תשעא ב - עולם חדש מופלא: המאה היוליו-קלאודיית שיעור ארבעה עשר

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

חזרה לסלבוס\לדף ריכוז הסיכומים

שיעור ארבעה עשר:

7.4.2011

דנו בדרשה על ההר ובשֹאהידיות. הכוח והמלכודים שהמעמד מקנה. מעט מאוד הקשרים תרבותיים ברחבי העולם מצוידים אינטלקטואלית להבין את הבעייתיות של עיקרון השאהידיות כמונו (חנוכה ואוטובוסים מסוכנים).

היה נסיון מחקרי להציג את סוקרטס כאב טיפוס של המרטיריות הנוצרית, תוך ביטול המורשת היהודית בהבנת הנצרות.

במאה היוליו-קלאודית יש התמזגות מורשות: היוונית רומית מחד גיסא (פולחן השליט, רומא נהיית בהדרגה מלוכה הלניסטית) והמסורת היהודית שמתערבבת לעניין. אלה שלוש הרגליים של תרבות המערב עד היום.

התרבות הים תיכונית קרסה תחת הפלישות הגרמאניות ועולם האסלאם (שהגיע בהמשך לשיאים משלו, בניגוד לגרמאנים).

שעה קלה על כלכלה: מרקוס ו', 7-13

ההוראה: לסמוך על מה שימצאו בדרך.

למה ללכת כמעט בלי כלום? להוכיח את האמונה שלהם, אלוהים מפרנס. אני יוצא לדרך בלב נקי ולמטרה טובה ולכן יהיה בסדר. למי הם צריכים להוכיח את אמונתם? לעצמם, קודם כל.

מה החבורה הזו במונחים של ימינו? כת.

הא' ב' של כתות זה לגרום למצטרף החדש לצאת משגרת חייהם כדי לבסס את השליטה עליהם. קשה להשתלט על אדם שבשגרה, שכן הוא עושה דברים רבים שלא תלויים בכת. כשנמנעים מהרגלים, צריך לחשוב על מה שעושים לפני, במצב זה המנהיג הכריזמטי רוצה אותנו, החברים בכת. הוא יוצק את המשמעות החדשה לכל דבר וכך משתלט על הוויתנו.

טקסי חניכה שכוללים מצב תודעתי אחר (למשל, קיבוץ נדבות).

יש זרם משמעותי אך לא מכובד במחקר שמתעסק בהקבלות בין ישוע לבודהה. המיתוס של ישוע בהודו יושב על גב דמיון משמעותי בינו לבין מחשבה הודית (ג'יינים) ועניין היציאה לדרך תוך התקיימות על חשבון האנשים בדרך, שכן זו מצווה עבורם.

לאפיפיור אין רכוש משלו, הכל בהשאלה. כמו קיבוץ.

הם צריכים להוכיח לסביבה שלהם, כי מעצם היציאה לדרך ללא ציוד, חיים מיום ליום, הם נותנים עדות על אמונתם לכל מי שהם באים איתו\ה במגע. יש עדויות רבות לכך שבדור\שניים הראשונים בנצרות לנשים היו תפקידי מפתח.

בנוסף, הם נותנים הזדמנות לכל מי שיפגשו בדרך לעשות מצווה על ידי קיומם (טוב ליום הדין), או אפילו להצטרף. אם כולם יעזבו את הבית ויתחילו לנדוד, לא יהיה על מי לסמוך בדרך.

קטע קריטי בתהליך קבלת עצה או רפואה מהאנשים כמו הרנטגן: כסף. לא יעריכו אותך אם לא תיקח הרבה כסף, אבל זה מה שישוע מבקש מהם. הוא לא רוצה שהם יקחו כסף על רפואה, אלא יעשו נסים בחינם. כשעושים משהו בשביל כסף, הוא מתחיל לעוות את מערכת השיקולים. כנ"ל כבוד.

כשמראש עושים משהו נקי, רק כדי לעשות אותו (להרגיש טוב) ולא עבור טובות הנאה חומריות או חיצוניות, תשמור על הנקיון שלך.

כשיש ממסד ואנשים מכלכלים אותך שוב ושוב, זה אחרת. כשהכסף בקופה שיש לחלק, זה לא כמו לישון אצל אנשים ולהמשיך בדרך. הקשר ארעי יותר ויחסי הגומלין גם. לא נאמר שהם ישנים או אוכלים אצל האנשים שהם מרפאים.

ישוע אומר להימנע מצבירת כסף.

