שיחה:רוני רשף תשעא ב העדות הפלביאנית

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

תיקונים שיש לעשות

  • להפוך לערך כמו בויקיפדיא.

להלן רשימה חלקית של חוקרים משני הקצוות - אלה שטוענים שה-TF בגרסתה הנוכחית היא זיוף מוחלט ומולם אלה שטוענים שזו הגרסא שכתב יוספוס במאה הראשונה לספירה. בין אלה לאלה, ישנם חוקרים שלדידם, חלק מה-TF הוא מקורי וחלקים אחרים הם אינטרפולציה. רוב החוקרים השתמשו בראיות טקסטואליות וסגנוניות לביסוס טענתם, חלקם אף הגדירו ביטויים מה-TF כ"יוספיים" יותר או פחות.

חוקרים שטוענים שה-TF הידועה לנו היא אינה המקורית

  • גולדברג מציע שה-TF מקורו בקלאופס (Cleopas), אבי שמעון, מנהיג הכנסייה של יעקב בירושלים בשנת 62 [1], לכן יש התייחסות גם לזה האחרון אצל יוספוס [2].
  • Bell הציע שכפי שהפסקא שאחרי ה-TF דנה בפיתוי אשה נאצלה, יתכן שהגרסא המקורית של ה-TF תארה את פיתוי מרים, אם ישוע [3].
  • Pharr טען שבהכרח רק נוצרי יכול היה לכתוב את ה-TF ומאחר שיוספוס לא היה נוצרי, היא נכתבה ככל הנראה בין ימי אוריגנס לאלה של אוסביוס. במקור, היכן שכיום עומדת ה-TF היתה כנראה פסקא פחות אוהדת שאותה כתב יוספוס על ישוע. פאר סיכם את התיאוריה שלו בנקודות הבאות:
    • יוספוס הכיר את ישוע והתנגד לו.
    • כמו כן, הוא לא קיבל את ישוע כמשיח.
    • כנראה שיוספוס כתב משהו על ישוע, שהוחלף על-ידי הגרסא הערוכה הנמצאת בידינו. ההחלפה ארעה בשנים 280-324 (בין זמנו של אוריגנס לזה של אוסביוס).
    • הטקסט המקורי כלל (א) תיאור מהומות שעורר ישוע ביהודה, ו(ב) מתקפה על תומתה וצניעותה של מרים[4].
  • Eisler ניסה להוכיח במחקרו שה-TF עברה עריכות נוצריות שגרמו לשינוי הטקסט המקורי. בהוכחתו התעלם ממיקום ה-TF והגיע עד קצה גבול היכולת בהתייחסות למשמעות של מילים מסוימות כך שיתאימו לתיאוריה שלו[5].
  • Kars טען שה-TF מכילה ביטויים שנוצרי יוחנני הטמין בה וניסה לשחזר את הטקסט המקורי[6].
  • Goethals הסכים עם Eisler שה-TF הידועה לנו כיום היא אינטרפולציה של המקור, אך לא ניסה לשחזר את מה שיוספוס עצמו כתב[7].
  • Dibelius הגיע למסקנה שה-TF היא אינטרפולציה נוצרית, או לפחות עברה שינויים כבירים על ידי עורכים נוצרים[8].
  • Martin בנה תיאוריה לפיה במקור יוספוס רק דיווח על ראשית והתקדמות הנוצרים, ושאוסביוס, על בסיס ההערות של אוריגנס ש'תיקן' את יוספוס, כתב את ה-TF כפי שהיא בידינו כיום[9].
  • Katz הגיע למסקנה שה-TF בשלמותה היא זיוף[10].
  • Zeitlin התייחס ל-TF כאל זיוף והציע שתי סיבות לשתיקת יוספוס בנוגע לישוע:
    • איננו יודעים עד כמה פופולרי היה ישוע בעולם הרומאי דאז.
    • העובדה שתומכי ישוע הואשמו בהצתות ברומא היא סיבה טובה לא להזכיר אותו, שכן הנוצרים הראשונים נחשבו לקבוצה יהודית[11].
  • זלוטניק, במאמר שהיו בו טעויות גסות, טען בעיקר על בסיס ה-TF שיוספוס לא היה פרושי אלא יהודי נוצרי[12].
  • Barnikol ניסה לשחזר את ה-TF לפני שלדבריו, היא נערכה על ידי נוצרים[13].
  • Bauer טען שה-TF כולו הוא אינטרפולציה נוצרית, או לפחות חלקו העיקרי ושהשחזורים הנועזים יותר של TF מקורית הם האמינים יותר[14].
  • Shutt, לאחר שלמד את שפתו של יוספוס, טען שה-TF כפי שיוספוס כתב אותה הייתה ככל הנראה ארוכה מספיק כדי לעורר חשד אך לא ארוכה מספיק כדי לזכות בשבח מצד חלק מהאוכלוסיה היהודית[15].
  • Hahn טען שה-TF בנוסחה הידוע לנו אינה מקורית ותמך בתיאוריית האינטרפולציה[16].
  • Metzger טען ש-TF הורחבה באופן ניכר, אם לא נערכה לחלוטין, על ידי כותב נוצרי קנאי במיוחד[17].
  • ברדיצ'בסקי טען שה-TF בגרסתה הידועה לנו כיום היא ערוכה, לאור הסגנון שלה[18].
  • Cook מתייחס ל-TF כאל זיוף[19].

