שיחת משתמש:Nisreen Zoabi

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מרכוס 1937 -Appendix C -Alexander the Great and the Jews

מרכוס מתעסק עם הסיפור על מפגש אלכסנדר עם היהודים בירושלים ועל יחסו הטוב כלפיהם לעומת גישתו השלילית לשומרונים. מחקרו מתקדם בשני קווים מקבילים; לפני שהוא ניגש לנרטיב של יוספוס (שזה הוא הקו הראשון), הוא בודק מקורות עתיקים (ספרות עתיקה) המקבילים ליחידה זו (אלה הם הקו השני שלו).

מקורות עתיקים

*רצנזיה אפסילון

הרצנזיה מספרת את הסיפור של אלכסנדר הגדול עם מספר הוספות, אשר ללא ספק נכתבו ע"י מחברים יהודיים הלניסטיים; כפי שהראה Pfister בדמיון סגנון הכתיבה של הרצנזיה לזה של "השבעים" {הגרסה היוונית לתורה}. לפי Pfister, מטרתם של חיבורים אלה הייתה לתמוך בדרישותיהם של יהודי אלכסנדריה לשיווין בזכויות אזרחיות, דרך הצגת הכובש המקדוני הגדול כעמית של היהודים וכעבד לאל היהודים.

כל כך ברור הוא האופי האגדתי בסיפור זה עד שאין צורך בעוד ביקורת, אולם, לצורך עניין, אפשר לצטט Pfister לגבי הקשר בין טקסט הרצנזיה לבין טקסט ממקור אחר אשר מציג את אלכסנדר הגדול כעבד לאל היהודים בעת מציאתו העיר אלכסנדריה. Pfister אומר: "הבחנו ברצנזיה אפסילון שאלוהי היהודים אותו הבאנו בחשבון, הינו דמות מורכבת מתוך אנאלוגיות סיפורים עתיקים אחרים שמקורם ב "רומן אלכסנדר"; להצגת כת יהוה ישנו העתק ביסוד כת Serapis." מציאת העיר אלכסנדריה והקמת כת Serapis במיוחד, הומרצה ע"י ביקור אלכסנדר הגדול במקדש אמון וכוהניו. {תחת אותו עיקרון מצאו כי אפיזודת Jeremiah גם כן מתאמת סיפור עתיק אחר} לעומת זאת, לפי המסורת היהודית הקמת העיר אלכסנדריה באה בעקבות ביקור אלכסנדר הגדול בירושלים והפיכתו לחסיד הדת היהודית. על כן, בדומה לזה שאל היהודים נתפס על בסיס תבניתו של אל קודם עתיק, כך מיתוס ביקור אלכסנדר לירושלים הוא מבוסס על מסורת ביקורו לנווה מדבר אמון.

 (Appendix C. pages 513-516)

ספרות רבנית (מקורות תלמודיים)

סכוליון מגילת תענית בתאריך ה-21 מחודש כסלו-אנאכרוניזם

  • {ישנן עוד הרבה גרסאות לסיפור אלכסנדר בתלמוד ובמדרשים, אך הם כמובן מיתוסים עממיים, רובן נגזרות מן הגרסה המפורסמת של Pseudo-Callisthenes}

מרכוס בחר לבחון סיפור תלמודי שמקורו בסכוליון מגילת תענית, ומדגיש כי מספר פרטים אנאכרוניסטיים דורשים את תשומת לבנו:

1)בניגוד לשם "ידוע" אשר הוענק לכוהן הגדול של היהודים בטקסט של יוספוס, "שמעון הצדיק" היה שמו בטקסט התלמודי. כששמעון הצדיק בכלל מילא משרה זו במאה השנייה לספירה, כלומר יותר ממאה שנים אחרי מותו של אלכסנדר הגדול.

2) "אנטיפטריס" הוא שם העיר בה פגשו היהודים את אלכסנדר; בעת שהשם אנטיפטריס הוענק לעיר ע"י הורדוס הגדול.

