שיחה:Schwartz 1990

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

סיכומים

(1) מוצגת בעיה הקיימת במדעים בכלל ובמדע ההיסטוריה בפרט. בעיה זו נובעת מהתמודדות לא נכונה עם ממצאים חדשים המאירים את ממצאי העבר באור שונה. לעיתים , לפי שוורץ, טועים אנשי המדע בכך שהם מפחיתים בחשיבותו של הממצא ולא מעכלים את העובדה שכעת עליהם לבחון את כל ממצאי העבר מחדש ואולי אף לנטשם, ולפעמים הבעיה הפוכה, כלומר, ממהרים המלומדים לנטוש את כלל עמדותיהם ואמונתם בנושא מסויים אפילו אם הממצא החדש אינו מצדיק זאת לגמרי.  

(2) אחד מאותם ממצאים קשור לעבודתו של יוספוס פלביוס או יוסף בן מתתיהו. ( Josephus) עד למאה העשרים, בה נמצאו שני כתבים עתיקים המגלים מעט על התקופה, ביססו המלומדים את ידעם אך ורק על פי כתביו של יוספוס, ועל פי שני מקורות נוספים  שהפכו את הדיווחים ליותר מורכבים-  האחד מגיע מספר נחמיה ומתייחס אל מנשה, שנשא לאישה את ביתו של האחשדרפן סנבלט כנכדו של יהוידע, ולא כאל בנו כפי שמציגו יוספוס, והשני מגיע מהיסטוריון יווני אחר בן אותה תקופה, דיודורוס סיקולוס, אשר מתאר את פועלו של הגנרל הפרסי בגוהי בדיכוי מרד שפרץ כנגד הממלכה הפרסית בתקופתו של המלך ארתחשסתא ה3, מספר עשורים לפני פלישתו של אלכסנדר הגדול לאיזור. יוספוס מתייחס לאותו בגוהי בספרו "קדמוניות היהודים" כיועצו האסטרטגי של ארתחשסתא.



(3) בהתחשב במידע הנ"ל ובהתחשב בכך שהמידע הנמסר בנחמיה אומר כי המלך ארתחשסתא שלט לפחות 32 שנים, נוצרה סתירה בין התיארוכים השונים. למלומדים נשארו שתי ברירות- חלקם מיקמו את נחמיה בתקופת שלטונו של  ארתחשסתא השני (359-404 לפנה"ס), כך ש"מתיחת זמן" קטנה אפשרה לייחס את נישואי התערובת המדוברים לתקופת שלטונו של אלכסנדר הגדול. הגנרל בגוהי של יוספוס, נחשב לפי הסתכלות זו לאותו גנרל בגוהי שהוזכר על ידי סיקולוס. מלומדים רבים אחרים העדיפו למקם את נחמיה בתקופת שלטונו של  ארתחשסתא ה-3 (465-424 לפנה"ס)  כאשר אחד משיקוליהם העיקריים הוא שיש להשאיר מרווח זמן בין פועלם של עזרא ונחמיה, ובין הקרע השומרוני שנהוג לתארכו בהתאם לבנייתו של המקדש בהר גרזים מתקופתו של אלכסנדר הגדול. לפי המלומדים הדבקים בגרסה האחרונה, יוספוס פשוט טעה בכך שתיארך לזמנו של אלכסנדר אירועים שהתרחשו מאה קודם לכן. המשותף למאמינים בשתי האופציות הוא האמונה כי נישואי מנשה לבת האחשדרפן (פחה) המתוארים בכתביו של יוספוס ובנחמיה, הם אותם נישואים. הדבר מאפשר להניח כי בכך שמתייחס נחמיה למנשה כאחד מ"בניו של יהוידע" ייתכן שהמונח כולל בתוכו גם בני בנים, כלומר- נכדים. אפשרות אחרת לפירוש היא להניח כי יוספוס פשוט טעה, מתוך חוסר זהירות או אפילו מתוך רצון "לנטוע" את האירוע בימיו של אלכסנדר.