חוקרים שטוענים שה-TF הידועה לנו היא המקורית

  • Richards and Shutt מקבלים את ה-TF כמקורית, יתכן שעם שינויים קלים (למשל, "הוא נקרא המשיח" במקום "הוא היה המשיח"). לטענתם, ה-TF מכילה ביטויים רבים שניתן לשייך ליוספוס[20].
  • Schmidt טען שהמילים שבהן יש האשמה כלפי היהודים וכן המילים שמתארות את העונש שהטיל פילאטוס מתאימות יותר ליוספוס מאשר לעורך חיצוני.[22]
  • Ricciotti טען שה-TF היא מקורית במהותה וברעיון שעומד מאחוריה ובהמשך הוסיף שניתן להתייחס ל-TF כאל מקורית בשלמותה[23].
  • Stelma סבר שה-TF היא בהכרח מקורית אך עם מספר שינויים[24].
  • Dunkerly קיבל את המקוריות של ה-TF, מבלי להוסיף ראיות חדשות[25].
  • Blinzler דן בתיאוריה של Eisler והסיק כי ה-TF היא מקורית בחלקה הגדול ושהפסקא על מות ישוע היא מקורית[26].
  • Barret טען שה-TF היא ערוכה בחלקה[27].
  • Munera טען בקצרה שה-TF בנוסח הידוע לנו כיום היא המקורית[28].
  • Williamson, בספר עממי שנפגם על ידי הטיה נוצרית קרתנית, קיבל את ה-TF כמקורית לחלוטין[29].
  • Prechac שואל איך יתכן שהאינטרפולציה התקיימה בכל הערים שבהן היו עותקים של ה-TF, אלכסנדריה, רומא, קיסריה ועוד? וטוען שה-TF בגרסתה הידועה לנו כיום היא המקורית[30].
  • Salvador טען שה-TF מקורית בבסיסה[31].

מחקרו של לואיס פלדמן (Feldman) הוכיח שכיום הדעה הרווחת במחקר היא שה-TF היא אותנטית ברובה, בייחוד מאז שפרסם פינס את הגרסא הערבית והסורית שלה בשנת 1973 [32].

משפטים שצריך למצוא להם מיקום חדש\לתמצת

בימי הביניים:

בדומה למצב בעת העתיקה, אין כמעט ראיות לכך שהיה ספק לגבי האותנטיות של ה-TF בימי הביניים. למעשה, מלומדים יהודים רבים בימי הביניים האמינו שה-TF היה זיוף, אך ללא הסתמכות על בחינה מדוקדקת של ה-TF עצמה, אלא על הנחות תאולוגיות. דהיינו,

  1. שיהודי לא יכל לכתוב באור חיובי על ישוע [33],
  2. שבספר יוסיפון (בן המאה העשירית!) לא הייתה פסקא מקבילה ל-TF, השמטה שהייתה כנראה תוצאה של הנחות תאולוגיות דומות מצד הכותב היהודי ומעתיקיו.

