רוני רשף סיכום פלוטארכוס

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

שיחת משתמש:Ronny Reshef

סיכום פלוטארכוס: חיי אישים

טיבריוס גראקכוס

65: לטיבריוס גראקכוס האב שהיה בעלה של קורנליה היו תריסר ילדים. הוא מת כדי להציל את אשתו (מיתוס). קורנליה גילתה תבונה, אהבת ילדים ונדיבות לב וגידלה את הילדים ופרנסה את הבית. סרבה להנשא למלך תלמי, שהציע לה חלק מהמלכות ונשארה אלמנה. 66: מלבד טיבריוס וגאיוס, נותרה לה רק עוד בת אחת מכל התריסר. טיפחה את בניה. האחים היו דומים באומץ לבם, מתינותם ובכריזמטיות שלהם. טיבריוס- רגוע, שקול, צנוע, נוח ומסביר פנים. נאם בסגנון צח ומלוטש נאומים נלבבים. גאיוס- סוער, מפונק, רתחן, היפר. בעת נאום היה נרגש וקולו עלה לשמיים, ונהיה דק. אז עבד שלו ניגן לו תוך כדי והוא שלט בעצמו. נאם בסגנון מפתה ומסולסל. שניהם היו אמיצים, שקדנים, ישרים וכבשו תאוותיהם. תשע שנים הפרידו ביניהם ולכן לא היו יחד בפוליטיקה הרומית. 67: אם היו יחד בפוליטיקה, לא היה מי שיעמוד נגדם בהצלחה. טיבריוס- היה נשוא פנים, התקבל אל חבר הכוהנים- אוגורים בזכות כישוריו ולא בזכות קשריו. נישא לקלאודיה בת אפיוס קלאודיוס. יש אומרים שהסיפור בכלל על סקיפיו אפריקנוס ולא אפיוס קלאודיוס. (פוליביוס אמר שכשמת סקיפיו אפריקנוס שידכו לטיבריוס האב את קורנליה). טיבריוס נלחם בלוב תחת גיסו סקיפיון השני, לקח ממנו דוגמא והיה אמיץ ונעים הליכות. לפי מאניוס, הוא היה הראשון להסתער על חומת האויב. כולם חיבבוהו במחנה וחיכו לשובו כשעזב. נבחר לקווסטור ויצא עם גאיוס מנקינוס לקרב בנומאטיה. כמעט הפסידו, נדחקו לפינה, כבוד מנקינוס ירד ורק טיבריוס כיבדו. הנומאנטינים הסכימו לעשות שלום רק עם טיבריוס ולא עם מנקינוס הקונסול. 68: לטיבריוס היה אב מפורסם ונעים גם (שבזכות יחסיו עם הנומאניטים הם הסכימו לחתום על הסכם שלום כשבא טיבריוס הבן). נחתם הסכם שהציל 20 אלף אזרחים רומים תמורת תנאים מסוימים משני הצדדים. ביקש להחזיר את פנקסיו מהשבי הנומאניטי והצליח בגלל שרכשו לו כבוד. הפנקסים- כדי לתת דו"ח על ניהול משרתו. שלא יהיה לאויביו פתחון פה נגדו. הנומאניטים הזמינוהו להכנס לעיר, נתנו לו סעודה ואמרו לו לקחת מה שהוא רוצה מהשלל. טיבריוס לקח פנקסים ולבונה- משהו לקורבנות הציבור ונפרד מהם בברכות חמות. כשחזר לא כולם הבינו שהוא הציל 20 אלף אנשים—זה לא היה מקובל, הנוהל היה להלחם עד המוות ולא להתקפל עם איזה הסכם. רצו להסגיר את הקונסול ואת כל הדרג הפיקודי לאויב. החיילים, שידעו מה קרה, העם וסקיפיון הצילו את טיבריוס ורק הקונסול הופקר לאויבים, ערום וכבול.הייתה מחלוקת בין סקיפיון לטיבריוס, כנראה בגלל שטיבריוס היה רעב לכבוד. 69: פלוטרכוס (היה) סבור שאם סקיפיון היה עוזר לטיבריוס בעסקי הציבור הוא לא היה נרצח כל כך מהר, אבל סקיפיון היה במלחמות בנומאניטיה וטיבריוס חוקק. בעיית הקרקעות הציבוריות התרחשה בזמנו של טיבריוס, כשההגבלה העתיקה כבר לא הייתה משמעותית. עשירים עקפו את ההגבלה של 500 יוגרא כשרשמו את הקרקע על שם אחרים, הגדילו את דמי החכירה ונישלו את הענים מהקרקע. רומא התמלאה עבדים (אנאכרוניזם?) גאיוס ליליוס ניסה לתקנה:

מויקיפדיא

Laelius was called Sapiens (English translation: "wise") because of his decision not to undertake efforts at political reform that were beginning to create serious dissension in the Roman Senate. These efforts at reform had been initially proposed by Scipio Aemilianus but abandoned by him when the Senate failed to agree unanimously as he had demanded. Laelius was seen as wise because he avoided creating further dissension at the time; however, his unwillingness to stick his neck out led to a political schism within the Scipionic Circle. The reform program abandoned by Scipio and his circle of intimates, including Laelius, were later taken up by the brothers Publius Mucius Scaevola and Publius Licinius Crassus Dives Mucianus, and partially implemented by their relatives by marriage, the Brothers Gracchi. Despite this connection to radical reformers who were killed for their efforts, Laelius's own political significance is slight. Laelius was a candidate for the consulship in 141 BC, but withdrew his candidacy thanks to the false promises of a New Man Quintus Pompeius (a distant relative of the future Pompey the Great) who promised to also step down but then returned to the field after Laelius had formally withdrawn. Pompeius thus became consul along with Gnaeus Servilius Caepio (of a family traditionally allied with the Cornelii Scipiones), and Scipio Aemilianus suffered a humiliating political reverse. Aemilianus got his friend elected consul in the following year (140 BC) along with Quintus Servilius Caepio, who was the third successive Servilii Caepione brother to become consul in as many years. טיבריוס פנה לעניין ביוזמת אמו, דיופאנס הנואם ובלוסיוס הפילוסוף, אמו(שעוד לא קוראים לה אם הגרכחים והיא מחכה לכך) והעם עצמו, שעשה גרפיטי רב בנושא. C. BLOSIUS, of Cumae, a Itospes of Scaevola's family, was an intimate friend of Ti. Gracchus, whom he is said to have urged on to bring forward his agrarian law. After the death of Ti. Gracchus he was accused before the consuls in B. C. 132, on account of his participation in the schemes of Gracchus, and fearing the issue he fled to Aristo-nicus, king of Pergamus, who was then at war with the Romans. When Aristonicus was conquered shortly afterwards, Blosius put an end to his own life for fear of falling into the hands of the Romans. Blosius had paid considerable attention to the study of philosophy, and was a disciple of

