רוני רשף קצת ערבית מרובין חניפיה וכעבה

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

שיחת משתמש:Ronny Reshef\תשע ב - מיתוס והיסטוריא (אופקים)

רובין, חניפיה וכעבה – דין אבראהים

מושגים ומטרה

(85) חנפה (מונח פרה אסלאמי) היה המושג שבא אחרי הדת המונותאיסטית הידועה בשם דין אבראהים. חוקרים מודרנים מתייחסים לדיווחים מוסלמים אודות החנפה בחשדנות. וואט טוען שהמושג לא היה בשימוש טרם הקוראן וזו רק השגרה אפולוגטית של תפיסות קוראניות. אחת הסיבות לכך היא ייחוס אבותיו של מוחמד לזרם החנפה של אברהם, כדי לחזק את מעמדו כנצר לשושלת של מונותאיסטים. במקרים אחרים אין תיאורים אפולוגטיים, למשל – כמה מיריבי מוחמד היו מונותאיסטים. (86)דיווחים כאלה כנראה היו אמיתיים, מאחר וקשה למצוא אינטרס להציג את יריבי הנביא (תפילת האל עליו השלום) כחנפה. במאמר הזה, רובין ינסה להציג את יסודות החניפיה של יריבי מוחמד והרקע לעימותיהם.

החניפיה של אויבי מוחמד

אבו אמיר עבד עמר היה אחד מאויבי מחמד. הראשון לתקוף את המוסלמים עם האחאביש של קורייש. ניסה לשכנע את שבט קורייש לתקוף את מחמד. זמן קצר לאחר הגעת הנביא למדינה יצא אבו אמיר למכה ועמו 15 או 50 איש שסרבו לאמץ את האסלאם. נאמר כי אבו אמיר היה אחד מהפעילים בקרב אחד, בצד של אנשי מכה. לאחר כיבוש מכה, ברח אבו אמיר לטאיף ומשם לסוריה. המסגד שמתואר בסורה 9, איה 107 היה אמור להיות המטה של אבו אמיר ותומכיו, אך כשמוחמד גילה זאת הוא ציווה לשרוף אותו.

אבן השאם על קרב אֻחֻד (נשמע כמו Uhud):

ذكر جملة الغزوات

بسم الله الرحمن الرحيم

قال حدثنا أبو محمد عبد الملك بن هشام قال حدثنا زياد بن عبد الله البكائي عن محمد بن إسحاق المطلبي وكان جميع ما غزا رسول الله صلى الله عليه وسلم بنفسه سبعا وعشرين غزوة . منها غزوة ودان ، وهي غزوة الأبواء ، ثم غزوة بواط ، من ناحية رضوى ، ثم غزوة العشيرة ، من بطن ينبع ، ثم غزوة بدر الأولى ، يطلب كرز بن جابر ، ثم غزوة بدر الكبرى ، التي قتل الله فيها صناديد قريش ، ثم غزوة بني سليم ، حتى بلغ الكدر ، ثم غزوة السويق ، يطلب أبا سفيان بن حرب ثم غزوة غطفان ، وهي غزوة ذي أمر ، ثم غزوة بحران معدن بالحجاز ثم غزوة أحد [...]

(מתוך אתר שׂירת אל אסלאם)

תרגום (חופשי)

אזכור כל הקרבות:

בשם האל הרחמן והרחום, סיפר לנו אבו מחמד עבד אלמלכ בן השאם (...שרשרת המוסרים) היו כל קרבות שליח האל, תפילת האל עליו השלום (נוסחא שנאמרת בפי מסלם מאמין לאחר ציון שם הנביא) בעצמו עשרים ושבעה קרבות. ביניהם קרב וודאן […] אז קרב בדר הראשון […] לאחריו, קרב בדר הגדול בו הרג אללה את מנהיגי קורייש […] אז קרב אחד […]

  • קרב אֻחֻד – בשנת 625 לספירה (שנת 3 להיג'רה), בצפון מערב חצי האי ערב, בין המסלמים שבמדינה ובראשם מחמד לבין כוח בראשות אבו ספאין אבן חרב ממכה.
  • אבן השאם – מת 833 לספירה, ערך את הביוגרפיא של מחמד כפי שנכתבה על ידי אבן אשׂחאק (שעבודתו המקורית לא נשמרה ועליה ניתן ללמוד רק מכתבי אבן השאם ואל טברי).

סורה 9 (אל תובה), איה 107:

لا تَقُمْ فِيهِ أَبَداً لَمَسْجِدٌ أُسِّسَ عَلَى التَّقْوَى مِنْ أَوَّلِ يَوْمٍ أَحَقُّ أَنْ تَقُومَ فِيهِ فِيهِ رِجَالٌ يُحِبُّونَ أَنْ يَتَطَهَّرُوا وَاللَّهُ يُحِبُّ الْمُطَّهِّرِينَ

תרגום (של רובין, התרגום העברי המודרני והמומלץ כיום):

ויש אשר הקימו מסגד לעצמם לשם קלקלה וכפירה, ולמען פלג בין המאמינים, ובציפייה לבואו של מי שהכריז זה כבר מלחמה על אללה ושליחו. הם נשבעים, התכוונו רק לטובה, ואולם אללה יעיד כי כזב בפיהם.

