תשעא ב - עולם חדש מופלא: המאה היוליו-קלאודיית שיעור עשירי

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

חזרה לסלבוס\לדף ריכוז הסיכומים

שיעור עשירי

24.3.2011

טקיטוס 1.1 השנים: הסיפור הרומאי מתחיל במלוכה, עובר בדרך שלבים ושב למלוכה. טריבונים קונסולרים נבחרו במשך כמעט מאה שנים מתום הדקמווירט. קינא וסולא היו בשנות ה-80' של המאה הראשונה BC. קפיצה של כמעט 300 שנים שמהלכן הייתה רפובליקא. כל המשרות מתנקזות לפרינקפס. לקח באמצעות השם של הפרינקפס את כוח המלכים.

ללא חרון אף ומשוא פנים – sine ire et studio.

אוגוסטוס: לא חסרו כשרונות מפוארים לדבר על ימיו, כל עוד לא שמרו עצמם מחנופה עולה כפורחת. היה תהליך שלקח עשורים ובמהלכו השתנתה הדעה על אוגוסטוס. טקיטוס כותב על הסוף של ימי אוגוסטוס, מעט מאוד.

לפי שיטת טקיטוס, הוא היה אמור לספר לנו מה קורה בשלושים השנים שבהן אוגוסטוס שלט. למה הוא דילג על השנים הללו? אוגוסטוס הוא מייסד השיטה, התואר שממשיכים לשאת הפרינקיפס הבאים. נהיה מאדם למוסד. ללכלך על טיבריוס, גאיוס, קלאודיוס (נכה צולע ומגמגם שעבדיו ונשותיו שלטו בו) או נרון (ששרף את העיר) קל ללכלך. על אוגוסטוס אי אפשר ללכלך – תקיפתו שקולה לתקיפת מוסד הפרינקיפט.

כשיש ביקורת על הפרינקיפט, עדיף להעביר אותה באמצעות ביקורת על פרינקפס שהם לא אהודים.

טקיטוס לא נותן סיבה מספקת למדוע הוא לא מדבר על אוגוסטוס.

טיפ: לקרוא בהקפדה את טקיטוס, להשוות תרגומים ואם אפשר לבדוק את הלטינית.

אנשים נזהרו במה שכתבו בגלל המאיסטס.

1.2 הממהרים להשתעבד – היפוך הערכים. (ביקורת עצמית?)

טקיטוס עבד בתחילת המאה השניה AD, תחת דומיטיאנוס, והיה קונסול. האשים את ליוויה (1.3 כנראה).

1.6 רצח אגריפא, הפשע הראשון\המעשה הראשון. facinus במשמעות ראשונה נייטרלי, בשנייה – מעשה מרושע.

1.7 ברומא רצו לשעבוד קונסולים, סנאטורים, פרשים. המלך מת, יחי המלך החדש. בחברות עם מנהג ירושה ברור יש כללי טקס כשהשליט מת. אין כאן טקסים, זו הפעם הראשונה בה שלטון מועבר לירושה מאב לבן מאומץ. אנשים לא יודעים איך להתנהג. טקיטוס מעביר ביקורת על ההתמודדות עם מות השליט.

המשמר הפראיטוריאני היה הצבא שנמצא באיטליא בתקופה ההיא. Pro forma – כדי לשמור על חזות הדברים. בהמשך נשבעים אמונים אחראי האסמים ומפקד הקוהורטס (אבי סיאנוס). ביקורת על טיבריוס, כאילו היה מהסס לתפוס ברסן השלטון. מכנס את הסנאט ודואג ראשית לסידורי הלוויה של אביו. למה? עצם העצירה וההתעמקות בלוויה משמעם שהסנאט לא יעשה שום דבר אחר בזמן הזה (כמו לנסות להחזיר את הרפובליקא). בזמן הזה טיבריוס מיישר קו. כדי שהרסן יהיה בידו כשיגיעו לשלב הדיונים בהמשך השלטון.

1.10: דובר כנגד (סביל סתמי).

בסצנא בסנאט יש אי הבנה בסיסית ועמוקה, איש לא יודע מה טיבריוס רוצה. טיבריוס מגיע אכול מרירות ותסכולים, עניין גרוע בהחלט. רוצה להוציא לכולם את המיץ, מתרגז מכל דבר שהם אומרים, נבהלים ומתחנפים (לפי טקיטוס). התרבות החצרנית שמתפתחת בימי אוגוסטוס היא מוטיב חוזר.

4.6 בתקופת טיבריוס, הכל בסדר למעט המאיסטס.

סיאנוס – ראש המשמר הפראיטוריאני. ככל שטיבריוס מתעייף, מעביר יותר ויותר מהעבודה לסיאנוס.

יובנאליס, הסטירות 10.56-113: (להעביר לדף הראשי)

כותב ממרחק בטוח.

ולריוס פטרקולוס כתב על אוגוסטוס וטיבריוס, אחד המקורבים בימי טיבריוס. יתכן שהיה אחד מאנשי סיאנוס וחוסל בטיהורים של אנשי סיאנוס – ההיסטוריא שלו נעצרת כשסיאנוס בשיא. מדגים את הסטודיום של טקיטוס (היסטוריון חצר שמפאר).

גירסא עסיסית: סיאנוס שואף לגדולות. לפי גרושתו, לפני שהתאבדה, סיאנוס כאמצעי לקידום פיתה את אשת דרוסוס בן טיבריוס ליוילה. היא הייתה הברווזון המכוער שגדל לאשה יפה. כמו טיבריוס שעולה לגדולה בגיל מבוגר. מרעילים את דרוסוס, סיאנוס מבקש להתחתן איתה, טיבריוס לא מרשה לו, קשרי חיתון אחרים. בשלב מסוים, אנטוניא (אם קלאודיוס וגרמניקוס – אלמנת דרוסוס אחי טיבריוס, מרשימה, כולם החזיקו ממנה). משגרת מכתב לטיבריוס בקפרי, לפעול או שסיאנוס יעיף אותו. טיבריוס בקפרי בלי צבא, כותב לרומא, הפראיטוריאנים נאמנים לסיאנוס. מארגן מרחוק שבאותו יום יהיו אחראים בשטח הויגילס – גדודי מכבי האש והמשטרה העירונית.

מצד שני, שולח מכתב לסיאנוס ובו כותב מחמאות. במכתב השני, יש הפתעה: הוראות להוציא את סיאנוס להורג. הנדסה מרחוק. טיבריוס עדיין חד.

סוף דבר: מציאת יורש. ממנה את מאקרו שנאמר עליו שהוא רע כסיאנוס. הבעיא: כל היורשים בפוטנציא מתו (דרוסוס, גרמניקוס). בני גרמניקוס מתים גם (נרון אחד ודרוסוס 2). מהלך זה הותיר כיורש רק את גאיוס קליגולה, שעושה יד אחת עם מאקרו ושניהם מחסלים את טיבריוס.

בסופו של דבר, טקיטוס כותב בפרק האחרון של הספר.

לשבוע הבא, מה קורה בינתיים ביהודא? לקרוא את המאמר הקצר וחומר על יהודא תחת שלטון רומא משנת 63 AD ואילך.