מלומדים נוצרים לא התייחסו ברצינות לטענות היהודיות על כך שה-TF מזויפת.

יש ראיות ספורות לכך שההיסטוריון המפורסם בן המאה ה-12, אוטו מפריזינג (Otto of Freising) הטיל ספק בניסוח המדויק של ה-TF בגרסתה הידועה לנו כיום, אך ספקות אלה (שקיומם מוטל בספק) לא עוררו דיון סביב העדות הפלאביאנית. לוקאס אוסיאנדר (Osiander) היה הראשון שיצא נגד האותנטיות של ה-TF, אך התבסס גם הוא על הנחות מקדימות [34].


בתקופה ההיא, הגישה כלפי עבודותיו של יוספוס לא היתה ביקורתית במיוחד. הסיבה לכך הייתה גם התקשורת המועטה בין מלומדים מקהילות דתיות ולשוניות שונות שחקרו את כתבי יוספוס. כמו כן, עבודותיו משכו חוקרים מרקעים דתיים לשוניים שונים. העבודות תורגמו וגם יצאו לאור בגרסאות ערוכות בלטינית במערב של שלהי העת העתיקה. ככל הנראה, בימי הביניים כותב עברי יהודי שינה את הגרסאות הערוכות עוד יותר ובהמשך גרסאות ערוכות של גרסתו יצאו לאור בערבית ובאתיופית, לשימוש מוסלמים ונוצרים במזרח התיכון. בנפרד מתרגומים אלה, במזרח יצאה לאור גרסא סורית של מלחמות היהודים בשלהי העת העתיקה ובימי הביניים, גרסא רוסית של אותה העבודה. הגרסא הרוסית העתיקה של מלחמות היהודים תורגמה בשלהי ימי הביניים לסלאבית, פולנית ורומנית. למרות מגוון התרגומים והעריכות שהיו מבוססות על כתבי יוספוס, מלומדים מימי הביניים כמעט שלא עסקו בהשוואה בין הגרסאות השונות, מה שיכול היה לעורר דיון סביב האותנטיות או רמת הדיוק שלהן [35].

תחילת הדיון סביב האותנטיות של העדות הפלאביאנית

את הספקות הראשונים בנוגע לטקסט העלו מלומדים נוצרים במחצית השנייה של המאה ה-16. ספקות אלה נבעו מהעדר מקבילה בספר יוסיפון העברי, גרסא ערוכה מהמאה העשירית של כתבי יוספוס. ספר זה עורר דיון על האותנטיות של ה-TF רק במאה ה-16 משום שבתקופה זו היסטוריונים נזקקו למקורות ידע נוספים. אולם עצם השימוש בתרגום מאוחר וערוך של כתבי יוספוס כמקור אמין ממנו ניתן ללמוד על הגרסא המקורית של ה-TF מעיד על גישה פחות ביקורתית מזו הנהוגה כיום[36].

  • ככל הנראה, האדם הלא יהודי הראשון שהשתתף בדיון אודות האותנטיות של הטקסט הוא הקרדינל קיסר ברוניוס (Caesar Baronius (Annales Ecclesiastici, בשני כרכים של ההיסטוריה הכנסייתית האנטי-פרוטסטנטית בשנים 1588 ו-1590. ברוניוס כתב הגנה יוקדת על האותנטיות של ה- TF, אך לא ציין מי הטיל ספק באותנטיות שלה מלכתחילה.
  • החיבור הראשון שהטיל ספק באותנטיות של ה- TF בוודאות ככל הידוע הוא היסטוריה אנטי קתולית כנסייתית, שהייתה גם תגובה למה שכתב ברוניוס. חיבור זה פורסם בשנת 1592 בטיבינגן על ידי איש דת לותרני בשם לוקאס אוסיאנדר (Lucas Osiander). למעשה, ה- TF הייתה רק דוגמא נוספת למקור לא אותנטי שבו השתמשו הרומאים הקתולים כדי לכתוב היסטוריה כנסייתית.

