שיחה:תשעד - שנים אנטיוכוס, אחד סלאוקוס

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

נושׂאים לעבודות סמינריוניות

  • ארנון כהן: ״אנטיוכיא בירושלם״
  • עמית בן-מנחם: קרב מגנסיא - היבטים צבאיים
  • אמנון מינך: המלחמה הסורית השישית
  • נבות רם: הון ושלטון - מערכת היחסים הכלכלית בין המלכים הסלאוקים למקדש בירושלם?
  • סרגיי פריצקר: השוואה בין מק״ב לבין יוספוס משמעון הצדיק עד הגזירות (לא כולל?)
  • שרון גרין: גזרות הדת של אנטיוכוס
  • לירון פינטו: המלחמה הסורית החמישית מנקודת מבט יהודית
  • שי פרידמן: חצרנות בחצר המלך אנטיוכוס ג
  • תום בן-עמי: פלמינינוס מנקודת מבט הלניסטית
  • חוסה אנדרס-פורס: יוונים במזרח (בבירור)
  • משה יחיאל: פולחן שליט

ציפיות הכתה

  • תום בן-עמי: מתחים בין ובתוך גושי כח גדולים. מה בונה ומה מפרק אימפריות?
  • סרגיי פריצקר: התפתחות של רעיון האימפריא בעולם העתיק. מה המכנה המשותף הרעיוני (והדתי) המאחד ממלכות על-לאומיות?
  • נבות רם: מה שיטת המחקר עם המקורות לתקופה ההלניסטית בכלל והמדוברת בפרט?
  • ארנון כהן: שהשעורים לאורך כל השנה יתקשרו עם העבודה הסמינריוניות, ושבסוף השנה תהיה העבודה הסמינריונית מגובשת.

קריאה מתוך פולֻביוס

תרגום: בנימין שימרון

פולֻביוס 4.48: אכאיוס היה קרובו של אנטיוכוס (3), שמלך זה עתה על סוריא, והגיע לשלטונו באסיא הקטנה בנסיבות אלה: כאשר מת אבי אנטיוכוס, סלאוקוס (3), ובנו בכורו, סלאוקוס (4), קיבל את המלוכה, עבר אכאיוס כקרוב משפחה עמו יחד את הטאורוס – כל זאת כשנתיים לפני המאורעות שבהם אנו דנים. מיד עם המלכתו שמע סלאוקוס הצעיר, שאטאלוס הכניע את כל אסיא הקטנה עד לטאורוס, והחליט לחדש את שלטונו שם. הוא עבר אפוא את הטאורוס עם כח גדול, אבל נרצח בערמה על-ידי הגאלאטי אפאטוריוס, ובידי ניקאנור. בתור קרובו של המלך נקם אכאיוס מיד את הרצח, הוציא להורג את הרוצחים, עמד בראש הצבא וניהל את ענייני הממלכה בתבונה ובגודל לבב. אף-על-פי שההזדמנות היתה נוחה, והחיילים לחצו עליו לשׂים את הדיאדמא בראשו, לא בחר בדרך זו, אלא שמר את המלוכה בשביל הבן הצעיר, אנטיוכוס, התקדם במרץ, ותפס את כל הארץ צפונית לטאורוס.
כיוון שפעולותיו הצליחו מעל לצפוי, והוא אפילו סגר את אטאלוס בפרגמון עצמה אחרי שהשתלט על כל יתר מדינתו, גבהה רוחו עקב מזלו הטוב, ומיד סטה מדרך הישר, ענד את העטרה, והכריז על עצמו כמלך. הוא היה אותה עת החזק והנורא מבין המלכים והשליטים צפונית לטאורוס.

