון הפומביות בתקופת סולא. כל הפעילות הפוליטית הייתה גלויה לכל מאן דבעי. (לבדוק אם זה ביטוי נכון..) העובדה שההמון שגר בעיר רגיל להשתתף בעסק היא כבר שלושת רבעי צעד לקראת החזרת המערכת הישנה. למעשה, הרפורמא של סולא מחזיקה פחות מעשר שנים. הצעד הראשון: הקונסול קוטא מבטל את תקנת התחנה האחרונה לטריבונאט, ואנשים אמביציוניים שבים למשרה. זה נעשה עם התנגדות הנוביליטאס ומאמץ גדול של העם, שדורש חזרה את הטריבונט. לפי קיקרו, בשנת 74' המטוטלת מתחילה שוב לנוע ברצינות, כשטריבון בשם קווינקטיוס צץ ורוצה את השלב הבא. טריבון שממריץ את הפעילות הציבורית שמתרחשת מול האזרחים.

  • Contio- אסיפת עם לא רשמית. ההבדל בינה לבין הפגנה: קונסול שמכנסה יכול להופכה בכל רגע לרשמית. בייחוד אם הוא טריבון. (קונסול צריך את אסיפת הקנטוריות).
  • רוסטרא: חרטומים, אפים – של ספינות שנתפסו במלחמה הפונית הראשונה, בה ניצחה רומא, יותר ממאה וחמישים שנה לפני תקופתינו. בנו מהן במות. עברו כמה שנים מאז שהיתה כזו אסיפת עם.

אחרי משברים אגראריים (סולא זרק אנשים מהבית) יותר אנשים עוברים לרומא, ונוצרת שכבה חדשה באוכלוסייתה- הפלבס אורבנה, עירוני, שגר בעיר ונושם פוליטיקא.


פומפיוס הגדול הוא בן למשפחה אריסטוקרטית מצפון איטליא, שאביו היה כה פופולארי עד שחיליו רצחו אותו (בעצמם!). עם שובו של סולא, פומפיוס הוא כבר ראש משפחה, המגייס באופן פרטי שלושה לגיונות לטובת סולא (כחמישה עשר אלף חיילים). זה כח משמעותי, שפומפיוס פשוט קורא לו. בשנת 82' לפנה"ס, כשהיה פומפיוס בן 24, (גיל מינימום לקוויסטור: 28, שליש של מישהו עם אימפריום), הוא נהיה פרו פרייטור, גנראל מצביא עם אימפריום על תקן פרייטור, ונשלח להלחם באנשי מאריוס בסיציליא ובאפריקה.


הצלחתו ועבודתו השיטתית והיעילה העניקו לו את הכינוי המלבב 'הקצב הקטן', לא בגלל שהיה קצב קטן, אלא בחור צעיר שקצב המון. פומפיוס מרשה לעצמו להתחצף לסולא (יותר אנשים סוגדים לשמש העולה מאשר לשמש השוקעת) ודורש טריומף, דבר לא מקובל באמצע מלחמת אזרחים, בשובו משדה הקרב עם שישה לגיונות.


בשנת 78' לפנה"ס, נשלח פומפיוס נגד לפידוס, מקבל אימפריום בפעם השניה-בניגוד לחוקת סולא, ונשאר פרו פרייטור, במקום להבחר לפרייסטור (מבחינת מגבלת הגיל, הוא כבר רשאי). פומפיוס מפזר את לפידוס וצבאו, חוזר לרומא ויוצא שוב, לספרד, לחסל את סרטוריוס שעד אז, המערכה נגדו נוהלה בצורה לא מוצלחת. מלחמות בספרד- לא פופולרי, אין הרבה שלל וסרטוריוס הביס שורת מצביאים שהגיעו קודם. שני הקונסולים שלחו את פומפיוס, שהיה זכאי להבחר שנה קודם ויצא כקוויסטור, כי הם לא רצו לצאת. הוא מצר את צעדי סרטוריוס, עד שמתישהוא מצטרף לזה האחרון פרפרנה האפריקאי שרוצה להיות מספר אחת ולכן שוחט את סרטריוס בלילה. בדיעבד, מסתבר שהוא לא מפקד טוב כמוהו וזה מקל על העניין. בשנת 71' לפנה"ס, חוזר פומפיוס הביתה בראש צבא גדול.


קאטולוס, אחד מבכירי הסנאט דאז, אומר- פומפיוס נשלח לספרד לא כפרו קונסול, אלא במקום הקונסולים (פרו קונסוליבוס). כלומר, פומפיוס ושולחיו עושים צחוק מחוקת סולא, שלא היה לה סיכוי מההתחלה, כי אפילו אנשיו שהיו בשלטון התעלמו מעיקרי הרפורמא לחלוטין.


