שיחה:Tcherikover 1959

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

נערך לראשונה על ידי משתמש:David Reis

מחקר מודרני צ / מחקר מודרני T

Tcherikover, V. 1959. Hellenistic Civilization and the Jews. Jerusalem & Philadelphia: Jewish Publication Society of America. pp. 39-49.

סיכומים

רקע, 39-42

התקופה הפרסית

בזמן שפיליפוס מלך מוקדון הרחיב את ממלכתו מהבלקן גם ליוון, פלסטינה הייתה עדיין תחת שלטון פרסי ולא התרחשו בה אירועים מיוחדים. העול הפרסי היה קל למדי והשלטון המרכזי בשושן לא הטיל מגבלות מיוחדות על העמים הכבושים תחתיו. לכן, נהנו היהודים מאוטונומיה תחת שליטיהם- הכוהנים הגדולים.חסר מידע על התקופה הפרסית וחבל, לא ברור עד כמה אוטונומים היו היהודים וכמה סמכות אכן הייתה בידי הכהנים הגדולים. ליהודים ניתן חופש דת אך לא ניתנו להם זכויות לבניית צבא, טביעת מטבעות וכדומה. האדם החשוב ביותר ביהודה לא היה הכוהן הגדול אלא הסאטרפ [אחשדרפן] שמונה על ידי המלך הפרסי. עקב כך, היהודים התמקדו בהתעצמות אינטלקטואלית ולא פיזית חומרית, למרות שאין שום אינדיקציה שחדלו להיות עם ותיפקדו כקהילה דתית בלבד (בניגוד למה שמרבית התיאולוגים חשבו). הרפורמה הדתית של עזרא עלתה מהצורך לחזק את הזהות הלאומית. עובדות כמו בניית חומות ירושלים, הסכסוך עם השומרונים והניסיונות לחזק את מעמד הכוהנים הגדולים, מעידים כולם על שאיפות פוליטיות ברורות בקרב היהודים שחזרו לציון.
המצב הפוליטי בו שררו היהודים חייב התרכזות תרבותית על חשבון התפתחות פוליטית. יהודה הקטנה הייתה מוקפת מכל צידיה בעמים זרים אשר ניתקוה מהעולם החיצון ומנעו ממנה את היכולת להתפתח באופן חופשי, במיוחד בפן הכלכלי. השרון והשפלה נשלטו על ידי ערים סוריות וכל הסחר הימי נעשה בידי מדינות אלה או בידי הפניקים. בצפון המדינה השכנים הקרובים ביותר היו השומרונים, צאצאי נישואים בין בני ישראל לעמים שיושבו שם בתקופת סרגון מלך אשור, אשר קיבלו את עקרונות הדת היהודית אך לא את המרות של ירושלים והקימו מקדש נפרד בהר גריזים. בעבר הירדן המזרחי ישבו הנבטים, שבט סוחרים ערבי חזק. דרום הארץ הוחזק בידי האדומים.

