תשעא ב - עולם חדש מופלא: המאה היוליו-קלאודיית שיעור עשרים ושניים

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

חזרה לסלבוס\לדף ריכוז הסיכומים

שיעור עשרים ושניים

2.6.2011

68-69: שנת ארבעת הקיסרים\שנת המהפכה.

שנה זו כשלעצמה (טקיטוס כתב עליה המון בהיסטוריות – אך הן לא שרדו בשלמותן, למרבה הצער), אפילו מהנפח שטקיטוס מקדיש לה (5 כרכים לפחות מתוך 12 או 14 כרכים) ניתן ללמוד על חשיבותה. מצד שני, בעקבות שנה זו, לא חזרה הרפובליקא.

הדבר הראשון ששנה זו מוכיחה זה את היציבות של שיטת השלטון החדשה שייסד אוגוסטוס. חוסן מערכות לא נבחן כשהכל מתפקד כשורה אלא בנקודות הכרעה ומבחן. פירוש המילה crisis במקור הוא מבחן ולא משבר.

בעברית, מראש מתרחשת השבירה (במילה משבר). דבר מובהק שנלמד בשנת 68-69 הוא ששיטת הפרינקיפט עמדה במבחן באופן מעורר כבוד. אם מראש נגיע עם השקפת עולם רפובליקנית או דמוקרטית או נבטל כל פריזמא אחרת להסתכל על הדברים, ברור שגזר הדין על שיטת הפרינקיפט יהיה שלילי.

אם נבחן את הדברים באופן יותר אובייקטיבי, השיטה עבדה היטב.

לאחר שנה, שנה וחצי של טלטלה עזה, המערכת מתייצבת. החלופה לקיסרות\פרינקיפט היא רפובליקא. זה מה שהם מכירים. כתוב להם בספרים.

עבור שושלת שיסדה צורת שלטון מאפס, להחזיק 100 שנה זה הישג כביר.

אחרי 100 שנות שלום פנימי (איך זה יכול להיות בכלל?).. בשנת 65 או 55 BC, די בטוח שאף אחד לא דיבר ברומא על כך שהרפובליקא הולכת להעלם. מספר האנשים שמסתכלים למציאות בעיניים ומבינים שמה שקורה יכול להשתנות תוך זמן קצר, קטן. ירמיה עומד ואומר את הדברים בשלהי ימי ממלכת יהודה ונזרק לבור כי הוא לא מפגין נאמנות.

המשבר נפתר תוך שנה וחצי. בנסיבות אחרות, אם המערכת הייתה חלשה יתכן שזה היה רגע מכונן של ההיסטוריא. במהלך שנה זו, צרפת ניסתה לקום. היה רגע שהוחמץ, וצרפת קמה רק 800 שנה מאוחר יותר (+-). אילו הפרינקיפט באמת הייתה מערכת חלשה וגרועה, יהודה וגאליה היו זוכות בעצמאות. המערכת עמדה בכל האתגרים שניצבו לפניה, מלחמת האזרחים קצרה ולעניין.

חייל בסוריה יושב וחושב – למה לא אני? גם הקנטוריון, מפקד הקוהורטא, הלגאט והאימפרטור. וספסיאנוס נלחם הרבה נגד היהודים, אבל את המצור על ירושלים טיטוס ניהל ולא הוא. את הניצחון על ויטליוס מנהלים אנטוניוס פרימוס ונציב סוריה, מוקיאנוס – בהשוואה לאוגוסטוס, הוא אגריפא. היה יכול להמר על כל הקופה ולארגן קנוניה סביב עצמו. מוקיאנוס מגיע לאיטליא ותופס את השלטון בשביל וספסיאנוס שמגיע רק שנה וחצי אח"כ לאיטליא.

למה שמוקיאנוס מראש יתעל את עצמו למספר 2? לפעמים נוח יותר להיות מספר 2. העולם מלא אנשים שרוצים להיות מספר 2 ואף אחד לא רוצה להיות מספר 1. כשמשהו לא מוצא חן בעיני מישהו, הוא הולך לפרינקפס ולא ליועץ שלו.