3) ההתייחסות לחרישה מתחת למקדש השומרונים על הר גרזים, אשר למעשה אירע ב 110 לפני הספירה, בתקופת שלטון יוחנן הורקנוס הראשון.

4) ולבסוף, אפשר לציין את הצעתו של Spak לגבי העונש אותו הטילו היהודים על הכותים, אשר מזכיר או מתקשר בנקודה מסוימת לעינויים שהטילם אלכסנדר על בטיס, שהיה השליט הפרסי בעזה.

(Appendix C. pages 516-519)

סכוליון מגילת תענית בתאריך ה-25 מחודש סיון - ספרות אפולוגטית

זהו עוד סיפור תלמודי המספר על ביקור אלכסנדר לירושלים וגם מתייחס לשומרונים. באשר למוצא הסכוליון העברי, קרוב לודאי שליבי Levi צודק בהנחתו שהאסכוליון נגזר מהספרות האפולוגטית של יהודי אלכסנדריה. החלק הראשון של האסכוליון מתאר את המחלוקות בין היהודים מצד אחד לבין המצרים, הכנענים והישמעאלים מצד שני, על זכותם של היהודים בארץ פלסטין. ואלכסנדר הגדול מוצג כשופט בויכוחים אלה.

החלק האחרון של הסכוליון מספר, לפי ניסוחו של Luchtenstein, אלכסנדר שואף ללכת לירושלים, הכותים טוענים שכוהני יהודה לא ירשו את כניסתו לקודש הקדושים כי הינו גוי. Gebiha ben Pesisa (הדובר בשם היהודים) עושה זוג נעליים מזהב ושם עליהם שתי אבנים יקרות ערך, וכשמגיע אלכסנדר למקדש מבקש ממנו להסיר את נעליו ולנעול נעלי הזהב. אך כשמגיע אלכסנדר לקודש הקדושים אומר לו שחל איסור כניסה. אלכסנדר משיב שהוא נכנס וביציאתו הוא יישר לו את הדבשת (Gebiha). ואומרים שהם לא זזו משם עד שנחש נשך את אלכסנדר.

(Appendix C. pages 519-520)

כיבושי אלכסנדר הגדול

מרכוס פונה לכיבושי אלכסנדר הגדול בסוריה ופלסטין בשנים 331-332 לפני הספירה, כפי שהוזכרו על ידי היסטוריונים רומאים ויוונים ומאוחר יותר ע"י כותבים נוצרים.

אחרי ניצחון אלכסנדר על דריוש בקרב איסוס בקלקיליה (אוקטובר 333 לפני הספירה), הוא המשיך במורד סוריה ופיניקיה, משם הוא שלח את פרמניון לכבוש את דמשק והוא עצמו הלך לגבל וצידון, שתי ערים שקיבלוהו ברצון וכניעה. משלחת צורית אחת הסכימה להיכנע למוקדנים אך סירבה להכניס את אלכסנדר לעירם למטרת הקרבה. וכך החליט אלכסנדר לתקוף את צור, ולאחר שבעה חודשים של מצור על צור הוא הכריח את העיר להיכנע ביולי 332 לפני הספירה. Pere Abel הציע שבמשך המצור על צור, אלכסנדר שולח את צבאו אל תוך פלסטין עד ליריחו וגם אל תוך עבר הירדן, על בסיס אזכורים מתוך מקורות ביזנטיים, אשר מספרים על מציאת הערים ההלניסטיים שם ע"י אלכסנדר.