לסיכום, מעבודותיהם של ברוניוס ואוסיאנדר ניכר כי הטענות הראשונות נגד האותנטיות של ה- TF נבעו מהנחות מקדימות וחשדות מסורתיים לגבי העוינות היהודית כלפי ישוע ולא מראיות טקסטואליות - אותה הסיבה שגרמה למלומדים יהודיים מימי הביניים לדחות את הטקסט. הדוגמא היחידה לשימוש בראיה טקסטואלית (ללא הנחות מקדימות) לטענה בנוגע ל-TF בתקופה ההיא היא אבחנתו של לואיס קפל (Louis Cappel) שהפסקא לא מתאימה לטקסט שסביבה[37].


תובנה לקידום המחקר אודות ה-TF

ויליאם ויסטון (William Whiston) – המתרגם הקלאסי של עבודות יוספוס (1667-1725) לא תמיד השתמש בגישה ביקורתית לעבודותיו של יוספוס. טען שיתכן שיוספוס היה יהודי נוצרי (Jewish Christian), טענה שבה הייתה תובנה שהייתה חסרה לחוקרים לפניו: היחסים בין יהודים ונוצרים בתקופת יוספוס לא היו מקוטבים כמו שהם נהיו לאחר מכן [38]. הרצף בין הדיון על ה-TF בתקופה המוקדמת לבין זה שבסוף המאה ה-16 ותחילת המאה ה-17, ואמצע המאה ה-17 עד אמצע המאה ה-18 מתבטא בכך שמבקרי האותנטיות של ה-TF היו רפורמים ואילו קתולים נעדרו באופן בולט מהדיון.


הדיון על המקוריות - דעיכה


מלומדים פרוטסטנטים (אוסיאנדר, קפל, דויד בלונדל (Blondel), פבר) הם אלה שטענו שהטקסט הוא זיוף וארגנו ראיות כדי להוכיח את טענתם. ספקנים דתיים כמו ולטיר קיבלו את טענות החוקרים הפרוטסטנטים מבלי לבחון את השאלה בעצמם. למעשה, הראשון שהטיל ספק בכך שיוספוס כתב דבר מה על ישוע היה אוסיאנדר, אך הוא לא ציין זאת במפורש – בניגוד לולטיר [39].

יחד עם זאת, לא כל העוינות הגוברת כלפי ה-TF מבוססת על בחינה מדוקדקת של מקורות. התוקפים הקיצוניים ביותר של ה-TF הניחו הנחות שנויות במחלוקת ונעזרו בפחות ציטוטים מגוף הטקסט וממקורות עתיקים רלוונטים אחרים מאשר המבקרים הזהירים יותר של הטקסט. לעיתים, אלה שהיו ביקורתיים ביותר כלפי הטקסט היו בעלי גישה פחות ביקורתית באופן כללי. ולטיר (Voltaire), למשל, הניח שהטקסט זויף בעיקר למטרת התגרות במגיני הנצרות. טענתו הלא ביקורתית שיוספוס לא כתב על ישוע בכלל עודדה על ידי כוונתו הפרובוקטיבית. סיבה אפשרית לטעינת טענות פרובוקטיביות הייתה הרצון לפרסום[40].

בתקופת ההארה, לראשונה עלתה הטענה המחקרית שישוע כלל לא היה קיים על ידי ספקנים אינטלקטואלים קיצוניים. יתכן שטענה זו נבעה מביטול ה-TF כראיה אותנטית לקיום ישוע [41].

מדוע פרוטסטנטים ופרוטסטנטים רפורמים היו מובילי הדיון ותקפו את האותנטיות של ה-TF?

פרוטסטנטים היו מובילי הדיון אודות מקוריות ה-TF משום שלהם הייתה פחות מחויבות לשמירת תוקפם של טקסטים מחוץ לכתבי הקודש הקאנוניים. זאת ועוד, עבורם, ה-TF היה פשוט עוד טקסט שניתן לוותר עליו, גם [42].