הקשר בין פלסטינה ליוון

פלסטינה הכירה את היוונים הרבה לפני שאלכסנדר הגדול הגיע. חפירות חשפו שהשפעה יוונית החלה לחלחל כבר במאה ה-7 לפנה"ס והגיעה למימדים גדולים במאות ה-5 וה-4 לפנה"ס. הסחר היווני הקיף את כל המזרח הקרוב, ומכיוון שסחר התבלינים והקטורת עם ארצות ערב עבר בדרום פלסטינה, מוצאים עדויות ליוונים אפילו באילת. דמוסתנס מעיד על התיישבות של סוחרים אתונאים בעכו באמצע המאה ה-4 לפנה"ס ושברי חרס יווני נמצאו בכמויות גדולות באזור ירושלים. מטבעות אתונאים עם סמל הינשוף שימשו ככסף באזור, ועל פי מודל זה החלה הטבעת מטבעות מקומיים. גם המיתוסים היווניים היו נפוצים בפלסטינה, וכבר במאה ה-4 לפנה"ס מוזכרת יפו במיתוס על פרסאוס ואנדרומדה.
תקופה חדשה ביחסים בין העמים החלה בקיץ 332 לפנה"ס כשאלכסנדר נכנס לפלסטינה בדרכו למצרים. הכותבים הרומאים והיוונים שמגוללים את סיפורו של אלכסנדר (פלוטארכוס, דיודורוס, קורטיוס ואריאנוס) לא מספרים על קורותיו בפלסטינה. הם מזכירים רק את העימותים עם העיר עזה אשר הונהגה על ידי גנרל פרסי שהעמיד התנגדות במשך חודשיים (Diodorus XVII,48,7; Arrian II,26-27; Curtius IV, 6-7). השקט הזה מייצג מציאות היסטורית- אלכסנדר המשיך למצרים מיד לאחר שכבש את עזה (Arrian III,1,1).
גם בחזרתו ממצרים לא השתהה אלכסנדר באזור, אלא המשיך היישר לצור ומשם לצפון סוריה ומסופוטמיה. פלסטינה עצמה לא עניינה אותו במיוחד- הדבר החשוב היחידי היה שתישאר תחת שליטתו. לשם כך השאיר חילות מצב בעזה ואולי בעוד ערי חוף. כיבוש הארץ נעשה על ידי אחד מגנרליו של אלכסנדר, כנראה פרמניון, שנשלח לסוריה אחרי קרב איסוס והכניס את דמשק תחת שלטון מקדוני (Arrian II,11,10).

בין אלכסנדר לפלסטינה לא נוצרה מערכת יחסים מיוחדת וספק אם אלכסנדר אפילו זכר את הארץ. אבל, הארץ והיהודים לא היו מוכנים לוותר על דמיונותיהם על הדמות הפואטית של המלך-הלוחם שביקר בעריהם. האגדה מילאה את החלל שהותירה ההיסטוריה. יש לבחון אגדות אלו על מנת לגלות האם הם מכילות גרעיני אמת.


גירסת יוספוס, 42-43

יוספוס פלאביוס מציג תיאור מפורט של ביקור אלכסנדר בירושלים (Antiquities XI, 8) אשר מתחיל בתיאור סכסוך בין היהודים והשומרונים: מנשה, אחיו של הכוהן הגדול ידוע, נישא לביתו של סנבלט, הסאטרפ של שומרון. מעשה זה עורר מרירות רבה ביושבי ירושלים שדרשו ממנשה להתגרש מאשתו או לוותר על כהונתו. ידוע הצטרף אליהם ומנע מאחיו גישה למזבח. מנשה פנה לסנבלט שהבטיח שמנשה לא רק יהיה הכוהן הגדול אלא גם ישלוט בשומרון אחריו. סנבלט לקח על עצמו להשיג אישור מיוחד מדריווש לבניית מקדש מיוחד בהר גריזים בשומרון, הבטחה זו עשתה רעש גדול בירושלים ואצל הכוהנים. באותו זמן דריווש נוצח על ידי אלכסנדר באיסוס. סנבלט מיד עבר צד והצטרף לאלכסנדר יחד עם 8,000 לוחמים. אלכסנדר היה אדיב כלפיו ואישר לו לבנות את המקדש. סנבלט חזר, בנה את המקדש ומת לאחר מכן, לפני שאלכסנדר כבש את עזה.
אם כן, המפגש הראשון בין אלכסנדר לשומרונים היה ידידותי. אך עם היהודים היה המצב אחר. בזמן המצור על עזה, שלח אלכסנדר ליהודים דרישה לאספקת חיילים ותירס לעזרתו. ידוע כיבד את בריתו עם דריווש וסירב לבקשה. אלכסנדר זעם ולאחר כיבוש עזה עלה על ירושלים במטרה לנקום על העלבון. פחד שרר בעיר והתושבים התפללו במקדש לקבלת עזרה. אלוהים התגלה אל ידוע בחלום ואמר לו שהיהודים לא ייפגעו, ששערי ירושלים צריכים להיפתח ואנשי העיר צריכים לצאת לקבל את פני אלכסנדר בבגדים לבנים והכוהנים בבגדי קדושה. וזה מה שהם עשו.

