רוני רשף תשעא ב העדות הפלביאנית

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נכתב במסגרת קורס תשעא ב - עולם חדש מופלא: המאה היוליו-קלאודיית\ לדף ריכוז הערכים

תחת עריכה מתמדת, הערות\הארות ושאר פרות בדף השיחה בבקשה. רוני רשף 10:00, 12 במרץ 2011 (UTC)
Crystal Clear app clock.png הדף נמצא כרגע בעבודה, נא אל תערכו אותו ואל תעשו בו שינויים אחרים.
ניתן כמובן לקרוא את הכתוב


לדף השיחה בויקיפדיא האמיתית

העדות הפלאביאנית (לטינית: Testimonium Flavianum, מילולית: העדות של יוספוס פלאביוס) היא פסקא שמופיעה בספר קדמוניות היהודים 18 של יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלאביוס), המתייחסת לישוע. העדות הינה ההתייחסות היחידה לישוע במאה הראשונה שניתן לייחסה לכותב יהודי. נוסף על כך, בתקופה המודרנית נחשבה ה-TF לעדות הלא-קנונית (Canonical) היחידה לקיומו ההיסטורי של ישוע, מה שהופך את יוספוס (יחד עם טקיטוס) לסופר החשוב ביותר, למעט כתבי הברית החדשה וספרות נוצרית מוקדמת אחרת, לראשית הנצרות.

בעת העתיקה ובימי הביניים, הייתה העדות הפלביאנית הפסקא המצוטטת ביותר מעבודותיו של יוספוס וכך סייעה לא מעט להפיכתו להיסטוריון בשפה היוונית המוכר ביותר בעולם המערבי הפרה מודרני. למעשה, יתכן שזהו הטקסט הלא קנוני העתיק המדובר ביותר ויכול להיות שהמשפט "אם אפשר לקרוא לו אדם" הוא זה שהציל את הספרים של יוספוס מהכחדה. מאז ועד היום, הספרות על אודות ה-TF היא עצומה ושאלת המפתח היא המקוריות שלה (היתכן שיוספוס פלאביוס כתב פסקא כה אוהדת את הנצרות?). [1].

ל-TF תרומה אדירה לחקר ההיסטוריה, בשני צירים עיקריים:

  • ניתן להתייחס אליה כאל ברומטר של התפתחות אינטלקטואלית לאורך מאות שנים – בגלל השימוש הרחב בה.
  • בגלל שהייתה כה שנויה במחלוקת, ה-TF מלמדת על התפתחות גישות ביקורתיות בחקר מקורות היסטוריים [2].

תארוך ה-TF

לפי עדות יוספוס עצמו כתיבת הקדמוניות הושלמה בשנת 93-94 לספירה, בשנה ה-13 לשלטון דומיטיאנוס[3] (Domitian). משום שאין התייחסות לישוע במלחמת היהודים שנכתבה בין השנים 70-79, סביר להניח שה-TF חוברה בטווח שבין השנים 80-94. לא ידוע לנו שום דבר נוסף על החיבור או המקור של ה-TF. יוספוס לא מפגין בשום מקום אחר השפעה של תיאולוגיה נוצרית ומתייחס בשתי הזדמנויות אחרות לנוצרים: ליעקב אחי ישוע (קדמוניות 20.200) וליוחנן המטביל (קדמוניות 18.116-119) [4].

  • נוסח העדות כפי שמופיעה בקדמוניות היהודים, ספר 18.63-64:

א. יוונית:


Γίνεται δὲ κατὰ τοῦτον τὸν χρόνον Ἰησοῦς σοφὸς ἀνήρ, εἴγε ἄνδρα αὐτὸν λέγειν χρή: ἦν γὰρ παραδόξων ἔργων ποιητής, διδάσκαλος ἀνθρώπων τῶν ἡδονῇ τἀληθῆ δεχομένων, καὶ πολλοὺς μὲν Ἰουδαίους, πολλοὺς δὲ καὶ τοῦ Ἑλληνικοῦ ἐπηγάγετο: ὁ χριστὸς οὗτος ἦν. [64] καὶ αὐτὸν ἐνδείξει τῶν πρώτων ἀνδρῶν παρ᾽ ἡμῖν σταυρῷ ἐπιτετιμηκότος Πιλάτου οὐκ ἐπαύσαντο οἱ τὸ πρῶτον ἀγαπήσαντες: ἐφάνη γὰρ αὐτοῖς τρίτην ἔχων ἡμέραν πάλιν ζῶν τῶν θείων προφητῶν ταῦτά τε καὶἄλλα μυρία περὶ αὐτοῦ θαυμάσια εἰρηκότων. εἰς ἔτι τε νῦν τῶν Χριστιανῶν ἀπὸ τοῦδε ὠνομασμένονοὐκ ἐπέλιπε τὸ φῦλον.


ב. עברית:

ובאותו זמן היה ישוע, איש חכם, אם צריך לקרוא לו איש. שכן היה עושה מעשי פלא והיה רבם של הבריות, שקיבלו את האמת בהנאה, והוא משך אחריו יהודים רבים וגם מן ההלינים. הוא היה המשיח. וכשהוציא פילאטוס דינו לתלייה על-פי מסירתם של האנשים הראשונים (במעלה) אצלנו, לא פסקו (מלאהוב אותו) אלה שאהבוהו תחילה. שכן נתגלה אליהם ביום השלישי והוא שוב חי, לאחר שנביאי אלוהים ניבאו עליו דבר כזה, (וגם) רבבות נפלאות אחרות. ועד היום לא פס שבט המשיחיים, הנקרא (כך) על שמו [5].

מיקום ה-TF בספר 18 בקדמוניות

ד"ר א. 20:50, 17 באוקטובר 2011 (UTC)

הפסקא הזו היא בעצם סיכומים של גישת פארר (ושלי). היא צריכה להיות הרבה יותר תיאורית: מה רצף הארועים (לא מספיק קישור, צריך לפרט בכמה מילים - פירטתי. רוני רשף 11:04, 20 באוקטובר 2011 (UTC)), העובדה שTF יושבת במקום בעצם. התיזא המעניינת על הרצף יכולה להגיע אח"כ, בקרבות הרחוב על טענת הזייפן. זאת ועוד, הפסקא האחרונה שייכת לא לכאן, אלא לדיון על מניעי האפשריים של ריב"מ.

  • אם במקור לא היה כתוב שום דבר בקדמוניות 18.63-64, קשה לחבר את קטע 63 לקטע 65, משמע ה-TF הוא גם חוליה מקשרת ביניהם[6].

נשאלת השאלה, למה ערבב יוספוס בספר 18, בקטע 18.55-89 אירועים משנת 26-36, כלומר נציבות פילאטוס ביהודה, עם אירועים משנת 19 - גירוש היהודים מרומא?

