רוני רשף תשע מיתוס והיסטוריא עושר

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

רוני רשף תשע מיתוס והיסטוריא\שיחת משתמש:Ronny Reshef\בבלי תמיד לא ב - לב ב

הקשר בין חמורים לזהב מופיע כבר בתרבות המצרית, מצוין אצל נהר ברנהיים 1963

1. ישעיהו

ישעיהו פרק ל', 6 מַשָּׂא, בַּהֲמוֹת נֶגֶב: בְּאֶרֶץ צָרָה וְצוּקָה לָבִיא וָלַיִשׁ מֵהֶם, אֶפְעֶה וְשָׂרָף מְעוֹפֵף, יִשְׂאוּ עַל-כֶּתֶף עֲיָרִים חֵילֵהֶם וְעַל-דַּבֶּשֶׁת גְּמַלִּים אוֹצְרֹתָם, עַל-עַם לֹא יוֹעִילוּ.

מקראות גדולות

רש"י

משא בהמות נגב - מטולין על בעירהון באורח דרומא לפי שארץ מצרים בדרומא של ארץ ישראל וזהו הגידוף והחרפה שמחרפין אותם (ורואין) את אלו שטוענין משאות ממונם על בהמתם להוליך שוחד למצרים חנם ומסכנן עצמן במדברות ארץ צרה וצוקה וכו'.

רד"ק

משא בהמות נגב- נבואה זו, שנתנבא שיצאו בהמות נגב, רוצה לומר, חיות המדבר שיאכלו שהולכים לבקש עזר ממצרים, ונגב, פירוש ארץ יבשה וחרבה, כמו ארץ הנגב נתתני. והיא מדור החיות הרעות יקרא נגב מצרים, לפי שהיא דרומית לארץ ישראל. (..) אל אשר ישאו על כתף עירים חיליהם - שנושאים ממון על העירים ועל הגמלים לתת למלך מצרים שיעזרם ממלך אשור.

מצודת דוד

משא בהמות נגב- רוצה לומר, הכלימה תהיה על אשר נשאו משאות מכסף וזהב בשמחה להוליך שוחד למצרים אשר יושבת בנגב ארץ ישראל. היו נושאים עושר רב על עירים וגמלים אל עם אשר לא יושיעו.

מצודת ציון

חיליהם - עושרם.

בהמות נגב? יותר קשור לעושר

2. דברי הימים


דברי הימים א', כ"ז, 30 - וְעַל-הַגְּמַלִּים--אוֹבִיל, הַיִּשְׁמְעֵלִי; וְעַל-הָאֲתֹנוֹת, יֶחְדְּיָהוּ הַמֵּרֹנֹתִי.

- החמורים היו כה חשובים שדוד הפקיד עליהם את אחד ממנהלי נכסיו. - כלומר, יש להם ערך כלכלי.

מקראות גדולות

כולם מתייחסים רק לישמעלי, שכידוע טוב עם גמלים.

3. בראשית

בראשית י"ב, 16 - וּלְאַבְרָם הֵיטִיב, בַּעֲבוּרָהּ; וַיְהִי-לוֹ צֹאן-וּבָקָר, וַחֲמֹרִים, וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת, וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים. - מה שקיבל אברהם בעבור שרה. הערך הכלכלי של חמור

מקראות גדולות

-

4. שופטים

שופטים י', 4 - ויהִי-לוֹ שְׁלֹשִׁים בָּנִים, רֹכְבִים עַל-שְׁלֹשִׁים עֲיָרִים, וּשְׁלֹשִׁים עֲיָרִים, לָהֶם; לָהֶם יִקְרְאוּ חַוֹּת יָאִיר, עַד הַיּוֹם הַזֶּה, אֲשֶׁר, בְּאֶרֶץ הַגִּלְעָד. -בני יאיר הגלעדי.


מקראות גדולות

רש"י

עירים - עילים, סוסים בחורים. (?)