מנכ"ל משרד רוה"מ לא מתעסק עם הדרעק של רוה"מ.

הרבה אנשים שחשוב להם להשפיע, גם מסיבות אגואיסטיות, לא רוצים להיות חשופים ללחצים ולדרישות שעומדות בפני העומד בראש הפירמידא. אחד הדברים שאפיינו את וספסיאנוס והפרינקיפט הפלאבי, ברגע שנחשף הסוד של איזו שיטת שלטון יש לנו, ירד קצת עול כי נגמרה ההצגה והעמדת הפנים של אוגוסטוס והיוליו קלאודים. אחרי שהיה ברור לכולם שזו מונארכיא, ירד העול והיה אפשר לקיים את השלטון האבסולוטי באופן גלוי, ישר ונכון יותר.

אחד הדברים שקרו עם וספסיאנוס הוא שאין צורך יותר בהפגנות ראוותנות כדי לקבל את ההכרה בכך שאתה עומד בראש הפירמידא. המשתאות המטורפים של נרו, וספסיאנוס מוביל קו של צניעות. מוצא קופה ריקה אחרי שנרו מבזבז כסף ואז יש מלחמת אזרחים שכילתה משאבים באופן דרמטי.

ברגע שהוא חי חיים צנועים, זה יורד במורד הפירמידא (סוג של לחץ חברתי). חוסך הרבה מאוד כסף, שחלקו נאגר בקופה וחלקו יוצא החוצה. למשל, בניית הקולוסאום. הקולוסאום מניע את גלגלי הכלכלה הרבה יותר טוב (וגם עונה על הצורך לבדר את ההמונים) מאשר שנרון או גאיוס קליגולא משלמים סכומי עתק על דג ספציפי או מוצרי מותרות מהמזרח.

אחד הדברים הוא שמתחילים לשים לב ברומא לבריחה של הון מזרחה אל מחוץ לאימפריא. אחד הדברים שנרון עושה כדי לייצב את הכלכלה זה פיחות למטבע של 15%. מדלל את הכסף עם נחושת, מה שנותן לו באמצעות אותה כמות מתכת לטבוע יותר מטבעות.

היום הכסף לא קיים. ככל שהתקדמה ההיסטוריא של הקיסרות הרומית, היו עוד פיחותים עד שבסופו של דבר אחוזים בודדים מהמטבע היו מתכת יקרה. הערך שלהם כה פוחת עד שבימי קונסטנטין היה צורך במהלך בכל האימפריא שיקבע מלמעלה מה הערך של כל מוצר.

עוד משהו בולט אצל הפלאבים: האליטא הישנה נמחקה. אם האליטא הרפובליקנית חטפה מכה איומה (decimation – דילול אחד מכל עשרה חיילים), האריסטוקרטיא הרפובליקנית הקלאסית במלחמת האזרחים של 39-41 עברה דילול יסודי. אוגוסטוס כחלק מהבנייה מחדש השתדל לטפח ולהעלות את מה שנותר נאמן. טיבריוס חוזר לטיהורים ולדילולים, גם קלאודיוס, קליגולא ונרון. אחד הגורמים המבניים שפעלו נגד האליטא הישנה היה הרעב הבלתי פוסק לכסף מזומן. תופעה שהתפתחה תוך כדי הפרינקיפט הייתה המנהג של אנשים עם כסף להוריש חלק ממנו לפרינקפס.

נועד להבטיח את מעמדך הטוב מול הפרינקפס (בהנחה שהוא טוב. אם הוא פחות טוב הוא יזרז את מימוש הצוואה – התאבדויות בכפייה). מנהג, מערכת לחצים חברתית שבסופו של דבר פעלה נגד האליטות ודיללה אותן פיזית. שנת ארבעת הקיסרים העבירה עוד דילול יסודי, הרבה מהאריקטוקרטיא הוותיקה הייתה קשורה עם המשפחה היוליו קלאודית בקשרי חיתון.