להלן סדר המאורעות בקדמוניות 18.55-89:

  1. פילאטוס מנסה להכניס צלמים לירושלים, 18.55-59 - פילאטוס העביר את צבאו מקיסריה לירושלים למשך החורף, כדי לבטל את חוקי היהדות. הצבא הכניס צלמים בדמות הקיסר לירושלים ללא ידיעת ההמון, בשעת לילה. עם היוודע הדבר, המונים נהרו לקיסריה והפצירו בפילאטוס להוציא את הצלמים מירושלים. משסרב בטענה כי צעד זה יפגע בקיסר, המשיכו בהפצרותיהם והצהירו כי הם מעדיפים למות על קידוש חוקי דתם. פילאטוס נרגש מעקשותם והורה להשיב את הצלמים מירושלים חזרה לקיסריה.
  2. פילאטוס משקיע חלק מאוצר המקדש באמת מים, 18.60-62 - פילאטוס החליט על בניית אמת מים לירושלים מכספי אוצר המקדש, רבבת יהודים התנגדו למהלך ודרשו את ביטולו. חלק מהקהל אף השתמש במילים פוגעניות ולאחר שהיהודים לא נעתרו לבקשת פילאטוס להפסיק בהתנגדותם צבאו קם עליהם ונהג בהם באלימות מוגזמת. משום שהיהודים לא היו חמושים ותוקפיהם כן, במהלך המתקפה יהודים רבים נפטרו ואחרים נפצעו וברחו. כך הסתיים מרי זה.
  3. העדות הפלאביאנית, 18.63-64
  4. הסיפור של מונדוס ופאולינה, 18.65-80 - פאולינה הרומאית, בעלת ייחוס וממון, נשואה לסאטורנינוס שמידותיו טובות כמידותיה. דקיוס מונדוס, פרש בכיר, התאהב בה ומשום שדחתה את מתנותיו התחזקה אהבתו עד שהציע לה עשרים ריבוא דראכמות אטיות תמורת משכב אחד. לאחר שסירבה, דקיוס נעצב מאוד והחליט לגרום לעצמו מיתת רעב. אולם, שפחתו המשוחררת ושוחרת המזימות אידי עודדה אותו וגרמה לו לקוות שהיא תצליח לזווג בינו לבין פאולינה. המחיר בו נקבה אידי היה חמש ריבואות בלבד, אותן נתנה לכהנים במקדש איסיס, משום שידעה שפאולינה כרוכה אחרי דת זו. הכהנים במקדש איסיס הסכימו לשתף עמה פעולה וזקן הכהנים קרא לפאולינה למקדש, משום שאַנוּבּיס התאהב בה. פאולינה התגאתה בהזמנה זו וסיפרה עליה לחברותיה ולבעלה, שהסכים לכך משום שידע שאשתו אשה צנועה. משהגיעה למקדש, שהתה בחדר שהוצאו ממנו הנרות ושימשה את מונדוס - שהתחבא בו - במשך כל הלילה. בבוקר, סיפרה פאולינה את קורות הלילה לבעלה ולחברותיה, שהתפלאו על כך משום שחשבו אותה לצנועה. כעבור שלושה ימים מן המעשה, פגש מונדוס את פאולינה והתוודה באוזניה על התחזותו לאַנוּבּיס כדי לשכב עמה. פאולינה מוכת התדהמה סיפרה את הדבר לבעלה וביקשה ממנו לסייע לה. סאטורנינוס פנה לקיסר טיבריוס, שתלה את כהני מקדש איסיס ואת אידי השפחה המשוחררת, הרס את מקדש איסיס, השליך את פסלה לנהר וגזר על מונדוס גלות, שכן מעשיו נבעו מאהבה.
  5. הסיפור של פולביה 18.81-84. - יהודי שנמלט מארצו משום שפשע וחשש מהעונש הגיע לרומא ובה העמיד פני מפרש חכמה בחוקי משה וצירף אליו שלושה אנשים בעלי מידות כשלו. הארבעה פיתו את פולביה, גיורת מיוחסת שביקרה אצלם, לשלוח ארגמן וזהב לבית המקדש בירושלים. משקיבלו את החפצים שיועדו למשלוח השתמשו בהם לצרכיהם וביזבזום. בעלה של פולביה, סאטורנינוס, סיפר את הדבר לטיבריוס, שציווה לגרש את כל היהודים מרומא. לצבא גויסו ארבעת אלפים יהודים שנשלחו לסרדיניה. האנשים שסירבו להתגייס מטעמי דת נענשו. כך גורשו היהודים מהעיר בגלל רשעותם של ארבעה אנשים.
  6. 18.85-89 סיפור זה דן במרידה בשומרון שפילאטוס מדכא ביד כה קשה עד שהוא מפסיק את שירותו ביהודה ונקרא חזרה לרומא. - אומת השומרונים לא הצליחה להמנע ממהומה. האדם שהניע אותם לכך היה סבור שלשקר יש השפעה מועטה וכיוון לכך שההמונים יהיו מרוצים. לכן, הוא הורה להם להתאסף בהר גריזים, ההר הקדוש ביותר לשומרונים, בהבטיחם להם שכשיגיעו לשם יראה להם חפצי קודש שמשה הטמין בהר. השומרונים הגיעו, בחשבם את הדבר לסביר וכששכנו בכפר כלשהו שנקרא תירטבה, חיכו ליתר השומרונים כדי לעלות להר בהמון רב. אולם, פילאטוס מנע מהם את העליה להר וחסם את הדרכים בפרשים וחיל רגלים, שהתנפלו על אלה שהמתינו בכפר. משהגיע הדבר לכדי פעולה, חייליו שחטו חלק מהשומרונים, הניסו אחרים ולקחו רבים מהם בחיים, את רובם והן את החזקים ביותר מאלה שברחו, הורה פילאטוס לשחוט.

תשובות אפשריות:

  • בגלל שהפסקא על ישוע הייתה במקור אנטי נוצרית. יוספוס מכחיש את לידת הבתולה (Virgin birth) באמצעות הסיפור על מונדוס ופאולינה, בהשפעת התכסיס של נקטנבו על אולימפיאס, אם אלכסנדר הגדול (עוד על התכסיס ראו כאן). מיד עם המעבר לפאולינה ופולוויה כותב יוספוס: "ובאותם הימים הסעיר דבר מה נורא אחר את היהודים...". מ"הסעיר" מסיק פאר (Clyde Pharr) שבתיאור המקורי על ישוע היו מתוארות מהומות שהתעוררו סביבו, ומצוות את ישוע עם יהודה הגלילי (ספר יח) שגם בגללו התעוררו מהומות, וגם מוזכר כסיבה לחורבן הבית. הסבר יהודי לטענה הנוצרית על לידת הבתולה היה בלתי נמנע מרגע הופעת הנס [7].
  • בלאו הכי אין קשר רב בין הסיפורים המופיעים בקדמוניות 18.55-89 ולכן אין זה מפליא שה-TF מופיעה דווקא במיקום זה[8].
  • נורדן (Norden) טען שמדובר ברצף אירועי מהומות ולא ברצף כרונולוגי. לכן, משום שבסיפור ישוע לא מתוארת מהומה - הוא לא היה שם במקור [9].
  • בילדה (Bilde) טען גם הוא שה-TF היא גוף זר ביחס להקשר שבו היא נמצאת, אך פרש את ההקשר באופן שונה: לדידו, הנושא בקדמוניות 18.55-89 הוא הדרדרות ביחסים בין הרומאים ליהודים. בהקשר זה, אין ל-TF מקום ולכן היא לא הייתה שם במקור[10].

מיקום ה-TF עשוי להראות מגושם בתחילה, אך אין זה מוכיח בהכרח שמדובר באינטרפולציה. כמו כן, על בסיס הראיות הידועות כיום אין לשלול את האפשרות שה-TF היא אכן לא בהקשרה, אולם יוספוס הוא זה שמיקם אותה בספר 18[11].