אחרי כיבוש צור אלכסנדר החליט ללכת למצריים והשאיר את סוריה ופלסטין תחת שלטון פרמניון. מצור אלכסנדר התקדם, בלי התנגדות, עד שהגיע לעזה בספטמבר 332 לפני הספירה. העיר עזה, אשר הייתה תחת שלטון המושל הפרסי בטיס, הייתה חזקה מספיק לעמוד תחת מצור במשך חודשיים לפני שנכנעה לאלכסנדר. כמה זמן לאחר כיבוש עזה, אלכסנדר יצא למצרים והגיע לסיני {אף מקור מהעתיקים, חוץ מיוספוס כמובן, מזכיר התקדמות או מסע אחר באותה תקופה}, הוא נשאר במצרים עד קיץ של 331 לפני הספירה, וביקר, יחד עם מקומות אחרים, את המקדש המפורסם של עמון בנוה מדבר בסיוה. אם לוקחים בחשבון את ביקור אלכסנדר במקדש עמון, יתכן שאין זה בלתי אפשרי להבחין בדמיון בינו לבין סיפור פגישת אלכסנדר עם היהודים המוצג ביוספוס ובמגילת תענית, אך הדמיון הינו דל ומועט עד כדי שבקושי צריך לא יותר מציון שולי.

ממצרים חזר אלכסנדר לצור, שמה הוא מינה מספר פקידים בשלטון על הטריטוריות הכבושות באסיה הקטנה וסוריה. בתקופה שבין יציאתו מממפיס עד הגעתו לצור, לפי Arrian, Diodorus, Plutarch, אין שום אזכור לאף תקרית. לעומתם Curtius טוען שזה היה בתקופת העדרו ממצרים כשקמו השומרונים נגד Andromachus מושל קואלה-סוריה , ושרפוהו בעודו חיי. וכשחזר אלכסנדר למצריים הוא העניש את מנהיגי המורדים השומרונים. לתקופה הזאת יש מין תמיכה לסיפור יוספוס לגבי הקשרים בין אלכסנדר, היהודים והשומרונים. אולם, אם מסתכלים בטקסט מאת Eusebius רואים שישנה סתירה בין שתי פסקאות מכתביו; באחת הוא אומר שאלכסנדר הוא זה שיישב את המקדונים בעיר שומרון ובאחרת הוא אומר שפירדיכאס Perdiccas הוא זה שיישב את המקדונים בשומרון, הוא כתב "Demetrius Ploliorcetes, מלך אסיה, אסר את כל עיר שומרון אשר הייתה מיושבת בידי Pardiccas". וזה משאיר את האופציה הראשונה תחת סימן שאלה מבחינת האותנטיות ההיסטורית שלה.

בכל זאת, אין ביכולתנו להיות בטוחים על היות אלכסנדר בעיר שומרון לאף תקופה זמנית.

(Appendix C. pages 520-525)

האם ביקר אלכסנדר הגדול בעיר ירושלים?

*ישראל אברהם

מתוך הביבליוגרפיה אותה בוחן מרכוס, רק ישראל אברהם תומך באותנטיות ההיסטורית של סיפור יוספוס ובנכונות ביקור אלכסנדר בירושלים אחרי נפילת עזה. הוא טוען שכל ניגוד לנכונות הביקור בירושלים מקורו בקריאה מוטעית לטקסטים של Arrian ואחרים. אברהם צודק חלקית; זה נכון שאלכסנדר לא יצא מעזה מיד אחרי נפילתה וזה מסיבת שהיה לו מה לעשות שם לפני היציאה (למשל הקמת עזה מחדש), אבל המקורות מראים שהוא דחה את מסעו למצרים רק לתקופה אשר תספיק לו לעשות את מה שצריך בעזה, והיה בקושי ביכולתו ללכת ולבקר בירושלים באותה תקופה.

(Appendix C. pages 525-526)

האם לאלכסנדר היה קשר עם היהודים?

בהסתכל על השתמעויות המקורות העתיקים, טוען מרכוס, ביכולתנו להסיק בבטחה שאלכסנדר, קרוב לודאי, לא ביקר בירושלים לאחר נפילת עזה ולפני המסע למצרים. ומכאן השאלה מול מרכוס נשארת בגדר; האם לאלכסנדר היה כל קשר עם היהודים בכל תקופה אחרת, לכל היותר, בתקופת חזרתו ממצרים באביב 331 לפני הספירה, כששמע על מרד השומרונים?