היהודים פגשו את אלכסנדר בהר הזיתים. כשראה את היהודים ממרחק מיהר אלכסנדר להיות הראשון שיפגוש את הכוהן הגדול. כשהגיע, השתחווה אלכסנדר בפני הכוהן. כשפרמניון שאל אותו מדוע אלכסנדר, שלפניו משתחווים אנשים, משתחווה בעצמו בפני כוהן, הסביר אלכסנדר שהוא פגש את הכוהן הגדול בחלומו וידע שאלוהי הכוהן יעניק לאלכסנדר ניצחונות על אוייביו. במילים אלו נכנס אלכסנדר לירושלים והעלה קורבן לאלוהי ישראל בבית המקדש. הכוהנים הראו לו את ספר דניאל, בו רשום שמלך יווני יביס את ממלכת הפרסים, ואלכסנדר שמח לשמע הנבואה. הוא הרשה ליהודים לחיות על פי חוקיהם ומנהגיהם ופטר אותם מתשלום מיסים בשנות שמיטה. הוא הסכים גם לתת ליהודים בבבל ומדיין לחיות על פי חוקיהם.

כשאלכסנדר עזב את ירושלים הוא פגש בשומרונים שכעת רצו להדגיש את יהדותם על מנת לזכות בחיבתו (יוספוס טוען שזה מנהג השומרונים- כשרע ליהודים הם מתרחקים ומדגישים את השוני, כשטוב ליהודים הם מדגישים את אבותיהם משבטי יוסף, מנשה ואפרים). השומרונים הזמינו אותו למקדש בגריזים והוא הבטיח להגיע בסוף המלחמה. השומרונים התחננו שינתן גם להם פטור ממס בשנת שמיטה. ואלכסנדר שאל אותם מי הם והם ענו “צידונים משכם”. אלכסנדר שאל האם הם יהודים והם ענו תשובה שלילית. לכך ענה אלכסנדר שזו הטבה שניתנה ליהודים בלבד, לאחר המלחמה הוא יהיה מוכן לעבור על תלונות השומרונים ולראות מה יוכל לעשות בנושא. אלכסנדר עזב עם צבאו יחד עם הלוחמים השומרונים של סנבלט, והשומרונים נשארו מתוסכלים.

ניתוח, 43-45

ברור שיש כאן שני נראטיבים שונים שחוברו על ידי יוספוס. האחד- הסכסוכים בין היהודים לשומרונים ובניית המקדש בגריזים. השני- ביקור אלכסנדר בירושלים וגישתו השלילית כלפי השומרונים.

מאחורי הנראטיב הראשון יש עדויות ועובדות היסטוריות, המקדש אכן נבנה וסנבלט מוכר מספר נחמיה ומהפפירוסים של יב. מקרה החתונה בין כוהן יהודי לבתו של סנבלט גם הוא מתועד בספר נחמיה (י"ג, כ"ח).

אבל, הסיפור מאבד מהאמינות עקב בעיה כרונולוגית- סנבלט חי בתקופת נחמיה, משמע בחצי השני של המאה ה-5 לפנה"ס, לא בתקופתו של אלכסנדר. נעשו ניסיונות רבים לחלץ היגיון כרונולוגי אבל הם לא צלחו במיוחד. ניתן להניח שסיפור הפגישה בין סנבלט לאלכסנדר נוצר בשומרון ויוספוס משתמש בגרסה היהודית של הסיפור ומחברו לנראטיב השני שלפניו. לחיבור זה יש שתי תוצאות מוזרות: א- מותו הפתאומי של סנבלט, ב- המהירות המדהימה בה נבנה המקדש בגריזים: סנבלט הוא הדמות המרכזית בנראטיב הראשון אך לא מוזכר בשני, יוספוס היה צריך למצוא דרך להוציא אותו מהעלילה. בסיפור הראשון סנבלט מבקש מאלכסנדר רשות לבניית המקדש, ובסיפור השני המקדש כבר עומד, והשומרונים מזמינים את אלכסנדר לבקר בו. כששני הנרטיבים משולבים נראה שבנית המקדש לקחה חודשים ספורים בלבד.