העדות הפלאביאנית בעת העתיקה

  • הכותב הנוצרי הראשון שעליו ידוע שהשתמש ב-TF הוא אוריגנס (מאבות הכנסיה הנוצרית, חי במאות 2-3). אוריגנס הצהיר שיוספוס לא היה רחוק מהאמת אך לא האמין בישוע כמשיח [12]. ההקשר שבו אוריגנס התייחס ל-TF הוא אפולוגטיקה נוצרית, בתגובה להאשמות כלפי ישוע שהוא למד קסמים במצרים ושאמו היא אישה נואפת [13]. חשיבות התייחסותו של אוריגנס ל-TF נובעת מכך שזו התייחסות מוקדמת מזו של אוסביוס ומכך שהסבירות שאוריגנס היה עד ל-TF בנוסח שונה ככל הנראה מזה המוכר לנו כיום. טענת אוריגנס בנוגע לגישת יוספוס לנצרות מעידה על TF נייטרלית יותר מההצהרה הפשוטה בנוסח שהגיע לידינו, אולי אף שלילית כלפי הנצרות[14].
  • אוסביוס (נחשב לאבי ההיסטוריה הכנסייתית, הארכיבישוף של קיסריה, 265-339 AD), שהיה הנוצרי הראשון אחרי אוריגנס שהשתמש בכתבי יוספוס באופן נרחב, הגדיר את יוספוס כהיסטוריון יהודי וכלל בחיבוריו את ה-TF, בין השאר כדי להדגיש את העובדה שישוע נרצח תחת שלטון פילאטוס [15].
  • הירונימוס (מאבות הכנסיה, 342-420) ציטט את ה-TF בחיבורו De Viris Ilustribus, שהיה למעשה רשימה ובה מידע על קדושים ומלומדים נוצרים וכן על יוספוס. מטרת כתיבת הרשימה הזו הייתה ככל הנראה להרשים פגאנים ולמשוך אותם לחיק הנצרות[16].
  • פסאודו הגסיפוס (Pseudo-Hegesippus) בן המאה הרביעית חיבר גירסא שונה מעט של ה-TF בעבודתו De excidio Hierosolymitano שנכתבה סביב 370 ונעשה בה שימוש למטרת ויכוח אנטי יהודי. פסאודו הגסיפוס טען שה-TF מהווה אישור לעוצמתו הנצחית של ישוע[17].
  • טירניוס רופינוס (Tyrannius Rufinus, 340-410) תרגם את ההיסטוריה הכנסייתית של אוסביוס וכלל בתרגומו גם נוסח שונה במקצת של ה-TF[18].

סופרים נוצרים עתיקים רבים ציטטו את ה-TF וכנראה שהציטוט הקדום ביותר של ה-TF כוון לפגאנים ולא ליהודים. משום שהפעם הראשונה בה נעשה שימוש נוצרי בטקסט לא היה למטרות אנטי יהודיות, הטיעון לפיו הטקסט זויף כדי להוכיח ליהודים דבר מה על ישוע הוא לא משכנע. אין ראיות לקיום ספקות בנוגע לאותנטיות של ה-TF מצד כותבים עתיקים [19].

העדות הפלאביאנית בימי הביניים

בין הנוצרים

  • בימי הביניים, נעשה שימוש ב-TF בעיקר במסגרת הפולמוס הנוצרי נגד היהדות. למשל, במאה ה-12 היא צוטטה על ידי ג'ון מסליסבורי (John of Salisbury), סופר ובישוף אנגלי, כראיה לאלוהות ישוע, שממנה יהודים התעלמו [20].
  • באופן דומה, אוטו מפריזינג (Otto of Freising) , היסטוריון מפורסם בן המאה ה-12, ציטט את ה-TF כדי להוכיח שהיהודים יודעים על ביאת ישוע אך עוינותם מעוורת אותם והם ממאנים להאמין [21].
  • רוג'ר ביקון (Roger Bacon, c.1214-1294) פילוסוף אנגלי, היה אחד המלומדים הבודדים בימי הביניים שהתייחס באופן ביקורתי לכתבי יוספוס. עם זאת, ביקון התייחס ל-TF כאל פסקא מקובלת על הדעת[22].
  • פיטר מבלויס (Peter of Blois, 1135- c.1211c.), משורר ודיפלומט צרפתי, ציטט את ה-TF בחיבורו האפולוגטי Contra Perfidia Judaeorum משום שכך התאפשר לו לאשר את עוצמת האמונה הנוצרית שעליה יש עדויות אפילו בכתבים יהודיים [23].

בין היהודים

  • דון יצחק אברבאנל (1437-1508), פילוסוף, פרשן מקרא, ממנהיגי היהדות בתקופת גירוש ספרד, הביע ספק בנוגע למקוריות ה-TF, גם בגלל שאין פסקא מקבילה בספר יוסיפון, ספר שהחשיב ככל הנראה לעבודה מקורית של יוספוס [24]
  • מהתייחסותו של הרב מנשה בן ישראל (1604-1657), דרשן, פעל למען יהודי התפוצות, מייסד הדפוס הראשון באמסטרדם, עולה כי מלומדים יהודיים בני זמנו מחשיבים את ספר יוסיפון לעבודה מקורית של יוספוס ואילו ה-TF נחשבה לזיוף, אולם קביעה זו לא נומקה [25].

שאלת המקוריות - גישות עיקריות

ניתן להצביע על 3 גישות עיקריות בדיון אודות מקוריות ה-TF שהחל במאה ה-16 ולא תם עד היום:

  • גישה לפיה ה-TF היא זיוף מוחלט ולא נכתבה על ידי יוספוס. חוקרים שתומכים בגישה זו מנסים לשחזר את הנוסח האותנטי של ה-TF ולזהות רבדים בטקסט[26].
  • גישה שמקבלת את מקוריות ה-TF בגרסתה המוכרת לנו כיום, ללא שינויים ותוספות.
  • גישת ביניים, בה חוקרים שונים מקבלים חלקים שונים מה-TF ושוללים חלקים אחרים ממנה, כך שלמעשה ה-TF המקורית הייתה או ההוקעה היהודית הראשונה נגד הנצרות, או לחילופין פסקא נייטרלית יותר כלפי ישו.
    • חוקרים שסבורים שה-TF המקורית הייתה נייטרלית נוטים לטעון שיש להשמיט את המשפט "אם אפשר לקרוא לו אדם" וכן את המעמד המשיחי של ישו ותחייתו כעבור 3 ימים[27].
    • לעומתם, חוקרים שחושבים שה-TF הייתה שלילית כלפי ישו במקור טוענים שהוא הוצג בה כמהפכן או כרמאי. אפשרות זו מספקת הסבר לטענתו של אוריגן שיוספוס לא קיבל את הנצרות. למשל, ארנסט באמל (Ernst Bammel) טוען שמספר שינויים בטקסט (למשל, במקום "והוא משך אחריו יהודים רבים", יש לקרוא "והוא פיתה יהודים רבים", במקום "אלה שאהבוהו", "אלה שהשלו את עצמם") מקרבים אותו יותר להקשר שבו הוא נמצא בספר קדמוניות[28].

תחילת הדיון אודות מקוריות ה-TF

את הספקות הראשונים בנוגע למקוריות הטקסט, שנבעו מהעדר מקבילה בספר יוסיפון העברי, גרסא ערוכה מהמאה העשירית של כתבי יוספוס, העלו מלומדים נוצרים במחצית השנייה של המאה ה-16. ספר יוסיפון עורר דיון על האותנטיות של ה-TF רק במאה ה-16 משום שבתקופה זו היסטוריונים נזקקו למקורות ידע נוספים. אולם, עצם השימוש בתרגום מאוחר וערוך של כתבי יוספוס כמקור אמין ממנו ניתן ללמוד על הגרסא המקורית של ה-TF מעיד על גישה פחות ביקורתית מזו הנהוגה כיום[29].