*Spak

Spak תומך בתיאוריה המוצגת בשאלה הנ"ל, הוא מציג את סדר העניינים כדלקמן: ביציאתו ממצרים, אלכסנדר מרסק את המרד בשומרון, בדרכו הוא שומע על היהודים והולך לירושלים מעזה. הכעס של אלכסנדר היה מופנה לא כלפי היהודים אשר סירבו לעזור לו במשך המצור על צור, אלא כלפי מנהיגי המורדים השומרונים. Spak עוד מניח כי באותו אירוע זה שאלכסנדר הציע כמה מטריטוריות השומרונים ליהודים, כמו שמצהיר יוספוס.  {איננו בטוחים בנוגע למקור הצהרה זו ועל כן איננו ביטוחים באותנטיות שלה}

*Tschcrikower

בזמן ש Tschcrikower לא מאמין בביקור אלכסנדר בירושלים, הוא חושב שיכול להיות שאלכסנדר שמע על התקוממות השומרונים בחזרתו ממצרים לעזה ושלח את פירדיכס לדכא אותה, ושהיהודים שלחו עזרה קטנה לפירדיקס וכתוצאה לכך נוסדו קשרי קירבה ביניהם לבין אלכסנדר הגדול. הבעיה אולם בתיאוריה זו היא שלפי Curtius אלכסנדר הוא זה שדיכא את התקוממות השומרונים בעצמו, והוא עשה את זה בקלות, ובלי צורך לשום עזרה מהמקומיים בפלסטין.

ובכל זאת, זה לא בלתי אפשרי ששני האחרונים (Spak ו- Tschcrikower) צדקו שלאלכסנדר כן היה קשר כלשהו עם היהודים בזמן התקוממות השומרונים.

בדבר ביקור אלכסנדר בירושלים מרכוס מאמין כי מאזן העדויות הספרותיות מתיימר להיות נגד הנחת הביקור, אולם הוא יהסס לדחות אותה הנחה בלי כל הסתייגויות. אזכור הביקור נעשה בקטעים אשר שובצו ע"י מחברים יהודיים, וגם ע"י מחברים של סיפורי אלכסנדר שמקורם בספרות תלמודית. ולכו ישנה סיבה טובה לחשוד שסיפור יוספוס על ביקור אלכסנדר בירושלים יעל יחסו הטוב כלפי היהודים הוא אגדה אשר השתרשה בספרות יהודית אפולוגטית.

(Appendix C. pages 526-528)

מתי חיבר יוספוס את יצירתו על סיפור אלכסנדר הגדול?

עוד שיקול אחרון נשאר עומד מול מרכוס וזהו זמן (תאריך) חיבור יצירת יוספוס אשר מספרת את סיפורו של אלכסנדר הגדול.

Willrich מניח שחיבור היצירה נעשה בתקופה אחרי ביקור מרקוס ויפסניוס אגריפה Marcus Agrippa לירושלים בתקופת שלטון הורדוס הגדול. הקרבת אגריפה במקדש היא בסיס לאגדת הקרבת אלכסנדר במקדש, וגם אירוע הענקת אגריפה ליהודים זכויות אזרחיות הוא הבסיס לאגדת מענק אלכסנדר פריבילגיות ליהודים. Willrich עוד מניח כי האשליות מתוך יוספוס על התעסקות אלכסנדר עם השומרונים הן מבוססות על תקריות אשר אירעו בשנת 52 לספירה; באותה שנה היהודים התקוממו בגלל רצח מספר גליליים ע"י השומרונים.

ממבט ראשון פירושיו של Willrich נראים כסבירים, אך ישנן התנגדויות רציניות לשני החלקים. בנוגע להקבלת אלכסנדר ואגריפה, הדמיון בין שני הסיפורים הוא חלש למדי כפי שהציג Buchler. ובנוגע להקבלת הויכוחים היהודיים-שומרוניים בזמן אלכסנדר עם אלה של שנת 52 לספירה, אז זה בלתי סביר שההצהרה האותנטית לאירוע שקרה בזמן יוספוס תוחלף לפיקציה אפולוגטית.