קרסוס ופומפיוס

לאחר שעומד במשך כשלוש עשרה שנה בראש צבאות ונלחם ללא הפסק, נשאלת השאלה, מה יעשה כעת. במקביל, קראסוס 'העשיר' (שהגדרתו לעושר היא לממן לגיון לזמן לא מוגבל), יוצא לחסל את מרידת העבדים של ספרטקוס, משימה לא להיט; לאחר שביצע את רוב העבודה, נשארת קבוצה קטנה שאותה מחסל פומפיוס בדרך הביתה, ואז כמובן שב הביתה והתפאר בחיסול העבדים (פומפיוס לקח לקראסוס ת'קרדיט). קראסוס התעצבן, ניצתה יריבות ושניהם מכהנים כקנסורים באותה שנה. מצביא מנצח החוזר הביתה עם צבא גדול יעשה מהפכה. לפנינו שניים כאלה, ושניהם אנשי סולא. הם מעבירים שורת חוקים שמחזירה את כל סמכויות הטריבונים ומסירה את כל ההגבלות. שני עמודי התווך של הרפורמא של סולא, צמצום הטריבון והגבלת הגיל לכל תפקיד, הלכו קפוט. לאחר עשר שנים כאלה, נשארת הרפורמא קליפה ריקה.


פומפיוס, שנלחם מגיל צעיר, מסיים את שנת הקונסולאט שלו ונשלח למזרח ללחום בשודדי הים, למשך 3 שנים (לרוב משימה מוגדרת רק לשנה)- מדרון חלקלק. הפיקוד של פומפיוס כלל שטחי אדמה רחבים לתוך החוף, מה שיצר התקלויות עם מצביאים רומיים רבים בשטח. הפתרון נקבע מראש, והוא שלפומפיוס יש יותר גדול (מגובה במסמכי סנאט). כך מחסל את מיתרידאטס, שכבר היה מותש, ושוב קוצר פירות תהילה לא לו. באותה נשימה, יורד לסוריה ומחסל את הממלכה הסלאוקית, שקיימת מסוף המאה הרביעית לפנה"ס. סוריה נהית פרובינקיה רומית וארמניה בעלת ברית. קובע גבול מול הפרתים (בשנית), הופך את יהודה שלנו לווסאלית. כל זה מושלם עד לשנת 63' לפנה"ס.

פרשת קטילינא המתועדת היטב

ברומא של אותו הזמן מתרחשת פרשת קטילינא, שחשיבותה עומדת ביחס הפוך למידת התיעוד שלה (כה מתועדת שאפשר להשתגע). קטילינוס היה אציל פטריקי מהמשפחה הסרגית שמשפחתו לא היתה בפוליטיקא זמן רב. הוא מכין מרד כדי להשתלט בכח על רומא. מולו בסנאט- הקונסול קיקרו. באותו זמן, פומפיוס במזרח ואנשיו מדווחים לו שאם ישוב לרומא ויפתור את הבעיא, יהיה מלך העולם, כי קטילינוס רוצה לבטל חובות ולשחרר עבדים. עד שחוזר פומפיוס, אחרי שכבש יותר שטחים מכל מצביא רומי לפניו, קיקרו ואנטוניוס פותרים לו את הבעיא. בתגובה, הוא מפזר את הצבא ולא נהיה סולא 2. שני עניינים דחופים של פומפיוס על סדר היום: אחד: על הסנאט לאשר את כל מה שעשה במזרח, ביטול ממלכות, יסוד פרובינקיות וכיו"ב. שתיים: יש לו הרבה חיילים משוחררים שצריך לתת להם אדמות כמענק שחרור.