ושלשים עירים להם - ושלושים ערים בלא חומה להם. לכן נקראו "עיירים", לשון "עיירות".

רד"ק

ושלשים עירים להם - כמו ערים. .. וסיפור זה - להודיע סיבת היותו שופט, כי גדול היה, ונכבד העושר ובנים וכבוד. וכל אחד מבניו היה נכבד, רוכב על עיר ואדון עיר. וה"עיר" הוא החמור הנער, כמו "אסרי לגפן עירה" (בראשית מ"ט, י"א). אולי הם הנבחרים בארצות ההם לרכב. ואפשר גם כן, כי עולי ימים מהסוסים יקראו גם כן "עיירים", כי מצאנו בזולתי החמור "וכעיר פרא" (איוב י"א, 12), ואפשר לפרש שהפרא הוא חמור הבר.


זה שלעיל בסימן שאלה

5. איוב

איוב א', 2 - וַיִּוָּלְדוּ לוֹ שִׁבְעָה בָנִים, וְשָׁלוֹשׁ בָּנוֹת. ג וַיְהִי מִקְנֵהוּ שִׁבְעַת אַלְפֵי צֹאן וּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי גְמַלִּים, וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת צֶמֶד בָּקָר וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת אֲתוֹנוֹת, וַעֲבֻדָּה, רַבָּה מְאֹד; וַיְהִי הָאִישׁ הַהוּא, גָּדוֹל מִכָּל בְּנֵי קֶדֶם.

מקראות גדולות

רש"י

גדול מכל בני קדם - ערך ההפלגה.

שבעת אלפי צאן - הרוב מנה תחילה.

מצודת דוד

צמד בקר- חישב הבקר בזוגות לפי שהדרך לחרוש בבקרים וא"א לחרוש בפחות משניים, וכחד חשיבי (נחשבים). אבל גמלים ואתונות עומדים לרכיבה ולהטעין משאות והאחד ראוי להם.


איוב מ"ב, 12 - וַיהוָה, בֵּרַךְ אֶת אַחֲרִית אִיּוֹב--מֵרֵאשִׁתוֹ; וַיְהִי לוֹ אַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלֶף צֹאן, וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים גְּמַלִּים, וְאֶלֶף צֶמֶד בָּקָר, וְאֶלֶף אֲתוֹנוֹת. יג וַיְהִי לוֹ שִׁבְעָנָה בָנִים, וְשָׁלוֹשׁ בָּנוֹת.


מקראות גדולות

אבן עזרא

ויהי לו 14K - פירוש משנה ואין כאן השנים לפי שאינן ברשותו (?)

רש"י

מראשיתו - יותר מראשית עושרו.

מצודת דוד

מראשיתו - יותר מהברכה שברכו מאז בראשית ימיו. ארבעה עשר וכו' - כפל ממה שהיה לו אז.

7. בראשית מ"ה

בראשית מ"ה, 23 - וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת, עֲשָׂרָה חֲמֹרִים, נֹשְׂאִים, מִטּוּב מִצְרָיִם; וְעֶשֶׂר אֲתֹנֹת נֹשְׂאֹת בָּר וָלֶחֶם וּמָזוֹן, לְאָבִיו--לַדָּרֶךְ- גם חמורים עם חולם חסר. לחם, חמורים כחיית משא וגם עושר - שהרי הם נושאים מטוב מצרים.



דוגמאות הפוכות שמחזקת את הטענה

8. מלכים ב' (?) מלכים ב', ו' 25. - . וַיְהִי רָעָב גָּדוֹל בְּשֹׁמְרוֹן, וְהִנֵּה צָרִים עָלֶיהָ: עַד הֱיוֹת רֹאשׁ-חֲמוֹר בִּשְׁמֹנִים כֶּסֶף, וְרֹבַע הַקַּב חרי (דִּב-) יוֹנִים בַּחֲמִשָּׁה-כָסֶף. - אלישע והרעב בשומרון.

