שיחת משתמש:Ilan Abutbul

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

אהלן אילן

מה שלומך?

פתחתי לך דף בשביל העבודה להגשה של מיתוס והיסטוריא,

העתק אליו בבקשה את החומר להגשה, שים קישורים לאן שאתה צריך וכולי.

והכי חשוב, השתמש בו בחכמה :) אם תצטרך עזרא טכנית אני כאן. ושם.

אילן אבוטבול תשע ב מיתוס והיסטוריא עבודה מסכמת

שנה טובה ולהתראות,

רוני רשף 13:36, 7 בספטמבר 2010 (UTC)

פריט מחקר עתיק

אהלן אילן, כתבתי לך בשיחה של מכילתא דרבי ישמעאל יתרו הסבר קצר על תבנית לפריט מחקר עתיק,

תודה ויום טוב,

רוני רשף 06:09, 23 באוגוסט 2010 (UTC)

מיתוס והיסטוריא

תשע ב - מיתוס והיסטוריא (אופקים)

במאמר זה, מבצע גולן ניתוח של התנהגותו הצבאית, המדינית והדתית של אלכסנדר בכיבושיו, כמו גם ניתוח של מצבו האסטרטגי ערב הביקור השנוי במחלוקת בירושלים, ומגיע למסקנה שגרסתו של יוספוס לביקור הנה סבירה בהחלט.

עמוד

סיכום העמוד
מקורות עתיקים
מקורות מחקר מודרני
29
הצגת הפופולאריות של שאלת האמת בסיפור על ביקור אלכסנדר בירושלים

, מחקרים שתומכים כך או אחרת בגרסתו של יב"מ:

Droyscn. Gescllichle Ale;andel' des G,•ossell 2• 1877 , 197

J. Derenburg, Essai Sur hisloil'e el la giograpllie de la Palesline. 1, 1867, 41 ff

H. Heinrichsen .
Theologische Sludien und Kriliken, 187 1, 458 ff

H. B1och, Die Quellen des
Josephus Flavius. 1879. 160 f

H. Bois, Rev. de I/liolo,fJie el de philosophie , 24 (1891 .)), 78 ff

1. Spa k, Der Beric'hl de's Joseplllls iiber .A lexander ו n(lel• des' Grossen . 19 11 , 20 .ff

H. Bas fr eun d, Alexallder del' G"osse llnd die Jllden. 1920. 8 ff

J. Abrahams, campaigns an Palastine from Alexander the great, 1927,7 ff.; L.J . Fi11iol ך . Hisloire d !srael, Temple de Diell. 1928. 109 ff.
G Radet Alexander le Grand, 1930, 130 ff.

א ' כשר . מסע אלכסנדר הגדול בארץ ישראל, בית-מקרא (תשל" ה) . עמ' 187 ואילך

מחקרים ששוללים את גרסתו של יב"מ:
היינריך הירש צבי: Geschichle del' Juden , von de זl tilleslen Zeilen bis al!f die Gegen\llarl. 11 , 1876, 220 ff

H. Ewa1d, Gresch. Des Volkes I sraels, III J, 1884, 61,238

H. Wi11rich , Juden und Griechen vor der Makkabiiischer Erhebung. 1895 , 3 ff.

A. Biich1er , REJ. 36 (1 898), 1 ff

E. Schurer, Geschichle des .Iiidischen Volkes ill Z eilaller J. C. '. 1907, 180. n ~

S. Dubnow, die alte Gesch des Judischen volkes, 1925, 17 ff.

M.J Larange, Le Judaism avant, J.C 1931, 35 ff

W.O.E. Oesterley, A Hisrorry of Israel. 11, 1932, 189 ff.
288; 304 ff

H. Lichlenslein , HUCA 8-9 ( 193 1-2
מגילת תענית


" גוטמן . תרביץ . 'א ( 1940 ), עמ 71 2 ואילך

W.W. Tarn , in C.A. H., IV ( 1927 )

V. . Tsherikower , Hellenislic Clvilizalion and Ihe J elvs, 1959, 41 ff

J. Bright , A Hitlory ojlsrael . 1960 , 396
~
F.M. Abel, Hiistoire de la Palesline, 1, 1962, 10ff.

S. Zeitlin , The Rise and fall of the Judean State 1, 1962, 38 ff

א. מומילאנו, (Alhenaeuln, 1979
, (442 ff


30
הקשיים שבחקירת השאלה, שהעיקרי שבהם הוא מיעוטם של מקורות נוספים פרט ליוספוס.

