רוני רשף תשע מיתוס והיסטוריא גמל חמור פרה

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

רוני רשף תשע מיתוס והיסטוריא\שיחת משתמש:Ronny Reshef\בבלי תמיד לא ב - לב ב

ממש לא ברור איך זה יהא לי לעזר, אולי רק הערת שוליים - אך מופיע בצמידות פעמים כה רבות שלא כדאי להתעלם לדעתי

שופטים א', 14. וַיְהִי בְּבוֹאָהּ, וַתְּסִיתֵהוּ לִשְׁאֹל מֵאֵת-אָבִיהָ הַשָּׂדֶה, וַתִּצְנַח, מֵעַל הַחֲמוֹר; וַיֹּאמֶר-לָהּ כָּלֵב, מַה-לָּךְ.


עכסה בת כלב ועתניאל בן קנז

קצת על ארץ הנגב

מקראות גדולות

רש"י

ותסיתהו - ואמלכתיה (לשון נמלך, שמייעצין האדם ומשימין לבו לדבר אחר. ותצנח - ליפול לרגלי אביה.

(15) ארץ הנגב - אדם שביתו מנוגב מכל טוב שאין בו אלא תורה.

רלב"ג

והנה זכר, שהסיתה עכסה את בעלה לשאול מאת אביה את השדה, וכשנתנו לו, הוסיפה היא לשאול גלות מים.

ר' ישעיה מטראני

ותסיתהו לשאול - פירוש: הסיתתו שיסכים על ידה שתשאל מאביה השדה.


  • גירסא דומה ביהושוע ט"ו 18. -וַיְהִי בְּבוֹאָהּ, וַתְּסִיתֵהוּ לִשְׁאוֹל מֵאֵת-אָבִיהָ שָׂדֶה, וַתִּצְנַח, מֵעַל הַחֲמוֹר; וַיֹּאמֶר-לָהּ כָּלֵב, מַה-לָּךְ. 19 וַתֹּאמֶר תְּנָה-לִּי בְרָכָה, כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי, וְנָתַתָּה לִי, גֻּלֹּת מָיִם; וַיִּתֶּן-לָהּ, אֵת גֻּלֹּת עִלִּיּוֹת, וְאֵת, גֻּלֹּת תַּחְתִּיּוֹת. - חמור כחיית משא ויש פה גם נגב (למרות שמסופקני אם זה קשור לחכמים שיושבים שם)

מקראות גדולות

רש"י

ותצנח - הטתה עצמה ליפול לרגליו.

(19) ארץ הנגב- ("חרבה", כמו "חרבו פני האדמה", בר' ח' 13) ומתרגם "נגיבו", שייק"א בלע,ז. בית מנוגב מכל טוב, אדם שאין בו אלא תורה.

רד"ק

ויהי בבואה- בבואה לבית בעלה. ותסיתהו - הסיתה בעלה לשאול מאת אביה שדה, ולא רצה הוא לשאול, וכשראתה כן, ותנצח מעל החמור, כלומר: הפילה עצמה מהחמור שהייתה רוכבת עליו. ותרגם יונתן: "ואיתרכינת", וכן תרגום "ותפול מעל הגמל" (בר' כ"ד, סד).

(19) ארץ הנגב - יונתן תרגם: "ארי לארע דרומא יהבתני". ופירוש גלות מים: מעיינות, כמו "גל נעול" (שה"ש, ד', 12).

ר' יוסף קרא

ותצנח מעל החמור - ותכנע ראשה, בעוד שהיא רוכבת על החמור, לדבר אל בעלה עתניאל, ותדבר אליו שישאל מאת אביה שדה בטרם יביאנה עתניאל אליו הביתה. וירא אביה אותה, וירע בעיניו מאוד שמתלחשת עמו בפני רבים קודם כניסתה לחופה, ויאמר לה כלב מה לך? והיא השיבה לו- תנה לי ברכה. פתרונו: ארץ מבורכת במים, כי ארץ הנגב נתתני - פתרונו: ארץ צמאה למים. כמו "כאפיקים בנגב" (תה' קכו, ד') וכן כל דבר נגוב פתרונו: יבש.

ר' יוסף אבן כספי

ותסיתהו - הכנוי לעתניאל אשה. ותצנח - מורה על התנועה אל המרכז.

(19) ארץ הנגב- המקום ההוא לעולם יבש כי שם שפל הרום.

זכריה י"ד, 15 -14 . - 14 וגם-יהודה--תילחם, בירושלים; ואוסף חיל כל-הגויים סביב, זהב וכסף ובגדים--לרוב מאוד. 15 וכן תהיה מגפת הסוס, הפרד הגמל והחמור, וכל-הבהמה, אשר יהיה במחנות ההמה--כמגפה, הזאת. - חג סוכות, המגפה שבאה בימות המשיח? הרב זר חושב שכן. בהמות מלוות אדם.

מקראות גדולות

רש"י

וגם יהודה על כרחה תלחם על ישראל. כמגפה הזאת - המפורטת למעלה, המק בשרו.

אבן עזרא

וכן תהיה מגפת הסוס, המק בשרו ועיניו.

מצודת דוד אותו רעיון.