  (3-4)  מתוארים הפפירוסים של יב, אוסף של מסמכים ותעודות שנכתבו בקהילה היהודית ששכנה באי יב שבמצרים במאה ה-5 לפנה"ס, כתבים אלו נמצאו במאה ה-20 לספירה וקבעו במהרה מספר תפיסות רווחות חדשות- נחמיה תוארך לתקופת שלטונו של ארתחשסתא ה-1 ויוספוס טעה במאה שלמה בתיארוך נישואי התערובת. הכתבים, המתוארכים במדויק ל-408 לפנה"ס מתייחסים ליוחנן ככהן הגדול בירושלים ולבגוהי כאחשדרפן הפרסי ביהודה. כמו כן הם מתייחסים לבניו של סנבלט האחשדרפן בשומרון כאל מת או לפחות- מבוגר מדי בכדי לתפקד. מאחר וסנבלט ואלישיב, סבו של יוחנן, הם בני זמנו של נחמיה, הפכה לברורה העובדה כי על נחמיה להיות משוייך לתקופתו של מלך אשר שלט לפני הכתבים הללו. משמעותו של הדבר היא כי יוספוס אכן תיארך ארוע שארע באמצע המאה ה-5 לפנה"ס לאמצע המאה הרביעית לפנה"ס. כך שהקשר ההיפותטי בין תיאוריו של ארתחשסתא בכתבי נחמיה ובכתבי יוספוס התרופף, כמו גם הקשר בין המצביא בגוהי של יוספוס לזה של דיודורוס סיקולוס. השאלה היחידה שנותרה נתונה למחלוקת אם כך היא האם יש לתארך מחדש את בניית המקדש בהר גריזים, אותו קישר יוספוס לאלכסנדר ולנישואי התערובת, מחדש למאה החמישית, או שניתן "להשאירו במקום" בו קבעו יוספוס.

  (5-7) הדעה כי נחמיה ויוספוס מתארים בכתביהם את אותם נישואי התערובת נשארה בגדר קונצנסוס. שניהם מתארים נישואים של קרוב משפחה של יוחנן הכהן הגדול שהיה בנו של יהוידע ונכדו של אלישיב עם בתו של סנבלט. כמו כן שניהם מוסיפים כי הדבר גרם לכך שהגלו את החתן ושכהנים אחרים נישאו בצורה דומה בזמן הזה. המחשבה כי ניתן לפתור את הבעיה בכך שלמעשה מדובר בשני אירועים שונים תוארה על ידי מומחים ככזו ש"היתה משעשעת אם לא היתה מהווה פתרון כל כך נואש". הקונצנזוס עורער, בכל מקרה, בעקבות מספר התפתחויות חדשות כמו גם על ידי גילוי ספציפי אחד משנות החמישים והשישים של המאה העשרים וגילוי נוסף משנות השמונים. הגילויים בקומראן חשפו קהילה יהודית רב גונית והפריכו את ההשערה כי קהילת היהודים, מזמנו של עזרא, כללה יהודים אורתודוקסים בלבד. גילוי שכזה מגדיל את הסיכוי כי נישואי תערובת בהם מעורב בן למעמד הכהונה הגבוהה יתרחשו יותר מפעם אחת ומגדיל את הסיכוי שלא כל מאורע שכזה יהיה מדווח במקורות שכן אין בו ייחוד רב כפי שנהגו לחשוב. חפירות ארכיאולוגיות שנעשו בהר גריזים הסתיימו בהסכמה כמעט מוחלטת על כך שיש לשנות את תיארוך הפירוד היהודי-שומרוני לתקופה ההלניסטית ואולי אף לתקופה החשמונאית. גם ממצא זה מפחית את הסבירות שבנישואים בין האצולה היהודית לזו השומרונית בתקופת השלטון הפרסי. התפתחות כללית נוספת המוזכרת במאמר בעידן שלאחר מלחמת השנייה היא השם הרע שיצא לביקורת המקורות- לתנ"ך ולברית החדשה, כמו גם לביקורת המכוונת כנגד היסטוריונים קלאסיים ובכללם יוספוס. על רקע כל אלו, לא מפתיע כי גילוי מוואדי דליה בשנת 1962 של מגילה המעידה על קיומו של אחשדרפן בשם סנבלט, מאוחר יותר מזה המתואר מתקופת נחמיה נחשבה ככזו שמחזקת את גרסתו של יוספוס. כמה מגדולי המתנגדים לגרסה האומרת כי נחמיה ויוספוס תיארו שני אירועים שונים בכותבם על נישואי התערובת החליטו לאמץ השקפה זו, מפתיעה ככל שתהיה, בהנחה שסנבלט המוזכר במגילה שנמצאה בוואדי דליה הוא נכדו של סנבלט הקודם, זה המתואר בנחמיה, וכי תיאור הנישואים של יוספוס מתייחס לבנו. רבים מהמלומדים אימצו את הגישה החדשה וקבעו כי אכן היו שני מאורעות שונים של נישואי תערובת בין בני משפחת הכהנים הגדולים מירושלים לבנות האחשדרפנים העונים לשם סנבלט.