בתקופה החשמונאית, בית המקדש היה אתר תיירות מטורף והרבה לא יהודים ראו באלוהי ישראל את האלוהים שלהם (בנוסף לעוד אלוהויות). יש תקנות בנוגע לאופן שבו גויים מביאים קורבנות ומה מותר להם לעשות בבית המקדש. יש מקרים רבים בו שמו\שמותיהם של אלוהי ישראל מופיעים בכתבים מאגיים, בייחוד במצריים. הקנאות המונותאיסטית לא מובנת מאליה בימים ההם, הם היו מיעוט.

לוקאסא 18, פסוק 18: קודם כל תפטר מהכסף, תהיה עני כמונו. ישוע לא אומר לעשיר לתת לו את הכסף, אלא לחלק לעניים.

בכל מני מקומות, כשישוע מתייחס לתורה רואים שהתפיסה שלנו שהחומש הוא גוש אחד שמשה הוריד, עוד לא הייתה.

מעשי השליחים, סוף פרק ד': קומוניזם וקיבוץ. כל אחד מביא את רכושו ולכל איש ניתן כפי צורכו.

מי ייסד את פתח תקווה? יואל משה סלומון החרדי מהיישוב הישן. התקנונים שלהם קומוניסטים קיצוניים.

פרק ה': נס, השקרנים מתים. בגלל שהעל טבעי נשאר מחוץ לכיתה, מילא חנניה אבל אשתו? שבץ כפול? הפרש של כמה שעות, מעלה חשד למיתה בנסיבות טבעיות. נפל ונפח את רוחו. ההשפעה בפסוק 5 – יראה גדולה, היא משמעותית. גם אנחנו חלק מהקהל של הספר, מסמך מסיונרי שמטרתו להפיץ את הבשורה.

מתוארת כאן מאפיה (קומוניזם מינוס אלוהים). אדם לא יכול לשרת שני אלוהים, או את אלוהים או את ממון (אחד הדמונים בנצרות).

לקיסר את אשר לקיסר – ישוע לא יתן לחבורת חוכמולוגים להפיל אותו ולהרוס את תכניותיו. פרצוף הקיסר על המטבע הוא בעיא תיאולוגית. ישוע לא קורא לביטול השיטה המוניטארית, אלא קורא לאנשיו לא להיות משועבדים לרכוש. להוציא את הכלכלה מחצר בית המקדש.

גם בזמן נציבות פילאטוס יש תקרית שבמהלכה כוחות עולים לירושלים עם הנסים היחידתיים שלהם, שהיו חפצים פולחניים עם סמלי המשפחה הקייסרית, חלק מהמערכת הפולחנית.

ישוע של הברית החדשה: משווק בתור אל או בן אל, משיח.

מלכיצדק: דמות שנכנסה לברית החדשה. הסיפור הספציפי שקראנו בחנוך הסלאבי דומה למה?

ניר, אח של נוח, הוא הכהן בירושלים. הוא מסיבותיו שלו לא קרב לאשתו ולמרות זאת היא נכנסת להריון. הדבר דומה לאם ישוע. המסתורין הגדול לגבי חנוך הסלאבי הוא התיארוך (מאה 3 BC- מאה 14 AD).

נניח שבמאה ה-14, למה המציאו את הסיפור הזה על מלכיצדק? למי יש אינטרס להאציל על מלכיצדק סיפור כזה?

ואם במאה ה-3 BC? השליך מממלכיצדק לישוע?

נשאלת השאלה, מה עניין היהודי מהמאה השלישית BC? למה שיספר סיפורים כאלה? כנ"ל ישוע, מהקשר יהודי, מה העניין עם בן האל?

מה פתאום המשיח הוא בן אל? אפשר לומר שבן האלוהים זה אמצעי ספרותי.

נשאלת השאלה, אם ההתעברות של ישוע היא מרוח הקודש באפליקציא, למה לתת לנו את הרשימה של אבות אביו? אם הוא לא האבא, מה איכפת לנו?

עד כדי כך חשוב לומר שישוע הוא מבית דוד שגם בברית החדשה יש שתי גרסאות לאופן בו הוא מתייחס לבית דוד. תחרות שישוע מכריז כלפי ישות אחרת: אוגוסטוס, בן האל. הספתא של הסדר העולמי החדש. כל המערכת הפוליטית שנבנית עוד צעירה. הלגיטימציא נובעת ממנו, אישית. מסמך זה קורא תיגר על הסדר הקיים, התיאולוגי, הפוליטי. מסמך מתסיס. וותרו על הכסף?! מערער את יסודות החברה.

לקרוא על גאיוס קליגולא.