רוני רשף תשע מיתוס והיסטוריא מים

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

רוני רשף תשע מיתוס והיסטוריא\שיחת משתמש:Ronny Reshef\בבלי תמיד לא ב - לב ב

מקורות עתיקים לא יהודיים

Ampelius 2.1

טקיטוס, דברי הימים 5.3

הרודוטוס 4.192

טרטוליאן, אפולוגטיקא XVI על ראש חמור ואזכור הסיפור של טקיטוס

טרטוליאן, על האומות XI על ראש חמור ואזכור הסיפור של טקיטוס

פליני הזקן, היסטוריא של הטבע, 8.68.169 - האתון חוששת ממים

קסנופון, אנאבסיס 1.5.2:

Thence he marched on through Arabia, keeping the Euphrates on the right, five desert stages—thirty-five parasangs. In this region the ground was one long level plain, stretching far and wide like the sea, full of absinth; whilst all the other vegetation, whether wood or reed, was sweet scented like spice or sweet herb; there were no trees; but there was wild game of all kinds—wild asses in greatest abundance, with plenty of ostriches; besides these, there were bustards and antelopes. These creatures were occasionally chased by the cavalry. The asses, when pursued, would run forward a space, and then stand still—their pace being much swifter than that of horses; and as soon as the horses came close, they went through the same performance. The only way to catch them was for the riders to post themselves at intervals, and to hunt them in relays, as it were. The flesh of those they captured was not unlike venison, only more tender.

מקורות עתיקים יהודיים

שמשון, מתוך Ginzberg 2003:

(עמ' 878) שמשון הניצחון הראשון של שמשון על הפלישתים היה באמצעות לסת חמור, אותו החמור שעליו אברהם עשה דרכו להר מוריה. היא השתמרה באורח פלא (תוספתא תרגום יהודי, 15.15. פרשנויות אחרות הם שמדובר בחמור בן שלושה ימים, אתון הרה עם שני ולדים.). אחרי הניצחון הזה קרה נס: שמשון היה צמא מאוד ומים החלו לנבוע מפיו כמו ממעיין (לפי פרשנות אחרת: מלחי החמור!). שמשון היה אדם לא אנוכי, תמיד עזר לישראלים ומעולם לא ביקש תמורה. אך הוא אהב נשים זרות ולכן קיבל מים מלוכלכים. במהלך חייו, שמשון הוכיח שיש לו כוח על טבעי והפציר מאלוהים שיכלול אותו בברכת יעקב ויתן לו כוח אלוהי**.


בראשית ל"ו, 24 - ואלה בני צבעון וענה ואיה, הוא ענה אשר מצא את הימם במדבר ברעתו את החמורים לצבעון אביו. לפי נהר ברנהיים, זה אולי רמז לטקיטוס.

שופטים א', 14-15 - 14 וַיְהִי בְּבוֹאָהּ, וַתְּסִיתֵהוּ לִשְׁאֹל מֵאֵת-אָבִיהָ הַשָּׂדֶה, וַתִּצְנַח, מֵעַל הַחֲמוֹר; וַיֹּאמֶר-לָהּ כָּלֵב, מַה-לָּךְ. 15 וַתֹּאמֶר לוֹ הָבָה-לִּי בְרָכָה, כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי, וְנָתַתָּה לִי, גֻּלֹּת מָיִם; וַיִּתֶּן-לָהּ כָּלֵב, אֵת גֻּלֹּת עִלִּית, וְאֵת, גֻּלֹּת תַּחְתִּית. - עכסה בת עתניאל עכסה בת כלב ועתניאל בן קנז

קצת על ארץ הנגב

מקראות גדולות

רש"י

ותסיתהו - ואמלכתיה (לשון נמלך, שמייעצין האדם ומשימין לבו לדבר אחר. ותצנח - ליפול לרגלי אביה.

(15) ארץ הנגב - אדם שביתו מנוגב מכל טוב שאין בו אלא תורה.

רלב"ג

והנה זכר, שהסיתה עכסה את בעלה לשאול מאת אביה את השדה, וכשנתנו לו, הוסיפה היא לשאול גלות מים.

ר' ישעיה מטראני

ותסיתהו לשאול - פירוש: הסיתתו שיסכים על ידה שתשאל מאביה השדה.