יש אומרים שאבו אמיר הורה לתומכיו לצבור נשק במסגד, באמרו כי הביזנטים בדרך כדי לגרש את מחמד והמסלמים ממדינה.

(94) סורה 7 (ממרום החומה), איה 174:


وَاتْلُ عَلَيْهِمْ نَبَأَ الَّذِي آتَيْنَاهُ آيَاتِنَا فَانْسَلَخَ مِنْهَا فَأَتْبَعَهُ الشَّيْطَانُ فَكَانَ مِنَ الْغَاوِينَ

תרגום (רובין):

קרא בפניהם את קורותיו של האיש אשר נתַנו לו את אותותינו ואולם הוא השילם מעליו, והשיגו השטן והיה בסוטים.

(רובין מציג את המחלוקת בין פרשני הקוראן, האם האיה הזו מתייחסת לאבו אמיר ,לאומיה אבן אבי אל סאלת, או בכלל היהודים, הנוצרים והחנפא.)

הקשר של אברהם וישמעאל לכעבה ולמכה

(97)

א. סורת אלבקרה (הפרה, הא הא!), סורה מספר 2 בקוראן.

(איה 124) وَإِذْ جَعَلْنَا الْبَيْتَ مَثَابَةً لِّلنَّاسِ وَأَمْناً وَاتَّخِذُواْ مِن مَّقَامِ إِبْرَاهِيمَ مُصَلًّى وَعَهِدْنَا إِلَى إِبْرَاهِيمَ وَإِسْمَاعِيلَ أَن طَهِّرَا بَيْتِيَ لِلطَّائِفِينَ وَالْعَاكِفِينَ وَالرُّكَّعِ السُّجُودِ

(איה 125) وَإِذْ قَالَ إِبْرَاهِيمُ رَبِّ اجْعَلْ هَذَا بَلَدًا آمِنًا وَارْزُقْ أَهْلَهُ مِنَ الثَّمَرَاتِ مَنْ آمَنَ مِنْهُم بِاللَّهِ وَالْيَوْمِ الآخِرِ قَالَ وَمَن كَفَرَ فَأُمَتِّعُهُ قَلِيلاً ثُمَّ أَضْطَرُّهُ إِلَى عَذَابِ النَّارِ وَبِئْسَ الْمَصِيرُ

(איה 126) وَإِذْ يَرْفَعُ إِبْرَاهِيمُ الْقَوَاعِدَ مِنَ الْبَيْتِ وَإِسْمَاعِيلُ رَبَّنَا تَقَبَّلْ مِنَّا إِنَّكَ أَنتَ السَّمِيعُ الْعَلِيمُ

תרגום (רובין):

124: שמנו את הבית מחוץ חפז לאנשים ומקום מבטחים. קחו לכם את מקום אברהם לשם תפילה. ציווינו על אברהם ועל ישמעאל לאמור, טהרו את ביתי למען המקיפים אותו ולמען הפורשים אליו ולמכן הכורעים והמשתחווים.

הבית: הכעבה שבמכה, שנחשבת לבית אללה. מקום אברהם: בערבית, מקאם אבראהים. מרבית הפרשנים מזהים מונח זה עם אבן קדושה שנושאת שם זה ומצויה באזור הכעבה. הם מסבירים שהאבן קרויה כך כי שמשה את אברהם כשעמד עליה לצורך בניית הכעבה, או כשבא להתארח אצל ישמעאל והניח את רגליו על האבן כדי שאשת ישמעאל תרחץ אותן. עקבות רגליו נותרו טבועות באבן. מקום תפילה: מקובל להתפלל אצל האבן במהלך העלייה לרגל למכה. המקיפים: המקיימים את טקס שבע ההקפות (טואף) סביב הכעבה. הפורשים אליו: השוהים בו ברציפות בלי לשוב לביתם במשך מספר ימים.

125: אברהם אמר, ריבוני, עשה את העיר הזאת מקום מבטחים ושלח לתושביה פרנסה מפרי הארץ, לאלה אשר יאמינו באלוהים וביום האחרון. אמר, אשר לכופר, אניח לו להתענג קמעא, ואחר אביאנו על כורחו אלי עונש האש. שם יהיה סופו המר.

126: אברהם הגביה את יסודות הבית ועמו ישמעאל – ריבוננו, קבל מאיתנו, הן אתה קשוב ויודע.

