שטרן 1979

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מחקר מודרני ש / מחקר מודרני S

שטרן, מנחם. 1979. "גירושי היהודים מרומא בזמן העתיק." ציון 44. ע"מ 1-27.

סיכומים

חלק א

ע"מ 1:

הערה 1 - הגירה יהודית פיניקית. שווה לבדוק.

הערה 2 - עבדים יהודים באיוניא.

ע"מ 2:
שבויים יהודיים רבים הובאו לרומא בשנת 61 לפנה"ס אחרי שפומפיוס כבש את יהודה. זמן ניכר לפני כיבוש ירושלים הייתה קהילה יהודית ענפה ברומא מכיוון שכבר בשנת 59 לפנה"ס אנו שומעים על השפעתם במשפטו של פלאקוס אצל קיקרו (Pro Flacco 66-69). גם כיבוש אסיה הקטנה וממלכת פרגאמון, שישבה בה אוכלוסייה יהודית רבה, סייעה להתפתחות היישוב היהודי ברומא עוד לפני פומפיוס.

ואלריוס מקסימוס חי בתקופתם של אוגוסטוס וטיבריוס ופרסם את חיבורו לאחר מפלתו של סיאנוס בשנת 31 לספירה.

הערה 3 - יהודיה משׂפרטא!!!
ע"מ 3:
דיווחו של ואלריוס מקסימוס על גירוש היהודים מרומא בשנת 139 לפנה"ס נשמר כפרגמנט בדיווחיהם של יוליוס פאריס (Iuluis Paris) ושל יאנואריוס נפוטינוס (Ianuarius Nepotianus)

ע"מ 4:

שטרן מעלה את הטענה שואלריוס מאקסימוס שאב את הידיעה על גירוש היהודים מן ההיסטוריה הרומית של ליויוס (פפירוסים מאוקסירינכוס שבמצרים התיכונה מופיעים תקצירים לספרים 37 עד 46 וכן 48 עד 55 של ההיסטוריה הרומית של טיטוס ליויוס. בראשית הטור השמיני בשורות 191-192 מצוינים שמות הקונסולים והודעה על גירוש האסטרולוגים מן העיר. אין ציון לגירוש יהודים). ואלריוס מקסימוס השתמש בליוויוס כמקור עיקרי לתולדות הרפובליקה הרומית בחלקים אחרים של חיבורו. 

ע"מ 5:
סרוויוס (Servius) מוסר שהאתונאים והרומים אסרו הכנסת דתות חדשות לעריהם, ובגין איסור זה נשפט סוקראטס באתונה וגורשו האסטרולוגים והיהודים מרומא. סרוויוס הכיר את האירוע מקריאה אצל ליוויוס, אך יתכן שהמקור של סרוויוס היה ואלריוס מקסימוס ולא ליוויוס במישרין. 
מדוע המשלחת מטעם שמעון המקבי לרומא איננה אשמה בגירוש?

1. לא סביר שהשלטונות ברומא יתנהגו בגסות כלפי משלחת של מדינה ידידותית.

2. המשלחת הגיעה לרומא רק בשנת 142 לפנה"ס ולכן לא יתכן שחבריה גרמו לגירוש היהודים. הדימיון בין שמו של הקונסול גניאוס קאלפורניוס פיסו, שמצוין אצל פאריס, לקונסול לוקיוס שבספר מקבים-א טו טז מטעה. שמו היה גניאוס ולא לוקיוס ולכן היה זה לוקיוס קיקיליוס מטלוס (Lucius Caecilius Metellus) הקונסול של שנת 142 לפנה"ס. 
ע"מ 6:
מפיצי הדת לא היו תושבי רומא כי הקונסול פקד עליהם לחזור לבתיהם. מרכז פולחנו של יופיטר סבזיוס נמצא באסיה הקטנה והיה מקובל במלכות פרגאמון, עובדה אשר מעלה את הסבירות שהיהודים באו מאסיה הקטנה (יהודים מפרגאמון או מדרום איטליה?). ישנה השערה שמדובר בפולחן סינקרטיסטי פריגי-יהודי שהובא לרומא על ידי היהודים. וארו זיהה את יופיטר הרומי עם אלוהי היהודים ( Augustinus, De Consensu Evangelistarum 1.22.30, 1.23.31, 1.27.42 ).
היה בלבול בין זאוס סבזיוס (Zeus Sabazios) לדיוניסוס, או יהוה צבאות, או המילה שבת, שקישר את סבזיוס ליהודים. 

