רוני רשף על ממטיקא וסטרקטורליזם

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

שיחת משתמש:Ronny Reshef

ממטיקא בקונטקסט מבוא ומסגרת היסטורית.

היכולת לגנוב ולא להעתיק רעיונות שאלמלא היינו עושים כן היו הולכים לפח הזמל של ההיסטוריא (ג'ובס באפל (רשתות מקומיות, תכנות מונחה עצמים, דואר אלקטרוני מזירוקס)),

איינשטיין- "המפתח ליצירתיות הוא לדעת איך להסתיר את המקורות שלך".

בלקמור: אולי הרעיונות, הממים, ניצלו את מוחו, גופו, קשריו וכישוריו כדי לקדם את עצמם. פריצת דרך, הפוך על הפוך.

ממים מקבילים לגנים, ביחיד מם (meme) מול גן (gene). אנלוגיא בין מודל (מערכת תרבותית, בה יש רעיונות שנבחרים ואחרים שלא) לדרך בה פועלת מערכת ביולוגית (ברירה טבעית, אבולוציא ביולוגית). הגזירה – אבולוציא של רעיונות. הרעיונות הם ה-DNA, הקוד הגנטי ליצירת כל דבר תרבותי (כלי אבן, מטוסי קרב, מערכות חליבת פרות, פילוסופיא). תלוי באופן הבנתנו את המונח תרבות.

מדוע יש לנו מוחות גדולים ושפת תקשורת מתקדמת? (שתי שאלות) איך רעיונות מתפתחים? מדוע חלקם פורחים ואחרים נעלמים? מי משרת את מי- הרעיונות אותנו או שמא אנחנו אותם?

לפי בלקמור, אנחנו רק מכונה שנושאת ומקדמת את הממים, שיצרו אותנו (בצלמם כדמותם?) כדי שנוכל לשרתם, לשכפלם בצורה אמינה.

שורשיי הרעיון מופיעים כבר אצל דוקינס (הגן האנוכי, 1976- בהמשך הקורס), אשר טען כי הגנים משתמשים באורגניזם השלם ככלי להפצתם.

בלקמור טענה כי גנים אנוכיים ותהליכי הברירה (שדוקינס תאר) מתרחשים בד בבד עם תהליכים תרבותיים מקבילים בהם נבחרים ממים.

ממים – אלמנטים של תרבות שיכולים להחשב כמופצים באמצעים לא גנטיים, במיוחד דרך חיקוי.

העצמי, כך גורסת בלקמור, לא קיים. הוא רק אוסף מגובש של ממים שיוצרים אשליית עצמי ומפעילים את גופנו למטרת קידום הממים. גם דנט מאמין ברעיון זה (דניס דנט, פילוסוף, 1978, 1991,....,1999).

ממטיקא: רעיון הברירה התרבותית, אשר קדם מעט לרעיון מוצא המינים של דרווין (1859) אך הושפע ממנו עד מאוד.

אלגוריתם הברירה הטבעית של ראסל וואלאס וצ'רלס דרווין הסביר מורכבות אינסופית ועורר את קנאת מדעני החברה. זאת מכיוון שהיה מודל פשוט של ברירה טבעית של שינויים כפונקציא של התאמתם לסביבה נתונה שגם היא משתנה.

  • אם כן, למה אי אפשר לגבש אלגוריתם דומה לתיאור הדרך בה עובדת תרבות?

הבסיס הוא רעיון המשכפלים המצויים בתהליך מתמיד של ברירה (טבעית או מלאכותית) בה נקבעים שרידותם או המשכיותם וכתוצאה מהם משתנה האוכלוסייא. זו תשתית הביולוגיא המודרנית ומפתח למודלים שמיישמים את האלגוריתם האבולוציוני של משכפלים בתחומים אחרים.

הבנת העיקרון הדרוויניסטי הקלאסי העומד בבסיס הדברים חיונית להבנת התיאוריא של בלקמור. נקודת המוצא היא המערכת הביולוגית. ישנו מודל דרוויניסטי של שינוי, בעלי חיים וצמחים נבררים לפי המטען הגנטי שלהם.

בעולם שלפני דרווין, אלוהים החזיק דרכון שוויצרי (כיום הוא לא קיים). בעולם הפרא-דרוויניסטי העולם היה כשעון מתוכנן היטב, סטאטי ומתקדם לפי וקטור, עם תכלית (רצון הבורא), מגמה (רעיון הקִדמה-עתיד, צדק, שלמות) ומדרג ברור.