  • גירסא דומה ביהושוע ט"ו 18. -וַיְהִי בְּבוֹאָהּ, וַתְּסִיתֵהוּ לִשְׁאוֹל מֵאֵת-אָבִיהָ שָׂדֶה, וַתִּצְנַח, מֵעַל הַחֲמוֹר; וַיֹּאמֶר-לָהּ כָּלֵב, מַה-לָּךְ. 19 וַתֹּאמֶר תְּנָה-לִּי בְרָכָה, כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי, וְנָתַתָּה לִי, גֻּלֹּת מָיִם; וַיִּתֶּן-לָהּ, אֵת גֻּלֹּת עִלִּיּוֹת, וְאֵת, גֻּלֹּת תַּחְתִּיּוֹת. - חמור כחיית משא ויש פה גם נגב (למרות שמסופקני אם זה קשור לחכמים שיושבים שם)

מקראות גדולות

רש"י

ותצנח - הטתה עצמה ליפול לרגליו.

(19) ארץ הנגב- ("חרבה", כמו "חרבו פני האדמה", בר' ח' 13) ומתרגם "נגיבו", שייק"א בלע,ז. בית מנוגב מכל טוב, אדם שאין בו אלא תורה.

רד"ק

ויהי בבואה- בבואה לבית בעלה. ותסיתהו - הסיתה בעלה לשאול מאת אביה שדה, ולא רצה הוא לשאול, וכשראתה כן, ותנצח מעל החמור, כלומר: הפילה עצמה מהחמור שהייתה רוכבת עליו. ותרגם יונתן: "ואיתרכינת", וכן תרגום "ותפול מעל הגמל" (בר' כ"ד, סד).

(19) ארץ הנגב - יונתן תרגם: "ארי לארע דרומא יהבתני". ופירוש גלות מים: מעיינות, כמו "גל נעול" (שה"ש, ד', 12).

ר' יוסף קרא

ותצנח מעל החמור - ותכנע ראשה, בעוד שהיא רוכבת על החמור, לדבר אל בעלה עתניאל, ותדבר אליו שישאל מאת אביה שדה בטרם יביאנה עתניאל אליו הביתה. וירא אביה אותה, וירע בעיניו מאוד שמתלחשת עמו בפני רבים קודם כניסתה לחופה, ויאמר לה כלב מה לך? והיא השיבה לו- תנה לי ברכה. פתרונו: ארץ מבורכת במים, כי ארץ הנגב נתתני - פתרונו: ארץ צמאה למים. כמו "כאפיקים בנגב" (תה' קכו, ד') וכן כל דבר נגוב פתרונו: יבש.

ר' יוסף אבן כספי

ותסיתהו - הכנוי לעתניאל אשה. ותצנח - מורה על התנועה אל המרכז.

(19) ארץ הנגב- המקום ההוא לעולם יבש כי שם שפל הרום.


תהילים ק"ד, 11 - יַשְׁקוּ, כָּל-חַיְתוֹ שָׂדָי; יִשְׁבְּרוּ פְרָאִים צְמָאָם. - רמז לחמורי הפרא שהצילו את בני ישראל ביציאת מצרים.

מקראות גדולות

אבן עזרא

ישקו - המעיינות והנחלים, והזכיר פראים דרך משל במדבר קדש, ותחסר מלת בהם ישברו פראים צמאם.

מצודת דוד

הנחלים משם משקים את חיות השדה המצוים בין ההרים והפראים ישברו את צמאם במימיהם, רוצה לומר יבטלו הצימאון בשתיית המים.

(לפי Ferguson 1974, הכוונה היא לחמור הפרא)

בראשית ט"ז, 7-12 - 7 וימצאה מלאך יהוה, על-עין המים--במדבר: על-העין, בדרך שור. 8 ויאמר, הגר שפחת שריי אי-מזה באת--ואנה תלכי; ותאמר--מפני שריי גברתי, אנוכי בורחת. 9 ויאמר לה מלאך יהוה, שובי אל-גברתך, והתעני, תחת ידיה. 10 ויאמר לה מלאך יהוה, הרבה ארבה את-זרעך, ולא ייספר, מרוב. 11 ויאמר לה מלאך יהוה, הנך הרה ויולדת בן, וקראת שמו ישמעאל, כי-שמע יהוה אל-עונייך. 12 והוא יהיה, פרא אדם--ידו בכול, ויד כול בו; ועל-פני כל-אחיו, ישכון.

ובקוראן? יש מים וחמור יחד?

מקראות גדולות

הקשר בין פרא למים מופיע כבר בבראשית.

באסלאם, זה הסיפור על מעין הזמזם.

ירמיהו ב', 24-25 -24 פרא לימוד מדבר, באוות נפשה שאפה רוח--תאנתה, מי ישיבנה; כל-מבקשיה לא ייעפו, בחודשה ימצאונהא. 25 מנעי רגלך מיחף, וגרונך מצמאה; ותאמרי נואש--לא, כי-אהבתי זרים ואחריהם אלך.

מקראות גדולות

נשמע כמו חמורי הפרא שהצילו את בני ישראל ביציאת מצרים. לבדוק במקראות.