  (8) כמה מהמלומדים, מעודדים מהגילויים החדשים, הרחיקו לעשות והחלו מסבירים רבים מהקונפליקטים בעזרת אותה דרך מחשבה. הם העריכו כי מנהג קריאת השמות הזהים באותה המשפחה היה מקובל גם בירושלים ובכך שיערו על קיומם של יהודה ויוחנן נוספים, כאלו שחיו באמצע המאה הרביעית לפנה"ס, נכדיהם של היונן ויהודה הקודמים. דרך מחשבה זו הצדיקה גם היא את כתביו של יוספוס ויישבה רבים מהדברים שנראו בעבר כלא מובנים. לבסוף, גילוי משנות ה-90 של המאה ה-20, נחשב כמכת החסד לתיאוריה הגורסת כי יוספוס שגה בתיארוכו בכך שהעביר מאורע מהמאה ה-5 ל-4. פרופסור בעל שם הצליח לזהות את הכיתוב "יוחנן הכהן" על מטבע שתוארך לאמצע המאה הרביעית לפנה"ס ובכך אישר את השערת הקיום של יוחנן ה-2.  

  (9-11)  דורות רבים של מלומדים, מובלים על ידי הגיונם הבריא, שיערו כי הנישואים המתוארים בנחמיה ובכתביו של יוספוס הם אותם הנישואים. הגילויים שתוארו מעלה, יחד עם ממצאים אחרונים שמאששים את תיארוכו של יוספוס את סנבלט כבן זמנו של אלכסנדר ואת קיומו של כהן גדול בשם יוחנן כמה עשורים קודם לכן כביכול חתמו את הגולל על התעלומה. אבל העניין אינו פשוט כל כך-בדיוק כשם שהממצאים הללו ניתנים לפרוש בצורה שתסביר שיוספוס צדק, ביכולתם להסביר באותה מידה מדוע הוא שגה. כלומר, גם אם היום ידוע לנו כי היו שתי דמויות בשם יוחנן ושתי דמויות בשם סנבלט, אשר מילאו תפקידים זהים בזמנים שונים,  אל לנו להניח כי יוספוס ידע על קיומן- הרי מלומדי זמננו הגיעו לידיעה זו רק לאחר הגילויים בואדי דליה (אליהם, כמובן, לא היתה ליוספוס גישה). עלינו לתהות האם תאם יוספוס את תיארוכיו בהתאם למקורות שהיו לו אז והאם היה מודע לקיומן של הכפילויות. להשערה האחרונה, אומר שוורץ, אין כל עדות. ההשערה הראשונה, האומרת כי יוספוס מצא תיארוכים מאמצע המאה הרביעית לפנה"ס במקורותיו, חייבת להבדק.