מקראות גדולות -

9. במדבר

במדבר ט"ז, 16 - וַיִּחַר לְמֹשֶׁה, מְאֹד, וַיֹּאמֶר אֶל-יְהוָה, אַל-תֵּפֶן אֶל-מִנְחָתָם; לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם, נָשָׂאתִי, וְלֹא הֲרֵעֹתִי, אֶת-אַחַד מֵהֶם.-

מקראות גדולות

רש"י

לא חמור אחד מהם נשאתי - לא חמורו של אחד מהם נטלתי (תנחומא), אפילו כשהלכתי ממדין למצרים והרכבתי את אשתי ואת בני על החמור, והיה לי ליטול אותו החמור משלהם - לא נטלתי אלא משלי.

אבן עזרא

לא חמור אחד מהם נטלתי - נשאתי, ששמתי משא עליו. ולא הרעותי - בשום דבר.

רמב"ן

לא חמור אחד מהם נטלתי - אמר, מה שררה אני משתרר עליהם? כי מעולם לא נטלתי מהם אפילו חמור אחד לעשות צרכי כדרך המלכים או השרים. כי זה משפט המלוכה, דכתיב - ואת חמוריכם יקח ועשה למלאכתו.

ספורנו

לא חמור אחד מהם נטלתי - אפילו במה שיהנה הדיוט מחבירו לא נהניתי מהם, שלא קיבלתי מהם אפילו חמור בהשאלה. ואם כן הייתה שררתי עליהם כלה לתועלתם ולתקן ענייניהם ולא לתועלתי. ...כפויי טובה.

10. איוב כ"ד

איוב כ"ד, 3. - חמור יתומים ינהגו;יחבלו, שור אלמנה. -(מתקשר למדרש תנחומא נח יח, היתום חסר ישע והחמור הוא אחד הדברים היקרים שיש לו.

מקראות גדולות

רש"י

חמור יתומים ינהגו - ועושין כל רעות האמורות בעניין. סוף דבר ואלוה לא ישים תפילה להודיעם עוונם ולהמציאם גמולם.

רלב"ג

יחבלו - יקחו למשכון.

מצודת דוד

חמור. גוזלים חמור היתומין וינהגו לעצמן בפרסום רב ומן האלמנה משכנו שורה כי יעלילו עליה לומר שהיא חייבת להם ולא כן הוא.

מצודת ציון

(5) פראים- חמור הבר.

שופטים ה', 10. -רֹכְבֵי אֲתֹנוֹת צְחֹרוֹת יֹשְׁבֵי עַל-מִדִּין, וְהֹלְכֵי עַל-דֶּרֶךְ--שִׂיחוּ. - שירת דבורה, הקול הנשי!.

מקראות גדולות

רש"י

רוכבי אתונות צחורות - הסוחרים והשרים, שירכבו מעתה על אתונות לבנות החשובות מבלי יראה ודאגת אויב, ואותם שיושבים על מדין - לשון "דיינים", שהיו יראים לעשות משפט בפרהרסיא. וכן תרגם יהונתן: "דהוו מתחברין למיתב על דינא", ואותם שהולכים רגלי על דרך (...)

שופטים

צחורות - לבנות, כמו "צמר וצחר" (יח' כ"ז, 18), רוצה לומר: הסוחרים. רוכבי אתונות חשובות וטובות, שלא היו יכולין לילך מפני האויב, עתה שיחו וזמרו (...)

רלב"ג

הסוחרים הנכבדים, רוכבי אתונות לבנות, שהיו יושבים על דרך מדין ומתעכבים שם, ולא יכלו להשלים דרכם הישר מפחד אויב, ויטו דרכם ללכת על דרך אחר, והוא דרך שיחו. (...)


מדרש תנחומא נח יח - חמור יתומים ינהגו (שם) שהיו רואין חמור של יתום באים ונוטלין אותו ממנו

מסכת בכורות ה' ב' (יציאת מצרים)

מסכת שבת קט"ז ע"א (אמא שלום)