קשר למשפחה היוליו קלאודית הופך אותך לפוטנציאל מסוכן כשמחליפים את השושלת, לכן היה עוד וויש. עד שהפלאבים עולים לשלטון ומבססים את עצמם, לא נשאר שום דבר. אבי טראיאנוס, שהוא אפילו לא איטלקי, ממונה להיות פטריקי. 500 שנה קודם לכן פטריקים לא יכלו להתחתן עם מי שאינו פטריק. הצורך בפטריקים היה לכהונות דתיות.

נשאלת השאלה, מאיפה מגיעות האליטות החדשות? התשובה היא מהצבא (גרמניא, גאליה וספרד), החלק שנכנס לעובי הקורה הוא ספרד – שעברה רומאניזציא הרבה יותר עמוקה כמעט מכל מקום אחר ברחבי האימפריא. הרומאים נכנסים לספרד בסוף המאה ה-3 BC. למעט סיציליא, סרדיניא וקורסיקא, הפרובינקיות הראשונות הן בספרד. לכן, היא חלק מהאימפריא הרבה יותר זמן מאשר מקומות אחרים.

הם מאוד מרדניים ולכן הם עוברים תהליך ארוך של חריש ויושב שם הרבה מאוד צבא, ולהבדיל מיוון, סוריא ומצרים, התרבות הספרדית המקורית לא יכולה לעמוד בפני התרבות הלטינית הרומית. הרומאים מגיעים עם תרבות וצבא מפותחים יותר, לכן המקומיים עוברים רומאניזציא. ספרד של ימי הביניים היא ללא שינויים תרבותיים ניכרים. ספרד באמת משתנה באופן יסודי כשמגיעים הצבאות הערביים, שבאים עם תרבות מפותחת, מתקדמת בתחומים מסויימים.

סנקה, אחד משלושת האנשים החזקים בתחילת ימי נרו, הוא ספרדי. משפחתו מתנחלת ברומא ותורמת לפוליטיקא ולחיי הרוח שלה. תחת הפלאביים, כל ספרד בוויש אחד גדול מקבלת זכויות לטיניות (כמעט אזרחות, בשלבים). בימי אוגוסטוס, רוב החיילים מגוייסים באיטליא. ככל שהזמן עובר, יותר ויותר חיילים מגוייסים בפרובינקיות ומשרתים בהתחלה איפה שהם גויסו. שנת 68-69 מוכיחה כמה זה בעייתי. בהמשך החיילים נשלחים למקומות אחרים.

מי שמתגייס ללגיון הוא בדרך להיות אזרח. כשיחידות רשמיות של הצבא הרומי נלחמות אחת בשניה, זו מלחמת אזרחים. לא הייתה תודעה לאומית גאלית, אלא מלא שבטים גאלים ששנאו אחד את השני שנאת מוות. חלק מהשבטים התמרדו ואחרים סגרו איתם חשבון.

מצד שני, בה בעת כשהפלאבים מסתכלים מערבה, מגיע גל ענק מהמזרח שאין לו חרב ביד, אך הוא סוחב תרבות הרבה יותר עתיקה, במובנים מסוימים הרבה יותר עמוקה מהתרבות הלטינית. ראשית, היוונים שמקרינים את התרבות שלהם על רומא כבר הרבה זמן. כשנרו משתגע, הצורה המרכזית שבה הוא בוחר להביע את עצמו, היא תאטרון – עניין יווני. נרו זונח את הלטיניטאס שלו. נרון נוסע ליוון, מכריז על חירות היוונים (=פטור ממסים, מה שוספסיאנוס מבטל מיד).