  • פחות מחויבות לשמירת תוקפם של טקסטים מחוץ לכתבי הקודש הקאנוניים.
  • עבורם, ה-TF היה פשוט עוד טקסט שניתן לוותר עליו [43].

עוינותו של אוסיאנדר כלפי הטקסט הזה הייתה חלק מעוינות כלפי טקסטים שהכנסייה הוקירה מימי הביניים והלאה – כאלה שלא קידמו את מטרת האמת הנוצרית. בנוסף, פרוטסטנטים הסתייגו מקבלת נסים מחוץ לכנסייה המוקדמת. לכן רבים לא יכלו לקבל את הנס שהוא יהודי בן המאה הראשונה שכותב שבחים על ישוע [44].


כרגע מועף. אולי אפשר להסתדר בלי זה.רוני רשף 12:48, 15 בספטמבר 2011 (UTC)

ביבליוגרפיה

Whealy 2003

Feldman and Hata 1989

Sanford 1935

Goldberg 1995

Whealey 2000

Pharr 1927

Carlton Pajet 2001 סיכום של אורי (להוסיף לו אם צריך)

Bell 1976 (עוד סיכום של אורי, לקרוא את המאמר ולחדד\להוסיף את מה שקשור לערך שלי. רוני רשף 14:37, 24 באפריל 2011 (UTC))