  • החיבור הראשון שהטיל ספק באותנטיות של ה- TF בוודאות ככל הידוע הוא היסטוריה אנטי קתולית כנסייתית, שהייתה גם תגובה למה שכתב ברוניוס. חיבור זה פורסם בשנת 1592 בטיבינגן על ידי איש דת לותרני בשם לוקאס אוסיאנדר (Lucas Osiander). למעשה, ה- TF הייתה רק דוגמא נוספת למקור לא אותנטי שבו השתמשו הרומאים הקתולים כדי לכתוב היסטוריה כנסייתית.

לסיכום, מעבודותיהם של ברוניוס ואוסיאנדר ניכר כי הטענות הראשונות נגד האותנטיות של ה- TF נבעו מהנחות מקדימות וחשדות מסורתיים לגבי העוינות היהודית כלפי ישוע ולא מראיות טקסטואליות - אותה הסיבה שגרמה למלומדים יהודיים מימי הביניים לדחות את הטקסט. הדוגמא היחידה לשימוש בראיה טקסטואלית (ללא הנחות מקדימות) לטענה בנוגע ל-TF בתקופה ההיא היא אבחנתו של לואיס קפל (Louis Cappel, 1585-1658, פרוטסטנט צרפתי מלומד) שהפסקא לא מתאימה לטקסט שסביבה[30].

  • השפעת הרנסאנס על שאלת ה-TF

שאלת ה-TF קשורה גם לרנסאנס ולאקלים האינטלקטואלי ששרר בו. אווירה זו עודדה מלומדים רבים להציע שטקסטים עתיקים רשמיים רבים הם למעשה זיוף (טענת הזייפן). היסטוריוגרפיה שהושפעה מהרפורמציה והקאונטר רפורמציה שאפה לבחון מחדש ולבטל טקסטים רבים שקידשה הכנסייה הימי ביניימית. כמו כן, נעשה נסיון לחפש אחר הנצרות המוקדמת ה"אמיתית", בניגוד לזו שהציגו היריבים, דהיינו הכנסייה הימי ביניימית[31].

היסטוריונים מהכנסייה הפרוטסטנטית-אפולוגטית הם אלה שתקפו את האותנטיות של כתבים באופן הנחרץ ביותר, וכך שכתבו את ההיסטוריה [32].

  • תובנת ויסטון

ויליאם ויסטון (William Whiston, 1667-1752), איש דת, היסטוריון ומתמטיקאי אנגלי, הידוע גם כמתרגם הקלאסי של עבודות יוספוס, תרם רבות למחקר אודות ה-TF. עוד לפני שסיים לתרגם את הקדמוניות, הטיל ויסטון בספק את מקוריות ה-TF, בחיבורו Six Dissertations (1734) [33]. ויסטון טען שיתכן שיוספוס היה יהודי נוצרי (Jewish Christian) והאמין שישוע היה המשיח ובה בעת בן תמותה. כמו כן, טען ויסטון שיוספוס כינה את ישוע "המשיח" כדי להבדילו מאנשים אחרים שנקראו אז בשם "ישוע". בטענתו הייתה תובנה שחסרה לחוקרים לפניו, דהיינו שהיחסים בין יהודים ונוצרים בתקופת יוספוס לא היו מקוטבים כמו שהם נהיו לאחר מכן [34].

דעיכת הדיון סביב המקוריות של ה-TF

מאמצע המאה ה-17 עד לאמצע המאה ה-18, הוטל לראשונה ספק בהנחה שהטקסט נכתב על ידי יוספוס. בסוף התקופה, הדיון נזנח משום שחוסר האותנטיות של ה-TF היה הדעה הרווחת במחקר, בעקבות עבודותיהם של פבר וקפל. בתקופה זו, העוינות לטענות נוצריות התעצמה במחוזות מסוימים, עד שההנחה שה-TF אינה אותנטית הובילה להנחה שישוע כלל לא היה קיים[35].

הספרות הדנה ב-TF מתקופה זו מנוגדת לספרות אודות ה-TF מהתקופה המוקדמת יותר (קרי, המאה ה-16 ותחילת המאה ה-17), משום שכותביה היו יותר ספקנים והיא הסתמכה על ראיות טקסטואליות ובמיוחד אוריגנס – שבעקבות הגרסא המופיעה אצלו הועלו ספקות בנוגע לניסוח המקורי, שהיה אולי מנוגד ל-TF בגרסתה המוכרת לנו כיום [36].

טיעונים בנוגע למקוריות ה-TF בתקופה המודרנית

לא אכנס כעת לפרטים, אבל גם כאן צריך להעביר החומר ממסמך נקודות לטקסט שיכול לעמוד בערך אנציקלופדי. ד"ר א. 22:21, 17 באוקטובר 2011 (UTC)
  • מאפייני הדיון על ה-TF בתקופה המודרנית

בתקופה זו נעשו נסיונות להוכיח לפחות אותנטיות חלקית של ה-TF באמצעות בחינת מקורות שנזנחו לזמן רב ונחשבו מחוץ להיסטוריוגרפיה המערבית. מאפיין נוסף הוא מיקוד בכתבי עת אקדמיים, המשך מגמה שהחלה במאה ה-19. כמו כן, בניגוד למאות 16-17, בהן הדיון נעשה במסגרת חלופת מכתבים ובויכוחים דתיים, במהלך המאה ה-20 הויכוח החל להופיע בהערות של מהדורות כתבי אוריגן, אוסביוס ולבסוף יוספוס[37].

הטיעונים העיקריים שתומכים במקוריות

  1. ה-TF נמצאת בכל כתבי היד ביוונית ובכל התרגומים הלטיניים של יוספוס. למרות שכתב היד העתיק ביותר הידוע כיום הוא מהמאה העשירית, ה-TF הוותה חלק מכתבי יוספוס כבר בתקופתו של אוסביוס והיא צוטטה על ידי הירונימוס (De vir. illustr. in Josepho) ואחרים. עם זאת, יתכן שבמקור ה-TF הייתה שלילית יותר כלפי הנצרות[38].
  2. יוספוס מתייחס במקום אחר (קדמוניות 20.200), בפסקא שנחשבת לפי הדעה הרווחת במחקר למקורית, ל"ישוע הנ"ל", או "לידוע בשם ישוע". האופן שבו יעקב מוצג כאחי ישוע מרמז על כך שכבר דובר על ישוע במקום אחר בכתבי יוספוס, בו ניתן תיאור מלא יותר שלו. [39].
  3. אם ישוע היה כותב הצהרה אנטי נוצרית, בסבירות גבוהה מאוד הנוצרים שאחראים על שימור עבודתו לא היו מאפשרים לכתביו לשרוד [40].
  4. יתכן שיהודי בסוף המאה הראשונה יהיה כמעט שווה נפש כלפי הנצרות[41].

עלתה הצעה לפיה הניסוח בקדמוניות 20.200 מרמז על כך שהיו כמה אנשים שנקראו ישוע ולא על קיום טקסט אחר שנוגע לישוע אצל יוספוס, אך קשה להאמין שיוספוס יכנה אדם בשם משיח מבלי להבהיר את השלכות קביעתו או להוסיף אנקדוטה שתבהיר את כוונתו. בנוסף, חובת ההוכחה בטענת הזייפן היא על הטוען.