א ' כשר . מסע אלכסנדר הגדול בארץ ישראל, בית-מקרא (תשל" ה, עמ' 443)
31
האידיאליזציה שנעשתה לדמותו של אלכסנדר במחשבה המערבית

אריאנוס ז', 13, 3 ואילך
סטראבון טז' 1. 11 ואילך

W, W. T a rn , Proceedings of the British Acacdemy, XI X ( 193 3 ,), 123- 166
32
דמותו האידיאלית של אלכסנדר בעיני יורשיו.
סווטוניוס, יוליוס ז'

סווטוניוס, אוגוסטוס. יח, נ

סווטוניוס. קליגולה. נב


33
ההתנגדות בעולם הנוצרי הקדום לסיפור על אלכסנדר כמיטיב עם היהודים.
קורטיוס ד', 3, 1

טאקיטוס, ספר השנים. ג,65

דברי הימים ה ג

י' לוי, עולמות נפגשים. תשכ"ט, עמ ' 189- 155
34
סגנון ההיסטוריוגרפיה של יוספוס, שלדעת גולן, היה להיסטוריון התוקידידאי היהודי הראשון, ועל כן יחסית אמין.
תוקידידס , א, 22, 4

קדמ' א

'Hellenisation in Josephus portrayal of Mans Decline', in Neusner(ed.), Religion In Antiquity, 1968, 338, ff.
(מקור זה מובא בעמוד הבא, אך קשור בנושאו לעמוד זה)


35
המסורות שבעל פה שעליהם ייתכן שהסתמך יוסיפוס ברשימותיו והשפעת חינוכו הכהני האצילי עליהן.
אופולימוס, 'על המלכים אשר ביהודה'

היירונימוס לספר דניאל



36
דוגמאות לחוסר האחידות שבין סיפורי המקרא הכתובים לבין המסורות שבעל-פה או כאלו שנותרו מחוץ לתנ"ך, שהשפיעו על יוסיפוס.
קדמוניות יא 207

37
המסורת על אלכסנדר היא אחת מאותן מסורות שאבדו כמעט כליל מהיותן חיצוניות למקרא. יוסיפוס הסתמך על מסורות שכאלו, בזהירות הרצויה, וכשהיה מקום לספק, ציין זאת.


38
הויתור על המשך המרדף אחר דריוש לאחר קרב איסוס, יחד עם מותו של הנציב המצרי, שפעל לטובת דריוש עד כה, גרמו לאלכסנדר להעדיף להתקדם דרומה בכיוונה של ירושלים.

אריאנוס~ב 2,ו-117

פלוטארכוס-אלכסנדר כד, 2

דיודורוס, יז , 5,34
(בעמוד הבא, אך באותו נושא)



39
הסבר על הפן הפייסני שבמדיניות הכיבושים של אלכסנדר, שלתוכו נופלת יפה ירושלים: אלכסנדר מוותר על מאבק אלים היכן שהדבר כדאי ואפשרי.
אריאנוס, ב , 8 ,11

40
התנהגותו הדתית של אלכסנדר בכיבושיו: הרעפת כבוד לאלים מקומיים היה עניין שבשגרה. כמו כן, ישנן עדויות שמראות שאלכסנדר היה אדם דתי (ההודיה לאלים היווניים).
פלוטארכוס (אלכסנדר , כג, כ)

אריאנוס, א , 6-5 , 17 ; א, 10,1, 7 ; א, 2,18 ;

קורטיוס , ג , 12 27

דיודורוס , יז , 18

אריאנוס , א, 11, 7

אריאנוס, ב . 14, 7-9


41
ההבנה של ערי פיניקיה שכדאי להן להיכנע, כי הפרסים לא יוכלו להושיעם. כמו כן טוען גולן, כי מאחר שבמסעו בפיניקה ידוע כי עצר אלכסנדר בכל עיר שנקרתה בדרכו, אך הדבר לא תועד בפרוטרוט, סביר שגם בירושלים הוא ביקר, ומכאן גם ההסבר להיעדרו של הביקור מרשימותיו.
אריאנוס ב' 20

קורטיוס ד, ח, 3


42
עם כניעת הפרסים, הסתובב ברחבי פיניקיה כוח מצומצם שתפקידו היה מנהלי: להגיע אל הערים הנכבשות ולהודיע להן שהן תחת שלטונו של אלכסנדר המוקדוני.
דיודורוס יז' 17, 4