המשך סיכום


יש אומרים שכדי להביס את פוסטמיוס (השם אומר הכל), שהתחרה בטיבריוס, חוקק זה האחרון חוקים לטובת העם. 70: התקנה הייתה מאוד מתונה, העשירים התבקשו לעזוב את הקרקעות לטובת העניים תמורת פיצוי. היו שניסו להפיץ שמועה שטיבריוס מנסה לחולל מהפכה, אך הוא היה דמגוג ונאם טוב. כדי לכתוב את התקנה התייעץ טיבריוס באפיוס קלאודיוס, קראסוס הכהן הגדול, ומוקיוס סקיוולה, חכם משפט, קונסול דאז. באחד מנאומיו השווה טיבריוס את החיות, שאפילו להן יש מחסה, לחיילים ששבים משדה הקרב ואין להם שום רכוש. אם כך, איזה אינטרס ואיזו מוטיבציה יש להם להלחם?- נהרגים בשביל להגן על העשירים. ביקשו ממרקוס אוקטאביוס לעכב את החוק. הוא ניסה קצת, למרות שהיה ידידו של טיבריוס. אם אחד התנגד(=וטו) החלטה לא התקבלה. 71: טיבריוס התעצבן ועשה הצעת חוק מתונה פחות, יעני על אפו ועל חמתו של אוקטאביוס ומי ששלח אותו. היו חילופי דברים בינו לבין אוקטאביוס, שהיה עשיר והחוק יכל לפגוע בו, אך בכבוד וללא קללות וגידופים. טיבריוס הקפיא את הפקידות, שם חותמותיו בהיכל סאטורינס, הקוויסטורים לא יכלו להכניס או להוציא כספים, גזר קנסות על הפרייטורים שלא יעמדו בגזירה. העשירים התהלכו בבגדי אבלות וזממו לרצוח את טיבריוס; הוא הסתובב עם פגיון להגנה עצמית. כשהיה נסיון להצבעה, בעלי ההון חטפו הקלפיות ושכנעו את טיבריוס להביא את העניין לפני הסנאט (מאנליוס ופוליביוס, קונסולים בדימוס). הסנאט לא החליט כלום כי העשירים שלטו בו וטיבריוס היה חייב לבטל את כהונת אוקטאביוס כדי למנוע מלחמה ביניהם. 72: למחרת אוקטאביוס עוד התעקש וטיבריוס הוציא הצעת חוק שמוציאה ממנו את הטריבונט. כשהצביעו כמעט חצי מהמחוזות ביקש טיבריוס לעצור את ההצבעה והפציר שוב בנשיקות חמות מאוקטאביוס לפרוש לבד. אוקטאביוס התרגש ובכה אבל התבייש מהעשירים וסרב לפרוש. בהצבעה הוא הודח מהטריבונט וירד מהבמה בכוח ע"י אחד מעבדי טיבריוס. העם שעט עליו(=על אוקטאביוס) והעשירים הגנו עליו. עבדו התעוור וכל הסיפור היה לא נעים. תקנת הקרקעות התקבלה, טיבריוס, אפיוס קלאודיוס חמו וגאיוס אחיו(שהיה בשדה הקרב בנומאניטה תחת סקיפיון באותה תקופה) התחילו למדוד את השטחים. תחת אוקטאביוס מונה מוקיוס(שהיה מהחמולה של טיבריוס ), והעשירים נטרו לטיבריוס טינה ולא סיפקו לו אוהל לשם מדידת הקרקעות. 73: התקציב שקיבל טיבריוס היה זעום, המטרה הייתה למנוע ולעכב ככל האפשר את תוכניותיו עד שתחלוף שנת כהונתו. פובליוס נאסיקה החזיק הרבה מאדמות הציבור וכעס מאוד מאוד על טיבריוס:

מויקיפדיא:

Publius Cornelius Scipio Nasica Serapio (c. 183 BC – 132 BC Pergamum, Asia Minor), the son of Publius Cornelius Scipio Nasica Corculum and his wife Cornelia Africana Major, was a member of the Gens Cornelia and a politician of the ancient Roman Republic. He was consul in 138 BC. Scipio Nasica Serapio, third generation to bear the agnomen 'Nasica" (pointed noise), was the grandson of the great Scipio Africanus. He succeeded his father as Pontifex Maximus in 141 BC, possibly because of his illustrious family name and his father's great reputation. His early political career is unknown. In 138 BC, he was elected consul along with Decimus Junius Brutus Callaicus. The nickname "Serapio" was given to him c. 138 BC by the Tribune C. Curiatius, for his alleged likeness to one Serapio, a dealer in sacrificial victims. This same Tribune threw Serapio and his consular colleague, Callaicus, into prison for the manner in which they conducted the troop levy. After the disaster at Numantia where a Roman army and commander were humiliated but the Senate refused to honor terms negotiated by Tiberius Gracchus, the cousins appear to have drifted to opposite ends of the political spectrum. Later, in 133 BC, Serapio had a prominent part in the murder of Tiberius Gracchus, his own first cousin, by leading a group of conservative Senators and other knights in opposition to Gracchus and his supporters. In the ensuing violence, Gracchus was clubbed to death. Although Serapio was not directly responsible for his cousin's murder, he was nevertheless held morally responsible by the Gracchi. In order to save him from the vengeance of the populares (the party of the Gracchi), Serapio was sent by the Senate on a pretended mission to Asia despite being the pontifex maximus. He was thus the first pontifex maximus to leave Italy, and he would not be the last, with the most illustrious example being Julius Caesar. Serapio died shortly afterwards, in Pergamum. It is believed that he was poisoned by agents of the Gracchi.[citation needed]

המשך סיכום

אחד מחבריו של טיבריוס הורעל ובשריפתו לא נשרף מרוב חומצות שיצאו מגופו, טיבריוס הוסיף לדרמה, לבש בגדי אבלות וביקש מהעם לשמור על אשתו וילדיו, כאילו שהוא כבר מת גם. אטאלוס פילומיטור, מלך פרגמון, מת. ומינה את העם הרומי ליורש המלך. טיבריוס לקח את התפקיד של הסנאט וביקש להחליט לבד על הערים שהיו של המלך שמת. זה פגע מאוד בכבוד הסנאט ואנשים האשימו אותו בכך שהוא יוצא בלילות עם חבר'ה ולפידים בעוד שכשאביו היה בשלטון היה כיבוי אורות מוקדם יותר (?). טיטוס אניוס ניסה להכפיש את טיבריוס והאשימו בהדחה לא הוגנת של אוקטאביוס-טריבון., שרצה לתבוע אותו מול אסיפת העם. איש וכחן