5.40-42: אנטיוכוס היה הבן הצעיר של סלאוקוס המכונה קליניקוס. אחרי מות אביו (226/5 לפנ'), כאשר אחיו הבכור סלאוקוס עלה לשלטון, חי בתחילה באזורי הממלכה המזרחיים, אבל כאשר עבר סלאוקוס את הרי הטאורוס עם כח צבאי ונרצח בערמה (223 לפנ'), כמסופר לעיל, ירש ממנו את התפקיד ומָלַך. את השלטון בחבלים מצפון לטאורוס מסר לידי אכאיוס, ואת אזורי המזרח – למוֹלוֹן ולאחיו אלכסנדר (מולון היה סטרפ במדי ואחיו בפרס).
(41) הם זלזלו במלך בגלל גילו הצעיר. הם גם קיוו שאכאיוס ישתתף בתכניתם, ופחדו מאכזריותו ומרשעותו של הרמיאס, הממונה באותו זמן על הממשל, ועל כן החליטו להתקומם ולנתק את האזורים המזרחיים משלטון המלך. הרמיאס היה איש קאריא, והשלטון היה בידיו מאז נמסר לו על-ידי סלאוקוס, כאשר יצא למסעו נגד אטאלוס. בתפקידו זה קִנֵא בכל מי שהיה בעל השפעה בחצר. הוא היה אכזרי מטבעו, העניש את אלה בשל משגים שהפך לפשעים, האשים אחרים בהאשמות שווא ובדברי כזב, ודן אותם כשופט חמור וחסר ורמים. מעל לכל שאף ופעל לסילוקו של אֵפּיגֵנֶס, האיש שהוביל בחזרה את הצבא שיצא עם סלאוקוס, כי ראה שהאיש בעל כשרון הן בעצה הן בפעולה, ומקובל מאד על החיילים. בכוונה זו ציפה תמיד להזדמנות או לאמתלה לביצוע זממו. כאשר עלה לדיון במועצה המרד של מולון, והמלך קרא לכל משתתף בה להביע את דעתו על הדרך שבה יש לטפל בקושרים, פתח אפיגנס בדיון ואמר, שאין להתמהמה, אלא יש לגשת לפעולה נמרצת מיד, וכמעשׂה ראשון לפני כל פעולה אחרת על המלך למהר אל האזור ולטפל במצב. בדרך זו יקרה אחד מאלה: מולון לא יעז כלל וכלל לבצע את תכניות הקשר, אם המלך יופיע, ויראה את עצמו לעם יחד עם כח צבאי ההולם את הנסיבות, או אם בכל זאת יעז להמשיך במזימתו, ייתפס במהרה בידי החיילים ויימסר למלך.
(42) בעודו מדבר הפסיק הרמיאס בזעם את דבריו וקרא, שהוא כבר מזמן זמם קשר ובגידה במלך, אבל הצליח להסתירם, ואילו עתה היטיב עמם והתגלה בעצה שיעץ – שכן הוא רוצה למסור את נפש המלך עם מספר קטן של חיילים לידי הקושרים. לעת עתה הסתפק בזריעת החשדות והניח לאפיגנס בעוררו רושם של רתיחה רגעית, אבל לא של נטירת איבה. הגורם לכך היה, שהוא עצמו פחד מסכנת המסע נגד מולון בגלל חוסרת נסיונות הצבאי, אבל דחף למלחמה נגד תלמי, בחושבו שמלחמה זו תהיה קלה בגלל חולשות המלך הזה. מכל מקום הוא זרע אז בהלה בין כל משתתפי ההתייצעות, ושלח כמצביאים נגד מולון את כְּסֵנוֹן ואת תאודוטוס (שכונה "אחד וחצי") עם צבא. מאידך גיסא לחץ על אנטיוכוס בלי הרף והפציר בו להושיט את ידיו אל קוילה-סוריא. הוא סבר, שרק אם יסתבך העלם במלחמה מכל צד, לא יצטרך לתת את הדין על פשעיו הקודמים ,ויוסיף ליהנות משלטונות הקדיים, בזכות הצרכים וסכנות המלחמה המאיימות מכל צד על המלך. משום כך הביא לבסוף גם מכתב מזויף לפני המלך, אשר נשלח כביכול על-ידי אכאיוס, ואשר גילה שתלמי קרא לו לתפוס את השלטון ומבטיח לתמוך בו באניות ובכסף בכל משׂימותי, אם ישׂים את העטרה על ראשו ויתפוס קבל עם ועדה את אותו השלטון, שבוא הוא מחזיק כבר למעשׂה, אבל מונע מעצמו את התואר ודוחה את הזֵר המוגש לו על ידי טיכה.