נשאלת השאלה, כיצד יכל זייפן להגיע לכל גרסאות ה-TF שהסתובבו בתקופה ההיא? כתב היד הקדום ביותר בו נמצאת ה-TF שהגיע לידינו מתוארך למאה ה-11 ולכן יכול להיות שהוא נובע מכתב יד קדום יותר שאינו בנמצא כיום ועבר אינטרפולציה [42].

מאפיינים כלליים בכתבי יוספוס שפוגמים באמינותם ובמקוריות ה-TF

כתביו תעמולתיים, עם מטרה מוגדרת יותר או פחות. מחד גיסא, יוספוס הכיר במידת מה את כתבי יוון, מאידך גיסא -כתב בחסות השליטים הרומאים. כמו כן, הוא היה יהודי פרושי, בן לשושלת החשמונאית, ממוצא כהני. בנוסף היה יוספוס ככל הנראה גאה במוצאו ובמנהגי עמו ולכן היה לו הצורך להוכיח לעולם את טענותיו. כמו כן, נראה כי יוספוס יוצא מגדרו כדי להמנע מלדון בדת החדשה. התייחסויותיו הישירות לישו ולנצרות מועטות מאוד. כראיה, הוא אינו משתמש במילה σωτήρ - מושיע (למעט בקדמוניות 18.63-64). יתר על כן, בשום מקום בכתביו יוספוס לא מציין את התקווה המשיחית, שהינה הכרחית ביותר להבנת ההיסטוריה היהודית בתקופתו ובמיוחד מלחמת היהודים, עליה כתב כה הרבה [43].

הטיעונים העיקריים בעד אינטרפולציה

1. אוריגן, בן המאה ה-3, שהכיר את ספר 18 של הקדמוניות כיוון שציטט ממנו את הפסקא אודות יוחנן (נגד קלסוס 1.47), הצהיר שיוספוס לא האמין בישוע ומשיחיותו[44].

קיימת טענה כי סביר שאוריגן טוען שיוספוס לא האמין בישוע על בסיס הצהרה ישירה בכתבי יוספוס שהייתה קיימת ואבדה בנבכי ההיסטוריה [45].

ראיות טקסטואליות וסגנוניות בנוגע למקוריות ה-TF

שאלת סגנון ה-TF הניבה תשובות משני צידי המתרס. מלומדים כ-Niese, Linck, Norden, Bilde, Birdsall קבעו שהסגנון הוא לא סגנונו של יוספוס, בעוד שהמלומדים Liempt, Reinach, Thackeray, Martin, Vermes, Meier טענו שהסגנון מעיד על דרגות שונות של מקוריות. גם מאפיין זה של ה-TF הנו מסובך, בעיקר בגלל שה-TF כה קצרה[46].

הביטויים שמתארים את ישוע כאדם חכם (σοφὸς ἀνήρ) וכעושה מעשים נפלאים (παραδόξων) מתאימים לסגנון של יוספוס, מופיעים במקומות אחרים בכתביו וככל הנראה הם אינם זיוף נוצרי[47]. בביטוי השני נרמז ייצוג עממי של ישוע שמתאים לתיאורו בברית החדשה ובספרות הרבנית.

כמו כן, הרבנים (תוספתא, מסכת חולין, 2.22-23 - בתחתית הדף שנפתח, "ובא יעקב איש כפר סמא לרפאתו משום ישוע..") מכירים באפשרות של ביצוע ריפוי נסי בשם ישוע, מבלי לאשר את השקפותיו הדתיות. כמו כן, לומר שאדם הוא חכם זו המחמאה האולטימטיבית עבור יהודי בתקופה ההיא [48].

הביטוי ἀγαπήσαντες (האנשים הראשונים במעלה) כמעט שלא נמצא בשימוש אצל יוספוס בהקשר נוצרי. ניתן למצוא מקבילה חלקית בקדמוניות 11.339.

אחת המילים הבעייתיות ביותר ב-TF, χριστός (המשיח), נמצאת רק במקום אחד נוסף בכתבי יוספוס כפי שהגיעו אלינו, בפסקא אודות ג'יימס אחי ישוע (קדמוניות 20.200). לכן, קשה לדעת האם ההפניה בקדמוניות 20.200 היא ל-TF משום מיעוט הראיות.

מהנתונים בנוגע לשפה ולסגנון ב-TF שהיא כאמור קצרה מאוד קשה לקבוע באופן גורף האם ה-TF בצורתה הנוכחית היא המקורית או לא. לעיתים החוקרים שטענו שמדובר בזיוף הדגישו חלקים מסיומים בפסקא והמעיטו בערכם של חלקים אחרים בה. אחדים מהטוענים בעד זיוף מסכימים על כך שזהו זיוף מוצלח[49].

תוכן ה-TF

ל-TF צורה מתומצתת וקצרנית, הופעת ישו מתוארת במינוח מעורפל (κατὰ τοῦτον τὸν χρόνον - ובאותו זמן), שאלת המיקום מעורפלת גם היא, בניגוד לתיאור האירועים שקדמו ל-TF. בנוסף, בעוד יוספוס מתאר בפרטי פרטים מי היה ישו (עושה מעשים נפלאים וכו') - הוא אינו מפרט בנוגע לחכמתו והשכלתו[50]. כמו כן, אין פירוט של מעשי הנסים של ישו, בניגוד לסיפור אודות חוני[51]. בסיפור מותו של ישו, למרות שישנה הצצה לתהליך שבמהלכו נידון ישו לצליבה, לא מצוינת האשמה שבגינה הובא בפני פילאטוס. זאת ועוד, ההתייחסות לתחייתו של ישו גם היא מתומצתת מאוד והפסקא מסתיימת בהערה כמעט מופתעת על כך ששבט הנוצרים עדיין קיים. האופי המקוצר וחסר הפרטים של ה-TF בנוסח המוכר לנו כיום יכול להעיד על השמטה ותוספות שנעשו לטקסט אחר שהיה שם במקור[52].

בעייתיות נוספות שנובעת מתוכן ה-TF היא ההערות החיוביות בנוגע לישו, שאינן עולות בקנה אחד עם העובדה הידועה שיוספוס היה יהודי. למשל, המשפטים "אם אפשר לקרוא לו אדם", "הוא היה המשיח" מעלים תהיות. איך יהודי יכול לכתוב באור כה חיובי על ישו? [53].

באואר (Bauer) טען שה-TF כולו הוא אינטרפולציה נוצרית, או לפחות חלקה העיקרי ערוך, ושהשחזורים הנועזים יותר של TF מקורית הם האמינים יותר. טענתו התבססה על אמונתו בכך שכל עוד אי אפשר להוכיח שה-TF לא נכתבה על ידי נוצרי, או נכתבה בהכרח על ידי יהודי לא נוצרי, יש להתייחס אליה כאל אינטרפולציה[54]. בדומה לו, שירר (Schürer) נקט בשיטה דומה ובנסיונו לשחזור ה-TF נותרו כה מעט מילים בעלות משמעות שהוא הגיע למסקנה שמדובר באינטרפולציה[55].

אירוניה ב-TF

ויסנט (A. Vicent) הדגיש את האופי האירוני של ה-TF, באומרו כי לכל ביטוי בפסקא ניתן להבין הן באופן חיובי והן באופן שלילי, בהתאם להקשר של הקורא. עוד טען ויסנט כי יוספוס התייחס באור שלילי לנצרות, אך השתמש בכתיבה דו משמעית זו משום שהיה ביחסים טובים הן עם הקיסר האנטי נוצרי דומיטיאנוס והן עם קרוב משפחתו הנוצרי, פלאביוס קלמנס. ויסנט התייחס לכל משפט וביטוי ב-TF ומנסה להראות את הפן החיובי והשלילי שלו. [56].