פלוטארכוס –אלכסנדר24

אריאנוס,א 7, 5

יב"מ ח"י נב

קורטיוס ד' 1, 4-5

(יב"מ קדמ יב, 8


43
בני הארצות הכבושות היו במלכוד משום שלא היה ברור עד הסוף למי כדאי להראות נאמנות. עם זאת, ניתן לראות דפוס כניעה שחוזר במפגש של אלכסנדר עם המקומיים, שכולל גם פעילות פולנחנית.
קורטיוס ד 1, 15
oppidum tradltam
אריאנוס, ב , 15 ; 6


44
אלכסנדר נהג להשאיר את פרנסי הערים הכבושות בעמדתם, אלא אם גילו התנגדות. העובדה שהכהונה בירושלים נותרה כפי שהיא, עשויה ללמד על כניעה בלתי אלימה.
דיודורוס יז 40, 2



45
דוגמאות לכניעתם של שליטים אחרים, למשל סנבלט השומרוני, שנכנעו באורח דומה לזה שמתאר פלביוס לגבי ירושלים.
יב "מ. קדמ: יא. 317

דיודורוס יז 40, 5

אריאנוס . 141 ואילך

קורטיוס ד 1, 7 ואילך


46
ניתן להסביר את סלחנותו של אלכסנדר כלפי ירושלים, שלא נענתה לקריאתו לעזור במצור על צור, ככיבוד שבועתו של הכהן לאלוהיו, שבה נשבע שלא להתנגד לדריוש. השבועה זכתה למעמד משפטי בעיניו. הכהן הגדול ביקש לנצל את כבודו של אלכסנדר לדת בכדי לשמור על כוחו.
קדמוניות יא 18

47
להישמטותה של ירושלים מרשימותיו של אלכסנדר יכלו להיות טעמים רבים, בניהם: שוליותה ואנטגוניזם של מעתיקים כלפי היהודים.
הכהן הגדול ידע על פי שמועות שבכניעתו הוא מיטיב הן עם עירו והן עם עצמו.

אריאנוס , ב, 7, 13

קורטיוס, ד , 1, 5-6


48
לדעת גולן, אין לראות בהיעדר התיעוד של חנופת ירושלים לאלכסנדר, עדות לאי קיומה. לדעתו, המצב המדיני(למשל, האיום מצד סנבלט השומרוני שהפגין ידידות כלפי האדון החדש) חייבו לנהוג כך.
קדמ', יא , 318

49
המקור היהודי השני לביקור. משני המקורות היהודיים עולה, כי סנבלט השומרוני השתדל צל אלכסנדר.
בבלי יומא סט א

50
העובדה שירושלים לא נענתה לקריאתו של אלכסנדר לעזרה במצור על צור, עשויה לאשש את החשש של הכהן הגדול מתוצאות ההתקדמות של הצבא המקדוני דרומה. כך עולה הסבירות להתרחשותו של מפגש בין אלכסנדר לכהן הגדול, שבו התיישרו ההדורים.
בבלי יומא סט א

51
לדעת גולן, סביר שאלכסנדר נהג בירושלים כפי שנהג בערים אחרות, ועלה אליה להקריב קרבן במקדדש שבה. כמו כן, מציין גולן כי יוספוס הוא היסטוריון אמין, ואם החליט להאמין למסורת בדבר ביקור אלכסנדר בירושלים, יש לשקולה בחיוב, שכן אין הסיפור הזה שונה משאר ההיסטוריוגרפיה שלו.


52
שתדלנותו של ידוע הכהן כנראה הצליחה: נראה שאלכסנדר היטיב עם היהודים ביהודה ובתפוצות, ואף אפשר להם לקיים את שנת השמיטה.
קדמוניות יא 336-339

53
הכהן הגדול הפגין ידידות כנה כלפי אלכסנדר, כי הוא ראה במציאות החדשה שהוא עשוי להביא הזדמנות מדינית ואישית.
מסופר על אלכסנדר שביקר בירושלים ושוחח עם בניה.

קדמוניות יא, 339

54
סיכום המציאות המדינית: לדעת גולן, הסיפור על מפגש ידוע הכהן עם אלכסנדר סביר, לאור האמור עד כה.
קדמוניות יא 326

55
כמו כן, סביר בעיניו כי אלכסנדר ביקר בירושלים והקריב בה קרבן כמנהגו.


55