הכי מספקת וקרוב לודאי נכונה היא תיאורית Buchler אשר מתבססת על הקבלת סיפור אלכסנדר הגדול, שחרורו ליהודים מהמס באופן ספציפי, עם המקביל ההיסטורי בתקופת Hyrcanus ll ויוליוס קיסר

פחות סבירים אך שווים להתייחסות, הם פירושי בוכלר לסיפור השומרונים, ואיך זה חובר עם סיפור אלכסנדר הגדול וארץ יהודה בנרטיב של יוספוס. בוכלר טוען שיכול להיות שהופעת חיילי Hyrcanus ll בטרטוריה המצרית, עורר את עניין האוכלוסייה ביהודים וירושלים, כך שהמחבר השומרוני הרוויח מהערכות אלה כדי להציג בראש ובראשונה את המקדש בשכם.

סיכום

לסיכום מרכוס רואה שאין דרך לסכם יותר טוב מלצטט את מסקנותיו של בוכלר לגבי סיפור יוספוס; כך שבוכלר מסכם ש: השקפת יוספוס על ביקור אלכסנדר לירושלים ועל קשריו עם היהודים והשומרונים, הינה השקפה המורכבת משלושה חלקים שונים שאפשר לפרקם בקלות, כי בחלקם הגדול הם פשוט מצדדים אחד את האחר (כלומר לא מעורבבים). שניים משלושת החלקים הם ממקור יהודי והשלישי הוא ממקור שומרוני. החלק הראשון מתאר את השומרונים, השני את היהודים, הוצא מזה את עניין חזונם לאותה מדינה, והחלק השלישי הוא חלק העוין בתיאורו לשומרונים והוא מתעד, בסיפוק ערמומי, את סירובם והתנגדותם לאלכסנדר (השומרונים). הקשר היהודי הראשון הוא, קרוב לודאי, תגובה לשומרונים אשר רוצים לכל סיבה שהיא למצוא לעצמם קשר עם האלכסנדרים, בהתייחס להיסטוריית סנבלט מהתנ"ך על המיקום המדויק של הקרב בין דריוש ואלכסנדר, זה שמקדש הר גרזים מוצאו בתקופת אלכסנדר הגדול. הנרטיב היהודי נוצר מיד אחרי משלחת הקיסר (Cesar) והענקתו מעמד נסיך לאלכסנדר, הוא לכן, ללא ספק, שייך לתקופה יותר מאוחרת. הנרטיב השומרוני, והקשר היהודי השני, יכול להיות שגם הוא שייך לאותה תקופה. אין ביכולתנו לקבוע בין אם הרכבת שני הנרטיבים נעשה בידי יוספוס בעת הכתיבה, לבין אם החיבור באמת התקיים במציאות הקדומה. בכל אופן, ההיסטוריון הוסיף הרבה פרטים בקשר למשלחות אלכסנדר והשומרונים. והאינפורמציה שהוא מספק מתירה לנו האפשרות לבחון את הקשרים בין היהודים ושומרוני מצריים, וגם לבחון את הניתוח הספרותי של מקורות יהודים הלניסטיים מהמאה הראשונה לפני הספירה.

*הערה: הסיכום למעלה נועד רק לתת תמונה כללית (אינו תרגום מקצועי).


(Appendix C. pages 528-532)

מקורות

Alexander-Romance epsilon 20

בבלי יומא סט א

ביקורת ד"ר א. 08:26, 31 במאי 2010 (UTC)

נסרין, הסיכום לא רע בכלל, והעברית שלך יותר טובה ממה שאת טוענת. פה ושם הכנסתי תיקונים קלים בכתיב (דוקא בשמות זרים, לא בעברית). הסגנון הכללי צריך ליטוש, אבל מה שכתבת מובן בהחלט. חסרים לי:

  • פירוט מדוייק יותר של מה נאמר באיזה עמוד
  • התייחסות למסקנות של בֻּכלר (אם את מסוגלת בסופו של דבר לקרוא את הצרפתית).