(11-12)  הנרטיב של יוספוס בסוף "קדמוניות היהודים" 11 נבחן מכיוונים רבים ועל ידי מומחים רבים. על מנת לפתור את הסוגיה שמעלה המאמר אין צורך לפתוח את כל השאלות הזקוקות למעאנה אלא רק שאלה מהותית אחת- האם, במקורותיו של יוספוס תוארו חצו של מנשה, סנבלט, או ידוע כבני זמנו של אלכסנדר? אם התשובה היא כן- יהיה עלינו לקבל את הגישה המאמינה בצדקתו של יוספוס, אך אם אינה חיובית עלינו לשוב ולהאמין במה שהאמינו דורות על גבי דורות של מלומדים- ששיערו כי יוספוס תיארך בצורה שגויה אירוע מהמאה החמישית לפנה"ס למאה הרביעית לפנה"ס. במצב כזה לא רק שנוכל לומר כי יוספוס טעה, נוכל אף לשים את אצבע על מקור הטעות שלו-  נקבע כי יוספוס ערבב סיפורים על סנבלט הראשון, חמו של מנשה , עם סנבלט השני שחי בתקופתו של אלכסנדר. רוב המלומדים של ימינו מאמינים כי בין מקורותיו של יוספוס היה מקור אחד על מנשה סנבלט ואלכסנדר ומקור אחד על אלכסנדר וידוע. ההבדלים ביניהם נעוצים ברובם בהבדלי הנרטיב שביניהם וממוצאם השונה.  על כל פנים, קל להוכיח כי ליוספוס לא היה מקור שתיאר את ידוע ככהן הגדול שפגש את אלכסנדר כמו שקל להוכיח שתיאוריו של יוספוס את מנשה סנבלט ואלכסנדר תלויים לחלוטין במסורות שונות, האחת של מנשה וסנבלט והשנייה של אלכסנדר וסנבלט, ששובצו על ידי יוספוס או עורך קודם לו, שלא ידעו על קיומן של שתי דמויות העונות לשם סנבלט, כדי להתאים האחת לשנייה.

  (13-14) העובדה כי במקור לפיו כתב יוספוס לא תואר שמו של ידוע ככהן הגדול נובעת מהתדירות הנמוכה בה השתמש מפורשות בשם זה. שמו של ידוע מוזכר בכתביו של יוספוס חמש פעמים בלבד, חלקן בהקשר של סנבלט ומנשה. אך המלומדים כולם מסכימים כי המקור שסיפק את הסיפור על אלכסנדר והכהן הגדול הינו מקור שונה. באחד מעמודי התווך של ספרו, מתאר יוספוס את הוצאתו להורג של סנבלט, רגע לפני סיפור אלכסנדר והכהן הגדול. בכך מסביר יוספוס לקורא להיכן נעלמה אחת הדמויות הראשיות בסיפורו. מעניין לראות שמיד לאחר ההוצאה, מוזכר שמו של ידוע ככהן הגדול (בפעם היחידה בסיפור אלכסנדר והכהן!). העובדה שהוא מוזכר כאן, משקפת את עבודת העריכה של יוספוס, שרצה ליצור המשכיות בין החומר העוסק בסנבלט לבין זה העוסק בסיפור אלכסנדר והכהן הגדול.  לכל אורך הסיפור שמתואר על ידי יוספוס לאחר מכן הוא נמנע מלנקוב מפורשות בשמו של הכהן. ובכן, מדוע בחר לעשות זאת? ניתן לשער כי היתה סתירה בין מקורותיו השונים ולכן נמנע מלהכנס בעובי הקורה והחליט "לעקוף את הבעיה".  כמה סיפורים פלסטיניים שמתארים את אותה הפגישה בין אלכסנדר לכהן הגדול, אכן נוקבים בשמו של הכהן ומכנים אותו דווקא "שמעון הצדיק". שוורץ משער כי המקור השני שהיה ידוע ליוספוס היה גם הוא מקור שכזה וכי יוספוס, כמו המלומדים בני ימינו, ידע כי היהודים נוהגים להשתמש בכינוי זה כמעין כינוי כולל המכסה שלל מצבים ולאו דווקא מציין את שמו האמיתי של הכהן. ידיעה זו נסכה בו את האומץ לשנות את שמו של הכהן בכתביו, גם אם בצורה נמנעת שאינה מתנגחת.