ממפלקסים- מאספי ממים המקושרים זה לזה, בעלי כוח שכפול גבוה, נאמנות למקור וחיי מדף ארוכים). עוצמת הממפלקסים של הדתות קיימת עד היום (עוד בהמשך). דרווין הציע ממפלקס חילוני, מדעי, מנוכר בעיני חלק ויפה בעיני אחרים.

מם: אלמנט של תרבות שיכול להיחשב כמופץ באמצעים לא גנטיים, במיוחד על ידי חיקוי. (מילון אוקספורד).

מה בין הסטרקטורליזם לממטיקא

ברירה טבעית של רעיונות- מיתוס לא ימשיך לחיות אם לא נספר אותו.

ממים, בדומה למיתוסים, נעים במהלך הדורות במאונך ובמאוזן.

ממים עוברים מוטציא במהלך הדורות, בדומה לשינויים במיתוס. (כמו שניתן לילד לצייר פרה ואז את הציור נראה לילד שני ונבקש ממנו לצייר לפיו פרה וכך הלאה- אם נשווה בין הציור הראשון לציור ה-17 יהיה הבדל משמעותי).

לעומת זאת, ניסוי של הדגמה (להראות לילד איך לקפל פרה מאוריגמי ולבקש ממנו להראות לילד הבא), הורשה בנוסח וייסמן, יתן תוצאות אחרות. בציורים, הגנוטיפ והפנוטיפ זהים. באוריגמי, לדור הבא מוצעת קבוצת הוראות ליצירת פרה ולא פנוטיפ הנייר. הפגמים בקיפול פרה לא יעברו לדור הבא אבל כן יולידו פרות פגומות. הם לא ממטיים. ההוראות מנרמלות את עצמן, הקוד מתקן שגיאות. מועברת תמצית אידיאלית של מפרשית, שכל מפרשית ממשית היא קירוב לא מושלם שלה (אפלטון).

המילה memetic מופיעה בגוגל כ-229 אלף פעמים, ואילו culturgene 546 פעמים.

בדומה למיתוס, אין הגדרה אחת למם. אין נאמנות העתקה גבוהה. וגם, יש ממים שתואמים ושוכנים במוחות אינדיווידואלים (כמו שחברות שונות ממציאות מיתוסים דומים). כמו מיתוסים, קשה לנתח ממים. הטיפול בנושא הוא רגיש ובעייתי.

  • למה אנחנו לא יכולים להפסיק לחשוב? מדוע אנחנו מדברים כל כך הרבה? למה נועדה השפה? (כלי להעברת הממים, והמיתוסים!).

מיהם הממים שיש להם סיכוי טוב יותר להשתכפל ולמצוא בית בטוח? (והמיתוסים?)

היחידה האמיתית של הברירה הטבעית היא כל סוג של משכפל, כל יחידה שנוצרים עותקים שלה, עם טעויות מקריות ועם מידה של השפעה או שליטה על הסתברות שכפולם (דוקינס, בהקדמה של בלקמור). נשמע (נקרא) דומה למיתוס.

הממים הם משכפלים בזכות עצמם (והמיתוס?) הברירה הממטית מניעה את האבולוציא של הרעיונות למען השכפול של הממים, לא של הגנים.

מהתפתחות השפות אפשר ללמוד אילו קבוצות הביסו קבוצות אחרות (האם אפשר ללמוד משהו דומה ממיתוסים או שזו השוואה מאולצת?).

הנחתו של טאדג': החקלאות קמה כי הברירה הטבעית העדיפה אותה. יתרון גנטי, יותר מזון מאותו שטח, יותר ילדים. (לא קשור)

ממים יכולים להתפשט כי הם מספקים אושר או מספקים יתרונות (גם אם הם מעושים), קלים לחיקוי, משנים את הסביבה הבררנית של ממים אחרים, מתחרים. יש נקודות דמיון למיתוס לפי לוי שטראוס.

ג'ורג' בזלה- חיקוי ווריאציא, אבולוציא של המצאות. (גם מיתוס עובר אבולוציא, אפילו בידי פרויד).

פופר- חשיבה דרווינית בשלושה שלבים אבולוציונים קוסמיים: עולם 1 לעצמים גשמיים, עולם 2 לחוויות סובייקטיביות (תחושות, אמוציות ותודעה), עולם 3 הוא עולם הרעיונות, השפה והסיפורים (והמיתוסים) יצירות האמנות והטכנולוגיא, המתמטיקא והמדע.