ע"מ 7:

אריסטובולוס

סטראבון

דיוניסוס

הערה 25 - דיוניסוס = יהוה.
ע"מ 8:
קיומם כמוסד של המזבחות הציבוריים (מקומות תפילה ובתי כנסת) היה ידוע היטב במרחב הפזורה היהודית ההלניסטית במאה השלישית והשנייה לפנה"ס. 
נימוקים לכך שואלריוס המציא את הכול כדי לסייע לטיבריוס: 
א. היעדר אישור ממקור נוסף.
ב. היחסים בין רומא ליהודה היו כה טובים שקשה לשער שהרומים יסכנו אותם כדי לגרש יהודים מרומא.
ג. אזכורו של יופיטר-סבזיוס הוא תוספת מאוחרת של פאריס כי רק בתקופת הקיסרות הוא זכה לפולחן ממשי ברומא.

שיתוף פעולה יהודי נכרי בפולחן יהוה בחו"ל.
ע"מ 9:
הפרכת הטענה שואלריוס המציא הכל:
א. מאורעות רבים מן הזמן העתיק ידועים ממקור אחד. אין לשכוח את סרוויוס, ושקיימת אפשרות ששאב את ידיעותיו הישר מליוויוס. טיעון מן השתיקה לא מספיק, מכיוון שיוספוס לא מציין סיפור זה אך גם לא את החלטת אסיפת העם לטובת שמעון המקבי או את פקודת הגירוש של קלאודיוס. מעבר לכך, לא מתחייב שקיקרו יציין אירוע זה במשפט של פלאקוס.
ב. ההנחה שהמשלחת שהתה ברומא בשנת 139 לפנה"ס לא נכונה.
ג. הצירוף של יופיטר-סבזיוס אופייני לממלכת פרגאמון במאה השנייה לפנה"ס.

ע"מ 10:

הערה 38 - על מעורבות יהודית במרד העבדים בסיקיליא בשנים 132-135 לפנה"ס.

חלק ב

בשנת 186 לפנה"ס רדיפת הבכּכנליא.

עמ' 11:

אוגוסטוס הגן על זכות ההתאגדות היהודית ברומא מחד, וניסה לגרש את הפולחנות המצריים מאידך.

עמ' 12:

מדיווחו של טקיטוס אנו למדים שהקונסולים בשנת הגירוש היו מארקוס סילאנוס ולוקיוס נורבאנוס, ולכן הגירוש נעשה בשנת 19 לספירה. טקיטוס לא מציין האם היו אלה מצרים או יהודים שהועברו לסרדיניא אלא רק שהיו נגועים באמונה תפלה, אך השוואה ליוספוס מבהירה שהיו אלה יהודים.

סויטוניוס גם מציין את רדיפות היהודים והמצרים אך משתמש בלשון יחיד כשהוא מדבר על האמונה שנגדה פעל הקיסר – אך הוא התכוון לדת המצרית. סווטוניוס לא מציע תאריך.

עמ' 13:

דיו קאסיוס מציין שהמניע לגירוש היה מיסיון. תיאורו נתון במסגרת ההתרחשויות של שנת 19 לספירה. לא מציין את הפולחן המצרי.
יוספוס מציין את הפולחן המצרי.

הערה 52 - על התחזות לאל למטרות אונס ראה: Weinreich, O. 1911. Der Trug Nektanebos, Leipzig & Berlin 1911, 17-27. י

הערה 55 - מבקר את Heidel 1920:  "על כך הושמע פירוש שאינו מתקבל על הדעת. ... היידל מנסה לפרש את כל המאורע כקשר בזנות פולחנית."

ע"מ 14:

סיפורו של יוספוס מעלה בעיא כרונולוגית קשה: הוא ממוקם בימי פילאטוס ולא בשנת 19. היו מי שניסו לתרץ זאת בכך שהיו בעצם שני גירושי-יהודים,[1] אך הדבר אינו מסתבר, משום הדמיון העצום בין הפרטים שמספק יוספוס לאלה אצל טקיטוס (גם ההצמדה לסיפור המצרי מחזקת טענה זו, א.א.). לבטח התכוון שטרן לאותו הארוע.

הפתרון שמציע שטרן: יוספוס אינו קפדן במיוחד בסידור הכרונולוגי של ספר י"ח:

חשוב גם לתת את הדעת על שיטת עבודתו של יוספוס ועל הכרונולוגיה היחסית שלו בספר השמונה-עשׂר של "קדמוניות", עניינים שלא זכו לתשׂומת לבם של אותם חוקרים. אם נבדוק את הכרונולוגיה היחסית של מאורעות אחרים בספר השמונה-עשׂר של "קדמוניות", נמצא שגם במקרים אחרים הקדים יוספוס את המאוחר ואחר את המוקדם. לדוגמה: יוספוס מזכיר את ייסוד טבריה, שחל בשנים 17-22 לספירה, לפני הזכרת מותו של המלך (ע"מ 15): פראאטס הרביעי (שנת 2 לפני-הספירה), ואין לכך כל הסבר אחר מאשר כשלונו של יוספוס למזג את מקורותיו השונים מבחינה כרונולוגית. לכן, אין להעמיד תמיהה העולה מהכרונולוגיה היחסית של יוספוס בגרדה שווה עם התאריך המדויק והחד-משמעי של טאטקיטוס (שנת 19 לספירה); גם אין כל טעם להניח שיוספוס דן במאורע מאוחר יותר, אך דומה לזה שבו שנים בעלי המקורות האחרים.