הניגוד בין שני הסיפורים מודגש גם בתיאור פגישתו של אלכסנדר עם השומרונים בסוף גירסת יוספוס. אלכסנדר שואל את השומרונים מי הם, כאילו הוא פוגש בהם לראשונה, למרות שכבר פגש את סנבלט ואף קיבל את חייליו. ניגודים אלו ממחישים את העובדה שיוספוס לא הצליח למזג את שתי העלילות לאחת, והחליט לספר את העלילות אחת אחרי השניה בשינוי של כמה נתונים על מנת להקל על ההבנה. למעשה, הוא רק סיבך.

תמונת אלכסנדר שמוצגת היא לא של אלכסנדר מלך מוקדון (כפי שהיה בזמן הפלישה לפלסטינה) אלא לאלכסנדר מלך פרס, כפי שנהיה לאחר שהביס את דריווש סופית. פרמניון מתייחס למנהג ההשתחוות בפני אלכסנדר, אך מנהג זה היה פרסי במקור והתקבע רק לאחר כיבוש פרס. בנוסף מתייחס יוספוס ל-Chaldeans אשר שוכנים בבבל אליה לא הגיע עדיין אלכסנדר. בקשתם של היהודים בפלסטינה לאפשר ליהודים במדי ובבל חופש פולחן רומזת בבירור שהן נמצאות תחת שליטת אלכסנדר.

ברור שיוספוס (ויוצרי המיתוס לפניו) לא הכיר את סדר הכיבושים של אלכסנדר וסבר שהוא מלך על העולם כולו, בהתאם לגישה הרווחת בזמנו. גם משך הזמן בו שהה אלכסנדר לא היה ידוע למחבר. יוספוס טוען שאלכסנדר ביקר בירושלים לאחר כיבוש עזה אך ידוע (Arrian III,1,1; Curtius IV,2,7) ששבוע לאחר הכיבוש כבר היה אלכסנדר בפלוסיום (Pelusium) שבמצרים. לכן, לא אפשרי שהספיק לבקר בירושלים בזמן כה קצר.

טעות כרונולוגית נוספת חושפת את אי-האמינות ההיסטורית של המחבר- היהודים קוראים לאלכסנדר מספר דניאל, שלא היה קיים עוד בתקופה זו, אלא נכתב כ-150 שנה לאחר מכן. אם נוסיף לכך גורם אגדתי גרידא כמו חלומותיהם של ידוע ואלכסנדר- נבין כי אין להתייחס לתיאורו של יוספוס כתיעוד היסטורי רציני. ביקור אלכסנדר בירושלים לא נעלם במפתיע מעיניי הכותבים היוונים והשתמר במקרה אצל יוספוס, אלא זהו מיתוס היסטורי שתוכנן על מנת להביא את המלך במגע עם היהודים ולהציג את שני הצדדים במושגים מפארים. זהו חומר הראוי לא לחקר של היסטוריון אלא של חוקר ספרות.


גירסת התלמוד, 46

סיפורים נוספים הגיעו אלינו גם דרך הספרות התלמודית, רובם אנקדוטות ללא ערך היסטורי. כך המצרים והיהודים מופיעים בפני אלכסנדר לפיתרון עימותים ושאלות הנוגעים ליציאת מצרים, אלכסנדר מגיע להרי החושך ונכנס לעיר המאוכלסת אך ורק על ידי נשים, הוא מתפלסף עם חכמי הנגב, ואפילו עף על כנפי נשר. סיפורים אלו דומים לסיפורים שסופרו על אלכסנדר על ידי עמי המזרח והמערב כאחד בימי הביניים ומקורם הוא בספרות אלכסדרונית בתקופה ההלניסטית. אולם, ישנו סיפור אחד הדומה לתיאורו של יוספוס. הסיפור מופיע בסכוליון [פירוש, ביאור] המצורף למגילת תענית (בבלי יומא סט א):