2. מיעוט הפניות חיצוניות ל-TF:

כיצד ייתכן שלמרות ערכה הברור בראשית הנצרות, הן כנשק בפולמוסים עם יהודים שלא קיבלו את עול הנצרות והן כשריון אפולוגטי מול פגאנים, לא נעשה בה שימוש עד אוסביוס, בן המאה הרביעית? בין כותבי העת העתיקה שלא הזכירו בכתביהם את ה-TF, ניתן למנות את יוסטינוס מרטיר, שסביר להניח שהיה משתמש בה בתגובתו להאשמת היהודי טריפון שהנצרות מבוססת על שמועה ושאם ישוע נולד וחי במקום כלשהו, הוא אינו ידוע. כמו כן, כותבים ידועים אחרים בני העת העתיקה כמו תאופילוס מאנטיוכיה (Theophilus of Antioch), מינוקיוס פליקס (Marcus Minucius Felix), אירנאוס (Irenaeus), קלמנט מאלכסנדריה (Irenaeus), [[טרטוליאנוס ]] ואוגוסטינוס לא ציינו את ה-TF בכתביהם. לכל אחד מהם היו ככל הנראה הזדמנויות להתייחס ל-TF אילו היו מודעים לקיומה, לכל הפחות בנוסח הידוע לנו כיום. עניין זה מפליא עוד יותר משום שחלקם ציטטו את עבודות יוספוס והשתמשו בהם בפולמוסים ובהקשרים אפולוגטיים.

תשובה אפשרית לשאלה זו היא שבקרב כותבים אלה היה קיים חשד בנוגע ל-TF משום שהיו גרסאות של כתבי יוספוס שה-TF הופיעה בהן בנוסח שונה או לחילופין, בכלל לא הופיעה בהןTF [57].

3. כמו כן, יריבו ובן זמנו של יוספוס, יוסטוס איש טבריה, לא התייחס לישוע ככל הנראה (Photius, Bibliotheca 33) [58]. לאקר (Laqueur) טען שגרסא שנויה במחלוקת של קדמוניות היהודים הייתה נתונה למתקפה קשה ויעילה מצד יוסטוס איש טבריה. ביאושו, פנה יוספוס לנוצרים, מתוך תקווה שאלה ישמרו את הקדמוניות שלו לדורות הבאים. לכן, במהדורה שנייה שהייתה גם היא שנויה במחלוקת של קדמוניות היהודים, הכניס יוספוס את ה-TF, הצהרה של אמונה נוצרית בסיסית שקיבל מנוצרים וכתב במילותיו שלו. להשערה זו אין מספיק ראיות שיתמכו בה ובנוסף היא אינה מסבירה מדוע יוספוס כתב כה מעט אודות ישו ואחיו[59].

4. ריבוי גרסאות:

באופן דומה, העובדה שה-TF מצוטטת על ידי הירונימוס בגרסא שונה במאה ה-5 מזו המוכרת לנו כיום לא מעידה על כך שהיו לו ספקות בנוגע לאותנטיות שלה, אלא זו ראיה שבנוסף לטקסט כפי שמוכר לנו כיום, היו גרסאות נוספות שעדיין הסתובבו במרחב בתקופה ההיא. הוכחה לקיום גרסאות נוספות ניתן למצוא בגרסא הסורית מימי הביניים, שגם בה הניסוח הוא ""He (Jesus) was believed to be the Christ ולא "He was the Christ" [60]. מאפיין זה של ה-TF - ריבוי הגרסאות - והעובדה שהן לא מתיישבות זו עם זו מקשה על ההחלטה מי מהגרסאות מקורית יותרTF [61].

כמו כן, מריבוי הגרסאות עולה כי במקור הייתה ה-TF נייטרלית יותר, בייחוד בנוגע לזהותו המשיחית של ישו. סיבוכיות העניין מקשה על מציאת פתרון שיכלול את כל המשתנים. עם זאת, ניתן לומר כי ישנם רמזים בגרסאות היווניות, הלטיניות והשמיות השונות שמעידות על כך שה-TF בגרסתה המוכרת לנו כיום היא לא מקורית לחלוטיןTF [62].


ראיות שמחלישות את מקוריות ה-TF

  • בפסקא על ג'יימס בטקסט כפי שמוכר לנו כיום, הוא מכונה "אחיו של זה המכונה χριστός". יוספוס נזהר לא לקבוע שישוע הוא χριστός, אלא רק שהוא מכונה χριστός – ניתן לפרש זאת כגישה אנטי נוצרית [63]. עם זאת, כאמור יתכן שניסוח זה נבע מהיכרות מוקדמת של הקהל עם הנצרות וישו, או שזה למעשה אזכור נוסף של ישו, לאחר שכבר נכתב עליו דבר מה בכתבי יוספוס - TF [64].
  • עדיין לא ברור אם עמדה בעבר הצהרה אחרת של יוספוס על ישוע במקום זה בספר 18, אך בהתאם למה שכתב אוריגן סביר להניח שבמקור היתה הצהרה אנטי נוצרית היכן שכיום עומדת העדות הפלאביאנית.
    • אי אפשר לשחזר את הפסקא המקורית, אך סביר להניח שהיו בה שני אלמנטים:
      • ישוע כגורם למהומות, ומפר את הסדר הציבורי בקרב היהודים
      • והערה לא מחמיאה על לידת הבתולה [65].

טיעונים שתומכים בטענת הזייפן – והסברים שמבטלים אותם

קיים טיעון שיוספוס כיהודי מאמין לא יכול היה להכיר במשיחיותו של ישוע. עם זאת, העובדה שרבי עקיבא במאה השנייה הכיר בבר כוכבא כמשיח – למרות שרוב הרבנים האחרים בני זמנו ביטלו את הרעיון – מרמזת על כך שהכרה במשיחיות אדם היא דבר אפשרי עבור יהודי טוב [66].

יתכן שלאור אוצר המילים ב-TF, מדובר בעבודת זייפן שידע את הביטויים השכיחים אצל יוספוס אך לא את אופן השימוש בהם. אולם סביר שאם זייפן היה כה בקיא בעבודת יוספוס, הוא היה יודע גם כיצד להשתמש בביטויים השכיחים בכתביו. בנוסף, לאור תכונתו של יוספוס להשתמש בביטויים מסויימים בחלקים ייחודיים בעבודתו (אולי גם בהשפעת קריאתו בתקופה מסוימת או כתוצאה מעזרת עוזרי המחקר שלו), קשה להסיק מסקנות מפסקא כה קצרה [67].

טיעונים עיקריים נגד TF שהייתה שלילית כלפי ישוע והנצרות במקור[68]

  1. אין הדים לגישה שלילית בסיפור אודות יעקב אחי ישוע.
  2. אוריגן לא תוקף את יוספוס על כך (וגם לא כותבים אחרים) - הערתו על כך שיוספוס לא האמין בישוע היא על פניה מתונה מדי.
  3. אם אכן רצה יוספוס להשמיץ את ישוע ואת הנצרות, האם לא היה עושה זאת בצורה יסודית יותר?