אך.. בזמן שעשה פומפיוס גדולות ונצורות במזרח, החלו אנשים בסנאט לקנא ולדאוג, בייחוד התסיסם ההוא שהתיש את מיתרידאטס ולא זכה לפירות התהילה על כך בגלל פומפיוס. עם שובו, פומפיוס כבר לא מעודכן בחיים הרומיים, ולא ממש מצליח לסחוף את העם באסיפת העם. קיקרו מספר לנו שפומפיוס נואם ואין מי יודע מה מחיאות כפיים, הקהל לא מגיב. עלינו להבין כי הגרכחים היו מחשמלים את הקהל בנאומיהם (כמו בהופעה של Fleetwood Mac, או אפילו מרגלית צנעני). ובכן, פומפיוס לא היה כזה וטעה אם בנה על הצלחה בתחום. הוא מארגן משחקים ואנשים מרחמים על הפילים, מעלה חרס בכל נסיונותיו להתחבב. ביאושו, פונה פומפיוס לקראסוס, שיש לו בעיא משלו. אנשי הפרובינקיות האסייתיות זכו במכרז על בסיס כמות המסים שהתחייבו להביא. הצעתם היתה לא ריאלית והם מבקשים מקראסוס עזרה בצינורות המקובלים, כדי שיוכלו לגבות פחות מסים ממה שהתחייבו, אך קראסוס לא מצליח כי ברומא נשאר כל מי שלא זכה במכרז וגם להם יש לובי פוליטי. פומפיוס וקראסוס יושבים וחושבים על מינוי קונסול שיעביר חוקים כאוות נפשו ואיש לא יעמוד בדרכו. גאיוס יוליוס קייסר, אריסטוקרט פטריק מהנוביליטאס, עם שורשים חזקים (מלכי אלבה לונגה, מהם באו רומולוס ורמוס, ואף וונוס) ופופולריות יוצאת דופן בקרב נשים וגברים כאחד.


כך נוצר הטריומוויראט הראשון

או כפי שקרא לו ווארו- המפלצת בעלת 3 הראשים. הם מגיעים להסכם סודי לפיו לא יתנו לדבר לקרות בלא אישורם. בשנת 59', כשחיילי פומפיוס וממון קראסוס תומכים בו, נבחר קייסר לקונסול. חיש מהר, הוא מטפל בבעיות של קראסוס ומגיע להסדר במזרח, מיישב את חיילי פומפיוס המשוחררים על אדמות ציבור משובחות,שאיש לא נגע בהן עד עכשיו כי היו כה איכותיות. (No kiddin'). מעכשיו, אין יותר אגר פובליקוס ברומא, הדרך היחידה להשיג בה אדמות היא לקחת אותן בכח ממישהו אחר. לקח לפחות 500 שנה להגיע לכך, וכך עושים הפרטה- ל א ט.


השלושה משיגים לעצמם פיקודים צבאיים יוצאי דופן:

פומפיוס מקבל מינוי לחמש שנים לאספקת התבואה לרומא. יש לו אימפריום והוא אינו קונסול, לכן נשאר מחוץ לרומא ומנהל את צבאו באמצעות שליחים, לגאטים. מנהג זה החל בתקופת שודדי הים, והיה לו נוח. יושב באיטליא ומנהל את ההצגה. קייסר מקבל מינוי לחמש שנים בגאליה, שאמור היה לכלול את גאליה שמדרום לאלפים, עמק הפו ואיליריא- החוף המערבי של הים האדריאטי. אך מי שהיה אמור לקבל את פרובאנס מת באופן פתאומי וקייסר נשלח לפרובאנס במערב. לכן יש לנו צרפת (אחרת הוא היה עולה על יוגוסלביה). יושב בצרפת וגורם לה לקרות. קראסוס לוקח דוגמא משני חבריו ומחליט שכדי להיות מצביא צבאי דגול ומוצלח עליו ללחום בפרתים (צפון סוריה ועיראק), שלא עשו לרומא דבר וחצי דבר ואפילו עוד לא גילו את שדות הנפט.


לאופטימטים בסנאט לוקח זמן להבין את גודל הקטסטרופה וחיילי פומפיוס שנמצאים בעיר מונעים מהם לעשות משהו בנידון.


הבקע הראשון בטריומווירט הראשון:

יוליה, בתו של יוליוס קייסר ואשת פומפיוס (המבוגר מקייסר בכמה שנים, רחמנא ליצלן), בהיותה בהריון מתקדם, ראתה את פומפיוס שב הביתה משדה הקרב עם דם (של אחרים), נבהלה, נכנסה לצירים, הפילה ומתה עם העובר. זו היתה מכה קשה לכולם, החוליה המחברת של קייסר ופומפיוס מתה. המכה השניה הייתה כשקראסוס הבין את מה שיבינו רבים אחריו, שאת הפרתים אי אפשר לנצח. אף שליט רומי לא יכול לכח המעצמה האיראנית, והן מתישות זו את זו במשך מאות שנים עד שהחליפות כבשו הכל למען האיסלאם.