שאי אפשר לענות לשאלותיו.74: אניוס שואל את טיבריוס אם הוא ידיח טריבון שיצדד בו(באניוס) וטיבריוס שותק. טיבריוס מבין כמה קשה החלטתו ואיזו השפעה יש לה, וכן שהוא ערער את מוסד הטריבון. לכן הוא נואם ומסביר לעם ולאצולה שאם טריבון סוטה מדרך הישר ומתנכל לשלום העם הוא מכפיש את מוסד הטריבונט ויש לסלקו. טריבון שמעכב הצבעה במכוון הוא כזה. טריבון יכול לאסור קונסול והעם לא יוכל להדיח טריבון שסרח? אפילו אשת דת שחטאה תקבר חיה, מה ההבדל? טיבריוס וחבריו ראו שיש לו יותר שונאים ומתחיל קשר נגדו, לכן הוא מקצר את השירות הצבאי, מוסיף את זכות הערעור על פסקי דין משפטיים בפני אסיפת העם, 75: משתף יותר את הפרשים ומחליש את הסנאט מתוך כעס ולא הגיון. הבחירות לטריבונאט השני של טיבריוס נדחו ביום כדי להגדיל את סיכוייו, ובינתיים הוא ירד לעם לנשק תינוקות ולנסות להשיג קולות. הייתה תחושה קשה, טיבריוס התחנן בפני העם שישמרו עליו בלילה, והם באו.. הרבה דרמה, עורבים ונפילות וניחושים של מזל. הרבה "סימנים" מבשרי רעות: ציפורן שנתלשה (ויי די מיני), נחשים בקדסא וכו'. בלוסיוס מקומי הזכיר לטיבריוס מי הוא ומדוע אין לו סיבה להתייחס לעורבים. כשעלה טיבריוס לקאפיטול הריע לו העם וההרגשה הייתה טובה יותר. נודע שהעשירים זוממים להרוג את טיבריוס, כי הם לא הצליחו לפתות את הקונסול לעשות כך(הודיע: פוליביוס פלאקוס, מהסנאט). מוקיוס ניהל את ההצבעה והיה רעש בשורות האחוריות. 76: חבריו של טיבריוס התכתרו סביבו במקלות כדי להגן עליו, וכשהעם שאל מה אירע סימן טיבריוס בראשו כדי להסביר שמנסים להתנקש בו. נאסיקה הווכחן פירש זאת כאילו שטיבריוס תובע לעצמו את המלוכה ויצא בראש חבריו להרוג אותו, למרות שהקונסול התנגד לכך לפני משפט. אז הוא צעק "מי לטיבריוס גרכחוס אליי" או משהו כזה. הייתה המולה, טיבריוס נפגע בראשו. כלי הרצח היו מקלות ואבנים ולא ברזל. לקחו קרדיט על המכה הראשונה והשניה בטיבריוס: פובליוס סאטוריוס ולוקיוס רופוס. לפי ההיסטוריונים, מביטול המלכות זו הייתה המרידה הראשונה ברומא שהסתיימה בשפיכות דמים. כל חבריו של טיבריוס הוגלו או נהרגו בדרכים מגוונות (בור נחשים, מאסר..), ואת גופתו השליכו לנהר למרות בקשת אחיו לקבור אותו. העשירים כעסו על טיבריוס מאוד בגלל הקרקעות ולא באמת בגלל הפגיעה במשרת הטריבון. זה היה רק התירוץ. 77: בלוסיוס איש קומי יצא זכאי בשימוע (איכשהו). טיבריוס הוחלף בפובליוס קראסוס(שבתו כנראה הייתה אשת גאיוס גרכחוס, למרות שקורנליוס ניפוס וחלק מהחוקרים חושבים שהיא הייתה הבת של ברוטוס), הסנאט לא יכל כבר לבטל את חלוקת הקרקעות. העם זעם על רצח טיבריוס ונאסיקה היה מאוים. נאסיקה, הכהן הגדול הווכחן, הוגלה כדי שהעם לא יפגע בו. נפטר זמן קצר לאחר מכן. גם על סקיפיון אפריקנוס כעסו, כי כששמע על מה שאירע אמר שזה מה שקורה למי שנוהג ככה "כה יאבדו נא כולם אשר פעל כזה יבצעו", וכשנשאל ישירות באסיפת העם על ידי גאיוס ופוליוויוס מה דעתו על סופו של טיבריוס, ענה תשובה ממנה אפשר ללמוד מה דעתו על ההתנהלות המדינית של הנפטר. העם התרעם והפריע לו לדבר והוא קילל חזרה.