הגרסא הערבית

ההתפתחות המפתיעה ביותר בנושא במאה העשרים הייתה פרסום הגרסא הערבית של ה-TF, שפרסם שלמה פינס. בגרסא זו, שמתוארכת למאה ה-10, מצטט כותב ערבי נוצרי בשם אגפיוס, שהיה אפיסקופוס (ἐπίσκοπος) בכנסייה האורתודוקסית, את ה-TF ללא המשפט "אם אפשר לקרוא לו אדם" וללא ההתייחסות לנסים שמבצע ישוע ולתפקיד המנהיגים היהודיים בהאשמתו. בנוסף, במקום להצהיר שישוע קם לתחייה כעבור שלושה ימים, בגרסא זו נכתב כי תלמידיו דיווחו שהוא הופיע לפניהם כעבור שלושה ימים. השינוי המשמעותי ביותר נוגע למשפט "הוא היה המשיח", שמופיע בגרסא מעודנת יותר: "יתכן שהוא היה המשיח". לסיכום, גרסתו של פינס מתאפיינת בנייטרליות.

תרגום הנוסח הערבי

באותו זמן היה אדם חכם שנקרא ישוע. והיה לו אורח חיים נאה, וידוע היה בתור בעל מידות טובות [או, לפי גרסא אחרת: היו לו אורח-חיים נאה וידיעה מופלגת]. אנשים רבים מקרב היהודים ושאר האומות היו תלמידיו. פילאטוס גזר עליו צליבה ומוות, [אך] אלה שהיו תלמידיו לא זנחו את משנתו. הם סיפרו, שהופיע להם שלושה ימים אחרי צליבתו ושהיה חי. ואולי הוא המשיח, אשר אמרו עליו הנביאים נפלאות[69].

ניתוח ופרשנות הנוסח הערבי של ה-TF

פינס הצביע על כך שגרסתו של אגפיוס מבוססת על זו של אוסביוס והציע שזהו ניסיון "לנצר" את הגרסא המקורית, שלא הייתה אוהדת לנצרות. בנוסף, הציע פינס שהנוסח של אגאפיוס עבר פחות עיבוד בידי הצנזורה הנוצרית מאשר הטקסט שמופיע כיום בקדמוניות. כמו כן, בנוגע למשיחיותו של ישוע, הגרסא של אגפיוס דומה לזו של הירונימוס (פרט שעבר כנראה פחות עיבוד אצל שני הכותבים הללו) - "credebatur esse christus" (ישוע נחשב למשיח). זאת ועוד, גם גרסתו של מיכאל הסורי בן המאה ה-12 מקבילה לזו של הירונימוס ומצהירה כי "הוא נחשב למשיח" - ניסוח פחות החלטי מזה שבגרסא המופיעה בקדמוניות היהודים.

לאור ממצאים אלה, מסקנתו של פינס הייתה שהנוסח שמיוחס לאגפיוס קרוב יותר לגרסא האותנטית של ה-TF, משום שהוא נתפס כפחות מעובד ומצונזר[70].

ראו גם

קישורים חיצוניים

בחיפוש הנושא ברשת עולים מגוון אתרים שניתן לחלק לסוגים הבאים:

  • אתרים שטוענים שמדובר בזיוף
  • אתרים שמציעים פתרון חלופי
  • בלוגים בהם מתועדים דיונים על הפסקא
  • אתרים שטוענים שמדובר בפסקא שאכן כתב יוספוס.

להלן דוגמא מייצגת של הדיון ברשת:

The Testimonium Flavianum in Early christian writings

אתר שטוען שהגרסא בקדמוניות היא אינטרפולציה נוצרית

אתר נוסף שמסקנתו מדיון על ה-TF היא שמדובר בזיוף

בלוג שדן בשאלה: האם אוסביוס זייף את ה-TF? (מחבר הבלוג: רוג'ר פירס Roger Pearse)

אתר לפיו העדות הפלאביאנית מבוססת על גוספל יהודי נוצרי שאבד בנבכי הזמן

בלוג שדן במקורות נוצרים וסיכום הדיון סביב העדות הפלאביאנית כפי שהתרחש בו בשנים 2003-2006

אתר ששמו "ישוע מעולם לא היה קיים" מציג את עמדתו בנוגע לעדות הפלאביאנית-לדידו מדובר בזיוף.

דיון בבלוג "IsraelInsider" על האותנטיות של ה-TF

סיכום כרונולוגי של הצנזורה על ה-TF

אתר נוצרי בו כתוב על האותנטיות של ה-TF - הכף נוטה לטובת גרסא אותנטית בקדמוניות (התמקדות במימד הנסי - שובו לחיים - כטיעון בעד אותנטיות)

אתרו של ארל דוהרטי (Earl Doherty), כותב קנדי שנקודת המוצא הכללית שלו היא שלא היה ישוע היסטורי, הקטע בו כתוב אודות ה-TF. מעט על ארל דוהרטי: Earl Doherty

ביבליוגרפיה

שליט, אברהם. קדמוניות היהודים. ירושלים: מוסד ביאליק, 1963.

A Selective Critical Bibliography of Josephus, in Louis H. Feldman and Gohei Hata, eds., Josephus, the Bible, and History (Detroit: Wayne State University, 1988), pp. 429-435.

Bell Jr., Albert A. 1976. "Josephus the Satirist? A Clue to the Original Form of the "Testimonium Flavianum." The Jewish Quarterly Review (New Series) Vol. 67, No. 1. pp. 16-22.

Feldman, Louis H. Josephus and Modern Scholarship, 1937-1980. Berlin: W. de Gruyter, 1984.

Goldberg, Gary J. "The Coincidences of the Emmaus Narrative of Luke and the Testimonium of Josephus." The Journal for the Study of the Pseudepigrapha 13 (1995), pp. 59-77.

Paget, James Carleton. 2001. "Some Observations on Josephus and Christianity", Journal of Theological Studies 52, No. 2 pp. 539–624.

Pharr, Clyde. 1927. "The Testimony of Josephus to Christianity." The American Journal of Philology 48, No. 2. pp. 137-147.

Pines, Shlomo. An Arabic version of the Testimonium Flavianum and its implications. Jerusalem: Israel Academy of Sciences and Humanities, 1971.

Richards, G.C. and R.J.H. Shutt. 1937."Critical Notes on Josephus' Antiquities." The Classical Quarterly, Vol. 31, No. 3/4, pp. 170-177.

Sanford, Eva Matthews. 1935. "Propaganda and Censorship in the Transmission of Josephus." Transactions and Proceedings of the American Philological Association, Vol. 66, pp. 127-145.

Whealey, Alice. 2000. "The Testimonium Flavianum Controversy from Antiquity to the Present". SBL Josephus Seminar. pp. 1-11.

Whealey, Alice. "Josephus on Jesus: The Testimonium Flavianum Controversy from Late Antiquity to Modern Times." New York: Peter Lang Publishing, 2003.