  (15) אך מדוע קבע כי הכהן הוא דווקא ידוע? ניתן לשער כי יוספוס החזיק ברשימת הכהנים שהסתיימה בתקופה הפרסית בזמן כהונתו של ידוע . אותה רשימה ודאי היתה זהה לזו שבנחמיה שמיתגה את ידוע כבן תקופתו של דריווש מלך פרס. אך הדריווש היחיד שהכיר יוספוס, מלבד הראשון שהיה מוקדם מדי לידוע, הוא דריווש השלישי, בן זמנו של אלכסנדר. בדומה לכך, אם מקורותיו של יוספוס על מנשה וסנבלט קישרו את האחרון עם שלטונו של דריווש, הדבר היה מובילו לדריווש השלישי ולזמנו של אלכסנדר, מאותה הסיבה, וכך למסקנה שידוע, אחיו של מנשה, היה הכהן הגדול שפגש את אלכסנדר.

  (16-17) כפי ששמנו לב, לא פשוטה כל כך הקביעה כי יוספוס חיבר שני סיפורים העוסקים בסנבלט כמו גם שהמקור שלו לא מסר את שמו של ידוע כשם הכהן הגדול. עדיין, ניתוחים שנעשו לכתביו של יוספוס בעקבות ממצאי וואדי דליה קובעים פה אחד כי מקורות הסיפור של סנבלט ומקורות הסיפור של אלכסנדר והכהן הגדול שונים.  ישנו מתח בין הסיבות שנתן סנבלט לאלכסנדר לבניית המקדש לבין תוצאת האפיזודה המתוארת בין השניים באופן כללי. בחלק מהסיפור מתואר אלכסנדר כמי שעומד מאחורי בניית המקדש השומרוני בהר גריזים. המניעים לבניית המקדש מוצגים מנקודת מבט אנטי שומרונית- סנבלט רצה להקים מקום שיהיה בית עסק לחתנו כמו גם לגרום לנתק ופירוד בעם היהודי. אם כך, נראה כי כתביו של יופוס משמרים שריד מסורת המקשר את בניית המקדש השומרוני לאלכסנדר ובכך משרתים טיעון יהודי אנטי שומרוני. רק לאחר מכן מוזכר מנשה. יוספוס כותב על סנבלט "הוא נשלח לשמרון כאחשדרפן על ידי דריווש המלך האחרון, והיה בן הגזע הכותי, הגזע שצאצאיו היו שומרונים".   איזכורו של סנבלט ככותי (כינוי זה נחשב לכינוי מגונה) אופייני ליוספוס . המילים "המלך האחרון" חסרות בטקסט הלטיני, שמהווה את העדות המוקדמות ביותר לכתביו של יוספוס. לפיכך, הפסקה כולה יכולה להתפרש כדעתו של יוספוס, או כדעתו של פרשן מאוחר יותר לגבי זהותו של המלך האמור. לא ניתן לקבוע בוודאות באיזה דריווש מדובר. ייתכן וניתן למצוא את הסיבה לקישורו של סנבלט לדריווש האחרון בקומבינציות של יוספוס: מאחר והאחרון מצא סנבלט במקור שתיאר את נישואי התערובת וסנבלט בימי אלכסנדר, הוא הניח כי מדובר באותה דמות וקבע כי מינויה נעשה על ידי דריווש האחרון, בן זמנו של אלכסנדר.