מלחמת האזרחים

עם היעלמות קראסוס, נותרים רק שניים שקל יותר להפריד ביניהם. הסיעה האופטימטית, שמעדיפה את פומפיוס כי לפחות הוא לא מסתובב עם הנשים של כולם (בניגוד לקייסר), מתיישבת לו על הווריד עד שהוא עובר לצד שלה. אולטימטום לקייסר: עם תום מינוייך, פזר צבאך בגאליה (שנת 50' לפנה"ס), וחזור הביתה, Or else. קייסר מסכים, בתנאי שגם פומפיוס יפזר את צבאו, ששלט בפוליטיקא הרומית בשנים האחרונות. כל המו"מ הפוליטי מכל הכיוונים מתנקז להצבעה בסנאט. קייסר מציע פשרה: שניהם יהיו אזרחים פרטיים. הסנאט מאשר את הצעת קייסר, ברוב של 370 מול 22. הבעיא היא, שב22 האלה יושבים ראשי הסיעה האופטימטית. פומפיוס מקבל הוראה מהקונסולים לגייס צבא ולצרפו אל צבאו הקיים לשם הצלת המדינה. קייסר מוכרז כאויב המדינה הרומית, מקבל את הבשורה על כך, חורג מהפרובינקיא שלו ונכנס לאיטליא. זה אסור, ואומר שהקוביה נזרקה (מהמרים) וקייסר מקבל את המלחמה. המדינה הרומית שוקעת במלחמת אזרחים שלוקחת 18 שנה, כלומר דור שלם. בשדה הקרב, בחיסולים פוליטיים,רעב, מחלות וכל מה שמלווה מלחמות טוטאליות, מאבדים את חייהם עשרות אלפי אנשים. כשהמדינה הרומית שוב תוציא ראשה מעל המים, לא נותר דבר מהמערכת הרפובליקנית.


שיעור עשרים ושלושה:

למה לא ממנים דיקטטור, שמבצע עבודתו והולך הביתה?

את העיקרון לפיו גומרים הולכים לא העבירו לפיקוד הזה, לכן פומפיוס יכול לעשות את מה שהוא עושה. (יש נאום של קיקרו בו הוא תמך בפיקוד המיוחד הזה, אולי באותיותיו הקטנות יש הסבר..). כבר בשנת 63' לפנה"ס, לפני שהיה פרייטור (עם אימפריום), הצליח גאיוס יוליוס קייסר להסיט את הדיון בסנאט בהתאם לדעתו. גם קאטו (הנין של קאטו ההוא) היה בולט.


מדוע דווקא שני צעירים כאלה התבלטו בדיון אגב מרד קטילינא?

זה היה מין תפו"א לוהט, פומפיוס או טו טו חוזר מהמזרח וגם אם יצליח קטילינא לעשות משהו, דורכים עליו. לכן, נתנו לדגי הרקק לשחק ושני אלה שמנצלים את הבמה הם אלה שנהיים בהמשך האנשים המובילים. הוא צריך אותם בגלל שהוא רוצה להיות קונסול ולהשיג לעצמו פרובינקיא טובה אח"כ. כשדיברנו על גאיוס גרכחוס, דנו גם במתי קובעים פרובנקיות לקונסולים או לקונסולים לשעבר.

קייסר- שומר יערות או כובש רב תהילה?

יריביו הרבים מאוד (על רקע אישי) של קייסר רצו שהוא יהיה שומר היערות של איטליא, יסתובב לו בגבעות, ינקה דרכים משודדים וידאג לסלילת דרכים, כלומר- סנדול. קייסר דווקא רצה כיבושים רבי תהילה ומלחמות מרחיקות לכת. לא פשוט בכלל להבחר לקונסול, במיוחד כשחוג בעל השפעה רבה מאוד רצה להכשיל את קייסר, לכן הוא נסה לדאוג לעצמו לשותפים החזקים ביותר. תזכורת: בשנים אלה, הפוליטיקא אלימה מאוד והשילוב של חיילי פומפיוס והון קראסוס הוא שילוב מנצח שקשה לסרב לו. אמיקיטא (חברות) מערכת בריתות פוליטית, היא כלי משחק בסיסי בפוליטיקא הרומית. מה שחסר תקדים פה הוא השליטה הכמעט מוחלטת שהשיגו ברגע בו נכנסו לזירה. ככל הנראה, בתוך לא הרבה זמן (שבועות או חודשים), כולם התחילו להבין שקרה משהו מיוחד (בשצמן יש אזכור למקורות בפרק הרלוונטי). תמיד האירועים יכלו להתגלגל אחרת, הפרספקטיבה שלנו היא בדיעבד. מלחמת האזרחים היא כמו הישרדות. בהתחלה יש הרבה אנשים שחושבים שאם יצליחו לשחק נכון יש להם סיכוי להשתלט על העסק. בשנת 49', יש לא מעט כאלה. אנשים מהשורה הראשונה משתסים אלה באלה ומתחיל תהליך שחיקה, בו בכל סיבוב הצד המפסיד נעלם. הסיבוב הראשון: קייסר נגד פומפיוס, שנת 48' לפנה"ס, קייסר מנצח. מתרוצץ בכל הים התיכון, נלחם חמישה קרבות מאסיביים בחמש שנים, באתרים שונים בים התיכון. מפיל כמעט את כל מפלגת פומפיוס וקאטו ונשאר עומד באש ערימת הזבל.