הערות שוליים

  1. Eva Matthews Sanford, "Propaganda and Censorship in the Transmission of Josephus,"
    Transactions and Proceedings of the American Philological Association, Vol. 66 (1935), 131;
    להלן, Sanford 1935.
    Alice Whealey, "The Testimonium Flavianum Controversy from Antiquity to the Present," SBL Josephus Seminar, 1;
    להלן, Whealey 2000.
    Shlomo Pines, An Arabic version of the Testimonium Flavianum and its implications (Jerusalem: Israel Academy of Sciences and Humanities, 1971), ג.
    להלן, Pines 1971.
    A Selective Critical Bibliography of Josephus, in Louis H. Feldman and Gohei Hata, eds., Josephus, the Bible, and History (Detroit: Wayne State University, 1988), 430;
    להלן, Feldman and Hata.
    Gary J. Goldberg, "The Coincidences of the Emmaus Narrative of Luke and the Testimonium of Josephus," The Journal for the Study of the Pseudepigrapha 13 (1995), 59;
    להלן, Goldberg 1995.
    Clyde Pharr, "The Testimony of Josephus to Christianity," The American Journal of Philology 48 no. 2 (1927), 137;
    להלן, Pharr 1927
  2. Alice Whealey, Josephus on Jesus: The Testimonium Flavianum Controversy from Late Antiquity to Modern Times (New York: Peter Lang Publishing, 2003), 203; להלן, Whealy 2003.
  3. קדמוניות 20.267
  4. Pharr 1927, 137
  5. אברהם שליט, קדמוניות היהודים, כרך שלישי (ירושלים: מוסד ביאליק, 1963), 286-287, עם שינויים קלים מפי ד"ר אוֹרי אמיתי, החוג להיסטוריה כללית, אוניברסיטת חיפה.
  6. Pharr 1927, 141
  7. Pharr 1927, 141-145
  8. Pajet 2001, 580.
  9. NORDEN, EDUARD, 1913, 'Josephus und Tacitus uber Jesus Chnstus und seine messianische Prophetie', NJKA N F 31 p. 644 כפי שהובא אצל Pajet 2001, 579;
  10. BILDE, PER, 1981, 'Josefus' beretning om Jesus', Dansk Teologtsk Tidssknft 44, pp. 119—24 כפי שהובא אצלPajet 2001, 581;
  11. Pajet 2001, 581.
  12. Pajet 2001, 543. Contra Celsus 1.47
  13. Whealy 2003, 14
  14. Pajet 2001, 557, 559.
  15. Historia Ecclesiatstica 1.9; Whealy 2003, 22
  16. Whealy 2003, 29; De Viris Ilustribus 13
  17. Whealy 2003, 30-31, 34, 55;De excidio Hierosolymitano 2.12
  18. Whealy 2003, 34; Les histoires ecclesiastiques
  19. Whealey 2000, 1-2
  20. Whealey 2003, 54; Policraticus Chapter Nine. Witness to Christ Which Josephus Bears, 2.9
  21. Whealey 2003, 54
  22. Whealey 2003, 62; Bacon, Opus Maius 7.20
  23. Whealey 2003, 54-55; Otto of Freising, Chronicon 3.10
  24. Whealey 2003, 76, 193
  25. Whealey 2003, 124-125, 193
  26. Pines 1971, ג.
  27. Pajet 2001, 583, 590
  28. Bammel, E., 1974, 'Zum Testimomum Flavianum (Jos Ant 18, 63-64)', in O Betz, K. Haacker and M Hengel (eds ), Josephus-Studien Untersuchungen zu Josephus, dent antiken Judentum und dem N T (Gottingen), pp. 9—22 = Judaica Kleine Schnften I, pp. 177—89. כפי שהובא אצל Pajet 2001, 594
  29. Whealey 2003, 104;;Whealey 2000, 1
  30. Whealey 2000, 3-4; Whealey 2003, 104
  31. Whealey 2000, 4-5
  32. Whealey 2003, 106-107
  33. Whealey 2003, 144-145; Whiston, Six Dissertations, I.5, 55, 57-8
  34. Whealey 2003, 206. האפשרות שיוספוס היה לכל הפחות אוהד לנצרות, אם לא נוצרי ממש, יכולה להסביר היטב את הטון האוהד שבעדות הפלאביאנית Pajet 2001, 584
  35. Whealey 2003, 153, 205, Whealey 2000, 5
  36. Whealey 2003, 153
  37. Whealey 2003, 193; Whealey 2000, 7
  38. Pajet 2001, 565, 566
  39. Pharr 1927, 141
  40. Feldman and Hata, 430, 434; Goldberg 1995, 60
  41. Pajet 2001, 618
  42. Feldman and Hata, 430-431
  43. Pharr 1927, 137-138
  44. נגד קלסוס 1.47
  45. Pharr 1927, 140
  46. BIRDSALL, NEVILLE, 1984/5, 'The continuing enigma of Josephus's testimony about Jesus', BJRL 67, pp 609-22;BILDE, 1981;NORDEN, 1913;LINCK, K , 1913 De antiquissimis veterum quae adjesum Nazarenum spectant testimonus (Giessen) MCLAREN, James S , 2001; NIESE, B , 1890, De testimonio Chnstiano quod est apud Iosephum antiq hid XVIII 63 sq (Marpugi);MEIER, J. P. , 1990, 'Jesus in Josephus A Modest Proposal', CBQ 52, pp. 76-101;MARTIN, CH , 1941, 'Le "Testimonium Flavianum" Vers une solution definitive', Revue Beige de Phdol et d'Htst 20, pp. 409-65;REINACH, S , 1929, 'Jean-Baptiste et Jesus suivant Josephe', REJ 87, PP. 113-3;THACKERAY, H. ST J , 1929, Josephus, The Man and the Historian (New York);VERMES, G., 1987, 'The Jesus Notice of Josephus Re-Examined', JJS 38, pp. 1—10;כפי שהובאו אצל Pajet 2001, 573
  47. אדם חכם - קדמוניות 8.53, בתיאור שלמה, קדמוניות 10.273 בתיאור דניאל; עושה מעשים נפלאים -קדמוניות 9.182, בתיאור אלישע, קדמוניות 12.63.
  48. Feldman and Hata, 433-434
  49. Burkitt, 1912, p. 138; Birdsall, 1984/5, p. 621; Thackeray, 1929, p. 130; Pajet 2001, 575-6
  50. כמו הסיפורים אודות יהודה הגלילי - מלחמת היהודים 2.118, קדמוניות היהודים 18.23, או על יוחנן המטביל - קדמוניות 18.116-19.
  51. קדמוניות 14.22-5
  52. Pajet 2001, 581-82.
  53. Pajet 2001, 583.
  54. Pajet 2001, 599. Walter Bauer, "Das angebliche Zeugnis des Josephus," in Edgar Hennecke and Wilhelm Schneemelcher, eds., Neutestamentliche Apokryphen in deutcher Ubersetzung, Vol. 1 (Tubingen 1959). כפי שהובא אצל:Feldman 1984, 684-691.
  55. Pajet 2001, 599 שציין אתSCHURER, E , 1901-9, Geschichte des judischen Volkes im Zeitalter Jesu Chnsti (Leipzig, repr Darmstadt, 1964,3/4), vol. 1, pp. 547-8
  56. VICENT CERNUDA, ANTONIO, 1997, 'El Testimomo Flaviano, alarde de solapada ironia', Estudios Biblicos 55, pp. 355—85 and 479—508 כפי שהובא אצלPajet 2001, 584.
  57. Pajet 2001, 555, 557, 561
  58. Feldman and Hata, 431-432
  59. LAQUEUR, R., 1920, Der judische Histonker Flavius Josephus (Giessen) pp. 272-8 כפי שהובא אצלPajet 2001, 584;
  60. Whealey 2003, 203, Wealey 2000, 2
  61. Pajet 2001, 570
  62. Pajet 2001, 572
  63. Pharr 1927, 139
  64. Pajet 2001, 553
  65. Pharr 1927, 141, 147
  66. Feldman and Hata, 431-432
  67. Feldman and Hata, 433
  68. Pajet 2001, 597-8
  69. Pines 1971, ג-ד.
  70. Pines 1971, ד.