עמ' 15

עדותו של סנקא מחזקת את הרושם על "מידת הקפדנות של הרומאים בדיכוי התפשטות הדתות הזרות ובחשׂיפת האזרחים שהצטרפו לדתות אלה", ובמיוחד היהודים.

מעלה את עדות פילון, לפיה הצרות בימי טיבריוס היו כולן פרי רשעותו של סיאנוס, שרצה למנוע התקוממות יהודית נגדו ובעד הקיסר.

ע"מ 16: כאשר קוראים את דיווחו של פילון מתקבלת ההרגשה שהמאורעות התרחשו סמוך למפלתו של סיאנוס (שנת 31). עם זאת, מקובל במחקר שפילון התכוון למאורעות 19. סיאנוס כהן כמפקד הפראיטריאנים כבר לפני 19,

עמ' 17:

אך לשׂיא השפעתו הגיע החל בשנת 23, לאחר פרישת טיבריוס לקאפרי. מאידך יש הטוענים שלא היה לסיאנוס כל קשר לסיפור, ושלא היתה לו שום טינה נגד היהודים, אלא שפילון רצה לטשטש את צעדיו האנטי-יהודיים של טיבריוס, מתוך מגמה להציג אהדה מתמשכת של השושלת ליהודים.

שטרן מצדד במבחינים בין הפעילות של 19 לבין הפעילות של סיאנוס סביב שנת 31:

אמנם גם בשנת 31 הועלות האשמות נגד יהודי רומא, אולם מהוראותיו של טיבריוס לנציבים, אחרי מפלת סיאנוס, ומחששותיהם של היהודים בפרובינקיות שגם אליהם תגיע הרעה, מסתבר שהגורם לחששות אלה היה עדיין טרי בתודעתם ולא מאורע שאירע שתים-עשׂרה שנה קודם-לכן, מה גם שטיבריוס מדבר על הסתפקות בהענשת האשמים הישירים בלבד ואין שום היגיון בהנחה שמדובר על מעשׂים כה רחוקים. נראים הדברים כי אף-על-פי שפגיעתו של הגירוש של שנת 19 ביישוב היהודי ובגֵרים הרבים שהצטרפו אליו היתה קשה, הוא לא ביטל את קיומן של הקהילות היהודיות בעיר. אפשר שהתחדשו הפעילות הקשורה בגיור ואיסוף הכספים למקדש בירושלים, וסיאנוס גמר אומר לשׂים קץ למצב הזה ואף תכנן צעדים מסוימים - יהיה אשר יהיה אופיים - כליפ יהודים בפרובינקיות. מכאן גם מובנת התייחסותו של פילון לסיאנוס כאל צורר היהודים ומבשׂרו של הקיסר גאיוס, נוסף על הפיכתו של סיאנוס, התככן - שואף השלטון בדרכים לא כשרות - לשׂעיר לעזאזאל, לצורך טיהור שמו של הקיסר טיבריוס מכל רבב של אנטיפאתיה ליהודים.



  1. Köberlein, E. 1962. Caligula und die ägyptischen Kulte. Meinsheim am Glan, p. 12 no. 5; also: Malaise 1972 391f.

חלק ג

ע"מ 18:

חלוקת כסף מיוחדת ליהודים למניעת חילול שבת. 
ע"מ 19:

הערה 74 - פרופרטיוס (פרופרטיוס, קינות 4.1.17): "אף אחד לא חיפש אלים זרים."

הערה 77 - כריסטוס היה סתם יהודי אחד.

ע"מ 20:

האם יוספוס שבידינו צונזר?

הערה 78 - Chrestus = Christ

ע"מ 22:

Impolsore Chresto - 41

נצרות קדם-פאולינית.

הערה 90 - הופעות השם: Christians

ע"מ 23:

גלות הֻרקניא.

הערה 92 - נצרות קדומה במצרים.

ע"מ 24:

איסור יישוב קפריסין אחרי מרד התפוצות.

ע"מ 25:

גירוש יהודים מרומא היה יותר עניין רומאי מאשר עניין יהודי.

ע"מ 26:

"באשר ליהודים לא תמיד הבדילו בין הכלל ובין מפיציה הפעילים של היהדות." אולי משום המיסיון הלא-מודע.

מונותאיזם שולל האפשרות להמשיך לכבד את אלי רומא המסורתיים.

ע"מ 27:

הערה 110 - אהדה ליהדות ברומא.

הערה 111 - עוד על Sabazios.

הערות

ב

נמצא בשימוש ב...

קישורים נוספים