גאיוס גרכחוס

79: גאיוס גרכחוס: צעיר מטיבריוס ב9 שנים. בתחילה התרחק מהפורום אך נשאר פיקח וצנוע. התאמן על כוח הדיבור, התנסה קצת במשפטים. חששו שגם הוא ירצה להיות טריבון, שמחו איתו כשמונה לקוויסטור ויצא לסרדיניה עם אורסטס הקונסול. 80: יש הסבורים שהוא היה דמגוג וניסה לרצות את העם יותר מאחיו, התמכר לפוליטיקא. קיקרון הנואם מספר שכשניסה לפרוש מחיי פוליטיקה ראה גאיוס את אחיו בחלום שאמר לו לחזור כי זה יעדם- למות בשירות העם. בסרדיניה היה אמיץ, ישר וכיבד את מפקדיו. השיג בגדים מערים שכנות כשרומא סרבה לשלוח לחיליה בגדים. הביך את הסנאט שחשש מטיבריוס 2. כששליחים מלוב מהמלך מיקיפאסה באו והודיעו שהמלך שלח מזון לצבא שבסדריניה כאות הוקרה לגאיוס גרכחוס, הסנאטורים גירשו את השליחים. הוחלט להחליף את החיילים אבל הקונסול נשאר כדי שגאיוס ישאר איתו שם ואז כעס וחזר לרומא, העם תמה וכעס עליו (קוויסטור לא עוזב עיר לפני קונסול) עד שהסביר להם שהוא שרת יותר מכולם, הפסיד כסף, וכו', שהוא בעצם הקורבן. אחר כך תבעוהו שהסית את בני הברית למרוד והיה מעורב בקשר בפריגלי(?), יצא זכאי וביקש להבחר לטריבון; האצילים סרבו, 81: ושדה מארס התמלא בהמון שלטובתו, עד כדי כך שמי שלא היה לו שם מקום צעק מגגות הבתים. נבחר רביעי ועלה על כולם ביכולת הרטורית שלו. ספד לאחיו הרבה. גאיוס הציע שני חוקים כנקמה ברוצחי אחיו: 1. פקיד שפיטר העם לא יוכל להתמודד על משרה אחרת. 2. פקיד שיגלה אזרח רומי בלי משפט ישפט בפני העם. הראשון היה נגד אוקטאביוס, לבסוף ביטל אותו טיבריוס בעצת אמו, שרחש לה כבוד רב, "קורנליה אם הגראכחים". השני היה נגד פופיליוס הפרייטור, שהגלה את חברי טיבריוס. הוא ברח מהעיר לפני ששמע על גזר דינו. הציע הצעות חוק כדי לקנות את לב העם: ביגוד לצבא, גיוס מגיל 17, הוזלת הלחם, חלוקת קרקעות לעניים. זכות בחירה שווה לאיטלקיים כשל כל אזרח רומי.82: צירוף 300 פרשים ל300 השופטים חברי הסנאט, כדי שכל ה600 ישפטו, למעשה כדי לפגגוע בכח הסנאט. נאם לעבר הפורום ולא לסנאט ולקומיטיום, וכך הפך את המשטר מאריסטוקרטיה לדמוקרטיה. העם הסכים לתקנה זו וניתן לגאיוס כח כמעט של שליט יחיד למנות את השופטים הפרשים. התעסק בפרויקטים רבים ונהג בכולם בכבוד, מאמן ועד מסתת. שידל את הסנאט לנזוף בפאביוס שהיה מושל (פרופריאטור) בספרד ועשק את התושבים. כתוצאה מכך, המדינות הכבושות חיבבוהו. עבד בעיקר על תיקון הדרכים, שם מיילים, גשרים ויישר את הדרכים, מילא בורות בחול ושם אבנים גבוהות כדי שהפרשים יעלו על סוסיהם בלי עזרת הסייס. בנה אסמי תבואה. ניהל וכלכל הכל לבד. כולם השתאו מכך שהיה מוקף בפועלי בניין ומתנהג אליהם יפה.. 83: ניצל את אהבת העם, גרם לכך שגאיוס פאניוס יבחר לקונסול והוא שוב היה טריבון. ביקש לתקן עוד תקנות כדי להתחבב על העם ובגלל שהרגיש את איבת הסנאט- אזרחות ללטינים, אפשרות הגירה לטראנטום וקפואה. הסנאט פחד שיהיה לגאיוס כל כך הרבה כוח שיהיה בלתי אפשרי לעצור אותו, לכן ביקש מליוויוס דרוסוס:

מויקיפדיא:

The elder Marcus Livius Drusus (died 108 BC) was set up as tribune by the Senate in 121 BC to undermine Gaius Gracchus' land reform bills. To do this, he proposed creating twelve colonies with 3,000 settlers each from the poorer classes, and relieving rent on property distributed since 133 BC. He also said the Latin allies should not be mistreated by Roman generals, which was the counteroffer to Gaius' offer of full citizenship. These were known as the Leges Liviae, but they were never enacted, because the Senate simply wanted to draw support away from Gracchus. Their plan was successful and Drusus had enough support to veto Gaius' bill. Drusus was later consul in 112 BC and fought in Macedonia defeating the Scordisci, even pushing them out of Thrace across the Danube. In 109 BC he was elected censor along with the elder Marcus Aemilius Scaurus, but he died the next year in 108 BC.