קייסר לוקח לעצמו דיקטטורה (משלב מסוים, לכל החיים), ברומא חוששים שירצה להיות מלך ולכן הוא נרצח, בחמישה עשר למרץ 44' לפנה"ס. עם הרצחו, יש תקופה מסוימת של אי וודאות (כמה שבועות), שוקלים לעשות חנינה כללית אך הסיעה הרוצחת נמלטת מהשטח. אלמלא הגיע הג'וקר בחבילה, היה מרקוס אנטוניוס משתלט על העסק. בצוואתו, אימץ לבן גאיוס יוליוס קייסר את הנכד של אחותו ומינה אותו ליורשו המרכזי. שמו היה גאיוס אוקטאביאנוס, וכשאומץ נהיה גאיוס יוליוס קייסר אוקטאביאנוס. זה שמו בשטח (=ספרי המחקר).


אוקטאביאנוס הצעיר

אוקטאביאנוס בן 19, לומד באלבניה (אירוני) עם כמה מחבריו הקרובים וחושב מה לעשות. לא ידוע אם הייתה לו אזהרה מראש, אך ההחלטה היא ללכת על כל הקופה. עם הגיעו של אוקטאביאנוס לרומא, מתחיל הסבב השני של מלחמת האזרחים. לאחר קצת תמרונים פוליטיים, כמה קרבות ושני מנהיגים שמתים (אחד באופן מסתורי באוהלו), בשנת 43' מקבל אוקטאביאנוס קונסול. יחד עם מרכוס אנטוניוס ולפידוס (גם אחד הגנראלים הוותיקים של קייסר), הם מקימים את הטריומוויראט השני. למעשה, זה הראשון שנקרא כך. אנו השלכנו אחורה. ההבדל: הטריומוויראט הנוכחי הוא משרה רשמית שהעניקה לכל השלושה המאושרים (אוקטאביאנוס, מרכוס אנטוניוס ולפידוס)סמכויות של דיקטטורים, לחמש שנים. עם תום התקופה, הוארכה כהונתם בעוד חמש שנים, ואז אוקטאביאנוס האריך בעוד חמש שנים. בוער להם הצורך בחוקיות. כצעד בביצור מעמדו (הוא אמנם צעיר אך לא טיפש), מכריז אוקטאביאנוס על אביו המאמץ, גאיוס יוליוס קייסר, כעל אל רשמי. איך? הסנאט מעביר החלטה ואסיפת העם מאשרת. בתפיסה הרומית, חוק זה חוק ואין מונותאיזם. ניתן לראות פה עדין כבוד לאסיפת העם, גם אם מאזני הכח והמציאות הפוליטית בעצם התרחקו ממנה. גם העובדה שהצוואה מספיקה כדי להפכו לבנו משקפת כבוד לחוק. הנקודה פה: אוקטאביאנוס נהיה בן של אל, כי יוליוס קייסר כבר מת ולא משנה לו כלום. אוקטאביאנוס, לעומתו, חותם במכתבים גאיוס יוליוס קייסר בן האלוהים.


באותה שנה (42' לפנה"ס), רוצחי קייסר מחוסלים ביוון. ואז, כששלושת הטריומווירים בראש הגבעה, הם מתנפלים האחד על השני. בסופו של דבר, אוקטאביאנוס יושב באיטליא ומפקד על המערב (צפון אפריקה, גאליה, ספרד ואיטליא), מרכוס אנטוניוס באלכסנדריא שבמצרים (לא חלק מהאימפריה, תחת שליטת קליאופטרה עם האף). קליאופטרה הייתה מרשימה, התאהבו בה מרכוס אנטוניוס ויוליוס קייסר האב. בשלב זה, מקבלת הממשלה נופך של מזרח מול מערב, רומא מול מצרים. יש אפילו שמועות (שכעת אי אפשר לבדוק את נכונותם) שאם מרכוס אנטוניוס ינצח הוא יעביר את בירת האימפריא מרומא לאלכסנדריא. העימות הזה מסתיים בקרב אקטיום (צפון מערב פלופונז, יוון של ימינו).