הבעיא: הגיע עניין מיהודה לרומא, כי כל דבר מגיע בסוף לרומא (טקיטוס 15.44). כשספרדים\גאלים מגיעים לרומא, זה כדי להיות רומאים. הם יהיו יותר רומאים מהרומאים הותיקים, כי עליהם להוכיח שהם רומאים. פאולוס ופטרוס לא מגיעים כדי להיות רומאים, יש להם בכיס אמת עתיקה וגדולה מרומא. הם לא חוששים למות (יתרון לאנשים עם אמת כזו) והם לא היחידים. דומיטיאנוס בערוב ימיו מגרש את האסטרולוגים מרומא. דתות מסתורין, פולחנות זרים ומוזרים – דברים שבאים מהמזרח, למרות שהוא נופץ מבחינה צבאית כמה פעמים.

הסתובבה במאות 1-2 נבואה בעולם, אליה כולם היו מודעים, שבמזרח או ביהודה – משם יצא שליט של כל העולם. כותבים שלא היו יהודים היו מודעים לסיפור הזה. בתודעה, הסופרים (סווטוניוס וטקיטוס, למשל), שאינם הלניסטים ולא אוריינטליסטים, מכירים בכך שהמזרח עולה. משקל הכובד עובר מזרחה, בעיקר אצל קונסטנטינוס, שמעביר את הבירה מזרחה.

רומא המערבית קורסת מאות שנים לפני שרומא המזרחית קורסת.

מוצרי צריכה שמגיעים מהודו הם סמל סטטוס שבחוגים מסויימים אתה חייב. לא רק ברומא, גם באלכסנדריא, אנטיוכיא וגאדס. נובע מהעליונות הצבאית הכלכלית. אתה צורך מוצרי צריכה ייחודיים מתוך העליונות הכלכלית-צבאית. בעיות שנקלעים אליהם מעמדת הכוח. למלך הפרתי, כשהוא רוצה להפגין את גבריותו, יוצא לציד אריות עם אציליו. הפרינקפס ברומא צריך לבנות קולוסאום (יותר יקר מלצוד אריה) כדי להוכיח את גבריותו.

שני הסיפורים מיוספוס מאפיינים את תופעת ההשפעה התרבותית מהמזרח שמגיעה לרומא והאופן שבו חלקים שונים ברומא (מהקיסר לשפחת בית) מתייחסים לתופעות הללו.

יוספוס 18.65-80: רמז לבזבוז כסמל סטטוס: פאולינה יוצאת דופן משום שהיא חיה חיים צנועים למרות שיש לה כסף.

נקודת השינוי היא במאה השנייה BC, אחרי תום המלחמות הפוניות כשאין כוח צבאי שרומא לא יכולה לנצח. שם הבזבוז נהיה סמל סטטוס.

עוד חלק מהנורמא: תפוצת מנהג רכישת נשים במתנות. אשה נשואה, עדיין זה לא אמור למנוע מגברים לשלוח לה מתנות כדי לזכות בחסדיה המיניים. וכשהיא מחזירה את המתנות היא יוצאת דופן. עולה מהטקסט שמותר לאנשים שהם לא בעלה החוקי לחזר אחריה.

מחזר נלהב שחיזוריו נדחים פותח בשביתת רעב.

ימי טיבריוס, שנת 19 – נסביר בהמשך. יוספוס נולד אחרי שטיבריוס מת. הוא מספר סיפור בלי לדבר עם האנשים עצמם או עם אנשים שדיברו עם האנשים.

יש לשים לב למערכת היחסי של האדם הנכבד בחברה, בעל המעמד, עם השפחה המשוחררת שהיא לא רכושו אך כן חלק ממשק הבית. דואגת לו מאוד. בסיפור הוליוודי, שאיפתה היא שהוא יתאהב בה. כאן זה לא המקרה. ברור שלא זה הזוג שנועד לסיפור, אבל גם עולה מהסיפור הנאמנות שלה כלפיו, דבר שאין לזלזל בו.

לשיעור הבא, לקרוא את הטקסט בהקשרו. להתחיל לעיין במרחב העבודה.