תשעא א - קריאה מודרכת MA - פלוטרכוס

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

חזרה לדף הקורס

= דעתו של פלוטרכוס על אלכסנדר מוקדון

מראי מקום לפי חלוקה פנימית, לא מס' עמודים!

פלוטרכוס הביע את דעתו, החיובית במיוחד, באופן חד משמעי ב-Moralia, שם תיאר את אלכסנדר מוקדון כפילוסוף מעשי, כלומר מי שמגלם בחייו ובמעשיו את תפישת עולמו הפילוסופית. הוא לא רק חושב ומדבר פילוסופיה, אלא חי ומקיים את ערכיה. יתרה מזאת, פלוטרכוס יוצא כנגד הטוענים כי אלכסנדר מוקדון חב את הצלחותיו והישגיו לאלת המזל, ומנסה להוכיח שהצלחות והישגים אלה הם תוצאה ישירה של מעלותיו המצוינות של אלכסנדר מוקדון, ושהוא הגיע אליהם למרות אלת המזל ולא בזכותה.

בתחילת הביוגרפיה שלו, מספר פלוטרכוס על נסיבות לידתו וילדותו של אלכסנדר מוקדון, ומדגיש את הסימנים האלוהיים ותכונות האופי המצביעים על גדולתו. תיאור פגישתו עם השליחים מפרס, למשל, מדגיש עד כמה היה בעל אבחנה, תכליתי ובוגר.[1] שאפתנותו ותכניותיו העתידיות מודגמות באמצעות אמירתו לחבריו שכיבושי פיליפוס, אביו, לא מותירים להם הזדמנויות להצטיינות בשדה הקרב.[2] אומץ לבו, תשומת לבו לפרטים, יכולת הניתוח שלו ובטחונו העצמי מודגמים בסיפור אילוף סוסו, בוקפאלוס.[3] השכלתו המשובחת, עוצמת שכלו וצמאונו לידע באים לידי ביטוי הן בזהות מחנכו – אריסטו – ויכולתו של אלכסנדר מוקדון להתעמת עמו כשווה ואף יותר, והן בכך שהאיליאדה הייתה עמו תמיד, ושטען שהיא מכילה את כל חוכמת המלחמה. דבר זה מעיד אולי גם על ענווה מסוימת, אבל בודאי שעל יכולת תכנון וניתוח. עוד כותב פלוטרכוס, באופן ברור, שתמיד היה להוט להוסיף ידע ולהרבות חכמה.[4] כדי להשלים את התמונה של אלכסנדר הצעיר, ברוך הכישרונות, מספר פלוטרכוס על כך שכשהיה בן שש עשרה מונה למשנה למלך, חותם המלוכה הופקד בידיו, והוא דיכא מרד בהיעדר אביו. הוא עשה זאת לא רק מתוקף תפקידו, אלא גם כדי לא לשבת בחיבוק ידיים, כלומר לא רק לוחם מוכשר, אלא גם אדם שהעצלנות ממנו והלאה.[5] בתיאורו את שנותיו הראשונות של אלכסנדר, עד עלייתו לשלטון במוקדון, מבסס פלוטרכוס תמונה מחמיאה ביותר של האדם, הלוחם והמנהיג. רעיון נוסף העולה מתיאור שנים אלה, רעיון שיישנה לאורך כל הכתיבה, הוא האשמת הסובבים את אלכסנדר מוקדון במתן מידע שגוי ומגמתי, מידע עליו התבסס ושגרם לו לפעול בצורה לא ראויה.[6]

  • המשפט האחרון ראוי להרחבה ולפירוט, תוך ציטוט והמחשת העקרון

ברור שפלוטרכוס חשב שאלכסנדר מוקדון היה מצביא תכליתי ואמיץ, דבר העולה מכל תיאורי הקרבות לאורך הכתיבה. יותר מכך, הוא פעל לפי קוד של כבוד, ודאג שניצחונותיו יהיו הוגנים על פי כל קנה מידה.[7]

תיאור רמיסת תבי יוצא דופן בכתיבתו של פלוטרכוס. עניינית, ניתן היה להצדיק את פעולותיו של אלכסנדר מוקדון שם, פעולות שלכל הפחות הוציאו לו שם של מלך רב עוצמה, כזה שיש לציית לו או להיות מוכנים לשלם מחיר כבד. תדמית שעשויה להועיל למלך צעיר בעל תכניות שאפתניות וחובקות עולם. אולם, פלוטרכוס מתייחס לצער שחש אלכסנדר מוקדון על אופן התנהלותו, ולפעולות שנקט בהמשך כדי לנסות ולתקן במידת מה את העוול שגרם. כלומר, פלוטרכוס רואה באלכסנדר מוקדון עצמו, לא ביועציו ולא במידע השגוי שקיבל, אחראי לפעולות בלתי ראויות. לזכותו של אלכסנדר מוקדון, מדגיש פלוטרכוס את הלקח שלמד מכך.[8]