ב. סורת אבראהים (מספר 14), איה 35:

وَإِذْ قَالَ إِبْرَاهِيمُ رَبِّ اجْعَلْ هَذَا الْبَلَدَ آمِنًا وَاجْنُبْنِي وَبَنِيَّ أَن نَّعْبُدَ الأَصْنَامَ

תרגום (רובין):

אברהם אמר, ריבוני, שים את חבל הארץ הזה למקום מבטחים, והרחק אותי ואת בני מעבוד לאלילים.

חבל הארץ הזה: העיר מכה, שבה הכעבה הנחשבת למקדש אברהם. מקום מבטחים: רמז להיותה של מכה עיר קדושה שאסורה בה שפיכות הדמים.

קורייש

(97) שינוי במעמד קורייש

הקשר בין דת אברהם לכעבה. הכעבה היא בית אברהם, הקשר בין ישמעאל, הכעבה ואברהם. כתוצאה מהעימותים של מחמד עם החניפים האחרים, השתנתה גישתו כלפי קורייש ומכה, גם בעקבות ההג'רה. ההג'רה של מחמד ממכה למדינה באה בעקבות התייאשות מחמד מאנשי מכה, והבנתו כי לא יוכל להטיף להם על מונותאיזם בדרכי שלום. כשהתנגדות קורייש נהייתה בלתי נסבלת, הנביא עזב את מכה והחל ליזום התקפות נגדה. כך, הוא הפר את הקדושה הפרה אסלאמית של קורייש כמשפחת הקודש כפי שזיהה אותם לפני כן. קורייש כבר לא היו בחסות האל. סורת קורייש:

לשמיעת
סורת קורייש.

ערבית

بِسْمِ اللَّهِ الرَّحْمَنِ الرَّحِيمِ

لِإِيلَافِ قُرَيْشٍ (١)

إِيلَافِهِمْ رِحْلَةَ الشِّتَاءِ وَالصَّيْفِ (٢)

فَلْيَعْبُدُوا رَبَّ هَذَا الْبَيْتِ (٣)

الَّذِي أَطْعَمَهُمْ مِنْ جُوعٍ وَآَمَنَهُمْ مِنْ خَوْف (٤)

עברית (תרגום רובין)

בשם האל הרחמן והרחום (פתיח לכל סורה מהקוראן)

(1)בשם ההגנה שניתנה לשבט קורייש

(2) הגנתם במסע החורף והקיץ

(3) בשל כך יעבדו נא את ריבון הבית הזה

(4) אשר האכילם לעת רעב והבטיחם מסכנה.

החניפים הראשונים

(102, 101) ורקה בן נופל וזיד בן עמר

حديث الاربعة من قريش الذين التمسوا الحنيفية

قال ابن اسحق: اجتمعت قريش يوما في عيد لهم عند صنم من اصنامهم كانوا يعظمونه ويعكفون عنده ويديرون به. وكان ذلك عيدا لهم في كل سنة يوما. فخلص منهم اربعة نفر نجيا ثم قال بعضهم لبعض: تصادقوا وليكتم بعضكم على بعض قالوا: أجل. وهم ورقة بن نوفل وعبيدالله بن جحش (وكانت امه اميمة بنت عبد المطلب) وعثمان بن الحويرث وزيد بن عمرو بن نفيل فقال بعضهم لبعض: تعلموا والله ما قومكم على شيء لقد اخطاوا دين ابيهم ابراهيم (…)

واما زيد بن عمرو بن نفيل فوقف فلم يدخل في يهودية ولا نصرانية وفارق دين قومه فاعتزل الاوثان والميتة والدم والذبائح التي تذبح على الاوثان ونهى عن قتل الموؤودة وقال: اعبد رب ابراهيم


(إبن هشام, السيرة النبوية, القاهرة, 1355ھ, ج 1, ص240).

חדית' הארבעה אשר חיפשו את החניפיה

אמר אבן אשׂחק: התאספו שבט קורייש באחד הימים שבו היה להם חג בקרבת אליל מאליליהם, עבדו אותו והקיפו אותו. חג זה נחגג על ידם בכל שנה ביום הזה. פרשו מהם ארבעה בחורים בסוד, אז אמר חלקם לחלק: הבה נתאחד ונשמור אחד על הסוד של השני. אמרו: כך נעשה. והם ורקה בן נופל ועוביידאללה בן חג'ש (והייתה אמו אמימה בת עבד אלמטלב) ועת'מאן בן אלחוירת' וזיד בן עמר בן נפיל. ואמר חלקם לחלק: שבטכם סטה מהכיוון הנכון משום שזנח את דין (דת) אביהם אבראהים. (…)

ובאשר לזיד בן עמרו בן נפיל, לא התייהד ולא התנצר ועזב את דת שבטו וזנח את האלילים והקרבת החיות לאלילים וסרב למנהג קבירת הבנות הנקברות בעודן בחיים ואמר: אעבוד את אל אבראהים.