מצודת ציון

הפרד - הוא הבא מן הסוס ומן החמור.

אם כן, מדוע בין הפרד לחמור מופיע הגמל?


בראשית ל"ב, 16. -גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם, שְׁלֹשִׁים; פָּרוֹת אַרְבָּעִים, וּפָרִים עֲשָׂרָה, אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים, וַעְיָרִם עֲשָׂרָה. - בקטגוריא של חמור וגמל!

רש"י

גמלים מיניקות שלושים ובניהם - עמם. ומדרש אגדה (ב"ר ע"ו, 7) בניהם - בנאיהם, הזכרים כנגד הנקבות. ולפי שצנוע בתשמישו לא פרסמו הכתוב. עירים - חמורים זכרים.

רשב"ם

ובניהם - לפי פשוטו, בניהם ממש, והיה בהם זכרים.

רד"ק

גמלים מניקות - לא ידענו, למה שלח עם הגמלים והפרות והאתונות, הטקנים שהם יונקים. כי עם הגמלים אמר ובניהם - רוצה לומר, הקטנים היונקים. וכן הפרים (ראה שרשים: 'פר'). והעיירים - הם הקטנים, כי כן יקראו. ובניהם - עם בניהם היו שלושים. ומן המין המרובה שלח רב, ומין המין המועט - מעט. הכל לפי שכלו ולפי ידיעתו בעניין המקנה.

ר' יוסף בכור שור

גמלים מניקות - כלומר נקיבות וראויות להניק. ובניהם - כלומר, בחורים זכרים. בין הכל: שלושים - הנקבות עשרים והזכרים עשרה, כדרך ששלח מן החמורים, שבאו כמו כן למניין שלושים. והאחד מפרש את חבירו.

ראב"ע - שיטה אחרת

שלשים - הכל היו שלושים. ואין מן הגמלים כמו שאר המינים, כי לא ירבו ולא יפרוצו כל כך, על כן לא שלח, לבדו, שלשים עם בניהם, להודיע כי מניקות היו. ויאמרו הרופאים החכמים, כי אין חלב ערב וטוב לגוף יותר מחלב הגמל. פרות ארבעים וכנגדו פרים עשרה, כי הפרות קרות יותר מן הצאן, ודי בכל זכר ארבע פרות. אתונות עשרים - כי החמור קר מכולם


נחמיה ז', 68. - גמלים, ארבע מאות שלושים וחמישה; חמורים--ששת אלפים, שבע מאות ועשרים. החוזרים מגלות נבוכדנאצר, שוב חמורים וגמלים יחד. וגם - דרך חזרה (מהגלות), כמו שאלכסנדר צריך לחזור ולא רק ללכת להרי החושך. בדרש אפשר אפילו לקשר את זה לגלות מחשבתית - כמו יורדי הים, שאלכסנדר צריך להפסיק לכבוש ולהתמקד במה שכבר יש, כי ככה אין לזה סוף. תמיד אפשר יותר.

מקראות גדולות

-


  • דומה לעזרא ב', 67. - סז גְּמַלֵּיהֶם--אַרְבַּע מֵאוֹת, שְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה; חֲמֹרִים--שֵׁשֶׁת אֲלָפִים, שְׁבַע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים. (בדיוק אותו מספר וגם סיפור דומה מאוד אם לא זהה). חמורים וגמלים, הדרך חזרה מהגלות.

מקראות גדולות

-

שמואל א', ט"ו 3 - ג עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת-עֲמָלֵק, וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ, וְלֹא תַחְמֹל, עָלָיו; וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד-אִשָּׁה, מֵעֹלֵל וְעַד-יוֹנֵק, מִשּׁוֹר וְעַד-שֶׂה, מִגָּמָל וְעַד-חֲמוֹר. - שוב גמל מקביל לחמור.

מקראות גדולות

רש"י

חמור ועד שה - שהיו בעלי כשפים ומשנין עצמן ודומין לבהמה.

רלב"ג

והמתה מאיש ועד אשה וגו' - בגדול החל ובקטון כלה, וזה בהדרגה כי האיש יותר נכבד מהאשה, וכל אחד מהם יותר נכבד מהעולל - כי הוויתו חסרה עדיין כי לא נשלם הגדול בו והצמיחה. והעולל יותר נכבד מהיונק, כי היונק עם חסרין גופו, הנה הוא חסר הכוח עד שלא יוכל לעכל, כי הם אחלב שהוא מקדמה לטבעי מאוד (?). והשור יותר מהשה, והגמל הוא כמו ממוצע בין טבע הטהור וטבע הטמא. והחמור הוא מהמינים הנחותים שבבהמה הטמאה.

פ' ר' ישעיה

משור עד חמור - שהיו נעשים בהמה על ידי כישוף.

מצודת דוד

עתה וגו' - רוצה לומר, מאז הכיתם ולא החרמתם - עתה לך והחרימם מכל וכל.

רד"ק

(..) ועד חמור - כי אם יחיו מהם שור או חמור, ויאמרו - זה היה משלל עמלק והרי לא נמחה זכר עמלק. והכתוב אומר - תמחה את זכר עמלק.