המשך סיכום

שיתמוך בהם נגד גאיוס ויתחרה בו- שיעניק לעם הכל, ויותר. שיהיה טריבון יותר טוב ויותר נדיב מגאיוס. כך נהיה ליוויוס טריבון מטעם הסנאט, התחרה בהצעות החוק של גאיוס והעם אהב אותו בהדרגה יותר מאשר את גאיוס. הסנאט תמך בליוויוס ורעיונות דומים של גאיוס לא התקבלו(שליחת מתיישבים למקומות חדשים, חלוקת אדמה לעניים וביטול מסי המתנחלים, הענקת זכויות ללטינים מול איסור הטלת עונס מלקות לחייל לטיני ועוד), כמו בקומדיא של טעויות. התוצאה הטובה של כל הטריקים המלוכלכים האלה הייתה שהסנאט קנה את אמון העם, שלפני כן חשד באצולה 84: שכעת תמכה ברעיונות הטובים של ליוויוס שהתרחק מעסקי גזברות ונתפס כאדם ישר. כשיצא גאיוס ללוב (כדי ליישב את קרתגו) השתמש ליוויוס בכלים נוספים כדי שהעם לא יאהב את גאיוס. חברו פולוויס היה אלים, קולני, נחשד בהסתת האיטלקים למרד ושנא את סקיפיון אפריקאנוס(לכן כשמת סקיפיון כולם חשדו בפוליוויוס), וכך דבר גם בו קצת מהלכלוך (אמור לי מי חבריך..) והוא נחשד גם. לא נעשה ניתוח פתולוגי לסקיפיון כי העם חשש שגאיוס ימצא אשם. בלוב יישב גאיוס את קרתגו(יונוניה) למרות זאבים וקשיי מזג אוויר ובתוך 70 יום היא הייתה מוכנה. שמה שונה ליונוניה, עירה של הרה. 85: גאיוס חזר לרומא לפני שידע שליוויוס מציק לפוליביוס ושהוא גם חשוד. לוקיוס אופימיוס, שנכשל בבחירות לקונסול כי גאיוס תמך בפאניוס, התחיל לקבל תמיכה ומעמדו של גאיוס התערער. רצה להיות קונסול ולהעיף את גאיוס למדבר הפוליטי (במקרה הטוב) הסנאט נתן לכל מי שהסכים להתחנף לעם כוח לעשות כך. גאיוס עבר לגור בעיר ליד העניים והביא את שאר הצעות החוק שלו לפני אסיפת העם. לבקשת הקונסול פאניוס, גורשו באותו יום כל מי שלא היה אזרח רומי (כדי להחליש את גאיוס). הסתכסך עם פקידיו, החליט החלטות לא נכונות.. תמך יותר מדי בעם על חשבון חבריו, לא תמך בחבריו (כי ידע שהוא נחלש או כדי לא לתת עילה לאויביו), הרגיש שכוחו מתערער ולא נבחר לטריבון בפעם השלישית. פלוטרכוס טוען שגאיוס כן זכה ברוב קולות אבל עמיתיו הטריבונים רימאו בספירת הקולות, אבל זה לא וודאי. גאיוס כעס ואמר לאויביו שהצחוק שלהם הוא סרדוני כי מעשיו יביאו עליהם חשיכה. אחרי שאופימיוס ועוד כמה מאויביו נבחרו לקונסולים, ביטלו כמה מהחוקים שהוא חוקק ושינו את הסדר בקרתגו כדי לעצבן אותו ולהתנפל עליו כשיתעצבן. בתחילה התאפק. אבל כשגרמו לו לכך, כינס סביבו שוב את יריבי הקונסול עם פוליוויוס ואמו (או כן