  (17-19) עד לפסקה ה321 ב"קדמוניות היהודים" ספר 11, הקשר בין אלכסנדר וסנבלט רופף מאוד. אמנם מוזכר אלכסנדר גם קודם לכן, כשסיפורו שלוב בסיפור נישואי התערובת, אך מילות הקישור עמומות וכלליות "באותו זמן...". דרך ניסוח זו מאפשרת שילוב נוח של שני גופים שונים בנראטיב אחד. ניתן להניח כמו כן, כי מקור המידע החיצוני המתואר בפסקה ה305 ("כפי שסופר במקור אחר") הינו כתב יד הלניסטי כלשהו. ובכן, אם היה לו, ליוספוס, מקור אחד שעסק באלכסנדר, בסנבלט ובמנשה, מדוע זגזג פעמים רבות כל כך בין העלילות השונות? מדוע לא יצר רצף כרונולוגי הגיוני יותר בתארו ראשית את סיפור נישואי התערובת ולאחר מכן את מפגש אלכסנדר עם הכהן הגדול, למשל? הדרך בה מותח יוספוס את תיאוריו ושוזר סיפורים שונים זה בזה מובילה להשערה כי בסופה של פסקה 312 סיים האחרון לתאר דבר מה וצריך היה לייצר התחלה חדשה. כמו כן, אם החזיק יוספוס במקור אחד המתאר את הסיפור המשולש מנשה-סנבלט-אלכסנדר, מדוע לא הגיע אל קיצו לפניי שקפץ לסיפורו הבא- על הכהן הגדול? אחת הבעיות הגדולות בסיפורו של פלביוס היא העובדה כי הצטרפותו של סנבלט עם צבאו למצור על צור מדווחת לאחר שסופר כי אלכסנדר כבש את צור ולאחריה אף את עזה. בעיה זו אובחנה כאחד מעמודי התווך המשמשים להבדלה בין מקורותיו של יוספוס לסיפור אלכסנדר והכהן הגדול למקורותיו לסיפור הנוגע  לסנבלט. הדיסונאנס המתעורר בין הנראטיבים השונים הנובעים ממקורותיו השונים של יוספוס אילצו לבחור באחת משתי גרסאות, האחת מתרכזת בכהן הגדול (גרסתם של היהודים ככל הנראה) והשנייה מתרכזת בסנבלט (גרסת השומרונים). בתור בן העם היהודי, אך טבעי הדבר כי דבק יוספוס בגרסה הראשונה.


סיכום הדברים שנכתבו לפי שוורץ מציע שיוספוס ערבב שני מקורות שונים, האחד מספר על סנבלט ומנשה והשני על סנבלט ואלכסנדר. הללו עורבבו והורחבו עם היסטוריה הלניסטית, עם קשריו של אלכסנדר עם הכהן הגדול. לכך ניתן להוסיף את ממצאי העת האחרונה המוזכרים לעיל ואת הראיות לקיומם של יוחנן השני וסנבלט השלישי המשתלבות עם דמותו של בגוהי מהמאה הרביעית לפנה"ס עליו סיפר ההסטוריון דיודורוס. כל אלו עומדים מול הראית המקראיות המעידות על קיומן של דמויות בעלות שמות זהים במאה החמישית לפנה"ס, כמו גם כתבי הב. משמעות הדבר, בבואנו לנסות ולתארך את שני הסיפורים שאינם מקושרים לאלכסנדר, הדמות היחידה בסאגה שתיארוכה ידוע ומוחלט, עלינו לזכור כי כל האפשרויות פתוחות. גם בנוגע לדמויות יוחנן-ישוע-בגוהי וגם בנוגע לסנבלט-מנשה-ידוע. טענתו של שוורץ היא כי בבואנו לקבוע את סדר האירועים עלינו להתחשב בכלל המידע הידוע לנו היום ובכך למעשה להשלים את מלאכתו של יוספוס שחסר חלק מהמידע. האפשרות הסבירה ביותר לאור הנתונים שהתגלו בכתבי הב ובוואדי דליה היא האפשרות האומרת כי שני המאורעות המדוברים אירעו במאה החמישית לפנה"ס, ממש כפי שנהוג היה להאמין בחצי המאה שבין שני הגילויים.     (20-22) למרות הסתירה שנוצרת מתיארוכו המאוחר יותר של באגוסס מתואר בסיפור הראשון (? כך במקור) כי הלה שהה זמן רב ביהודה, היה מעורב בענייני המנהלה במקום ובסופו של דבר "נפרע מן היהודים שבע שנים..." (פסקה 301). ייתכן כי השימוש בשמו של באגוסס נעשה מכיוון שהוא היה הגנרל היחיד שהכיר פלביוס בשם או מסיבות אחרות. באשר לסיפור נישואי התערובת מחזיק שוורץ בדעה כי על מנת לקבוע שמדובר בשני מאורעות שונים המתוארים על ידי יוספוס ונחמיה יש צורך בראיה יוצאת דופן שכן ההיסטוריה רצופה במקרים בהם מיוחסים מעשיה של דמות אחת לדמות אחרת בטעות וזאת מפאת דמיון הנסיבות או הדמיון בין שמותיהם של הדמויות. ראיה משמעותית שכזו לא קיימת במקרה זה, לטענתו. ההבדלים היחידים באים לידי ביטוי בכך שיוספוס מספק יותר פרטים בעוד בנחמיה מתוארת הפרשה בצורה לקונית, בכך שיוספוס מתארך את הנישואים למאה הרביעית לפני הספירה ובכך שיוספוס מתאר את החתן כנכדו של יהיודע ולא כאחד "מבניו". לטענת שוורץ, את ההבדל בפירוט ניתן להסביר בכך שליוספוס היה מקור נוסף ולא בכך שהוא תיאר מאורע שונה. את נושא התיארוך למאה הרביעית לפנה"ס ניתן לייחס לכך שיוספוס נהג להגיע למסקנות משלו, לאו דווקא לפי מידע שהגיע אליו ממקורותיו. צריך לזכור שיוספוס כתב ארבע מאות עד חמש מאות שנה לאחר המאורעות המדוברים ושהמידע הקריטי שהגיע אלינו בעקבות הגילויים באיי הב ובוואדי דליה לא היה בידיו. מסקנותיו והסקותיו, שנועדו "לתפור קצוות" ולחבר הכל לפיסת היסטוריה אחת, יכלו להראות הגיוניות מאוד בזמנו אך אינן עומדות במבחן הזמן. באשר לניגוד הנוגע לייחוסו המשפחתי של החתן ניתן למצוא שני פתרונות אפשריים- ראשית, ניתן להניח כי ההגדרה "מבניו" כוללת בתוכה גם נכדים. שנית, ייתכן והבדל זה מקורו בשינויים הקלים שנהג יוספוס לעשות על מנת לשמר נראטיב מתמשך. הלה ידע כי זמן רב עבר בין נחמיה לאלכסנדר ולכן ייתכן שהחליט "להעביר את המאורע דור אחד הלאה". עוד ייתכן כי מאחר וידע יוספוס כי סנבלט חי בימיו של אלכסנדר שהיה בן זמנו של דריווש, הסיק כי ידוע, עוד אחד מבני זמנו של דריווש היה בן זמנו של סנבלט ולכן אחיו של חתנו של סנבלט.  