עולם 3 נברא על ידינו והתכנים שלו משפיעים על העולמות האחרים בסיבתיות כלפי מטה. (קפיצה לוגית לא קטנה: אם רעיונות הם ממים, הרי שמיתוס וממטיקא נמצאים באותו עולם לפי פופר ומשפיעים על העולמות האחרים).

דוגמא להמחשה - רפתן שמשפר את הרפת שלו יכול לעודד רפתנים אחרים לשפר את הרפת שלהם, בדרכו או בדרך משלהם. כלומר, הרעיון בתודעת הרפתן (עולם 1) משפיע על החוויות של הרפתנים האחרים (עולם 2) וכך מוליך לרפתות חדשות (עולם 3).

במונחים ממטיים, כל מה שקורה הוא חיקוי בררני (וגם אילו מיתוסים ישרדו ואילו ימותו). הכל חלק מהמערכת המורכבת שגורמת לכך שיש התנהגויות שמחקים אותן ואחרות שלא. אם הרעיונות מקבלים "חיים משלהם", החיקוי משחרר משכפל שני (מיתוסים).

דנט (1995) –cui bono?

למי זה טוב? לפי דנט, השכפול לא נחוץ לכלום, משכפלים משגשגים הם כאלה שמיטיבים להשתכפל. לא חייב להיות קשר בין כוח השכפול של מם וכשירותו מנקודת מבטו, לבין תרומתו לכשירות שלנו.

דוקינס: מם הוא יחידת מידע ששוכנת בתוך מוח. (האם מיתוס הוא מם או כמה ממים?) מבט מבעד לעינו של מם. רוב המחשבות שלנו הם ממים פוטנציאלים, אך אם לא נאמר אותן הן גוועות.

לפי השמועה (מיתוס) רוב המאמרים לא זוכים אפילו לקורא אחד (יש שפועלים לשבור אותה). מיהם הממים ששורדים?

מדוע איננו יכולים להפסיק לחשוב

מדיטציא לא תמיד עוזרת. שיחות דמיוניות, תוכניות עתידיות, ויכוחים דמיוניים, שחזורי מצבים ואירועים, החלטות קשות או צידוקים עצמאיים, יחד עם רגשות פשוטים או מילים וטיעונים שנרכשו מאדם אחר, כל אלה הם ממים. אי אפשר לצוות עליהם להפסיק, להאט או למנוע מעצמך להשאב אליהם.

מדוע? כל החשיבה הזו גורמת לנו להוציא אנרגיא. מהו תפקיד החשיבה הממושכת הזו? הממים הם כלים לחשיבה.

מם שגורם לך לחזור עליו מנטלית יחיה (לעומת מם שנקבר בשקט בזכרון ולא חוזרים עליו לעולם, כמו הרצאה על כמה קשה למצוא פולן בגללי צבועים בדרום אפריקא, נניח!). שוב, הדבר דומה למיתוס.

אנחנו לא יכולים להפסיק לחשוב כי מליוני ממים מתחרים על מקום במוח "שלנו". כמובן, יש סוגים שונים. מדיטציא היא עישוב מנטלי. הקורבן של כל החשיבה הזו הוא שלוות הנפש שלנו.

אבל היי, רגע! לא כל דבר הוא מם.

מם מופץ באמצעות חיקוי.

הגדרה של בלקמור: הוראות לביצוע התנהגותינו, המאוחסנות במוח (או בעצמים אחרים) ומופצות באמצעות חיקוי.

חיקוי הוא הפצת מידע על ידי שימוש בשפה, בקריאה, בהוראה, בהתנהגויות ומיומנויות מורכבות. הוא כולל כל סוג של העתקת רעיונות והתנהגויות מאדם לאדם.

התניה קלאסית- נעצר במוח ולא מופץ ממנו באמצעות חיקוי (לשמוע מרגול ולשמוח).

התניה אופרנטית- כשהתנהגות של חיה באה על שכרה\עונשה ותדירותה גדלה\קטנה כתוצאה מכך.

חיקוי הוא לימוד עשיית פעולה מהסתכלות בעשייתה.

דוגמא להדבקה (משהו שונה) הוא פיהוק או צחוק מדבק. אלה התנהגויות מולדות. ידענו לצחוק לפני כן.