כאמור, ב Moralia כתב פלוטרכוס כי אלכסנדר מוקדון הצליח למרות המזל והגורל, ובזכות מעלותיו. רקע לטענה זו ניתן לראות בהתייחסויות של פלוטרכוס לפענוח סימנים ואותות על ידי אלכסנדר מוקדון. מהתייחסויות אלה עולה בבירור כי אלכסנדר התווה דרך פעולה. אם האותות והסימנים תמכו בדרכו, הרי ששמח לאמצם, אם לא, דאג שיפוענחו באופן המתאים לו, או שהתעלם מהם.[9]

פלוטרכוס מעריך מאוד את שליטתו העצמית של אלכסנדר מוקדון, ומתאר באריכות עד כמה לא היה עבד לתאוותיו. יותר מכך, הוא דאג שנשות הפמליה של דריווש, אשר נפלו בשביו, יזכו למילוי רצונותיהן וצניעותן תישמר. הוא דחה הצעות לנערים צעירים, ודרש להעניש מי מאנשיו אשר הואשם בהתנהגות שאינה הולמת כלפי נשים או נערים צעירים. פלוטרכוס גם מרבה לתאר את חוסר גרגרנותו. הוא אף מגדיל וטוען כי שתיית היין שלו הייתה קטנה בהרבה ממה שמיוחס לו.[10]

  • בכך הוא הולך בעקבות אריסטובולוס. השווי פרק יח, הסיפור על גורדיון.

פלוטרכוס מדווח על המקרים אשר הובילו לחשוב כי אלכסנדר מוקדון הוא בן של אל. הוא עושה זאת הן בתיאור נסיבות הריונו ולידתו, והן בהמשך. אבל, פלוטרכוס מתאמץ להוכיח שאלכסנדר מוקדון השתמש באמונות אלה, שרווחו בקרב האנשים, כדי לחזק ולבצר את מעמדו .[11] הוא ידע גם כיצד לפעול באופן שינסוך באנשיו ביטחון מלא בעליונותם וביכולתם לנצח.[12] רוצה לאמר: גם אשף יחסי ציבור.

פלוטרכוס טוען שאלכסנדר מוקדון היה נדיב במיוחד, ואף עשה זאת באדיבות ונימוס יוצאי דופן. הוא גם מדגים טענתו זו.[13] הוא אף טוען שחלק מהנהנים מנדיבותו יצאו כנגדו, אך מתאר את טיפולו בהם כהרבה יותר מהוגן.[14]

  • הדגשה באמצעות סיפורים על הודו - היחס לפורוס והפגישה עם הגימנוסופיסטים (פרקים ס, סד).

פלוטרכוס מתאר את אלכסנדר מוקדון כאדם ברוך מעלות משובחות, ומסביר התנהגויות ופעולות אשר אינן עולות בקנה אחד עם ניתוח אישיותי זה. אבל גם לתיאור החיובי של פלוטרכוס מתגנבת נימת ביקורת לגבי רצונו בכבוד ואולי אף בחנופה,[15] ביקורת שבאה לשיאה בסיפור רציחתו או הריגתו בשגגה של קליטוס. פלוטרכוס, בכל אופן, מנסה לתרץ אף מקרה זה.[16] אבל, פלוטרכוס גם כותב באופן ברור ש"שחצנותו וגאוותו, התהדרותו ואורח חייו עברו את גבול המותר".[17]

מכתיבתו של פלוטרכוס עולה הערכה גדולה, שלא לאמר הערצה, לאלכסנדר מוקדון ולפועלו. פלוטרכוס מתאר לא רק את הצלחותיו והתנהגותו המוסרית, אלא גם את המקומות בהם כשל. את רובם של כשלים אלה מנסה פלוטרכוס להסביר ולתרץ. פלוטרכוס פחות כותב באופן ברור את דעתו ויותר נותן לה להשתמע מבין השיטין.

לטעמי, דעתו של פלוטרכוס על אלכסנדר מוקדון מתמצה בכותבו: "אלכסנדר לחם בגורל ובכל אשר עמד בפניו בכל כוח רצונו וסגולות אופיו. לדעתי אין דבר שיהא בלתי אפשרי בשביל אמיץ הלב, כשם שאין דבר אשר יהיה יציב ובטוח בשביל הפחדן."[18]

  • כאן הבאת ציטוט מדוייק והמחשת באמצעותו את טענתך. כך יש לעשׂות גם לגבי המקרים האחרים.

  1. עמ' 212.
  2. עמ' 212-213.
  3. פלוטרכוס, אלכסנדר 6.
  4. עמ' 214-216.
  5. עמ' 216.
  6. עמ' 216-218.
  7. עמ' 218 למשל.
  8. עמ' 219-221.
  9. עמ' 221-222,223,233-235.
  10. עמ' 229-232 למשל.
  11. עמ' 237.
  12. עמ' 242-243 למשל.
  13. עמ' 248-250.
  14. עמ' 250-251.
  15. עמ' 231, 252 למשל.
  16. עמ' 259-260.
  17. עמ' 257.
  18. עמ' 266.