(23) האם קרא יוספוס את נחמיה 13 העוסק במאורעות אותם תיאר? ובכן, לא ניתן לקבוע בוודאות. מלומדים רבים סבורים שכן. במידה וכך הדבר ייתכן ומשמעותו היא כי יוספוס העז לשכתב בכוונה חלקים מנחמיה. דבר זה לא נשמע בלתי סביר- ייתכן ועשה זאת ממניעים אפולוגטיים, ייתכן ועשה זאת על מנת "לסדר" את הנראטיב של סיפורו. נראה כי יוספוס היה מסוגל לעשות שינויים עדינים בכתבים בני זמנו. הוא האמין כי נקודת מבטו על התקופה ביקורתית יותר מכתבים אלה. על כל פנים, אל לנו לשכוח כי ייתכן ויוספוס לא קרא את נחמיה כלל.

  (24-25) הרבה לפני הממצאים בוואדי דליה היו מלומדים שחשדו בקיומו של סנבלט שני, בן זמנו של אלכסנדר, צאצא לסנבלט בן זמנו של נחמיה. חלקם האמינו לתיארוך נישואי התערובת של יוספוס, חלקם ראו את קיומו של סנבלט השני כסיבה לטעותו, ולתיארוכו השגוי את אותה החתונה. כפי שראינו, ישנו מקום לאי הסכמה וטענות לוודאות אינן חכמות. גילוין של ראיות חדשות, כמו זה בוואדי דליה, אכן מאיר באור חדש את הדברים ומאפשר לנו להבינם בצורה עמוקה יותר. אך אל לנו להרחיק לכת יתר על המידה- בעשותנו כך, עלינו להיזהר שלא "לשפוך את התינוק עם המים".

הערות

נמצא בשימוש ב...

אלכסנדר בירושלם

תשע ב - מיתוס והיסטוריא (אופקים)


קישורים נוספים