למידה חברתית היא למידה המושפעת מהסתכלות על אדם\חיה אחרים או מאינטראקציא איתם – חיקוי הוא אחת הצורות של למידה חברתית.

אפשר (לפי בלקמור) להחשיב זימרת ציפורים למם.

חיקוי כרוך בשלושה דברים

א. בהחלטה מה לחקות, מה נחשב ל"אותו דבר" או ל"דומה".

ב. טרנספורמציות מורכבות מנקודת מבט אחת לאחרת (כמו שלומדים שפת סימנים).

ג. הפקת פעולות גופניות תואמות.

בסיס הממטיקא הוא מבט מבעד לעינו של מם.

האם ניתן להגדיר באופן דומה את בסיס המיתוס?

ממטיקא ודתות

מדוע השיגו הדתות כזו עוצמה? (והאם הם נעזרו לשם כך גם במיתוסים? אולי דת מורכבת ממיתוסים?)

לפי קינג, נכון לשנת 1994 עולה כי סיכויי ההחלמה של אנשים שאמונתם הדתית הייתה חזקה ביותר היו דווקא קטנים יותר.

ממים של דתות, גם אם אינם נכונים, יכולים להצליח. איומי ותיאורי הגהנום המושרשים בקתולים מילדות (מזכיר את פטריית הרעל) הם האלה שקשה להעמיד במבחן.

הקתוליות יודעת גם להקטין את הפחד הזה, הרי אם תפנה לישוע הוא יסלח לך. אם תנהג באורח חיים דתי, תכפר על מעשיך. אהבת האל זמינה תמיד תמורת מחיר שניתן בשמחה וברצון. המחיר המדובר הוא השקעת זמן, אנרגיא וכסך בדתך = עבודה בשירות הממים.

הדתות גם נותנות תשובות לשאלות מהותיות, כמו מאיפה באנו? מדוע אנחנו כאן? לאן נגיע כשנמות? מדוע העולם כה אכזר? הדת נותנת תשובות (שקריות). שוב, בדומה למיתוס.

לוי שטראוס ציין שאחת האסכולות היא שמיתוס נותן תשובות לשאלות כמו "מדוע השמש זורחת".

אלוהים והאמת הם מושגים זהים בדתות רבות. לעומת מיתוס ואמת, שיש דעות שונות לגבי היחס ביניהם לאורך השנים (לפי התיאור של לוי שטראוס).

היופי נותן השראה למאמינים (ודיסני מרוויחים על חשבון הרקולס- האם זה לא מיתוס? וסרטים על אלכסנדר? והספרים של מרי רנו?).

דת מגבשת את הקהילה שסביבה, אולי השפעת המיתוס בעולם הקדום הייתה דומה. אלמנט מסתורי קיים בדת, ובעצם – גם במיתוס.

בתחילה היו הממים הדתיים רק התנהגויות, רעיונות וסיפורים (מיתולוגיים?) שהועתקו מאדם לאדם במהלך היסטוריא ארוכה של מאמצים אנושיים להבין את העולם. .. הם סיפקו מיתוסים למענה על שאלות ממשיות, והמיתוסים היו חסינים בהיותם חסיני בדיקה ובאמצעות איומים והבטחות (עמוד 307 – ההתייחסות הראשונה למילה מיתוס ששמתי לב אליה).

ממים יכולים להקטין הבדלים פנים קבוצתיים (לדעתי, גם מיתוס). ולהגדיל הבדלים בין קבוצתיים (ומיתוס?)

האם יש דוגמא למיתוס ששינה דיאטה של אוכלוסיה? (כמו היהדות או האיסלאם)

הדתות מכתיבות הרגלים מיניים, מעודדות סוגים של התנהגות שיתופית ומווסתות את התוקפנות והאלימות. ומיתוס?

הדתות מספקות לאנשים מניע, שאינו אינטרס עצמי גנטי, להקריב חייהם למען אחרים. לא נתקלתי במיתוס שעושה כך, אך אולי אינני מודעת לתפקיד כזה של מיתוס.

באיזו חברה מיתוס יצליח יותר, טכנולוגית או נחשלת מבחינה טכנולוגית?

יש ממים טפילים, ממים מטעים וממים כוזבים. האם אפשר לחלק גם מיתוסים בחלוקה כזו?

תובנה

היי- כל תורת הממטיקא הזו היא מם בעצמה, שמנסה לחדור לתודעתנו ולהמשיך לחיות ולהתקיים באמצעותינו.