  • 2.9.31, קרב ימי, מעט אבידות, אוקטאביאנוס מנצח (למעשה- אגריפה, חבר נעוריו שלווה אותו עד מותו).
    • חשוב: אחרי הקרב, מסתים המשחק.

יש שליט אחד על הים התיכון, מה שלא היה עד אז, מאז ואם יתמזל מזלינו לא יהיה.


השאלה הגדולה העומדת בפני אוקטאביאנוס:

אוקיי, ניצחתי במלחמת האזרחים. מה עכשיו? זו אחת הנקודות בה נגמר הסרט (הזוג נפגש אחרי כל התהפוכות והמסך יורד, אך מה קורה 5 שנים אח"כ? האם יש להם כלב ושני ילדים?) אוקטאביאנוס מתחיל לפזר את הצבא, כי אין לו יותר צורך בו וצבא לא מועסק הוא מקור לבעיות, במיוחד אחרי שבמשך 18 שנה הוא נלחם במלחמת אזרחים. בשלב ראשון, הם משוחררים ללא תשלום. צ'יק צ'ק, חוזר אוקטאביאנוס לאיטליא להרגיע את הרוחות, כי ברור שלב המשחק הוא באיטליא, ומי שרוצה להחזיק בים התיכון חייב להחזק קודם בה.


בקיץ 30', אוקטאביאנוס יורד למצרים, לאנטוניוס וקליאופטרה. בדרך, נפגש עם הורדוס שיהיה מלך יהודה, ואוסף ממנו 800 טלנטים (ימבה כסף, מספיק לכלכל צבא ל4 שנים). אוקטאביאנוס היה שליט כה מוצלח כי ידע לגייס לצדו את חבריו ולהותיר להם מספיק מקום לבלוט כדי שלא יתנפלו עליו. עם הגיעו של אוקטאביאנוס לשטח, מתאבדים אנטוניוס וקליאופטרה. הם מבינים שהמשחק נגמר. אולי מישהו עזר להם, לא ידוע.


מצרים- רכוש פרטי

מצרים (עם נילוס כמו שצריך) נהיית רכוש פרטי של אוקטאביאנוס, לא פרובינקיא רגילה. רמה אחרת של הפרטה. נחלה פרטית. לאו גרפיה- רישום עם, כקנסוס, למטרת גביית מסים. תקנה מיידית: לסנאטורים אסור להכנס למצרים. כדי שאף אחד מהנוביליטאס שהוא מספיק בכיר ישתלט על מצרים ויהפכה לבסיס למלחמה נגד רומא. במקום- ממונה פרייפקטוס, ממעמד הפרשים. במצרים יש הרבה כסף מזומן. ממנו, יש לחלק לחיילים שמחכים למענק שחרור. מעכשיו, הם יכולים לממן הכל מכיסם. לאחר כיבוש מצרים והפיכתה לנחלה פרטית, אוקטאביאנוס לא תלוי באיש.


דה מיליטריזציא: בסוף מלחמת האזרחים, עומד צבא רומא על 75 לגיונות בהם כ5,000 איש בממוצע. לאחר התייעצות עם חבריו הקרובים, מחליט אוגוסטוס שמספיקים עשרים ושמונה בלבד. זה צמצום של כ1:2. החילים המשוחררים מקבלים אדמה או כסף. כמעט לא נשארו אדמות באיטליא, למרות הרשימות השחורות והחרמות האדמה של הטריומוויראט השני. אוקטאביאנוס התחיל ליישב אנשים מחוץ לאיטליא, בעקבות גאיוס גרכחוס. נוסדת קולוניא גדולה בקרתגו, וגם בביירות, עם 5,000-6,000 איש ובית הספר הטוב למשפטים (כמה דורות אח"כ). עד היום, זו הבירה. אדמות אלה מושגות בכח הזרוע או בכסף ששכב בארמונות מצרים. לאחר 18 שנות מלחמה, על אוקטאביאנוס מוטלת המשימה לשקם את הכלכלה. לראשונה, הוא מבטל את הפיגורים במס. שמיטת חובות לא מוחלטת אך נרחבת מאוד. שנית, הוא מרסן את הריבית, כי רוב האנשים העדיפו שכספם ינוח מתחת לבלטות ולא יסתובב ויעזור למלווה להקים צבא. מגדיל באופן קיצוני את חלוקת התבואה. יוצר הרבה עבודות יזומות לשם המרצת המשק- סלילת דרכים, בניית מקדים וכדומה, כדי שתהיה זרימת כסף נזיל. הכלכלה מתאוששת בהדרגה. דור שלם מתחזק את הנס הכלכלי הזה.