או לא), 86: אחד משמשי הקונסול, קווינטוס אנטיליוס, זרק להם הערה והם הרגו אותו מיד, ובכך נתנו סיבה לאויבי גאיוס להתנפל עליו. אופימיוס עורר את העם לנקמה בגאיוס. הקונסול כינס את הסנאט ובכו הרבה בכלל שאנטיליוס נרצח (דרמה), אופימיוס הקונסול קיבל אישור לעשות מה שנראה לו נכון כדי להגן על העם מהעריצים. הוא החליט להרוג את גאיוס למחרת בבוקר, גאיוס בכה ורחמו עליו (דרמה). פוליוויוס השתכר עם חבריו והביך את עצמו במעשים שלא ראויים לגילו (מדוע זה חשוב?) 87: בבוקר העירו חבריו את פוליוויוס שהיה בהאנג אובר מטורף והתחמשו על גבעת האוונטינום. גאיוס סרב להתחמש ולבש רק טוגה רגילה (לא משוריינת או משוכפ"צת) ופגיון קטן. אשתו ליקיניה ביקשה ממנו שלא ילך בלי נשק רציני יותר, התעלפה ונלקחה לאחיה קראסוס. (דרמה) בנו של פוליוויוס (בעד גאיוס) נשלח לפורום לפייס את הקונסול והסנאט. דמעות נזלו מעיניו (דרמה) ואופימיוס אמר שלא פונים ככה אל הסנאט, באמצעות שליחים, אלא ישירות. אומרים שגאיוס רצה ללכת לשדל את הסנאט אבל מנעו ממנו ולכן בנו של פוליוויוס נשלח. אופימיוס רצה מכות, אסר את בנו של פוליוויוס (בעד גאיוס) ותקף את אנשי פוליביוס בחצים ועוד. כולם נפצעו, פוליוויוס ברח ונהרג עם בנו הבכור שעה קלה לאחר מכן. גאיוס כעס על כל מה שנעשה וניסה להתאבד, חבריו פומפוניוס וליקיניוס מנעו ממנו את זה. רוב חבריו עזבו אותו כי הובטחה להם מחילה. מניאקים. חברים יש רק באגד. 88: אויבי גאיוס כמעט והגיעו אליו, חבריו לעיל עיכבום. גאיוס ברח עם העבד שלו פילוקראס, ללא סוס למרות שביקש. לבסוף עבדו רצח אותו והתאבד או ששניהם נתפסו ביחד והעבד ניסה להגן עליו עד לרגע האחרון. לאחר שהתעללו בגופתו ובעיקר בראשו הושלכו 3000 גופות (כולל של גאיוס) לנהר. בנו נהרג, למרות שלא השתתף בקרב אלא רק הקריא כרוז. על נשותיהם נאסר להתאבל והנדוניה של ליקיניה נלקחה ממנה. אופימיוס הוא הקונסול הראשון שלקח לעצמו סמכויות דיקטטוריות והמית 3000 איש בלי משפט. קמו אנדרטאות לגרכחים, שנזכרו כאהודים על העם. היה גם גרפיטי נגד כל מה שקרה- "הוללות וריב אחים בנו דביר אחוה". אופימיוס נשלח כציר ליוגורטה הנומידי והמלך שם שיחד אותו, נידון בחרפה על נטילת שוחד, הזדקן בקלון. העם שנא אותו וביזהו. קורנליה התמודדה בסדר עם זה ששני בניה נרצחו, דיברה על אביה ועליהם כעל גיבורים מההיסטוריה. חשבו שהיא השתגעה, אך פלוטרך סבור כי חינוכה הטוב עזר לה להתמודד ולא להתאבל ולבכות.