ה-21 לחודש כסלו הוא יום הר גריזים, בו אסור להתאבל. ביום זה התחננו השומרונים למקדש מאלכסנדר ואמרו לו: מכור לנו חמשה כורים של אדמה בהר מוריה והוא מכר. כשהגיעו, יצאו תושבי ירושלים, גירשו אותם במקלות וסיפרו לשמעון הצדיק. הוא שם את בגדי הכהונה וחבר למכובדי העיר, לאלף יועצים הלבושים בלבן, ולכוהנים צעירים אשר "מקישין בכלי שרת". כשהלכו בין ההרים, נראו לפידי אור. שאל המלך- מי אלה? וענו לו המודיעים- היהודים שמורדים בך. כשהגיעו לאנטיפטריס [ידועה גם כתל אפק, כיום שטח ראש העין] זרחה השמש. הם הגיעו לעמדת השמירה והציגו עצמם כאנשי ירושלים אשר באו לברך את המלך. כשראה אלכסנדר את שמעון הצדיק הוא השתחווה בפניו. שאלו את אלכסנדר- למה אתה משתחווה בפני בן תמותה? והוא השיב שהוא רואה את דמותו כשהוא יוצא לקרבות וכיבושים. אלכסנדר שאל את שמעון מה הוא מחפש ושמעון השיב שגויים הטעו את אלכסנדר וגרמו לו למכור להם את הבית בו מתפללים היהודים למען ממלכת אלכסנדר. אלכסנדר לא מבין מי ושמעון מסביר שאלו השומרונים. בתגובה אלכסנדר מרשה ליהודים לטפל בהם בדרכם. היהודים מנקבים את עקבי השומרונים, תולים אותם מאחורי כרכרות ונוסעים להר גריזים. הם חורשים את האדמה ושותלים בה פול כפי שהשומרונים רצו לעשות לבית המקדש. ואותו יום הפך ליום חג.

ניתוח, 46-47

הסיפור התלמודי דומה מאוד לסיפורו של יוספוס- שמו של ידוע מוחלף בשמעון הצדיק והפעילות מועברת מירושלים לאנטיפטריס. איזכור שמו של שמעון הצדיק גרם לחוקרים לקשר בין סיפורי הפגישה עם אלכסנדר לפגישה היסטורית בין שמעון לאנטיוכוס השלישי מלך סוריה, למרות שלמעשה לא סביר שהסופר יהיה כה חלוד שיאלץ להשתמש בפגישה אמיתית כבסיס לסיפור מומצא. ובכל מקרה הסיכוי שאלסנדר ישתחווה בפני הכוהן הגדול זהה לסיכוי שאנטיוכוס יעשה כן- אפסי.

השיחות הפוליטיות בין שמעון הצדיק ואנטיוכוס לא נגעו לשאלה השומרונית, בעוד התלמוד מדגיש בדיוק את החיכוך בין השומרונים ליהודים שמסתיים בהרס המקדש בגריזים. משמע, אירועים שהתרחשו בתקופת יוחנן הורקנוס כששומרון נכבשה על ידי היהודים ונהרסה כליל. אם כן, גם בסיפור זה אין לחפש אמיתות ויש להפנות את המחקר לחוקרי ספרות.


סינטזה, 47-49

למרות זאת, אפילו באגדות יש מאפיינם הראויים למחקר היסטוריוני ובסיפור זה ראוי לחקור את יחסו של אלכסנדר עם השומרונים. גם אצל יוספוס וגם בתלמוד מודגשת הגישה השלילית של אלכסנדר כלפי השומרונים וקיים עוד מקור אשר מקשר את אלכסנדר עם השומרונים (שוב לרעתם)- סיפור זה לקוח מכתביו של הקטיוס (Hecataeus) ומופיע אצל יוספוס (Against Apion, II,4): אלכסנדר כיבד את עמנו, ועל כך מדבר הקטיוס בספרו על היהודים;הוא מספר שאלכסנדר נתן ליהודים את שומרון חופשי ממס, בתמורה לידידותם ונאמנותם [תירגום חופשי מאנגלית]. גם כאן מופיעה העוינות בין אלכסנדר לשומרונים. לצערנו לא ניתן לקבוע אם מדובר במידע אמיתי או לא, אך חזרה זו על האיבה בשלושה מקורות שונים מעידה על גרעין אמת היסטורי מאחורי הספרות. ישנה רשומה קצרה אצל קורטיוס (IV,8,9) המספרת שכשאלכסנדר חזר ממצרים הגיעה אליו שמועה על מרד שומרוני שבו השומרונים שרפו את מושל סוריה בעודו בחיים.