  • 1.1.29 נסגרים שערי מקדש יאנוס, האל של ינואר בעל שני הפרצופים. הם פתוחים כל עוד רומא שרויה במלחמה, ולפי המסורת נסגרו רק פעמיים מימי רומולוס ועד אוגוסטוס. אוקטאביאנוס סוגר את השערים ונתבע המונח פקס רומאנה, השלום הרומאי. למעשה, זה כמעט אוקסימורון (במשקפיים צבאיות). על הים התיכון לא יהיו מלחמות במשך 100 שנה, אולי לראשונה. רשמית, אוגוסטוס הוא קונסול ועדיין טריומוויר, בקדנציה השלישית. מתחיל לנכס לעצמו סמכויות אחרות. כבר בשנת 36', לוקח לעצמו קדושה טריבונית- מי שיפגע בו, דמו מותר. בשנת 30', אחרי קרב אקטיום, מקבל את היוס האוקסילי, סמכות טריבונית נוספת, להגן על כל אזרח שפקידים מתעמרים בו. למעשה, כשני שלישים מהסמכויות הטריבוניות נתונים בידיו. הוא גם ממנה פטריקים (?) חדשים, כי הם התמעטו מאוד עד כדי סכנה שהעסק יגמר. לוקח על עצמו את סמכות הקנסור, מצמצם את הסנאט מאלף איש לשש מאות, כלומר- מעיף את מי שלא בא לו טוב. הסנאט התנפח במלחמת האזרחים כאמצעי שוחד. כעת, מי שנשאר בו יודע בזכות מי הוא נשאר.


אוקטאביאנוס ממנה את עצמו לפרינקיפאס סנאטוס, ראשון הסנאט (מקביל בערך ליו"ר הכנסת). עורך קנסוס אחרי תקופה ארוכה בה לא נערך. ברומא יש כארבעה מליון אזרחים (לא כולל נשים, עבדים וגרים. למעשה- אפשר להניח שמעל 10 מליון). בשנת 28' לפנה"ס, תמה ההארכה השניה של הטריומוויראט. אוקטאביאנוס מתלבט. הטריומוויראט נוצר לצורך מלחמת האזרחים, וזו כבר נסתיימה. השארת המשרה תשדר שאנו עוד במצב של מלחמה ואני רוצה לשדר שלום. מצד שני, זו אחלה משרה. האם לשדר עסקים כרגיל (=שלום), או לשמור את המשרה הזו ביד?


13.1.27, בישיבת סנאט חגיגית, אוקטאביאנוס מתפטר מהטריומווירט. הוא ממשיך לכהן כקונסול ויש לו כל הסמכויות שהוא צריך כדי לנהל את המדינה. הוא יושב ראש הסנאט, פרינקפס סנאטוס, וקונסול. משנה את שמו לאוגוסטוס- הנעלה.(תרגום שלא מעביר את מלוא המשמעות).

אוקטוריטאס – כשאתה אומר, או רומז לאנשים לעשות משהו והוא נעשה. אוגוסטוס שלט באמצעות האוקטוריטאס שלו, בזכות היותו האדם העשיר ביותר ומפקד הצבא. ההפך מפוטסטאס- הסמכות החוקית לעשות משהו, כמו שטריבון יכול לכנס אסיפת עם וקונסול יכול להכריז על גיוס. מה שיש במסגרת התפקיד.


  • מרקלוס, אחיינו של אוגוסטוס, מקבל הנחה של עשר שנים בבחירה לקונסולאט.