  1. ראו הירונימוס, מכתבים, פרק 2 - בתחתית הדף "was made head of the Church at Jerusalem"
  2. Goldberg 1995, 76
  3. Feldman and Hata, 432; Jr., Albert A. Bell, "Josephus the Satirist? A Clue to the Original Form of the "Testimonium Flavianum," The Jewish Quarterly Review (New Series) 67, no. 1. (1976), 18, 21.
  4. Pharr 1927, 141, 147
  5. Louis H. Feldman, Josephus and modern scholarship, 1937-1980 (Berlin: W.de Gruyter, 1984), 684. להלן, Feldman 1984
  6. H.W.Kars, "Der alteste nichtchristliche Jesusbericht," Theologiste Studien und Kritiken 108 (1937-38): 40-64. כפי שהובא אצל:Feldman 1984, 684-691.
  7. Agostino Goethals, "La versione slava di Giuseppe Flavio," Religio 14 (1938): 250-265.כפי שהובא אצל:Feldman 1984, 684-691.
  8. Martin Dibelius, Jesus (Berlin, 1939), 13-14. כפי שהובא אצל:Feldman 1984, 684-691.
  9. Ch. Martin "Le 'Testimonium Flavianum', Vers une solution definitive?," Review Belge de Philologie et d'Histoire 20 (1941): 409-465.כפי שהובא אצל:Feldman 1984, 684-691.
  10. Ben-Zion Katz, Pharisees, Sadducees, Zealots, Christians. A new view in the investigation of Jewish History (Tel Aviv, 1947), 258-262.כפי שהובא אצל:Feldman 1984, 684-691.
  11. Solomon Zeitlin, "The Hoax of the 'Slavonic Josephus'," Jewish Quarterly Review 39 (1948-9): 171-180.כפי שהובא אצל:Feldman 1984, 684-691.
  12. יעקב זלוטניק, "יוספוס פלאביוס," סיני 13 (1949-50): 19-35, 185-193. כפי שהובא אצל:Feldman 1984, 684-691.
  13. Ernst Barnikol, Das Leben Jesu der Heilgeschichte (Halle, 1958).כפי שהובא אצל:Feldman 1984, 684-691.
  14. Walter Bauer, "Das angebliche Zeugnis des Josephus," in Edgar Hennecke and Wilhelm Schneemelcher, eds., Neutestamentliche Apokryphen in deutcher Ubersetzung, Vol. 1 (Tubingen 1959). כפי שהובא אצל:Feldman 1984, 684-691.
  15. Robert J.H.Shutt, Studies in Josephus (London, 1961), 121.כפי שהובא אצל:Feldman 1984, 684-691.
  16. Ferdinand Hahn, "Die Frage nach dem Historischen Jesus und die Eigenart der uns zur Verfugung stehenden Quellen, in Ferdinand Hahn, Wenzel Lohef and Gunter Bornkamm, Die Frage nach dem Historischen Jesus (Gottingen, 1962), 7-40. כפי שהובא אצל:Feldman 1984, 684-691.
  17. Bruce M.Metzger, The New Testament: its Background, Growth, and Content (Nashville, 1965), 73-76. כפי שהובא אצל:Feldman 1984, 684-691.
  18. מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, ישו בן חנן (תל אביב, 1959).כפי שהובא אצל:Feldman 1984, 684-691.
  19. Michael J.Cook, "Jesus and the Pharisees – the Problem as it stands today," Journal of Ecumenical Studies 15 (1978): 441-460.כפי שהובא אצל:Feldman 1984, 684-691.
  20. G. C. Richards and R. J. H. Shutt, "Critical Notes on Josephus' Antiquities," The Classical Quarterly, Vol. 31, No. 3/4 (Jul. - Oct., 1937), 176
  21. Sanford 1935, 127; Whealey 2003, 192-193
  22. Karl L.Schmidt, "Der Todesprozess dex Massias Jesus: Die Verantwortung der Juden, Heiden und Christen fur die Kreuzigung Jesu Christi,"Judaica 1 (1945): 1-40. כפי שהובא אצל: Feldman 1984, 684-691.
  23. Giuseppe Ricciotti, Vita di Gesu Christo (Milano, 1941).כפי שהובא אצל: Feldman 1984, 684-691.
  24. Juurd H.Stelma, "Flavius Josephus," in Jan H. Wasznik et al., eds., Het oudste Christendom en de aktieke cultuur, Vol. 1 (Haarlem, 1951).כפי שהובא אצל: Feldman 1984, 684-691.
  25. Robert Dunkerly, "The Riddles of Josephus," Hibbert Journal 53 (1954-55): 127-134.כפי שהובא אצל: Feldman 1984, 684-691.
  26. Josef Blinzler,Der Prozess Jesu, Das Judische und das Romische Gerichtsverfahren gogen Jesus auf Grund der altesten Zeugnisse dargestellt und beurteilt (Regensburg, 1955).כפי שהובא אצל: Feldman 1984, 684-691.
  27. Charles K. Barret, ed. The New Testament Background: Selected Documents (London 1956).כפי שהובא אצל: Feldman 1984, 684-691.
  28. Jose Munera, "Eco insigne de Judaismo," Estudios Ecclesiasticos 33 (1959): 441-446.כפי שהובא אצל: Feldman 1984, 684-691.
  29. Geoffrey H. Williamson, The world of Josephus (London, 1964).כפי שהובא אצל: Feldman 1984, 684-691.
  30. Louis Prechac, "Reflexions sur le 'Testimonium Flavianum'," Bulletin de l'Association Guillaume Bude (1969), 101-111.כפי שהובא אצל: Feldman 1984, 684-691.
  31. J.Salvador, "E Autentico o 'Testimonium Flavianum?" Revista de Coltura Biblica 2 (1978): 137-151.כפי שהובא אצל: Feldman 1984, 684-691.
  32. Whealey 2003, 194, 206; Whealey 2000, 9
  33. Pajet 2001, 584.
  34. Whealey 2003, 65, 204; Wealey 2000, 2-3
  35. Whealey 2003, 65-66
  36. Whealey 2003, 104;;Whealey 2000, 1
  37. Whealey 2000, 3-4; Whealey 2003, 104
  38. Whealey 2003, 206. האפשרות המחקרית שיוספוס היה לכל הפחות אוהד לנצרות, אם לא נוצרי ממש, יכולה להסביר היטב את הטון האוהד שבעדות הפלאביאנית Pajet 2001, 584
  39. Whealey 2003, 155
  40. Whealey 2003, 154
  41. Whealey 2003, 205
  42. Whealey 2003, 155
  43. Whealey 2003, 155
  44. Whealey 2003, 156