כשאלכסנדר שמע על המרד הוא מיהר לצאת נגד השומרונים ונטע הרס בהם. על פי הכותב הנוצרי אוסביוס הוא גם הקים קולוניה מקדונית בעיר. אם כך זו האמת ההיסטורית ששימשה כבסיס לאגדות, מלבד העובדה שכנראה פרדיקס (Perdiccas) היה המחסל- אלכסנדר היה בדרכו ממצרים לצור כאשר שמע על מרד, ושלח את פרדיקס לחסל אותו. היהודים שמחו מאוד ואולי אפילו העניקו עזרה. לא ידוע אם היהודים קיבלו בתמורה את שומרון אך ברור שנשארו ביחסים טובים עם המקדונים, עובדה השמורה בזיכרון הקולקטיבי ומוצאת ביטוי באגדות בנוגע לאלכסנדר.
בסיפור התלמודי מוזכרת אנטיפטריס כמקום בו פגש אלכסנדר את היהודים. השם מסגיר טעות כרונולוגית מכיוון שהעיר הוקמה על ידי הורדוס בתקופה מאוחרת יותר. אולם, ערים הלניסטיות לא נבנו על שטחים ריקים ובאזור הייתה עיר קדומה- כפר סבא, אשר שכנה ליד החוף ובה חלף אלכסנדר בדרכו מצור לעזה וחזרה. לפיכך, ייתכן שהתלמוד אכן משמר אירוע היסטורי. במגילת תענית מסופר גם על הקיסר קליגולה שציווה לשים תמונה בבית המקדש ובסיפור זה מוזכרת אנטיפטריס כתחנה בין קיסריה וירושלים. כנראה היו שתי דרכים שונות שחצו זו את זו והאזכור של אנטיפטריס הוא ענין של נוחות בלבד (matter of convention).

מבחינה היסטורית, לא סביר שאלכסנדר עבר בפלסטינה פעמיים ללא שיצאה משלחת יהודית להופיע בפניו ולברך אותו. ההופעה בפני המלך החדש היא לא רק זכות אלא גם חובה של העם הכבוש, וכישלון לעשות כן נחשב לחוצפה או מרידה בשלטון החדשה. אין ספק שכל עמי פלסטינה נכנעו בפני המלך החדש, כפי שעשו גם מלכי קפריסין ופניקיה (Arrian,II,20). מדוע שהיהודים יהיו יוצאי דופן? לא ידוע היכן ומתי היהודים הציגו עצמם בפני המלך, אך הפגישה עצמה נראית כוודאית.

הערות

הערות לגבי צ'ריקובר

א- מושגים בירוק הם מושגים שלא ברורים לי או ביטויים מעורפלים (לדעתי).

ב- הערות בתוך [סוגריים מרובעות] הן הערות שלי, כל השאר במקור. או יותר נכון- sic.

ג- כל הזמן מתייסים ל-Samaria ולא ברור לי אם מתייחסים לאזור השומרון, לעיר שומרונית או לכלל ה"ממלכה" השומרונית. פשוט רשמתי "שומרון" והתחמקתי (אני מקוה) מהבעיה.

ד- הקישורים לטקסטים של קורטיוס רופוס מובילים לטקסטים בלטינית מהסיבה הפשוטה שלא מצאתי גירסה אנגלית.

קישורים שימושיים

דיודורוס ; יוספוס ; קורטיוס ; אריאנוס


נמצא בשימוש ב...

אלכסנדר בירושלם

תשע ב - מיתוס והיסטוריא (אופקים)

קישורים נוספים