בין השנים 27-23 לפנה"ס, אוגוסטוס קונסול ברצף. הבעיה: זה סותם אחד מהקונסולאטים בכל שנה, התפקיד הכי נחשק בקרב פוליטיקאים רומיים. בפשטות, יוצר סיבה לטינה נגדו. אוגוסטוס חלה ולרגע היה חשש שימות. באחד מרגעיו הקשים, הוא מוריד את טבעתו ונותנה לאגריפה, יד ימינו. זה יכל להיות רגע קריטי בהיסטוריה, אלמלא רופאו הנאמן, מוסא (מבני דודינו, לא שזה משנה) המליץ לו על אמבטיות קרות שזרזו את החלמתו. אוגוסטוס מתאושש ובקומו ממיטת חוליו הוא מחליט לארגן מחדש את המערכת הפוליטית ולהשתיתה על יסודות איתנים. פה כמעט בא לקיצו סיפורינו. אוגוסטוס, מתאושש, ומיד מתפטר מהקונסולאט ומאז ועד לסוף ימיו (ב14 לספירה, עוד ימבה זמן), הוא יכהן כקונסול רק בשנים מיוחדות, לדוגמא- כשאחד מצעירי המשפחה נהיה קונסול, כדי לחנוך ולהדריך אותו. מעכשיו, הוא פותח את הקונסולאט ומפסיק לחסום את צוואר הבקבוק הזה. במקום, הוא מקבל את כל חבילת הטריבוניקיה פוטסטאס, הכוללת: היכולת לכנס את הסנאט, היכולת לכנס אסיפות עם, היכולת להציע חוקים. כלומר, במאזן, הוא איבד רק את כינוס אסיפת הקנטוריות, שדרכה כבר לא מעבירים חוקים מאז חוקי ליקיניוס סקסטאס (שלג דאשתקד). כאן, שוב, הוא ממשיך דרכם של הגרכחים. טיבריוס גרכחוס היה הראשון שהפך את הטריבונט למכשיר מהשורה הראשונה, ואוגוסטוס למד לקח והבין שמי שיש לו הסמכות הטריבונית לא צריך להיות קונסול ברומא. מה שיש לקונסול ואין לטריבון זה אימפריום(להוסיף למושגים), אך כפתרון אוגוסטוס דאג (בצורה צנועה) לקבל אימפריום פרו קונסולרא מאיוס. דהיינו, אימפריום על תקן קונסול, רק גדול יותר, כמו שקיבל פומפיוס קודם.


ניתן לומר כי אוגוסטוס הוא תלמידה הגדול של ההיסטוריה הרומית, שכן למד מכולם את השטיקים ואסף, איחד ושילב אותם במערכת הפוליטית שיצר.


כלומר, מה קורה עכשיו?

  • כשהוא בעיר, יש לו את סמכויות הטריבון, כולל וטו, והוא יכול לעשות כרצונו.
  • מחוץ לרומא, הוא מפקדם העליון של הצבאות הרומים באשר הם.
  • בנוסף, הוא האדם העשיר בעולם, שכל מצרים מזרימה לו כסף לכיס.

אלה שלוש הרגליים עליהן נשען המשטר המלוכני\מלוכני לכאורה שהוא מייסד, הפרינקיפט.

And now, for something completely Different

משבר התבואה

כשנה לאחר התפטרותו, פורץ ברומא משבר תבואה איום ונורא, הנובע ממחסור תבואה חמור. הדבר מביא אנשים לאי נוחות ולרעב. ברחובות רומא מתחילה תסיסה קשה מאוד, והם צובאים על ארמון אוגוסטוס ודורשים שיקבל את הקונסולאט תיכף ומיד ויפתור את בעית התבואה.


למה הם חושבים שאם אוגוסטוס יתמנה לקונסול הענין יפתר?

עובדה, זו הדרישה. אוגוסטוס יוצא לקהל ומבקש לא להיות קונסול (כבד לו, עול המדינה על כתפיו) אלא לקבל מינוי מיוחד, להיות הדואג לתבואה. עוברת הצעת חוק רשמית שהעניקה לו את הדאגה לתבואה, אוגוסטוס מקליק באצבעותיו והמשבר נגמר תוך יומיים. איך? הוא פשוט פותח את המחסנים. דומה לטריק של יוסף במצרים, אגירת המלאי בזמן שכל השאר מבזבזים אותו, ואז בשעת משבר, אתה היחיד שיש לו.


האפקט שאוגוסטוס יוצר

מספיק שיפנו אליו והכל יסתדר. הוא לא רוצה להיות קונסול.

מה עוד נותר כדי לנעול את העסק סופית?

ירושה. הרמז: אחיינו מרקלוס, שמת ולא זוכה למאומה. הדרך לסמן יורש (אם הוא צעיר) היא באמצעות הפטורים וההנחות בעליה בסולם הדרגות, כדי להגדיל את המעגל. סימון יורש חוזר לטריבוניקיה פוטסטאס ואימפריום פרוקונסולאר מאיוס.


הסוף

אגריפה מת בגיל צעיר, ואוגוסטוס (מאלה שעוד יקברו את כולנו) החיוור והחלוש, סוחב עד גיל 79 בערך. שתי הסמכויות הללו (טריבוניקיה פוטסטאס ואימפריום פרוקונסולאר מאיוס) תוענקנה אח"כ גם לטיבריוס, וזה הסמל ליורש. עם מותו של אוגוסטוס, בחודש, חודש וחצי שיעברו בין מותו לצאת ההודעה הרשמית, טיבריוס כבר השתלט על כל הצבא ואוצר המדינה, והמעבר עובר באופן חלק לחלוטין.